שות רבי אליהו מזרחי (ראם)· רבי אליהו מזרחי [הרא"ם]
שאלה פט
לאחי היקר והנעלה בכל מעלה ותהלה אחי וראש הישיש החכם השלם כר' יהודה יצ"ו שלמא רבא כימא רבה וכבר הגיעני כתבך היקר מפז וראיתי כתב גלילי אצבעותיך חתום בחותמו של מלך, והשאלה אשר שאלת ובקשת ממני להודיעך דעתי בה, הגם כל רז לא אניס לך ושמחתי בו מאד כמוצא שלל רב על רוב זריזותך בעיוני התוריי' גם עיינתי בדבריך במה שפרש' על דברי הסמ"ג במאמר ולוקה עליה דמיירי בשבעל ובדברי החולקים עליך והטענה שטענת עליהם ושטענו עליך, וראיתי שדבריך אלה אעפ"י שאינם צודקים כאשר יתבאר בע"ה מ"מ הם נשרשים על פי השרשים האמתים אבל דברי החולקים עליך יוצאים מהשרשים האמתים בלי ספק, שהרי כל הפוסקים פה אחד פסקו שלוקה עליה בעבור הביאה בלבד ל"ש בביאה דלאחר קדושין ל"ש בביאה דזנות בעלמא שהרי בכל העריות שהן בכרת בלבד אם היו שם עדים והתראה לוקים על ביאתן מפני שכל חייבי כריתות לוקין כמו שכתב הרמב"ם בפירו' בפ"א מהלכות איסורי ביאה וחיוב הכרת הוא בין בביאה דלאחר קדושין בין בביאה דזנות בעלמא ואם היה הפירו' כמו שפרשו הם דברי הסמ"ג שלוקין על לאו דלא תקדש אעפ"י שלא בעל, היה מחויב מזה שילקה עליה שתי מלקיות אחת בעבור הזהרת לאו דלא תקדש ואחת בעבור אזהרת הביאה שכל חייבי כריתות הן באזהרה ולוקין עליהן כדלעיל ואין הדבר כן שלא אמרו זה אלא באלמנה לכ"ג לדעת הרמב"ם ז"ל או גם בשאר הג' נשים לדעת רש"י ז"ל. והיה להם לעיין בדברי כל הפוסקים לראות אם שום אחד מסכים בזאת המחשבה ואז יפרשו דברי הסמ"ג כמו שפרשוהו אבל אם אין שום אחד מכל הפוסקים מסכים בזאת המחשבה היאך יעלה על הדעת שיהיה הסמ"ג חולק עם כלם יחד, ועוד איך יעלה על הדעת לומר שהסמ"ג סובר שאם קדש אותה שילקה עליה בעבור הקידושין לבד אע"פ שלא בא עליה והלא הוא עצמו כתב שאין קדושין תופסין בה וכיון שאין קדושין תופסין בה ה"ל כאלו לא קדשה כלל וכיון שלא קדשה היאך יהיה לוקה עליה אטו הני קידושי מידי מששא אית בהו עד שילקה עליהן, ועוד דלשון הסמ"ג דקאמר ולוקה עליה על כרחם שיפרשו אותו שהוא שב אל הלאו היוצא מכלל עשה דוהיתה לאיש אחר ולא לקרובין דהא עלה קאי דאדלעיל מיניה כתב זאת בדיעבד שאם קדש אותה אין קדושין תופסין בה שזהו הלאו היוצא מכלל העשה דוהיתה לאיש אחר ומסים בה נמי שהרי אחר שכתב ולוקה עליה חזר וכת' דכתיב ויצא' מביתו והלכ' והיתה לאיש אחר ולא לקרובין וזו היא טעות גמורה בלי ספק שהרי הלאו הבא מכלל עשה אין לוקין עליו ועוד אפילו אם היו לוקים עליו במקום הזה אין ללקות עליו מכיון דמירי בדיעבד שאם קדש אותה לא יהיו הקדושין תופסין בה שזהו גלויי מילתא בעלמא לא אזהרה שלא יקדש אותה וא"כ היאך ילקה עליה הרי אין כאן אזהרה כלל, וכן מה שפרש כבודך שמאמר הסמ"ג ולוקה עליה מיירי כשבעל אבל כשקדש ולא בא עליה אינו לוקה, אם כונתך בזה לומר ומד שכשבעל אז ילקה עליה ר"ל על אזהרת לא תקח שפרושו לא תקדש אבל בשקדש ולא בא עליה אינו לוקה עליה, הנה תפול עליך בזה הטענה שטענת ענת לחולקי' עליך שאם כן היה ראוי למנות באחות אשה שתי מלקיו' כאשר הוא מונה בכ"ג שתי מלקיות אחת משום אלמנה לא יקח ואחת משום לא יחלל שהרי גבי כ"ג נמי אינו לוקה על לאו דלא יקח דמיירי בקדושין אלא כשבעל אבל כשקדש ולא בא עליה אינו לוקה עליה שכן כתב הסמ"ג עצמו בסימן קכ"ח ובין כ"ג בין כהן הדיוט שנשא אשה מן הארבע ולא בעל אינו לוקה ואלו כשקדש כ"ג את האלמנה ובעל הוא לוקה שתים, ועוד איך יעלה על הדעת לומר שאם קדש אותה ובעל שיהיה לוקה עליה על אזהרת לא תקח שפרושו לא תקדש והלא הסמ"ג עצמו כתב שאין קדושין תופסין בה וכיון שאין קדושין תופסין בה ה"ל כאלו לא קדשה וא"כ היאך ילקה עליה ועוד שמלשון של הסמ"ג משמע דלוקה עליה דקאמר הינו על הלאו היוצא מכלל העשה דוהיתה לאיש אחר ולא לקרובין כדלעיל וא"כ היאך ילקה עליה הא קימא לן דלאו הבא מכלל עשה עשה ואין לוקין עליו, ועוד שהסמ"ג עצמו כתב שהלאו הזה היוצא מכלל העשה דוהיתה לאיש אחר ולא לקרובין בדיעבד קמיירי לומר שאם קדש אין קדושיו קדושין שזהו גלויי מילתא בעלמ' ולא אזהרה והיאך ילקה עליה הרי אין כאן אזהרה כלל, ואם כונתך בזה לומר שמאמר ולוקה עליה מירי בשבעל ואז לוקה עליה משום אזהרת הביאה בלבד ולא מפני הקדושין שקדשה דכיון דלא תפסי בה קדושין הוה ליה כאלו לא קדשה, תמיה אני עליך על שלמות עיונך היאך לא השגחת לדקדק בלשון הסמ"ג שמאמר ולוקה עליה הוא בין מאמר שאם קדש אותה אין קדושין תופסין בה ובין מאמר דכתיב ויצאה והיתה לאיש אחר ולא לקרובי' דכולה הא מילתא רישא וסיפא בקדושין קמיירי ולא בביאה ואיך יתכן שישים מאמר ולוקה עליה המורה על הביאה לפי פירושך בין שני המאמרי' המורי' על הקדושין ולא על הביאה דביאה מאן דכר שמיה, ועוד מה ענין זה לכאן הוה ליה למכתביה ברישא דמילתיה קודם שיתחיל מאמר מוכיח בפ' האומר, דריש' דמילתי' כולה מיירי בביא' לא אחר שהתחיל המאמר של מוכיח בפרק האומר דמיירי בקדושין ולא בביאה ועוד היאך הוא נקשר המאמר של ולוקה עליה דמיירי בביא' עם מאמר דכתיב ויצא' מביתו והלכה והיתה לאיש אחר ולא לקרובים דמשמע שהוא מביא ראיה מזה שהוא לוקה עליה והלא הראיה הזאת היא ראיה על שלא יהיה לוקה עליה ולא על שהוא לוקה עליה ועוד אם כונת הסמ"ג במאמר ולוקה עליה היתה בעבור שהזכיר לא תקח לא תקדש שלא נחשוב שהאזהר' היא בקדושין ואין אזהרה כשבעל לכן אמר ולוקה כפי שהשבת לאותם הטוענים עליך למה הזכיר זה באחות אשה ולא הזכיר זה בכל שבע נשים שהן בכרת, אם כן היה לו לפרש ולומר פרוש ואם בעל לוקה עליה מכיון שכל עצמו במאמר זה לא היה רק להצילנו משגיאה שלא נחשוב שהאזהרה היא בקדושין ולא בביאה ולא שיכתוב סתם ולוקה עליה שעדין הספק במקומו עומד אבל מה שגרם לכם כל אלה אינו רק מפני שחלקתם הלשון של הסמ"ג שכתב שאם קדש אותה אין קדושין תופסים בה ולוקה עליה לשני דבורים האחד שאם קדש אותה אין קדושין תופסים בה והשני שהוא לוקה עליה ואין הדבר כן אלא כל הלשון הזה כלו דבור אחד שמאמ' ולוקה עליה הוא דבק עם מאמר אין קדושין תופסים בה והכי קאמר שאם קדש אותה אין קדושין תופסים בה ולוקה, פירוש שאין קדושין תופסין בה עד שיהא לוקה עליה משום לאו דלא תקח שהיא אזהרה על הקדושין, כי אלו היו הקדושין תופסים בה שאז היתה האזהרה של לא תקח לכתחלה שלא יקדשנה ודאי אם קדש אותה היה לוקה עליה משום אזהרת לא תקח, אבל מאחר שאין הקדושין תופסים בה כדנפקא לן מקרא דויצאה מביתו והיתה לאיש אחד ולא לקרובים ויחויב מזה שנפרש קרא דלא תקח נמי בדיעבד שאם קדש אותה לא יהיו הקדושין תופסים בה ולא בלכתחלה לומר שלא יקדשנה דלמה יזהיר עליה שלא יקדשנה הלא אין קדושין תופסים בה וכאלו לא נתקדשה מעתה אם קדש אותה אינו לוקה עליה כיון שאין בה אזהרה שלא יקדשנה, ואם תאמר והלא בפרק האומר אמרו בהדיא דקרא דלא תקח וקרא דוהיתה לאיש אחר ולא לקרובים תרויהו באחות אשה קא מיירו והא לכתחלה הא דיעבד אלמא קרא דלא תקח בלכתחלה הוא דקא מזהר רחמנא שלא יקדשנה אף על גב דאידך קרא דוהלכה והיתה לאיש אחר ולא לקרובים הוא בדיעבד שאם קדשה לא יהיו קדושין תופסים בה. יש לומר דהכי קאמר אלו לא כתב רחמנ' קר' דוהלכ' והית' לאיש אחר דשמעינן מעינן מיני' דיעבד שאם קדש אותה לא יהיו קדושין תופסים בה הוה מוקמינן ליה לקרא דלא תקח לכתחלה שלא יקדש אותה מכיון דאי קדיש לא הוו קידושיו קדושין השתא דאתא קרא דוהיתה לאיש אחר דמיירי בדיעבד לומר שאין קדושין תופסים בה על כרחין לפרושי קרא דלא תקח נמי דבדיעבד קא מיירי לומר שאם קדש לא יהיו קידושיו תופסים בה ולא בלכתחלה שלא יקדשנה דלמה תקפיד התורה להזהיר שלא יקדשנה והלא אין בקדושין הללו כלום והיו כלא היו וכאלו לא נתקדשה כלל, ואם תאמר אי הכי תרי קראי למה לי לכתוב רחמנא קרא דוהיתה לאיש אחר ולא לקרובים דמיירי בדיעבד ולשתוק מקרא דלא תקח יש לומר בא זה ולמד על זה דאי לאו קרא דלא תקח הוה מוקמינן ליה לקרא דויצאה והיתה לאיש אחר ולא לקרובים בלכתחלה שלא תלך להתקדש לקרובי' אבל בדיע' אם הלכ' ונתקדש' להוו קדושי' קדושין קמ"ל קר' דל' תקח דהשת' עכ"ל הא דיעב' והא לכתחל' דאל"כ תרתי דומי' דתוש' ושכיר ודומי' דויצא' חנ' אין כסף דאמר אביי בא זה ולמד על זה אף כאן בא זה ולמד על זה ומאחר שנכתבו שניהם ומשמעותא דדיעבד הוא מקרא דוהיתה לאיש אחר דמיירי יותר בדיעבד שאם קדש אין קדושין תופשים בה נשאר קרא דלא תקח בהכרח בלכתחלה, הנראה לי לפי עניות דעתי אנכי הטרוד והעלוב המתפלל בשלומך ובשלותך אליה מזרחי.