שות רבי אליהו מזרחי (ראם)· רבי אליהו מזרחי [הרא"ם]
שאלה לה
וששאלתם על אודות האיש שבא מאגריפו עם גט בידו ואמר שהוא שליח להולכה והשטר שבידו מכחישו כי הוא היה חושב שהוא שטר הרשאה של שליחותו להולכו לאשה והוציאו בב"ד כדי לאמת את דבריו על שליחותו והוא היה שטר של מעשה בית דין שהיה כתוב בו אנו בית דין חתומי מטה במותב תלתא הוינא יתבין ובא ר' פלוני וגרש לאשתו פלונית ואמר לו התקבל גט זה לאשתי פלונית והרי היא מותרת לכל אדם וקודם נתינתו בטל לפנינו כל מודעי ולא נתן שום תנאי בגרושין אלא גרשה גרושין גמורים והגט קראנוהו וראינוהו כשר כדת וכהלכה ומחמת שראינו גרושי פלונית מר' פלוני בעלה שנתן גיטה ליד שלוחו כתבנו לה שטר זה לראיה ושריר פלוני בן פלוני הדיין פלוני בן פלוני הדיין פלוני בן פלוני הדיין.
אחר כך היה כתוב בו חתימת הבעל וזה לשונו אני החתום מטה גרשתי את אשתי פלונית וגרשתיה בפלונית מתא בפני ב"ד פלוני בן פלוני ופלוני בן פלוני ופלוני בן פלוני החתומים בשטר של מעלה וגרשתיה גרושין גמורים בבטול כל מודעי ובלא שום תנאי ובעבור שהכל אמת כתבתי גם אני שטר זה להיות לה לראיה שלא יהיה פתחון פה לערער על דבר זה ושריר פלוני בן פלוני.
וכשראיתי השטר שבידו שהיה מכחיש את דבריו שהיה אומר שהוא שליח להולכה והשטר שהוציא מתחת ידו שהיה שטר של מעשה ב"ד מוכיח שהוא שליח לקבלה ש שעשאו הבעל מעצמו בלתי רשות האשה נשארתי נבוך על הדבר ורציתי בתחלת העיון להתירה מכח ההיא תשובה של הרא"ש ז"ל שהביאה הטור בסימן קמ"ב שמתחלת לשון מנוי שליחות קנינו מרבי יונה כו' וכמו שהתיר הרא"ש ז"ל אותו השליחות של הולכה אע"פ שהיה כתוב בו באחרונה ויותר על זה כי ר' יונה מנה עוד שליח בגט הנז' לסופר הכותבו שיתנהו בעדו לרבי שלמה שלוחו ותכף שיגיע מידך לידו תהא בו מגורשת ממני ומותרת לכל אדם אף על גב דלכאורה משמע שבטל שליחות ההולכה ועשאו שליח לקבלה שהיה סבור שיש בידו למנות שליח לקבלה מטעם שיש לתלות הענין בטעות שהיה לו לומר לסופר תנהו לשלוחי רבי שלמה שיתנהו לאשתי ומיד לכשיגיע לידה תהא מגורשת ממני והשמיט הבעל זה או אמרו והסופר השמיטו הילכך לא תלינן שחזר בו ועשאו שליח לקבלה דאדם יודע שאין בידו לעשות שליח לקבלה ואפילו אם תמצא לומר שהיה עם הארץ דלא ידע זה למה יש לנו לתלות הדבר בחזרה הרי יש לנו לומר דליפות כחה נתכוון אם תועיל שליחות הקבלה שתתגרש בו מיד ואם לאו ישאר שליחות ההולכה במקומו לכן הן נתלה הדבר בטעות הן נתלה אותו בתוספת אין כאן בטול שליחות ההולכה עכ"ל כך יש לנו לומר גם כן בנדון דידן שאותו בית דין עמי הארץ וחשבו שיש ביד הבעל למנות שליח לקבלה וליפות כח האשה נתכוונו אם תועיל שליחות הקבלה תתגרש בו מיד ואם לאו ישאר שליחות ההולכה במקומו אחר כך התבוננתי על הענין וראיתי שאין הנדון דומה לראיה מכמה אנפי חדא שאותו שטר של רבי יונה היה כתוב ויותר על זה כי יונה זה מנה כו' והלשון הזה מוכיח שר' יונה לתוספת נתכוון ולא לבטל כמו שכתב הוא עצמו בסוף תשובתו מה שאין כן בנדון דידן ועוד שלשם היה באותו השטר עצמו שהיה כותב שליחות ההולכה היה כותב גם הלשון המורה על שליחות הקבלה וכדי שלא יסתור קצתו בקצתו יש לנו להדהק לפרש הדברים שלא יסתרו זה לזה אבל בנדון דידן שדברי אותו שהביא הגט סותרים דברי השטר שהוציא לאמת את דבריו שהרי השטר מודה שלא עשאו אלא שליח לקבלה והוא אומר שעשאו שליח להולכה נהי שהוא נאמן על שליחותו היכא שאין עדים מכחישים אותו הכא שהעדים מכחישים אותו מי מהימן אחר כך אמרתי שאם השליח הזה יקיים גם דברי השטר בשיאמר שעשו הפועל הכתוב בשטר שבידו וגם אמר לו הבעל לאחר הפועל ההוא תהיה שליח להולכה להוליכו לאשתי יש לנו לומר ליפות כח האשה נתכוונו שתתגרש בממה נפשך שאם לא יועיל הפועל ההוא יועיל השליחות להולכה כמו באותו מעשה של רבי יונה וקראתי לשליח ושאלתיו ואמר שלא היו דברים מעולם רק מסר לו הגט שיהא שליח להולכה ומיד פסלתי שליחותו מטעם שהעדים מכחישים אותו גם פסלתי הגט עצמו מטעם שאותם המסדרים אותו היו עמי הארץ שלא ידעו דיני השליחות ומה בין שליח להולכה לשליח לקבלה וכי האי גוונא אין לסמוך על גיטיהן דיש לחוש לכמה מיני פסליות שנעש בו כדכתב הר"ן והר"ר יצחק בר ששת ז"ל שפסלו גט א' מפני שראו לשון המעשה בית דין שהיה לשון של הדיוטות כל שכן בכי האי גוונא שטעו בהדיא בדין השליחות ואין זו צריך לפנים.
אחר כך קם אחד מן הדיינים החתומים בשטר המעשה בית דין ורצה להכשירו מכמה טעמים משובשים וכתב לי כתב על זה מפני שגערתי בו על שהוא עוסק בדיני גיטין והוא בלתי בקי בהם וכתב לי זה לשונו דברנא בעמיה מדברנא באומתיה בוצינא דנהורא אבן טבא שישא ומרמרא אסיתא דלא שליט ביה רוקבא בוכנא דפרזלא שלם עלך מלכא שלם טב דמטו ביה מטיב לעלמא ופלגי לך יקרא מאן יהיב לן גפאי למפרח באוירא למעבר קמיה דמר ולמיקם קמיה מרשוותא דמריה על ידיה אסכים ולמסבר מגברא דנפיש זכותיה דחיל חטאין אי לאו דגבהי ביננה טורא ומכמה זמנין שמענא מטבותא דמר דאמרי ביה טובא דאיהו גברא דכולא ביה וכל רז לא אניס ליה גמיר הלכתא ושמעתתא כוליה תלמודא ספרי וספרא וקבע ליה ערכין למיעלי באוריתא בתדירה ברמשא ובצפרא ח"ו אי משתכחה תורה מישראל מהדר ליה מחדודיה ומפלפוליה ועביד כי היכי דלא תשתכח תורה אי בעית אימא קרא ואי בעית אימא סברא אליבא דהלכתא וטעמא דגמרא טוביינא דחכימי דלא בטיש לשרגיה חמרא ומוכיח במילי דשמייא וכולי יומא נקיט בידיה מזרא ובעינא דשטנא יהיב גירא וכי שליף מר מסאניה אתי מטרא ואי מנינא כוליה יומא לא מסיימינא כלהו שבחים דמר הלא הוא האלוף האשל הגדול מור"ר אליא מזרחי יצ"ו מאת הצעיר שבצעירי תלמידך קדיות והשתחויות עד שיתפקקו כל חוליות שבשדרה הנה ידיע להוי למעלת כ"ת איך הגיעו הנה ק"ק תיבץ כתב מגלילי אצבעותיך עם שלבבי לא כן יחשוב שמעלת כ"ת כתבת על אודות הגט אשר נעשה פה למרת שרה בת רב אליא בט"ו והנה בקראי הכתב ההוא ארכבותי דא לדא נקשן ובו כתוב כי כל מי שאינו יודע בטיב גיטין וקדושין אל יהא לו עסק בהם וכן הוא האמת אמנם אדוני לא תתלי בי בוקי סריקי כי מענין סדר הגט נכתב ונחתם כדין וכהלכה וכאשר כתבו משם לא ידעתי מי כתבו וכתב כי נעשה כדין חכמים ובהוריית מורינו אכן במה שגזרת כי נכתב שליח לקבלה מה שהיה צריך להולכה ביה אפשר שהסופר טעה ותורני אדוני בזה שאם טעה הסופר בשליחות והבעל אינו מערער למה יפסל הגט כי ראיתי הלכה למעשה בבית דינו של אמו"ץ מהר"ר גרשון בון פצי יצ"ו שהסופר רצה לכתוב בחמישי מלא יוד וכתב בחמשי ולא פסלו ונתן טעם לדבריו יען כי נכתבו י' גיטים וכולם נפסלו ואמר הבעל בשבועה שאם גם זה יפסל שלא יתן יותר גט לאשתו ומשום עגונא דאתתא הכשירו אף על פי שהיה חסר מגוף הגט כל שכן הכא שהגט נעשה כדין למה תפסלנו והנה ראיה לדברי מטור אבן העזר בסימן קכ"ו וז"ל ששאלת גט שכתוב בו למנין אנו מונין ודילג השין וכתב ברביעי כ' ימים לירח שבט ודילג ולא כתב בשבת וגם יום רביעי היה כ"א יום לשבט והוא כתב הגט כשר שאין לחוש לדילוג השין דכיון שאנו מכירים סגנון הדבר בשביל אות אחת אין לפוסלו וכן בשביל שדילג בשבת אין לפוסלו כי ברביעי אין לו פירוש אחר אלא בשבת כיון דכתיב בתריה כ' ימים לחדש וגם אין לפוסלו במה שכתב כ' לחדש שבט והוה כ"א ונמצא שהקדים זמן הגט יום אחד והוי גט מוקדם דכיון שידוע שראש חדש שבט היה ביום ה' ורביעי בשבת אי אפשר להיות כ' בחדש אלא כ"א תלינן בטעות הסופר שלא היה זכור קביעות החדש ולא הוי מוקדם אף על גב דקימא לן דוקא עד רובו של חדש טעו אינשי בקבועא דירחא אבל משעבר רובו של חדש לא טעו בו אינשי הכא אין חלוק דע"כ טעה שהרי דבריו סותרים זה את זה כו' הכא נמי אף על גב דטעה בשליחות איכא למימר כיון דאיכא הכרת סגנון הדבר דהוא שליח להולכה לא חישינן עוד איכא למימר היכא דבעל מערער ודאי איכא למימר דאיכא צד פסולא אבל כל זמן דבעל לא מערער ודאי כשר שכן כתב בעל העטור משמייהו דרבוותא כל הני דקדוקי דוקא כשהבעל מערער דהוא כתב הגט או שהסופר כותבו מפיו ואחר כך אמר כוונתי לשנות כדי לקלקלה אבל אמר לסופר לכתוב ולחתום גיטו סתם וטעו באחד מאלו והבעל אינו מערער הגט כשר ותנשא לכתחלה וכן כתב רבינו האיי וסוף דבריו ואי מנסבא לא מפקינן לה וכן היא מסקנת הראש ז"ל ובסמוך להא מלתא כתב ששאלת שליח הולכה שהביא גט ולא היו הווין ארוכים אם רשאי בית דין להאריכן והבעל רחוק מכאן לא הייתי פוסלו בשביל זה וכן אם יש תקנת עגון כגון שהובא ממקום רחוק יאריכו הווין כי מסתמא צוה הבעל לכתוב כתקון חכמים ואם לא כתב הסופר כראוי ניחא ליה לבעל שיתקנוהו ועל זה יש לסמוך בשעת הדחק עכ"ל הא קמן דניחא ליה לבעל לתקן מה שעוות הסופר כ"ש כשהדבר ידוע שהוא שליח להולכה וטעה הסופר דליכא מאן דפליג לע"ד ועוד בר מן דין ובר מן דין יכילנא למימר דאפילו טעה בשליחות דליכא למפסל הגט ר"ל בעל שמינה שליח להולכה ואחר כך כתב שליח אחר לקבלה דלא ביטל שליחות ואשר כתב טור אבן העזר בסוף סימן קמ"א וז"ל לשון מנוי שליחות קנינא מרבי יונה שנתן ארבע אמות קרקע בחצירו לרבינו שלמה ואגבן מינהו שליח להוליך גט לאשתו כו' אלא שאחר כך כתב זה הלשון ויותר על זה רבי יונה מנה עוד שליח בעדו בגט הנזכר לסופר הנז' הכותבו בענין שיתנהו בעדו לד' שלמה זה ואמר רבי יונה לסופר תן בעדי הגט הנז' מידך ליד רבי שלמה ותכף שיגיע מידך לידו תהיה מגרשת ממני ומותרת לכל אדם מי אמרינן ביטל שליחות הראשון או לאו תשובה. אע"ג דלכאורה משמע שבטל שליחות ההולכה ועשאו שליח לקבלה שהיה סבור שיש בידו למנות שליח לקבלה יראה לי בזה שאין לתלות שחזר בו משליחות ההולכה אלא ודאי תלינן הענין בטעות הסופר שזה המגרש לא רצה להמתין עד שיכתוב הגט ומינה לרבי שלמה ובשביל שמינה שליח על שליח טעה ואמר מיד לכשיגיע הגט ליד השליח תהיה מגורשת ממני וכך היה לו לומר לסופר תנהו לשליח שיתנהו לאשתי ומיד לכשיגיע לידה תהיה מגורשת ממני והשמיט הבעל זה או אמר והסופר השמיטו הילכך לא תלינן שחזר בו ועשאו שליח לקבלה דאדם יודע שאין בידו לעשות שליח לקבלה ואפי' אם תמצא לומר שהיה עם הארץ ולא ידע זה למה יש לנו לתלות בחזרה יש לנו לומר דליפות כחו נתכוון אם הועיל שליחות הקבלה שתתגרש בו מיד ואם לאו ישאר שליחות ההולכה במקומו והלשון שכתב ויותר על זה שרבי יונה מינה עוד שליח משמע שלתוספת נתכוון ומימר אמרינן תתגרש כל היכי דמגרשה לכן הן אם נתלה הדבר בטעות הן אם נתלה בתוספת אין כאן בטול שליחות ההולכה ע"כ הרי בהדיא דאפילו אם הבעל עשה שליח לקבלה שנוכל לומר דליפות כחו נתכוון ומימר אמרינן תתגרש כל היכי דמגרשה וק"ל.
ועוד יכילנא לתרוצי לדבוריה דבעל דאם האשה לא עשאתו שליח לקבלה והבעל אמר תתקבל לה לכשיגיע לידה מגורשת שאדם יודע שאין בידו לעשות שליח לקבלה והתקבל והולך לה קאמר אי נמי אף על פי שעשאו שליח לקבלה לכשיגיע בידה קאמר לכן לעניות דעתי מכל הני אנפי סבירא לי למימר דלית כאן בית מיחוש ואם יטעון טוען ויאמר מה צריך שליח להולכה הלא הגט המובא על ידי שליח אין צריך ראיה על זה כאשר כתב הרמב"ם ז"ל בהלכות גירושין כו' נשיב לו כי כבר הורגלו העולם לעשותו.
וכן הוא דעת הרי"ף ז"ל וכל הפוסקים מביאים אותו וז""ל סמ"ג מייתי להאי לישנא בסימן קפ"ג וסוף לשונו אמנם הורגלו עתה לעשות שטר הרשאה וכ"כ הטור אבן העזר בסימן קמ"א והורגלו לעשות הרשאה לשולחה גט וסמ"ג מביאו בספק וז"ל אמנם בארנו בהלכות קדושין שאין שליח האיש צריך עדים לא בגרושין ולא בקדושין אבל אומר אני שצריך להתיישב בדבר משום דגרסינן בירושלמי בפ' השולח העושה שליח להוליך גט לאשתו צריך להחזיקו בפני שנים ואין השליח מן השנים אח"כ עיינתי בתשובת ר"י וכתב שם דע לך כי אמת הדבר שאין שליח להולכה המביא גט לאשה צריך לא חתימת בית דין ולא חתימת עדים כו' שהרי גט שבידו מוכיח כו' עכ"ל ועוד יכילנא למימר אף על פי שטעה הסופר בשטר השליחות למה יפסל הגט כי דלאנא מהכא אפילו שלא היה השליח מביא שטר הרשאה הלא שטרו מוכיח עליו הכא נמי הוה ליה הדא שטרא כמאן דליתיה והגט כשר כנראה לע"ד ועוד כתב דמן דהוא כי השליח לא ידע דין בפני נכתב ובפני נחתם מה שאין השכל מחייב להשמיע שהשליח לא ידע בדבר זה אלא כתב זה מפני שהשליח שאל להם לבנים וכדי שלא לתת לו דבר בדה מלבו דברים שקרים ותלו בנו בוקי סריקי עם שאנחנו לא נדרנו לו לא ש' ולא ר' אבל נשיב לו כפי דעתו כדי שלא יראה חכם בעיניו כמאמר שלמה עליו השלום כו' ונאמר כי אפי' שלא ידע השליח לומר בפני נכתב ובפני נחתם אפילו הכי הגט כשר דגרסינן בפרקא קמא דגיטין תניא כותיה דר' יוחנן המביא גט ממדינת הים ונתנו לה ולא אמר לה בפני נכתב ובפני נחתם יוציא והולד ממזר דברי רבי מאיר וחכמים אומרים אין הולד ממזר כיצד יעשה יטלנו הימנה ויחזור ויתנהו לה בפני שנים ויאמר לה בפני נכתב ובפני נחתם עכ"ל הגמרא ונראה לי לעניות דעתי דאפילו לדעת רבי מאיר דחייש הני מילי כשנשאת אבל קודם שנשאת אפילו רבי מאיר מודה דיש לה תקנה וכ"כ התוספות בהא מלתא כיצד יעשה פי' לרבנן שתנשא לכתחלה או אם נשאת שלא תצא אבל הולד אין צריך תקנה דבלא תקנה לא הוי ממזר דלית להו כל המשנה כו' ולרבי מאיר כיצד יעשה קודם נשואין אבל לאחר נשואין מסתברא לרבי מאיר אין תקנה דכיון דהולד ממזר עכ"ל הא קמן דאפילו דרבי מאיר דמצריך לומר בפני נכתב ובפני נחתם דאין לו תקנה הני מילי כשנשאת אבל הכא שעדין לא נתנו לה למה לא למדוהו לאומרו תוך כדי דבור כדמייתי התוספות בסמוך להא מלתא יטלנו הימנה משמע דצריך לומר בשעת נתינה בפני נכתב ובפני נחתם ויחזור ויתנהו לה ויאמר בפני נכתב ובפני נחתם מכאן הוא הדין לאחר נתינה תוך כדי דבור דמהני דמדקאמר שנתנו לה כשהיה פקח ולא הספיק לומר בפני נכתב עד שנתחרש אבל לאחר כדי דבור מספקא לר"י אי מהני כל זמן שעסוקים באותו ענין עד כאן מכל הני משמע דאפילו אם לא ידע השליח לומר בפני נכתב ובפני נחתם למה לא למדוהו לאומרו אבל נראה כי מפני ששאל להם ר' לבנים לא ידעו במה להוציאו מעליהם ומצאו טענות שקריות כי דמי להאי גברא כדלא גמירי אינשי שמעתתא ובכי האי גוונא מייתי לה סמ"ג מלה במלה כדמייתי התוספות אלא שסמ"ג מביא תוספות על דברי ר"י וז"ל ועוד כתב ר"י שצריך עיון אם הלכה כרבי מאיר במשנה ממטבע כו' משום דהלכה כרבי מאיר בגזירותיו אפילו לגבי רבים כדמוכחנא בכתובות וגם סתמי משנה כמותו או שמא כיון דחשיב ליה בהזהב חומרא יתירתא טובא דשמא גם במקומות אחרים משמע תלמודא כרבנן ואין הלכה כמותו ובירושלמי דגיטין ראיתי רבי יעקב בשם רבי חלבו אמר הלכה כרבי מאיר בגיטין אפי' יחיד אצל רבים עד כאן לשונו אם כן נחזור לדברינו דאפילו לרבי מאיר דמצריך לומר בפני נכתב ובפני נחתם ואם לא אמרו הולד ממזר דוקא בשנשאת אבל קודם שנשאת אפילו רבי מאיר מודה דיחזור ויאמר וכן כתב טור אבן העזר בסימן קמ"ב ואם לא אמר השליח בפני נכתב ובפני נחתם ונתנו לא תנשא בו ואפי' נשאת כבר תצא אם לא יחזור ויתן כדפריש לעיל ומיהו אין הולד הולד ממזר עד כאן הא קמן דאם לא אמר בפני נכתב ובפני נחתם אפילו בשנשאת דיכול לחזור וליתנו לה ולומר בפני נכתב ובפני נחתם כל שכן הכא בנדון דידן דאף על פי שלא ידע לאומרו מכל מקום יכול לחזור ולאומרו וליתנו לה.
לכן נראה לי לעניות דעתי כי בהא מלתא לית ביה חששא מכל הצדדים שהבאתי ונא אדוני דברי אל יהיו עליך לטורח ואם שגיתי תורני כי תורה היא וללמוד אני צריך גם רציתי להאריך כדי לסתום פיות הדוברים עלי עתק אבל מצד טורח התלמידים לא יכולתי להאריך כאשר אינו נעלם ממעלת כבוד תורתך ונראה לי לעניות דעתי כי מי שכתב לית בדבריו לא טעם ולא ריח וכתב משם מכ"ת כי הכתב אשר הובא אלינו אינו כתב יד מכ"ת כי אני אף על פי שלא ראיתי פני גודל מעלת יקרת הדרתך מכל מקום כתיבת מע"כ תורתך אני מכיר כי ראיתי הפסק שפסק מכ"ת על יין נסך ששלח אמו"ץ מהר"ר גרשון למעלת כבוד תורתך זה כמו עשרים שנה גם בידי נמצא פסק א' של מעלת כבוד תורתך שפסקת על מי שנשבע בתורה שלא לשחוק בקוביא ולא היה יכול לעמוד על שבועתו גם אותו הדין שלחו למעלת כבוד תורתך אמו"ץ יצ"ו ובו כתוב לבד שם מכ"ת אליא בר אברהם מזרחי ובכתב הזה כתוב נאם הטרוד והעלוב אליא בכ"ר אברהם מזרחי והכתיבה הזאת היא גסה וחתימתך הנמצאת בידי היא כתיבה דקה ונראה לי כי רצו להתלות באילן גדול לכן במטו ממעלת כבוד תורתך תעמידני על נכון ובזה אדע כי מצאתי חן בעיניך נאם זעיר גברייא כרע כחיזרא וזקיף כחוויא צעיר התלמידים אלעזר בכ"ר משה שלוניקיאו הכותב יום ג' ט' למספר בני ישראל פרשת ואכלתי חטאת היום הייטב וזהו מה שהשיבותי לו על הכתב ההוא.
שלום כבר הגיע בידינו הכתב היקר אשר שלחת לנו וראינו בו מה שכתבת וז"ל ונראה לי לעניות דעתי כי מי שכתבו לית בדבר ההוא לא טעם ולא ריח וכתבו משם מעלת כבוד תורתך כי הכתב אשר הובא אלינו אינו כתב ידי מעלת כבוד תורתך מפני שחתימתך זאת בלתי דומה לחתימתך שבידי היום עשרים שנה למפרע כי אותה החתימה היא כתיבה גסה וזאת כתיבה דקה גם ראינו בו מה שפלפלת מדברי בעל הטורים ואמרנו אם ראש דבריך אמת אין לך התנצלות גדולה מזאת ובו נוצלת גם מעונש עגונא דאתתא שנתעכבה על ידך עד הנה ומעונש ההיא דיהודא בן ניקושא כי יעמוד לך זה במקום חסידותו של אותו צדיק שכל מעשיו לא היו רק לשם שמים אך מהתימה המופלג מאד כי מאחר שכל עצמך באורך הפלפול הזה אינו רק לסתום פיות הדוברים עליך עתק כדי שלא יתלו בך בוקי סריקי כאשר כתבת אם כן היאך רצית להכשיר הגט עם כח אותה התשובה של הרא"ש דסימן קמ"א שיחוייב ממנה שהדיינים החתומים על שטר של מעשה בית דין שהביא השליח בידו שהיו החתומים בו כל א' בכתב ידו פלוני הדיין פלוני הדיין שיהיו כלם עמי הארץ דומייא דההוא סופר דתשובה קמ"א והקשה שבכולם כי צללת במים אדירים והעלית חרס בידך כי חשבת שכמו שאין הזק לגט אם יהיה הסופר עם הארץ ככה אין הזק לגט אם יהיו הדיינים עמי הארץ ולפיכך הבאת ראייתך מההיא דסימן קמ"א דמיירי על הסופר על נדון דידן דמיירי על הדיינים ואין הדבר כן דודאי אם היה הסופר עם הארץ אין הגט נפסל על ידו דאין בכך כלום אבל אם היו הדיינים המסדרים את הגט עמי הארץ אין לסמוך על גיטיהם ביש לחוש בהם לכמה מיני פסליות דהא דלא חישינן לבית דין טועים אינו אלא לבית דין מומחה או לסתם בית דין דלא איתחזק ביה ריעותא אבל היכא דאיתחזק ביה ריעותא או בהוחזק בבית דין של הדיוטות דלא בקיאי בטיב גיטין פשיטא ופשיטא שאין לסמוך על גיטיהן כלל שהרי גדולה מזו מצאתי בתשובה אחת של הרב רבינו יצחק בר ששת ז"ל שפסל גט אחד שנתן לשליח הקבלה מפני שראה השטר של מעשה בית דין שהיה כתוב בלשון הדיוטות ואמר מסתמא בית דין של הדיוטות הוא ויש לחוש בו לכמה מיני פסליות ואם כן בנדון דידן ממה נפשך פסול הוא שאם אותו בית דין שחתמו על שטר מעשה בית דין מומחה הוא לא שרמה אותם השליח והראה להם שטר מזוייף שהוא שליח לקבלה אין כאן גט כלל מאחר שלא מנתה אותו האשה ואם בית דין של עמי הארץ הוא שחשבו שהשליח לקבלה אפשר שיהיה על ידי מנוי הבעל כמו שנראה מתוך השטר של מעשה בית דין שהביא השליח שהיה כתוב בו שמסר הבעל את הגט ליד שלוחו ולא כתב ליד שלוחה הרי אין כאן גט מכיון שלא מנתה אותו האשה ואם היו מסופקים בדבר שלא ידעו אם יועיל או לא יועיל ומשום הכי אמרו נעשה אותו שליח להולכה ולקבלה כדי שיועיל בממה נפשך אין לסמוך על גיטן כלל כיון דלא בקיאי בטיב גיטין וקדושין דיש לחוש בו לכמה מיני פסליות כדלעיל ועוד דליכא לספוקי בהא אלא כשהשטר כולו של שליחת להולכה ושל שליח לקבלה יחד דומייא דההיא תשובה דסימן קמ"א או כשהשטר כולו של שליח לקבלה והשליח כשמביאו אומר שמתחלה נתן לי הגט בתורת שליח לקבלה ואחר כך חזר ומנה אותי שליח להולכה אבל בנדון דידן שאינו אלא שטר של מעשה בית דין שנתן הבעל את הגט לידו בפני ב"ד בתורת שליח לקבלה ואמר לו התקבל גט זה לאשתי והרי היא מותרת לכל אדם ואחר כך היה כתוב נוסח הבעל וחתימתו שהוא מודה שגרשה גרושין גמורים ושאלנו השליח אם נעשה המעשה הזה ואמר לא מי הוא זה שירצה להכשירו נהי דשליח מהימן לומר שהוא שליח להולכה ואינו צריך לא שטר הרשאה ולא עדים היכא דליכא עדים מכחישים אותו היכא דאיכא עדים מכחישין אותו כנדון דידן שהדיינים חחתומים על השטר היוצא מתחת ידו מכחישים אותו מי מהימן לכן לא תעגן את האשה בדברי הבאי כי צעקתה עולה לפני מלך מלכו של עולם אדרבה תשתדל בכל כחך לפייס הבעל לשלוח לה הגט על ידי שליח להולכה כדין וכהלכה ואנחנו נתן שכר השליחות ואם לא תוכל עשהו לבדך תצרף כל הקהל הקדוש עמך ונשאו אתך כי ידעת עונש עגונא דאתתא וכמה דברים הקלו חכמים בעדה והמשתדל בה כמעט שהוא מציל נפש מישראל ושכר המשתדלים כפול מן השמים ושלומך ושלום כל הקהל יצ"ו ישגא מאד כחפצך וכחפץ לי אני הטרוד והעלוב המתפלל בשלומך אליהו מזרחי.
אחר כך קם מאן דהוא אחד ורצה לומר שאותו שטר שיצא מתחת ידי אותו שהביא הגט ואמר שהוא שליח להולכה יש לפרשו ג"כ שהוא שטר שליח להולכה כי פי' התקבל גט זה לאשתי שכתוב בו התקבל והולך קאמר וכשהקשינו והלא וגרש אשתו קאמר ואחר זה חזר וכתב עוד וגרשה גרושין גמורים דמשמע שעשאו שליח לקבלה משיב שמאחר שפירש התקבל תתקבל והולך הוא ופירש התקבל והולך התקבל וגם הולך הוא אם כן הרי עשאו שליח להולכה ושליח לקבלה יחד ולכן כתב וגרש מפני שהוא שליח לקבלה וקבלתו של זה היא גרושי האשה וגם הביאו לאשה מפני שהוא גם כן שליח להולכה וכשאמרו לו שזהו שבוש גמור מפני שאין פירוש התקבל והולך שהוא שליח להולכה וגם לקבלה יחד כאשר חשב אלא שליח להולכה בלבד הוא ופירוש התקבל והולך רוצה לומר התקבל אותו כי ידך כידי שתוליכנו לאשתי כאלו אמר קחנו ולך שאין שם אלא שליחות להולכה בלבד אשתומם כשעה חדא אחר כך אמר אם כן נפרש אותו שהוא שליחות להולכה בלבד ופירוש וגרש וכן וגרשה גרושין גמורים הוא כשיגיע ליד האשה דומיא דותרוכית הכתוב בגט שאינו אלא כשיגיע הגט ליד האשה והשיבונו לו שאין הנדון דומה לראיה מפני שדברי הגט הם דברי האיש לאשתו בעת שיגיע הגט לידה כשאר כל שטרי קנין וקדושין שבשטר מכר כתוב בו שדי מכורה לך והם דברי המוכר לקונה בעת שיגיע השטר בידו ובשטר קדושין כתב בו הרי את מקודשת לי או בתך מקודשת לי והם דברי האיש לאשה בעת שיגיע השטר בידה אבל שטר המעשה ב"ד הם ספור הדברים שעברו ביניהם וצריך שיהיו דברים שנעשו לא שעתידין להעשות והזמן שכתוב בגט אינו אלא זמן כתיבתו שנתקן לכותבו אי למאן דאמר משום בת אחותו אי למאן דאמר משום פירות דקסבר אין לבעל פירות אלא עד שעת כתיבתה. אחר כך חזר ואמר שאותו השטר הוא מודה בודאי על שזה האיש הוא שליח להולכח שמאחר שכתוב בתוך השטר הזה שנתן גיטה ליד שלוחו ולא אמר ליד שלוחה על כרחך לומר שבשליח להולכה קא מיירי שהרי כל אדם יודע שאין הבעל יכול לעשות שליח לקבלה והשיבונו לו שיותר הוא קשה לומר שטעו וכתבו לשון וגרש ולשון וגרשתיה גרושין גמורים על מסירת הגט ליד שליח להולכה וכל שכן כשכתב הבעל אח"כ שגרשה גרושין גמורים שאין זה הסדר נעשה אלא במעשה ב"ד אחר שנתן הגט ליד שליח לקבלה וכל שכן כשחתמו תחתיו הדיינים פ' הדיין פ' הדיין שהוא הסדר הנעשה על שליח לקבלה שהרי בשליח להולכה אין צורך לב"ד כלל ממה שנפרש שטעו בשליחות לקבלה וחשבו שיכול הבעל לעשותו שהרי הרא"ש ז"ל כתב בהדיא על אותו המעשה של רבי יונה ואפילו אם תמצא לומר שהיה עם הארץ ולא ידע זה אלמא עבדי אינשי דטעו ביה נאם הטרוד והעלוב אליא מזרחי.