אור ברסלב

שות רבי אליהו מזרחי (ראם)· רבי אליהו מזרחי [הרא"ם]

שאלה כ

שאלה יט

וששאלתם על דברי הרמב"ם בפרק י"ג מהלכות גרושין במה שכתב האשה שאמרה לבעלה גרשתני בפני פלוני ופלוני ובאו אותן העדים והכחישוה ואח"כ הלכה היא ובעלה למדינת הים ושלום בעולם ובאה ואמרה מת בעלי אינה נאמנת שזו הוחזקה שקרנית ורוצה להשמט מתחת בעלה בא עד אחד והעיד לה שמת בעלה לא תנשא שמא היא שכרה אותו וכן אם היתה מלחמה בעולם ובאה ואמרה מת בעלי במלחמה אינה נאמנת ואע"פ שהיה שלום בינו לבינה תסמוך דעת' כו' לפיכך אינה נאמנת אפילו אמרה מת במלחמה וקברתיו אבל אם אמרה מת על מטתו נאמנת כו' היתה שנת רעבון ואמרה מת בעלי אינה נאמנת מת וקברתיו נאמנת והוקשה לכם תחלה איך פסק כרב חנינא שאמר טעמא דקטטה בינו לבינה דקתני במתניתין שאינה נאמנת הוא משום דמשקרא ולא כרב שימי שאמר משום דאמרה בדדמי והא רב שימי לחומרא ורב חנינא לקולא כדאמרינן בפרק האשה שלום מאי בינייהו איכא בינייהו דארגיל איהו לקטטה ופירשו התוספות דלמאן דאמר משום דמשקרא היתה יראה כל כך לשקר כיון דרחמא ליה ולמאן דאמר בדדמי כיון שיש קטטה בדבר מועט אמרה בדדמי ואי תימא אמאי לא תשקר והלא היא משקרת שאמרה גרשתני כו' יש לומר שזה לא היתה עושה שתשקר לומר מת בעלי ואם יבא תצא מזה ומזה וכל הדרכים האלו בה ועוד איך סתם ואמר אינה נאמנת שזו הוחזקה שקרנית ולא חלק בין ארגיל איהו לקטטה ובין ארגילה איהי והלא בהדיא אמרו בגמרא מאי ביניהו איכא בינייהו דארגיל איהו לקטטה ופירשו התוספות דלמאן דאמר משום דמשקרא היתה יראה כל כך לשקר כיון דרחמא ליה אלמא היכא דארגיל איהו לקטטה למאן דאמר משום דמשקרא הכא לא משקרת והיא נאמנת וכן מה שכתב בא עד א' והעיד לה שמת בעלה לא תנשא שמא היא שכרה אותו אנה מצא זה והלא בגמרא אמרו עד א' בקטטה מהו טעמא דעד אחד מהימן משום דעבידא לאגלויי הוא ולא משקר בה והכא נמי לא משקר או דלמא טעמא דעד א' מהימן משום דאשה דיקא ומנסבא הוא והכא כיון דאיכא קטטה בינו לבינה לא דיקא ומנסבא ולא איפשיטא ואזלינן בה לחומרא דכל תיקו דאורייתא לחומרא ולא מהימן אלמא טעמא דעד א' בקטטה דלא מהימן משום דלמה טעמא דעד א' מהימן משום דאשה דייקא ומנסבא והכא לא דיקא הוא ולא משום דלמא שכרה ליה כדכתב הרמב"ם ואם כן היכי שביק טעמא דגמרא וכתב טעם אחר שלא הוזכר בתלמוד וכן מה שכתב עוד שאם היתה מלחמה בעולם ובאה ואמרה מת בעלי במלחמה אינה נאמנת אפילו אמרה מת במלחמה וקברתיו והוקשה לכם על זה וטענתם בבטולו ד' טענות הא' מדאמר רבא מ"ט דמלחמה משום דאמרה בדדמי דסל"ד בכל הני דאקטול הוא פליט וכיון דטעמא דלא מהימנא אינו אלא משום דאמרה בדדמי אם כן היכא דאמרה מת וקברתיו דלא שייך ביה בדדמי אמאי לא מהימנא והלא רעבון דטעמא דידיה נמי משום דאמרה בדדמי הוא כדאמר רבא דס"ד בההוא פורתא דנפפיתא שראתה אותו מנופה כנפפיתא הוה חיי וגריע נמי טפי ממלחמה כדאמר רבא בפ' האשה שלום אפילו הכי אמרו שאם אמרה מת וקברתיו מהימנינן לה וכן פסק גם הרמב"ם עצמו במלחמה לא כל שכן ועוד מאי שנא מת וקברתיו ממת על מטתו דבמת על מטתו נאמנת ואלו במת וקברתיו אינה נאמנת אי חישינן בה למשקרת במת על מטתו נמי ניחוש לה ועוד לאו ק"ו הוא ומה במקום שמת על מטתו לא מהימנא במת וקברתיו מהימנא במקום שמת על מטתו מהימנא אינו דין שבמת וקברתיו תהא נאמנת ועוד דמההיא דרבא דאמר רעבון גריעא ממלחמה דאלו מלחמה כי אמרה מת בעלי במלחמה לא מהימנא הא מת על מטתו מהימנא ואלו רעבון עד דאמרה מת וקברתיו משמע דגבי מלחמה אם אמרה מת וקברתיו נאמנת דאיס"ד דאינה נאמנת א"כ מאי גריעותיה דרעבון טפי ממלחמה במלחמה במת על מטתו מהימנא ובקברתיו לא מהימנא וברעבון במת וקברתיו מהימנא ובמת על מטתו לא מהימנא.

התשובה על הקושיא הראשונה שהוקשה לכם איך פסק כרב חנינא שהוא לקולא ולא כרב שימי שהוא לחומרא ועל הקושיא הב' שהוקשה לכם עוד איך סתם ואמר שאינה נאמנת מפני שהוחזקה שקרנית ולא חלק בין ארגיל איהו לקטטה ובין ארגילה איהי והלא בגמרא אמרו איכא ביניהו דארגיל איהו לקטטה ופירש התוספות דלמאן דאמר משום דמשקרת היתה יראה כל כך לשקר כיון דרחמא ליה יש לומר שהרמב"ם ז"ל מפרש ההיא דאיכא בינייהו דארגיל איהו לקטטה הפך מה שפרשו התוספות שהוא סובר דלמאן דאמר משום דמשקרא שסובר שכיון ששקרה ואמרה שנתגרשתי ממנו לפני פלוני ופלוני ובאו העדים ההם והכחישוה וגלתה דעתה בזה שהיא שונא אותו ורוצה להשמט ממנו השתא נמי יש לחוש בה דלמא משקרא ואמרה שמת בעלה כדי להנשא לאחר וכשיבא בעלה אחר זה שתאסר עליו שזהו סבה שתשמט ממנו אם כן אין הפרש בזה בין ארגיל איהו לקטטה ובין ארגילה איהי שמאחר שגלתה דעתה שהיא שונאה אותו ורוצה להשמט ממנו כשאמרה ממנו והכחישוה השתא נמי משקרא ואמרה שמת בעלה כדי לאסור עצמה עליו שבזה הפועל תשמט ממנו ולמ"ד משום דאמרה בדדמי שסובר שאע"פ ששקרה ואמרה שמתגרשת ממנו והכחישוה שגלתה דעתה בזה שהיא שונאה אותו ורוצה להשמט ממנו מכל מקום אין לחוש בה דלמא משקרא לומר שמת בעלה להנשא לאחר משום דהכא נפיק מנה חורבה שאם יבא בעלה תצא מזה ומזה וכל הדרכים האלו בה אלא חיישינן בה דלמא אמרה בדדמי שמרוב שנאתה בו לא שמה לבה בעת הסכנה לראות שמא לא מת אם כן הני מילי היכא דארגילה איהי לקטטה שהיא שונאה אותו שנאה טבעית אבל היכא דארגיל איהו לקטטה דאכתי מדחמא ליה ואינה שונאתו כל כך ליכא למיחש בה בדדמי דבהא ודאי דיקא לתת לבה בעת הסכנה לראות שמא לא מת ולפי הפרוש הזה הוי רב חנינא לחומרא ורב שימי לקולא ומשום הכי פסק כרב חנינא ולא כרב שימי גם לא חלק בין ארגיל איהו לקטטה ובין ארגילה איהי משום דלפי הפי' הזה למ"ד דלמא משקרא אפילו ארגיל איהו לקטטה נמי משקרא אבל לא משום דלמ"ד דלמא משקרא אם אמרה מת וקברתיו נמי חישינן בה דלמא משקרא ולא מהימנא ולמ"ד משום דאמרה בדדמי אם אמרה מת וקברתיו נאמנת כיון דלא שייך ביה בדדמי והוי רב חנינא לחומרא ורב שימי לקולא כדכתב בעל המגיד משנה ז"ל וק"ל לחומרא דחישינן דמשקרא ואפילו אמרה מת וקברתיו אינה נאמנת וזהו שסתם רבי' וכתב שזו הוחזקה שקרנית דאם כן נהי דלגבי וקברתיו הוי רב חנינא לחומרא ורב שימי לקולא מ"מ לגבי ארגיל איהו לקטטה הוי רב חנינא לקולא ורב שימי לחומרא לפירוש התוספות שא"א לומר שהוא סובר כפירוש הרמב"ם ז"ל שאם כן לא היה צריך לתת הטעם שפסק רבינו כרב חנינא ולא כרב שימי משום דגבי קברתיו רב חנינא לחומרא ורב שימי לקולא שלא נתפרש זה בשום מקום ולהניח תלמוד ערוך שאמרו בהדיא איכא בינייהו דארגיל איהו לקטטה דהוי רב חנינא לחומרא ורב שימי לקולא ועוד מי הגיד לבעל המגיד משנה דלגבי קברתיו הוי רב חנינא לחומרא ורב שימי לקולא אפילו לפירוש התוספות והא מדקאמר בגמרא מאי בינייהו איכא בינייהו דארגיל איהו לקטטא ולא קאמר איכא בינייהו מת וקברתיו שמע מנה במת וקברתיו לכולי עלמא לא מהימנא דלמאן דאמר דלמא משקרא בהא נמי משקרא ולמ"ד משום דאמרה בדדמי כיון שחושבת על פי האומדנא שבודאי מת ואינה יראה שמא יבא בעלה אחר שתנשא לאחר ותצא מזה ומזה וכל הדרכים האלו בה חישינן בה דלמא משקרא ואמרה וקברתיו כדי להוציא הספק מלב השומעים שלא יחשבו שעל פי האומדנא אמרה שמת ולא על פי האמת ממש שהרי היא בחזקת שקרנית שכבר שקרה ואמרה גרשתני בפני פלוני ופלוני ואתו אנהו סהדי ואכחשוה דאף על גב דלגבי מת בעלי לא חישינן בה דלמא משקרא אלא בדדמי היינו טעמא משום דהתם היא יראה לשקר שמא יבא בעלה ותצא מזה ומזה וכל הדרכים האלו בה אבל גבי וקברתיו שאינה יראה שמא יבא בעלה ותצא מזה ומזה כו' שהדי כבר אמרה מת בדדמי שהיא סוברת שבודאי מת ולא הוסיפה לומר וקברתיו אלא כדי להוציא הספק מלב השומעים למה לא תשקר והלא מוחזקה היא בכך וליכא למימר הוא הדין נמי דהוה קא משני איכא בינייהו מת וקברתיו אלא דחד מינייהו נקט דאם כן הוה ליה למנקט מת וקברתיו דעדיפא מניה דהא מתניתין סתמא קתני קטטה בינו לבינה ושלום בעולם ובאה ואמרה מת בעלי אינה נאמנת לא שנא ארגילה איהי לקטטה לא שנא ארגיל איהו לקטטה ועלה קאמרי מאי טעמא דקטטה רב חנינא אמר משום דמשקרה ורב שימי אמר משום דאמרה בדדמי משמע דכולי עלמא מודו דבין ארגילה איהי לקטטה בין ארגיל איהו לא מהימנא למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה דדוחק הוא לומר דמתניתין מיירי דוקא בארגילה איהי ועוד בשלמא במה שפסק רבינו כמאן דאמר דלמא משקרא ולא כמאן דאמר דלמא אמרה בדדמי יש לו לבעל המגיד לומר הטעם מפני שרב חנינא לחומרא ורב שימי לקולא גבי קברתיו אף על פי שאין לו בזה ראיה ואינו מחוור כדפרישית אלא במה שסתם רבינו וכתב שאינה נאמנת שזו הוחזקה שקרנית ולא חלק בין ארגיל איהו לקטטה בין ארגילה איהי לא תקן כלום שהרי הוא סובר הפירוש של איכא בינייהו דארגיל איהו לקטטה כפירש התוספות כדאוכחנא לעיל ואם היה לו להרמב"ם ז"ל לומר במה דברים אמורים בשהרגילה היא לקטטה אבל הרגיל הוא נאמנת. ועל מה שהוקשה לכם במה שכתב הרמב"ם ז"ל בא עד אחד והעיד לה שמת בעלה לא תנשא שמא היא שכרה אותו היכן מצא זה והלא בגמרא אמרו עד אחד בקטטה מהו טעמא דעד אחד מהימן משום דמלתא דעבידא לאגלויי הוא ולא משקרי והכא נמי לא משקר או דלמא טעמא דעד אחד מהימן משום דאשה דייקא ומנסבא הוא והכא כיון דאיכא קטטה בינו לבינה לא דייקא ומנסבא ולא מהימן אלמא טעמא דעד אחד בקטטה דלא מהימן אינו אלא משום דלמא טעמא דעד אחד משום דאשה דייקא ומנסבא הוא ואשה בקטטה לא דייקא ומנסבא ולא משום דלמא שכרה ליה ואם כן הרמב"ם ז"ל היכי שביק טעמא דתלמודא וכתב טעם שלא הוזכר בתלמוד בשום מקום זאת הקושיא כבר הקשו אותה הרשב"א והריטב"א תלמידו והביאה גם בעל המגיד בפירושו ועוד הוסיפו הרשב"א והריטב"א להקשות שאם היא הוחזקה שקרנית כל ישראל מי הוחזקו ונראה לי שלא השגיחו להעמיק בדברי רבינו ז"ל ולכן טענו מה שטענו שהרי הרמב"ם ז"ל כבר גלה דעתו בסוף הלכות גרושין שטעם העד אחד שהוא נאמן אינו אלא משום דעבידא לאגלויי ולא משקרי בה אינשי וזה לשונו אל יקשה בעינך שהתירו חכמים את הערוה החמורה בעדות אשה או עבד או שפחה או גוי מסיח לפי תומו ועד מפי עד ומפי הכתב ובלא דרישה חקירה כמו שבארנו שלא הקפידה תורה על העדות שני עדים אלא בדבר שאין אתה יכול לעמוד על בוריו אלא מפי העדים כמו שהעידו שזה הרג את זה או הלוה את זה אבל דבר שאפשר לעמוד על בוריו שלא מפי העד הזה ואין העד יכול להשמט אם אינו אמת כגון זה שהעיד שמת פלוני לא הקפידה התורה עליו שדבר רחוק הוא שיעיד בה העד בשקר וכו' וכן כתב בפרק יב מהלכות גרושין שאם בא עד אחד והעיד לה שמת בעלה תנשא על פיו שהדבר עשוי להגלות וכו' ואע"ג דטעמא דעד א' נאמן בעיא היא ולא אפשיטא דאיבעיא להו עד אחד בקטטה מהו טעמא דעד א' מהימן משום דמלתא דעבידא לאגלויי לא משקרי בה הוא והא נמי לא משקר או דלמא משום דאשה דיקא ומינסבא הוא והכא לא דייקא ומנסיבא מ"מ כיון דאיכא תרי בעיי אחריני בגמרא בכי האי גוונא חדא בפרק האשה שלום עד אחד במלחמה מהו טעמא דעד אחד משום דמלתא דעבידא לאגלויי הוא ולא משקרי בה והא נמי לא משקר או דלמא טעמא דעד אחד משום דאשה דיקא ומנסבא הוא והכא לא דיקא ומנסבא ואידך בפרק האשה רבה עד א' ביבמה מהו טעמא דעד א' משום דמלתא דעבידא לאגלויי הוא ולא משקרו בה אהא נמי לא משקרי או דלמא טעמא דעד א' משום דהיא גופא דיקא ומנסבא הוא והכא כיון דזמנין דרחמה ליה לא דייקא ומינסבא ופשיט רב ששת להא דעד אחד ביבמה מההיא דאמרו ליה מת יבמיך וכו' דהוי מהימן ואידך פשטינן לה מההוא גברא דטבע בדיגלת ואסקוה אגישרא דשביסתנה ואסבה רבא לדביתהו אפומא דשושביניה שמע מינה דעד אחד במלחמה מהימן כדכתב הרי"ף ז"ל וכן כתב גם הרמב"ם ז"ל בעד אחד במלחמה שאם אמר ראיתיו שמת במלחמה וקברתיו נאמן ותנשא על פיו ובעד אחד ביבמה כתב נאמן עד אחד להעיד ליבמה שמת בעלה ומתיבמת על פיו שמעינן מינה דפשיטא להו לרבנן דטעמא דעד אחד מהימן משום דמלתא דעבידא לאגלויי הוא דאי סלקא דעתך דמספקא להו דלמא טעמא דעד אחד משום דאשה דיקא ומנסבא הוא אם כן בעד אחד במלחמה ובעד אחד ביבמה אמאי מהימן הא אשה במלחמה לא דיקא ומנסבא משום דסברה ואמרה כולהו איקטול והוא פליט ואשה ביבמה נמי איכא למיחש לה דלמא מרחמא ליה ולא דייקא ומנסבא אלא על כרחך לומר דסבירא ליה דטעמא דעד אחד משום דמלתא דעבידא לאגלויי הוא ולא משקרי בה אינשי והכי נמי אשכחן בכמה דוכתין דבמלתא דעבידא לאגלויי סמכינן עלה אף במילי דאורייתא דהא בפ' החולץ גבי ואשתמודעינהו דאחוה דמותנא מאבא הוא פליגי בה רב אחא ורבינא חד אמר בעדים וחד אמר אפילו בקרוב ואשה והלכתא אפילו קרוב ואשה דגלוי מלתא בעלמא הוא וכן כתב הרמב"ם ז"ל בפ' ד' מהלכות ייבום וחליצה ואפילו אמה או עבד או קטן נאמנים לומר זה פלוני אחי פלוני וזו היא יבימתו מש"כ בשאר עדויות של תורה מפני שזה דבר העשוי להגלות הוא כענין שבארנו בסוף הלכות גרושין ואל תתמה על שהבעיא של עד אחד בקטטה דמספקא להו בטעמא דעד א' אי משום מלתא דעבידא לאגלויי הוא ולא משקרי בה אי משום דאשה דיקא ומנסבא הוא ולא איפשיטא ואלו בעיא דעד א' במלחמה ובעיא דעד א' ביבמה דמספקי בה בטעמא דעד א' אי משום דעבידא לאגלויי הוא אי משום דאשה דייקא ומנסבא הוא איפשיטא להו דמהימן ומשמע טעמא דעד א' משום דמלתא דעבידא לאגלויי הוא כדפרישית דבכמה מקומות בתלמוד תמצא זה וכן כתב הרמב"ן ז"ל בספר מלחמות ה' בריש האשה שלום שמצינו בתלמוד דברים רבים שלא נתפשטו בגמרא ופשיטותן יוצא לנו ממקום אחר וכיוצא בזה כתב הרי"ף ז"ל בבעיא דעד א' במלחמה ז"ל ואע"ג דלא אפשיטא מיהו כיון דאמרינן בפ' דלקמן ההוא גברא דטבע בדיגלת וכו' שמעינן מנה דעד א' במים שאין להם סוף וכו' וה"ה לעד א' במלחמה ומעתה מה שכתב הרמב"ם ז"ל בא עד א' והעיד לה שמת בעלה לא תנשא שמא היא שכרה אותו ולא אמר שמא טעמא דעד אחד מהימן הוא משום דאשה דיקא ומנסבא והכא לא דיקא ומנסבא שמפני זה הספק נשארה הבעיא בתיקו הוא משום דאע"ג דלא אפשיטא הבעיא של עד א' בקטטה מ"מ כיון דפשיטא ליה להרמב"ם ז"ל דטעמא דעד א' דמהימן משום דמלתא דעבידא לאגלויי הוא ולא משום דאשה דייקא ומנסבא כדמשמע מפשיטותא דעד א' ביבמה ועד א' במלחמה כדפרישית א"כ מן הדין היה שיהיה גם בעד אחד בקטטה נאמן להנשא על פיו כמו העד של מלחמה ושל יבמה מכיון דטעמא דכולהו משום דמלתא דעבידא לאגלויי לא משקרי בה הוא אלא שהרב ז"ל החמיר בו כמנהגו להחמיר בכל מקום ואמר אע"פ שעד א' במלחמה ועד א' ביבמה מהימן משום דמלתא דעבידא לאגלויי הוא ולא משקרי בה אינשי מ"מ הכא בעד א' בקטטה אין ראוי להאמינו מפני שכבר הוחזקה האשה הזאת שקרנית שהרי אמרה שנתגרשה ממנו בפני פלוני ופלוני ובאו העדים ההם והכחישום והוברר הדבר שהיא שונאה אותו ומחזרת עליו להשמט ממנו בכמה מיני שקרים ותחבולות ועכשיו שבא העד הזה והעיד לה שמת בעלה שנמצא בזה שהוא מסייע לה לקיים רצונה להשמט מתחתיו כמו שהיתה מחזרת על זה מתחלה יש לחוש בה שמא היא שכרה אותו להעיד לה כדי להשמט מתחת בעלה מאחר שהיא מוחזקת לשקר כדי להשמט מתחתיו ואע"ג דמלתא דעבידא לאגלויי הוא ולא משקרי בה אינשי ה"מ היכא שמעיד לעצמו בלא פיתוי ושכירות אבל היכא שיש לחוש לפתוי ושכירות לא מהמנינא ליה דכה"ג עביד לשקר והנה גם בעל הטורים הרגיש בזה ואמר ואפי' עד אחד מסייעה אינה נאמנת ואם נשאת כתב הרמב"ם לא תצא כיון שהעד מסייעה ונראה שהוא סובר שמה שכתב הרמב"ם בא עד א' והעיד לה שמת בעלה לא תנשא דמיירי בשאמרה היא מתחלה מת בעלי ולא האמינוה מפני שהוחזקה שקרנית ואח"כ בא העד הזה והעיד לה שמת בעלה שנראה כמסייע לה ויש לחוש שמא היא שכרה אותו אבל אם לא אמרה מתחילה שמת בעלה אלא העד הזה לבדו הוא שאמר שמת בעלה נאמן הוא דומייא דעד אחד במלחמה ועד אחד ביבמה דטעמא דכולהו משום דמלתא דעבידא לאגלויי הוא ולא משקרי אינשי אבל בעל המגיד לא הרגיש בזה וחשב שמה שכתב הרמב"ם בא עד א' והעיד לה שמת בעלה לא תנשא הוא מפני הבעיא של עד א' בקטטה שנשארה בתיקו וכל תיקו דאוריתא לחומרא ולכן כתב עליו בא עד א' וכו' שם איבעיא להו עד אחד בקטטה מהו וכו' עד תיקו ובהלכות איבעיא להו עד אחד בקטטה מהו ולא איפשיטא ע"כ ולזה פסק רבי' לא תנשא ואם נשאת לא תצא ומחשבתו זאת הביאתו להקשות עליו מדבריו אדבריו ואמר ויש קצת תימא בזה שהרי הוא סבור דטעמא דעד א' נאמן משום דמלתא דעבידא לאגלויי הוא כמו שכתב בארוכה בסוף הלכות גרושין ואם כן אפילו לכתחילה תנשא והוצרך להכניס עצמו בדוחק לומר ואולי שאף על פי שהוא סובר שהטעם כן הוא לא סמכינן עלה היכא דנפקא לן מידי לענין דינא כיון דבגמרא לא אפשיטא וזה שבוש בלי ספק שאם היה סובר הרמב"ם ז"ל דלא אפשיטא טעמא דעד אחד מהימן אי משום דעבידא לאגלויי הוא ולא משקרי בה אינשי אי משום דאשה דייקא ומנסבא הוא איך כתב הרמב"ם בסוף הלכות גירושין בהדיא שהטעם של עד אחד נאמן הוא משום דמלתא דעבידא לאגלויי לא משקרי בה אינשי והא בגמרא לא אפשיטא ועוד מאי דקאמר דלא סמכינן עלה היכא דנפקא לן מידי לענין דינא והא מההיא דפרק החולץ שאמרו בהדיא והלכתא אפילו קרוב או אשה מעידים על היבם שהוא אחי המת מאביו ושזו היא יבמתו אשת אחיו המת משום דגלויי מלתא בעלמא הוא פירוש דמלתא דעבידא לאגלויי לא משקרי בה אינשי שמעינן דסמכינן אמילתא דעבידא לאגלויי אפילו שאף על פי שיש ב בעדות זה איסור כרת אלא שעם כל זה לא תקן בשלמות אלא נשאר במבוכה ואמר ומכל מקום יש תימא מאין הוציא זה שכתב שמא שכרה אותו כיון שלא נזכר זה בגמרא בשום מקום ולפי מחשבתו זאת לא היה לו לתמוה על הרמב"ם מאין הוציא זה שכתב שמא שכרה אותו אלא היה לו להקשות בדרבה מניה לומר שאין זה הטעם שאמרו בתלמוד שהרי שם אמרו טעמא דעד אחד נאמן משום דמלתא דעבידא לאגלויי הוא או דלמא משום דאשה דייקא ומנסבא הוא אלמא עד א' בקטטה דמספקא להו אי נאמן הוא אי לא אינו אלא משום דמספקא להו דלמא טעמא דעד אחד מהימן משום דאשה דייקא ומנסבא הוא והכא דאיכא קטטה בינו לבינה ולא דייקא ומנסבא לא מהימן לא משום דלמא שכרה ליה כמו שכתב הרמב"ם שזו היא קושיא בלי ספק לא מה שתמה הוא מאין הוציא זה כי יש כמה וכמה דברים שכתב הרב ז"ל בחבורו הגדול הזה שלא נודע טעמם ומאין הוציא ונבוכו בהם כל המעיינים הבאים אחריו עד היום. ונראה לי שאשר הביא לבעל המגיד לחשוב המחשבה הזאת הוא מפני שראה להרי"ף ז"ל שכתב גבי עד אחד בקטטה איבעיא להו עד אחד בקטטה מהו ולא איפשיטא וחשב שפירוש ולא איפשיטא הוא על טעמא דעד אחד אי משום דעבידא לאגלויי הוא ולא משקרי בה אי משום דאשה דייקא ומנסבא הוא שכך חשבו גם הרשב"א והריטב"א ז"ל ולפי' תמהו עליו מ"ש עד אחד בקטטה מעד אחד במלחמה היכא דאמר מת וקברתיו כי היכי דפשיטא ליה גבי מלחמה דטעמא דעד אחד מהימן משום דמלתא דעבידא לאגלויי הוא ולא משקרי בה אינשי והוי מהימן גבי קטטה נמי יהא נאמן מכיון דמלתא דעבידא לאגלויי הוא ולא משקרי בה אינשי וחשבו שגם הרמב"ם שכתב בא עד אחד והעיד לה שמת בעלה לא תנשא ואם נשאת לא תצא הוא מפני הספק של עד אחד בקטטה שהוא על טעמא דעד אחד מהימן אי משום דעבידה לאגלויי הוא אי משום דאשה דייקא ומנסבא הוא שנשאר בתיקו וכל תיקו דאורייתא לחומרא ולפיכך הוקשה להם על מה שכתב שמא שכרה אותו ואמרו והלא בגמרא לא הוזכר חשש זה כלל אלא משום דאיהי לא דייקא ומנסבא גם הוסיפו עוד להקשות שאם היא הוחזקה שקרנית כל ישראל מי הוחזקו והא לא קשיא ולא מידי דאיכא למימר הני מילי דליכא למיחש ביה לפתוי ושכירות אבל היכא דאיכא למיחש ביה אלמביה לפתוי ושכירות אפילו במלתא דעבידא לאגלויי משקרי בה אינשי והכא שאשה הזאת שהוחזקה שקרנית ומחזרת על בעלה להשמט מתחתיו בדברים שהוכחשה בהם וזה העד שבא להעיד לה שמת בעלה שהוא מסייעה בעדותו לקיים רצונה ומחשבתה יש לחוש בו שמא היא שכרה אותו כדי לאסור עצמה על בעלה בנשואי השני ותשמט מתחתיו אע"פ שאם יבא בעלה הראשון תצא מזה ומזה וכל הדרכים האלו בה וכל שכן לפי' בעל הטורים שפירש דברי הרמב"ם דמיירו בשאמרה היא מתחילה שמת בעלה ולא האמינוה מפני שהוחזקה שקרנית ואחר כך בא העד הזה והעיד לה שמת בעלה שהדברים מודים שהיא שכרה אותו להעיד לה שמת בעלה כדי לקיים דבריו להשמט מתחת בעלה כיון שהיא מוחזקת בכך.

ונראה לי שגם דברי הרי"ף ז"ל אינם כמו שחשבו הרשב"א והריטב"א ז"ל דאיכא למימר דפי' ולא אפשיטא אינו על טעם העד אחד נאמן אם הוא משום דעבידא לאגלויי או משום דאשה דייקא ומנסבא שהיא הבעיא עצמה שהסתפקו בה בתלמוד דהא ודאי אפשיטא דכיון דגבי עד אחד במלחמה ועד אחד ביבמה אפשיטא שהוא נאמן בהם אע"ג דאשה ביבמה איכא למיחש בה דלמא מרחמא ליה ליבם ולא דייקא ומנסבא ואשה במלחמה איכא למיחש בה דלמא סברא בדדמי ולא דייקא ומנסבא משמע דסבירא ליה דטעמא דעד אחד משום דעבידא לאגלויי הוא ולא משקרי בה אינשי והכא נמי לא משקר דאי סלקא דעתך משום דאשה דייקא ומנסבא הוא א"כ בעד אחד במלחמה ובעד אחד ביבמה אמאי מהימן הא אשה לא דייקא ומנסבא בהו אלא על כרחך לומר דפי' ולא אפשיטא הוא לענין העד אחד בקטטה אי מהימן הוא אי לא דדוקא גבי עד אחד במלחמה ועד אחד ביבמה דאשכחן בהדיא מהימן מהמנינן ליה אבל גבי עד אחד בקטטה דלא אפשיטא אי מהימן הוא אי לא אע"ג דמפשיטותא דעד אחד במלחמה ועד אחד ביבמה דאמרי דמהימן איכא למשמע דטעמא דעד אחד משום דעבידא לאגלויי הוא ולא משום דאשה דייקא ומנסבא כדפרישית מ"מ אי הוי נאמן אי לא ליכא למשמע מנה דאיכא למימר אע"ג דטעמא דעד אחד משום דמלתא דעבידא לאגלויי הוא מ"מ בעד אחד בקטטה איכא למיחש ביה דלמא שכרה ליה כיון שהוחזקה שקרנית דכי האי גוונא עביד לשקר אפילו במלתא דעבידא לאגלויי כלעיל. ואם תאמר והלא בגמרא אמרו בהדיא דאי טעמא דעד אחד משום דעביד לאגלויי הוא ולא משקרי בה אינשי בעד אחד בקטטה נמי לא ואם כן כיון דאפשיטא לן דטעמא דעד אחד משום דעבידא לאגלויי הוא תו ליכא לספוקי דלמא שכרה ליה ומשקר אע"פ שזאת הוחזקה שקרנית יש לומר דהוא הדין נמי אם היה הטעם של עד אחד משום מלתא דעבידא לאגלויי לא משקרי בה אינשי עדיין היה מסופק הדבר לומר דכיון שהוחזקה שקרנית יש לחוש שמא שכרה אותו לשקר דכי האי גוונא עביד לשקר אף במלתא דעבידא לאגלויי אלא דעדיפא מניה קאמר דאפילו אם תמצא לומר דלא חיישינן לדלמא שכרה ליה מכל מקום איכא למיחש שמא הטעם של עד א' אינו אלא משום דייקא ומנסבא והיכא דאיכא קטטה בינו לבינה לא דייקא ומנסבא ואם כן אע"ג דאיפשיטא לן דטעמא דעד א' משום דמלתא דעבידא לאגלויי לא משקרי בה אינשי מ"מ אכתי איכא לספוקי ביה כיון דהך איתתא הוחזקה שקרנית דלמא שכרה ליה דכי האי גוונא עבידי לשקר. ועל מה שהוקשה להם עוד במה שכתב הרמב"ם ז"ל שאם היתה מלחמה בעולם ובאה ואמרה מת בעלי במלחמה אינה נאמנת אפילו אמרה מת במלחמה וקברתיו וטענתם על זה ארבעה טענות א' ממה שאמרו מ"ט דמלחמה אמר רבא משום דאמרה בדדמי דסלקא דעתה בכל הני דאיקטול הוא פליט וכיון דטעמא דלא מהימנה אינו אלא משום דחיישינן דלמא אמרה בדדמי אם כן כשאמרה וקברתיו דלא שייך ביה בדדמי אמאי לא מהימנא והלא אפילו ברעבון דגריע ממלחמה כדאמר רבא בפ' האשה שלום אמרו שאם אמרה מת וקברתיו דלא שייך ביה בדדמי נאמנת וכן כתב הרמב"ם עצמו במלחמה דעדיפא מניה לא כל שכן. ועוד מאי שנא מת וקברתיו ממת על מטתו דאילו במת וקברתיו לא מהימנא ואילו במת על מטתו מהימנא אי חישת לה למשקרא במת על מטתו נמי ניחוש לה ואי לא חיישת לה למשקרא אלא בדדמי ובמת על מטתו דלא שייך ביה בדדמי מהימנא במת וקברתיו נמי דלא שייך ביה בדדמי מהימנא ועוד קל וחומר הוא אם במקום שמת על מטתו לא מהימנא במת וקברתיו מהימנא במקום שמת על מטתו מהימנא אינו דין שבמת וקברתיו מהימנא ועוד דמההיא דאמר רבא בפרק האשה שלום רעבון גריע ממלחמה דאילו מלחמה כי אמרה מת בעלי במלחמה לא מהימנא הא מת על מטתו מהימנא ואילו רעבון עד דאמרה מת וקברתיו משמע דגבי מלחמה נמי אם אמרה מת וקברתיו נאמנת דאי סלקא דעתך דאינה נאמנת מאי גריעותיה דרעבון ממלחמה במלחמה במת על מטתו מהימנא ובמת וקברתיו לא מהימנא וברעבון במת וקברתיו מהימנא ובמת על מטתו לא מהימנא אלא על כרחך לומר דגבי מלחמה נמי אם אמרה מת וקברתיו נאמנת אלו הם הטענות אשר טענו על דברי הרמב"ם ז"ל והריטב"א תלמידו ז"ל הטענה הראשונה ובעל הטורים הטענה השלישית ובעל המגיד משנה הטענה הרביעית ונראה לי שאין מכולם שום טענה לא על דברי הרב ולא על דברי הרי"ף ז"ל שסובר גם הוא כסברת הרמב"ם ז"ל מפני שהרי"ף ז"ל סובר שאפילו שני עדים שהעידו על אדם אחד שמת במלחמה ולא אמרו קברנוהו אינם נאמנים דאיכא למיחש בהו בדדמי ולפיכך פירש הבעיא של עד א' במלחמה דמיירי כשאמר מת וקברתיו דהדין עמו דאם לא כן מאי קא מבעיא ליה הא אפילו שני עדים שבאו ואמרו מת בעלה במלחמה ולא אמרו קברנוהו לא סמכינן עלייהו דאיכא למיחש להו בדדמי עד אחד לא כל שכן וכיון דבעיא דעד אחד במלחמה במת וקברתיו קא מיירי שמעינן מנה שהאשה עצמה שאמרה מת במלחמה וקברתיו אינה נאמנת דאי סלקא דעתך נאמנת אם כן בעד א' במלחמה אמאי קא מבעיא ליה השתא אשה גופה נאמנת על עצמה עד א' לא כ"ש ואע"פ שהרמב"ם ז"ל חולק עם הרי"ף ז"ל במה שאמר ואפילו תרי סהדי דאסהידו מת בעלה במלחמה ולא אמרו קברנוהו לא סמכינן עלייהו דדלמא אאומדנא דדעתא קא מסהדי והוא סובר דוקא דעד א' במלחמה בלא קברתיו הוא דחיישינן בדדמי אבל בשני עדים לא חיישינן בהו בדדמי ולפיכך אפילו אמרו מת במלחמה ולא אמרו וקברנוהו הם נאמנים ומשיאים את האשה על פיהם אפי' הכי איכא למימר שבפירוש הבעיא של עד א' במלחמה סובר כהרי"ף ז"ל דבמת וקברתיו קא מיירי ודייק לה מלשנא דתלמודא דמדקאמר עד א' במלחמה מהו טעמא דעד א' משום דמלתא דעבידא לאגלויי הוא ולא משקרי בה אינשי והכא נמי לא משקר שמע מנה דעד א' במלחמה במת וקברתיו קא מיירי דאם לא כן מאי דקאמר והכא נמי לא משקר נהי דלא משקר מכל מקום איכא למיחש ביה בדדמי שסובר שודאי מת דכולהו איקטול והוא פליט שהרי האשה עצמה שנאמנת על עצמה לומר מת בעלי משום דהוי מלתא דעבידא לאגלויי ולא משקרא ועוד דאשה דייקא ומנסבא גבי מלחמה אם באה ואמרה מת בעלי במלחמה אינה נאמנת משום דאיכא למיחש בה בדדמי דסברה ואמרה כולהו איקטול והוא פליט אלא על כרחך לומר דבעיא דעד אחד במלחמה במת וקברתיו קא מיירי דלא שייך ביה בדדמי וכיון דבעיא דעד אחד במלחמה במת וקברתיו קא מיירי על כרחך לומר דאשה גופה שאמרה מת במלחמה וקברתיו אינה נאמנת כדלעיל ואע"ג דמלשון הרמב"ם שאמר אם אמר קברתיו נאמן ותנשא על פיו ואם לא אמר קברתיו לא תנשא ואם נשאת לא תצא משמע דסבירא ליה להרמב"ם ז"ל שהבעיא היא במת בלא קברתיו ולא במת וקברתיו דאי במת וקברתיו ולא במת בלא קברתיו הוה ליה למימר גבי מת וקברתיו לא תנשא ואם נשאת לא תצא כיון דבעיא דלא אפשיטא היא ואזלינן בה לחומרא וגבי מת בלא קברתיו הל"ל אינו נאמן ואף אם נשאת תצא מכיון שאין בזה בעיא כלל וה"ל דומייא דאשה שאמרה מת בעלי במלחמה דאינה נאמנת ואם נשאת תצא מ"מ יש לומר דהרמב"ם ז"ל סבירא ליה שהבעיא סתמא היא לא שנא במת וקברתיו לא שנא במת ולא קברתיו דלגבי מת וקברתיו נפל הספק בו בטעמא דעד אחד אי משום דעבידא לאגלויי לא משקרי בה אינשי אי משום דאשה דייקא ומנסבא דאי משום דמלתא דעבידא לאגלויי לא משקרי בה הוא בעד אחד במלחמה נמי אם אמר מת וקברתיו לא משקרי ובדדמי נמי לא שייך ביה והוי נאמן ואי משום דאשה דייקא ומנסבא הוא בעד אחד במלחמה אע"פ שאמר מת וקברתיו אינה נאמנת משום דאשה במלחמה לא דייקא ומנסבא דסברה בדדמי כולהו איקטול והוא פליט וגבי מת בלא קברתיו נופל הספק בו שאפילו אם תמצא לומר דטעמא דעד אחד משום דמלתא דעבידא לאגלויי לא משקרי בה הוא שאני הכא דאיכא למימר נהי דלא משקר מ"מ איכא למיחש ביה בדדמי אלא שהתלמוד לא הזכיר אלא הספק הנופל בטעמא דעד א' מהו שהוא כולל את שניהם בין במת וקברתיו בין במת בלא קברתיו ועזב הספק הנופל האחר במת בלא קברתיו בלבד ולא במת וקברתיו ומפני שלגבי מת וקברתיו הספק שנופל בו הוא בטעמא דעד אחד אי משום דעבידא לאגלויי לא משקרי בה הא אי משום דאשה דייקא ומנסבא הוא וכבר נתפשט לו להרמב"ם מפשיטותא דעד א' ביבמה ומההיא דפרק החולץ ומההוא דטבע בדיגלת וכו' ואסבה רבא לדביתהו אפומא דשושביניה שהטעם של עד אחד אינו אלא משום דהוי מלתא דעבידא לאגלויי ולא משקרי בה אינשי כמו שגלה דעתו בפירוש בסוף הלכות גרושין לפיכך כתב גבי מת וקברתיו נאמן ותנשא על פיו משום דמלתא דעבידא לאגלויי הוא ולא משקר ולא שייך ביה נמי בדדמי וגבי מת בלא קברתיו שהספק בו הוא שאפי' אם תמצא לומר דטעמא דעד אחד משום דמלתא ד דעבידא לאגלויי לא משקרי בה הוא אכתי איכא למימר נהי דלא משקר מ"מ איכא למיחש בה בדדמי דהכא שייך ביה בדדמי נשארה הבעיא בתיקו ופסק בו לחומרא לא תנשא ואם נשאת תצא שאם לא נפרש הבעיא הזאת דמיירי או כפירוש הרי"ף שאמר דבמת וקברתיו בלבד קמיירי או כפירוש הרמב"ם ז"ל שפרש אותו בשניהם יחד אבל נפרש אותו במת בלא קברתיו בלבד כמו שפירשו קצת מרבוותא איכא לאקשויי דאם כן הוה ליה לתלמודא לומר ואפילו אם תמצא לומר דטעמא דעד אחד משום דעבידא לאגלויי הוא ולא משקרי בה אינשי אכתי איכא לספוקי ביה אי חיישינן ביה בדדמי דומייא דאשה אי לא חיישינן ביה בדדמי דומייא דשני עדים במלחמה אלא על כרחך לומר שהבעיא או במת וקברתיו בלבד קא מיירי או בין במת וקברתיו בין במת בלא קברתיו ודוק ומכיון שהבעיא הזאת של עד אחד במלחמה אי אפשר לפרשה אלא או במת וקברתיו בלבד או בין במת וקברתיו בין במת בלא קברתיו על כרחך לומר דאשה עצמה שאמרה מת במלחמה וקברתיו אינה נאמנת שאם היתה נאמנת מאי קמיבעיא ליה גבי עד אחד במלחמה שאמר מת וקברתיו השתא אשה גופה מהימנא עד אחד מבעיא.

ומה שטענת בטענה הראשונה דכיון דטעמא דאשה שאמרה מת בעלי במלחמה דאינה נאמנת אינו אלא משום דלמא אמרה בדדמי אם כן אם אמרה מת וקברתיו דלא שייך ביה בדדמי אמאי לא מהימנא והלא אף רעבון דגרוע ממלחמה אם אמרה מת וקברתיו נאמנת מכיון דלא שייך בדדמי כ"ש במלחמה אינה טענה דאיכא למימר דדוקא גבי רעבון דעביד כי האי גוונא להתעסק האשה על בעלה לקברו אף על פי שהיא בהולה לברוח מפני הרעב היא נאמנת אבל גבי מלחמה דלא עביד כי האי גוונא להתעסק האשה על בעלה במלחמה לקברו שהרי היא בהולה לברוח מפני פחד המלחמה אינה נאמנת דמחזקינן בה למשקרת ומעתה מה שטענתם עוד מ"ש מת וקברתיו ממת על מטתו גם מה שטענתם ק"ו הוא אינה טענה משום דמת על מטתו גבי רעבון שייך ביה בדדמי שמתוך שהיא בהולה לברוח והניחתו חולה על מטתו סברה ואמרה דבההוא פורתא דנפפיתא דשבקה ליה לא הוה חיי ולפיכך אינה נאמנת וגבי מלחמה דלא שייך ביה בדדמי אלא כשאמרה מת במלחמה שהיא בהולה לברוח מפני פחד המלחמה אבל כשאמרה מת על מטתו שאינה בהולה לברוח לא הרי היא נאמנת וגבי מת וקברתיו גבי רעבון דעביד כי האי גוונא להתעסק האשה על בעלה לקברה שאינה בהולה כל כך לברוח כמו המלחמה היא נאמנת כיון דלא שייך ביה בדדמי וגבי מלחמה דלא עביד כי האי גוונא להתעסק האשה על בעלה במלחמה לקברו שהרי היא בהולה לברוח מפחד המלחמה אינה נאמנת דכי האי גוונא מחזקינן לה למשקרת ואם כן אין כאן שענה כלל לא מק"ו ולא ממ"ש. וכן מה שטענתם עוד מההיא דרבא דאמר רעבון גרוע ממלחמה דאלו מלחמה כי אמרה מת בעלי במלחמה הוא דלא מהימן הא מת על מטתו מהימנא ואלו רעבון דאמרה מת וקברתיו דמשמע דגבי מלחמה אי אמרה מת וקברתיו נאמנת דאם לא כן מאי גריעותיה דרעבון ממלחמה מה שיש בזה אין בזה ומה שיש בזה אין בזה דברעבון במת על מטתו אינה נאמנת ובמת וקברתיו נאמנת ובמלחמה במת על מטתו נאמנת ובמת וקברתיו אינה נאמנת אינה טענה כלל שהרי כבר בארנו דמת וקברתיו דלא מהימנא לגבי מלחמה לאו משום דשייך ביה בדדמי הוא אלא משום דכי האי גוונא להתעסק האשה במלחמה לקברה לא עבידא מה שאין כן ברעבון ורבא שאמר רעבון גריע ממלחמה לא כיון בו רק מענין בדדמי לומר שהרעבון גרוע בענין בדדמי יותר ממלחמה דאלו במלחמה לא שייך בה בדדמי אלא באמרה מת בעלי במלחמה אבל אם אמרה מת על מטתו לא ואלו ברעבון אפילו אמרה מת על מטתו שייך ביה בדדמי והיינו גריעותיה דרעבון ממלחמה תדע שהגרעון של רעבון ממלחמה אינו אלא לענין בדדמי שהרי מעיקרא סבר רבא למימר רעבון אינו כמלחמה דלא אמרינן בדדמי כיון דשמע לההיא אתתא דאתת לקמיה דרבא דאמרה בדדמי הדר אמר רבא רעבון גריעא ממלחמה וכו' שמע מנה דגריעותיה דרעבון ממלחמה אינו אלא לענין בדדמי כדפרישית אבל לענין אחר כגון אם אמרה מת וקברתיו במלחמה שאין בזה משום דאמרה בדדמי דהא לא שייך ביה בדדמי אלא משום משקרא ולא משקרא מלחמה גריע מרעבון דאלו ברעבון דעביד כי האי גוונא להתעסק האשה על בעלה לקברו לא מחזקינן בה למשקרא משום דמלתא דעבידא לאגלויי הוא ועוד דאשה דייקא ומנסבא ומשום הכי מהמנינן לה אף בשאמרה מת בלא קברתיו היכא דלא שייך בה בדדמי ואלו מלחמה דלא עביד כי האי גוונא להתעסק האשה על בעלה לקברו מחזקינן בה למשקרא אע"ג דמלתא דעבידא לאגלויי הוא אבל מה שתרץ בעל המגיד שהרמב"ם מפרש מלתיה דרבא דאמר רעבון גריעא וכו' דאלו מלחמה כי אמרה מת במלחמה אינה נאמנת בשום גוונא בין אמרה קברתיו בין לא אמרה הא אם אמרה מת על מטתו נאמנת אף על פי שלא אמרה קברתיו ואלו ברעבון כי אמרה מת על מטתו ושלא מחמת רעב אינה נאמנת עד שתאמר מת וקברתיו אינו מחוור דא"כ מאי גריעותיה דרעבון ממלחמה הא לא ראי זה כראי זה ולא ראי זה כדאי זה דגבי רעבון במת על מטתו אינה נאמנת ובמת וקברתיו נאמנת וגבי מלחמה במת על מטתו נאמנת ובמת וקברתיו אינה נאמנת אבל מה שכתב עוד ויש לומר לדעתו ז"ל שהטעם הוא דאע"ג דאנן לא חיישינן למשקרא כי אמרה מת במלחמה אע"ג דאמרה קברתיו חיישינן לה למשקרא הוא מסכים עם מה שכתבתי אני זהו הנראה לי לעניות דעתי אני הטרוד והעלוב אליא מזרחי.

תוכן העניינים

שות רבי אליהו מזרחי (ראם)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה