אור ברסלב

שות רבי אליהו מזרחי (ראם)· רבי אליהו מזרחי [הרא"ם]

שאלה יד

שאלה יג

אהובי ידידי ידיד השם מהר"ר גרשום יצ"ו אתת שאלתך קדמנא וטיב הענין לא ידענא אך מה שהבנתי מכלל דבריך הוא כי שאלתך בנוייה על ארבע פנות הפנה האחת אם יש כח בקצת מהקהל לגזור גזירה על כלל הקהלה ואפילו לא קבלום עליהם או צריך הסכמת הכל או טובי הקהלה או אדם מפורסם ומומחה לרבים על אי זה אופן מאלה אופנים. הפנה השנית היא אם חרם רבינו גרשום מ"ה או חרם הקהל נוהג על דבר מצוה כגון מי ששהה עם אשתו יותר מעשר שנים דקיימא לן בפרק האשה רבה דיוציא או ישא אשה אחרת עליה כדפרש"י אם חרם ד"ג או הקהל מבטל זה ולא ישא אשה אחרת עליה גם לא יוציא הראשונה בעל כרחה ואם נפלה היבמה קמי יבם דיש לו אשה שלא יקיים מצות היבום אי לא הפנה השלישית היא אם יש כח ביד הקהל או ביד בית דין לבטל מצוה אחת ממצות דאורייתא או דרבנן שיהיה נוהג מיד ולדורות או להוראת שעה בלבד ותו לא, הפנה הרביעית היא למי שעבר על חרם דרבינו גרשום מ"ה או על חרם הקהל ונשא אשה אחרת על אשתו אם כופין אותו לגרשה אם לא ועתה אשיבך את אשר בלבבי לעניות דעתי הגם כל רז לא אניס לך, על הפנה הראשונה כבר פירש רבינו תם ז"ל אההיא ברייתא דפרק השותפין דתנייא רשאין בני העיר להתנות על המדות ועל השערים ועל שכר הפועלים ולהסיע על קצתן דמיירי בשנעשית התקנה ההיא מדעת כל טובי העיר וטובי העיר הוו כחבר עיר וכל כמיניה ופירש רבי מאיר הטעם דטובי העיר הוו בעירם למה שהוזכרו בבריתא כמו גדולי הדור וכמו שגדולי הדור בכל מקום הפקדם הפקר במגזר מלתא ותקנתם כטובי העיר בכל מקום והכי איתא במרדכי פרק השותפין והר"ר מרדכי מצא בשם רבינו תם רשאין בני העיד היכא דהתנו כבר ביניהם אבל אם לא התנו מתחלה אין כח בבני העיר להכריח אחד מבני עירם למה שירצו והא דאמר הפקר בית דין הפקר דמשמע אפילו בעל כרחם היינו כגון בי דינא דרבי אמי ורבי אסי דאלימי לאפקועי ממונא כדאיתא פרק השולח דאמר שמואל לא כתבינן פרוזבול אלא אי בי דינא דסורא אי בי דינא דנהרדעא ומסיק דלמא כי תקין הלל לדרי עלמא כגון בי דינא דידיה וכרבי אמי וכרבי אסי דאלימי והא דאמר בעלמא ובאת אל הכהנים אשר יהיו בימים ההם יפתח בדורו כשמואל בדורו ובמקום אחר ירובעל בדורו כמשה בדורו היינו שאין בדור כמותן אבל אם יש בדור כמותן אין בידם להפקיע ממון וראבי"ה כתב בתשובה ומייתי לה המרדכי פרק השותפין מה שטען ען האפטרופוס שראשי הקהל הסכימו שלא לקבל שבועה משום אדם במס ובררו להטיל לכל בעל הבית על פי החרם על זאת אשיב אם הובררו טובי העיר מתחלה להנהיג קהלתם בכל דבר אפילו יחיד שבררו מה ש שעשה עשוי בתקנת הקהל ואף על גב דאמרינן במגלה פרק בני העיר אמר רבא לא שנו אלא שלא מכרו ש שבעה טובי העיר כו' ומוקמינן לה בבית הכנסת של כפרים אבל בכרכים בעינן כלם הני מילי בסתם אבל אם בררום אפילו בכרכים מהני ואפילו יחיד כדאיתא בירושלמי וכיון שיש כח בידם להפקיע בית הכנסת מקדושתו אף על פי שיש לכלם חלק הוא הדין נמי בכל מעשי הקהל מעשיהן קיימים ומיירי בשלא הודיעו הדבר להם דאם לא כן לא עשו אותו טובי הקהל אלא כולם ואם אחד מבני העיר מוחה בחרם או בשום תקון שרוצים בו ראשי הקהל אם הסכימו רוב הקהל עם ראשי הקהל חל החרם עליו ואם לא הסכימו רוב הקהל במה שתקנו או החרימו ראשי הקהל אך הראשים עשו מעצמן יכולין למחות כדאיתא בעבודה זרה פרק שני אין גוזרין גזירה על הצבור אלא אם כן רוב הצבור יכולין לעמוד בה וכן משמע מפרקא קמא דהוריות דאפילו מוחין בו מיעוט הקהל חלה הגזרה או החרם עליהם והא דאמדינן שתיקה כהודאה דמשמע אבל במוחה לא הני מילי בהודאה אבל בגזירה אפילו עבריין מיקרי וקאי במארה אתם נארים וכו' תדע דהא גבי גבעונים כתיב ולא הכום בני ישראל כי נשבעו להם נשיאי העדה וכתיב וילונו כל העדה דלא ניחא להו ולא ידעו בדבר כלל ואפילו הכי חייל עלייהו וכן יהונתן בן שאול לא שמע השבועה וחלה עליו וכהני איכא טובא. ועל הפנה השנית כבר כתב ראבי"ה בתשובה אחת ומייתי המרדכי ביבמות פרק החולץ אם זקנה מותרת ליבם אם לאו משום דאינה ראויה לילד ומסיים בה שבא הדבר לפני רבותינו בועד הקהלות רבני שפירא ומגנצא וכפאוה שתתן ד' זקוקין ליבם כי היא היתה תובעת לחלוץ והם רצו ליבם ואף על פי שהיו להם נשים והיבמין היו אומרים תקנת רבינו גרשום לא היה במקום דחוי מצוה ולא שמעתי שהיה פוצה פה ומצפצף שהיא אוסרת להתיבם מפני זקנתה כו' ומסיים בה שאלו היה בדבר אסור ייבום לא היתה נותנת כלום כי קרוביה קרובין למלכות היו עד כאן לשונו שמע מינה דטענת היבמין נמי שאמרו שתקנת רבינו גרשום לא היה במקום דחוי מצוה טענה מעלייתא היא דאם לא כן היה בדבר אסור ייבום ולמה כפאוה לתת ד' זקוקין ליבם כדדייק איהו גופיה לענין זקנה וכן כתב הרמב"ם ומייתי לה המרדכי בפרק המדיר את האשה העוברת על חרם או שבועה עוברת על דת משה היא דהוה ליה נודרת ואינה מקיימת ויכול לגרשה בלא הסכמת הקהלות דהיינו בעל כרחה ומסיים בה דאדרבה פשיטא שלא תקן רבינו גרשום תקנתו לעכב על ידו שלא יעשה מצוה וכן מצאתי הלכה למעשה על מהר"י מולין סג"ל ז"ל שאמר ליבם את יבימתך העומדת אצלך אם תרצה ליבמה גם אם יש לך אשה רשאי אתה ליבמה דתקנת רבינו גרשום לא נתקנה על כך מכל הני משמע שלא היתה תקנת רבינו גרשום במקום דחוי מצוה ושאין צריך בזה התרה כלל ואעפ"י שרא"ש היה נוהג להתיר ליבם חרם רבינו גרשום כדי שלא תהיה חליצה פסולה ותצטרך לחזור אחר כל האחים וכתוב בספר אור זרוע שאם היבם נשוי אינו יכול ליבם משום תקנת רבינו גרשום וכן כתב משם הר"י הלבן מכל מקום יחידים הם אצל כל רבני שפירא ומגנצא ושאר כל הגדולים הנזכרים וכן כתב ראבי"ה שאין להשגיח בדברי אלו שהרי שאר כל רבותינו לא נהגו כן כדאיתא בהגהות המיימוניות ומעתה אין צורך לשאול על הסכמת הקהל אם חל על בטול מצוה אי לא דמסתמא לא הסכימו לבטל המצוה מכל שכן מחרם דרבינו גרשום מ"ה דהוי כבי דינא דרבי אמי ורבי אסי ואלים גוברין לאפקועי ממונא כדפרי' דדוקא לגבי ממונא אמרינן הפקר בית דין הפקר בכל מקום אבל גבי אסורא לא תדע דהא קיימא לן כרבי יהודה דאמר המקדש על תנאי שאין לה שאר כסות ועונה אומרים לו בשאר וכסות תנאך קיים דהוה ליה תנאי שבממון וכל תנאי שבממון קיים אבל בעונה תנאך בטל שהתורה חייבתך בעונה ואין אדם מתנה על מה שכתוב בתורה ולא יהיה כח גזירת הקהל גדול מכח התנאי שהתנו והסכימו בו אינהו גופייהו וליכא למימר דגזירת הקהל הוא כדמות נדר ושבועה ולא דמיא לתנאי דידהו דאם כן כי לא קביל גזירתייהו ואדרבא מוחה בידם אמאי קא מחייב כדאמרן הא איהו גופיה לא נשבע ולא אחרים השביעוהו מאחר שלא ענה אמן ולא הסכים על ידם ואדרבא הוא מוחה בידם ומתפייס נמי לא מיקרי מזה הטעם עצמו וכן כתב האשרי והטור הביאו בהלכות נדרים זה לשונו ונדרים וחרמים שמטילין הקהל לא מיקרי על דעת רבים אף על פי שאומרים על דעת המקום ויש להם התרה בלא פתח וחרטה ואין צריך לא יחיד מומחה ולא שלשה הדיוטות שאינן אלא כעין גזירה ונדוי כל מי שיעבור על גזירתם הילכך נודרין ומתירין הן בעצמן עד כאן לשונו הרי לך בהדייא כדפרישית מיהו בתשובה להרמב"ם ז"ל דקאמר שחרם הקהל שבועה הוא והילכך אי לא קביל עליה אף על פי שספר תורה בידו לית לן בה ודבריו צריכים עיון אין כאן מקומו ואפילו לדברים הללו ה"מ במילי דרשות אי נמי דקביל עליה אבל במילי דבטול מצוה אף על גב דקבלה עליה לית לן בה דהא קיימא לן אין שבועה חל על שבועה, והכי איתא בתשובות רש"י ז"ל ומייתי לה המרדכי בפרק שני דשבועות זה לשונו ועל אותו ששמע שצבור ממשמשין אחריו לגזור גזירתם ונשבע שלא לקיים גזירתם ואחר כך גזרו עליו אם צריך לקיים גזירתם אם לא כך ראינו שהנשבע לעבור דרך צבור נשבע לשוא הוא ואלו התרו בו חייב מלקות מדאורייתא וצלל במים אדירים והעלה חרס בידו ואף על פי שקדמה שבועתו לשבועתם שהרי נשבע לבטל המצוה הוא מפני שהוא מושבע ועומד מהר סיני והוא בכלל ארור אשר לא יקים כו' וכן כתב הסמ"ג ובעל ההגהות וכן משמע נמי מריש כתובות דפריך התם תלמודאי ומי איכא מידי דמדאורייתא לא הוי גיטא ובשביל צנועות ופרוצות שרינן אשת איש לעלמא ומשני כל דמקדש אדעתא דרבנן מקדש ואפקעינהו רבנן לקידושין מניה הרי לך בפירוש שאין כח ביד חכמים לבטל דברי תורה אלא אם כן התנו בהם מתחלה מידי דהוו אשאר תנאי דעלמא אף על פי שיש לחלק בקדימה ואיחור וכן מצאתי בתשובת רבינו מאיר דלא אתיא תקנת רבינו גרשום מאור הגולה ומפקענא קדושין כמו שכתב המרדכי בשמו בקדושין ריש פרק האומר וזה לשונו ואין שייך כאן לומר כיון שעבר השליח על תקנת רבן גמליאל כל דמקדש אדעתא דרבנן קא מקדש ואפקעינהו רבנן לקדושי מניה דהא חייבי לאוין ושנייות בעריות וכמה עבירות דאורייתא ודרבנן תפסי בהן קדושין עד כאן לשונו, הרי לך בפירוש דאפילו חרם דרבינו גרשום לא אלימא לאפקועי קדושין וכן מצאתי בתשובה אחרת שהשיב רבינו מאיר דאם עבר וקדש אשה על אשתו שקדושיו קדושין כדאיתא במרדכי פרק האומר כל שכן וכל שכן בדורות הללו שאין להם כח לבטל מצוה ואף על גב דאית להו כח לחכמים ז"ל לבטל דברי תורה בשב ואל תעשה כדאיתא בברכות פרק מי שמתו ובכמה מקומות בתלמוד מיהו יש לחלק בכמה מיני חלוקים אין כאן מקומו אם כן מכל הני משמע דלית ליה לקהל כח לתקן במקום דחוי מצוה ולולי שאין פנאי להאריך אבל הייתי פורט לך כל מיני החלוקים שאפשר להיות במיני התקונים וכל אחד ממיני אותם התיקונים עד היכן כחו מגיע, ועל הפנה השלישית ברייתא היא בסנהדרין פרק נגמר הדין ומייתי לה ביבמות פרק האשה רבה אמר רבי אלעזר שמעתי שבית דין מכין ועונשין שלא מן התורה ולא לעבור על דברי תורה אלא כדי לעשות סייג לתורה ומעשה באחד שרכב על הסוס בשבת בימי יון והביאוהו לבית דין וסקלוהו שוב מעשה באחד שהטיח כו' וכן נמי אף על גב דאין דנין דיני קנסות בבבל אם ראו אדם פרוץ בגזלות קונסין אותו כההיא דפרק זה בורר דבר חמא קטל נפשא ואמר ליה ריש גלותא לרב אחא בר אבא פוק עיין אי ודאי קטל כהיויה ל לעיניה ופרש"י דקנסא קא עבדינן ביה דבית דין מכין ועונשין שלא מן התורה כו' ואמרין נמי בהגוזל קמא ההוא גברא דגזל פדנא דתורי מחבריה כו' ומסיים בה האי גברא דגזלנא הוא ובעינא למקניסיה וכתב הרי"ף דמהא שמעינן דקנסיה אפילו בחוצה לארץ דהא רב נחמן בבבל הוה וקא קניס והביא ראיה מברייתא דלעיל ומצאתי באור זרוע דדוקא לצורך שעה אבל לנהוג לדורות לא וכן כתב הרמב"ם ז"ל בספר שופטים הכל הוראת שעה לא שיקבע הלכה לדורות והטור הביאו בפסקיו. ועל הפנה הרביעית נראה לי דאין כופין ואף על גב דעבר בגזירת הקהל וקאי בלא יקים כדפרשי' והוה ליה כנושא אשה בעבירה ואמר רב יהודה אמר רב אין מעשין אלא לפסולות ומפרש שמואל כגון אלמנה לכהן גדול גרושה וחללה לכהן הדיוט ובירושלמי נמי קאמר דשנייות דרבנן כופין להוציא משום דקאי בלאו דלא תסור מכל מקום אין ראוי לסמוך על זה להתיר אשת איש לעלמא בגט מעושה מכיון דאין זת מכלל הנמנין בפרק המדיר דהא אפילו בשהה עשרה שנים ולא הוליד דהוה ליה עובר בעשה של תודה ואיכא פלוגתא דרבוותא וכתב האשרי ז"ל דכיון דאיכא פלוגתא דרבוותא ראוי להחמיר שלא לכוף בשוטים כדי שלא יהא גט מעושה כל שכן בנדון דידן דלא אשכחן כחן שום התר מהגדולים להורות בו כפייה אלא אמדינן ליה כבר חייבוך רבנן להוציא ואם לאו מותר לקרותך עבריין כמו שכתב רבינו חננאל וכל זה ברצונה אבל שלא ברצונה לא משום דעבר בחרם רבינו גרשום מה"ג ומה לי חרם דלא ישא אשה על אשתו ומה לי חרם דלא יגרש אשה בעל כרחו ולאו דוקא בכפיית שוטים דלא אלא אפילו בכפיית שמתא נמי לא משום (דאמיר מעקרא) [דחמיר מניגדא] כדאי' בפסחים פ' מקום שנהגו ובמ"ק דבמערבא ממנו אניגדא ולא ממנו אשמתא ומהרב הכהן כתב בשם ד"ת דנוכל לעשות שיקבלו הקהל עליהם בגזירה שלא לישא וליתן עמו עד שיתן גט אבל לנדותו לא וכן עשה רבינו תם מעשה באחד שלא היה מאותן שכופין להוציא ונדוהו עד שנתן הגט ופסל אותו הגט וצוה לעשות גט אחר כמו שכתב המרדכי בכתובות פרק המדיר אף אם ינידוהו הקהל עבור החרם שעבר בו והוא מגרש מעצמו נראה לי דכי האי גוונא לית ביה משום כפייה כלל ואין זה גט מעושה מכיון דלא נדוהו הקהל על דעת זו שיתן הגט רק עבור החרם שעבר בו דקאי בלא יקים כדאמרן ומוזהר בו מהר סיני והוה ליה עובר ברית כדאמרן מיהו אין להקל באלה החלוקים באסור אשת איש וכן כתב הטור בשם הרי"ף שאם נשבע הבעל לתת גט לאשתו צריך שיתירו לו קודם שלא יהא דומה לאונס אף על גב דלא נדוהו עבור הגט וכן כתב הטור שמאד מאד צריך להחמיר וליזהר בהלכות גיטין כי רבו הדקדוקים וכל אדם יכול לטעות בהן והוא פסול ממזרות, צור ישראל יצילנו משגיאות עד כאן לשונו וכן יהי רצון מלפניו שיצילנו משגיאות ולולי אהבתך החקוקה בלבי אבל לא הייתי משיב על זה מפני שאני טרוד הרבה בכמה מיני טרדות קצתם מהתלמידים וקצתם מהקהלות אשר בעוונוהינו נחלקו לכמה אגודות מסבת החלוק מר' שלתיאל הנגיד יצ"ו אשר כבר גזר המלך יצ"ו להשיבו על כנו והכת הנגדיית לו נתבלבלו הדבה עמו ועמי ועם כל אהובי יען הייתי בעוזריו ובפרט בעת מכתב הפסק הזה גם השליח עמד עלי בנחיצה גדולה בעת הנסיעה ואני מרוב האהבה והזריזות להפיק רצונך רציתי להשיב בקוצר מילין הנראה לי לעניות דעתי ואתה שלום שלם בגופך שלם בממונך שלם עם ביתך כחפצך וכחפץ לי אני הטרוד והעלוב אליא בכה"ר אברהם מזרחי פסק התרת החרם של קהייאליק ממ' הר"ר אליא מזרחי זהו הנוסח המועתק אות באות מנוסח השטר של החרם שקבל ר' שלטו וחתומים עליו כל אותם שהשתדלו עליו.

תוכן העניינים

שות רבי אליהו מזרחי (ראם)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה