שות רבי אליהו מזרחי (ראם)· רבי אליהו מזרחי [הרא"ם]
שאלה י
גזע ישישים וזרע קדושים חכם חרשים ונבון לחשים ראש השלישים וזוהר הראשים בר אוריין ובר אבהן אהובי ידיד נפשי החקוק בלבי הה"ר שלמה אלטביב יצ"ו ראה ראיתי כתב גלילי אצבעותיך והבקשה שבקשת ממני על אודות הספר תורה הנמצא שנמצא פסול אם יכולים לקרוא ברבים בחומש ולברך עליו תחלה וסוף אף על פי שיש בעיר ההוא בית הכנסת אחר שיש בו ספר תורה כשר אם לאו ושמה שאמרו משמי שאני הורתי התר לקרוא בחומש ולברך עליו אם אמת אם לא.
התשובה בזה כבר ידעת המחלוקת שנפל בין הגדולים על זה בעניין הברכה על החומש שהרמב"ם ז"ל וחכמי נרבונה וכמה גדולים אחרים כלם סוברים שצריך לברך והרא"ש והרב שלמה וכמה גדולים אחרים חולקים עליהם ואומרים שאין לברך ושהמברך היא ברכה לבטלה וכל זה המחלוקת אינו אלא בענין הברכה אבל לענין הקריאה אם ראוי לקרוא בחומש בצבור אם לאו כלם מסכימים בזה שכשאין בעיר ספר תורה אחר כשר לקרות בו כגון בכפרים שאין שם יהודים אלא גויים בלבד ואי אפשר להביא שם ספר תורה כשר שקורין בחומש אם בברכה תחלה וסוף לדעת המתירים לברך בחומשים ואם בלא ברכה לדעת האוסרים לברך בהן ומפני שסברתי נוטה לסברת הרמב"ם ז"ל וחכמים שבצדו הורתי לאותם הבורחים מן העיר בזמן הדבר והולכים בכפרים שאין שם אלא גויים וא"א להביא שם ספר תורה כשר לקרות בחומש ולברך עליו תחלה וסוף כמו בספר תורה הכשר והסבה אשר הביאתני לנטות אחר המתירים לקרות בחומשים עם ברכה תחלה וסוף הוא מפני שדברי המתירים נראה בעיני שהן דברים של טעם שראוי לסמוך עליהם והטענות שטענו החולקים עליהם ובפרט הרשב"א ז"ל הן טענות חלושות מאד שנראה לי שיש להשיבו אע"פ שאין להשיב את הארי לאחר מותו אלא בפניו מכל מקום מאחר שגם הטענות שטענו הם על דברי הרב הם היו לאחר מותו נתן לנו רשות ג"כ להשיב עליהן לאחר מיתתן ואומר שמה שטען הרשב"א ז"ל על דברי הרב ז"ל ראשונה ואמר שאם אינו פסול לקרות בו ולברך עליו לאיזה ענין הוא פסולו והכשרו היינו מה שהשיב עצמו על זה ודחה אותה ואמר שאין לומר פסול לקרות בו לכתחילה היכא דאי אפשר להם בספר כשר וכן בכל מקום שאמרו אין קורין בו שיהא פי' אין קוראין בו לכתחילה במקום שיש ספר כשר היא תשובה מעלייא בלי ספק והוא דחה אותה ואמר שאין לומר כן בלתי ראיה אלא בדרך גזירה בעלמא ועוד שבזולת זה יש לומר שפסולו והכשרו הוא בעיני לנהוג בו קדושת ספר תורה והכבוד המוטל עלינו להתנהג בו שאם הוא כהלכתו ראוי שתתנהג בו בכל אותן הקדושות והכבוד המוטל עלינו לעשות ואם לא נכתב כהלכתו אין בו שום קדושה מהקדושות של ספר תורה ולא מוטל עלינו לנהוג הכבוד הנהוג בספר תורה באשר הכשר אלא הרי הוא כחומש שהתנוקות קורין בו כמו שכתב הרב בעצמו בספר תורה הפסול בשום פסול מהפסולים המנויים שם שהם עשרים במספר ומהו זה שאמר שאם אינו פסול לקרות בו ולעיין עליו לאי זה עניין הוא פסולו והכשרו ומה שטען עוד שנית ואמר שהטענה בעצמה שנסמך עליה הרב ז"ל והיא שלעצמה של קריאה אנו מברכין ואפילו קרא על פה נפלאתי עליה הפלא ופלא שהקריאה בעצמה של בית הכנסת לא תקנוה אלא בספר תורה שאלו היתה התקנה בעל פה מפני מה אין קורין אפי' בחומשין מי גרע החומש מהתורה בעל פה עכ"ד ואדרבה נפלאתי אני מאד על דבריו ז"ל במה שחשב שמאמר הרב באפילו קרא על פה שב על התקנה שתקן משה רבינו ע"ה שיקראו אותה על פה דהלא כתב הרב עצמו בפרק י"ב מהלכות ספר תורה שכל אחד וא' מן הקוראין פותח ומביט המקום שהוא קורא ואחר כך אמר ברכו כו' ואחר זה כתב וגולל הספר ומברך בא"י אמ"ה כו' כמבואר בפ' עומד ויושב וא"כ איך יתכן שיעלה על הדעת לומר שהרב ז"ל יחשוב באומרו ואפילו קרא על פה שהוא על קריאת התקנה שתקן משה רבינו ע"ה שיקראו ברבים זה א"א בשום פנים אלא על כרחך לומר שאין מאמרו זה שב על קריאת התקנה ברבים אלא הכי קאמר שקריאת התורה בכל זמן שיקרא הוא המצוה בין שקראה בספר כשר בין שקרא בספר פסול ואפילו קראה על פה מאחר ש עצמה של קריאה היא המצוה שעליה מברכין הלא תראה שהקורא בשחר כו' אבל קריאת התקנה ברבים בשבתות ובשני וחמשי אי אפשר שיקראו אותה בעל פה אלא בספר תורה כמו שתקן אותה משה רבינו ע"ה לא כמו שחשב הרשב"א ז"ל שמאמר הרב ואפילו קרא על פה שב על קריאת התקנה ברבים שאלו היה כן ראוי להיות נוסח הברכה בא"י אמ"ה כו' לקרות בתורה כשאר כל הברכות האמורות על תקוני רז"ל כמו מקרא מגלה וקריאת ההלל וכיוצא בהן, ומה שטען עוד שלישית ממה שאנו פטורים מברכת התורה כל היום עם ברכת השחר באהבה רבה ואילו קריאת התקנה שתקנו ברבים אין אנו נפטרים בברכת השחר אלא מברכין עליה תחלה וסוף אפי' קראו לאלתר תיכף שיברך ברכת השחר שזה מורה ש שברכת השחר לחוד וברכת קריאת התקנה לחוד שברכת השחר היא של עצם הקריאה ופוטרת כל הקריאות שהן של עצם הקריאה וברכת קריאת התקנה היא של עצם התקנה ולפיכך אינה פוטרת אותה נראה לי שאינה טענה שיש לומר שהתקנה לא עשתה דבר אחר אלא ש שעשתה הקריאה הזאת בחיוב וכיון שהיא בחיוב ואינה דומה לקריאת השחר אינה פוטרת אותה אבל לעולם על עצם הקריאה היא הברכה ולא על עצם התקנה ונוסח הברכה היא המוכחת על זה כדלעיל שאם אינה על עצם התקנה למה לא יברכו עליה הנוסח הנהוג בכל שאר התקנות שתקנו רז"ל וכן מה שכתב עוד והראיה שהביא משמן של גאונים ז"ל היא יותר תימה בעיני לפי שמשם נראה לי ראיה מפורשת בהפכו דהכי גרסינן התם שלחו ליה בני גלילא לרבי חלבו מה לקרוא בחומש בבית הכנסת לא הוה בידיה אתא שאיל לר' יצחק נפחא לא הוה בידיה אתא שאיל בבי מדרשא ופשטוה מהא דאמר שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן ספר תורה שחסר ידיעה אחת אין קורין בו ולא היא התם מחסר במילתיה הכא לא מחסר במלתיה אלמא אפילו למאן דמכשר בחומש בספר תורה חסר או פסול אין קוראין משום דעדיפי חומשין טובא דלא מחסרי ולא מיפסלי במלתייהו מספר תורה שחסר או פסול במילתיה עד כאן נראה לי מזה ל שאין ראיה בהפכו כלל משום שאני ספר תורה חסר שפסול ואינו החסרון מספר תורה של קלף מצה בלא עבוד כלל ואין להביא ראיה מזה על זה משום דספר תורה חסר אפילו אות אחת אינו נקרא ספר תורה לא כשר ולא פסול כמו שאמרו בבא בתרא אפשר ספר תורה חסר אפילו אות אחת וכתוב לקוח ספר התורה הזה אלא ספר תורה שחסר אות אחת אינו נקרא ספר תורה וכתב המגדל עוז על זה ומזה הסכימו שלא לברך עליו וכן נהגו בכל ספרד ובכל קטלונייא שספר תורה שנמצא בו טעות אפילו בסוף הפרשה מחזירין אותו ומביאין אחר במקומו וקוראין גם מברכין בתחילה וכן הסכים הר"ז הלוי מטוליטולא וכל חכמי ספרד הראב"ד והרמב"ן ז"ל והר"ן אבל ספר תורה של קלף מצה בלא עבוד כלל שאין פסולו מחמת החסרון שנקרא שמו ספר תורה אם אי אפשר לקרוא בספר תורה כשר קוראין בו דמוטב שתבטל תקנת הקריאה בצבור שתקן משה רבינו עליו השלום ולפיכך אם לא היה להם אלא ספר תורה פסול מחמת החסרון ואין בעולם ספר תורה אחר כשר קוראין בספר תורה של קלף מצה שאין בו עבוד כלל וכן בחומשין שאף על פי שאינו מעובד שהוא א' מהפסולים שהספר תורה פסול בהן מכל מקום שם ספר תורה עליהן ומה שכתב עוד וכן שנינו במסכת סופרים בכמה פסליות שאין קוראין בו ברבים זאת היא תשובה גדולה על דברי הרב גם מדבריו הוא נושב שכתב בחבורו שאין קוראין בספר פסול ברבים תמיה לי טובא וכי יחלוק שום חכם על זה לומר שיקראו בספר פסול ברבים היכא דאפשר בספר תורה כשר על כרחיך לומר שאין מאמר זה שאמר פה שקוראים בספר תורה של קלף מצה ברבים אלא היכא דאי אפשר לקרות בספר תורה כשר אבל היכא דאפשר אין קוראין בו אפילו בדיעבד זהו הנראה לי לעניות דעתי. הטרוד והעלוב אליא מזרחי.