שות רבז יורה דעה· רבי בצלאל זאב שפרן
סימן קלג
כבוד הרב המופלג בתו"י מוה"ר דוד גרינבערג [ז"ל] מוינעשט.
ע"ד אשר העיר בתוס' כתובות ק"ג ע"ב ד"ה אותו היום. שהרב ר"ח כהן ז"ל היה אומר אילמלי הייתי כשנפטר ר"ת הייתי מטמא לו וכו'. ובהדיא אמרו בירושלמי ברכות דכשמת רבי אמרו אין כהונה היום וכו' עכ"ל. וכתב כת"ר, כי צדיקים אינם מטמאים והקשה:
אם כן, האיך ילפינן בפסחים ס"ז ע"א, דמת מותר להכניסו למחנה לויה. מעצמות יוסף. הלא צדיקים אינם מטמאים!
תשובה
הנני בזה להשיב תשובה מאהבה על אתר. דלא כן ידידי האמת היא כי רבותינו בעלי התוס' ז"ל סבירא להו דצדיקים מטמאים, כמו שאר מתים. וכבר ישבו על מדוכה זו בתוס' יבמות ס"א ע"א ד"ה ממגע. ובתוס' ב"מ קי"ד ע"ב ו"ה מהו. שהביאו מה שמצינו כשהיה אליהו ז"ל קובר לרע"ק. א"ל וכי מר אינך כהן ז א"ל:
צדיקים אינם מטטאים [המדרש הזה מובא בילקוט משלי סי' ט'] והתוס' כתבו דדחה אותו כן, משום כבודו דרע"ק. ועיקר טעמו היה, לפי שהיה מת מציה וכו' ע"ש. ואני מצאתי בתשיבת מהרי"ל סי' ק"נ שכתב וז"ל:
קברי צויקים מטמאים. כדאיתא בתוס' ב"מ הנ"נן ומי לנו גדול מיוסף, נושאי ארונו נדחו לפסח פני. וכן מישאל ואלצפן (כסוכה כ"ה ע"א ומ"ב] אולי נהגו כן ע"י שמערותיהן יש בהן פותח טפח. ושכחו הטעם. ומנהג אבותיהם בידיהם, אבל על ארונות פותח טפח אין לסמוך כל כך וכו' ט"ש. ראה בפ"ת (יו"ד סי' שע"ב סק"ב) שהביא בשם תשו' כהונה שכתב:
דמה שנהגו א זה כהנים להשתטח על קברי צדיקים, אין להם על מה שיסמוכו. דאי סמכו אהא דאמר אליהו ז"ל דאין טומאה בת"ח. ליתא שכבר כ' התוס' [הנ"ל[ שהיה דוחה אותו. ועיקר טעמו משום דהוי מת מצוה. והאריך לבאר מי הכריח להתוס' לפרש כן. עכ"ל הפ"ח. ובמח"כ אישתמיט מיני' התשו' מהרי"ל הנ"ל ועפ"י דבריו ז"ל י"ל דזה היא שהכריח להתוס' לפרש כן. משום דאם לא כן קשה מנושאי ארונו של יוסף שנדחו לפסח שני. וכן מישאל ואלצפן שהיו עוסקין בנו"א אלת ודאי דצדיקים מטמאים. ולכן שפיר כתבו התוס' דעיקר טעמו היה משום דרע"ק הוי מת מצוה. ועפי"ז אתי שפיר הא דפסחים ס"ז דילפינן דמת מצוה מיתר להכניסו למחנה לויה. מעצמות יוסף. משום דהאמת היא דצד קים מטמאים כמו שאר מתים. ועפי"ז אתי שפיר דברי התוס' בסנהדרין ל"ט פ"א ד"ה במאי. שכתבו:
דהא ל"ק לי' האיך נטמא הקב"ה למשה וכו' ע"ש. משום דהתוס' אזלו לשיטתם דהצדיקים מטמאים כמו שאר מתים א')**(א) וי"ל בדרך אגדה קצת בטעמא של פשטי' דהמדרש הנ"ל דמשמע דאליהו ז"ל ס"ל דצדיקים אינם מטמאים. עפ"י המשנה וי"ל דמס' אהלות (פ"ג מ"ג):
„כל שבמת טמא חוץ מן השינים והשער והצפורן“. ובנדה נ"ה פ"א, אמרו הטעם דשער וצפורן אינם מטמאים, משום דגופן מחליף ע"ש ובתענית כ"ה ע"ב, וב"ב פ' ע"ב, אמרו דהצדיק נמשל לארע וגזעו מחליף [עש"ה בפירש"י בתענית, ובפי' לב"ב וצ"ע והבן] וכיון דגזעו מחליף, י"ל שפיר דהצדיקים אינם מטמאים, כמו השער והצפורן שבמת שאינם מטמאים מטעם זה. ועפי"ז י"ל דוה הטעם שאמז"ל בברכות י"ח ט"א דהצדיקים במיתתם נקראו חיים. פ"י שגזען מחליף. ולכן נחשבים כחיים ואינם מטמאים כך נ"ל לומר. אבל לא מפני שאנו מדמין נעשה מעשה דהאמת היא כמש"כ התוס' דצדיקים מטמאים כשאר מתים:)** וגם חש"כ הפ"ת בשם השבתי כהונה דאי סמכו על הא דרוב ארונות יש בהם חלל טפח וכו'. גם בזה אישתמיט מיני' מש"כ בשו"ת מהרי"ל הנ"ל עש"ה:
אמנם עיקר כוונת הר"ח כהן שהיה אומר שאילמלי היה כשנפטר ר"ת היה מטמא את עצמו לו. והוכיח זה ממה שאמרו בהדיא בירושלמי דכשמת רבי אמרו אין כהונה היום. טעמא אחרינא איכא בזה. וכוונתו למה שאמרו בירושלמי ברכות פ"ג ה"א. והירושלמי הזה בכפילא נאמרה ונשנית גם בירושלמי נזר פ"ז ה"א:
כד דמך ר"י נשיאה אכריז ר' ינאי ואמר אין כהונה היום וכו'. ומסיק הירושלמי בטעמא, משום דעשו אותו כמת מציה. והר"ן בפי"ב דכתובות שם, כתב:
דהיינו טעחא, דכשם שכהן מטמא למת מצוה, מפני שאין לו מי שיתעסק בקבורתו. כך מטמא לנשיא, שמפני שכבודו מרובה, אין בכל המתעסקין בו די לפי כבודו וכו' עכ"ל. וכן הוא להדיא בש"ס פסחים ע' ע"ב, שאמרו:
דמית נשיא הפסח בא בטומאה ופירש"י:
דמית נשיא מצוה לכל ישראל להתעסק בו. וכן רבינו הרא"ש בהלק"ט הל' טומאה סי' ב' הביא בזה מהא דפסחים הנ"ל (ואין להקשות על התוס' בכתובות בשם הרח"כ הנ"ל שהביא ראי' מירושלמי. ולמה לא הביא ראי' מש"ס פסתים הנ"ל. די"ל דהתוס' ס"ל בזה כמו שפריק לה ה שירי קרגן' על הירישלמי נזיר פ"ז ה"א הנ"ל ד"ה והנשיא דהש"ס פסחים איכא לפרושי דנשיא הייני מלך כדכתיב אשר נשיא יחטא, וטטמא רבה אית בי' דכתיב שום תשים עליך מלך, שתהא אימתו עלך. אבל מהא דר' ינאי דייק שפיר עכ"ל] וכן מפורש יוצא להדי א ברמב"ם פ"ג מהל' אבל ה"י, וז"ל:
נשיא שמת הכל מטמאים לו אפי' כהנים עשאוהו כמת מצוה לכל מפני שהכל חייבין בכבודו עכ"ל. ובכ"מ שם ציין שמקורו טהור מהא דפסחים ע' ומירושלמי הנ"ל ועיין בב"י יו"ד סי' שע"ד שהביא להרמב"ן בתה"א והרא"ש בה"ט. וכ' דטעמא מפרש התם עשו אותו כמת מצוה, לפי שאין כבוד הנשיא ביורשים וקרובים אלא בכל אדם שיתעסקו בו כקרובים ויטמאו לו. והב"י שם סיים:
שיש לתמוה על רח"כ (הנ"ל] שהרי ר"ת לא היה נשיא. ואם התירו לט אות לרבי שהיה נשיא. למה התירו לטמאות לר"ת שלא הי' נשיא. ושמא היה סובר הר"ח דגדול הדור דינו כנשיא. ואעפ"י שהגהות מיימוני מספקא להו אי גדול הדור דינו כנשיא. הר"ח פשיט לי' עכ"ל. וכן הוא להדיא בפי' מבעל ס' חרדים על הירושלמי ברכות פ"ג ה"א הנ"ל ע"ש. הרי להדיא דטעמא דרח"כ הי' משום דס"ל דגדול הדור דינו כנשיא, ועשאוהו כמת מצוה, מפני שהכל חייבין בכבודו כנ"ל, אבל לא מטעמא דצדיקים אינם מטמאים. דהאמת היא דהצדיקים מטמאים כשאר מתים:
ראה בב"ח (שם בסי' שע"ד) שכתב:
כיון דהגמיי"מ מספקא להו אי גדול הדור דינו כנשיא. ולכן אין לשום כהן ליטמאות לגדול הדור. וכך נהגו הכל הנ"ל כרח"כ. וגם מדברי הב"י בש"ע שהשמיט דין זה דנשיא, משמע הכי דכיון דעכשיו אין לנו נשיא, אין דין זה נוהג בינינו. וגדול הדור אין דינו כנשיא עכ"ל. ותימה שהרי הב"י הביא דין נשיא בשלחנו הטהור ביו"ד סי' שע"ד סעי' י"א. וצ"ע:
גם מש"כ הב"ח (שם) וז"ל:
אבל מהא ל"ק לדעת רח"כ מברכות כ"ח ע"ב דאריב"ז לפני מיתו:
פנו כלים מפני הטומאה דאלמא דהיה מטמא במותו, אעפ"י שהיה נשיא, וגם היה הגדול בדורו. דודאי דלטמא הכלים באהל המת אין לחלק בין מת למת כולם מטמאים באהל. אבל שיהיו בני דורו מטמאין לו מפני כבודו כדי להתעסק בו שפיר איכא למימר בטלה קדושת הכהנים עכ"ל. ויש להעיר בזה על הב"ח, עפי"ד הס' „סדר הדורות“ בריב"ז. שכתב:
די"ל דבחייו אחר שהיה נשיא ב' א' ג' שנים, נתן הנשיאות לר"ג דיבנה עכ"ל. הרי דריב"ז בשעת פטירתו לא היה נשיא כלל. ואין לומר דעיקר כוונת הב"ח הי' משום דהיה עכ"פ גדול הדור. מ"מ לשונו אינו מדוקדק במש"כ שהיה נשיא. ועפי"ד ה„סדר הדורות“ הנ"ל יש להעיר גם על הצל"ח בברכות (שם) שדקדק על הא דאריב"ז בשעת פטירתו:
„והכינו כסא לחזקיהו מלך יהודה שבא“. וכתב:
שנ"ל שבא לקראתו מלך ממלכי בית דוד לפי שהלל הי' מזרע דוד וכו'. ומיום שקיבל הלל הנשיאות לא פסק מזרעו. ואמנם רשב"ג נהרג בעשרה הרוגי מלכות ובנו ר"ג שהיא ר"ג דיבנה קטן היה אז וקיבל ריב"ז הנשיאות. ולהראות לו שאין לדוד המלך תרעומת עליו על שקיבל הנשיאות ולא היה מזרעו, לכן בא חזקיהו שהוא ממלכי בית דוד לקראתו. גם רמז בזה שאחר מותו לא יושיבו את בנו במקומו רק יחזרו הנשיאות לזרע הלל שהוא מזרע דוד. ולכן אמר והכינו כסא לחזקיהו מלך יהודה, והיינו כסא של הנשיאות עכ"ל. וי"ל עפי"ד הצל"ח בפי' הא' דמה דדוקא חזקיהו מלך יהודה בא לקראתו להראות לו שאין לדוד המע"ה תרעומת עליו ולמה לא בא שאר מלך ממלכי בית דוד? וי"ל כיון דריב"ז בשעת פטירתו היה מרגלא בפומי' הלכה מהלכות טומאה וטהרה. ולכן בא דוקא חזקיהו מלך יהודה, שגם הוא היה רגיל ללמד את בני דורו להיות בקיאים בדיני טומאה וטהרה. כסנהדרין צ"ד ע"ב, שבימי חזקיהו בדקו מגבת ועד אנטיפרס ולא מצאו תינוק ותנוקת איש ואשה שלא היו בקיאין בהלכות טומאה וטהרה ע"ש. ולכן בא דוקא חזקיהו לקראת ריב"ז. וי"ל עפי"ז דקדוק צחות לשונו של ריב"ז בשעת פטירתו שאמר אלו הב' דברים ביתד:
„פנו כלים מפני הטומאה, והכינו כסא לחזקיהו מלך יהודה'. וקשה מה ענין טומאה לחזקיהו מלך יהודה ולפי מה שכתבתי אתי שפיר ודו"ק. אבל גוף דברי הצל"ח תמוהים להסה"ד הנ"ל, שהרי החזיר ריב"ז את הנשיאות לר"ג שהיה מזרע הלל בחייו. ועוד קשה על הצל"ח האיך אפשר להעלות על הדעת שיש לדוד המע"ה תרעומת על ריב"ז. והלא בגיטין נ"ו ע"ב, אמרינן:
דריב"ז בקש מהקיסר שיתן לו שושילתא דר"ג. ופירש"י:
משפחת הנשיא שלא תכלה שולטנות בית דוד ע"ש ואולי שזה גופא הוא הטעם שבא חזקיהו שהיה מזרע דוד לקראתו בשביל שהתחנן לפני הקיסר שלא הכלה שולטנות בית דוד וכן יש להעיר מירושלמי סוף סוטה, ובירושלמי ע"ז פ"ג ה"ב שאמרו גם על ר"א תלמידו של ריב"ז שאמר ג"כ בשעת פטירתו פנו וכו' ותנו כסא לריב"ז ואת דאמרו לחזקיהו ע"ש:
בצלאל זאב שאפראן