שות רבז יורה דעה· רבי בצלאל זאב שפרן
סימן קכט
כבוד חתני יקירי הרה"ח המופלג בתו"י וכו' מר אלטר ביערברייער הי"ו.
ע"ד שאלתו בענין המעשה הנוראה שאירע במחנתו בהקלויז של כ"ק אדמו"ר הרה"צ המפורסם שליט"א מבאיאן, ששלטו ידים ארורים בס"ת, ובפשעם נקרע העמוד הראשון מלמעלה, אלו התיבות:
„אלקים את השמים ואת“. ושואל לדעת אם מותר לחתוך אלו התיבות הנקרעים. ולהדביק מטלית מבחוץ, ולכתוב אלו התיבות מחדש
תשובה
(א) לפענ"ד נ"ל לבאר ד"ז בס"ד בכחא דהיתרא דעדיף. אולם פתח אמרי, לא אוחיל עד אם דברתי דברי, לבאר באר היטב, לקיים מנהג סופרי זמננו, בקבלה מהסופרים מהדורות שלפנינו, מנהג אבותינו תורה היא“ (כתוס' מנחות כ' ע"ב ד"ה נפסל) להדביק מטלית על הס"ת מבחוץ, ולכתוב עליו, וממילא ירווח לן שמעתתא דא דמותר לכתוב גם שם קודש על המטלית:
הנה מקור ד"ז נובע ממס' סופרים פ"ב הי"א:
אין דובקין בדבק ואין כותבין על גבי מטלית וכו' א"ר שמעון בן אלעזר משום ר' מאיר דובקין בדבק וכותבין על גבי מטלית וכו'. הלכה למשה מסיני, ס"ת שנקרע מטלה עליו מטלית מבחוץ. ופשט הדברים נראה דז"ש הת"ק „אין דובקין בדבק ואין כותבין על גבי מטלית“, חדא קתני, כלומר דאין דובקין מטלית בדבק, כדי לכתוב עלי'. ורשב"א משום ר"מ אומר דובקין מטלית בדבק, וכותבין עלי'. וכן נראה מהרא"ש ז"ל בהל' ס"ת סוס"י י"ד שמפרש כן להמס' סופרים הנ"ל. שהרי כתב וז"ל. משמע שנחלקו בדבוק קודם הכתיבה וכו' ע"ש. ומ"ש במס' סופרים הנ"ל:
„הללמ"ס ס"ת שנקרע מטלה עליו מטלית“, מפרש הרא"ש ז"ל דמיירי היכא שא"צ לכתוב על הדבק, רק שהטלאי של מטלית מחבר את הקרעים אולם בירושלמי פ"א דמגילה ה"ט דף י"ב ע"א, איתא:
הלכה למשה מסיני, שיהו כיתבין בעורות ובדיו, ומסרגלין בקנה, וכורכין בשיער, וטולין במטלית, ודובקין בדבק וכו'. והמפרש פני משה על הירושלמי שם, פירש וז"ל: וטולין במטלית מבחוץ על הנקב שבקלף, ודובקין להמטלית בדבק עכ"ל. והרי"ף והרא"ש ז"ל בסוף הל' ס"ת, הביאו להירושלמי הנ"ל. והנמוק"י ז"ל על הרי"ף שם, כתב וז"ל וטולין במטלית, כלומר אם נקרע הגויל, או הקלף, עושין לו מבחוץ טלאי (של בגד) עכ"ל, ומפי' הפ"מ הנ"ל, נראה דס"ל בדעת הירושלמי, דאפי' היכא ואיכא נקב שיש בו חסרון בהקלף, אפ"ה מותר להדביק עליו מטלית קלף לכתוב עליו. כרשב"א משום ר"מ במס' סופרים הנ"ל. אבל מלשון הנמוק"י הנ"ל לא משמע הכי א)**(א)
ובנמוק"י שלפנינו כתב דהטלאי הוא של בגד, רק דתיבות אלו „של בגד“, מוקפים בשני חצ"ל אולם מצאתי בשו"ת הרדב"ז ח"ג ס' תרמ"ז שהביא לה מוק"י הנ"ל, דהטלאי הוא של בגד (בלא הקפת שני חצ"ל) וכ' וז"ל:
קשה איך יכתוב על הבגד, וי"ל שאין כותב על הבגד, אלא שע"י טלאי הבגד, מחבר הקרע, וכותב עליו וכו' ע"ש. וצ"ע:)** ומצאתי במהרי"ק שורש קכ"ב שדחה ראיות האוסרים לכתוב על הטלאי, והוכיח דז"ש „טולין במטלית ודובקין בדבק“, איירי גם היכא דנקרע וחסר וכו'. אבל מפרש שם דהת"ק בהרישא דמס' סופרים הנ"ל שאמר:
ואין כותבין ע"ג מטלית. האי „מטלית“ לאו קלף הוא. ודוקא ע"ג „מטלית“ דלאו קלף אסור לכתוב. אבל ע"ג מטלית דקלף שרי לכתוב גם לת"ק. ורשב"א משום ר"מ ס"ל דאפי' ע"ג מטלית דלאו קלף הוא שרי לכתוב. ואנן פסקינן כת"ק עש"ה, אבל מלשון הרא"ש בהל' ס"ת סי' י"ד בשאלת הרא"ש להמהר"ם מרוטנבורק ז"ל שם כתב:
אם יתן על הקרע „קלף“ מבחוץ, ויחברנו בדבק וכו'. ולבסוף כתב, דממס' סופרים (הנ"ל) נראה דמותר. והמס' סופרים הנ"ל מיירי „במטלית“. נראה מבואר דהרא"ש ז"ל ס"ל דז"ש „מטלית“ במ"ם, היינו מטלית של קלף ב)**(ב)
י"ל משבת ע"ט ע"ב דתנא דבי מנשה כתבה על הנייר ועל המטלית פסולה, על הקלף ועל הגויל וכו' כשרה ועוד אח"ז שם תניא:
כתבה על הקלף על הנייר ועל המטלית פסולה הרי דמטלית לאו קלף הוא. עוד י"ל מהרמב"ם פ"ג מהל' תפ לין ה"ח, שכ':
כורכין אותן במטלית וכו'. והרא"ש בהל' תפילין, בסדר תקון תפילין, כ' בשם שמושא רבא, ולכרוך עלי' קלפא או שילפא. וכן הרמב"ם כ':
שיכרוך הפרשיות במטלית וכו'. ובצרפת ואשכנז לא נהגו לכרוך עלי' לא מטלית ולא קלף וכו'. דאין ראי' משם לטלות מטלית או לכרוך קלף וכו' שישימו מטלית או קלף על הקרע וכו' ע"ש. וכן בטו' או"ת סי' ל"ב הביא מהשמושא רבא הנ"ל, וכ' דהרמב"ם פסל, אם לא לכרוך עלי' קלף או מטלית עכ"ל ע"ש בב"י בשם הסמ"ק והא"ח והגהות מיימוני, ובש"ע או"ח סי' ל"ב סעי' מ"ד יע"ש הרי דמצינו כמה פעמים ד„מטלית“ לאו היינו קלף כשר. ובס' בני יונה סי' ר"פ, כ':
דמצינו כמה פעמים מטלית מקלף כשר יעו"ש. וצ"ע:)** ועפי"ז הת"ק דמ"ס הנ"ל ס"ל דאפי' על המטלית דקלף אסור לכתוב? והמעיין היטב בתשו' מהרי"ק שורש קכ"ב הנ"ל, יר"ה שכל פירושו בהרישא דמ"ס הנ"ל, דהא דתניא:
„אין דובקין בדבק“, מיירי בנקרעו האותיות. והא דקאמר:
„ואין כותבין ע"ג מטלית“. מילתא אחריתא קמ"ל כנ"ל. במחכת"ה לא יתכן כלל, כמו שהוכחתי לדעת מהרא"ש ז"ל דמפרש להברייתא דמ"ס הנ"ל דהכל חדא קתני, כלומר דאין דובקין מטלית בדבק כ"י לכתוב עליו, כדבר האמור:
(ב) אמנם כן יש להצדיק את הצדיק המהרי"ק ז"ל, דלה כה קיי"ל כוותי', דשריק להדביק מטלית של הקלף מבחוץ ולכתוב עליו. וכן אנו יוצאין ביד רמ"א ז"ל ביו"ד סי' ר"פ סעי' א' שפסק כן. אבל נלפענ"ד דלאו מטעמי' של המהרי"ק ז"ל ופירושו בהמ"ס הנ"ל. אלא מטעמא אחרינא פסקינן הכי. עפ"י מה שמצאתי בשו"ת גנת וורדים חאו"ח כלל ב' סי' ט"ו שכתב וז"ל:
ר"מ הלכה כמותו, במילי דסופרות, אף כנגד ת"ק. לפי שהיה בקי וזריז הרבה במלאכת הסופר ובגיטין ס"ז ע"א תניא איסי בן יהודה היה מונה שבחן של חכמים, ר"מ חכם וסופר. ובסוטה כ' ע"א [אר"מ לבלר אני] ומשתבח בנפשי' שהוא בקי בחסירות ויתירות וכו' [וכ"ה בעירובין י"ג ע"א, ובשבת ע"ט ע"ב: ארשב"א ר"מ הה כותבה על הקלף. ובמנחות ל"א ע"ב: ארשב"א דר"מ הי' כותבה על דוכסוסטוס ובמגילה י"ח ע"ב דר"מ כתב שלא מן הכתב. וכ"ה במד"ר סור נח סו"פ ל"ו יעו"ש] וא"כ שהי' זריז במלאכתו, נקטינן כוותי', שודאי ירד לעומקן של הלכות הנוגעות לאומנותו וכו' יעו"ש. ועפי"ז אתי שפיר פסקו של מרן הרמב"ם ז"ל בפ"א מהל' תפילין ה"ט, דאם כתב מזוזה על הקלף כשר. והכ"מ כתב בטעם הרמב"ם, דפסק כר"מ בשבת ע"ט ע"ב (הנ"ל) משום דעבד בה עובדא ומעשה רב. כשבת כ"א ע"א, ובכ"ד] וכו' ע"ש. וי"ל על טעמו של הכ"מ, עפי"ד הריטב"א ז"ל בחי' לכתובות דף ס' ע"א לענין אם הי' מכירה, עד כמה, ר' יוחנן אמר חמשים יום ושמואל אמר כל זמן שמכירה, ושמואל עבד שם עובדא כשמעתי'. וכתב הריטב"א דהלכתא כר"י. ואע"ג דשמואל עבד עובדא כשמעתי', אין מביאין ראי' מהמעשה שלו לפסוק כמותו, דלא אמרינן מעשה רב, אלא כשהעושה המעשה הוא אמורא או תנא אחר, שאינו חילק באותו הדין עש"ה. וא"כ עפי"ז אין ראי' כלל מר"מ הנ"ל דעבד עובדא כשמעתי' לפסוק כמותו. ועיין בהה"מ על הרמב"ם הל' איסורי ביאה פ"י ה"ד שכ' ג"כ דאין אומרים מעשה רב, במי שמחמיר לפי דעתו. ע"ש בכ"מ. ובב"י יו"ד סי' קצ"ד מש"כ ע"ז וי"ל בכ"ז. ועיין בר"ן סופ"ק דפסחים, דנראה דלא שמיע לי' כלומר לא ס"ל כהאי כללא הנ"ל. והר"ן ז"ל אזל לשיטתי' למש"כ בחי' הר"ן לשבת ע"ט ע"ב ד"ה מזוזה אקלף מי כתבי' וכו'. עש"ה והבן. עכ"פ הדבר תלוי בהפלוגתא דרבוותא ועוד י"ל על הכ"מ, עפי"ד המהרש"ל ביש"ש פ"א דביצה סי' מ"ב, שהשיג על הב"י באו"ח סי' תק"י, וכתב, דלית הכרע משום מעשה רב, לבטל ולסתור פסק הלכה הקבוע בתלמוד, דהלכתא כת"ק יעו"ש. ועיין בשיורי כנה"ג, בכללי התלמוד סי' ל"ב וסי' ל"ג, שכ' שכן מוכח מדברי מהר"ם אלשקאר ז"ל סי' ל"ב דס"ל כהמהרש"ל [תמה עליהם מהש"ס שבת כ"א ע"א עש"ה] ובסי' ל"ג מסיים. דהיכא דאיכא כלל, נגד כלל, הוי ספיקא, ונקטינן לחומרא ע"ש. וגס מש"כ הכ"מ עוד טעם לפסק הרמב"ם הנ"ל, משום דבגמ' שבת ע"ט ע"ב מייתינ לה [להא דארשב"א משום ר"מ] לסיועי לסתם תלמודא, דאמרה:
דמזוזה נכתבת על הקלף, אלמא דהכי הלכתא עכ"ל, גם ע"ז י"ל עפי"ד החי' הר"ן בשבת ע"ט ע"ב ד"ה מזוזה הנ"ל, שכ' וז"ל והא דסייעא מדר"מ, ולא ליקשי לי' מדת"ק, משום דמעשה רב עכ"ל. וא"כ הדרא קושיא לדוכתה דלהמהרש"ל ביש"ש פ"א דביצה, והמהר"ם אלשקאר הנ"ל, אין הכרע משום מעשה רב, לבטל פסק הלכה הקבוע, דהלכתא כת"ק ועכ"פ הדבר תלוי בפלוגתות הפוסקים בד"ז. ויש לפלפל ולא עט האסף פה. וגם על שארי הטעמים שכ' הכ"מ שם, יש לפקפק עליהם כמבוא למעיין. אילם עפי"ד השו"ת גנת וירדים הנ"ל, אתי שפיר פסק הרמב"ם ז"ל, משום דהלכה כר"מ במילי דסופרות, ואפי' נגד ת"ק, כנזכר. וזה נכון ומצאתי בשו"ת חוט השני סי' פ"ו, שכ' ג"כ, די"ל לפסוק כר"מ משים דלבלר היה ג)**(ג)
אולם מש"כ ב„חוט השני“ שם, דרשב"א משום ר"מ שאמר:
דובקין בדבק, מתיר גם בנחלק גוף האות [ודלא כהש"ך יו"ד סי' ר"פ סק"ו ע"ש] ובנה יסודו על תשו' מהרי"ק שורש קכ"ב הנ"ל יעו"ש הנה כבר הראיתי לדעת והוכחתי מהרא"ש הל' ס"ת סוס"י י"ד, דפירוש המהרי"ק בהרישא דמ"ס הוא תמוה. כאמור:)** ע"ש. ולא העיר מכל הנ"ל ועפי"ז אתי שפר הא דאמרו בירושלמי מגילה פ"א ה"ט:
„הלמ"ס שהיו כותבין בעורות וכו' וטולין במטלית, ודובקין בדבק“ וכו'. ואתיא כרשב"א משום ר"מ, דהלכתא כוותי' במילי דסופרות, כנזכר. ומש"ה תני לי' בסתם, בין שארי ההלכות הפסוקות האמורות שם. וזה ברור:
(ג) השתא הכי יש לתמוה טל פי' הק"ע על הירושלמי פ"א דמגילה ה"ט, שפי' דהירושלמי הנ"ל קאי על פרשיות שבתפילין. וכתב בד"ה וכורכין בשיער. וז"ל:
התפילין לאחר שגללן וכרכן, וטילין במטלית על הפרשיות. ונמוק"י פי':
וכורכין וטולין במטלית, אם נקרע הגו ל וכו' והראשון נ"ל. וכ"מ בדברי הרמב"ם פ"ג מה"ת. ובד"ה ודובקין בדבק. כתב וז"ל: אם היו תפילין כתובין על ד' עורות, מותר לדבק אותן וכו' עכ"ל. וע"ש בשירי קרבן, ד"ה וכורכין בשיער, שהביא הוכחות לפירושו דהירושלמי ושלמי אתפילין קאי. וכן לפני זה, ב„שירי קרבן“ שם, ד"ה:
שכן אפי' ספרים. העיר על הרמ"א יו"ד סי' ר"פ סעי' א' וסיים דהנכון דהירושלמי איירי לענין תפילין ע"ש. ותמהני מאד על הק"ע, הגם דהן אמת דהרמב"ם בפ"ג מהל' תפילין ה"ח, כתב:
כשמכניסין את הפרשיות בבתים שלהם כורכין אותן במטלית ועל המטלית שיער וכו' עכ"ל. ולכאורה נראה שכתב כן עפ"י פירושו בירושלמי הנ"ל, ע"ש בכ"מ בשם הסמ"ג והסמ"ק והא"ח והגמי"י. אבל הרא"ש בהל' תפילין, בסדר תיקון תפילין, השיג על הרמב"ם, וכתב וז"ל:
ותימה הוא לומר דכריכת מטלית מעכב וכו' ובירושלמי פ"ק דמגילה, אמר דהלמ"ס כותבין בעורות וכו' וכורכין בשיער וטולין במטלית ודובקין בדבק. וכתב הר"ר ברוך בעל התר מה, דאין ראי' משם לטלות מטלית או לכרוך קלף על הפרשיות, דלא איירי בהכי, אלא מיירי כשיש קרע בקלף, וקאמר שישימו מטלית או קלף על הקרע, וידבקנו בדבק. וכן מוכח במס' סופרים (פ"ב) דשנו גבי קרע של ס"ת עכ"ל. וכן בטואו"ח סי' ל"ב כתב בקצרה דאינו נראה לאביו הרא"ש פסק הרמב"ם בד"ז. ע"ש בב"י. והב"ח שם כתב וז"ל:
דהרא"ש מפרש בשם ס' התרומה, דטולין במטלית לא קאי אלא אס"ת, דכשיש בה קרע, שישימו מטלית או קלף על הקרע, וידבקנו בדבק עכ"ל. והק"ע לא העיר כלל בכ"ז. ותרי תמיהי מידכר דכירי, על הק"ע הנ"ל, בד"ה ודובקין בדבק. שכתב אם היו תפילין כתובין על ד' עורות, מותר לדבק אותן, ולהניחן על היד עכ"ל. וקשה דהא אנן קיי"ל כר' יוסי במנחות ל"ד ע"ב דא"צ לדבק. וגם מתוך דבריו של ר' יוסי נשמע שחזר בו ר' יהודה ע"ש. וכ"פ הרמב"ם בפ"ג מהל' תפילין ה"ו. וקושיא זאת יש לתמוה ג"כ על גאון קדמון בעל תשו' הריב"ש ז"ל, בסי' ל"א, שהביא ג"כ להמ"ס והירושלמי פ"א דמגילה הנ"ל. וסיים וז"ל:
והרי"ף והרמב"ם ז"ל לא הביאו כלל תיקון הדבק. וההיא דמ"ם ודירושלמי, בתפילין היא שמצריך לדבק הפרשיות של יד בדבק וכו' ע"ש. ולא הביא כלל דדעת הרמב"ם מפורש יוצא בפ"ג מהל' תפילין ה"ו, דא"צ לדבק הפרשיות של יד, כנזכר. וע"כ ודאי דהרמב"ם ז"ל לא שמיע ליה כלומר לא ס"ל לפרש הא דאמרו בירושלמי:
ודובקין בדבק, דקאי על פרשיות שבתפילין? וי"ל עפי"ד הב"י באו"ח סי' ל"ב, בשם האגו"ר, בשם מהר"ם ז"ל, שהצריך לדבק הפרשיות בדבק. והב"י ז"ל כתב ע"ז וז"ל:
ונ"ל דלמצוה היא דמצרכי הכי, ולא לעיכובא. שהרי חזר ר' יהודה והודה לר' יוסי דאמר אין צריך לדבק עכ"ל ע"ש בד"מ אות כ"א, וברמ"א או"ח סי' ל"ב סעי' מ"ז, ובפמ"ג שם במ"ז ס"ק ל"ו, הביא בשם הלבוש דס"ל דמצוה מן המובחר לדבק. ור' יוסי דאמר א"צ לדבק, כלומר דבדיעבד יצא, הא לכתוזלה מודה ר' יוסי דיש לדבק וכו'. וכ"כ גם בדעת הרמ"א ז"ל שכ':
והמנהג לדבקם ע"ש. ועפי"ז אתי שפיר הא דאיתא ב„מדרש תנחומא“ פ' בא סי' י"ד:
ומנין שהוא בכרך אחד „והי' לך לאות“. וב„עץ יוסף“ שם פי' להתנחומא עפי"ד ר' יהודה דס"ל צריך לדבק ע"ש. וקשה דהא חזר בי' ר' יהודה והודה לר' יוסי דאמר א"צ לדבק? ועפ"י מה שכתבתי אתי שפיר, דלכתחלה ולמצוה מן המובחר, כ"ע מודים דיש לדבק שיהיו כולן בכרך אחד, והבן. דגם במילי דאורייתא יש לחלק בין לכתחלה לדיעבד. כדמוכח בב"מ נ"ז ע"א. וכ"מ בתוס' זבחים ט"ז ע"א ד"ה מה. ובתוס' פסחים י"א ע"א ד"ה קוצרין. וכ"מ בב"י חו"מ סי' ז' לענין אוהב ושונא לדון עש"ה [וי"ל מתוס' גיטין ג' ע"ב ד"ה וכי. שכ':
דמדאורייתא אין חילוק בין לכתחלה לדיעבד ע"ש. ובמק"א הארכתי ליישב סתירות רבותינו בעלי התוס' ז"ל ואכמ"ל] וא"כ עפי"ז לכאורה אפשר לפרש דז"ש בירושלמי:
„ודובקין בדבק“. דקאי על פרשיות שבתפילין, דלכתחלה ולמצוה מן המובחר יש לדבקן בדבק. אולם י"ל על גוף דברי הב"י באו"ח סי' ל"ב שכ':
דהא דאמר רב דימי במנחות ל"ה ע"א לא צריך שיגיע חריץ למקום התפר. היינו דאפי' למצוה ולכתחלה לא צריך, דלא כאביי שאמר צריך למצוה, עש"ה ד)**(ד)
עיין בב"י או"ח סי' רי"ט, שכתב לענין מ"ש בברכות נ"ד ע"ב „וצריך“ לאודיי קמי י'. דלישנא ד„צריך“, משמע שיש עיכוב בדבר. ע"ש בב"ח שהשיג עליו מברכות ט"ו ע"א ופירש"י שם, דמוכח דלישנא ד„צריך“ לכתחלה משמע. ע"ש ובט"ז יו"ד סי' רע"ד סק"ה שהוכיח מגיטין ט"ו ע"א דלישנא „דצריך“ לכתחלה היא ע"ש. וי"ל מיומא ס"א ע"ב ונזיר מ"ו ע"ב שאמרו:
מאי צריך צריך ואין לו תקנה וכ"ה עוד בכ"ד. וצ"ע. והרבה יש לפלפל בזה, וכמה דיות נשתפכו בהאי כללא. ומצאתי בשו"ת הרדב"ז ח"ה סי' שני אלפים נ"ז, שכ' וז"ל:
כבר ידעת, דאיכא דוכתא דצריך הוי לעכובא, ואיכא דוכתא דלא הוי לעכובא אלא למצוה מן המובחר וכו' ע"ש. ובמג"א או"ח ס' ל"ב ס"ק מ"ז הביא מש"כ בפסקי מהרי"א סי' צ"ג דצריך משמע בדיעבד וכ' ע"ז וז"ל:
ומ"מ צ"ע דאשכחן טובא „דצריך“ משמע לכתחלה וכו' ע"ש. ותימה שלא העיר מהנ"ל:)** ובב"ח ז"ל. וא"כ עפי"ז ה"ה ר' יוסי שאמר „אין צריך“ לדבק. היינו נמי דאפי' למצוה לכתחלה אין צריך. וכ"כ הפמ"ג להדיא שם במ"ז ס"ק ל"ז הנ"ל. וא"כ דברי הב"י ז"ל סיתראי נינהו, וצ"ע. ועיין בתוס' חולין ג' ע"א ד"ה:
אין השומר צריך. שכ' דמשמע, דא"צ משמע לכתחלה ע"ש. ובתוס' גיטין ד' ע"ב ד"ה אי מש"כ בד"ז. הדרן לקמייתא, דעכ"פ מוכח דלדעת הרמב"ם ז"ל אי אפשר לפרש כלל ז"ש בירושלמי פ"א דמגילה ה"ט „ודובקין בדבק“ דקאי לענין פרשיות שבתפילין, כמו שפי' הריב"ש לדעת הרי"ף והרמב"ם, כדאמרן. וגם בדעת הרי"ף גופי' לא יתכן לפרש, דהירושלמי מיירי לענין תפילין. דהרי הרי"ף הביא דברי הירושלמי אלו, בהל' ס"ת ולא בהל' תפילין. וע"כ ודאי משום דס"ל דאיירי לענין ס"ת. ועוד דהא המעיין היטב בירוש' שם, יראה דכל שארי ההלכות המנויות שם בהלמ"ס כולן איירי לענין ס"ת. וממילא מוכח דה"ה ז"ש „טולין במטלית, ודובקין בדבק“, איירי ג"כ לענין ס"ת ולא לענין תפילין. ותו דהרי הריב"ש ז"ל גופי' בתשו' שם בתחלה מפרש, דז"ש בירושלמי:
„דובקין בדבק“, מיירי בקרע, ותופרין בגידין, מיירי לתפור היריעה זו בזו, או בקרע אם בא לתפור וכו' עכ"ל. הרי מבואר דהריב"ש ז"ל גופי' מפרש להירושלמי דאיירי לענין ס"ת. והיינו כמש"כ הרא"ש ז"ל בהל' תפילין בשם בעל התרומה ז"ל, כנזכר. ורק אח"כ כתב, בדעת הרי"ף והרמב"ם, שהם פירשו להירושלמי לענין תפילין וכו'. ע"ש בריב"ש. אולם פי' זה לא יתכן כלל. כדבר האמור. ומחוורתא דפי' הירושלמי הוא כפי' „הפני משה“ שהבאתי לעיל (אות א') דז"ש:
„וטולין במטלית, ודובקין בדבק“, חדא מילתא היא. כלומר דטולין מטלית מבחוץ על הנקב שבקלף, ודובקין להמטלית בדבק כנ"ל. ואתיא כרשב"א שאמר משום ר"מ, (בפ"ב דמ"ס הנ"ל):
„דובקין בדבק, וכותבין על גבי מטלית“. והלכתא כוותי'. כמו שהוכחתי לדעת (לעיל באות ב') דר"מ הלכה כמותו, במילי דסופרות. ועפי"ז יש לתמוה על מרן הריב"ש ז"ל שכתב בתשו' הנ"ל, דלית הלכתא כוותי' דרשב"א משום ר"מ בד"ז דס"ל דובקין בדבק. משום דיחידאה הוא ע"ש. ואני בעני כבר הוכחתי, דהלכתא כוותי' דר"מ בד"ז, כנ"ל. ותו, הרי ר"מ לאו יחיד הוא בד"ז, דהא רשב"א ס"ל כוותי' וכחש"כ הכ"מ בפ"א מהל' תפילין ה"ט ע"ש. ועוד הרי גם סתם ירושלמי ס"ל הכי, ונקטו בד"ז לשון „הלכה למשה מסיני“ ה)**(ה)
י"ל עפי"ד הרמב"ם ז"ל בהקדמה מסדר זרעים, באד"ה:
וכאשר. בסוה"ד. ובאד"ה:
החלק השני. שכ':
דהדינין שנאמר בהן:
„הלכה למשה מסיני“, לא יפול בהן מחלוקת ע"ש. וכ"כ התוס' ביבמות ע"ז ע"ב ד"ה הלכה. וז"ל:
לאו הלכה)** שיהו כותבין בעורות **(למשה מסיני קאמר, דא"כ אמאי פליג עלי' ר"י וכו' ע"ש. וא"כ עפי"ז בירושלמי הנ"ל, דנקטו, את כל ההלכות השנויות שם, בלשון „הלמ"ס“, ובתוכם ד"ז:
דטולין במטלית, „ודובקין בדבק“, ג"כ לא יפול בהן מחלוקת, מטעם זה. וא"כ קשה אמאי פליגי בד"ז במס' סופרים, ת"ק, ורשב"א משום ר"מ הנ"ל ל וצ"ע. ויש להעיר בהאי כללא, מפסחים י"ז ע"ב, דאר"פ, דלמ"ד:
טומאת משקין דאורייתא, משקי בית מטבחיא, הלכתא גמירי לה. ואיכא מ"ד טומאת משקין דרבנן. וס"ל דלאו הלכתא היא ע"ש. וקשה איך פליגי בזה המ"ד, הא בהלמ"ס לא יפול בו מחלוקת כנ"ל ז וכן י"ל מקידושין ל"ח ע"ב לענין ערלה בכ"מ דאיכא פלוגתא. ר' יוחנן ס"ל:
דהלמ"ס היא. ורב יהודה ס"ל:
דהיא הלכתא מדינה ז וכן י"ל מנזיר כ"ח ע"ב דר"י ס"ל הלכה היא בנזיר וריבר"ח אר"ל כדי לחנכו במצות ע"ש. וכן י"ל מסוטה ט"ו ע"ב דתנן ונותן לתוכה חצי לוג וכו' ור"י אומר רביעית וכו'. ולפירש"י ז"ל במנחות פ"ח ע"א חצי לוג לסוטה הלכתא גמירי לה? ומצאתי בתוסיו"ט שם סוטה פ"ב מ"ב, שהעיר בזה ע"ש. וכן י"ל בתמורה י"ת ע"ב דתנן:
תמורת אשם וכו', ירעו עד שיסתאבו וכו'. ר"א אומר ימותו. ופרש"י ד"ה תמורת אשם. ירעו, דהלכה למשה מסיני היא? ומצאתי בתוסיו"ט בפ"ג דתמורה מ"ג שהעיר גם בד"ז ע"ש, וכן י"ל ממנחות ל"ב ע"ב דאיכא למ"ד:
שרטוט של מזוזה הלמ"ס. ואיכא מ"ד דא"צ שרטיט. וקשה ג"כ, הא בהלמ"ס לא יפול בו מחלוקת [ומצאתי בהגהות מהר"ב רנשבורג ז"ל בגליון התוס' יבמות ע"ז ע"ב ד"ה הלכה הנ"ל, שציין לעיין בס' יבין שמועה, ובשו"ת חוות יאיר סי' קנ"ב. ואינה תח"י לעיין בדבריהם, לראות אם העירו באיזהו מהערות הנ"ל] ועיין פלתי סי' כ"ט סק"ב ע"ש. ויש לפלפל הרבה בכ"ז. וי"ל גם במש"כ הרמב"ם בהקדמה לזרעים הנ"ל, שאפשר שהוא כולל כל הדינין שנאמר בהן הלמ"ס יעו"ש. ולא הביא כמה מהדינין הנ"ל. וצ"ע:)** וכו' וטולין במטלית, ודובקין בדבק כנ"ל ע"כ ודאי הלכה פסוקה היא. והאיר ה' את עיני ומצאתי בשו"ת הרדב"ז מ"ג סי' אלף ע"ב (תרמ"ז) שכתב להדיא וז"ל:
ונ"ל דהלכה כרשב"א מדגרסינן בירושלמי בפ"ק דמגילה:
הלמ"ס שיהו כותבין בעירות וכו' וטולין במטלית, ודובקין בדבק וכו'. וכ' הרי"ף ז"ל זה הרושלמי בהל' ס"ת, משמע דהלכתא היא. ותו, דהא תני לי' בהדי הלכתא פסיקתא. ולפי דעת הרא"ש מיירי קודם הכתיבה וכו'. ע"ש שהשיג על תשו' הריב"ש ז"ל, וכתב:
דלא נהירא לפרש הירושלמי לענין תפילין מכמה טעמים וכו' וסיים:
וכיון דאתיא (הירושלמי) כרשב"א, משמע דהלכתא כוותי'. ומטעם זה התיר שם לכתוב מלת „בראשית“ על הטלאי, מגויל, הדבוק מבחוץ ע"ש. ותל"ת כי אני העני, כוונתי בד"ז לדעת גאון הגאונים הרדב"ז ז"ל. ובעזהי"ת הוספתי עוד הרבה הוכחות נכונות גדולות וצודקות, לאשר ולקיים מנהג הסופרים, להדביק מטלית על הנקב שבס"ת ולכתוב עליו וגם הב"ח ז"ל המחמיר בד"ז ביו"ד סי' ר"פ, כ':
דהמנהג להתיר, ושאין למחות בהמתירים. כמש"כ הש"ך בשמו ביו"ד סי' ר"פ סק"ז. שוב ראיתי בתשו' הב"ח סי' קל"א שהאריך בד"ז, והסכים לדעת הריב"ש דאין הלכה כרשב"א משום ר"מ הנ"ל, משום דיחידאה הוא יעו"ש. ואחר המחילה מעצמותיו הקדושים של הגאון בעל הב"ח ז"ל, כבר הוכחתי לדעת, דהלכה כרשב"א משום ר"מ. ולאו יחידאה הוא, כדאמרן. וגם מש"כ הב"ח ז"ל בתשו', שגם דעת מהר"ם מרוטנבורג ז"ל, בתשו' להרא"ש ז"ל, בהל' ס"ת סוס"י י"ד הנ"ל, נוטה לפרש להירושלמי פ"א ומגילה, כמש"כ הריב"ש בדעת הרי"ף והרמב"ם דקאי לענין תפילין וכו' [כנ"ל]. ובמחכת"ה זה אינו, כמו שהוכחתי לעיל, דגם הרי"ף והרמב"ם לא שמיע להו, כלומר לא ס"ל דהירושלמי קאי לענין תפילין. וגם הרא"ש ז"ל מביא להירושלמי הזה, בסוף הל' ס"ת סי' כ'. ולא בהל' תפילין. וע"כ ודאי משום דהירושלמי איירי לענין ס"ת כנ"ל וגם מש"כ בתשו' הב"ח וז"ל:
אמנם יש לדקדק שלא פי' הריב"ש אליבא דרי"ף ורמב"ם ההיא דמ"ס דתני בסיפא:
„וס"ת שנקרע“ טולה עליו מטלית מבחוץ, דליכא לאוקמי בתפילין ו)**(ו)
ומצאתי בביאור הגר"א ז"ל ביו"ד סי' ר"פ סק"ה שהעיר ג"כ על הי"מ דהירושלמי קאי אתפילין וכו'. וכ' וז"ל:
מ"מ במ"ס שם קאמר הלמ"ס ס"ת שנקרע מטלה וכו' יעו"ש. ותימה שבמחכת"ה לא העיר מכל הנ"ל:)** וגם לכאורה משמע דליכא מאן דפליג בהך מילתא. אכן נראה לומר לדעת הרי"ף ורמב"ם ומהר"ם דס"ל דהך בבא אתיא נמי כרשב"א משום ר"מ. ואתי לאשמועינן דאין חילוק בין כשדובקים טלאי על הנקבים שבעור, כשהוא חדש עדיין כמו שרגילות להיות. ובין לשדובקים אחר הקריעה כדי שלא תסלק אדעתך דדוקא כשדובקים על הנקב, שנתהוה בעור, בעודו שלם, כמו שרגילות להיות נקבים בעורות, בהא מתיר רשב"א משום ר"מ. אבל היכי דנקרע אינו מתיר. קמ"ל דלא מפלגינן אליבא דרשב"א במידי, אבל לת"ק לעולם אסיר וכו' עכ"ל. הנה זה אמת, דהך בבא דמ"ס אתיא כרשב"א משום ר"מ. ואין חילוק בין כשדובקין טלאי על הנקבים שבעור, כשהוא חדש, ובין לשדובקים אחר הקריעה, ומותר לכתוב על הטלאי. אבל לא כמו שעלה על דעת מרן הב"ח ז"ל דאין הלכה כרשב"א משום ר"מ אלא כת"ק. דהרי כבר הוכחתי לדעת דהלכה כרשב"א משם ר"מ. וכן הסכים מרן הרדב"ז ז"ל. וזה ברור ז):**(ז)
אמר בן המחבר:
הלום ראיתי בספר קסת הסופר' (סי' י"א) וב„לשכת הסופר“ (שם ס"ק כ"ג) שכתב:
שאין טעם נכון לחומרא זאת שלא לכתוב שם על המטלית, והבו דלא לוסיף עלה, דהיינו דוקא שם לבדו, אבל עם שאר תיבות יש להתיר לכתבו על המטלית, וכמו שנוהגין לאסור לקדור את השם לבדו ועם שאר תיבות נוהנין להתיר' עש"ה. אם כן אפוא בנידון השאלה המובאה בראש, הרשות נתונה להדביק מטלית מבחוץ ולכתוב עליו אלו התיבות „אלקים את השמים ואת“, כי הלא כבר מודעת זאת שמותר לכתוב על המטלית את השם עם שאר תיבות. כדבר האמור:
חנוך העניך שאפראן רב בבאקארעשט)**
אמר בן המחבר:
עד כאן מצאתי כתוב בכתי"ק של אאמו"ר הרב הגאון העצום וכו' הרב"ז זצ"ל. ולא איסתייע מילתא לגמור תשובתו הרמתה זאת, כי בינתים נתבקש בישיבה של מעלה ביום י"ד כסלו שנה זו (תר"ץ), יהי זכרו ברוך!