אור ברסלב

שות רבז יורה דעה· רבי בצלאל זאב שפרן

סימן סט

סימן סח

כבוד הרבנים הנ' וכו' מוה"ר יהושע ראבינאוויטש נ"י, ומוה"ר משה גדלי' ריינעס נ"י, בעיר יאסי.

ע"ד שאלתם, בבהמה שהיתה שמֵנה ביותר, וראשי האונות היו מובלעים בשומן מרוב חֵלב, והפריד הבודק השומן מהאונות בנחת, דרך מיעומ"ש ולא הי' נשאר שום דלדול שומן בריאה, וגם בדקי הריאה בנפיחה בפושרין, והכשירו הבהמה:

תשובה

הנה עיני כת"ר שפיר חזו מה שכתבו גדולי האחרונים ז"ל להכשיר הבהמה בכה"ג. ובלי ספק השגיחו היטב שהי' דבקות השומן בריאה, באופן שאין לחוש כלל לסירכא, ופרידת השומן הי' בנחת דרך מיעומ"ש. ועד כמה צריכין ליזהר בענין זה, צאו וראו בב"י יו"ד סי' ל"ט. באד"ה:

ובמנהג אנשי קנדיאה, שכ' בשם א"ח, שכתב וז"ל:

מצאתי בשם הרב ברצלוני, ששלחו הגאונים למר יהודאי [והוא הוא רב יהודאי גאון ז"ל, שהי' מסופק בשאלה זאת, המובאה באור זרוע הגדול הל' טריפות סי' תי"א, שרמז עליו הדע"ת בסי' ל"ט ס"ק נ"ה, דס"ל דאם האונות נבלעו כולן בשומן, צריכין גם בדיקת פושרין בכל האונות] שמענו עליך שאתה מתיר אינא לטרפשא דליבא? והשיב חו"ש! אך כמה ריאות יש שהאונות דבוקות בחלב שבטרפשא, ואנו מפרקין אותו מן האונא, ולא מצינו שום סירכא, ובזה אני מתיר ומכשיר. והודו לי הגאונים. ואומר אני שלא לכל אדם אמרו כי מאן חכים למעבד כי הכי, אלא מר יהודאי דגברא רבא הוא, ונזהר לדקדק ולראות שלא יהא באותו דביקות סירכא. והבא להורות כן יתכן לעשות בה נפיחה אחר כן, עכ"ל. ומסתמא גם כת"ר נזהרו היטב, ודקדקו לראות שהבודק עשה מלאכתו באמונה לבדוק בדיוק בבדיקת פושרין כל האונות. אם כן יפה הורו, כדת של תורה, להכשיר הבהמה, ובעל ה„אור זרוע“ ז"ל, סיים שם על הוראה זאת [בשם רב יהודאי גאון ז"ל ריש מתיבתא, במתיבתא כד הוו קיימי קמי', רב חנינא, ומר רב ס מונאי, ריש כלה. ומר רב נטוראי, בר רב חכינאי ז"ל]:

„וכשם שאנו מצווים, שלא להכשיר הטריפה, כך אנו מצווים, שלא לאסור הכשרות, שלא לכלות ממונן של ישראל“, עכ"ל א). **(א) ומקור טהור דמצוה היא שלא לכלות ממונן של ישראל נובע מהא דאמרינן בכמה דוכתי בש"ס:

דהתורה חסה על ממונן של ישראל. ועיין בפירש"י ד"ה כ"ו ע"א ד"ה התורה חסה. דכתיב „וצוה הכהן ופנו את הבית“ וכו', וכן פירש"י בחולין מ"ט ע"ב ד"ה התורה, בשם תו"כ, יעו"ש ובפי' רבינו גרשון בחולין שם, הביא מהא דכתיב:

עשה לך שתי)** וכן הוא בש"ך יו"ד סוס"י רמ"ב, בקיצור הנהגת הוראת או"ה, אות ט', יעו"ש. וי"ל מירושלמי ע"ז פ"ב ה"ט, שאמר נתן בר בא, קומי שמואל:

לא ביש לי, דאמרת על טהור טמא, אלא סופך לומר על טמא טהור. ע"ש בפי' הפ"ח, ובציון ירושלים שם, מש"כ בשם הב"י בתשו'. וכן בתוס' ע"ז מ' ע"א ד"ה אמר, מביאים דברי הירושלמי אלו. ותימה על האו"ז והש"ך שלא הביאו דברי הירושלמי אלו. וי"ל על השו"ת בית יעקב סי' ד', מובא בבאה"ט יו"ד סי' א' ס"ק י"ב, ובפ"ת שם אות ז', שכ':

דבאומר על מותר אסור, יש לחוש שיבא קלקול, לענין קידושי אשה. וכן הפמ"ג במ"ז שם סק"ו, כ':

שיבוא קלקול בב' קדרות, יע"ש ולא כתבו הטעם שכתב האור זרוע' שאנו מצווים שלא לאסור הכשרות, שלא לכלות ממונן של ישראל. גם לא הביאו להירושלמי הנ"ל וכן י"ל על הש"ך בקיצור הנהגת הוראת או"ה הנ"ל, שכתב דאסור לאסור את המותר מפני שעל הרוב יש בו צד הקל במק"א, והוי חומרא דאתא לידי קילא וכו' יעו"ש. ולא העיר מכל הנ"ל וראו בתב"ש סי' א' ס"ק י"ב, שרמז להירושלמי הנ"ל ויש לפלפל בכ"ז ואכמ"ל:

סוף דבר הכל נשמע כי יפה הורו:

בצלאל זאב שאפראן

תוכן העניינים

שות רבז יורה דעה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה