אור ברסלב

שו"ת רב פעלים· רבי יוסף חיים מבגדאד

חלק א

הקדמת המחבר

הקדמת המחבר נר״ו

ברוך ה׳ אלהי ישראל אבינו מלכנו. אשר קדשנו במצותיו וצונו על דברי תורה, ובחר בנו מכל עם ונתן לנו תורתו תורת אמת וחיי עולם נטע בתוכינו. לך ה׳ הגדולה והגבורה והתפארת והנצח וההוד כי כל בשמים ובארץ. לך ה׳ הממלכה והמתנשא לכל לראש והעושר והכבוד מלפניך ואתה מושל בכל ובידך כח וגבורה ובידך לגדל ולחזק לכל. אודך ה' אלהי כי אתה הנותן לי כח לעשות בכל דבר ודבר כי ממך הכל:

מה אשיב לה׳ כל תגמולהי עלי אשר זכני ברוב רחמיו וברוב חסדיו לעסוק בדבר הלכה ולאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא. והגם כי איני כדאי עזרני השי״ת בחסדו הגדול ובזכות אבותי הקדושים להשיב לכל שואל בדבר הלכה למעשה הן מעירי ומשער מקומי והן ממקומות אחרים הקרובים והרחוקים. ולעת עתה הוה רעוא מקמי שמיא להיות התעוררות להדפיס חלק אחד קטן הכימות משאלות ותשובות אשר זכיתי בהם בעזה"י, ומחמת הוצאות הדפוס לא יכולתי להדפיס עתה אלא רק קצת משו״ת השייכים לאו״ח ויו״ד ואה״ע, ומשו״ת ח״מ לא הבאתי בחלק זה כלל. וקראתי להספר הזה בשם רב פעלים והוא יהיה חלק ראשון מן השו"ת שיש לי, ואם יעזור ה' להדפיס אחריו עוד מהשו״ת יהיו נקראים חלק שני ושלישי ורביעי בעזה״י:

וזאת מן המודיעים כי דרך מחברי התשובות לפתוח בתחלת תשובתם בדברי ענוה ואנכי הצעיר לא נשתמשתי בכך כי חששתי לאידך גיסא, ובוחן לבבות וכליות הוא היודע האמת וחכמים הגידו הוי דן את כל אדם לכף זכות:

ומעתה הנני מגלה דעתי ורצוני בכל לבי ובכל נפשי בלב שלם ובנפש חפצה שכל כונתי בחיבור הזה וגם בכל חיבורים שבקדושה אשר יזכני השי"ת לחבר ברוב רחמיו וברוב חסדיו הכל הוא ליקבה"ו בדחילו ורחימו ורחימו ודחילו ליחדא י"ה בו"ה ביחודא שלים בשם כל ישראל. וכל מחשבה ודבור ומעשה שהם נגד רצונו יתברך הנה הם בטלים ומבוטלים באופן שכל רצוני בחיבור זה ובשאר חיבורים שיש לי ואשר אעשה ואחדש בעה״י בדברי תורה ובכל מצוה ומצוה הכל הוא לעשות נחת רוח לפניו דוקא בלי שום פניה זרה כלל ועיקר:

ואחר הדברים האלה אערוך תפלה לפני אל חי אשר לו הגדולה. אנא ה׳ הושיעה נא. אנא ה׳ הצליחה נא. תן כבוד לעמך ותהלה ליראיך ותקוה טובה לדורשיך ופתחון פה למיחלים לך. שמחה לארצך ששון לעירך וצמיחת קרן לדוד עבדך ועריכת נר לבן ישי משיחך במהרה בימינו. יראו עינינו וישמח לבינו בביאת הגואל משיח צדקינו בעגלא ובזמן קריב אכי"ר:

כ״ד הצעיר המצפה לתשועת ה׳ והבוחר ברוב רחמיו וברוב חסדיו להאיר עיני במאור תורתו תורת אמת:

הצעיר יוסף חיים בכמהר"ר אליהו בכמהר״ר משה חיים ס"ט.

בהנ"ו.

פתיחת הספר

פתיחה הספר בס"ד.

שנינו במשנה דאבות, משה קבל תורה מסיני, ומסרה ליהושע, ויהושע לזקנים, וזקנים לנביאים, ונביאים מסרוה לאנשי כנסת הגדולה. והנה רבינו האר"י זצ"ל בשער רוה"ק דף ב' ע"ב פירש, מקום אחיזת הדורות להזקנים והשופטים בפ"ע, ונביאים בפ"ע, ואנשי כנה"ג בפ"ע, והזוגות בפ"ע, והתנאים בפ"ע, והאמוראים בפ"ע, ורבנן סבוראי בפ"ע, והגאונים בפ"ע, (ורבנן סבוראי בפ"ע, והגאונים בפ"ע), והפוסקים בפ"ע, והדורות שאחר הפוסקים בפ"ע, יע"ש. ונראה דהפוסקים דנקיט רבינו ז"ל, קאי על הרי"ף והרמב"ם והרמב"ן והרמ"ה והרז"ה והרשב"א והר"ן ורבינו יונה והרשב"א, וגם רבותינו הצרפתים, ועוד ועוד כיוצא בהם מן הראשונים המפורסמים, אמנם שאר הדורות שאחר הראשונים הנז' וכיוצא בהם, המה נקראים בעלי תשובות, ועד עתה רבני הזמן המה בכלל בעלי תשובות ובעלי אסופות:

והנה בבעלי תשובות יש שני סוגים, כי יש נשאל באיזה ענין שאלה אחת או חקר חקירה אחת, והוא נכנס לתוך החדר של אותו ענין, ורואה שם שולחן ערוך מוכן ומוצג לפניו קערות מלאות תבשיל מבושל ומבוסם עם כל פרי מגדים, זה אומר בכה וזה אומר ככה, והוא עורך תשובה לאותה שאלה או החקירה, ממה שאסף ולקח מן השלחן הערוך לפניו. והנה בודאי צריך לזה חכמה, לברר מן השלחן הערוך לפניו ברור נקי ובר ומנוקה הראוי ונוגע לאותה שאלה, ולא יתלה תניא בדלא תניא, אך זה חכים יתקרי, רבי לא יתקרי:

ויש נשאל באיזה ענין שאלה או חקר חקירה, והוא משדד עמקים באותו ענין, ומן החדר של הענין ההוא פותח לו דרכים ושבילים חדשים לצאת וללכת בהם לחדרים אחרים, ימה וקדמה וצפנה ונגבה, ובכל מקום אשר נכנס שם עולה ויורד, קושר ומתיר, מכניס ומוציא, ומכל אלה עורך תשובה שלימה ברורה ונקיה מנופה בי"ג נפות, הנה לזה חכים יתקרי ורבי יתקרי, ועליו נאמר רבות בנות עשו חיל ואת עלית על כלנה:

עוד יש בבעלי תשובות שני סוגים בענין אחר, והוא יש דרכו לדבר בתחלת תשובתו התנצלות לפתיחת פיו, והעברת קלמוסו באותו תשובה אשר משיב לשואליו, ומדבר במענה לשונו בדברי ענוה ושפלות שמשפיל עצמו למאד, ויש נחדל מלדבר דברים כאלה, אלא בראשית מאמר פותח יד בתשובה, ולאו ברמות ריחא עביד הכי, אלא טעמו ונימוקו עמו דקמי שמייא גלייא, וממ"נ אם הוא עניו ושפל באמת בפ"ע למה יפרסם ענוה שלו, ואם באמת אינו עניו ושפל בפ"ע, ורק היד כותבת דברי ענוה אלו, הנה זה עון פלילי להתעטף בטלית שאינה שלו, ואין לך גאוה גדולה מזו יושבת בצפוני הלב, וחרושה על לוח לבו:

ועוד יש בבעלי תשובות שני סוגים בענין אחר, והוא יש אם נשאל איזה שאלה בענין אחד, הוא זריז ונשכר לדפוק על דלתי הספרים של כל בעלי התשובות, ראשונים ואחרונים ואחרוני אחרונים למקטון ועד גדול עד זמנו, ואפילו על ספרים אשר המחברם עודנו בחיים, וכונתו לחפש חפוש מחיפוש כדי לראות ולידע דעת כל חכם וחכם, אשר דבר בענין זה שנשאל בו. והנה דרך זה הוא מה טוב ומה נעים, חדא אם ימצא חכם מחבר שנכנס בענין כזה, וגם הוא מסכים בענין כהסכמתו, נמצא הדין אשר נשאל עליו לעשות מעשה נפסק ע"פ דבריו, וע"פ דברי אותו חכם, ואין זה דן יחידי. והשנית, הנה בודאי א"א למדרש בלא חידוש, ולא יבצר מהיותו מוצא בספרי המחברים איזה סברה, או חילוק, או איזה ראיה והוכחה מדברי הראשון, או מדברי הגמרא, אשר זה החכם שנשאלה ממנו אותה השאלה ולא ידעה ולא הכירה ולא הרגיש בה אע"פ שהוא חכם גדול וגאון מובהק, אשר ידיו רב לו במלחמת של תורה ובקי בחדרי תורה עשר ידות על החכם המחבר הספר ההוא, ובדרך זה נוהגין חכמי הספרדים בתשובות ופסקים שלהם, לתור ולדרוש מכל הספרים ראשונים ואחרונים ואחרוני אחרונים כל אשר תשיג ידם, כדי לברר ההלכה בתשובותיהם, ועליהם נאמר יפוצו מעינותיך חוצה:

ויש שאין דרכם לתור ולדרוש בספרי האחרונים בכל ענין אשר יבא לפניהם, אלא פונים דוקא אל דברי הפוסקים הראשונים, וכותבים מה שנראה באותו ענין לפי הכרעת דעתם וסברתם, כאשר תשיג ידם באותו ענין, לקיים מ"ש כי תשב ללחום את מושל בין תבין את אשר לפניך, ובדרך זה מתנהגים על הרוב גאוני אשכנז. והנה אע"פ שבודאי הגמור לאו ברמות רוחא נהיגי בהכי, עכ"ז אני אומר אחר אלף מחילות מכבוד תורתם, לא טוב זה הדבר אשר עשו, כי זה כלל גדול בתורה, אין התורה נקנית אלא בחבורה, ולכך נקרא החכמים בעלי אסופות, ותמיד תמצא שהגדולים צריכין לקטנים, והתנא הגדול אמר הרבה תורה למדתי מרבותי, ויותר מחבירי, ומתלמידי יותר מכולם, ועל כן אם המחבר הספר הוא אחרון, וזה החכם בעל התשובה הבא להשיב על השאלה שנשאל הוא חכם גדול ורב מובהק, למה לא יבקש לדעת מה כתב זה המחבר באותו ענין של השאלה, הן מסברת עצמו, הן ממה שאסף וקיבץ לו מן הראשונים ואחרונים באותו ענין ושמא ואולי עלתה מצודתו של המחבר הזה דבר חדש וסברה חדשה אשר נעלמה מאותו הרב המובהק, ואם זה הרב המובהק השקיף על דברי המחבר הזה ולא מצא דבר חדש, מה הפסיד בהשקפה זו, הלא בודאי הגמור על כל אופן שיהיה מהשקפה זו רווחא שמעתתא טפי גביה, וכאשר מצינו שהיה רבי יוחנן מצפה לקושיות תלמידיו שמקשים לו כדי שעי"כ רווחא שמעתתא גביה, והיה נח לו בזה יותר מאותו דאמר הא תנא דמסייע לך, וגם כאן אם ימצא איזה שגיאה וטעות בדברי המחבר באותו ענין, הנה אדרבה מזה רווחא שמעתתא טפי:

עוד יש בבעלי תשובות שני סוגים בענין אחר, והוא, יש מדברים בענוה ודרך כבוד, בשקלא וטריא שעושין בדברי חכמי הדור שקדמו להם, וגם לאשר בזמנם, ואם ימצאון איזה שגיאה גדולה בדבריהם, הן בסברה ועיון, הן בהשמטה דאשתמיט להו, לא יחליטו השגיאה לחכמי הדור אלא יתחילו בלשון לכאורה, ויסיימו בלשון צ"ע.

ויש מפני שרואין חריפותם ובקיאותם כי רבה היא, והמה חכמים גדולים בעיניהם, ידברו קשות נגד חכמי הדור שקדמו להם, ויחשובים לטועים ויחליטו בדעתם ההשגה, עד שברור להם שאין לקושייתם תשובה. ובאמת מנהג זה אשר נוהגים בו הוא טעות ואיננו נכון. ראו מי לנו גדול מרבינו הראב"ד בתורה ויראה, אשר השיג על רבינו הגדול הרמב"ם ז"ל כמה השגות, וזלזל בכבודו, ולא היה חשוב בעיניו, וסוף דבר מה עלתה לו, שבאו חכמי הדור אחריו וקיימו דברי הרמב"ם, ותרצו כל אותם ההשגות אשר עליו, וכבוד הרמב"ם הלוך וגדול בעיני כל חכמי הדורות, ועלה על כבוד רבינו הראב"ד ז"ל עשר ידות בעוה"ז, ומה' היה לו כבוד זה דשמעתתיה מתבררן בעלמא דור אחר דור, אליו ישמעון, וכל העולם עונין אחר ספר משנה תורה מקודש מקודש:

הביטו וראו בדרך זה, מה שקרה שגיאה ומכשול לחכם גדול בדורו, הוא הגאון רש"ל ז"ל, בשו"ת סי' צ"ח, שהטיח דברים נגד מאור העולם התנא האלקי הקדוש רשב"י ע"ה, אשר הכריזה עליו בת קול זה האיש מרעיש הארץ מרגיז ממלכות, והגאון ההוא חשבו כאלו הוא אחד מחכמי הדור שלו, שיהיה עומד לפניו וצווח, שכתב ואם היה רשב"י עומד לפנינו וצווח לשנות המנהג שנהגו הקדמונים, לא אשגחינן ביה, כי ברוב דבריו אין הלכה כמותו ע"כ יע"ש. וכל הרואה פליטת הקולמוס הזה שפלט מאצבעות הגאון הנז', נבהל מראות, ומרתע כוליה גופיה, וגרם לו כל זה, מפני שראה את עצמו, ולא ראה מה למעלה ממנו אשר דבר בו מי הוא, וחשב שיעור גלגל חמה הזורח על כל העולם כולו, כאשר תחזנה עין האדם אשר בארץ התחתונה לשיעור ככר לחם, ועם היות הגאון הנז' בקי בחדרי כל התלמוד, שכח במחילת כבודו מאמר התלמוד שאמרו, אם ראשונים כמלאכים אנו כבני אדם, ואם ראשונים כבני אדם אנו כחמורים, דפרשו בו המפרשים כונה פשטית, לומר אם נשער כבוד הראשונים בעינינו כמלאכים, אז אנחנו חשובין כבני אדם שיודעין לשער. כבוד הראשונים, אבל אם אנחנו נדמה כבוד הראשונים בעינינו כערך בני אדם, אז אנחנו נחשבין כחמורים שאין בהם דעת להבחין. איך שיהיה הנה בודאי לעת כזאת, אדונינו רשב"י ע"ה מחל לו בג"ע, ורק אני הזכרתי דבר זה לדוגמה, שמזה נדע דכל אדם אשר יראה רק את כבוד עצמו. בדורו, יהיה נכשל בדבריו, עד אשר גם נגד גדול שבגדולים לא יוכל לעצור בעצמו, לבלתי יצא משורת דרך ארץ:

והנה עוד תמצא להגאון הנז' בהקדמתו לים של שלמה על חולין, שהרהר אחר דעתו של מרן הקדוש ז"ל, והכרעתו בספרו ביתה יוסף ושה"ט, ולא נהג בו כבוד בדברים אשר דבר בו, אך מה הועילו דבריו שדיבר נגדו, דקושטא קאי, וכמאן דלא חלי ולא מרגיש גברא דמאריה סייעיה, הלא בכמה תפוצות ישראל קבלו הוראותיו להלכה פסוקה להקל ולהחמיר בכל דיני איסור והיתר, ולא עוד אלא גם בפלוגתא דדיני ממונות דקי"ל המוציא מחבירו עליו הראיה, אין המוחזק יכול לטעון קי"ל נגד פסק מרן בש"ע, ומוציאין על פיו ממון מיד המוחזק, ואפילו במקומות שתופסין דגל הקי"ל, הנה הוא עטרה בראש כל אדם, ולאו דוקא אצל בני הספרדים, אלא גם אצל בני האשכנזים שלחנו ערוך לכל, ודבריו עושים פירות, ולו משפט הקדימה, ואין נוטין מדבריו אלא בדברים של המנהג אשר פירש רבינו הרמ"א ז"ל בהגהתו, ופוק חזי מ"ש רבינו הרמ"א ז"ל בתשובותיו סי' מ"ח ע"ש, ותדע כבודו של מרן ז"ל באשכנז מה שהיה לו בחייו, וכ"ש וכ"ש אחר פטירתו לחיי עוה"ב:

הנה בדבר המכשלה הזאת, פתחתי להזכיר מה שקרה להגאון רש"ל ז"ל שהיה ראשון בגאוני אשכנז, ואסיים באשר קרה לאחרון שבגאוני אשכנז, הוא הגאון יעב"ץ ז"ל, אשר היה ג"כ תקיף בדעתו, ולא היה יכול לעצור בקן קולמוסו, לבלתי צאת מן הגבול הראוי לפי כבודן של רבותינו הראשונים ז"ל. ראה כמה עלבון דברים עשה להגאון בעל תוספות יו"ט, בביאור על מסכת אבות, ולא עוד אלא שנגע בכבוד גאוני עולם הראשונים, לך ראה מ"ש הגאון חיד"א ז"ל במחב"ר א"ח סי' ק"ע וז"ל, ונבהלתי מראות ואשתומם כשעה, מפני היד שנשתלחה לכתוב כך על גדולי עולם, הרשב"א ורבינו ירוחם ומרן, שאין חכמי דורינו כדאין להיות תלמידיהם בחכמה ויראה, תלת סמיכי קשוט וקדישי עליונים עכ"ל. ועוד ראה נא להגאון חיד"א במחב"ר הנז' סי' רמ"ד, שכתב עוד על הגאון יעב"ץ וז"ל, ושרי ליה מריה שכותב על הרמב"ן כאשר ידבר איש אל רעהו, ומי שם פה לומר על אחד המיוחד ברבוותא קמאי, אשר משתו יגורו אלים, שלא ירד לעומק הענין, ומרתע כולי גופאי בראותי להרב הנז' בסדר דבורו על הראשונים ע"כ, ועיין עוד במחב"ר סי' תרצ"ה סק"ב ע"ש:

ובאמת יש כזאת וכזאת בספריו של הגאון יעב"ץ, כמה דברים שדבר נגד כבוד הראשונים כמלאכים, והוא הרעיש העולם בקושיות שלו שמצא בדבריהם ולא עלה על לבו שיש פה לאדם לטעון כנגדו, ולברר שאין בקושיותיו ממש, והאמת אתם בודאי. ואזכיר פה דוגמה דבר אחד, מה שנמצא להגאון יעב"ץ בספרו לחם שמים, על יומא פרק ג', על משנה ד', ואת האברים ואת החביתין, שכתב שם בדף פ"ה ע"ג, דחביתין בלי ספק שם כולל בכל מקום ששנויין בסדר הקרבה גם למנחת נסכים של תמיד ששניהן שוין וכו' ע"ש, וראיתי כתוב בגליון הספר בכתיבת יד וז"ל, אחר המחילה מכבוד תורתו זו כשגגה היוצאת מן פליטת קלמוסו שלא מדעת בעלים. דחביתין הם מעשה מחבת ויש לה שלשה לוגין שמן וכו' עיין ברמב"ם ז"ל פי"ג מ"ה מעה"ק, ומנחת נסכים הם עשרון סולת בלול בלוג שמן, ומקטירו בלי אפיה, עיין ברמב"ם ז"ל שם, וחביתין אין להם יין כמ"ש הרב, וגם בזה שגג וזה אפילו תנוקת של בית רבן יודעין, ובזה נפל היסוד ונפל כל הבנין, וכל דבריו עד סוף משנה ה' צריכין העברת קלמוס, ושרי ליה מאריה שמדבר תועה על הגדולים שלא עיינו, והוא עיין עיון גדול עד שנכשל בדבר וכו', כי זה ודאי תלמידי דבי רב ידעי לה, דרב המרחק בין חביתין למנחת נסכים כרחוק מזרח ממערב, וחביתין אין להם יין וכל דבריו באין ללא הועיל, ה' הטוב יכפר בעד ויאיר עינינו בתורתו לעבודתו יתברך, עכ"ל המגיה בגליון הספר בכ"י:

הנך רואה מכל הדברים האלה, דאל יתהלל חכם בחכמתו כי באמת נמצא לכמה גדולים שיהיה להם שגיאה גדולה בדבריהם, שאפילו קטנים לא יטעו בה, ולפעמים נכשלים אפילו בנוסח הפסוק של תנ"ך, כאשר קרה להגאון מופת הדור רבינו חיד"א ז"ל, בדרשה שדרש על פסוק והמת אל תמתוהו, וסו"ד זכה שהוא עצמו הרגיש בטעות וגילה הדבר בספר אחד מספריו, ועל זה נאמר שגיאות מי יבין. ואם יבא אדם לכתוב הערות בדברי האחרונים, יכלה הזמן והם לא יכלו, ולפק"ד אין ראוי והגון לכתוב השגות על האחרונים, כי אם רק בדבר הנוגע לענין דינא דוקא, אך בדבר שאינו נוגע לענין דינא, מה בצע כי נכתוב השגות, הן להעיר על תרוץ של המחבר, הן להעיר במה דאשתמיט מיניה דאין אנו אחראין לזה, ורק אם המחבר הוא ראשון מן רבותינו הראשונים ז"ל, אנו אחראין ליישב דבריו, לכן יש לאדם לכתוב הערתו עליו אפילו בדבר שאינו נוגע לענין דינא, אולי יבא חכם אחר ויישב דבריו כי בוודאי רבותינו הראשונים לא אמרו דבר בטעות, ואם יתקשה האדם בדבריהם, אע"ג דלא אשכח לה פתרי בודאי. איכא פתרי, ויבא חכם אחר ויפתור, או יגיד שהמשיג טעה בהשגתו:

וכדי להראות להמעיין שהאחרונים אין דבריהם נקיים מן השגיאות אע"פ שהם גאונים וגדולים בתורה, אזכיר מה שהערותי אנא עבדא בספר גאון אחרון מגדולי גאוני אשכנז, הוא ספר שואל ומשיב להרב הגאון הגדול המפורסם מהר"ר יוסף שאול זלה"ה, כאשר זרח אורו פה עירינו, וכאשר לקחתי אותו בתורת שאלה לעיין בעלמא, הערותי עליו הא' בשואל ומשיב תניינא ח"ב סוף סי' ז' שהעתיק דבר אחד מלקוטי הגאון ח' צבי ז"ל, שהשיג על הגאון מהר"ש אבוהב ז"ל, בספר הזכרונות, שאסר לאכול תותין במחט שהוא צובע המחט, והשיג עליו הגאון ח"ץ ז"ל שהוא הפך משנתנו פרק כל הכלים, את הכוש ואת הכרכר לתחוב בו ופרש"י לאכול בו תותין וכל פרי רך, נמצא כל כהאי גונא אין לו משום לתא דצובע, דמתניתין מתיר זה לכתחלה, ואין בהם שום איסור בעולם ע"ש. והדבר יפלא הן על חכם צבי המשיג, הן על הגאון מהרי"ש המעתיק, דמנ"ל לפרש דברי רש"י דאיירי בתותים הצובעים והלא יש תותים לבנים שאין צובעים כלל, ורק הם פרי רך המלכלכים הידים, ולכך אוכלים אותם ע"י מחט, וכן נקיט רש"י להדיא תותים וכל פרי רך, דמוכח מה שאוכלים התותים ע"י כוש מפני שהם פרי רך, ופה עירנו רוב התותים הנמצאים הם לבנים שאין צובעים, ומעט מן המעט נמצא תותים הצובעים, ובהכי איירי מתניתין לפ"ד רש"י ז"ל, ולעולם תותים הצובעים אין לאכלם בכוש משום לתא דצובע, וזה ברור ופשוט, ועל זה אמרתי אגב חורפייהו לא דייקי:

עוד ראיתי בספר שואל ומשיב תליתאה ח"א סי' תל"ג, שדקדק על הברייתא דיומא דף פ"ג, דקאמר מי שנשכו נחש קורין לו רופא ממקום למקום ומקרעין לו את התרנגולת, וכתב הגאון מהרי"ש ז"ל שם צריך ביאור למה נקט דוקא תרנגולת, ופירש דאשמעינן דאע"ג דיש לפניו לשחוט אפ"ה מקרעין, ומטעם דעוף אין צריך שחיטה מן התורה, וא"כ נבלה קיל משחוטה, וחזר ודחה זה משום דהא לרבי קיימינן, ורבי ס"ל בחולין דף כ"ח יש שחיטה לעוף מן התורה יע"ש. ונתפלאתי מאד על דבריו, איך עלה על לבו מעיקרא לפרש כן, והלא אפילו למ"ד אין שחיטה לעוף מן התורה, מודה דנבילת עוף יש בה איסור נבלה, דחתיכת סמנין מיהא בעינן, ורק דס"ל שאין נבלת עוף קרוי נבילה, אא"כ מתה מאיליה, או הרגה במכה שלא ע"י סימנים, כמ"ש רש"י ז"ל בחולין דף כ"ז ע"ב, וכן כתב הרשב"א ז"ל להדיא, מדקאמר הש"ס תהני ליה סכין לטהרה משום נבלה, משמע כי גם מ"ד זה מודה הוא שאם הכהו על ראשו ומת או שחתך כנגד לבו ה"ז נבלה, ואין התרתו אלא מן הצואר, ומ"ש אין שחיטה לעוף היינו שאין בו הלכות שחיטה, שאין פוסל בו שהייה דרסה חלדה הגרמה עיקור ע"ש, ואיך חשב הגאון דלמ"ד אין שחיטה לעוף מה"ת אין דין נבלה בעוף, ובאמת הדברים מאליהן מוכחין דהא קאמר אין שחיטה לעוף, שהוא ר"ל אין דין שחיטה, ולא קאמר אין נבלה בעוף, ואיך שגג בזה, ועל זה אמרתי אגב חורפיה לא דק:

ועוד ראיתי להגאון מהרי"ש ז"ל הנז' בשואל ומשיב רביעאה, בח"א סי' ל"ד דף כ"ט ע"א, בד"ה והנה בהא וכו' שהקשה בהא דשבת דף קכ"ז, בריבה שפדאה חסיד אחד ולערב השכיבה תחת מרגלותיו, ואמר לתלמידיו בבוקר במה חשדתוני. והקשה כיון שפדאה הרי זו שבויה, וצריך להמתין שלשה חדשים משום הבחנה, ואיך ס"ד דחשדוהו שבא עליה דאיכא איסור דרבנן, ולשמואל משמע דה"ז אסור מן התורה, ותירץ, דרבי יהודה ס"ל בכתובות דף נ"ג דשבויה קמנטרא נפשה וקדושתה קיימא, וא"כ כאן שהיתה שבויה לא שייך איסור הבחנה, ולכן פירש רש"י כאן דכל היכא דאתמר מעשה בחסיד אחד היה ריב"ב או ר"י ברבי אלעאי, וכונתו לומר דחסיד זה היה רבי יהודה ברבי אלעאי דסבר דשבויה קמנטרה נפשה. וכתב הגאון על דבר זה שהוא כפתור ופרח, ע"ש. ואנא עבדא נתפלאתי מאד בדבריו, דלא תיקן כלום בזה, דאם ח"ו בעל אין בעילה זו לשם קדושין, דאע"ג דהוו שם התלמידים לא חשיבי עדים, כיון דלא פירש להם שבועל לשם קידושין, וכל כהא הנה להרמב"ם ז"ל ודעמיה איכא איסור לאו וחיוב מלקות, ולהראב"ד דפליג אכתי איכא איסור פנויה מדרבנן, דהא אפילו יחוד פנויה גזרו בב"ד של דוד הע"ה, וכנז' בש"ע סי' כ"ו ובח"מ שם, ועוד גם אם נאמר שבעל לשם קדושין, ואפילו אם נאמר שהיתה קטנה שאין לה דם נדות, אכתי אסורה מדרבנן בלא טבילה, משום דם חימוד, דאע"ג דלא בעיא ז' נקיים לדם חימוד דהוא משום חומרא דר"ז, ולא הוה עדיין חומרא זו בימי התנאים, הא עכ"פ טבילה בעיא גם בזמן התנאים, משום גזרת חז"ל שאמרו כל אשה שתובעים אותה להנשא אפילו היא קטנה רואה מעט דם מחמת תאות חימוד, ועוד איתא נמי במסכת כלה פרק א', כלה בלא ברכה אסורה לבעלה כנדה, ועיין בב"י ובש"ע סי' ס"ב די"א אפילו בדיעבד אסור בלא ברכה, ובמקום דליכא עשרה יתבטל ולא יעשה, וי"א בדיעבד אין מעכב, והא דאמרו בלא ברכה אסורה כנדה, היינו ר"ל בלא חופה. ועיין באחרונים, וא"כ הוא דלא עבד לא ברכה ולא חופה איך יחשדוהו בכך, ועל כן לא תיקן ולא הועיל כלום בדברים אלו שכתב עליהם כפתור ופרח, ואמרתי גם על זה אגב חורפיה לא דק:

עוד אזכיר כאן אשר הערותי בדברי הגאון מהרי"ש ז"ל, בשואל ומשיב רביעאה הנז', בח"א סי' ק"מ, שהביא דברי התוספות בקידושין דף יו"ד, שהוכיחו דקטנה שנשאת אין אביה יכול לקבל גיטה, מהירושלמי, באשה שהיתה אוכלת בתרומה, ובאו ואמרו לה מת בעליך או גרשך, ר"א מחייב קרן וחומש, ור"מ פוטר, ופריך תינח מת, אבל גרשך מי לא ידעה, ונדחק הגמרא לתרץ בזה, וקשה למה לא משני כגון שנשאת כשהיא קטנה ואביה קבל גיטה, אלא ודאי דאין האב יכול לקבל גיטה אחר שנשאת, עכ"ד התוספות. וכתב הגאון מהרי"ש ז"ל שם, שהקשה בשם משכיל אחד, דאכתי לא מצי לאוקמה בקטנה, דא"כ אמאי מחייב קרן וחומש, והא משנה מפורשת בתרומות פרק וא"ו, דהמאכיל לבניו ועבדים קטנים דפטור, דהם אינם בני חיובא, וכמ"ש הרע"ב שם, וא"כ בקטנה הרי היא פטורה, וכתב על זה הגאון ז"ל שם שהיא קושיא גדולה, ונדחק לתרץ תירוץ דוחק לחומר הנושא יע"ש. והמעיין יראה שזו שגיאה גדולה, והיא קושיא בטעות ח"ו, דאכתי הו"ל לאוקמא כגון שנשאת כשהיא קטנה ואביה קבל גיטה בעודה קטנה והיא לא ידעה מן קבלת הגט, ועתה כשהיא אוכלת בתרומה כבר נעשית גדולה שהיא בר חיובא לשלומי, ורק היא כשוגג דלא ידעה שכבר אביה קבל גיטה, וא"כ ראיית התוספות מן הירושלמי ראיה גדולה וחזקה, והתוספות כתבו דבריהם בקיצור, שלא הוצרכו לפרש להדיא דהיא אוכלת אחר שגדלה, כי זה הדבר מובן מאיליו, מאחר דקאמר ר"א מחייב קרן וחומש, ואם אכלה בעודה קטנה הדבר ידוע דאין כאן חיוב ממון, וזה פשוט אפילו לתנוקי דבי רב, ותמהני איך קושיא זו של המשכיל עיילוה למתיבתא דהגאון הנז', והוא וכולהו בני מתיבתא נתעצמו בה, וסו"ד לא מצא לה פתרי כי אם בדוחק לפי חומר הנושא, ואמרתי גם על זה אגב חורפיה לא דק:

כל הערות אלו הערותי בחפזון כחותה על הגחלים, ולא הזכרתים פה כי אם רק להודיע כי המצא ימצא גם בגדולי האחרונים שגיאות רבות כאלה, אע"פ שהם גאונים וגדולים בתורה, כי מי לנו גדול מיוסף הוא הגאון הנזכר שהיה אוצר בלום, ארי שבחבורה, וחריף ובקי בחדרי תורה, וסברתו ישרה, ועכ"ז אגב חורפיה ואגב שוטפיה לא דק, ועל כן אל יתהלל המשיג על הגדולים לא בהשגות כאלה ולא בהשגות של העלמה ושכחה, כי אין זה חידוש. ואין זה גרעון בחיק הגדולים בזה"ז, אשר רבו הטרדות מצד מקרי הזמן ונתמעטו הלבבות, ורק בדבר הנוגע לדין והלכה ראוי להמשיג להעלות השגתו על ספר, ובתנאי שלא יהיה נבהל להשיב, ויהיו דבריו בענוה וכבוד ודרך ארץ, וכונתו לש"ש לא להתגדל ולהתפאר בהשגותיו. והשי"ת ברחמיו יעזרינו לברר האמת, ולאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא, ולא נכשל בדבר הלכה, ויקיים בנו תפילת רבי חנינה בן הקנה, ויזכינו ללמוד תורה לשמה, ויאיר עינינו באור תורתו, תורת חיים, אכי"ר:

מפתחות

סימן א

אורח חיים
שאלה א',
על משמעות שכינה, וכונת קבה"ו, וביאור ענין הזווג, וענין קריאת תיקון חצות, וביאור ענין רחל ולאה:

שאלה ב', בענין שינוי התפלות והמעלות, שיש למעלה בשבת ויו"ט ור"ח וכו':

שאלה ג', ראובן כתב בשמאלו אות ראשונה ואחרונה בתפילין, אך הוא אינו יודע לכתוב אשורית, והסופר אחז ביד ימינו את יד השמאל של ראובן, וכתב שתי אותיות הנז':

שאלה ד', ראובן לא היה לו תש"י אלא תש"ר, ולבשו ובירך עליו, ואח"כ הביאו לו תש"י אם מותר ללבוש התש"י בעוד התש"ר עליו, או"ד יחלוץ התש"ר עד שילבש התש"י ואח"כ יניח התש"ר:

שאלה ה', ראובן נתעכב ולא התפלל מנחה עד שהגיע עת קרוב לסוף זמנה, ומשער בדעתו אם יתפלל מנחה יושלם זמנה באמצע העמידה, דמוכרח לגומרה אחר זמנה, אי שרי למעבד בכהאי גוונא:

שאלה וא"ו, בענין מ"ש מרן ז"ל בשה"ט או"ח סי' קס"ח סעיף ה', פת גוים נקיה ופת קיבר של ישראל על השלחן וכו':

שאלה ז', עוד בענין הנז':

שאלה ח', מי שיש לו מכה בידו אחת ואינו נוטל אלא יד אחת, איך יברך על נטילת ידים או נטילת יד:

שאלה ט', חדר שיש בו ספרים, ויש מחיצה ביניהם לבין מטתו, וקם לשמש, ואחר שהתחיל קודם שהזריע, נפלה המחיצה, אם חייב לפרוש באבר חי כדי לעשות המחיצה, ואח"כ ישמש, או"ד כיון דהתחיל בהיתר יגמור:

שאלה יו"ד, קטן בן י"ג שנים ויום אחד, דלא ידעינן אם הביא שתי שערות או לאו, אם יוציא את האיש או את האשה י"ח או לאו:

שאלה י"א, על מה שאומרים בקדוש שחרית על כן בירך ה' את יום השבת ויקדשהו, שהוא חצי פסוק, וקי"ל כל פסוקא דלא פסקיה מרע"ה לא פסקינן:

שאלה י"ב, אם בירר בשבת אוכל מתוך פסולת כדי לאכלו בסעודת בין הערבים, דחייב חטאת, ואח"כ נמלך ואכלו לאלתר, אי חייב או נפטר בהכי, ונ"מ דבכה"ג נורה לו לאכול לאלתר כדי להצילו מאיסור תורה:

שאלה י"ג, אם בירר פסולת מתוך אוכל, דעבד איסור תורה ונאסר עליו לאכלו, הנה אם חזר ועירבו, דבטלו מעשיו שעשה באיסור, אם מותר לו עתה לברור אוכל מתוך פסולת, כדי לאכלו לאלתר:

שאלה י"ד, אמר לשלוחו לברור לו אוכל מתוך פסולת, והיה השליח בורר לפני בעה"ב, דחשב שרוצה לאכלו לאלתר, אך בעה"ב כונתו לאכלו לסעודת בין הערבים, אם יתחייב בעה"ב ע"י מחשבתו, אע"פ שאינו עושה בידו מעשה, ועוד יש מיני ספיקות בענין זה:

שאלה ט"ו, על מה שכתבתי בסה"ק רב ברכות, בענין הצמוקים שדרכם לתתם במים בתוך החבית, כדי לעשות מהם יין שצריך לטרפם בידו בכל יום, ונזדמן זה בשבת ויו"ט וכו':

שאלה ט"ז, פירות המלוכלכים שא"א לאכלם בלא הדחה ושפשוף, אם מותר להדיחם ולשפשפם בשבת:

שאלה י"ז, בענין המבשל בשבת במזיד, או שעשה שאר מלאכות, דקי"ל דאסור לעושה המלאכה לעולם ומותר לאחרים אחר שבת וכו':

שאלה י"ח, בשחיית סמתאוות"ר שהוא תערובת מלח חמוץ עם סם הנקרא סוד"א, שעושה בתערובת שלו פעפוע, אם מותר לעשותו בשבת:

שאלה י"ט, אם מותר לדוך בשבת תמרים ואגוזים, לעשותם עיסה שקורין בערבי מרגרנ"א:

שאלה ך', בענין תולש בפיו מן המחובר בשבת:

שאלה כ"א, הוצרך לשחוט לחולה שב"ס בשבת, ויש לפניו תרנגול גדול, ותרנגול קטן שיספיק לחולה והותר, אם מותר לשחוט את הגדול:

שאלה כ"ב, עיר שיש בה רה"ר, ואשה אחת יש לה קרון עם בהמות שלה, אם מותר לה לשלוח משרת שלה בקרון זה למקום אחר שיביא לה חפץ ויחזור מבע"י, אחר שהיא הדליקה וקבלה שבת:

שאלה כ"ג, שני ספיקות בענין הצידה בשבת:

שאלה כ"ד, בענין כלי שמלאכתו לאיסור, דמותר לטלטלו לצורך מקומו, מה שיש להסתפק בזה:

שאלה כ"ה, בענין הקרון שקורין באי"י סכ"ל, דרוכבים בו בשבת:

שאלה כ"ו, בענין כריכת המצנפת בשבת:

שאלה כ"ז, בחולה שאין ב"ס, שרוצה ליקח סם מן הרופא בשבת לצורך ימי החול, משום דא"א ליקח בחול, כי הרופא יוצא מן העיר:

שאלה כ"ח, בענין אהל בשבת:

שאלה כ"ט, מי שהתענה ת"ח בשבת שחל בו ר"ח, אם צריך להתענות אח"כ שני ימים בעבור שתי קדושות:

שאלה למ"ד בדין המוקצה בדברים הראויים למאכל בהמה, דמותר בשבת ואסור ביו"ט, איך הדין אם חל יו"ט בשבת:

שאלה ל"א, גוי בא לבית ישראל ביו"ט, ורוצים לבשל בשבילו משקה קהוו"ה מפני הכבוד, אך גם בעה"ב ובני ביתו שותים מזה, אי שרי אע"ג דכונתם בשביל הגוי, דאם לאו לא היו מבשלין לעצמן:

שאלה ל"ב, אם מותר למסור מעות לבאנק בחוה"מ, כדי שיתן לו פוליס"ה על לנדן, וישלחנה בחוה"מ עם הפוצט"ה:

שאלה ל"ג, נפלס"ת מיד השמש בערב כפור אחר סעודה המפסקת אי סגי ליה בתענית יום כיפור, או"ד בעי תענית יום אחד בפרטות בעבור זה:

שאלה ל"ד, ראובן עשה סוכה כהלכתה, ובערב סוכות נפלו כל הדפנות לגמרי, ולא נשאר אפילו טפח סמוך לסכך, ורק הסכך נשאר עומד על עמודים, ובאותו יום החזיר ראובן הדפנות, ולא הסיר הסכך קודם, ואחר שנכנס במועד ידע הדין, אם צריך להסיר הסכך ולהחזירו, או"ד שרי בדיעבד:

שאלה ל"ה, אם נתערב אתרוג של ערלה, או של תרומה טמאה, שאינו ראוי לאכילה באתרוג כשר, אם יוצא י"ח כשיטול שניהם בזא"ז:

סימן ב

יורה דעה
שאלה א',
עז שקרניו עקומים הרבה, ושוכבים על הצואר, וא"א לשחטו אא"כ יניח הסכין בין הקרניים ובין הצואר, אי חשיב זה בדיעבד ושרי, או"ד יחתוך הקרן וישחוט היטב:

שאלה ב', ראובן יש לו כשבה ובתה, ובא שמעון ושחט הבת בבוקר, ואחר שעה שחט את האם, אך להיות הכשבה גדולה ותקיפה, לא היה יכול שמעון לכפתה בידו ולשחטה, עד שבא לוי וכפת אותה ואחזה בכל כוחו לפני השוחט, ופשט ידו השוחט ושחטה, אם לוי הכופת יתחייב באיסור לאו, כיון דהשוחט לא היה יכול לשחטה בלי כפיתה דידיה:

שאלה ג', בעוף דמסמס קועיה, אי שרי לשלחו חי על פני השדה:

שאלה ד', באחת מהאונות שהיא פחותה מעלה הדס:

שאלה ה', ראובן שיש לו ב' בהמות בשותפות עם הגוי, והם שוים דאפשר לחלקם בחיים, אם חייב ראובן לחלוק בחיים כדי שיקיים מצות מתנות, או"ד מצי לומר אני לא אחלוק ואשאר בשותפות הגוי, אע"ג דבזה תתבטל מצות מתנות:

שאלה וא"ו, בשר שלא ניקר מחלבו ולא נמלח, שנתערב עם בשר מנוקר ונמלח ונתבשל כל הבשר:

שאלה ז', כבד שנתבשל עם הבשר ואיכא ששים כנגד הכבד, ואח"כ בשלו הכבד הזה עם בשר אחר. מה דינו:

שאלה ח', בדין הפסד מרובה בדבר שהוא של ב' וג' שותפים, שאין שם שיעור הפ"מ לכל אחד ואחד:

שאלה ט', בדין אומדנא, בענין אסור והיתר:

שאלה יו"ד, תתיכת בשר שנפלה לתוך חמאה, ובשלו באותה חמאה תבשיל של אורז, וגם טיגנו בה עצים, ועוד עשו מג'י"ס:

שאלה י"א, סל מלא ככרות שנשפך עליהם חלב וכו':

שאלה י"ב, בשר שנמצא בתוך החמאה, וחוששין קרוב לודאי שנפלה בה בהיותה רותחת:

שאלה י"ג, כפות חלב שנתערבו בכפות של בשר:

שאלה י"ד, שני כפות דומין זה לזה, א' של חלב וא' של בשר, ולקחו אחת מהן והגיסו בה הקדרה של בשר, ואין יודעים איזה מהן לקחו:

שאלה ט"ו, קדרה של חמאה שהשליך בה ילד א' חתיכת בשר וכו' וכו':

שאלה ט"ז, בשר שמצאו בו ביצי זביבים לבנים קטנים:

שאלה י"ז, כבד שבשלו אותו עם תרנגולת וכו', ולא היה ששים כנגדו וכו',:

שאלה י"ח, תרנגולים בבית שהטילו מ' ביצים ונמצא אחת מהם טריפה:

שאלה י"ט, תבשיל אורז ועדשים שקורין כג'ר'י שנתנו בתוכו חמאה, ואח"כ הגיסו אותו בכף של בשר:

שאלה ך', תבשיל אורז רך שתחבו בו כף בשר אחד, שהניחו בו חמאה, והרגישו תכף והסירוהו וכו' וכו':

שאלה כ"א, במ"ש הגאון חיד"א ז"ל בשם מהר"ש עמאר ז"ל בענין השערת האיסורין:

שאלה כ"ב, כיתות כיתות ששחטו עופות שלהם אצל שוחט אחד, ואח"כ נמצאת הסנין פגומה, שהבאתי ענין זה בסה"ק רב ברכות, ושאל השואל על דברי שכתבתי שם:

שאלה כ"ג, שחטו כמה בהמות ואח"כ נמצא כבד שיש בה מחט דקה, וענין מרובא פריש וענין ביטול ברוב:

שאלה כ"ד, בענין מניח תרנגולת תוך השכר בלי מליחה:

שאלה כ"ה, עוד ענין קרוב לענין הנז':

שאלה כ"ו, שני קדרות של שני בני אדם, ונפל איסור לתוך אחת מהן, וכו':

שאלה כ"ז, כוס יין ששתה ממנו גוי, והיין הנשאר בכוס שפכו אותו לכד אחר של יין, והיה עמו כד ואין יודעים לאיזה מהם שפכו היין ההוא:

שאלה כ"ח, ארבעים דרה"ם יין שלקחו מן הכד ועשו בו מעג'ין לרפואה, והיה שם שני כדין אחד כשר ואחד אסור בשתיה, ואין יודעים מאיזה כד לקחו אותי:

שאלה כ"ט, אם הגעיל רובו של כלי, ונשאר מקצתו בלי הגעלה, כי שכח לגלגל הכלי אם בטל זה המקצת ברוב ההיתר:

שאלה למ"ד, כלה וחמותה טבלו בלילה אחת, ופשטו המכנסיים שלהם קודם טבילה, והיו שוים שאין בהם שום סימן והיכר בין זל"ז, ואח"כ מצאו דם על מכנסיים אחת ולא נודע של מי היא:

שאלה ל"א, ראובן נשא אשה על אשתו, ונשבע לראשנה שלא יעשה חופה לשניה, אלא עד גמר שלושים יום, אם יכולה השניה לטבול ביום השלושים, כיון דאותו היום אינו יכול לעשות חופה מפני השבועה:

שאלה ל"ב, ראובן נתעברה אשתו, ורצה להסתיר הריון שלה מן בני ביתו ושאר נשים, עד שיעבור לה ג' חדשים, ולכן צוה לה שתלבש בגדי נדה לעיני הרואין, אם מותר לו לבא עליה בסתר בחדר סגור, כיון דיודע שהיא אינה נדה, והוא צוה בכך, או"ד אפילו בסתר צריך לנהוג עמה כנדה גמורה עד שתטבול:

שאלה ל"ג, אשה זקנה שפסקה מלראות קרוב לעשרים שנה, ומצאה כתם, אם נאסרת להצריכה טבילה:

שאלה ל"ד, בענין אמתלא באשה נדה:

שאלה ל"ה, עוד בענין אמתלא דנדה:

שאלה ל"ו, בענין כתם:

שאלה ל"ז, בלבשה בגדי נדה, דאינה נאמנת באמתלא וצריכה טבילה, אם מברכת על הטבילה, מאחר דיודעת עצמה שאינה נדה:

שאלה ל"ח, מופלא הסמוך לאיש, שנדרו נדר ושבועתו שבועה, אם יכולים לעשות לו התרה:

שאלה ט"ל, ראובן קבל עליו קנס לשם רמב"ה, אם ישתה יין, ועתה מוכרח לשתות ואינו יכול לשלם הקנס, אם יכולים לעשות לו התרה קודם שישתה, כדי לבטל הקנס:

שאלה מ', אשה נשבעה בחרם בעוה"ז ובעוה"ב, אם תעשה דבר פ', אם יש לה התרה:

שאלה מ"א, ראובן נתחייב אם יכנס בבית חמותו יתן זהב א' לצדקה. ואם ישתה בסעודת מריעים יתן זהב א' לצדקה, והוא רוצה לפטור עצמו בזהב אחד לכמה פעמים:

שאלה מ"ב, אשה נדרה כשישלים בנה שבע שנים תלך עמו למצבת אדונינו עזרא הסופר זיע"א, ושם תעשה נדבות ונדרים הנהוגים, ועתה רוצה להקדים להוליכו בהיותו בן שש שנים, אם יוצאה י"ח בזה:

שאלה מ"ג, אשה נדרה בעת צרה סך מה לצדקה, ואינה זוכרת אם אמרה לשם אבות העולם זיע"א, או לשם יחזקאל הע"ה, או לשם רמב"ה זיע"א, מה לעשות לצאת י"ח:

שאלה מ"ד, א' נהג לתת בכל שבוע סך ידוע לצדקה, ורוצה לעשות התרה כדי שלא יהיה עליו חיוב נדר, ועוד שאלות אחרות בענין נדר תענית, ובענין תיקון עונות:

שאלה מ"ה, ראובן נדר בעת צרה שיפריש מעשר לצדקה מן הריוח, ועכשיו אין לו יכולת, דמה שמרויח אינו מספיק לעצמו, אם יכול לעשות התרה:

שאלה מ"ו, בכור שהיה ביד כהן ונצרמה אזנו ולא התירו לשוחטו מפני שהכהנים חשודים להתיר מום בבכור, ואחר ימים צחקו הנערים והוסיפו על צרימה הראשונה שיעור הרבה אם חשבינן לצרימה האחרונה מום בפ"ע וישחט עי"ד צרימה זו האחרונה, או"ד בעינן מום אחר ממש:

שאלה מ"ז, על שנים שותפים בחנות והם דחוקים ונצרכים הרבה שאם לא יפתחו חנותם אין להם במה להתפרנס ואירע לאחד מהם שהיתה בתו מסוכנת וירא שותפו שמא תמות ויהיה אסור לו לפתוח חנותו, וקשה עליו דבר זה ביותר מפני כי הוא סמוך לחג הגוים ועיניהם צופיות לימים אלו ואיך בימים אלה יסגור חנותו, אם יש להתיר לו לקנות משותפו כל אשר בחנות ולא ישאר לשותפו חלק בהם ויפתח הוא החנות וימכור, או"ד אסור מפני מראית העין:

שאלה מ"ח, אשה אחת שהיתה בבית בעלה, ומת אביה ולא הגידו לה אם אפשר שיגידו לה ביום השביעי (לאבילות) בבוקר שתלך בבית אביה ותשב עם אמה ואחיה בעודם נוהגים אבילות ועולה לה מעתה כמקצת היום ההוא אך לא, או שיגידו ביום הקודם שהוא יום שישי לאבילות אשר הוא ביום שבת קודש ותהיה באבילות יום שבת קודש ומקצת יום ראשון דהוא יום שביעי לאבילות:

שאלה מ"ט, בתינוק בן כ"ט יום וי"ב שעות ותשצ"ג חלקים אם חשיב בן חודש גמור ומתאבלין עליו או לא:

שאלה נו"ן, קטן שמת ביום ל"א ללידתו כי נולד ביום ה' בשבת אחר הצהרים ומת בליל שבת באמצע הלילה קודם יום ל"א ללידתו ואמנם אין כאן שלשים יום שלמים, אם מתאבלין עליו, או"ד שלשים יום שלמים מעל"ע בעינן:

שאלה נ"א, מי שנפטר ביום ד' ונקבר ביום ה' דלענין שלשים יום לתספורת נחשב מיום הקבורה, לענין לימוד וכיוצא אם נכון לעשותם ביום השלשים מהפטירה, או גם זה יעשו מיום השלשים מהקבורה. גם מה טעם למנהג שעושים ביום השלשים תוספת לימוד וחילוק צדקה וכיוצא, דמאי רבותיה דהאי יומא משאר יומי:

שאלה נ"ב, אבל ביום שבת קודש תוך ז' אם יקרא בפרשה שנים מקרא ואחד תרגום או לא:

שאלה נ"ג, מי שהיה בכפר והגידו לו שמתה בתו פלונית וקרע ועשה אבילות ז' ימים, ואח"כ נודע לו שבטעות היתה ההגדה ולא מתה אותה הבת אלא אחותה הקטנה ממנה, אם מהני לו הקריעה והאבילות שעשה או לא:

שאלה נ"ד, מי שהיה אונן מתחלת הלילה והקבורה היתה ביום דהדין הוא דיכול להתפלל עד חצות, מה דינו לענין ברכת השחר אם יברך או לא:

שאלה נ"ה, על מה שאמר רשב"י כל ימי לא בטילנא תלת סעודתי בשבתא, דהלא היה במערה י"ג שנים ומאכלו חרובין בלבד, והלא סעודת שבת צריכה פת:

עוד שאלה, על מ"ש רבינו המהר"ם אלשיך ז"ל במגילת אסתר משם רז"ל שאחר מיתת אהרן נתנו ראש לחזור למצרים והקימו את דתן במקום משה ואבירם במקום אהרן כדי לחזור וכו' וקשה והלא דתן ואבירם בלעם הארץ עם קורח:

שאלה נ"ו, אם מותר לתרגם האדרא בלשון ערבי או בלשון אחר ולקובעה בדפוס לחלקו ביעקב ולהפיצו בישראל:

שאלה נ"ז, ביאור תרגום משלי בפסוק מחרף עצל לא יחריש וכו'

סימן ג

אבן העזר
שאלה א',
אחד בא לפני חכם, והגיד לפניו עבירות שעשה, כדי להורות לו תיקון, ובכלל סיפר לו מה שזנה עם אשת פ', אם זה החכם חייב להגיד לבעלה, אולי יאמין לזה, ויפרוש ממנה:

שאלה ב', אחד קידש בת בחזקת בתולה, אך היא היתה בעולה, ובליל חופתה עשו ערמה שהביאו עדים מלוכלכים בדם עוף, ולא הרגיש בעלה, כי חשב אלו דמי בתולים שלה, אם חשוב זה קדושי טעות דנחשבת זו לפנויה, וצריך לה קדושין מחדש, ואם אדם אחד יש לו ידיעה מדבר זה, אם חייב להגיד לבעלה הענין, וכו':

שאלה ג', מעט"ר הרה"ג מו"ז זלה"ה, באחד שהודה שזינה עם אשת איש, אם נאסרת על בעלה בהודאתו, או"ד אין דבריו כלום, דאין אדם עושה עצמו רשע:

שאלה ד', א"א שזינתה, אם מותר לה לשתות סם המפיל את העובר:

שאלה ה', על ספק שנסתפק הרב מהר"א ישראל ז"ל, בא"א ששכב איש עמה, ולא נודע מי זה הבא עליה, ואח"כ נתגרשה או נתאלמנה, אם אסורה להנשא משום שמא זה היה הבועל שכבר נאסרה עליו:

שאלה וא"ו, בענין קדושין דמקדשין בלילה:

שאלה ז', מום בעינים שקורין חוול"ה, אם חשיב מקח טעות:

שאלה ח',אמרו לו הסרסורים שהיא בת כ"ד שנים, ונשאה, ואחר נשואין נודע לו שהיתה בת ל"ב שנים, ואי הוה ידע הכי לא היה מקדשה, אי חשיב זה קדושי טעות:

שאלה ט', אחד הודה שזנה עם אשת איש, ואח"כ נתגרשה, אם אסור לישאנה מאחר שהודה שזנה עמה, ואם נותן אמתלא לדבריו, מה דינו אם נאמן:

שאלה יו"ד, אחד קדש אשה לבנו קטן, והיה לו שני בנים, ולא פירש בדברי הקדושין שמו של הבן אלא אמר לבני:

שאלה י"א, אחד נתן מעות לבת בשביל חוב שבאה אצלו לתבעו, ובעת שנתן לה המעות א"ל הרי את מקודשת לי בזה, והיא אומרת בשביל פרעון חוב קבלתם, והעדים לא ראו הנתינה לידה, ורק שמעו שאמר הרי את וכו' כי היו עוסקים במלאכת האריגה ועיניהם במלאכתם:

שאלה י"ב, יתומה נתקדשה, ונעלם הבחור, והביאה עדים שמיאנה אחר קדושין תכף שזרקה הקדושין ואמרה אין לי רצון בזה להתקדש לו, וגם הביאה עדים שהיתה קטנה בזמן הקדושין והמיאון:

שאלה י"ג, ראובן היה מסב על שלחן שמעון, ולקח כוס יין מעל השלחן, ונתן לשמעון וא"ל קח כוס זה על מנת שתהיה בתך מקודשת לי, ולקח שמעון כוס היין ושתה, והוא היה בעה"ב שהיה היין שלו, והבת היתה קטנה, אם נתקדשה בכך:

סימן ד

מפתחות קונטרס סוד ישרים
סי' א',
בביאור הפסוק נעשה אדם בצלמנו כדמותינו, וכו', ופסוק ויברא אלקים את האדם בצלמו:

סי' ב' בביאור הפסוק וינחם ה' כי עשה ה' את האדם בארץ:

סי' ג' בביאור הדבר למה קטן פחות מבן י"ג פטור מן המצות, ביאור מאמר לצאת ידי שמים מה עניינו ומה כונתו, מה ענין הבכיה והדמעה המסוגלת מאוד בכל תחנה ותפלה, מה עניינה ומה כוחה, ומה סוד יש בה, ומה צריך האדם לכוין בה:

סי' ד' שלשה חקירות בענין הבירורים ביום שבת קודש:

סי' ה' בענין היחודים הנעשים למעלה בשבתות וביו"ט, איך הדבר הזה בענין חלקי התבל אשר יש הבדל רב ביניהם בין היום והלילה ובעת שבאיזה מקומות אצלם הוא חול עדיין, במקומות אחרים כבר נעשה שבת אצלם מקודם איזה שעות:

סימן וא"ו, בענין יו"ט ב' של גליות מה בחינתו, ומה עניינו עפ"י הסיד:

סי' ז', למה ביו"ט יש אסרו חג ובשבת אין עושין יום כמו אסרו חג:

סי' ח' בענין נס הפורים שכתב רבינו האר"י זלה"ה שהשי"ת האיר הערת נוקבה העליונה, והיא גדולת מרדכי ואסתר, אימתי נעשית, אם היה זה בט"ז בניסן ביום צליבת המן ועליית מרדכי לגדולה, או לא נעשה גילוי ההארה עד אדר:

סי' ט' אם ראוי לומר לנשים תיקון רחל ותיקון לאה בכל לילה, או לפחות בחו' אלול, או אין לנשים שייכות בתיקון חצות כלל:

סי' יו"ד, בענין שנת השביעית דאין לכוין בתפלת העמידה דמנחה ודערבית כי אם דוקא בתפלת שחרית ובק"ש של ערבית, אם יש חילוק בזה בין א"י לחו"ל, כיון דהדרים בחו"ל אין להם אוסור עבודת הארץ כלל ואפילו מדרבנן:

סי' י"א, טעם לשמיטת כספים הנוהגת גם בחו"ל כיון דבחו"ל אינה נוהגת השמיטה בעבודת הארץ, ומה טעם כי אינה משמטת אלא בסופה:

סי' י"ב, למה הנשים פטורות ממצות סוכה, כי לכאורה להם שייכות ביותר:

סי' י"ג, ביו"ט שחל להיות בשבת איך לנהוג עפ"י הסוד בהקפות השולחן קודם קידוש, וגם בהריח של הדס ואמירת שלום עליכם ואשת חיל ואתקינו סעודתא, ופיוט אזמר בשבחין, וי"ב ככרות ופרקי שבת, אם יש לעשות כמו שאר שבתות השנה או לאו:

סי' י"ד טעם למ"ש רבינו הרש"ש דאין לומר ברכת המפיל מליל ב' דר"ה עד ש"ע, דלפ"ז גם ברכת המעביר אינו ראוי לומר:

סי' ט"ו, ביו"ט ב' של פסח איך יהא תיקונו עם מנין העומר:

סי' ט"ז, ביו"ט שחל להיות בשבת מדוע בענין סדר התפלות נגררים בתר סדר הזמנים, ובקריאת ס"ת שחרית עולין ז' כפי סדר הימים, וכן קורין בס"ת במנחה ואומרים ואני תפלתי וכונות שלה, ועושין סעודה ג' וכונת הסעודות הכל כפי סדר הימים:

סי' טו"ב, אם האדם עושה תיקון עי"ד תורה ומצות ותפלה גם למה שהיה קודם חטא אדם הראשון, או לא:

אורח חיים

תוכן העניינים

שו"ת רב פעלים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה