אור ברסלב
שות קרני ראם סימן רנב

שות קרני ראם· רבי רפאל אנקאווא

סימן רנב

סימן רנא

גם כן מצאתי לרד"ק בפירושו לזכריה כתב על פסוק ראשון בחדש השמיני בש' שתים וגו' בן עדו הנביא לאמר הנביא שב על זכריה ואפשר גם עדוא היה נביא ואמרו כי הוא עדוא החוזה גם מצאנו במדרש עדוא הנביא לא נתבאר במדרש אם עדוא היה נביא או לא והאמת הוא מה שכתוב בדברי הימים ב' סימן י"ג פסוק כ"ב ויתר דברי אביה ודרכיו ודבריו כתובים במדרש הנביא עדוא ועל זה אני קשה לי על רד"ק היאך נעלם ממנו מה שבא כתוב במסכת מגילה דט"ו אמר עולא כל ששמו ושם אביו מפורש כבנביאים בידוע שהוא נביא בן נביא שמו ולא שם אביו בידוע שהוא נביא ולא בן נביא וכו' א"ך זכריה או ברכיה או עדוא כלם נביאים והיאך רד"ק מסתפק בעדו אם הוא נביא או לא ובפרט הרי פסוק גמור בעזרא סימן ה' פסוק א' והתנבי חגי נביאה וזכריה בר עדו נביאיא וכו' שמובן מזה הפסוק שזכריה ועדו שניהם נביאים הוו ע"ך. וכדי לא להטריח על כת"ר מבקש אני מחילה וכו' להעמידני על כל הכתוב וכו' מהצעיר וכו':

הצעיר יצחק ברג'ילון נר"ו וזאת היתה תשובתי אליו על ראשון ראשון א על ראשון ראשון בקדש נהדר מאי דנשאלנה מקמי טיבותיה להשיב על דברי רש"י דשופטים י"ח דאייתי בידיה פסוק מי שם פה לאדם והניח הפסוק שהביא בגמרא ואתה פה עמוד וגו' באמת קושיא זאת מרפסא איגרי היאך הלך להביא ממרחק לחמו גם יש להקשות עוד לפחות הו"ל למימר כסדר הזה הרבה תמיהות יש לו מזרעו של משה שנאמר בו אל תקרב הלום ומה זה בידך ומי שם פה דאזי להוו כסדר הגמרא דאל תקרב ראשונה ושניה לה מה זה בידך דהוו צודקים הלום דמשה נגד הלום דבני דן ונגד מה זה בידך מה אתה עושה בזה ונגד מה אתה עושה פ"ה הו"ל לרש"י להביא מי שם פ"ה לפי שטתו דודאי אפי' לפי שטת רש"י צריך הוא לומר דפסוק מי שם פה הוא נגד פסוק מה לך פה דאז יהיה נדרש נאמר כאן פה ונאמר כאן פה הגם דאינם שוים דמשה פ"ה דידיה נקודה בסגלתה ופ"ה דבני דן נקודה בחולם ואינם שוים במבטא עכ"פ באותיות שוים הם אבל לומר דלרש"י מי שם פה לאדם נגד מה אתה עושה בזה זה לא יתכן דאין שום תיבה בפסוק דמי שם פה צודקת נגד מ"ה את"ה עוש"ה בז"ה א"ך מן הראוי הו"ל לרש"י לסדר תמיהת מה זה בידך קודם מי שם פה ואז להוו סדורות על מקראות דבני דן ולמה הפך שניה לשלשית ודו"ק:

ואני אמרתי בחופזי ליישב דברי רש"י ולומר דמאי דהביא רש"י פסוק זה של מי שם פה לאו כוונתו למדרשיה נגד מה אתה עושה בזה או נגד מה לך פה אלא רש"י הביא תמיהא זו דמי שם פה מדרשה דנפשיה ולא ממה שנמצא בגמרא ורצה להוסיף תמיהא אחרת מדרשה דידיה ורצה לדרוש אותה ממלת מ"י הביאך הנאמר בבני דן לזה בא לדרוש רש"י דבמלת מ"י זו רמזו לו לאו מזרע של משה את הנאמר לו מ"י שם וגו' ואל יקשה בעיניך דלפי זה הו"ל לרש"י להקדים תמיהת מ"י שם פה בראש הואל ודרשא זו נמשכה ממלת מ"י הנאמר ראשונה בפסוק בני דן מ"י הביאך ואח"ך יביא תמיהת אל תקרב הלום שהוא צודק נגד הלום האמור בסוף פסוק דבני דן אל יקשה בעיניך דבר זה דהואל ועסוק בפסוק מ"י הביאך עד הלום שכולו דבור אחד הביא עליו דרשה האמורה בגמרא בראשון ואח"ך חזר לדרוש מהאי דבור דדרשה דידיה אפילו היא רמוזה בתחלת הדבור גם יש לומר דרצה להביא דרשת הלום תחילה משום פסוק אל תקרב הלום הוא האמור ראשון למשה בתחילת הדבור בסנה ואח"ך דרשה דידיה הואל ומי שם פה הוא המאוחר ועל זה יבוא דברי רש"י על נכון ואין כאן לא הפך מן הגמרא לא הפוך בתמיהות אלא דרש"י דרשה דתמיהא ראשונה היא האמורה בגמרא תחילה ודרשה דתמיהא שניה שכתב רש"י היא מדידיה כדאמרן ממלת מ"י ותמיהא שלשית שכתב רש"י דמה זה בידך היא נגד מה אתה עושה בזה וכמ"ש בגמרא ולא פליג חלילה על הגמרא אלא דדרשה דתמיהא שלשית האמורה בגמרא לא הטריח עצמו רש"י להביאה או נשמטה מהעתקת המדפיס:

ואל תתמה כיצד יבוא רש"י למדרש דרשה מדנפשיה מן הקראי מה שלא נדרש בגמרא אין זו תמיהא דכל מפרשי התורה כולם נתנבאו בסגנון אחד דאפילו פסוק שנדרש בגמרא יכול כל אחד לדורשו כפי מה שהשיגה דעתו מכ"ש דרשה זו דלא נדרשה בגמרא ונתחדשה לרש"י למדרש מדידיה דרשת מ"י מ"י ודאי דיכול למדרשה מדעתיה גם אין להתעקש ולומר דדרשה זו שנויה משאר דרשות שיכול האדם לדרוש מדעתו דכאן הואל והתמיהות נמשכות מן המלות כגון זה דנאמר כאן הלום ונאמר כאן הלום וגו' וכן נמי מה שרצה לדרוש רש"י נאמר כאן מ"י ונאמר כאן מ"י א"ך הוו דרשות אלו כעין ג"ש דקיימה לן דאין אדם דן גזרה שוה מדעתו אלא א"ך קבלה מרבו ורש"י היאך דריש ג"ש מה שלא נמצא בגמרא זו אינה קושייה דכלל זה דאין אדם דן ג"ש מעצמו לא נאמר אלא דלא למדרש ולחדש איזה דין מדיני התורה אבל זו שהיא דרשא בעלמא כל מאי דמצינן למדרש יש בה קבול שכר וא"ך על פי שטה זו דרש"י לא נייד חלילה מדרשות הגמרא גם לא הפך סדר הדרשות מהסדר שנסדרו בגמרא אלא תמיהות הראשונות שכתב רש"י תרוייהו מפסוק ראשון חדא דגמרא וחדא מדידיה ותמיהא שלשית שכתב רש"י היא תמיהא שנייה הנאמרה בגמרא על פסוק מה אתה עושה בזה אך דרשא שלשית האמורה בגמרא לא הביאה רש"י ואינו מכחיש בה זהו מה שנראה לי דרך שקלא וטרייא:

אבל לפי האמת דחיקא לי מילתא מכח תלתא טעמי חדא דצריך אתה לדעת מאין נמשך להם לבעלי התלמוד למדרש מדברי בני דן דשלש תמיהות תמהו על יהונתן והיכן נרמזו תמיהות אלו בפסוק אלא דצריך לומר כמ"ש מהרש"א והרי"ף משום דקשה ליהו לרבותינו דכל השאלות האלו דמי הביאך ומה אתה וגו' ומה לך וגו' נראה כולם כשאלה חדא ומלות כפולות נינהו לכך הוצרכו למדרש בהו דלדרשא אתו א"ך לפי זה לא יוצדק לומר דרש"י דריש מלת מ"י הביאך וגו' היאך נגד מ"י שם פה וגו' דמלת מ"י האמורה כאן בבני דן אין בה שום יתיר כלל דהיאך יאמרו ומוכרח לומר מ"י הביאך וגו' והויה מלת מ"י כמו מלת מה אתה עושה ומה לך וגו' דלא דרשינן מדי ממלת מה הואל וצריכים הם להכתב א"ך גם מלת מ"י צריכה להכתב וא"ך לא יוצדק למדרש שום דרשה ממלה הצריכה לגופיה:

זאת ועוד דאם רש"י דרשה דידיה קאמר יש להקשות דגם דבאמת יכול לדרוש מה שירצה עכ"פ היאך דרשה דידיה הביא אותה ודרשה שלשית הנאמרה בגמרא על פסוק מה לך לא הביא אותה לפחות הו"ל כמו שהביא דרשה דידיה הו"ל להביא גם דרשת הגמרא דהיינו תמיהא השלשית ולא להוי יציבא בארעה וגיורא בשמי שמיא. גם יש לומר דלא שייך לומר דרש"י דריש תמיהא אחרת דהא מצינו להרי"ף זלה"ה בס' עין יעקב כתב וז"ל לאו ממשה אתית וכו' צריך לישב הלא כמה דברים נאמרו במשה ואמאי הכא הני תלתא וכו' ואפשר דכיון שלקח מיכה ליהונתן להיות כהן אמרו לו לאו ממשה קא אתית דכתיב ביה אל הקרב הלום שהוא מענין הקרבן לפי שאין הכהונה אלא לאהרן וא"ך תמהו עליו איך בקש יהונתן להיות כהן וכן מה שאמרו לו תמיהא מפסוק מה זה בידך ומפסוק ואתה פה עמוד עשה להם הרב שייכות דלא יוצדקו המיהות בני דן כי אם מאותם פסוקים דיהונתן עשה סתירה ממה שעשה מש"ר זקנו ע"ה אבל מפסוק מ"י שם פה לא יוצדק ממנו שום סתירה למעשה יהונתן כלל וא"ך כיצד נאמר דרש"י בא לדרוש דרשא דמ"י מ"י:

אלא האמת מה שהוא אמת נראה לע"ד דלשון זה של רש"י שבוש וטעות נפל בו ונתחלף להם פסוק דואתה פ"ה עם פסוק מי שם פ"ה וגרם למשתבשים טעות זה הואל וקא חזו דפסוק אל תקרב הלום נאמר בסנה ופסוק מה זה בידך נאמר ג"ך בסנה והם התחלת הדבור עם משה זה גרם להם חילוף ואתה פ"ה וגו' עם פסוק מי שם פ"ה הואל ופסוק מי שם פה נאמר גם הוא בסנה בתחלת הדבור עם משה אבל האמת רש"י לא היתה גרסתו אלא כפי הסדור בגמרא דבתרא והיא האמת ותו לא מדי. ולא כתבתי זה עד שעיינתי בגמרות ישנים ובגמרות בנבנשתי גם חפשתי באגדות ירושלמי שבידי ממסכת ברכות עד סוף נדה ולא נמצא כלל שום גירסא אחרת ובפרט שהידיד כתב נמצא במדרש השמעוני כמו גירסת גמרא דידן אזי אמרתי ודאי טעות ושבוש הספרים נפל בספרים ותו לא מידי:

ב על מאי דקשה ליה להידיד על דברי רש"י של דברי הימים קפיטל ה' דכתב דיהוצדק מעולם לא שמש בכהונה גדולה הוא הפך מדרש רבה דכתב על פסוק קמתי אני וגו' משם ר"ל דיהושע כהן גדול בן כ"ג והידיד כתב דהמדרש הזה מוסכם ואין עליו חולקין אלה היו דברות קודשי. אחר המחילה הנה אביא לך מאי דאתמר בגמרא וממנו תלמוד דמדרש זה א"ך בחלוקות תשי"ת למו דע ידידי דבמסכת יומא ד"ט איתא יראת ה' תוסיף ימים זה מקדש ראשון שעמד ארבע מאות ועשר שנים ולא שמשו בו אלא י"ח כהנים גדולים ע"ך וכתבו התוספות על זה דיש חלופי גירסאות כאן וריב"א גרים שמונה כהנים כדכתיב בהדייא בדברי הימים א' עזריה אשר כהן בבית אשר בנה שלמה 1. אמריה 2. אחיטוב 3. צדוק 4. שלם 5. חלקיה 6. עזריה 7. שריה 8. ויהוצדק הלך בגלות את יהודה וגו' הרי לפי גירסת ריב"א ז"ל דגריס ח' הרי מפורש דלא שמש יהוצדק בכהונה גדולה דהלוך הלך בגלות וכו' עוד הוסיפו התוספות וכתבו וז"ל אמנם בכל הספרים ובספרי פרשת פנחס ובירושלמי גרסינן י"ח ונראה לי לקיים גירסת הספרים ותשעה כהנים גדולים היו עד יהוצדק וסגני כהונה שמתקנים לכל אחד סגן תחתיו הרי י"ח וכו' עוד כתבו אי נמי נ"ל די"ח כהנים דקאמר היינו מפנחס ואילך שנתנה לו ולזרעו אחריו ומיהו אותם כהנים לא שמשו כולם בבית ראשון אלא מימות המשכן והכי פירושו ושמשו בו י"ח כלומר שמשו בו כהנים כל כך עד שהשלימו לחשבון י"ח עם אותם ששמשו מעיקרא וכן מצאתי בספר ד"ה אלעזר. פנחס. אבישוע 1. בקי 2. עזי 3. זרחיה 4. מריות 5. אמריה 6. אחיטוב 7. צדוק 8. אחימעץ 9. עזריהו 10. יוחנן 11. עזריה 12. אמריה 13. אחיטוב 14. צדוק 15. שלם 16. חלקיה 17. עזריה 18. שריה. יהוצדק. הרי מאבישוע עד שריה יש י"ח כהנים ולא שריה בכלל לפי ששריה גלה בגלות יכניה ולא חשיב באותם י"ח כהנים אלא אותם ששמשו כל ימיהם אבל שריה שגלה בגלות יכוניהו ויהוצדק שגלה בגלות צדקיה לא חשיב עכל"ה של התוספות הרי לפניך לפי גירסת ריב"א דגרים בגמרא ח' דוקא א"ך מעזריה עד שריה נשלמו שמונה ויהוצדק אינו עולה מהמנין וא"ך לפי גירסת ריב"א הרי גמרא דידן חלוקה על המדרש דשיר השירים גם לפי גירסת הספרים שכתבו התוספ' דגרסי י"ח לפי תרוץ ראשון אתי שפיר דיהוצדק היה כהן גדול כמ"ש במדרש שהרי לא נשלם מנין תשעה כהנים אלא על ידי שיהיה יהוצדק מן הענין להוו תשעה עם תשעה סגנים הוו י"ח ולפי פירוש זה יוצדק גמרא ומדרש שוים דיהוצדק כהן גדול היה אך לפירושם האחרון דכתבנו מפורש דלא מבעייא יהוצדק אלא אפילו שריה אביו לא חשיב ליה כהן גדול הואל ושניהם הלכו בגלות א"ך בין אם נגרוס בגמרא ח' כהנים כגירסת ריב"א בין אם נגרוס י"ח ונפרש החשבון כפירוש בתרא של התוספ' הרי גמרא בבלית שלנו חלוקה על המדרש וכן הריטב"א על הגמרא ז"ל גם הוא הלך בשיטה זו שיהוצדק לא היה כהן גדול דגם הוא כתב משם ר"ת דגורסין ח' כהנים ויהוצדק אינו מן המנין והוקשה לו להריטב"א וז"ל ואפע"ג דכתיב יהושע ן' יהוצדק הכהן הגדול ליהושע הוא הקורא כהן גדול שכהן בבית שני וכמו שמצינו דוד ן' ישי מלך ישראל דלא היה ישי מלך עכ"ל ובשיטה זו ג"ך הלכו האחרונים עיין בש"ך בחומ"ש סמ"ט סקי"ד שכך ס"ל דיהוצדק לא היה כהן גדול יעו"ש:

ובדרך אגב ראיתי לכתוב לך מה שהוקשה לי בלימודי זה עתה על דברי המדרש של שיר השירים שכתב לי כת"ר דר"ל אמר דיהושע כהן גדול בן כהן גדול לנו יש לב לדעת ר"ל כיצד היא דעתו וכיצד נפרש אלביה כמה כהנים שמשו בבית ראשון שהרי לא מצאנו שחלק על דרשה זו דדריש ר' יוחנן על יראת ה' תוסיף וכו' ומדמצינו לא חלק על ריו"ח בפירוש כדרכו בכל מקום ודאי אמרינן בדרשה זו מסכים לדעת ר' יוחנן רביה ולזה צריכים לדעת כיצד מפרשין אלביה אם גם הוא יסבור דח' כהנים שמשו וכגירסת ריב"א בדברי ר' יוחנן זה לא יתכן דלפי זה כיצד יתקיים דבריו אלו עם מה שדרש בשיר השירים שהרי לפי זה אדרבא שריה אביו דעזרא היה כהן גדול דגם הוא בכלל השמונה כדאמרן לעיל ויהוצדק אבי יהושע אדרבא לא היה כהן ואזי יסבור די"ח כהנים שמשו ופירושם הוא כמ"ש התוס' בפירושם האחרון גם זה לא יתכן דהא ג"ך יהוצדק לא היה כהן גדול על פי פירוש זה ואזי יסבור באמת די"ח כהנים שמשו ופירושם הוא כמו שפירשו התוס' בפירוש ראשין דהיינו תשעה כהנים ותשעה סגנים הם י"ח דאזי יהיה גם יהוצדק מן המנין של כהנים גדולים על זה יש להקשות דהא במדרש סיים וז"ל שהיה לו לשטן לקטרג וכו' ויהושע בן יהוצדק היה כהן גדול בן כהן גדול אבל עזרא על ידי שהיה אדם צדיק לא היה ראוי לשמש בכהונה גדולה כמותו ע"ך מכאן נראה דיהושע היה גדול כחו שהיה כהן גדול בן כהן גדול לא כן עזרא דלא היה בן כ"ג וא"ך לפי פירוש זה אם נאמר דר"ש ן' לקיש ס"ל דרשת יראת ה' תוסיף וגם הוא ס"ל די"ח כהנים שמשו וכפירוש ראשון של התוס' א"ך הרי גם עזרא אביו היה כהן גדול דאביו של עזרא הוא שריה אביו דיהוצדק דעזרא ויהוצדק אחים הוו א"ך מאי אולמיה דיהושע מעזרא הרי תרווייהו בני כ"ג הוו:

אלא דאחר ההתבוננות נראה לי דר"ש ן' לקיש גם הוא יסבור כדעת ר' יוחנן דיראת ה' תוסיף ימים זה בית ראשון וס"ל די"ח כהנים הוו ושריה ויהוצדק כהנים גדולים הוו וא"ך יהושע הוה כהן גדול ן' כהן גדול וגם עזרא בן כ"ג והעדיפות שיש ליהושע יותר מעזרא לפי דעת המדרש הוא לפי מה שראיתי להרשב"ץ בספרו מגן אבות בפרק א' פסקא ב' שכתב וז"ל שמעון הצדיק כהן גדול היה ובמסכת פרה אמרו שהוא עשה פרה אדומה אחר עזרא הכהן שהיה דודו של אביו כי שריה הכהן היה אבי יהוצדק ואבי עזרא ולא שמש עזרא באותה גדולה כדי שלא יעקור שלשלת יוחסין ממקומה כמו שנזכר במדרש חזית ע"ך הרי לך דהגם דעזרא הוא בן שריה כהן גדול דלכל הפירושים כשתאמר יהוצדק היה כהן גדול שריה ודאי היה כהן גדול אלא דעזרא רצה לזכות הנחלה ליהושע ולזרעו שהם בני אחיו כדי שיהיה השלשלת ארוכה ולא תפסוק וא"ך אם היה עולה היתה מדת הדין מקטרגת ואתי להפסיק השלשלת מבני יהוצדק ותחזור לעזרא ואזי לא תהיה השלשלת ארוכה כל כך וזהו כוונת המדרש שאמר יהושע ן' כ"ג פירוש דור אחר נוסף וכוונתו לומר דגם יהושע ן' כהן גדול היה ואזי יש שלשלת ארוכה ומזה לא עלה עזרא כדי שלא תקטרג מדת הדין ואתי למפסק ודו"ק:

ג ומה שרצה הידיד להוכיח דרש"י דדברי הימים אינו מפרש"י של התורה והוכיח כן 1. מכח מה שפירש בדברי הימים ב' יו"ד פסוק ט"ו כי היתה נסיבה וגו' 2. גם כן ממה שפירש בדברי הימים ל"ו פסוק ד' וכו' דשני הפירושים הם הפך פירש"י בחומש והוסיף עוד לתת מופת לזה 3. ממה שכתב בדברי הימים כ"ב פסוק י"א ורבינו שלמה ז"ל פירש וכו' ומזה נתאמת לך דרש"י זה אינו רש"י הידוע לנו והוא רשב"ם ואח"ך בעמוד השני חזר עוד הידיד להוכיח דרש"י דדברי הימים אינו רש"י הידוע מכח 4. מה שמצא בדברי הימים א' ה' פסוק ל"ו שאמר רש"י יש מפרשים וכו' ויש אומרים וכו' ולא זה וזה יש בהם רוח חיים וכו' והוכיח מעלתו בודאי לאו רש"י הידוע הוא זה דרש"י היה עניו ולא נאה לו לדבר כדברים האלה גם עתה בדף השני חזר בו מלומר דפירש"י הוא דרשב"ם הואל ומצא כתוב בו ורש"י פירש ואי הוא באמת רשב"ם הו"ל לומר ומו"ז פירש ע"ך אלה היו הוכחות הידיד:

הנה מה שרצה להוכיח ממה שאמר יש מפרשים וכו' וי"א וכו' ולא זה וזה וכו' אחר המחילה אין מזה ראיה דכך היא דרכה של תורה דמי לנו גדול בענוה כמר"ן בית יוסף בדורו ומכח ענוהנותיה זכה להיות נקבעת הלכה כמותו בכל מקום כבית הלל ומצאנו לו בבית יוסף אהע"ז סי"ז שם הביא תשובת הגאון מהר"א מוורדון זלה"ה והביא עליה חולקים ולבסוף כתב דדברי הרב מוורדון ז"ל אין להם על מה שיסמוכו וכל הגס לבו בהוראה להתיר אשה על פי תשובה זו עתיד ליתן את הדין לכן שומר נפשו ירחק ממנה ע"ך הרי דמר"ן גדול הענוים דבר קשות נגד מי שגדול ממני וטעמא דמילתא הוא כמ"ש הרב חיד"א זלה"ה וז"ל דהגם דאין מדרך מר"ן לספר בגנות מי שפוסק דלא כוותיה ומשנתו היא משנת חסידים שינה מדתו על תשובת מהר"א מוורדון משום מעשה שהיה שרצו לפסוק כאותה תשובה על זה הוכרח לדבר קשות שלא יקבעו כאותה תשובה עכ"ל דברי הרב חיד"א זלה"ה ואני מצאתי כדבריו אלה בב"י בחומ"ש ס"ס שכתב הרב"י וז"ל וזה דבר פשוט ומבואר דכל דיינה דלא דאין הכי לאו דיינה הוא וטועה בדבר משנה וראוי לסלקו מדיינות והוצרכתי לכתוב זה לפי שראיתי מי שטעה בזה והחזיק בזה לעשות מעשה כטעותו אחר שחלקו עליו כל בעלי הוראה עכ"ל וראיתי להש"ך בס' ס' שכתב דהחולק הוא הרב המבי"ט זלה"ה שהיה גדול בדורו ועכ"ז כדי לעקר הדבר ולא יזכר הוצרך לדבר קשות נגד אדם גדול גם יש דוגמא לזה והם השגו"ת הראב"ד על הרמב"ם שדבר בהם קשות והראשונים יהבו טעם לדבר כעין זה שכתבנו וכנודע לכל פותח ספר וא"ך כאן הואל ורש"י רצה לעקר פירוש י"א ויש מפרשים הוצרך לומר ולא זה וזה יש בהם רוח חיים ודו"ק:

ומה שרצה לומר גם כן דאינו מפירוש רשב"ם הואל ולא כתב ומו"ז פירש גם מזה אין ראיה ועיין בפסחים דף ק"ה ע"ב בפירוש רשב"ם ד"ה וסדרנא ששם נמצא כתוב כך מפרש רש"י וכו' וכן יש בהרבה מקומות בפירוש רשב"ם שאומר לפעמים ורש"י פירש ולפעמים אומר ור' שלמה ולא קפיד לומר מו"ז ע"ע:

אך מה שהוכיח מדברי הימים כ"ב ומדברי הימים ל"ו שאינו מפרש"י הידוע יישר כחך האמת כן הוא והילך מה שכתב הרב חיד"א בספרו שם הגדולים מערכת שי"ן אות זיין וז"ל רש"י פירש תנ"ך אך פירוש דברי הימים אינו מרש"י כדכתיבני בספרי הקטן שער יוסף דק"ו ותוספות ביומא דף ט' ע"א ד"ה וכו' כתבו והרב יעקב בש"ה ז"ל בשם רבו יקותיאל הלוי כתב דעזריה לא היה בימי שלמה ושוב מצאתי כן בפירוש ד"ה שפירשו תלמידי רב סעדייה גאון ע"ך וכן הוא בפירוש ד"ה א' ס"ה שבידינו עכ"ל הרב חיד"א זלה"ה הרי לך דדברות קודשו עלו כהוגן שפירש"י ד"ה אינו מדברי רש"י הידוע וגם אינו מפירש רשב"ם כמו שניבא הידיד אלא הרי הוא מפירוש תלמידי רבינו סעדייה גאון כמ"ש הרב ה' וק"ל:

ד מעתה הבוא נבוא למאי דקשה לידיד פחד יצחק יהיה בעזרו להקשות על הקדמת רד"ק זלה"ה שכתב בה בזה"ל ונראה כי מלות האלה נמצאו לפי שבגלות ראשונה אבדו הספרים וכו' מן גמרת נדרים דאמר ר"י קריין ולא כתיבן וכתיבן ולא קריין הלכה למשה מסיני וכו' אמת הדבר דיש להקשות כיצד יתקיימו דברי רד"ק לפי מימרא זו דר' יצחק ולכאורה רציתי לישב ולומר דגם רד"ק לא נעלם ממנו גמרא זו דנדרים חלילה כי מי כמוהו מורה אלא בודאי כונתו היא דאין לנו הל"ם אלא מאי דאתמר בגמרא ותו לא מדי ורד"ק דבר במאי דלא נזכר בגמרא זהו מה שנלע"ד אך הבטתי וראיתי דזה הקרי ולא כתיב והכתיב ולא קרי דאמר ר"י כגון פרת דבלתך וכו' לא נמצא כי אם שבעה דקריין ולא כתיבן וארבעה דכתיבן ולא קריין והם הם שמנה ר' יצחק א"ך כיצד יתקיימו דברי רד"ק דהא ליכא בתנ"ך אלא מה שמנה ר"י:

גם הוא אסיק אדעתין דכל המחוסר אות אחת כי כמה יש תיבות בני ארבע אותיות ונקראים בן שלש אותיות ויש להפך בן שלש או ארבע ונקראים בן חמש או שש אותיות והייתי אומר דבזה דבר רד"ק וס"ל דלא הוו הלכה למשה מסיני אלא הנהו דכתב ר' יצחק בגמרא ותו לא מידי אלא דגם זה קשה בעיני מזה שראיתי לתשובת הרשב"א ז"ל הביאה הרב"י באו"ח סו"ס קמ"א וז"ל הרשב"א שאלת כיון שאסור לקרות בתורה אפילו אות אחת שלא מן הכתב היאך ש"ץ קורא ישכבנה והכתיב ישגלנה וכן כל תיבה שיש בה קרי וכתיב שכולם כתובים בתורה כפי המסורת ולא כפי המקרא תשובה זו הלכה למשה מסיני וכמ"ש בפרק אין בין המודר מקרא סופרים ועטור סופרים קריין ולא כתיבן כתיבן ולא קריין הלמ"מ עכ"ל ותשובה זו פסקה מר"ן בש"ע סקמ"א ס"ח יעו"ש א"ך לפי תשובה זו נראה דגם מה שלא נכתב כאן בגמרא כגון ישגלנה וישכבנה כולהו נכללו בכלל הלכה למשה ואם אמור נאמר דרד"ק ס"ל מאי דאתמר בגמרא הלכה ותו לא קשה לומר דרשב"א ורד"ק פלגאי נינהו וכיצד הפוסקים לא הביאו מחלוקת בזה:

הן אמת דקשה על דברי רשב"א דחשיב ישגלנה וישכבנה בכלל קרי וכתיב וקרי ולא כתיב דמן הגמרא משמע דלא חשיב קרי ולא כתיב אלא כגון אותם הנמנים בגמרא כגון פר"ת דבלת' ואיש כאשר ישאל וגו' דמלות אלו אין במקומן כלל שום אות כתובה כי אם הנקודות וכן כתוב ולא קרי כגון נ"א דיסלח וגו' דשם כתובין התיבות ואינם נקראים כלל יעו"ש אבל זה שיש תיבות כתובות כגון ישגלנה וקריין ישכבנה כיצד חשיב לה בכלל קרי ולא כתיב וכתיב ולא קרי:

אלא דקושייא זאת מצאתי לה ארוכה ומרפא מדברי חד מקמאי בספרו זרע אברהם דף פ"ז ע"א שהקשה קושייא זו על הרשב"א ותרץ וז"ל אך לפי האמת דגם זה דישגלה וישכבנה נכללת בכלל קריין ולא כתיבן כתיבן ולא קריין כיון דהכתיב ישגלנה ואינה נקראת כך הרי כתיב ולא קרי וכיון שאנו קורין ישכבנה הרי קרי ולא כתיב ושפיר אמר רשב"א כמ"ש בפרק אין בין המודר עכ"ל א"ך נחה שקטה דהרשב"א ס"ל דזו בכלל קרי ולא כתיב וכתיב ולא קרי:

אך לפי זה יש לנו לדעת דהואל וכל הני גירסאות נכללו בכלל קרי ולא כתיב וכתיב ולא קרי למה בתלמודא דידן לא מנה כי אם אותם שסדר לנו הלא הרבה יש בתנ"ך ובפרט כגון הני שהם בתורה לא מנה מהם כלל דהגם דשם בגמרא מנה זאת דהמצוה ויש מי שפירש אותה שהיא בסדר ואתחנן הרי רש"י והר"ן והרא"ש כולם חלקו וכתבו דלא נמצא בסדורים כלל זאת דואתחנן יע"ש וא"ך למה בגמרא זכר כלל מקרי וכתיב הנמצאים בתורה:

אלא דגם לזה מצאתי אחר החיפוש להרב דעת קדושים באותיותיו לאו"ח אות ס"ת דשם הביא דברי הרדב"ז דגם הוא כתב כהרשב"א דכל השנוים כגון ישכבנה וישגלנה הלמ"מ הם והרב ה' הקשה קושיתנו זאת השנייה וז"ל וא"ת א"ך למה ר"י בגמרא לא מייתי אלא הני דאינם כתובים בתירה צ"ל דלא מייתי הכא אלא אותם שהם תיבות שלמות דקריין ולא כתיבן או להפך אבל בעפולים וישגלנה שהוא הפוך מלה במלה אחרת לא מייתי יע"ש עתה דע וראי שנתיישבו הקושיות על דעת הרשב"א ז"ל ובזה אדרבה נתחזקה הקושייא על רד"ק דלפי מה שכתבנו נמצא גם מה שנמצא כתוב מלה אחת וקרינן מלה אחרת הכל הלמ"מ ואיך יוצדק דברי הרד"ק:

אלא דלפי האמת נראה הרד"ק לא נעלם ממני שום דבר אלא ס"ל דהגם דיש הלכה למ"מ עכ"פ ודאי כל הני חילופי גירסאות הנמצאות בתנ"ך לאו כולהו הלכתה נינהו כגון כמה מלות שנמצאו נקודים מחולפים מן הקרי אל הכתיב וכמה מלות שחסרים אות אחת מן המלה ובקריאה קורין נוסף אות או להפך שכמה תיבות קורין אותם חסר אות אחת או שתי אותיות הרבה יש מזה ומזה למאות וגם זה נכלל בכלל קרי ולא כתיב וכתיב ולא קרי וכמ"ש הרב דעת קדושים על מה שכתב על ישגלנה וישכבנה דהם בכלל קרי ולא כתיב וכתיב ולא קרי אף אני אומר דרד"ק גם הוא תיבה שנקראת נקודותיה מחולפים או נקראת בתוספת אות אחת או שתים או בחסרון אות אחת או שתים כדאמרן בזה ס"ל לרד"ק דתיבות אלו נתהוו מכח טלטול ואבוד הספרים ולכך כתבו על פי רוב הספרים ועל פי מה שנסתפקו ודברי רד"ק ז"ל לא נפלאים ולא רחוקים הם והלכה ערוכה היא במסכת סופרים פרק ששי הלכה ד' ששם כתוב וז"ל אמר ר"ש ן' לקיש שלשה ספרים נמצאו בעזרה ספר מעונ"ה ספר זאטו"ט ספר הי"א באחד מצאו כתוב מעון ובשנים מעונה אלהי קדם וקיימו שנים ובטלו אחד. באחד מצאו כתוב וישלח זאטוטי בני ישראל ובשנים מצאו את נערי בני ישראל וקיימו השנים. באחד מצאו אחד עשר הוא ושנים אחד עשר היא ע"ך. הרי לך דכמה מלות הוגהו על פי הספרים ונפל טעות בספרי הקדמונים ואנשי כנה"ג הגיהו ואיך גם אנן נאמר דלזה נתכוון רד"ק על כמה חילופי גירסאות שיש בנביאים מינים ממינים שונים יש חילוף לאותיות שאינם כתובים ונקראו ויש כתובים ואינם נקראים יש כמה חלוף לכתיבות שהם נקודים בנקודות מיוחדות ואינם נקראים באותם נקודות אלא בנקודות הבאים מבחוץ ויש שאינם נקודים כלל מבפנים ונקודים מבחוץ הרבה יש מכל מין ומין בודאי דכל זה לא הלכה למשה הם אלא בחילופי הגירסאות של הזמן ומהטלטולים וכמו שהביא הרד"ק בשרשים שהוא עקר ספר הדקדוק שלי ועיין בספר מנחת ש"י מלא מזה:

גם אציגה נא לפניך מה שנמצא כתוב במגילת אסתר יהודיים וקרינן יהודים אחשרש וקרינן אחשורש הפרוזים וקרינן הפרזים עתודים וקרינן עתדים וכו' האם נאמר דגם זו הלמ"מ זה לא יתכן שהרי כששלחה אסתר לחכמים כתבוני לדורות לא רצו לכותבה להיות בין הכתובים עד שדרשו מקרא כתוב זאת וגו' ועל זה סמכו לכותבה יעויין כל זה במגילה ד"ז ואי אמרת דגם אותיות אלו דאסתר הלמ"מ כיצד לא רצו לכותבה הרי לפי זה גם היא נמסרה להם מסיני כמו שאר נביאים דקי"ל כולהו מסיני נאמרו אלא ודאי דמלות אלו דמגילה מכח טלטול הספרים נשתבשו בהם ולכך נכתבו כך וא"ך כך לי נמי בדברי נביאים כמה מלוה נשתבשו בהם ולכך נכתבו כך ולזה נתכוון רד"ק ז"ל. ולזה יש לכוון מה שכתב רד"ק קרי וכתיב קרי ולא כתיב כתיב ולא קרי וכו' קרי וכתיב הכוונה כגון כמה מלות שבאו בנביאים כתובה מלה חדא וקרינן מלה אחרת דזה נקרא קרי וכתיב שהרי יש כאן קרי ויש כתיב ומה דאמר קרי ולא כתיב כגון כמה מלות שיש בהם אותיות חסרים כגון נשקה וקרינן נשקע"ה בס' עמים והרבה מזה הרי עיין קרי ולא כתיב ויש כתיבה שהיא בת חמש אותיות ונקראת בת שלש או ארבע וזה נקרא כתיב ולא קרי וזה סליק מכח שבוש הספרים ויבוא הכל על נכון רד"ק כסברת הרשב"א וכולהו סברי מרנן למימרת ר"י דנדרים ותו לא מידי:

אלא דעדיפא מזה אפי' אי בעינא למימר כדס"ד מעיקרא למימר דרד"ק לא ס"ל כהרשב"א אלא ס"ל מאי דאתמר במימרת ר"י הלכה למשה מסיני הוא דהוי הלכה אבל מאי דלא מנה ר"י אינו הלכה גם לזה יש סעיד וסמיך מדברי הגמרא דבגמרא דמגילה דף כ"ה שם נאמר ת"ר כל המקראות הכתובים בתורה לגנאי קורין אותם לשבח כגון ישגלנה וכו' למחראות למוצאות וכו' ע"ך לשון הגמרא ומצינו למהרש"א שכתב וז"ל טעם לכל אלו השנוים שיש במקראות משום דגנאי הוא להוציא דבר מגונה מפיו ככתבו ברבים אלא לשון מושאל דלשון שכיבה אינו לשון משגל באשה דהא מצינו וישכב במקום ההוא אלא שהוא לשון מושאל בלשון נקיה למשגל באשה וכן כל הני דמייתי בנביאים וכו' ויש לדקדק כיון דבתורה שנוי הקריאה דישגלנה ישכבנה וכן תשגלנה דנביאים בישעיה ובזכריה קרי בהו תשכבנה וכן איפה לא שגלת דירמיה קרי בה שכבת א"ך הכא נמי בנצבה שגל לימינך דתהלים והשגל לימינו דנחמיה אמאי לא קרי ביה נמי בלשון נקייה מלשון שכיבה וי"ל דלא אמרו קורין אותו לשבח אלא ברבים בב"ה בס"ת ישכבנה במקום ישגלנה והכי נמי תשגלנה דנביאים דאית בהו קריאה למפטיר ברבים בעי שנוי משום דגנאי הוא ברבים וכן כל הני שנויי המקראות דמייתי בנביאים עכ"ל מהרש"א מכאן יתברר לך דמהרש"א ס"ל דקראי דתורה נמי ישגלנה וישכבנה לאו הלמ"מ הם והוא הפך הרשב"א והרדב"ז שכתבנו לעיל משמם דליכא למימר דמהרש"א לא בא לומר דאינם הלכה למשה אלא בא לתת טעם לפסוקים אלו שהם הלכה בא לתת טעם להלכה למה שינתה אותם דזה אינו דהיכן מצאנו באיזה מקום לרז"ל שנתנו טעם להלכה שבאו כאן לתת טעם להלכה ומה אלו אף אלו דכולהו חוקי תורה נינהו ועוד דאי אמרן דלא בא אלא לתת טעם להלכה יש להקשות טל מה שכתב בהנהו דנביאים הואל וקרינן ליהו ברבים בהפטרה הוכרחה ההלכה לשנות אותם ללשון נקי זו תימה וכי הפטרות מדאורייתא בשלמא קריאת ס"ת מצינו דאוקי בגמרא מסכת קמא דמתקנת משה היתה ועזרא לא תיקן אלא שני וחמשי ותלתא גברי וכו' יעו"ש אבל הפטרות אינם מדאורייתא כדי שתבוא עליהם ההלכה ומה גם אפילו תורה עצמה לא נצטוה עליה משה מסיני לקרות בס"ת ברבים אלא תקנה בעלמא עשה משה מתקנות דידיה והיאך יבואו ההלכות על מאי דעתיד לתקנו חכמים ונביאים זה לא יתכן אלא האמת מה שהוא אמת דמהרש"א ס"ל דהאי ברייתא לא ס"ל ישכבנה וישגלנה הלמ"מ הם אלא שינו איתם בשביל הטעם דוקא ובמקום שנראה להם לשנות שינו ובמקום שלא נראה להם לשנות לא שינו ולדעת מהרש"א מוכרחים אנו לומר דמימרא דר"י דנדרים לאו בהפך ברייתא זו דמגילה אלא מוכרחים לומר דר' יצחק לא ס"ל קריין ולא כתיבן וכו' הלמ"מ אלא הני שמנה דוקה אבל שאר מקראות כגון ישכבנה וישגלנה וכו' וגם דנביאים לאו הלכתא נינהו אלא כל אחד טעמו בצדו ולא פליגי ברייתא ור"י זהו ודאי דעת מהרש"א וא"ך יכולים למיהדר לרישא ולומר כדקא ס"ד דרד"ק כך ס"ל דדוקא מאי דאמר ר"י הוא דהוי הלכתא אבל שאר שנוים בין דהתורה בין דנביאים לאו הלכתא וכל אחד משונה מטעמו ודו"ק והיה כאן עוד מקום להאריך ולהביא כמה סברות אך תקצר היריעה על כן במקום שאמרו לקצר שנו כאן: ה ועל מה שהוקשה להידיד על רש"י ג"ך שבתהלים מזמור ע"ח בפסוק ך' פירש שאר בשר ואח"ך בפסוק ז"ך חזר עוד לכתוב שאר בשר ע"ך. אמינא לך דבר הגם דהוא שלא לצורך כי כך דרכו של רש"י לפרש בכל עת וזמן אך הואל והם פסוקים קרובים ומחזי כותרת על כן אמינא לך דבר המתיישב על הלב דהנה בפסוק ראשון שהוא פסוק ך' ודאי דשם צריך לפרש המלה ומה שחזר ושנאו בפסוק ז"ך הוא משום דאיכא למיטעי ולא נפרש שם שאר בשר והטעות הוא דהנה בפסוק ז"ך שם כתוב וית"ן לה"ם כעפ"ר שא"ר וכחו"ל ימי"ם עו"ף ועל פי דקדוק הלשון הו"ל למימר וית"ן לה"ם שא"ר כעפ"ר או לפחות הו"ל לנקד ולכתוב כעפר שתהיה כעפר באתנחתא ואזי יהיה פירושה ויתן להם כעפר כמו עפר מילתא פסיקתא דהיינו נתן להם כעפר ומה נתן להם שאר אבל עכשיו שמלת כעפר בנקוד סגול וכו' הוי כמלה מורדפת והוה ס"ד למימר דמה שאמר ויתן להם כעפר שאר היינו פירושה כעפר של שאר דס"ד שאר שם מקום הוא והוי פירושה כמו וכחול ימים שהוא חול של ימים כך לי הוה טעינן למימר דכוונת הפסוק כך היא ויתן להם כעפר של שאר וכחול ימים עוף כנף דהיינו עוף כנף הרבה מאד כעפר וכחול ובאמת לא כן הוא על כן רש"י כדי שלא תטעי הוצרך לחזור ולפרש שאר בשר ואזי לא תפרש מלת כעפר מורדפת אלא מילתא פסיקתא ומה נתן להם שאר ודו"ק: ו ומעתה משכוני נפשין למאי דהוקשה להידיד על דברי רש"י ורד"ק דדברי הימים ט"ו פסוק כ"ד ששם כתבו אפע"פ שהיו שוערים היו ג"ך משוררים וידידי הוקשה לו ממה דאיתא בגמרא שפעם אחת היה יהודה ן פדייה משוער ובא ן' לוי וכו' ולא זכר שם באיזה גמרא הוא עניין זה ע"ך. גמרא זו ערכין דף י"א ע"ב ששם נאמר בקיצור אמר אביי נקטינן משורר ששיער בשל חבירו במיתה שנאמר והחונים וכו' וסיים שם עלה בגמרא והביא ברייתא אחת דתניא מעשה ברבי יהושע בר חנינה שהלך לסייע בהגפת דלתות לר' יוחנן ן' גודגדה אמר לו בני חזור בך לאחורך שאתה מן המשוררים עכל"ה וזו הלכה העלה הרמב"ם בפ"ג מהלכות כלי המקדש הל' י"א כמימרא דאביי יע"ש א"ך לכאורה נראה דקשייא על רש"י ורד"ק וכמ"ש מעלת הידיד: אלא דרואה אנכי שהידיד לא כווין יפה בפירוש רד"ק ואיך לא ראה ידידי מה שכתב רד"ק בפסוק י"ח על מ"ש הפסוק ועובד אדום ויעיאל השוערים פירש רד"ק פירוש שהיו שוערים לארון אחר שהציגו הארון באהל אשר נטה לו או שהיו שוערים מתחלה כשהיה הארון בשילה ונוב וגבעון ע"ך הרי לך הרד"ק נדחק בקרא דממנו משתמע לכאורה דבזמן שהיו משוררים היו ג"ך שוערים וזה שלא כדת דמשורר אין יכול להיות שוער או הפך ועל זה הוצרך לפרש דהכוונה לאו בזמן אחד איירי אלא כוונת הקרא לומר עובד אדום ויעיאל שהיה משוער ולאו בזמן שהיה משורר אלא או קודם לזמן זה או אחר שהציגו הארון באהל אשר נטה לו א"ך הרי רד"ק נשמר לפרש דלאו בזמן אחד איירי וא"ך היאך תיסק אדעתין לומר דכאן מפרש שבזמן אחד היה שוער המשורר אלא דכוונת רש"י ורד"ק בפסוק כ"ד לומר דכאן בפסוק כ"ד הוא מונה הלוים המשוררים בחצוצרות וסיים ועובד אדו"ם ויחי"ה שוערי"ם לארון הרי הם מן המשוררים ואיך יפול שיהיו שוערים הואל והם משוררים לזה כתבו רש"י ורד"ק כלומר אפע"פ שהיו שוערים כבר לא תימא דשוב לא יוכלו לשורר אח"ך אלא אפילו היו כבר מן השוערים חזרו להיות משוררים ולא בזמן אחד:

ואל יקשה בעיניך למה להו לרש"י ולרד"ק לפרש כך הו"ל להניח פירוש הפסוק כפשוטו דעובד אדו"ם ויחי"ה היו שוערים נימא דהפסוק כוונתו לו' שהיו שוערים ולא שוררים זה לא יתכן חדא דהו"ל לקרא למנות אותם בפסוק כ"ג עם ברכי"ה ואלקנ"ה ששם מנה שוערים לארון ושם הו"ל להוסיף גם עוב"ד ויחי"ה:

גם רש"י בפסוק י"ח שם כתב וז"ל לפיכך נעשו משוררים חוץ משנים ברכי"ה ואלקנ"ה וכו' הרי לך דלא היו מן השוערים כי אם ברכי"ה ואלקנ"ה ולא עוב"ד ויחי"ה אלא ודאי על מעיקרא קאמר שאפע"פ שהיו שומרים תחלה נעשו משוררים זהו כוונת רד"ק ורש"י וכפירושנו זה בדברי רש"י ורד"ק כן הוא ממש בפירוש המצודות שכתב בפסוק כ"ד זה וז"ל ועובד אדום אולי הוא אחר ולא זה האמור למעלה ע"ך הוסיף עוד פירש שוערים לארון גם המה היו מאז שוערים ועתה שבו להיות משוררים ע"ך והן הם פירש"י ורד"ק ותו לא מידי:

ז ומה שהקשה ידידי על דברי רד"ק שכתב בתחילת זכריה שנסתפק לו במה שכתב הפסוק זכריה ן' עדו הנביא אם עדוא נביא היה או לאו והידיד הוקשה לו מגמרא דמגילה דט"ו דשם אמר עולא כל מקום ששמו ושם אביו בנביאות בידוע שהוא נביא ן' נביא ע"ך הגיעו דברות קודשו דאיך נסתפק רד"ק זהו נגד הגמרא ובפרט מן. הפסוק מוכח דעדו היה נביא כמ"ש בעזרא והתנבי חגי נביאה וזכריה ן' עדו נביאיא ע"ך הנה מן הגמרא לא קשה דאיכא למימר דעד כאן לא אמר בגמרא כל שנזכר שמי ושם אביו בנבואה גם אביו נביא היינו אם תהיה ההזכרה בסתם בפסוק כגון דברי ירמיהו ן' חלקיהו חזון ישעיהו ן' אמוץ דלא נאמר חזון ישעיהו ן' אמוץ הנביא לזה אמרינן הואל ואמר חזון ישעיהו ן' אמוץ סתם הוא ואביו נביאים אבל כאן שהוסיף לומר זכריהו ן' עדו הנביא ולא אמר סתם זכריה ן' עדו או הו"ל למימר זכריה ן' עדו הנביאים ש"מ. דמלת הנביא לא קאי אלא על אחד ולא ידעינן על מאי קאי האי הנביא אם על זכריה וא"ך אביו לא הוה נביא או קאי על עדו ונשמע דעדו היה נביא וזהו הספק שנפל לו לרד"ק בפסוק מדלא אמר הנביאים ואמר לשון יחיד לא ידע רד"ק אם על זכריה והוי פסוק זה כגון פסוק דוד בן ישי מלך ישראל דלא קאי מלת המלכות כי אם על דוד וגם כן פסוק דיהושע בן צדוק הכהן הגדול דלא קאי כי אם על יהושע למאן דסבירא ליה דיהוצדק לא שמש מעולם או נימא דילמא עדו נביא היה הואל ומצינו עדו החוזה גם מצאנו פסוק בד"ה שכתוב מדרש עדו הנביא והוא עדו זה אביו של זכריה ועליו קאי הנביא או דילמא דעדו אביו של זכריה לאו הוא עדו החוזה ולאו הוא בעל המדרש וא"ך לא הוא נביא ולא קאי נביא כי אם על זכריה כדאמרן וא"ך אין כאן קושייא מן הגמרא:

אך מה שרצה להוכיח מפסוק עזרא דכתב וזכריה בר עדו נביאיא גם לדעתי נראה שהיא הוכחה אמתית ואין לנו לדחות כי אם אולי מלשון תרגום אין הוכחה דדלמא לשון תרגום דרכו להאריך והגם דכתב והתנבי חגי נביאה חזר עוד לומר וזכריה בר עדו נביאיא והאי נביאיא חזר עוד לאומרה על חגי ועל זכריה ולא על עדו והוא דוחק גם ראיתי לפרש פירוש אחר ולא נתיישב בעיני וצריך להתיישב עוד. זהו מה שנראה ליישב בעטיו של נח"ץ לעת כזאת שנת ששו"ן ושמחה ישיגו מאהובך הצעיר רפאל אנקאווא סי"ט:

תוכן העניינים

שות קרני ראם

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה