שות קרני ראם· רבי רפאל אנקאווא
סימן רכב
לטיטוואן יע"א שאלה אחת אני שואל מאת כת"ר אם מותר ללמוד ולהתפלל ולברך בגילוי הראש מן הדין או לאו דהיינו אם כת"ר מצא בתלמוד או במדרש או בארבעה טורים דוקא שמביאים ראיה מן התלמוד לאסור גלוי הראש בתפלה וכו' כי לעניות דעתי הוא מותר משום שמצאתי שלפי דברי יוב"ע הוא מותר וז"ל בתרגום שופטים ה' פסוק לבי לחוקקי ישראל וכו' אמרה דבורה בנבואה אנא שליחא לשבחא לספרי ישראל דכד הות עקתא ההיא לא פסקו מלמידרש באורייתא וכדו יאי להון דיתבין בבתי כנשתא בריש גלי ומאלפין ית עמא פתגמי אורייתא ומברכין ומודים קדם ה' וכו' ואע"ג שתיבת ריש גלי מורה על החירות שלא היה עליהם עול מלכות והיו ישראל לומדים ביד רמה לעיני כל כמו שתרגם אונקלוס ביד רמה בריש גלי עכ"ז מדאפקה יוב"ע בלשון הזה שמע מינה שהוא מיתר שאם היה אסור לא הו"ל לתרגמו בלשון זה שמובן ממנו שהוא מותר ואני יודע שלפי דברי הזוהר הוא אסור אך כל דברי הזוהר הם מלי דחסידותא וכוונתי בשאלתו מהו מצד הדין יומ"ץ מהדוב"ש וכו' יצחק בארג"ילון נר"י:
תשובה לזה הנה איתא במסכת שבת ד"י אמר אביי למ"ד תפלת ערבית רשות כיון דשרא ליה המייניה לא מטרחינן ליה מתקיף לה רב ששת ליקו הכי ולצלי משום שנאמר הכון לקראת אלהיך ישראל עכ"ל הגמרא הצריך ומצינו להרב בע"ל התרומו"ת הביאו הטור אי"ח סי' צ"א שכתב ז"ל דמן הגמרא הנז' יש ללמוד שצריך אדם לאזור אזור בשעת תפלה אפילו יש לו אבנט שאין לבו רואה את הערוה ויכסה ראשו אלה היו דברי בע"ל התרומו"ת הרי לדעתו מכריח מן הגמרא שאסור להתפלל בראש מגולה:
והגם שבאמת שראינו מדברי בע"ל התר מו"ת אלו שדקדק מן הגמרא לא מילתא פסיקתא היא דהא מצינו להתוס' שם בשבת שכתבו משם מחזו"ר ויטר"י ז"ל דהטעם דבעינן לאזור המיינו בשעת תפלה הוא משום שלא יהיה לבו רואה את הערוה ודוקא להם שלא היה להם מכנסים לכך היו צריכים לאזור שעת תפלה אבל לדידן שיש לנו אבנט של מכנסים אין אנו צריכים לאזור עכ"ל וכן היא דעת הר"ן והרא"ש אלא שהוסיף הרא"ש וכתב דהגם שמצד הדין מותר בלי חגור היכא שהיה לבוש אבנט עכ"ז מצוה לאזור אזור וא"ך לכאורה היה מקום לטעות ולומר דלא מצאנו חבר לבע"ל התרומו"ת שאוסר גילוי ראש בתפלה דדוקא בע"ל התרומו"ת אוסר גילוי ראש לפי פירושו בגמרא שאוסר להתפלל בלי חגורה אפילו היה עליו אבנט שאין לבו רואה את הערוה עכ"ז אסור בלי חגור משום הכון לקראת אלהיך מזה למד דהוא הדין שלא יתפלל בגילוי הראש אבל לדעת התוס' והרא"ש והר"ן דס"ל שהאיסור הוא דוקא במקום שלבו רואה את הפרוה והיכא דלבוש אבנט אין צריך חגור נימא כמו שאין צריך חגורה לדידהו הוא הדין אין צריך כיסוי ראש דלא שייך נ"ך בו טעם ערוה:
אלא דזה אינו דדבר פשוט הוא דאפילו לדעת התוס' וכו' שמתירים להתפלל בלי חגורה במקום אבנט לא יחלקו על סברת בע"ל התרומו"ת בגילוי הראש דדבר ידוע הוא דגילוי הראש הוא פתיחות הרבה וחוצפה לפני המקום וזה מוכח מדברי בע"ל התרומו"ת שהביאנו למעלה שהוכיח מן הגמרא שאסור להתפלל בלי אזור ובראש מגולה ובאמת לנו יש לב לדעת מהיכן למד בע"ל התרומו"ת מהגמרא הנז' דגילוי ראש אסור הרי לא נזכר בגמרא כי אם התרת המיינו אלא מוכרח לומר דמדאסרו להתפלל בלי חגורה משום הכון וכו' מכ"ש שאסור בגילוי הראש שמן הסברא פשוט שהוא חוצפה יותר וא"ך הואל וגילוי ראש פשיט דגרוע הוא אף אנן נמי נימא דהגם שהתוס' והרא"ש ס"ל דבמקום אבנט אין צריך חגורה ודלא כבע"ל התרומו"ת עכ"ז בגילוי ראש שהוא גרע יותר לא יחלקו על בע"ל התרומו"ת:
וחלוק זה לא נפלא ולא רחוק הוא דהא מצינו לרבינו ירוחם ז"ל הביא דבריו הרב"י או"ח סי' צ"א ז"ל כתב רבי' ירוחם שיש מי שכתב שמי שרגיל לחגור כל היום אם התר חגורתו קודם תפלה צריך לחזור ולחגור אבל מי שהולך כל היום בלי חגורה אין צריך לאזור בתפלה פירוש ודיי ליה באבנט ע"כ הרי לך דדעת רבינו ירוחם כדעת התוס' וכו' דבמקום שאין לבו רואה את הערוה מותר להתפלל בלי חגורה במקום אבנט:
עוד מצינו להרב"י שהביא משם רבינו ירוחם וכתב ז"ל כתב רבי' ירוחם נתיב י"ו שאסור לברך בגילוי הראש ע"כ הרי לפניך דגם רבי' ירוחם מתיר להתפלל בלי חגורה במקום אבנט עם כ"ז בגילוי הראש אוסר וא"כ אף אנן נימא דהכי הוא דעת התוס' והרא"ש והר"ן ולא מפשינן פלוגתא בינייהו: א"כ הרי לך מיוסד מן הגמרא שאסור להתפלל בגילוי הראש לדעת בע"ל התרומו"ת ומוסכמים ודאי הפוסקים הנז' תוספו' והרא"ש והר"ן וכדעת רבי' ירוחם הנז' וכן בא מפורש דעת הרמב"ם שכתב בפ"ה מהלכות תפלה הלכ"ה ז"ל ולא יעמוד בתפלה באפונדתו ולא בראש מגולה וכו' הרי עיניך הפקוחות תחזינה מישרים דמן הגמרא וגדולי הפוסקים אסור לעמוד בתפלה בגילוי הראש:
אך לענין שאר ברכות בזה מצינו לרבנן איתגורי אתגור דהא מצינו להרב"י שהביא לדברי הר"ן וכתב ז"ל וכתב הר"ן דדוקא לענין תפלה דהיינו י"ח ברכות אבל שאר ברכות דיין בלי חגורה דהא חברין בבלאי הוו שריין המייניהו ומברכים המוציא וברה"מ ובהגהו"ת מיימוניו"ת כתבו בפ"ה מהלכות תפלה דהא דאמרינן אסור להתפלל בלי חגורה הני מלי תפלת י"ח אבל לענין ק"ש ושאר ברכות אין לחוש בחגורה רק שלא יהיה לבו רואה את הערוה וכו' ורבינו ירוחם כתב שאסור לברך בגילוי הראש ובמס' סופרים פרק י"ד כתוב פוחח ונראים כרעיו או בגדיו פרומים או מי שראשו מגולה פורס על שמע וי"א דמי שכרעיו ובגדיו פרומים פורס אבל לא בראש מגילה דבראש מגולה אינו רשאי להוציא הזכרת השם מפיו ע"כ נראה שהיא מחלוקת אם מותר לברך בגלוי הראש או אם אסור וכיון דרבינו ירוחם ס"ל כמ"ד אסור הכי נקטינן עכ"ל הרב מר"ן ב"י הרי לך דגילוי הראש לברכות הוא במחלוקת שנוי ואנן בדידן מהכרעת מר"ן לא נזוז כמו שכתוב בידינו דאין לזוז מדבריו הן מה שערך בשולחנו הטהור הן מה שהביא בביתו הנאמן ובכאן הרי הכריע בב"י כרבינו ירוחם וכוותיה פסק ג"כ בש"ע דמצד הדין אסור להזכיר ש"ש בגלוי הראש כמ"ש יעו"ש בש"ע סי' צ"א ובמפרשיו: ולענין הלימוד הואיל והדבר נכתב בעטיו של נח"ץ על כן חדלתי מלחפש בחדרי הפוסקים ועוד טעם כעיקר הואיל וכל הפוסקים הגדולים שהזכרתי לפניך מדבריהם מוכח דלא חשו כי אם במקום הזכרת ה' דוקא אבל הלימוד נראה פשוט מדבריהם דמצד הדין מותר ודין גרמא דעצירא"ה מלבוא בפרישה ודרישה בפוסקים אך אציגה נא לפניך דברי רש"ל אשר הובאו בכנה"ג או"ח סי' צ"א ז"ל לא הזכיר הטור גילוי הראש כי אם לגבי תפלה לא לגבי ק"ש אבל מה אעשה שהעם נהגו בו איסור ואין להקל בפניהם ושמעתי על חכם אחד כשהיה לומד היה לומד בגלוי הראש מכל מקים אף שאין איסור בדבר ולא משום מדת חסידות כשאינו מזכיר ה' מכל מקום לתלמיד חכם יש ליזהר אפילו לומד בחדרו ואם אינו יכול להניח על ראשו דבר יכסה ראשו בבגד וכו' רש"ל בתשובה סמ"ב עכ"ל הרב כנה"ג:
ומעתה עיניך תראינה דשלש חלוקות בדבר. ראשון בקודש לענין תפלה כבר הוכחנו דאליבא דכ"ע אסור להתפלל בגילוי ראש ויסוד איסור זה מהגמרא הנז':
שני בקודש ג"כ בענין הברכות הואיל ובהם הזכרת קדושת ה' הדבר שנוי במחלוקת וכבר הורה זקן מר"ן מלכא שמדברי האוסרים לא נזוז:
שלישי בתרומה היא תורת ה' תמימה הרי הוכיח התייר הגדול שמותר ללמוד בגילוי הראש זהו מה שנלע"ד להשיב לעת כזאת על עיקר דינא:
ומעתה אשים דברתי להשתעשע בדברות קודשו אשר שרטט וכתב בראש אמיר. הידיד הוכיח מדברי יב"ע מכח מה שכתב בתרגום בריש גלי וכו'. מזה מוכח ליה שמותר להתפלל בגילוי ראש באמת אתמיהא הואל והידיד נגלו אליו תעלומות חכמה דתרגום ביד רמה היינו ריש גלי מי הביאך לפרש ריש גלי גלוי ראש ולהתיר דבר האסור ואם משום דלא הו"ל ליב"ע לתרגם ולכתוב לשון שיטעו בו בני אדם כמ"ש כת"ר לא ידעתי כוונתך בזה הואיל ותרגום יד רמה הוא ריש גלי מוכרח לתרגם בלשון זה כי לא מצאנו תרגום ליד רמה כי אם ריש גלי ובכאן הואיל והיה צריך לכתוב שישראל היו לומדים ביד רמה והוא תרגם אותה בתרגום מוכרח הוא לומר ריש גלי במקום יד רמה: עוד אתמיהא היכן מצא הידיד תרגום ראש מגולה הוא ריש גלי הרי אונקלוס תרגם ופרע ראש האשה ויפרע ית רישא דאיתתא וא"כ ג"כ הו"ל ליוב"ע לתרגם ברישא פריעא אלא פשוט דכוונת ריש גלי הוא יד רמה ואין כאן מקום לטעות:
ועוד היאך תיסק אדעתין לפרש דריש גלי פריעת ראש היתכן לומר דדבורה ביום שמחתה שבאה לפאר ולרומם ישראל וקדושתם תזכיר גנותם בתוך שבחם דהגם שמצד הדין אין אסור מצד מלי דחסידותא לא כן הוא כמ"ש כת"ר עצמו שמדברי הזוהר הוא איסור גדול ועתיד דברי הזוהר להיות נקבע הלכה למעשה לעתיד לבוא א"כ גילוי ראש הוא גנאי להם שלא היו נזהרים בו מצד חסידות. והילך מאי דאיתא בגמרא דר"ה חייב אדם להקביל פני רבו ברגל שנאמר מדוע את הולכת אליו היום לא חודש ולא שבת ע"כ וכבר נתקשו רז"ל בזה פתח ברגל ומביא חודש ושבת ופירשוה על פי טעם הידוע דכל עיקר חיוב האדם להקביל פני רבו ברגל הוא משום שהתורה חייבה אותנו בזמן הבית לעלות וליראות פני האדון ה' והן היום שאין לנו מקדש הרואה פני ה"ח כרואה פני שכינה ויהיה נחשב לו כאלו נתראה במקדש ועל זה חייבו לאדם לראות פני רבו ברגל הואיל וליכא מקדש אבל בזמן בהמ"ק אין חייב לראות פני רבו כי קיים ליה בדרבא מניה עולת ראיה:
ומצאנו ג"כ מאי דאיתא במדרש על פסוק והיה מדי חוב"ת ומדי שבת בשבתו יבוא וכו' דראויים היו ישראל לעלות וליראות מדי חוב"ח ומדי שבת וכו' אלא שחם עליהם המקום להקל מעליהם הטורח אבל לעתיד לבוא כעב תעופנה ויבואו מדי חוב"ח ומדי שבת בשבתו אלה היו דברי המדרש ולכך בשונמית שהיתה בזמן הבית לא הזכיר בה הכתיב מועד ורגל יען כי השונמית היתה בזמן הבית והיתה עולה לרגל אך מצד חסידותה היתה דרכה לקיים אפי' מצות העתידות לעתיד ומפני שהיה לה טור לעלות לבהמ"ק בשבתות וחודשים היתה מקיימת המצוה בראיית פני הרב והיה נחשב לה לראיית פני האדון ה' ולכך לא אמר לה אלא מדוע את הולכת אליו היום לא חודש וכו' והרגל לא הזכיר יען הואיל ובזמן הבית היתה לא היתה צריכה לילך אצל הרב כי קיים לה בדרבא מניה עליית המקדש על כ"פ מהשונמית למדו הואיל והיתה מדי חיב"ח ומדי שבת בשבתו הולכת אצל רבה לקיים מצות ראיה מזה למדו לדידן דאין לנו מקדש חל עלינו להקביל פני הרב ברגל שהיא מצוה הכתובה בתורה לקיים עולת ראיה זה אחד מן הפירושים שנאמרו בגמרא זאת ומזה תלמד שהכתוב השמיענו קדושתה וחסידותה דשונמית שהיתה מקיימת אפילו מצות העתידות להיות וא"כ מן הראוי גם דבורה הואיל ובאה לשבח ולפאר את ישראל היאך בקריאתה זו הילולה שמהללת את ישראל מן הראוי לה להללם שהיו שומרים אפילו מלי דחסידותא ובכאן לא מלבד שלא שבחה אותם שהיו שומרים מלי דחסידותא אלא אדרבא מגנה אותם שלא היו נזהרים מגילוי הראש שהוא דבר שעתידה התורה לאוסרו מן הדין חלילה על כן פשוט שאין שום טעות מפורש מתרגום יב"ע ופירושו הוא תרגום יד רמה ותו לא מדי:
ומה שרמז הידיד כי בספר ימי ישראל הביא סעיד וסמיך מדברי רש"ל שמותר להתפלל בגלוי הראש הרי הצגתי לפניך דברי כנה"ג שהביא לתשובת רש"ל ד"ס ע"ב ומשם תראה דלא התיר רש"ל לענין תפלה אלא לענין הזכרת ה' בברכות וק"ש ואפילו טל הזכרת ה' וק"ש הרי כתב מה אעשה שהעם נהגו בו איסור ואין להקל ואנן בדידן בלאו הכי כבר הבאתי לך דאין לנו כי אם דברי מר"ן שאסר מדינא:
ומה שכתב ידידי שדברי הזוהר אינם הלכה וכו' לא אמרו זה אלא דבר שהתירו מפורש בתלמוד ולדברי הזוהר אסור אבל דבר שלא נתפרש בתלמוד והזוהר אוסרו אליו תשמעון כמו שכתוב כלל זה בכל ספרי האחרונים ופוק חזי כמה דינים מביא הרב"י משם הזוהר עיין בב"י או"ח ואין כאן מקום להאריך:
הן אמת היה מקום כאן להשתבש ולומר דבזמנינו זה שנהגו העולם רובו ככולו שהם בני אירופא לעשות כבוד קטן לגדול בגילוי הראש נימא חלילה דלא נשאר איסור בגילוי הראש ואדרבא דרך כבוד בהכי הוא ודבר זה נראה לכאורה יש לו יסוד מדברי הרמב"ם שמצינו לו בהלכות תפלה פרק ה' כתב ז"ל לא יתפלל ברגלים מגולות אם דרך אנשי המקום שלא יעמדו בפני הגדולים אלא בבתי רגלים עכ"ל א"כ מזה יש לטעות הואיל ודרך כבוד של תפלה הוא שצריך להתנהג בה כדרך שעומדים בפני הגדולים א"כ בערי אירופא שדרכם לעמוד בפני גדולים בגילוי הראש אף בתפלה יהיה צריך לנהוג כן והגם דזה הוא הפך מה שמצינו בתורת' הקדושה שהרי בעת שנגלה הקב"ה למשה בסנה לא אמר לו הסר כובעך מעל ראשך אלא אמ"ל של נעליך מעל רגליך וכן בעת שנגלה המלאך ליהושע אמר לו ג"כ של נעלך וא"כ הרי מן התורה דרך הכבוד הוא בהסרת מנעלים דוקא עדיין יש להשיב אפשר משום שבאותו זמן היה דרכם לכבד קטן לגדול בהסרת המנעלים אבל בזמנינו זה בערי אירופא שנהפך סיפא לרישא נימא גם בתפלה לפני המקום צריך לנהוג כן:
אלא דזה אינו דלא אמרה הרמב"ם אלא לגבי מנעלים דאם אינו לובש מנעלים הוי פוחח וערום ודרך ביזיון הוא לעמוד לפני המקום כך משום הכון לקראת אלהיך ישראל משום שאין יכול לעמוד לפני גדולים כך וא"כ מכ"ש בתפלה לפני המקום אבל הכובע אינו דרך בזיון דאדרבא דרך הכביד הוא להיות האדם ראשו מכוסה וכל המוסיף כבוד מוסיף להתכסות בכובע יקר כי זהו כבודו אך כשעומד האדם ורוצה לחלוק כבוד למי שגדול ממנו עומד בגילוי הראש אך זה יוצדק בין האדם לחבירו אבל לגבי המקום גלוי הראש הוא ממעט יראת שמים כמו שהזהירונו רבותינו על זה קמאי ובתראי: וסברא זו אינה בדויה מן הלב שזה זמן ראיתי בספר אחד מרבני אשכנז האחרונים אשר לעת כזאת גבר צ"ר של שכחה ולא ידעתי מבטן מי יצאו הדברים או מדברי הרב חתם סופר או מוהררע"א זלה"ה ששם בא כתוב שאחד מן המתפלספים רצה לעשות סברא זו דהיינו הואיל ובארץ מולדתם שהיא אחת מערי אירופא הכבוד אצלם לכבד קטן לגדול בגילוי הראש יהיה כך מנהגם בתפלה והרב הנז' מחה על קודקודו והפיל וביטל סברתו מכל וכל: אם כן איפוא אין לנו אלא מה שבא כתוב בדברי רז"ל ונקטינן מצד הדין בתפלה לכ"ע אסור גלוי הראש ולברכות וק"ש הגם שהדבר שנוי במחלוקת ג"כ כבר הכריע מר"ן דקי"ל כוותיה לתפוס כסברת האוסרים ולדברי תורה הרי מהרש"ל ז"ל כתב דאין בו איסור אך לת"ח לא נאה ולא יאה מצד חסידות. זה משנלע"ד לעת כזאת וצוי"מ וימ"ן החו"פ כ"ב לתמוז שנת תרס"ו לפ"ק פה סאלי יע"א הצעיר רפאל אנקאווא י"צ: