אור ברסלב

שות קרני ראם· רבי רפאל אנקאווא

סימן ר

סימן קצט

נשאלתי בקטן פחות מבן עשרים ששכר לאחרים קרקע שהניח לו אביו אם קנה זה השוכר איתו קרקע או לא ע"כ:

תשובה מצינו למר"ן בסי' רל"ה ס"ט שפסק דקטן שמכר קרקע אביו לא מהני עד שיהיה לו עשרים שנים והביא שתי שערות ע"כ ומצינו דדין שכירות הוא כדין מקח דשכירות ליומא ממכר הוי וכמו שמצינו שכ' הסמ"ע ס"ק כ"ד על מאי דכ' מר"ן ס"ה בדין אם קנו מיד הקטן אי השכיר מקים המטלטלים וחזר בו לא קנה הלוקח שאין מוציאין מיד הקטן בדין וכו' וע"ז הקשה הסמ"ע בס"ק כ"ד דהא אין כאן הוצאה דמיד שהשכיר לו המקום שהמטלט' מונחים עליו הרי הן מונחים ברשות לוקח ואין כאן הוצאה מיד הקטן ע"ז תירץ דמ"מ שכירות הקטן בקרקע אינו כלום כמו שאין במכירתו כלום דשכירות ליומא ממכר הוי ע"כ הרי מדברי הסמ"ע אלו נראה לכאורה דבמקום שאינו יכול למכור אינו יכול לשכיר ומיניה איכא למימר בדין זה דפחות מבן עשרים כמו דאיני יכול למכור כך נמי איכא למימר דאינו יכול לשכור נמי:

אלא דכד דייקת שפיר תראה דבקטן פחות מבן עשרים אפילו אינו יכול למכור אפי"ה יכול לשכור דהא דין זה דאינו יכול למכור פחות מבן עשרים הרי כתב הרמב"ם וכתבו המחבר. ג"כ טעמו בצדו דהואל ולא יגע וטרח בה מוזיל גבי הלוקח הואל ודעתיה מקרבא לגבי זוזי וכן ג"כ פירש טעמו הרב"י משם הנמק"י משם הריטב"א דקטן על הרוב מוזיל ומזבין ולכך אפי' לפעמים יקרה שמכר ביוקר לא חלקו ומכרו בטל ע"כ וא"כ הואל והט' הוא שמוזיל במכירתו הוא דגזרו דמכרו בטל וא"כ איכא למימר דדוקא במכירה הוא דגזרו הואל ושייך האי טעמא דדעתיה מקרבא אזוזי אבל בשכירות בודאי לא גזרו מתרי טעמי חדא דסתם שכירות אינה משתלמת אלא לבסוף והרי אין כאן זוזי שהיתה דעתו קריבה אצלם ויוזל בשכירות לגבי זה השוכר ובודאי הואל ואין כאן זוזי לא ישכיר לו כ"א בשוויה ואפי' אם המצא ימצא לפעמים שישכור אותה בהקדמת השכירות ודאי לא יחושו חכמים לגזור שלא יהיה שכירותו שכירות בשביל שמא ישכיר בהקדמת השכירות דאין גזירת חכמים בשביל חששא רחוקה הואל וסתם שכירות אינה משתלמת אלא לבסוף:

שנית דבשלמא גבי מכר חששו חכמים לתקנת היורש שלא ימכור קרקע אביו בזול אבל בשכירות אם יגזרו חכמים דאין שכירותו שכירות אדרבה קלקול עשו לו דודאי השאר ביתו ריקנית ולא ימצא מי שישכירה ממנו דכל השוכרים יפחדו שמא היום אי מחר יחזור ויוציאם מן הקרקע הואל ואין קנינו קנין בשכירות וא"כ ודאי לא יעשו חכמים תקנה כזאת דהפסידה מרובה משכרה ונעלת לו דלת בפני כל השוכרים:

וכן בא הדבר מפורש ברבינו הרב"י במחס"ב משם הרשב"א זלה"ה וז"ל וכת' עוד שנשאל אם קטן יכול לשעבד נכסי אביו והשיב שעבודו שעבוד ולא אמרו אלא למכור שאם אתה אומר כן נמצאת נועל דלת בפניו שלא ימצא מי שילוונו ולא שימכור ולא שיקח ממנו ע"כ הרי עיניך הרואות דברי הרשב"א דקרי ואמר בחיל דבמקום דאיכא נעילת דלת אפילו קטן בנכסי אביו אמרו בי דשעבודי שעבוד משום נעילת דלת מכ"ש לפחות מבן עשרים דיצא מכלל קטן פשיט דשעבודי שעבוד דהא לא הצריכו טעמא דנעילת דלת אלא בקטן דאין במכירתו כלום אבל פחות מבן עשרים דאין במכירתו בנכסי אביו היא מטעם שמא יוזל במכירה א"כ גבי שעביד דלא שייך האי טעמא פשוט הוא דשעבודו שעבוד:

וא"כ ממני יש ללמוד קו"ח לפחות מבן עשרים ודאי היכא דלא שייך טעמא דיוזל כגון בשכירות בודאי דלא עשו תקנה כלל דהא אפי' קטן דאין במכירתו כלום עכ"ז במקום תקנה דידהו אמרו דשעבודו שעבוד הלאו הכי נעלת להם דלת א"כ מכ"ש פחות מבן עשרים דכל עקרם אינה אלא מן התקנה דשמא יוזל פשוט הוא דבמקום תקנה דידהו דהיינו בשכירות קרקע שהניח להם אביהם פשיטא דלא עשו להם תקנה לומר דאין בשכירתו כלום דהא תקיניהו היינו קלקוליהו דפשיטא הוא שיונעל להם דלת בפני השוכרים ותשאר קרקע דידהו בלי שכירות ונמצא בא לתקן ונמצא מקלקל כמ"ש לעיל דהא פחות מבן כ' אם לא ישכיר קרקע שהניח לו אביו בידו אין לו מי שישכרנו לו דהא אפוטרופא לדקניני לא מוקמינן דהיינו מבן י"ג ומעלה: ופוק חזי להרב החבי"ב זלה"ה בס' רל"ה שהביא דברי המבי"ט בהגהות הטור ותמה עליו ומתמיהתו נראה פשוט דאפוטרופיס בנכסי יורש פחות מבן עשרים בקרקע שהניח לו אביו אין במעשה האפוטרו' כלום דהואל ואפוטרופא לדקנני לא מוקממינן הרי אין בידו ולא ביד ב"ד כח ואין במעשיו כלום והובאו דבריו בתוקפו של יוסף ס' מ"ו הרי עיניך הרואית דצריך לטפל בנכסיו בידו ואי אמרת דאין בשכירותו כלום א"כ לא ימצא מי שישכור ממנו ואין לו תקנה ועיין להרב יואל זלה"ה בשאלה הנז' שכתב בפשיטות דבמקום דלא שייך טעמא דשמא יוזל דלא עשו תקון כלל והביא הדבר מן הסברא ומן הפוסקים יעו"ש וששתי כמוצא שלל רב א"כ הרי פשוט מהני טעמי דכתיבנא דפחות מבן עשרים בנכסי אביו הגם שאינו יכיל למכור יכול לשכור וכן מעשים בכל יום:

ואל תשיבני ממה שכתבתי לעיל משם הסמ"ע סקכ"ד דס"ל דכמו בדין הקטן לא מהני קנין הקרקע כך לא מהני קנין השכירות א"כ גם פחות מבן עשרים נימא הכי זה אי נו דרב המרחק ביניהם ולא קרב זה אל זה דבשלמא קנין הקטן בקרקע הוא משום דמד"ת אין קניינו כלום בקרקע ואפילו במטלט' אלא דחכמים עשו תקנה לקטן במטלט' וכו' אבל בקרקע העמדוהו על ד"ת דאין קניינו כלום ולכך גבי שכירות ג"כ דהוא ממכר ליומא מעמדינן ליה אד"ת ולא מהני קנין אבל גבי פחות מבן עשרים דמדאורייתא ממכרו ממכר אלא דחכמים עשו בו תקנה משוה אונאה משום דמוזל א"כ יצא לנו הדין בשכירות דלא שייך האי טעמא דמוזל בודאי דמעמדינן אד"ת ושכירותו שכירות וכמו כן חלוקו ביורש שנתן מתנה דכתב בסעי"פ דלא עשו בו תקנה יעו"ש: ואחרי כותבי ראיתי להרב מהריב"ו זלה"ה בליקוטיו אות קו"פ דכתב וז"ל קטן פחות מבן עשרים אם יכול לשכיר קרקע שירש מאביו או למשכוני עיין כנה"ג ס' רל"ה ובהגהות הטור אות זיי"ן ובהגהות ב"י אות כ"ח דכתב שם דאם הוא מבן י"ג ומעלה מפני תקנת הקטן מעשיו קימים יעו"ש הרי דדברי הרב החבי"ב כך דעתו בפשיטות וכן דעת מהריק"ש זלה"ה הובאו דבריו בליקוטי הרב הנז' אית קו"פ ג"כ וז"ל פחות מבן עשרים שהשכיר הקרקע שירש מאביו כתב מהריק"ש בס' רל"ה שמעשיו קימים ועיין מ"ש הסמ"ע ס' רל"ה וס' שט"ו שנראה מדבריו שאין מעשיו קימים ע"כ דברי הרב מר קשישא הרב מהריב"ו זלה"ה ואני ראיתי ולא אבי דמה שכתב עיין בסמ"ע ס' רל"ה בודאי דלא קאי אלא אמ"ש הסמ"ע בסקכ"ד בדין קטן דכמו שאין במכירתו כלים כך אין בשכירותו כלים ולע"ד נראה דאחר המחילה מקדיש שת עצמותיו דרב המרחק ביניהם דבשלמא קטן הואל ואין קנינו מן התירה כלום כך בשכירותו אבל בפחות מבן עשרים שהוא גזרה מטעם אונאה א"כ בשכירות דלא שייך האי טעמא וכמו שכתבתי לך תרי טעמי בדבר בודאי דבזה לא דבר מר"ן והסמ"ע:

וגם מ"ש הרב הנז' ומדברי הסמ"ע דס' שט"ו הם בודאי דברי הסמ"ע סק"ד וגם משם אין ראיה כלל דהתם ג"כ בקנין קטן קא מיירי וקטן הוא פחות מבן י"ג אבל בפחות מבן עשרים בודאי לא קא קא מיירי:

ואדרבה נראה לע"ד דמשם ראיה לדברי דהרי הסמ"ע שם מני להו כי רוכלא וז"ל בכלל זה הוא מכירת חרש שוטה וקטן ושכור ע"כ ואי אמרינן דגם בפחות מבן עשרים לא מהני שכירותו למה לא מני ליה בכלל כל הנך ואדרבה דין זה הוא דהוה צריך לאשמועינן וניתי מניה קטן לא כן דינא דפחות מבן עשרים איכא למימר לא נילף ליה מדינא דקטן וכדכתבתי אלא דדין פחות מבן עשרים לא נכלל בכלל זה:

גם ראיתי להרב משח"א דרבותא ח"א סי' רל"ה דדעתו הוא כמ"ש הרב מהריב"ו זלה"ה ורצה להוכיח מדברי הסמ"ע דסי' רל"ה סקכ"ד ג"כ דפחות מבן עשרים לא מהני שכירותו וסיים וכתב אלא דאם היתום רוצה להוציאה מהשוכר להשכירה לאדם אחר אינו יכול לבטל השכירות דמילתא כזאת לא עשו בה תקנה עכ"ל ואני הפעוט תמיהתי במקומה עומדת וכמ"ש דדברי הסמ"ע אינם אלא בקטן דאין לו קנין מן התורה:

גם יש לי תמיהא על הרב במה שסיים דאם רצה להוציאה לאחר לא מהני על זה קשה דאם כדבריו דשכירות פחות מבן עשרים לא קנה א"כ אף אם ירצה להוציאה מידו לשוכרה בודאי דיכול שהרי לא נקנית לו כלל לשוכר וכמ"ש הרב"י משם הנמק"י בשם הריטב"א דבמקום שאמרו שהקטן אינו יכול למכור אפילו מכר יותר משוויה עכ"ז לא קנה דחז"ל לא חלקו וא"כ אף אני אביא היכא דרצה להוציאה לאחר בודאי דיכול ובמאי נקנית לשוכר זה: אלא דלע"ד נראה ברור הואל וסברת הרב"י כסברת הרשב"א דיכול לשעבד ושכירות ושעבוד טעם אחד להם כמ"ש לעיל ועדיף שכירות משעבוד בטעמא אחרינא כדכתבתי לך וגם הרב יוא"ל זלה"ה מסכים היכא דשייך טעם זה וגם הרב כנה"ג ומהריק"ש כתבו דין זה בפשיטות וגם מדברי הסמ"ע דס' שט"ו יש קצת ראיה א"כ בודאי כהני חבל נביאים עבדינן וגם הרב מהריב"ו לא תקני הדבר להלכה מדברי הסמ"ע אלא בתורת ספק כתב נראה דהסמ"ע לא כתב כן וא"כ אין כאן שום פוסק דסבר דשכירות פחות מבן עשרים אינה שכירות זולת הרב משד"ר ויחידאה הוא בדבר ובפרט אין ראיתו מכרחת כדכתבנו וא"כ קם דינא דשכירותו שכירות. זהו מה שנלע"ד בס' כי ה' אלהי"ך עמך התרמ"ג לפ"ג וצוי"מ וימ"ן:

הצעיר רפאל אנקאווא סי"ט:

תוכן העניינים

שות קרני ראם

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה