אור ברסלב
שות קרני ראם סימן קפח

שות קרני ראם· רבי רפאל אנקאווא

סימן קפח

סימן קפז

לעיר רבאט יע"ה שאלה על מי שמכר קרקע בהטבה והקרקע שוה יותר מדמי המכר ובא הבע"ח של המכר לתבוע לגבות מהיתרון והלוקח טוען כי הוא לקח משנים ואין כח ביד אחד להוציא חלק אחד דוקא וזה הבע"ח אינו נושה כי אם באחד עוד הוסיף לטעון כי כבר מחלו לו בהטבה יומ"ץ:

תשובה ראיתי מה שנסתפק ידידי בבע"ח זה המאוחר שבא לגבות הכח שנשאר לאלמנה זו מכח ההטבה בקרקע וידידי תחלת דברות קודשו נטתה דעתו לזכות ללוקח ממה ששלטו מאורות עיניו בס' בני חיי בטאהע"ז ס"ק ושם שם נמצא דהדבר במחלוקת שנוי דלהמבי"ט הב"ח המאוחר מוציא מיד הלוקח ובתוך דברי המבי"ט רמז שיש מי שחולק וסובר שההטבה אינה נכנסת תחת השעבוד והרב בני חי"י בסיום דבריו סיים דמידי פלוגתא לא נפקא ומזה ידידי רצה לזכות ללוקח המוחזק דע ידידי דתחלה וראש צריך לדעת מאי דשויא קרקע זו יותר מדמי מכירתה האי עודף מאיזה זמן נתהוה אם משעת המכר עצמו שמכרו האשה ובניה ידעו דקרקע זו שויא יותר מדמי מכר זה אך הואל ודעתם היה לחזור ולפדותה על זה סמכו למוכרה בפחות מדמיה כמו שעושים כמה בנ"א מעשים בכל יום או לא כן הוא אלא ביום הראשון מכרו אותה בשוויה ואח"כ הוקרה על כן צריך חקירה היאך היה המעשה דהנה ראיתי בס' גו"א זלה"ה שהביא דברי הרב זכות אבות דף נ"ב שנסתפק בקרקע ששמו ב"ד למוקדם ואח"כ הוקרה אי מצי בע"ח מאוחר להוציא מיד המוקדם כדי לזכות הוא ביתרון ועל זה הרב עלה ונסתפק ופשוט דיכול לסלק ומכלל ראיותיו הביא דברי הרב המבי"ט הנז' דס"ל דבע"ח מוציא מיד הלוקח בהטבה יעו"ש והרב הנז' דחה ראיותיו ועל מה שהביא דברי המבי"ט לראיה דחה וכתב ז"ל והראיה שהביא מדברי המבי"ט הרואה דברי המבי"ט במקורן יביט בעין יפה החלוק דשאני התם דאיירי שהיתה שוה בשעת המכר יותר ממ"ה פרחים אלא דהוצרך למזונות ומכרה בכ"ה פרחים וסומך על ההטבה וכו' ועל זה השיב בשטר הטבה שהיה ביד המוכר נשתעבד לבע"ח כמו כל שטרי חובות שהרי מודה הקונה שיש למוכר חלק בבית מה שעולה יותר משויו וכו' אבל בשמו ב"ד דלא נשאר שום שיור איכא למימר לא וכו' ואף אם אח"כ נתוסף בשומתה שהוקרה מהיכן נפק"ל שיעמוד בע"ח בחריקיה לפדותה לקחת יתרון המחודש והרי זה דומה למ"ש הטוען שהביא המבי"ט דהטבה אינה נכנסת תחת שעבוד הבע"ח אלא דהרב שם סתר זה אה"ן בנדון דידיה דהוא יתרון דניכר בעולם בשעת מכירה משא"ך בנדו"ן דשומא הדרא דלא נשתייר שום יתרון וכו' עכל"ה א"כ על פי הדברים האלה דאם היוקר הזה נתהוה אחר המכר אפי' הרב המבי"ט מודה דלא נשתעבד כלל לבע"ח:

אך אם היתרון הוא מיום הראשון בזה הוא שנפל מחלוקת בין המבי"ט ובין הטוען כנגדו שרמז רב המבי"ט בדבריו וראיתי להידיד שנטתה דעתו שלא להוציא מהלוקח המוחזק הואל והרב בני חיי כתב דמידי פליגתא לא נפקא לדידי צעיר אנכי לבי מהסס בזה הואל ומצינו לרבותינו האחרונים נטתה דעתם לפסוק כהרב המבי"ט אליהם שומעין שהרי הרב זכות אבות הביא ראיה מדברי המבי"ט ולא זכר שר דברי החולק גם הרב גו"א ז"ל שדחה דבריו הוצרך לחלק דשאני נדון המבי"ט מנדון שומה הדרא וגם הוא לא דחה מכח דברי המבי"ט יש עליהם חולקים מכאן נראה דדעתם נוטה לפסוק כדברי המבי"ט הואל ורבני בני מערבא כך נוטה דעתם ואחרון אחרון חביב כמ"ש הכלל בידינו עיין בחומ"ש סכ"ה ובכנה"ג:

גם מה שרצה כת"ר לזכות ללוקח מכח שיכול לומר אני לא הטבתי חסדי אלא כאשר יביאו לי האלמנה והיורשים כל הסך וגו' אבל אם במציאות האלמנה לבדה היתה באה לפדות מחצית אינה יכולה וכו' דדמי זה למשכונה שאינה נפדת לחצאין וכו' גם לענ"ד מעיקרא כך נטתה דעתי אך ומה אעשה נגד הרה"ג המלאך רב זלה"ה בספר משי"ש ח"ב סקנ"ט שכתב ז"ל אף דקי"ל אינה נפדת לחצאין אם הממשכנים שנים או שלשה כל אחד יכול לפדות חלקו אך צריך לפדות כל חלקו אבל אם ירשו מאביהם לא יפדו אלא כולם עכ"ל א"כ בנדו"ד שמכרו האלמנה ובניה נראה דלעת הפדייה כל אחד יכול לפדות חלקו הגם דכאן מרצונו הטוב הטיב חסדו בודאי אין לחלק בינו למשכונה דסברא אחת להם וא"כ על פי הדברים האלה נראה דיכול לכפות ללוקח להחזיר לו חלק האלמנה משום דהוי כאלו כל אחד מכר חלקו לבדו מכ"ש אם ירצה המלוה הזה לשלם ללוקח כל דמי המכר ולקחת לו הכל בשוויה של עכשיו בודאי שאינו יכול הלוקח לעכב על חלק האלמנה אלא נחזי מאי דעתיה אם ירצה להניח בידו חלק היורשים הואל ויש לו זכות בו כמ"ש כת"ר בודאי דאין להוציאו מידו ואם אמור יאמר שאין רצונו להשאיר בידו מחצה דרצונו הוא בקרקע שלם ולא במחצה הרי הבע"ח רוצה לקחת את כל ארצו מידו וא"כ הרי הטיב חסדו הבע"ח הזה עם הלוקח לפי דעת הרה"ג מוהר"ר ר"ב ז"ל הנז' דס"ל דשנים שמשכנו יכול כל אחד לפדות חלקו וא"כ ממנו נלמד לכאן דבע"ח של האשה יכול להוציא חלקה דוקא כדי לגבות מהיתרון שבו: ומה גם לפי קוצר דעתי אפילו אי לא הוה מצינן סברת הרה"ג משי"ש הנז' שהוא אילן גדול לסמוך עליו עכ"ז לק"ד הייתי דן כאן מסברא ומילתא בטעמא דהואל ולדעת הרב המבי"ט דרצונינו לפסוק כוותיה ס"ל דהוי כאלו נשאר לאלמנה חלק בקרקע ומשועבד היא לבע"ח א"כ היאך נגריע כחו של בע"ח מכח טענה שקנה חלק האלמנה בצירוף חלק היורשים אלא מעתה שני אחים שמכרו קרקע שירשו מאביהם ואח"כ יצא שט"ח על אחד מהם מוקדם למכירת קרקע דדינו הוא שיטרוף חלק אחד האם יאמר המוכר אני לא לקחתי כי אם הקרקע בצירוף והואל ואין אתה יכול לטרוף חלק האח השני גם החלק של זה הבע"ח אין אתה יכול לטרוף שהרי לא לקחתי כי אם שניהם יחד ונדו"ד שוים הם לדעת הרב המבי"ט לפי מה שפירשנו דלא דבר אלא בדהיתה שוה ביום הראשון יותר מדמי מכירתה וא"כ הוי כאלו נשאר לו חלק בקרקע ובשעה שלוה נשתעבד לזה המלוה וא"כ היאך לוקח זה יגריע כח הבע"ח זה בטענת הבל אלא הדין הוא אפי' לא ירצה הבע"ח זה לטרוף כי אם חלק האלמנה הדין עמו מן הסברא ומן הגמרא כמ"ש משם הרב משי"ש זלה"ה: ומעתה הבוא נבוא למה שטען הלוקח שמחלה לו בתנאי ההטבה והיא מודית לו לזה נחזי מעיקרא ובראשונה כיצד היה לשון המחילה אם היא באמירה בעלמא שאמרה לו תנאי ההטבה מחול לך ודאי דלא מהני כלל מחילה באופן זה דקי"ל דלא מהני מחילה אלא בחוב שיש לו על חבירו וכמ"ש בחומ"ש סרמ"א מס"ב והלאה יע"ש אך הואל וידידי באו דבריו בסתמא בודאי לפניו נגלו לו טענותיהם דהכוונה היא דעשו מחילה על ידי קנין ובזה בודאי מהני דהגם דיש להסתפק גם בלשון מחילה אפי' אם יהיה בקנין בענין זה לפי דעת הרב המבי"ט דאזלינן אלביה דמחשיב דהואל וההטבה מיום הראשון היתה שוה יותר הוי כאלו נשאר לו חלק בה וא"כ לפי דיעה זו הרי נכנסנו במחלוקת במחילה בקרקע על ידי קנין אי הוייא מחילה או לא ומצינו מערכה לקראת מערכה בענין זה דלפי דעת הרב תוש"י ח"ב סל"ז ס"ל דמהני דסמך על תשובת הרשב"א שהביא הרב"י בס' רמ"א דס"ל דמגופה של קרקע קנו מידו וכן כתב הרב הטו"ז בס' רמ"א ס"ג וכן כתב הרב משה מערכת מים ס"ו יע"ע וכנגד זה הביא הרב מו"ד זלה"ה בס' כר"ח ח"א סק"ד פסק של רבותינו רבני פאס יע"א דדחו כל זה בשתי ידים ומסקנתם עלתה דאפילו על ידי קנין לא מהני יע"ש עכ"פ נדו"ד אין כאן מחילה בקרקע דאין ברור לו הקרקע להיות בחזקתו כמו שאפרש לקמן בעה"ו וא"כ הואל ואין לו הקרקע ממש אלא זכות ושעבוד להיות זוכה בו בזה מהני אלבא דכ"ע כמו שבא הדבר בס' כר"ח סק"ד דאפילו כת החולקים דס"ל דלא מהני מחילה אפילו בקנין מודו דמהנייא מחילה לגבי זכותו ושעבודו מעל הקרקע יע"ש אין כאן מקום להאריך:

וא"כ אם היו יהיה דמחילה זו היתה בקנין דאזי הוי באופן המועיל אזי נחזי אנן מחילה זו אימת היתה אם היתה קודם שלוותה אשה זו מהלוה הזה ודאי דאין שום זכות למלוה הזה אך אם היו תהיה מחילה זאת אחר שלוותה מחילתה מגן שוייא דאינה יכולה למחול ולהזיק למלוה דידה כמ"ש הש"ע בסי' פ"ו ס"ה יע"ש:

ואם הדבר ספק מי קדם אם המחילה או ההלואה זה תלוי במה שיתברר לן בקרקע זו שנמכר בהטבה בחזקת מי הוא עומד אם בחזקת מוכר או לוקח והנה ראיתי להרב כנה"ג בס' ר"ז הגה"ט אות כ"ג שכתב ז"ל נפלה הכחשה בין המוכר והלוקח שהמוכר אומר שכבר החזיר המעות] והלוקח אומר שלא החזיר על המוכר להביא ראיה הרשב"א בתשובה וכתב רב עמרם גאון הובאו דבריו במהר"ם מטראני זלה"ה בח"ב סקכ"ג שיש להחרים על זה ע"ש א"כ מכאן יתברר לך דקרקע זו בחזקת הקונה עומדת ואדרבא נלמד מכ"ש לנדו"ד דהא דברי הרב שם איירי על מי שמכר בתנאי דבהגיע הזמן ונתן לו המעות יסתלק מן הקרקע ובנדו"ז ביום שנתן לו המעות מסתלק הלוקח מצד עצמו ואין צריך הלוקח לכתוב שטר למוכר כמו שמבואר מדברי הפוסקים ואפילו הכי במוכחשין הלוקח והמוכר פסקו דבחזקת הלוקח עומדת מכ"ש נדו"ד דלעת מצוא המעות להחזיר לו הקרקע אזי צריך לכתוב לו שטר מכר הלוקח למוכר ודאי דזה עדיף לומר דבחזקת הלוקח עומדת:

ואין לפקפק ולומר דפסק הרשב"א זו שהביא הכנה"ג הוא איירי במוכר קרקע ביום הראשין בדמי שוויה דלא נשאר שום כח בגופה של קרקע למוכר זה איירי כי אם זכות הפדייה דוקא אבל בכגון נדו"ד דהמבי"ט דאיירי במוכרה פחות מדמי שוייה דהוי כאלו נשאר לו גירוא דארעא בהאי נימא דהוי בחזקת המוכר זה חדא דדברי הרשב"א סתומים הם ואין לבדות חלוקים מלבינו דאינו מן הדין שיבואו דברי הפוסקים סתומים כדברי המשנה: ובפרט אחר החיפוש תהלי"ת הרי מצינו להכנה"ג שם הגה"ט אות ע"ד שהביא מדברי המבי"ט עצמו שכתב ז"ל אם קודם שכתב הקונה למוכר שטר ההטבה לוה המוכר מראובן ואח"כ לוה מהקונה ואח"כ עשה שטר ההטבה אין לראובן הב"ח מוקדם יכול להוציא הבית מיד הקונה מהר"ם מטראנ"י ח"ב תקצ"ח עכ"ל והנה ידידי כבר הבאתי לך לעיל דמהר"ם מטראני לא פסק ולא תני דב"ח יכול להוציא מיד הלוקח אלא דוקא במוכר ביום הראשון פחות מדמי שוויה הלאו הכי לא וא"כ בכאן לא הגריע כחו אלא משום שהקונה גם הוא הוה ליה חוב על המוכר אבל אם לא היתה הלואת הקונה היה מוציא הבע"ח ממנו ובודאי דאין יכול להוציא אלא דוקא במוכרה ביום הראשון ונשארה לו בה יתרון ועכ"ז פסק דאם קודם שעשה ההטבה לוה מראובן ולוה מהקונה אין יכול ראובן להוציא מהקונה והגם דמחשבי ללוה ולוה ואח"כ קנה שהדין הוא שיחלוקו עכ"ז הואל ובחזקת הלוקח היא עומדת הו"ל כאלו קדם אחד וגבה דמה שגבה גבה הרי לך דודאי בחזקת לוקח היא עומדת אפילו באופן זה דאי לא היתה בחזקת לוקח עומדת הרי יד שניהם שוה ולמה לא יוכל ראובן המלוה להוציא כלל מיד הלוקח ופשוט ומעתה זכיני הואל ובחזקת הלוקח היא עומדת נאמן לומר שהאשה עשתה לו מחילה באופן המועיל קודם הלואתה מהמלוה והואל והאשה מודה לו ואין כאן טענת ודאי אין עליו כי אם חר"ס:

קנצי למלין מה שנלע"ד בענין זה הוא אם היו יהיה שקרקע זה נמכר פחות דמי שוויו ומחילת האשה היתה אחר ההלואה מחילתה מגן שויא ואם היה הדבר ספק והלוקח אימר שקודם ההלואה היתה המחילה יקבל חר"ם. זהו משנלע"ד ועיין גם להרב משכנות הרועים שפסק גם הוא כדעת הרב המבי"ט יע"ש וכתב הרב הנז' דכנה"ג קבע דברי המבי"ט להלכה בס' קי"א אות כ"ח וכ"ט יע"ש וא"כ הואל וכל רבני האחרונים קי"ל כדברי המבי"ט זלה"ה מי יבוא אחר המלכים האדירים ומחויבים לשתות בצמא את דבריהם זהו הנלע"ד כ"ד החותם במוכתר לכתר תורה כאן שנה צדיק כתמ"ר יפרח פה סאלי יע"ה וצור יצילנו משגיאות וימ"ן הצעיר רפאל אנקאווא סי"ט:

תוכן העניינים

שות קרני ראם

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה