שות קרני ראם· רבי רפאל אנקאווא
סימן קפג
ראיתי בס' זכור לאברהם חו"ם אות ק' שכתב וז"ל המצית שמכריזין בק"ק אע"פ שהוא ע"י דביר בעלמא קנה והמנהג עקר עיין אמת ליעקב זלה"ה. ואני בעוניי אמרתי דלעניות דעתי דין זה לא נאמר אלא בק"ק שמוכרים המצות וההכנסה היא לעניי העיר או לבדק הבית וכמו שהם רוב בתי כנסיות שבכל העולם אבל בבתי כנסיות דידן שהם בה"ך של יחיד וההכנסה לוקחה בטל בה"ך נלע"ד דהקונה את המצוה יכול לחזור וחילי הוא דהא ראיתי להרב משכנות הרועים ז"ל אות ה' סימן ע"ז שנסתפק בדין זה של הרב אמת ליעקב שכתבנו ופשיט דאינו יכול לחזור מההיא דערכין דמיירי בהקדש באומר אחד הרי עלי בחמשים וכו' ומשם פשיט דאמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט וכו' ואינו יכול לחזור יעו"ש. הרי לפניך דספיקו של הרב לא מיירי אלא בבה"ך של הקדש מדפשיט לי' מדינא דהקדש אבל בבתי כנסיות דידן שהם של הדיוט בודאי דאין ללמוד אותה מאותה דערכין. וכן ראיתי בס' כר"ח סי' מ"ח שכתב וז"ל ועל מנהג לוקח מסרסור כתב שמצא בליקוטי הר"ש ן' סעדון זלה"ה דאסמכה דאם עשה אגרת בקורת אין בו אונאה ועל מנהג דנקנה המקח בפסיקות דמים כתב שכן דין הפוסק דמים לשדה הקדש שנקנה בדבור וכו' עם היות דהדיוט מהקדש לא ילפי' מנהגא נהוג ולא מדינא עכל"ה א"כ מכאן נמי יש להוכיח דמילתא דהרב אמת ליעקב אינה אלא בבתי כנסיות של הקדש זולת אם יהיה מנהגא נהוג דאזי דנין אפי' בבתי כנסיות דידן שהם של בעלים דדין הדיוט יש להם:
אלא דגם לבעלי כנסיות דידן נראה פשוט דאין הקונה יכול לחזור בו אלא דוקא אם חזר בו ביום מכירת המצות שעדיין לא עשה שום מצוה וגם הקונים מקובצים יחד ביום המכירה ויש קונים למצוה אבל אם עבר זמן המכר ואח"ך רצה לחזור בו אותו לוקח בודאי דאינו יכול לחזור בו והגם דלגבי דבר הנקנה במשיכה הדין הוא דמה שמשך קנה ומה שעדיין לא משך יכול לחזור בו ואם כן גם כאן נימא דמחשבין המצוה שקנה על הימים שקנה אותה והימים שעברו יתן דמיהם והנשארים יחזור מן המקח דידהו. זה אינו דכאן במצות אין להם יום מיוחד במדינות דידן למכירה זולת ביום פסח האחרון וביום אחרון של סוכות ואם יעברו הימים האלה לא ימצאו שום קונה ואפילו המצא ימצא לא יהיה אלא לשליש ולרביעי מדמי המכר הראשון ולא דמי דין זה אלא למאי דפסק מור"ם בסי' ר"א ס"ז וז"ל פתח לו המוכר חביות של יין וכשמדד לו החצי רוצה הלוקח לחוזר בו ולא ליקח יותר והמוכר אומר שהמותר יחמיץ צריך הלוקח ליקח כולו או לקבל אחריות של המוכר אם יתקלקל שישלים לו כל החבית אף מה שהיה שוה בשעת שקנאו עכל"ה וכתב שם הסמ"ע בסק"ד דמאי דכתב מור"ם או לקבל אחריות דהיינו שישומו אותו למוכר מה שהוא שוה זה שנשאר בחביות ויש עליו חשש חמוץ וכפי אותה שומה צריך לגבות לו המוכר וכו' יעו"ש וא"כ קם דינא דשיימינן לבעל בה"ך הימים הנשארים בעליית המצות ועליהם ישלים לו הלוקח דמי הקנייה שקנה ממנו ביום מכירת המצית וצוי"מ וימ"ן הצעיר רפאל אנקאווא סי"ט: