אור ברסלב
שות קרני ראם סימן קעה

שות קרני ראם· רבי רפאל אנקאווא

סימן קעה

סימן קעד

שאלה ראובן נתן לשמעון לקנות לו חטים לסחורה או לאכילה והלך שמעון וקנה שעורים והפסיד בהם אם חייב שמעון לשלם הפסד שהפסיד מן הקרן דוקא או חייב ליתן לו אפי' מה שהיה ראוי להרויח בחטים וכן מי שנתן מעות לחבירו לקנות חטים בשותפות והלך וקנה שעורים מהו הדין יומ"ץ: תשובה דין זה נפתח בהרמב"ה פ"א מהל' שו"ש הלכה ה' וז"ל נתן לו מעות ליקח לו בהם חטים בין לאכילה בין לסחורה והלך ולקח בהם שעורים אם פחתו דמי זה שלקח פחתו לשליח מפני שהוא משנה ואם הוסיפו דמיהם לבעל המעות עכ"ל ובפר' ה' הל' ב' כתב ג"כ וז"ל הנותן מעות לחבירו בתורת שותפות ליקח בהם חטים ולקח בהם שעורים וכו' אם פחתו פחתו לזה שעבר עכל"ה ושני דינים אלו של שליח ושל שותף פסקן מר"ן בחו"מ דין שיתף בס' קע"ו סי"א ודין השליח בס' קפ"ג וספיקא דידן לא הוזכר בפי' לא בדברי הרמב"ם ראשונים ושניים ולא בפסקי מר"ן ז"ל ועדיין ספק במקומו עומד:

אלא דראיתי דספק זה הוא שנוי במחלוקת הפוסקים ה"ה בספרתם והילך מ"ש הרב רבינו מהריק"ש בספרו אהלי יעקב שאלה מה שהיה פסיק שם ותני דשליח ששינה שהוא חייב אפילו באונסים ופשיט זה מברייתא דקתני מי שנתן לקנות לו חטים וקנה לו שעורים שאם פחתו פחתו לו וז"ל דאם לענין פחת הזול שיהיה בזמן זה לבד איירי ברייתא ולא לענין אונסין הגע עצמך שאם הוזלו שני המינים עד שיש הפסד בקניית זה כמו בקניית זה על מי יהיה ההפסד אם אמרנו שאין על השליח כלום כיון שגם בקניית מה שצוהו בעל הבית היה מפסיד הסך הזה בעצמו א"כ הא איכא פחת זולא דלא הוי על השליח ואם היה הפסיד זול מה שקנה פחות מהפסיד קנית מה שצוהו בעל הבית גם בזה יהיה הפסיד על בעל הבית ואם יהיה הפסיד זול מה שקנה כפלים בהפסיד זול מה שצוהו בעל הבית או שליש או רביע יותר אין על השליח כי אם המותר וזה לא יתכן שהרי הברייתא מילתא פסיקתא נקטא ואם פחתו פחתו לו ולא אמרה אם פחתו בערך קניית החטים ודבר זה נתבאר יותר בדברי הרמב"ם ז"ל שכתב אם פחתו דמי זה שלקח וכו' כלומר דלא מיירי אלא בפחת דמי זה שלקח ולא בערך החטים וא"כ כיון שאפילו היה מפסיד סך זה בקנין מה שצוהו בעה"ב עכ"ז חייב הפסיד מה שקנה מדעתו דהשתא דמי לאונס בהכריח לפריש פחתו דברייתא שחייב השליח בכל מין פחת דהיינו חייב באחריות הקרן לגמרי עכל"ה הרי הוצרכתי להביא לך כל לשון רבינו מהריק"ש דממנו תלמד דמדקדק מדברי הרמב"ם שכתב מדמי זה שלקח וגו' מכאן דקדק דאינו חייב כי אם פחת הקרן דוקא ולא בשום פחת אחר: וראיתי לרבינו מהריט"ץ בס' צ"ה דמדקדק מדברי הרמב"ם כלפי לייא והילך ג"כ לשונו וז"ל אמנם מה שעדיין אני מסופק בו הוא אם השנוי הוא כמ"ש הרמב"ם בפר' ה' משותפין לשאמר לו לקנות חטים וקנה שעורים שאם נאמר שההפסיד על המשנה אם נאמר דוקא הפסיד מן הקרן אבל לא נאמר שישלם לו מה שהיה מרויח בחטים אמנם מה שנלע"ד דגם בזה חייב המשנה לשלם מה שהיה ראוי להרויח בחטים תדע מלישנא דהרמב"ם דקאמר אם פחתו פחתו לזה שמכר ולא כתב אם הפסידו או יש הפסיד שהיה נראה הפסיד מן הקרן אלא פחתו רוצה לומר אם פחתו מהריוח בשעורים מה שיש ריוח בחטים פחתו לזה שמכר וחייב כך נלע"ד פשוט עכ"ל הרי לפניך דהרב מהריט"ץ מדקדק מדברי הרמב"ם שחייב אדרבא לשלם אפי' מה שהי' ראוי להרויח הפך דברי מהריק"ש ז"ל:

והנה הוצרכתי להביא לך הני תרי לישני של מהריק"ש ושל מהריט"ץ כדי לומר לך שהגם שמהריק"ש ז"ל דקדק מלשון הרמב"ם דפר' ה' מהל' שו"ש דמיירי בשליח ומהריט"ץ הביא דקדוקו מלשין הרמב"ם דפר' ה' דמיירי בשותפין אל תטעה לו' דיש שום חלוק לדינא דשותפין לדינא דשלוחים אלא דפשוט הוא דדא ודא אחת היא אלא דנדונו של מהריק"ש היה בנדון השליחות לכך הביא לשון הרמב"ם דפרק א' דמיירי בשליחות ומהריט"ץ היה נדון דידיה בשותפין לכך הביא לשון הרמב"ם דמיירי בשותפין והן אמת דמהריק"ש דקדוקו לא אתי אלא מההוא דין דהרמב"ם דפר"א דאם כתב דמי זה וגו' כמו שהבאתי לשוני לעיל אבל בדיני שותפים לא כתב מלת דמי אלא כתב אם פחתו פחתו וגו' אל תטעה לומר דבדין השותפין לא נימא הכי כמ"ש מהריק"ש ודאי דלסברת מהריק"ש יאמר לך הואל ובדיני שלוחים גילה הרמב"ם דעתו דאין צריך לשלם לו אלא פחת הקרן דוקא ה"ה נמי בדיני שותפים דשוים נינהו וכן בא הדבר מפורש בדברי מור"ם בס' קפ"ד ס"ה שכתב מר"ן שם דינא דאם נתן מעות לחבירו לקנות לו חטים בין לסחורה בין לאכילה וכו' וסיים עליה מור"ם שם וה"ה אם נתן לו מעות במחצית שכר עכל"ה וכן כתב הסמ"ע סקט"ו וז"ל ואם היה בהם ריוח וכו' כבר נתבאר בסימן קט"ו דשליח ושותף שוים נינהו וכו' יעו"ש ואם כן פשוט הוא דשליח ושותף דינם שוים ולא נקטו הני רבוותא ראייתם אלא משום דמהריק"ש דינו איירי בשליח ובפרט דאין לו לדקדק אלא מאותה הלכה אבל מההלכה דפר"ה לא כתב מלת דמי הגם דשוים נינהו כמ"ש ורבינו מהריט"ץ הואל ודינו בשותף הביא לשון הרמב"ם דמיירי בשותף ותו לא מידי: איך שיהיה הרי לפניך דדין זה הוא מחלוקת רבותינו דלמהריק"ש אינו נותן לו כי אם מה שהפסיד מהקרן ומהריט"ץ חייב ליתן לו אפילו מה שהיה ראוי להרויח ולדעתי ההדיוט נראה דסברת מהריק"ש נקטינן שהרי מדברי מר"ן בקציר נראה דלית ליה האי דקדוקא דמהריט"ץ ז"ל שהרי הרמב"ם בפ"א מהל' שו"ש כתב ז"ל שאם פחתו פחתו לו וגו' לא כן מר"ן שהעתיק בלשונו בס' קפ"ג ס"ה כתב וז"ל נתן מעות לשלוחו לקנות לו חטים בין לסחורה בין לאכילה והלך וקנה לו שעורים או בהפך אם היה בהם הפסיד הוא לשליח וכו' וכתב הרב באה"ג וז"ל כ"כ הרמב"ם בפ"א מה' שלוחין וגו' יעו"ש הרי לפניך דפסק זה של מר"ן הוא מהרמב"ם וא"כ אם דקדוק זה של מהריט"ץ הוא אמת דמדכתב הרמב"ם אם פחתו וכו' איירי אפילו מה שהיה ראוי להרויח אית ליה להרמב"ם דחייב לשלם א"כ היאך כתב כאן מר"ן דאם הפסיד דמשמע דלא מיירי אלא בהפסיד מהקרן אלא ודאי דמר"ן לא ס"ל להאי חילוק"ה דרבנן:

ואפשר אדרבא איכא למימר דלזה נתכוון מר"ן ז"ל לסבור כרבינו מהריק"ש דהא כפי האמת קשייה על מר"ן דהואל ודרכו הוא על הרוב לילך בעקבות הרמב"ם וכלישניה נקיט בהלכותיו ובפרט בדיני ממונות א"כ למה שינה כאן מלשונו דהרמב"ם ז"ל תני ואם פחתו דמי זה שנתן לו פחתו לו וגו' ואיהו ז"ל נקט בס' קפ"ג בלישניה אם היה בהם הפסיד הוא לשליח וכו' אלא דיכולים לומר דמר"ן ז"ל דקדק בלשונו מלת דמי שכתב הרמב"ם ומפרשה בפירוש של מהריק"ש דהרמב"ם ז"ל מיירי דוקא בהפסיד הקרן ולכך כי אתא לסדרו בקצר לפסוק האי דינא שינה הלשון וכתב אם הפסיד הפסיד לו וכו' דמשמע דעל הקרן קאי וכמ"ש מהריט"ץ לעצמו והגם דכבר כתבנו דדין שליח ושותפים שוים וא"כ תקשי על מר"ן למה כאן פי' דבריו וכתב שאם הפסיד ולמה בס' קט"ו סי"א נקט לשון אם פחתו וכו' בלשון הרמב"ם ולא כתב אם הפסיד וכו' זה אינה קושי' דהתם כתב לשון הרמב"ם בלא תוספת ובלא מגרעת אבל בפר' א' בדין שלוחין הוסיף הרמב"ם מלת דמי הוכרח הוא לפרשה דהיינו הפסיד הקרן לכך מר"ן שינה הלשון בזה הדין דוקא כמו ששינה הרמב"ם אבל לעניין הדין שוים נינהו כמ"ש דדי בגילוי אחד שגילה הרמב"ם ומר"ן דעתו בדין אחד וממנו תלמוד לדכוותיה לשותף ולמשלח סחורה וכמ"ש מור"ם והסמ"ע יעו"ש וא"כ לדעתי נראה דכסברת מהריק"ש נקטינן הואל ומר"ן פשוט דלית ליה סברת מהריט"ץ ומיקריבא דעתיה לומר כסברת מהריק"ש זלה"ה כמש"ל:

גם לדעתי החלושה לא זכיתי לעמוד על דעת רבינו מהריט"ץ זלה"ה היאך יוצדק לנו האי דקדוקא דלדעתי נראה דקדוק זה אינו דקדוק כלל והראיה דהא אותו דין שדקדק ממנו הרב ז"ל הוא הל"ב בפ"ה מהלכו' שו"ש דכתב הרמב"ם הנותן מעות לחבירו בתו' שותפות ליקח בהם חטים וקנה בהם שעורים אם פחתו פחתו לזה שעבר ואם הותירו הותירו לאמצע וכן אם הלך ונשתתף עם אחד בממון השותפות אם הפסיד הפסיד לעצמו ואם נשתכר נשתכר לאמצע אבל אם נשתתף עם אחר במעות של עצמו אם פחתו לעצמו ואם הרויח הרויח לעצמו עכ"ל והנה לפי דקדוקו של מהריט"ץ שמדקדק ברישא דהאי דינא דאמר פתחו וכו' ולא אמר הפסיד וכו' קשה הרי במצעיתא דהאי דינא שכתב וכן אם הלך ונשתתף עם אחר בממון השותפות כתב הרמב"ם לישנא דאם הפסיד הפסיד לעצמו וכו' וכתב הרב כסף משנה שם וז"ל וכן אם הלך ונשתתף וכו' שזה הדין דומה ממש לדין שנזכר בסמוך שהרי שותפו לא נתן לו מעות שישתתף עם אחר עכ"ל א"כ הרי מפשט הרמב"ם ומדברי הכ"מ פשוט דדינא דמציעתא כדינא דרישא דנתן לחבירו מעות ליקח חטים וכו' ושוים נינהו ועכ"ז ברישא תני אם פחתו ובמציעתא תני אם הפסיד וא"כ ש"מ דחד לישנא נינהו וכולהו על הקרן קאי ואין כאן דקדוק כלל כמ"ש רבינו מהריט"ץ זלה"ה:

גם תקשי להרב הנז' דינא דסיפא דכתב אבל אם נתן לחבירו מעות של עצמו ונשתתף עמו אם פחת לעצמו ואם הרויח לעצמו ע"כ והנה פשוט וברור דהך אם פחת האמור בהאי דינא דסיפא היינו אם פחת הקרן דלא יוצדק כאן שום פירוש מפירושי מהריט"ץ דהיינו ממה שראוי וכו' ולא יוצדק שום פירוש זולת אם פחת דהיינו אם הפסיד מן הקרן ועכ"ז תני הרמב"ם בה אם פחת פחת לעצמו וכו' ולפי פירושו של מהריט"ץ הכי הו"ל למתני אם הפסיד הפסיד לעצמו אלא דפשוט הוא דאין בלישנא דהרמב"ם שום דקדוק כלל פעם תני אם פחתו כלישנא דברייתא ופעם תני אם הפסיד וכו':

גם ראיתי להרב גור אריה זלה"ה בחידושיו למציעא דף ק"ד ע"א שכתב וז"ל מ"כ אצלי בחידושי לש"ע חו"מ ויעתק משם כתב מהריט"ץ ז"ל שו"ת ס' צ"ה דהא דקי"ל האומר לשליח לקנות לו חטים וכו' דחייב לפרוע אף מה שהיה ראוי להרויח ודייק מדברי הרמב"ם דתני אם פחתו וכו' עכת"ד ואחרי נשיקות הרצפה לא יכולתי להלום דבריו דהרי דין זה שייך לדין המבטל כיסו של חבירו אף שהיה צווח שיתנם לו לקנות חטים שהיו בזול ואח"כ הוקרו הגע עצמך שזה השליח אם היה מחזיר לו מעותיו ולא קנה שום דבר דאז היה פטור וא"כ השתא דקנאם שעורים יתחייב לשלם מה שהרויח בחטים אף דהשתא לא הפסיד מידי ומכ"ש אם יהיה בשעורים ריוח מועט ושוב מצאתי למהריק"ש ז"ל סמ"ה שכתב לדינא כדברינו ודקדק כן מלשון הרמב"ם הלכות שלוחין אם פחתו דמי זה שלקח בעצמי ולא בערך החטים וכו' והוכרח לפרש פחתו דברייתא כל מין פחת דחייב באחריות הקרן לגמרי עכת"ד עכל"ה הרב גור אריה זלה"ה הרי לפניך דהרב גו"א ז"ל תמה על רבינו מהריט"ץ מטעם אחר ותפס כשיטת מהריק"ש ז"ל ופשוט בעיני דלא תמה הרב הנז' על מהריט"ץ אלא בלימודו בישיבה באקראי אבל אם היה נותן לב לחפש בדברי הרמב"ם שממנו הביא מהריט"ץ ראייתו היה תמיה עליו גם תמיהתי אני עני דלדעתי פשוטות הנה:

גם ראיתי לאמת דברי דכסברת מהריק"ש ז"ל היא סברת מר"ן ז"ל מהא דפסק בסי' ש"ו ס"ג וז"ל נתן צמר לצבוע אדום וצבעו שחור שחור וצבעו אדום וכו' אם השבח יתר על ההוצאה נותן בעל הכלי את ההוצאה ואם ההוצאה יתירה על השבח נותן לו את השבח בלבד וכו' עכל"ה וכתב הסמ"ע שם בסק"ט דיש שני פירושים בהאי אם השבח יתר על היציאה או אם היציאה יתירה על השבח וכתב שם דפירש הראשון הוא אם נתן לו בעה"ב צמר לצבוע שוה עשרה והצבע הוציא בסממנים עשרה ובמקום שיצבע אותו שחור צבעו אדום נחזי אנן אם השתא שצבעי אדום שוה יותר מעשרים לא יתן לו כי אם עשרה ולא יוכל הצבע לו דאם הייתי צובע אותו שחור כמו שציותני לא היה שוה כי אם עשרים והשתא דשוה יותר א"כ אני אטול מה ששוה יותר על עשרים אלא הדין הוא שלא יטול כי אם ההוצאה שהיא עשרה ואם אדרבא על ידי שנוי זה שצבעו אדום נפחת ולא שוה כי אם י"ח לא יתן לצבע כי אם שמונה שהשביח זהו חד פירושה. וכתב עוד שיש פירוש אחר והוא מהירושלמי והפירוש הוא שאם הבע"ה נתן לצבע צמר וסממנים שוה עשרה וקצב לו בשכרו עשרה דהשתא הוי עשרים ואלו צבעו כמו שצווהו היה שוה כ"ה והשתא ששינה אינה שוה כי אם עשרים לא יטול הצבע כי אם חמשה בשביל דחשבינן מה שהיה ראוי להרויח בעה"ב זה שהם החמשה בכלל הקרן של הצמר והסממנים שהם עשרה והוי קרנו של בע"ה ט"ו וא"כ לא יטול הצבע כי אם ה' ואם להיפך על ידי שנוי של צבע חזר להיות שוה ל' לא יטול ג"כ זולת עשרה דקצב עמו וכו' ע"ש זהו שני פירושים שהביא הסמ"ע וכתב שם הסמ"ע דמר"ן סברתו הוא כפירוש קמא דאינו חייב לשלם הצבע כי אם הפסיד הקרן ולא חשבינן מה שהיה ראוי להרויח בכלל הקרן וכתב שם הסמ"ע הכריח לזה דסברת מר"ן כך היא:

ואם כן מאותו דין נלמוד לנדו"ד לקו"ח ומה התם דנתן הצמר והסממנים לצבע דמן הראוי לומר דהוי כאלו הריוח כלול עם הקרן עכ"ז כתב שם סברת החולקים דכוותייהו פסק מר"ן דאינו נותן לו מה שהיה ראוי להרויח מכ"ש בנדו"ד שלא נתן לו כי אם מעות בודאי דלא יתן מה שהיה ראוי להרויח וקו"ח זה חזק ואמיץ הוא דהא לסברת הירושלמי שהביא הסמ"ע שם שחייב ליתן הצבע לבע"ה מה שהיה ראוי להרויח היינו דוקא אם נתן לו צמר וסממנים חבל אם היה נותן לו כי אם הצמר לבד ולא נתן הסממנים בודאי דגם הירושלמי והנהו פוסקים דסברי כן בודאי יודו דלא יתן הצבע לבע"ה מה שהיה ראוי להשביח וא"כ מכ"ש נדו"ד שלא נתן לו שום סחורה כי אם מעות בודאי דלסברת מר"ן לא יתן לו כי אם מה שהיה מפסיד מן הקרן ולא מה שהיה ראוי להרויח והגם שמור"ם שם בס' ש"ו סיים שם וכתב וז"ל ומה שהיה ראוי להשביח אלו לא שינה הוא בכלל הקרן וחשבינן השבח וההוצאה בלא זה עכ"ל הרי כתב הסמ"ע שם דמור"ם בא לחלוק על דברי מר"ן וס"ל כשיטת הרא"ש לסברת הירושלמי וכו' וחמה שם הסמ"ע על מיר"ם דלא כתב דבריו בלשון י"א הואל ופליג הוא על מר"ן יעו"ש וא"כ הואל ומר"ן ס"ל דלא ישלם כי אם מה שמפסיד מן הקרן אנן כותיה נקטינן ובפרט דנדו"ד אפי' מור"ם יודה דעד כאן לא ס"ל התם מור"ם דחשבינן מה שהיה ראוי. להרויח בכלל הקרן אלא התם דנתן לו צמר וסממנים ואז חשבינן ליה כאלו צבוע ועומד אבל היכא דלא נתן לו כי אם הצמר דוקא לא פליגי הרא"ש וסיעתיה בזה וא"כ גם מור"ם יודה דלא חשבינן הריוח בכלל הקרן וא"כ מכ"ש הוא לנדו"ד דלא נתן כי אם מעות דגרוע טפי וזה פשוט: אחרי זאת ראיתי להרב בני חי"י ז"ל בסימן קפ"ג בהגהות הטור אות ואו שכתב בשם המבי"ט וז"ל וכתב עוד שם כי מ"ש אם פחת פחתו לו נראה דלא הוי אלא לענין פחת הקרן כשהוא בעין אבל אם נאנס הוי ברשות בעל המעות וכו' עכ"ל הרי דסברת המבי"ט ז"ל דלא חששו אלא להפסיד הקרן דוקא: ועדיפא מזה ראיתי שם שכתב באות חי"ת וז"ל אם פחתו פחתו לשליח וכו' נ"ב מהר"י אדרבי סי' קל"ז כתב מר"ן ביור"ד ס' קע"ו בשם הר"ן דהיינו דוקא להפסיד שכרו ע"ש:

אם כן פשוט הוא בעיני הן מצד סברת מהריט"ץ תמוהה בעיני הן מצד דסברת הרב גו"א גם הוא תמה על מהריט"ץ הן מצד דדברי מר"ן צודקים כסברת מהריק"ש הן מצד דקו"ח דנינו מדינא דבע"ה שנתן צמר לצבע כמ"ש הן מצד דהרב בע"י חי"י הביא דהמבי"ט ומהר"י אדרב"י והר"ן דלא נזכר ולא נפקד הריוח שהיה ראוי להרויח בדבר זה והוי מהריט"ץ יחידאה לגבייהו בודאי דכוותייהו נקטינן זהו משנלע"ד ותו לא מידי:

שוב ראיתי להרב אחרון חביב הרב כמוהריב"ו זלה"ה בס' הבהיר וי"צ בסי' ל"ג שנשאל על ראובן ששלח לשמעון סחורה למוכרה בעיר רבאט המקבל שינה ושלחה לעיר מראקס ונמכרה שם במראקס פחות ממה שהיתה ראויה לימכר בעיר רבאט יע"ה והעלה הרב בפסקו דצריך המקבל לשלם הפחת שבין מה שהיתה ראויה לימכר בעיר רבאט למה שנפחתה עכשיו בעיר מראקס יע"ה והתם לא בפסידה של הקרן מיירי אלא אפי' הפחת של הריוח כמו שיראה המעיין שם בפסקו ואם כן לכאורה נראה דהר' הנז' פסיק ותני כסברת מהריט"ץ זלה"ה והוא הפך מפסקינו זה שפסקנו כהני חבל נביאים שכתבנו שהם רבינו מהריק"ש והרב בנ"י חי"י והרב המבי"ט והרב מהר"י אדרב"י משם הר"ן: אלא דכד דייקת שפיר תראה דאין לנו שום סתירה מדברי הר' הנז' ולא קרב זה אל זה דדברי הרב מיירי במי ששלח סחורה לחבירו והואל והגיעה לעיר רבאט הואל וראויה היא למוכרה בסך כו"ך הוי כאלו אבדו בידם שהיה מנה של חבירו בידו ואבד לו ממנה עשרה ע"י שליח למראקס ובשביל זה חייב לשלם כפי הערך מה שהיתה שוה במקומו שהוא רבאט אבל בנדו"ד שמעקרא לא הוכר הריוח ולא נתן בידו כי אם מעות לקנות חטים והלך איהו וקנה שעירים לא הוי אלא כאלו לא קנה לו שים דבר והוי כמבטל כיסו של חבירו דפטור וכמ"ש הרב גו"א לעיל ואל תקשה על פסקו של הרב הנז' ג"כ מההיא דנותן צמר לצובע דכתבנו לעיל דסברת מר"ן היא אפילו יתן הבע"ה לצבע צמר וסממנים שכ"ז אם צווהו לצובעו אדום וצבעו שחור דאינו משלם כי אם מה שהפסידו מן הקרן הפך סברת מור"ם דפסק שם כן כסברת הרא"ש וכו' שהביא הסמ"ע יעו"ש וכתב שם הסמ"ע דטעמיה דהרא"ש דפסק שם מור"ם כוותיה דהואל ונתן הבע"ה הצמר והסממנים חשבינן מה שעתיד להרויח בכלל הקרן דהואל ונתן לו צמר וסממנים חשבינן כאלו צבוע ועומד ומטעם זה כללינן הריוח עם הקרן ועכ"ז מר"ן פסק דאפ"ה אינו נותן לו כי אם הקרן דוקא יעו"ש אין ממנו סתירה לנדונו של הרב מהריב"ו זלה"ה דאיכ"ל דטעמיה דפסק מר"ן הוא דאפילו נתן לו צמר וסממנים עכ"פ עדיין הוא מחוסר מעשה ידי הצבע ולא יוכל להיות בו הקרן עד שיוצבע אבל נדונו של הרב שהסחורה מונחת ואינה מחוסרת שום עבודה הוי בודאי כאלו דמיו בו קרן ופירות דהואל ושויא מאה בעיר רבאט זהו שיוויה וכל מאי דאפחית הוי הפחיתו מן הקרן וזה פשוט ודמייה ממש מילתיה של הרב לפסק מר"ן שם בס' ש"ו ס"ב שכתב נתן עצים לאומן לעשות לו מהם שידה תיבה ומגדל ונשברו אחר שנעשו משלם לו דמי תיבה שידה ומגדל שאין האומן קונה בשבח כלי עכ"ל הרי לפניך דאפי' מה שתקן האומן חשבינן כאלו הוא כלי שלם של בע"ה וחייב. לשלם לו ערך הכלי מכ"ש כאן ששלח לו סחורה שאינה צריכה שום דבר והוי כאלו שיבר כלי של חבירו האמור ברישא של אותו דין דס"ב בודאי דחייב לשלם לו מה שהפסידו וכמ"ש שם הסמ"ע דרישא דדינא לא זה אף זה קתני א"כ בודאי דדיניה של הרב אמת ויציב ונדו"ד הוא אופן אחר ולא קרב זל"ז ותול"מ. זהו משנלע"ד הלא כ"ד החותם בסדר לא תגרעו ממנו דהאי שתא קרנו תרו"ם בכבוד לפ"ק פה סאלי יע"ה וצוי"ם וימ"ן: הצעיר רפאל אנקאווא ס"ט:

תוכן העניינים

שות קרני ראם

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה