אור ברסלב
שות קרני ראם סימן קעב

שות קרני ראם· רבי רפאל אנקאווא

סימן קעב

סימן קעא

שאלה מעי"ת וואדזאן יע"ה. ראובן יש לו חזקת בית אצל בית עכו"ם א' בפונדק הנקרא ע"ש לחדיד [ברזל] ומוכרים בהבתים הנז' לחדיד והבתים שבפונדק הנז' כל בית יש לה נבח [אכסדרה] מכוון לבית ועל הבתים הנז' עליות ודרים בהם ישראל וראובן הנז' בנה כותל א' מצד הבית של העכו"ם ה' שמצדו והכניס האלנבח שמכוון לביתו ועשה כולה בית אחת ומוכר וקונה בה כעת לחדיד ולאחר ימים מכר העכו"ם ביתו לשמעון ישמעון מכרה ללוי והן היום שקנה לוי ה' חזקת הבית ה' משמעון בנה גם הוא כותל ועשה האלנב"ח שמכוון לביתו כולו בית אחת כמו שעשה ראובן בביתו והן היום עמד ראובן וערער על לוי בשביל הכותל וטוען עליו ואומר לו הבית הג' שהיא סמוכה לבית שלך אני רוצה לעשות לה כותל ונמכור בה ועכשיו איני יכול בשביל שהבית הג' הנז' והבית שמצדה יש להם כי אם נבח אחד לשניהם ועכשיו שעשיתה כותל בבית שלך הבית שלי אינה נראית לקונים ועוד טוען ראובן על לוי הנז' ואמר לו הכותל שבניתה עשיתה אותו בגבולי שהכנסתה חלל הבית שלי ובניתה הכותל ותשובת כת"ר מהרה תצמח ושכמ"ה עכ"ד השאלה:

תשובה ראיתי אלקים עולים מן הרא"ש תרי וכשרי רבנן סבוראי נר"ו דפלגן בהדייהו מר ברישא תני לדין אכסדרה כדין תורבץ ומר תני לדין אכסדרה כדין בית הסמוכה לה ועל יסוד זה כל אחד בנה פסקו לא ראי זה כראי זה ואנן בדידן יש לנו לב לדעת מעקרא ולברר דין תורבץ בלי אכסדרה ואח"כ נבוא לדין האכסדרה:

ותחלה וראש אמינא דקושטא הוא דדין הבתים האלו שבהאלפונדק יש לדון אותם כדין הבתים שבחצר ואין ביניהם שום חלוק וכמו שצריכים לתת ארבע אמות לפני כל בית שבחצר לפרוק משא כמ"ש בס' קע"ב ח"א כן יש לנו לתת גם בבתי האלפנדק ואדרבא בבתי האלפנדק יוצדק בהם לתת הארבע אמות של הפרוק יותר מבתי החצר דבהם צריך פרוק משאות יותר ופשוט ועיין בס' קע"ב ס"ד ששם פסק דיש לבעל הכרם ארבע אמות בשדה הלבן להפך מחרישתו יעו"ש א"כ ברור הדברים דכל מקום שצריכים להארבע אמות דין הוא שיהיה הארבע אמות נגרר אחריו ופשוט:

אך ראה ראינו דאפילו הארבע אמות עצמה שאמרו נותנים לכל בית לא זיכו אותה לו אלא לפרוק משא בעת שהוא צריך אבל בעת שהוא פנוי יכול חבירו להשתמש בו אפילו יהיה לכל אחד ביתו מיוחדת הואל ועדיין לא חלקו החצר כל אחד יכול להשתמש בארבע אמות שלפני בית חבירו בעת שהם פנוים זולת דוקא אם חלקו גם החצר שמן הדין נותנים לכל אחד ארבע אמות שלפני ביתו בזה פסק הש"ע בס' קע"ב ס"ב שארבע אמות הם שלו לגמרי יעו"ש וכוונת מר"ן היא שאין חבירו יכול להשתמש שם אפילו בעת שאין בעל הבית משתמש שם אבל לעניין אם בעל הבית יכול לגדור אותם הואל והם שלו לגמרי בזה מצאנו להרב"י שהביא דברי הירושלמי ודברי הרמב"ן שפסק מכח דברי הירושלמי דלא זכה כי אם לפרוק משא ולא לגדור יע"ש אבל מדברי הרא"ש שהביא הרב"י שם בס' ע"ב נראה שהם שלו לגמרי אפילו לגדור והכי כתב הדרישה דהרא"ש ז"ל חולק על הרמב"ן והרא"ש ס"ל כתלמודא דידן דמשמעותו הם שלו לגמרי לכל דבר וכתב הדרישה דהכי קי"ל כהרא"ש והוא מה שפסק כאן בש"ע כדברי הרא"ש וא"כ נראה מדברי הש"ע דאם חלקו גם אמצעה של חצר דין הוא שיכול לגדור ארבע אמיתיו אך עדיין לא חלקו אמצעה של חצר אפילו חלקו הבתים עכ"ז אינו יכול לעשות שום שנוי בארבע אמות שלו הואל ויש זכות לחבירו להשתמש שם א"כ לנדו"ד דנראה דמה שבנה וגדר שמעון זה שלא כדין עשה שהרי אפילו לגדור גדר ארבע אמותיו אינו יכול מכ"ש לגדור לעשות כמו שעשה שמעין זה שגדר גבול ביתו שהוא יותר מד"א: אלא נראה דנדו"ד יש לו ארוכה ומרפא הואל ויש שם אכסדרה לפני הבית זכה במה שגדר דמצאנו ראינו דדין אכסדרה שלפני הבית הוא במחלוקת שנוי כמ"ש הדבר בספר דב"מ סר"ג וז"ל כתב מהרי"ד נר"ו נשאלתי על חלל שתחת הגארדקי (נהיה האכסדרה) אם הוא מבעל הגארדאקי ויכול להקיפו ולסותמו לעצמו או אם הוא כמו כל שאר חלל החצר שהוא משותף עם כל בני החצר וזכורני שיש מחלוקת בין הרב מהרח"ש שכתב בס' ס"ב מח"א שהוא בעל הגארדאקי ושדומה לו שכן דן הרב מהרשד"ם ז"ל והרב לחם רב נראה מדבריו שהוא כחלל החצר ושמעתי מפי הרב הגדול מוהריק"ו נר"ו שראוי לדון כמהרח"ש ז"ל דהוי בתרא ועוד שקבלה בידינו שמהרח"ש היה עושה פסקיו בפלפול התלמידים כדי שיצא הדין מליבן ומבורר וכו' והוסיף עוד הרב דב"מ הנז' לשאת ולתת בדברי הפוסקים שהזכיר ולבסוף כתב וז"ל עוד יש לעמוד דלא יהיה אלא מחלוקת בדבר ראוי לזכות לבעל הגארדאקי דכיון דבאותו חלל שתחת הגארדאקי לכו"ע יש לו זכות בו לבעל הגארדאקי בחלק אחד ובחלק אחד יש סברות דלדעת מ"ד הוא שלו ויכול לסותמו ולדעת האחרת אינו שלו אבל בחלק שאר השותפין איכא ספיקה בכוליה כיון דאיכא פלוגתא דרבוותא אם יש להם חלק או לא והו"ל ספק ואין ספק מוציא מידי ודאי וכההיא דספיק ויבם ככתוב אצלי במקום אחר עכ"ל הרב דב"מ ז"ל הרי לפניך דלא מלבד דהדבר שנוי במחלוקת וא"כ לוי זה שכבר בנה יכול לומר קי"ל כמהרח"ש ומהרשד"ם דסברי מרנן דהגארדקי יכולים בעליו לסותמו לעצמו דבמקום שכבר נעשה הנזק אלבא דכו"ע המזיק קרוי מוחזק וכמ"ש מור"ם בס' קנ"ד סי"ב וז"ל בעל החלון קרוי מוחזק ועל בעל החצר להביא ראיה ע"כ ועיין בש"ך סקנ"ה סקי"ט וא"כ יכול לומר קי"ל הואל וכבר בנה ומכ"ש לסברת הרב דב"מ ז"ל שכבר הורה והכרע הכריע דאפילו בבא לבנות לכתחילה הדין הוא שאין יכולים לעכב וכמש"ל דאין ספיק מוציא מידי ודאי דזכה איש הבניים בדינו:

אך מה שעומד לנגדנו בזה הוא דלפי הנראה דלא טוב עשה שהרי בשאלה כתוב וזל"ה וראובן ה' בנה כותל אחד מצד הבית של העכו"ם שמצדו והכניס האלנב"ח שמכוון לביתו ועשה כולה בית אחת ומוכר וקונה בה כעת עתה לחדיד ולאחר ימים וכו' עשה לוי כמו שעשה ראובן בביתו וכו' מדבריו אלו נראה דגדר כל סביבות הבית ועשה לה צורת הפתח וחזר כולו בית אחת וא"כ זה אשר לא כדת דעד כאן לא זכינו לו לגדור אלא לעשות גדר מזה האלנב"ח ולסותמו ולהכניס חלל האלנב"ח לתוך ביתו וישאר שעור ד"א שלפני פתח הבית פרוץ לפרוק המשואות דאזי הדר דינו לאותו הארבע אמות הנשארת לפני פתח הבית פרוצה שתהיה עולה לו להארבע אמות שנותנים לו לפני פתחו כדין שכתב הש"ע בס' קע"ב ס"ד שהאכסדרה עולה להארבע אמות אם אפשר להכניס שם במשאו יעו"ש כל זה וא"כ בנדו"ד שעשה צורת הפתח וחזר כולו בית אחת א"כ יהיה צריך לתת לו עוד ארבע אמות אחרות לפרוק משא לפני הבית לפני פתח זה החדש שעשה שהכניס כל האלנב"ח וגם הד"א שלפני הבית גדר אותה ועשה לה צורת פתח חדש וא"כ צריך ד"א לפניה והוא מתורב"ץ החצר השייך לכל השותפים בו זכות וא"כ הרי גזל קרקע הרבים השותפים עמו בתורבץ החצר:

ואפילו אם יטעון שמעון זה שינכו לו זה המקום שהכניס נגד ביתו במקום הארבע אמות הראוי לו ולא יתנו לו עוד ד"א נגד פתחו זה שבנה מחדש איני מה"ד חדא דיום מחר ומחרתו ישתכח הדבר ויבוא עוד ליטול ארבע אמית נגד פתחו ואפילו יעשה להם שטר בעדים שכבר לקח הד"א שלפני פתחו והכניסה בכלל הבית ולא נשאר לו עוד זכות לתת לו ד"א אחרות עכ"ז יכולים לעכב עליו לומר שאינם אחראים לשמור שטרם וכו' ויהיו צריכים לירד עמו לדינא ודיינא וכמ"ש הש"ע ריש סקנ"ה ובסמ"ע שם סק"ב יעו"ש: ועוד דעדיפא מזה הוא דאפילו יודה לבני האלפנדק שאין לו עוד זכייה בד"א שלפני זה הפסח שעשה שכבר הכניס ארבע אמיתיו לתוך ביתו עכ"פ הרי מונע אותם מלהשתמש בזה המקום שעשה עתה לפני הפתח ממה שהיו משתמשים בזה הד"א קודם לזה דמקודם לזה היה זה המקום תורבץ החצר הראוי להשתמש כל אחד בכל עת ורגע ועכשיו כשלקח הד"א והכניסה בביתו וקרב פתח הבית לאמצע החצר לא נשאר מקום זה שלפני הפתח עוד ראוי להשתמש כקדם וכבתחילה כי בו יעמדו הקונים מבעל החנות וגם מוכרח הוא לפרוק בו משואותיו ומונע השותפים שלו בחצר מלהשתמש שם בעת שבעל החנות צריך לו ומטעם זה כתבו הפוסקים דאין יכול לפתוח פתח:

אחר בביתו להחצר של שותפין חדא משום שלא ירבה בדיורין וחדא משום דמקודם לזה היו השותפים משתמשים שם וכשיעשה זה פתח חדש אפילו לא יזכה בהארבע אמות שלפני פתח החדש שכבר יש לו ארבע אמות לפני פתחו שיזכה בי בראשונה עכ"פ כיון שלפני הפתח אין ראוי להשתמשות לכך יכולים לעכב יעויין גם זה בנתיבות המשפט במשה"א סקנ"ד סק"ב וא"כ מתרי טעמי אלו נראה דלא זכה במה שסתם ועשה צורת פתח וההיא דדב"ר מש"ה שהביא משם מהרח"ש ומהרשד"ם יכולים. לומר דבדלא עשה צורת פתח איירי אלא בסתם אותו והכניס אוירו לפתח הבית ומן הבית יכנס להאגרדאקי ולא עשה צורת פתח מבחוץ להאגרדאקי איירי ובאמת תהלי"ת אחר החיפוש כאשר דמינו כן מצאנו בפשיטות. וז"ל הרב זכו"ל ח"א דנ"ב וז"ל מי שהיה לו אכסדרה פתוחה על חצר השותפין וסתמה ועשאה בית ואח"ז בא לעשות באותו בניין פתח לחצר אינו יכול ואפילו מתחילה בשעה שעשאו בית לא היה יכול לפתוח שם פתח מהרח"ש ח"א סי"ד יעו"ש הרי לפניך דמהרח"ש בעל הסברא שכתבנו דיכולים לסתום האגרדקאקי לעצמו ס"ל כאן דאינו יכול לעשות פתח ובודאי מהטעם שזכרנו שלא ימעט חלק השותפין מתורבץ החצר וגם. לא ירבה בדיורין וא"כ מה שכתב לעיל דיסתום לעצמו היינו בלי צורת פתח והגם דלעיל הזכרנו משמו האגרדאקי ובכאן נקט האכסדרא פשוט וברור הוא דאגרדאקי ואכסדרא דין אחד להם וכמו שנראה מדברי הרב זכו"ל שכתב וז"ל ועיין בד' אם יכול לעשות בית במקום אכסדרה ובמקום גארדאקי וכו' הרי דבסקרא אחת נסקרים ושקולים הם דדין אחד להם אלא לפי בניניהם חלוקים בשמותם ועיין בס' דבר משה שהבאנו לעול ותראה מדבריו דגארדאקי הוא האלנב"ח שאנחנו עושים בחצרות שלנו וכמו שאנו דנים עליו אנן בזה יעויין שם במקומו איך שיהיה נראה דמה שסתם ועשה צורת פתח הוא אשר לא כדת כמו שהוכחנו הואל וממעט ומונע השותפים מתשמיש ארבע אמות שחזרו עתה להיות סמוכים לפתחו:

אלא נראה דגם בזה זכה שמעון זה הבונה מכת ההיא דהרמב"ם פרק ה' מהל"ש שהביא בפסקו הר' מוהראנ"ח נר"ו דמי שמעמיד מחיצה בחצר השותפין זכה לאלתר וכן היא הלכה אלבא דמר"ן עיין סמ"ע סקנ"ב יעו"ש וכן פסק הרב מוהר"ר ר"ב זלה"ה בס' משי"ש ח"ב קל"ט דדעת הש"ע כמ"ש הסמ"ע בסימן ק"ם בהעמדת בהמה בחצר דאם היא חצר השותפין ועשה מחיצה לאלתר הוי חזקה יעו"ש וא"כ גם כאן הואל ועשה מחיצה ופתח פתח ושתקו הגם שמונע מהם תשמיש אותו מקום שחזר להיות סמוך לביתו כדאמרן אפילו הכי תכף זכה דלא גרע מעושה מחיצה תוך החצר דזכה במקום המחיצה להשתמש שם לבדו ופשוט:

גם דעדיפא מזה איכא למימר דלוי זה הבונה אפילו לכתחילה יכול לבנות כמו שבנה ולעשות צורת פתח וכמו שבא הדבר מפורש בס' מש"ה שפיר קאמר במערכת שי"ן אות צ"ה וז"ל ראובן ושמעון שותפין בחצר אחת אך בחלקו"ת לכל אחד בתים מיוחדים אמנם שטח החצר ושאר תשמישי החצר הם בשותפות ביניהם ועמד ראובן והכניס לתוך ביתו משטח החצר ושמעון לא אמר ליה ולא מידי ואחז"ר עמד שמעון ורצה להכניס משטח החצר ג"כ וערער עליו ראובן באמור לו כיון ששתקה כשהכנסתי אני משט' החצר מחלת לי וזכיתי במה שהכנסתי משטח החצר ועכשיו אי אתה רשאי לקחת משטח החצר כי איני רוצה למחול על חלקי ושמעון השיב ישיב כי לא מחלתי לך אלא על סמך לכשארצה גם אנכי לקחת משטח החצר. על דנא פתגם נשאל הרב ב"ד ז"ל בחומ"ש צ"ז והעלה הדין עם שמעון עכ"ל הרב מראש ועד סוף וממנו נקח לראובן זה שבא לערער שאין בדבריו כלום הואל והוא עצמו הקדים לפירעטת ועשה בבית שלו כמו שעשה לוי זה הבונה וכמ"ש בשאלה א"כ לוי זה יזכה לעשות כמוהו:

ואין להשיב ולומר דשאני נדון הרב ב"ד ז"ל מנדו"ד דכאן הואל ובשעה שבנה ראובן היה עדיין הבית של הגוי ואח"כ מכרו לשמעון ושמעון ללוי וא"כ הרי פנים חדשות באו לכאן וכיצד יאמר כאן לוי לראובן בשעה שבנתיה בגבולך היה בדעתי שאבנה גם אנכי בגבולי הרי לא ידעינן דעת הגוי המוכר הראשון שבימיו נעשה גדר זה:

אלא כד דייקת שפיר בפסקו של הרב תראה שאין זו דחייה דים לנו לב לדעת היאך פסק הרב כן מכח מה שאומר שמעון שבדעתו היה על סמך וכו' הרי קי"ל דברים שבלב אינם דברים והיה צריך לגלות דעתו דלא מחל ובכל עת וזמן שירצה יטול גם הוא ואזי יזכה מדין חלוקת השותפות ועכשיו ששתק מאן לימא לן דמחל אלא מוכרח לומר דאפילו בלי שום גלוי דעתה כך הדין נותן דהואל ושותפים הם באמצע החצר ובא אחד ונטל חלק בראש וחבירו שתק איני דין שיפסד זה חלק הנוגע לו במה שנטל חבירו אלא דינו הוא מדשתק מחל לו לאותו מקום ויהיה קנוי לו כנגד זה החלק גם הוא במקום אחר: ואל יקשה בעיניך פסק זה של הרב"ד דמחזי דלא כפסק הרמב"ם דפסק בפרק ה' מהל"ש שכתבנו דבהעמדת בהמה בחצר השותפין לאלתר הוי מחילה ומדברי הסמ"ע שם סקכ"ב נראה דהוי מחילה לגמרי לא יטול גם הוא כנגדו אלא דהוי מחילה ואין יכול חבירו לעשות גם הוא כמו שעשה חבירו ויעוין שם בדקדוק דברי הסמ"ע שכתב וז"ל והטעם דאמרינן דרך שאלה העמיד שם מחיצה לזמן מה ובחצר השותפים הוא בהפך דאין הדבר תלוי בחזקת שלשה שנים אלא בהעמדת מחיצה דאם העמיד מחיצה הויא מחילה לאלתר דגם השותף מקפיד ומדשתק מחל ליה לגמרי משא"כ בלא שותף דאין דרך למחול לגמרי מלשון זה מוכח דמחל לגמרי ואין חבירו יכול לעשות נגד מה שעשה מלשון מחילה גמורה דנקט בלשונו:

גם אי הוה הדין הוא שיכול לעשות גם חבירו כן א"כ הו"ל לתת הטעם ולחלק בהכי בין חצר השותפין דהוי חזקה לאלתר דודאי מחל לו הואל ויום מחר או מחרתו יכול ליטול גם הוא ולעשות כמו שעשה חבירו וא"כ מסתמא מחל לו אבל חצר אחרת נגד מי מחל לו בחלק מחצרו ולכך בעינן שלשה שנים וטענה שנתן או מכר לו חבירו כדין כל חזקת קרקע אלא ודאי דמאי דאמרינן בשותף מחל לו היינו לגמרי ולא ליטול נגדו ועל זה לא יוצדק לחלק בכך וא"כ לכאורה נראה דדברי הרב ב"ד ז"ל הפך דברי הש"ע הנז': אלא כד דייקת תראה דחלילה לומר דדברי הרב"ד ז"ל דלא כהרמב"ם ז"ל והש"ע והסמ"ע דאמרן אלא דהתם בס' ק"ם בפסק הרמב"ם דפסק הש"ע בחזקת העמדת הבהמה אפילו בעשה מחיצה דהחזיק לאלתר הרי פירשה שם הרב משה"א דבשותף מיירי שרוצה להחזיק רק לעניין שיכול להעמיד הבהמה דכיון שהחצר עשוי לכניסה ויציאה דרך השותפין להקפיד על העמדת הבהמה אבל אם השותף טוען על גוף המקום טענת מכירה שיהיה שייך לו תמיד דינו כאחד דבעי ג"ש עכל"ה דמשה"א יעו"ש וא"כ ודאי הואל ולא איירי שם אלא בעשה מחיצה להעמדת בהמות ולא לזכות בו עולמית בזה הוא דאמרינן מחל לו מחילה גמורה ואין חבירו יכיל לעשות כמו שעשה אבל הרב"ד ז"ל איירי במוסיף משטח החצר לתוך ביתו לזכות בו עולמית בזה ודאי דלא שתק ומחל אלא אדעתא שיהיה קנוי לו ג"כ עילמית נגד מה שלקח חבירו דדמי זה קצת למ"ש הש"ע סקנ"ז ס"ב דמדבנה זה זכה זה יעו"ש הגם דהתם גלו דעתם שרצונם כך עכ"פ כל זמן שלא קבלו קנין הוי דבריהם שאין בהם ממש ועכ"ז אם הלך בלי דעת חבירו ובנה איתברר חלק חבירו. גם אנחנו כעין דמדומי ראיה נביא לנדו"ד הואל והדבר מוסבר מצד הסברא דדמי זה השותפין בחצר לשאר שותפין דעלמא שכל אחד יש לו קרן בכיס זה מנה וזה מנה האם נאמר שאם אחד מהם נטל מן הקרן סך מה בפני חבירו לעשות בו צרכיו וחבירו ראה ושתק האם נאמר שחבירו שתק לו ליטול אותם בתורת מחילה מהאמצע אלא הכוונה דנטל אדעתא שיטול חבירו נגדו וא"כ גם כאן בשטה שבנה ראובן זה והכניס האלנב"ח לתוך ביתו ודאי דעת ראובן זה ודעת העכו"ם שוה בזה ואין חלוק בין עכו"ם לישראל בזה כלל ומשעה שבנה ראובן נקנה לעכו"ם גם הוא להכניס האלנב"ח ולהשתמש בארבע אמות הצריך לפתח אשר יעשה וא"כ הוי כאלו הוברר לו המקום ושלו הוא לבנות כאשר בנה ראובן וא"כ כל מה שזכה העכו"ם מכר והוי מכר הבית ושטח האלנב"ח להכניסו לבית ולהשתמש בסמוך לו:

כל זה הטרחנו עצמינו לייסד דמן הדין הגמור זכה לוי במה שכבר בנה. אך באמת אין אנו צריכים לכל זה לפי מה שבא כתוב בפסק מהראנ"ח נר"ו שכתב שהעדים העידו שכך הוא המנהג נהוג כמו שעשה לוי זה פשוט אפילו אי לא הוה זוכה בדין מנהג עוקר הלכה וזכה ובאמת שכך נראה מדברי השאלה שמנהג זה ידוע ביניהם שהרי כבר ראובן עשה מה שעשה ואין פוצה פה כלל גם לוי זה לא בא לערער ראובן עליו אלא על מה שהאפיל עליו ועל מה שהשיג גבולו ש"מ אם לא היו מגיעים לו שני נזקים אלו לא הי' לו לטעון. מטעם דכך עמא דבר:

ועל מה שטען ראובן ואמר שעכשיו שעשה לוי כותל בבית שלו לא נשארה ביתו נראית לקונים גם בזה אין הדין עמו וכמו שבאמת השיב על זה אברהם בראש דהוי כדין שאר שעבודין שאין בהם חסרון קרקע דמחל בשתיקתו וכמ"ש בס' קנ"ד וקנ"ה סל"ה יעו"ש ובמקומות אחרים אין צריך להאריך בזה: אך על מה שטען שהשיג גבולו והכניס חלל הבית של חבירו ובנה בו הכותל כמ"ש בשאלה בזה צדקו טענותיו דלא זכינו לו מצד הדין ומצד המנהג אלא לגדור ולבנות בשלו דוקא מטעמא דגבול ביתו עד תחומו שלו הוא לעשות בו חו"ר כמש"ל וא"כ מטעם זה ג"כ גבול ותחום חבירו נמי שלו הוא לגמרי לעשות בו חו"ר ואין חבירו יכול לבנות ועליו לנתוץ מה שבנה בגבולו ואפילו יתברר שבשעה שבנה לוי היה ראובן עומד ושתק לא זכה לוי ודין זה הוא מ"ש הש"ע בס' קמ"ב ס"ב דבעינן עד שידע ויסייע ואזי זכה הבונה יעו"ש ובנדו"ד לפי דברי השאלה לא נזכר שראובן המערער מידע ידע וסייע א"כ דין הוא שלא זכה לוי זה הבונה במה שהעמיד הכותל בקרקע של חבירו ומחויב הוא לסתור הכותל מעל גבי קרקע של חבירו כמ"ש מור"ם סימן ש"ם ס"ב דקרקע אינה נגזלת ואין בה תקנת השבים יעו"ש:

וא"כ קם דינא דכל מה שבנה וגדר בתחומו נגד האלנב"ח כדין עשה ואין לראובן עליו כלום גם במה שטען שהאפיל עליו ולא נשארו הקונים רואים. אותו כבתחילה אין בדבריו כלום אך צריך להסיר מה שבנה בגבולו דאין לו רשות כי אם לעשות חו"ר בשלו דוקא ותו לא מידי וצוי"ם וימ"ן. כ"ד החותם באדר הס"ל תרנ"ז פה סאלי יע"א:

הצעיר רפאל אנקאווא סי"ט:

תוכן העניינים

שות קרני ראם

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה