אור ברסלב

שות קרני ראם· רבי רפאל אנקאווא

סימן קנ

סימן קמט

זה הועתק מאגרת אחת ג"כ נעלמך די אוצלתני בראפך ה' די קולתלי ר' יוסף ברדוגו קאללך באיין ר"מ אלמאליח הווא מצרן פלעקדא דדאר קולו על לסאני די מא יסאל מצרנות די אנא תחייבתלו הינא בסך מייא ועסרין דורום עלא סתין סהר ועמלת מעאה כל תנאס לסהר נסבקלו ארבעא ועשרין דורו דייאלהא יעיין בדברי מר"ן בסיקע"ה ס"ח ובסמ"ע שם ואפילו אם רוצה לפרוע סך מאה ועסרין דורוס מיד עכ"ז אין לו דינא דב"מ מטעם דבשכירות יש בהם תנאי לסיד אותה בכל שנה פנים ואחור והמשכיר אינו מאמינו לקיים התנאי יעו"ש בס' הנז' ס"י עוד טעם אחר כיון שהמשכיר במדינה אחרת לית בה דינא דב"מ כמו שאם היה בן המצר במדינה אחרת שכתב מר"ן בסי' הנז' סל"ד וכ"כ מר"ן בבדק הבית בסי' ה' שדין אחד יש להם ע"ש. ועוד טעם אחר דמר"ן פסק דבשכירות לית בה דינא דב"מ והגם דהטו"ז פסק מי שהשכיר ביתו לאחר ובתוך זמן השכירות השכיר לשני בכלות זמן השכירות הראשון שאפילו הרמב"ם יודה לזה שיש בו דינא דב"מ היינו דוקא שהשכיר לו בתוך זמן השכירות של הראשון אבל אם בכלות הזמן השכיר לשני לא מצי להיות מצרן כמ"ש מר"ן בב"י ע"ש והרי רבי רפאל חתני ישא ויתן עמו בהלכה ולפי שאין הפנאי מוסכם לא ראיתי לכתוב לכמוהר"ר יוסף בירדוגו נר"ו:

והן היום הפציר בי יוסף עד בוש להשיב על דברי מור"י נר"ו האמורים לעיל והגם שידעתי ביני דלא ידענא לכווני אימרה ולאגמורי סברא עכ"ז ידעתי בעט"ר שאל יאשימני על זה ובפרט דתורה היא ולמודע"י אני צריך שע"י רבי בעה"ו רווח שמעתתא ומסקה אליבא דהלכתה:

ראיתי מ"ש עטרו"ת לי ברישא דליכא דינא דב"מ מההיא דמר"ן סיקע"ה ס"ח ומהסמ"ע שם ע"כ הנה נראה דמור"י נתכוון לומר דכמו דבמוכר יכול לומר בלוקח זה ניחא לי למכור בהמתנה ולא ללוקח אחר כי הוא קשה לי וגם כאן כההר"י נר"ו יכול לטעון שזה קשה לו:

תחלה וראש צריכין אנו לדעת אם יש לדמות משכיר זה למוכר בהמתנה ולומר דהמוכר יכול לטעון זה נוח לי וז"ק לי גם המשכיר כן או דילמא דלא אמרו יכול לטעון זה ז"ן וז"ק אלא במוכר בהמתנה ונשאר נושה בו כל דמי הקרקע בזה יש חשש ז"ן וז"ק אבל לגבי השכירות הגם דקי"ל שכירות אינה משתלמת אלא לבסוף עכ"ף סוף כל שלשים יום זימניה הוא ומצינו לאבי התעודה הוא הרב מהרימ"ט זלה"ה בח"א שפסק דאם אינו פורע השכירות כפי תנאו נראה פשוט דיכול להוציאו תוך זמנו וכן בימות הגשמים יעו"ש ועי' בס' זכו"ל בח"א אות שי"ן ג"כ משם הרב פרמ"א זלה"ה יעו"ש וא"כ הואל ויכול למכור למצרן ואם יהיה קשה לו משתלום החודש הראשון יכול להוציאו מביתו א"כ נימא דאינו יכול לטעון זה קשה לי כי אין פסידא כ"ך הואל ומסוף החודש הראשון יהיה נתקן הפסידה דידיה בדבר קל אין לנו מצות ועשית הישר והטוב בשביל זאת הן אמת דחלוק זה דחיק ואתי מרחיק דמה לו ולצרה הזאת להכניס עצמו בעובי הקורה המשכיר הזה ונימא דתשלום החודש יכול לסלוקי ההיזק וכו' דאדרבא הסברא נותנת להיפך דלא יצריכוהו חכמים לקיים ועשית וכו' מחשש שמא לתשלום החודש כשיוציאו מהבית לא ימצא מי שישכירהו ממנו נוסף ע"ז דשמא לתשלום החודש כשיתעקש על התשלומין לא ירצה לצאת לו מן הבית ויצטרך לירד עמו בדינא ודיינא וכעין זה פסק מר"ן בסי' קנ"ה בדין הרחקת הנזק דצריך להרחיק את נזקו וסיים שם ואע"פ שהרחיק כשיעור אם יצא אש והזיקה משלם מה שהזיקה וכתב הסמ"ע סק"ג משלם מה שהזיקה ומ"מ צריך להרחיק לכתחילה שיעור הנז"ל שאולי ידלוק בתי השכנים ולא יהיה ממה לשלם וגם מפני שלא ירצה לירד עמו בדיני ודיינא עכל"ה הרי מטעם זה השני לחוד הוה דיי ליה להסמ"ע וא"כ גם כאן מטעם זה לחוד דיי והותר דלא ליהוי המצרן זוכה בשכירות הבית מכ"ש בצירוף טעמא קמא דשמא כשיוציאו מהבית לא ימצא מי שישכירה ממנו וטעם זה הוא דאהני לן לההוא דקי"ל ופסקו מר"ן בסי' ל"ד דאם המצרן בעיר אחרת אין להשהות המקח דשמא לא ירצה המצרן לקנות ונמצא זה מפסיד מקחו ועי' בס' משכנות הרועים מ"מ טעם זה וא"כ מהיכן הרגלים להסתפק ספק זה ולבטל טענת ז"ן לי וז"ק לי במשכיר: ע"ז אשיחה ואומר דלכאורה מי הביאנו לבית הספק ולחלק חלוק זה משום דא"כ לסברת רבינו הרא"ש דס"ל דיש מצרנות בשכירות היאך מתקימה הרי כל משכיר יאמר ז"ן לי וז"ק לי ואין לומ' דלא אמר הרא"ש דיש מצרנות בשכירות אלא היכא דלא קפיד המשכיר וכמ"ש הד"מ בסי' זה לסברת הרא"ש ופסקו מור"ם בס"ח בההיא דמוכר בהמתנה אבל היכא דקפיד המשכיר אין הכי נמי יכול לטעון זה נו"ל וזה קשה לי דהא מצינו ראינו לרבינו הטור בסי' שט"ו ס"ב שכתב משם אביו הרא"ש שנשאל על ראובן ושמעון שהיה ביניהם שדה מושכרת בשותפות ורצה אח"כ ראובן לשכור חלקו ללוי ושמעון מעכב עליו ופסק שם דהדין עם שמעון ואין ראובן יכול לעכב ולגלגל עליו הרבה שכירות וכו' יעו"ש ואם האמת הוא דהרא"ש ס"ל דאם המשכיר יכול לטעון ז"ן וז"ק וכו' א"כ היאך פסק שם הרא"ש דאין ראובן יכול לעכב על שמעון וכו' הרי ראובן יכול לעכב עליו מכח ז"ן וז"ק וכו' אלא בודאי דאיכא למימר דהרא"ש לא ס"ל דאיכא טעם ז"ן וז"ק בשכירות הואל ואין כאן פסידא כ"ך כמש"ל דהואל ולתשלום החודש יכול להוציאו לא חששו לצער מועט לבטל בשבילו מצוה דמצרנות:

והן אמת שעלה בדעתי לפרש דברי הרא"ש שהביא הטור בסי' שט"ז איירי שמשכיר עצמו לא קפיד על טענת א"ן וז"ק וכו' ולא קפיד אלא מכת טענה אחרת כמ"ש שם יעו"ש אבל אין הכי נמי אי הוה טעין ז"ן וז"ק וכו' אפשר שומעין לו:

אלא דראיתי להרב זכו"ל אות שי"ן ח"ב שכתב משם הרב יד אהרן משם הדרישה דאם המשכיר חפץ באחר ולא במצרן דאימר ז"ן וז"ק וכו' כו"ע מודו דהרשות בידו ואין המצרן יכול לסלקו ואפילו להרא"ש ודעמיה דס"ל דשכירות אית בה דינא דב"מ היינו כשלא איכפת ליה למשכיר אבל בלאו הכי יכול למחות והיינו טעמא דשכירות אינה משתלמת אלא לבסוף זהו תכלית הדברים שכתב הרב זכו"ל משם הרב יד אהרן משם הדרישה וכו' ועל דברים האלו סיים הרב זכו"ל וכתב וז"ל איברא קשה דמתשובת הרא"ש שהביא הטור בסי' שט"ז מפשט לשונו נראה דאפילו אם מעכב המשכיר אית ביה דינא דב"מ ואיך קאמר דכו"ע מודו הרי הרא"ש לא ס"ל הכי יעו"ש:

אך בראותי זה דהרב זכו"ל מפרש דהרא"ש מכח אותה תשובה נראה ממנו דלא ס"ל דיכול לטעון המשכיר ז"ן וז"ק וכו' על כן אמרתי עת לחשות מלדבר ולומר דהרא"ש שם בסי' שט"ז בדלא קפיד מיירי איך שיהיה נקטינן מכל האמור דהרב בעל זכו"ל הוכיח במישור מתשובת הרא"ש דלית ליה להרא"ש טענת ז"ן וז"ק וכו' במשכיר והגם דהרב הנז' ראה וידע מדברי הרב בדק הבית המדברים במוכר בהמתנה ופסקה מור"ם בס"ח עכ"ז לא הוקשה לו עליהם מתשובת הנז' שממנה מוכח שהרא"ש לית ליה ז"ן וז"ק וכו' אלא בודאי דאיכא למימר שיש לחלק מה שחלקתי אני עני:

ואל תשיבני על זה דמאי הוי אפילו נימא דהרא"ש לא ס"ל טענת ז"ן לי במשכיר עכ"ז הרי הרב יד אהרן משם הדרישה כתב דכל הפוסקים ס"ל הכי והוסיף דגם הרא"ש וסיעת מרחמוהי דס"ל דיש מצרנות בשכירות ואם כן אפילו נימא דהרב זכו"ל תמה על דבריו שכתב דגם הרא"ש מודה והביא תשו' של הרא"ש המנגדת ואומרת דהרא"ש לית ליה טענת ז"ן וז"ק וכו' במשכיר עכ"ז לשאר פוסקים מיהא אית ליהו האי טעמא במשכיר וא"כ הואל והדבר הוא במחלוקת שנוי הרי קי"ל דלכל הפוסקים זולת הרמ"ה כולהו ס"ל דהלוקח הוא המחזיק הואל והקנין דידיה הוי קנין מדאורייתה והמצרנות היא מדרבנן דהקרא אסמכתא היא וכוותייהו דהפוסקים פסק מור"ם בסי' קע"ה יעו"ש דהלוקח הוי מוחזק וא"כ גם כאן אפילו נימא דהרא"ש יסבור דליכא טענת נוח לי במצרנות עכ"ז כשאר פוסקים נקטינן דס"ל דיכול המשכיר לטעון זה נוח לי דזה אינו דהא תשובת הרא"ש זאת דסי' שט"ז שממנה מוכיח הרב זכו"ל והרא"ש דס"ל דהמשכיר אינו יכול לטעון ז"ן וז"ק מצאנו למר"ן שערכה בשלחנו הטהור בסי' קע"ה סס"א יעו"ש וא"כ אנן דגרירי אחר הוראותיו כוותיה נקטינן ואין המשכיר יכול לטעון ז"ן וז"ק:

אלא דכד דייקינן שפיר נראה דהרב הפרישה ידע וראה מתשובת הרא"ש שממנה הוכיח הרב זכו"ל והגם שאין ספר הדרישה כעת לפני לראות יסוד הדברים עכ"ז מלשון הרב זכו"ל עצמו ממנו מוכח דבעל הדרישה ראה וידע מתשובה זאת כמו שמשמע מדבריו שכתב וז"ל איברא דעדיין קשה מתשובת הרא"ש שציין שהביא הטור וכו' הרי מדכתב מתשובת הרא"ש שציין וכו' הרי מורה באצבע דמאן דס"ל דהרא"ש מודה דיכול לטעון ז"ן וז"ק ידע וראה מתשובת הרא"ש ועכ"ז פסיק ותני דגם הרא"ש מודה דס"ל דיכול המשכיר לטעון ז"ן לי וכו' וא"כ הדר דינא ג"כ דיש מחלוקת בדברי הרא"ש דלדברי הרב יד אהרן משם הדרישה ס"ל דלדעת הרא"ש דכוותיה פסק מר"ן ס"ל דיכול המשכיר לטעון ז"ן וז"ק ולדעת הרב זכו"ל ס"ל דלדעת הרא"ש אינו יכול לטעון וא"כ הדרן ג"כ לפסק מור"ם ג"כ דבסי' ע"ה דבכל מחלוקת הפוסקים הוי הלוקח מוחזק ויכול המשכיר לומ' ז"ן וז"ק וזכה השוכר:

אכן נשאר לנו לדעת מה יענה הרב הדרישה בקושיית הרב זכו"ל דמאותה תשובה נראה דאין המשכיר יכול לעכב בטענת ז"ן וז"ק:

לכאורה אמרתי אני ללבי לתרץ דאותה תשובה דהרא"ש איירי בשותפים בחצר שהרי מכוח דהוו שותפים פסק מר"ן בסיס"א כאותה תשובה הגם דס"ל כהרמב"ם דבשכירות ליכא דינא דב"מ עכ"ז בשותפים פסק כהרא"ש דיש בשכירות דינא דב"מ וכמו שסיים מר"ן שם בסיס"א בדבריו וכתב וז"ל הדין עמו כיון שהוא שותף יעו"ש וא"כ מאותו טעם הייתי ג"כ רוצה לומר דבשותף אין המשכיר יכול לטעון ז"ן וז"ק וכמ"ש הרב בע"י חי"י בהגהות ב"י ס"ט מצאתי תשובת מהרי"ל בתשובות השייכים לס' קנין וז"ל דהא דאמרינן לאשה וליתמי לית ביהו דינא דב"מ הני מילי לגבי מצרן אבל שותף עדיף ואם זבין לאשה וליתמי אזי שותף עדיף ומסיק וכן אני אומר בכל הני דאמרן לית ביהו דינא דב"מ דוקא ולא שותף עכל"ה:

ודין זה הובא בכל ספרי האחרונים דשותף עדיף וכראותי זאת הייתי רוצה לחלק בזה כמ"ש:

אלא דראיתי וידעתי מפסק הרב תוש"י אלמאליח זלה"ה ס"ב סי"א שכתב שבמקום שיש פסידא למוכר לא אמרינן שותף עדיף ממצרן ולא נכלל בכללי האי כללא דשותף עדיף ממצרן במקום שיש פסידא למוכר וכן ראיתי להרב מוהרי"ע בספרו בני יהודה במנהגי ארג"יל בדיני המצרנות וכן ראיתי לרב אחרון בספרו הנק' ויאמר יצחק סיקפ"ו יעו"ש עליו גם כאן שהוא פסידא למוכר וצורך המוכר סברא הוא דדין השותף והמצרן שוין ועדיין הקושייה במקומה עומדת:

אלא דמוכרחים אנו לתרץ כמש"ל אני עני דהרב בעל הדרישה מפרש תשובת הרא"ש דבלא קפיד המשכיר דבר הפך דברי הרב זכו"ל דמדקדק פשט דברי הרא"ש וק"ל:

איך שיהיה הדרן למאי דאתן עלה דכל אלה הדברים לא נצרכו אלא ללבן ולברר מוצא הדין דבלאו הכי נדו"ד שהיה שכירות לזמן מרובה ובסוף השנה צריך לשלם ממון רב בודאי דהוייא כמכר אפילו למי שירצה לומר דבשכירות לית בה טענת ז"ן וז"ק דדוקא בשכירות שהזיקה מועט אבל בכגון דא הוייא כמכר ומהטעמים הנז':

איך שיהיה נראה שהדין ד"א כמ"ש עטרות לי הוא אמת ותורתו אמת אכן ומה אעשה להא דמצאנו ראינו לרב אחרון חביב כמוהריב"ו זלה"ה בס' וי"ץ בליקוטיו אות שי"ן שכתב וז"ל מי שהיתה קרקע חבירו שכורה בידו והלך אחר ושכרה יכול השוכר הראשון לסלק השני וכן מנהג פשוט בעיר טיטואן לומר קרא בקרא פייא יולא ועי' בטו"ז סיקע"ה ומצאתי כתוב בכת"י מהרש"א זלה"ה דיהיב טעמא דאינו יכול לטעון ז"ן וז"ק דאמרינן ביה כי היכי דהוה נוח לך כל ימי השכירות שעברו שהיה השוכר דר יהיה נוח לך ג"כ מכאן ולהבא וא"כ נפל פיתא בבירא דלא איתאמר דין ז"נ וז"ק אלא במי שלא היתה בידי מעולם ובא לזכות בה מחדש מדין מצרנות אבל בכגון דא שהיה דר בה ליכא דינא דז"ן לי וזק"ל:

גם נוסף ע"ז שכהר"ם נחית ליתן ערב אמוד כמו הלוקח ומצינו להרב מאמר קדישין סיקע"ה סק"י שכתב וז"ל אם יעמיד המצרן ערב בטוח כמו הלוקח יכול לטעון בר מצרא וא"כ גם כאן שכהר"ם יש לו ערב בטוח כמו השוכר הזה בודאי דיש בו דינא דב"מ:

גם מה שרצה כת"ר לבטל מכאן דינא דב"מ מכח התנאי שהתנה על השוכר האחרון לסוד אותה בסיד ואינו מאמין לשוכר הראשון וכו' גם בזה אחר נשיקות כפות רגליו דגם בזה איכא למישדי בה נרגא דלא איתמר דין זה אלא בבא למכור או לשכור ורצה לזכות בה המצרן שלא היתה בידו אלא מצרן הסמוך לה אבל בנדו"ד שכבר היתה שכורה בידו וההוא אמר שגם הוא על תנאי זה היתה מושכרת בידו לסוד אותה פנים ואחור שלעולם הוא בדיבוריה קאי וקיים תנאי גם בזה אינו יכול כה"ר יצחק הנז' לומר דאינו מאמינו שוב לומר שמא לא יקיים תנאו ודומייא הא לטעמא דכתב הרב מהריב"ו משם מהרש"א על ההיא דשכירות שאינו יכול לטעון ז"נ וז"ק אלא אמרינן ליה כמו שהיה נוח לך מקודם לזה כך מכאן ולהבא וא"כ לדבר הזה נימא הואל והאמינו מקודם לתנאי זה כך מכאן ולהבא אינו יכול לומר איני מאמינו: וגם מה שרצה כת"ר לבטל מנדו"ד דינא דבר מצרא הואל והמשכיר הוא דר בעיר אחרת וחיליה לאורייתה מההיא דסיל"ד דפסק מר"ן דהיה בן המצר בעיר אחרת וכו' ומההיקש שהקיש הרב מר"ן בבדק הבית דינא דהיה המוכר בעיר אחרת להאי דינא דפסק מר"ן בסיל"ד יכו' לכאורה נראה דהגם דכפי האמת דין זה דהרב בדק הבית מצאנו דבמחלוקת הוא שנוי דעל מבוכה זו עמדו אבות העולם והביאם הרב בנ"י חי"י סיקע"ה בהגהות הטור ס"כ ובספר הע"ר בהגהט"ו יעו"ש וז"ל היה המוכר והקונה במקום אחד והמצרן היה במקום שהבית היה שם השיב מהר"א בן ששון הובאה תשובתו בס' מהרלב"ח דזכה הלוקח והסכים עמו הרדב"ז ומהרל"ח שם כתב שלא אמרה הרמב"ם אלא כשבן המצר אינו בעיר במקום שהקרקע נמכר ע"כ והרב המבי"ט סינ"ו הוא מדעת זה ועיין בס' בני אהרן סיז"ך ועיין במהר"ם אלשקר סיקי"ח עכל"ה בסיקע"ה. וא"כ הרי הדבר במחלוקת שנוי דלדעת הרב מהרלב"ח והרב המבי"ט דאפילו יהיה המוכר והלוקח במדינה אחרת עכ"ז הואל והמצרן הוא בעיר שהקרקע נמכר שם לא זכה הלוקח ומוציאו ממנו המצרן עכ"ז אנן בדידן הואל והדבר במחלוקת שנוי כבר מלתינו אמורה דזכה הלוקח כמ"ש מור"ם בסיקע"ה סמ"ה יעו"ש וכן בא הדבר מפורש ג"כ בפירוש על מילתא דנא בהרב בני חיי וז"ל בספר הע"ר אחר שהביא סברת החולקים שכתבתי משמו בסיקע"ה סיים שם בסימן רע"ה וכתב וז"ל מעתה משפט נבחרה לנו כיון שדעת כל הפוסקים הלוקח הוא המוחזק א"כ יאמר הלוקח קי"ל ככל הני רבוואתה דאית ליהו דכיון שבן המצר לא היה במקום המכר זכה הלוקח עכל"ה וא"כ לכאורה נראה דהדין דין אמת כמ"ש:

אלא דכ"ז איננו שוה לי דראה זה מצאנו ג"כ לרב ב אחרון חביב כמהר"י ן' וואליד זלה"ה שהביא משם כנה"ג וז"ל כתב כנה"ג אות נ"ו וז"ל עוד נראה פשוט דלא אמרי הני רבוואתה דכשהמוכר מכר בעיר אחרת אע"פ שהמצרן עומד במקום הקרקע לית ביה דינא דב"מ אלא דוקא כשהיה ג"כ הקונה עם המוכר בעיר המכירה אבל אם המוכר מכר לאיש זר שאינו מצרן העומד במקום שהקרקע שם או עומד במקום אחר כל שאינו עומד במקום המכר ודאי שהמצרן מוציא מיד הקונה עכ"ל א"כ הרי עיניך הרואות דאפילו להפוסקים דס"ל דאפילו המצרן בעיר זכה הלוקח היינו דוקא אם יהיה גם הלוקח בעיר עם המוכר וא"כ בנדו"ד שיוסף הלוקח אינו עם המוכר בעיר ירושלים תוב"ב כו"ע מודו דזכה כהר"ם המצרן ואין אומר ואין דברים:

וגם מה שרצה עט"ר לפרש דברי הטו"ז אשר מהם תורה יוצאת בהינומא לענין השוכר הראשון דדב"מ דוקא אם שכרה השוכר השני תוך יומי שכירות הראשון וכו' וכתב שכ"ך הרב"י ע"כ הגיעו דברות קודשו בזה אני מבקש מדבית רבי ילמדני מהיכן דין זה מדברי הרב"י כי לדעתי קלה כמות שהיא דרך העברה עברתי ביתה יוסף ולא נראה לי מזה ואדרבא לדעת הדיוט כמוני נראה להיפך מההיא תשובה שהביא הרב"י במחוס"ל משם הרב כמוהר"י בן שושאן זלה"ה שעסוק בה וכתב ואם השלים ראובן זמן שכירותו והוא חפץ והמצרן חפץ בו אם כבר הסכים בעל הבית לתתם לו והמצרן בא להוציא מידו היינו דין הראשון אמנם כל זמן שעדיין לא הסכים בעל הבית להשכירו לו ובאין שניהם כאחת נראה שהכל תלוי בדעת בעל הבית ולא נאמר כמו במשכונה דשכונה גביה, אלא יכול להוציאו כיון שהשלים הזמן ולהשכירו למי שירצה עכל"ה והאי למי שירצה הנאמר כאן היינו למי שכנגדו שהוא המצרן אבל לפרשה למי שירצה היינו לאדם אחר זה לא יתכן דהא בבא זה נקטה בין להרמב"ם בין להרא"ש וא"כ התינח להרמב"ם דלית ליה דדב"מ בשכירות אכן להרא"ש דס"ל דיש דדב"מ בשכירות היאך יכול להשכירה למי שירצה אלא לגלויי דלא נימא דיכול לעכבה בידו השוכר ולימא ליה כמו במשכנתה דסורייא גביה ע"ז בא לומר דיכול להוציאה מידו וישכרה למצרן אבל לאדם אחר בודאי דלא וזהו דינו דהטו"ז וא"כ נמצא דדברי הרב מהר"י בן ששון שכתב שאחר שכלה זמן השכירות יכול להוציאה היינו לתתה למצרן אבל לאיש אחר אינו יכול אפילו בשכרה השוכר השני אפילו אחר שכלה זמן השכירות וזהו דינו דהטו"ז:

וגם מדקדוק דברי הטו"ז אין לדקדק מדבריו חלוק זה דהן אמת שכתר"י ועט"ר כתב וז"ל והגם דהטו"ז פסק מי שהשכיר ביתו לאחר ובתוך הזמן השכיר לשני בכלות זמן השכירות וכו' ובטו"ז אשר לפנינו לא נמצאו מלות אלי אלא ז"ל ולענין שכירות אותו הבית עצמו ודאי השוכר הראשון מסלק את השוכר שישכיר אחריו הבא לדחותו אחר שכלה זמן שכירות הראשון ונראה דגם הרמב"ם מודה בזה עכ"ל ודברי הטו"ז אלו יכולים אנו לפרשם בכל אופן בין בשכר תוך ימי השכירות או אח"כ:

וכן בא הדבר מפורש ג"כ בס' מהר"י בן וואליד זלה"ה שכתבנו וז"ל מי שהיה קרקע של חבירו שכורה בידו לזמן ואחר כלות הזמן השכירות השכירו בעליו לאחר יכול השוכר הראשון לסלק השני עי' בטו"ז סי' קע"ה סנ"ט עכל"ה הרי לפניך דמפרש לדברי הטו"ז דאפילו בשוכר בכלות הזמן השכירות קמיירי:

אכן לענד"ן דבנדו"ד השוכר הזה מצאנו לו ארוכה ומרפא וזכה וליכא טענת דדב"מ דהגם דכתב הרב כנה"ג דהיכא שאין הלוקח בעיר עם המוכר כו"ע מודו דזכה המצרן הנה הגם דספרי הפוסקים האלו אינם מצוים בידי לא ספר מהרלב"ח ולא ספר המבי"ט ולא ספרי הפוסקים החולקים עליהם ולא ספר הרב החביב כנה"ג לדעת יסוד ושורש מחלוקתן ומה טעם של כל אחד על בוריו אבל עכ"ף מה שנראה מספרי הקודש המביאים דבריהם בקיצור נראה דטעמם של הפוסקים דס"ל אם היו המוכר והלוקח בעיר אחרת והמצרן בעיר שיש בה הקרקע לית בה דדב"מ נראה דטעמם הוא משום דהואל והמוכר והלוקח בעיר אחת והמצרן אינו מזומן לפניהם אינו בדין שיהיה נטפל למצרן ותהיה לו עכבה על מעותיו וגם שמא המצרן לא ירצה לקנות והוא הטעם שממנו דימה הרב בד"ה דאם היה המוכר בעיר אחרת לדינא דאם היה המצרן בעיר אחרת דאין זה מן הסברא ומן הגמרא שיפסיד זה מקחו על סמך שירצה המצרן ליקח דשמא לא יקח:

וע"ז כתב הרב כנה"ג דדוקא אם היה גם הלוקח עם המוכר דוקא אבל אם לא היה עמו בעיר זכה המצרן וסברא נכונה וישרה היא דהא זיל בתר טעמא למה הני פוסקים ס"ל דאם היו בעיר אחרת המוכר והלוקח זכה הלוקח משום פסידא דמוכר דאינו בדין שיניח הלוקח שלפניו וילך לחזר אחר לוקח אחר וא"כ מטעם זה יצא לו להרב דאם היו יהיה הלוקח בעיר אחרת פשוט דזכה המצרן דהא הואל ומוכר זה אין הלוקח לפניו א"כ צריך הוא לשלוח לעיר אחרת לחזר על פתחם זה שקנה ממנו ומתרצה עמו באגרות ומוכר וע"ז בודאי אדרבא אין סברא שיזכה בו הלוקח ולא המצרן דמ"ל ימכור לזה או לזה סוף סוף צריך הוא לענות נפשו בכתיבת האיגרות ובהמתנת המעות עד שיבואו לו מעיר אחרת מאת הלוקח וא"כ אזדו ליהו הנהו טעמים הנז' וזכה המצרן: אבל בנדו"ד כל הנהו טעמים שייכי הכא דהגם שהלוקח הוא בעיר שהקרקע בה ואינו עם המוכר בעיר ירושלם תוב"ב עכ"ז הרי נמצא שם עטרות נר"ו והוא השכירה לשוכר הזה וכתב עליו שט"ח של השכירות והוא הפורע בעד השוכר היושב פה וא"כ הוי כאלו הלוקח והמוכר ממש בעיר אחרת ואין זה מחוקי תורתינו הקדושה שיניח כהר"י הנז' מי שמשלם לו בתשלום הנז' והוא יושב עמו בתוך העיר וישכירה למי שאינו בעיר וישב בכל תשלום שנה בשנה רועה רוח ורודף קדים מתי יביאו לו המעות דרכיה דרכי נועם כתיב וזה אינה תורה ח"ו:

ועדיפא מזה אמינא ולא מסתפינא דלא נחלקו הפוסקים הנז' אלא אם המוכר הוא מתושבי העיר הזאת שהקרקע הנמכר בה דבזה נחלקו וס"ל דאפילו היו יהיה ששניהם יחד בעיר אחרת ס"ל למהרלב"ח דזכה המצרן וטעמא דמילתא דהואל ועתיד הוא לחזור לכאן יבוא לכאן וימכור למצרן והפוסקים האחרים ס"ל אפי"ה לא זכה המצרן אבל אם המוכר הזה הוא תושב עיר אחרת כתב הרב בנ"י חי"י סי' רע"ה בהגהב"י אות גימל דאפילו מהרלב"ח יודה דהואל והוא אינו עתיד לבוא לכאן יכול למכור למי שירצה:

וא"כ ממנו יוצא לחלוקי של הרב כנה"ג זלה"ה שכתב דאם הלוקח אינו בעיר עם המוכר כו"ע מודו דזכה המצרן היינו דוקא באותו נדין שהיה המוכר מתושבי העיר שהקרקע נמכר בה דהואל ומוכר על פי אגרותיו מה לי ימכור לשמעון הלוקח אי לראובן המצרן א כדכתבנו אבל אם הוא מתישבי עיר אחרת ואינו עתיד יותר לבוא לכאן וגם איני יודע שירצה לקנות מי הוא העשיר ומי הוא העני פשוט הוא דאפילו יהיה הלוקח בעיר הזאת והמוכר מכר לו ע"פ אגרותיו דזכה הלוקח דכל מה שאדם תופש ממעותיו שיש לו בעיר אחרת הוא כמציאה וכל הבא בידו מן הקרב הקרב קודם הויא ליה שמחה והנאה כי לא ידע הוא אם המצא ימצא לידו מי שיקח ממנו ובזה לא תיקנו הישר והטיב דאדרבא טוב וישר הוא לבעל המצר מפני תקנת המוכר. וא"כ ממנו יוצא לנדו"ד דהמוכר הזה הוא תושב ירושלם תוב"ב פשוט הוא דזכה הלוקח. זהו משנלע"ד וצויי"מ וימ"ן הלכ"ד הצב"י הצעיר רפאל אנקאווא ס"ט:

תוכן העניינים

שות קרני ראם

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה