אור ברסלב
שות קרני ראם סימן קכו

שות קרני ראם· רבי רפאל אנקאווא

סימן קכו

סימן קכה

לעי"ת רבאט יע"ה:

על אודות ראובן שהיתה לו עלייה אחת וסמוך לעלייה היתה לו סוכה בנוייה סמוך לעלייתו הנז' ומתוך הסוכה היה פתח פתוח בגג הסוכה הנז' שממנו היה עושה סולם בתוך הסוכה והיה עולה מאותו פתת שבגג הסוכה ומשם הולך להשתמש בגג העלייה לשטוח בגדים בעת הצורך או לסוד בסוד גגו וכדומה ומכללם גם בני החצר הי' דרכם לעלות משם לגגותיהם והן היום רצה ראובן לסתור הסוכה ולעשותה עלייה דבענין לא יהיה נשאר מקום לעלות ממנו לגג ועל זה באו השכנים בעלי החצר לעכב עליו שלא לסתור כדי שישאר להם המקום לעלות לגג להשתמש יען כי זה זמן רב החזיקו בזה על כן באו עליו בטענה זו שיניח המקום כמות שהוא יומ"ץ:

תשובה הנה ראיתי להידיד שפסק שהדין עם לוי שיכול לסתור ולסתום הדלת בפניהם הד"א כמ"ש הידיד ומן הראוי לבוא על החתום בקצר אמיץ אך כדי להשתעשע בדברות קודשו מוכרח לבוא בשנים ושלשה גרגרים:

הנה בראש אמיר ראיתי להידיד שסמך פסקו על פסק מור"ם בס' ק"ם סי"א וכסברת רשב"ם דפסק כי"א קמא ומדברות קודשו ברור דפסק מור"ם זה הוא הלכה ומורין כן ולא מצא מקום להסתפק אלא אי תפסינן בי"א בתרא או בי"א קמא ולא נרגש להעלות בדברות קודשו לפרש דעת מר"ן מה היא והוא באמת שיש כאן מקום להסתפק בדעת מר"ן דנראה לכאורה דלדעת מר"ן מהנייא חזקה לשכנים יען כי עקר דין זה דפסק מור"ם הוא בנוי ע"פ פירוש רשב"ם דפירש על מאי דאיתא בפרק חזקת על ההוא דאמר ליה מאי בעית בהאי ארעא א"ל מנך זבינתה ואכלתי שני חזקה א"ל אנא בשכוני גואי הואי ופירשו רשב"ם דהיינו הייתי בבית הפנימי והייתי עובר דרך בית החיצון וכו' לא כן הרי"פ והרמב"ם לא פירשו כן אלא פירשו בבתי גואי היינו בארץ מרחקים וכו' יעו"ש ומצינו להסמ"ע שם בס' קנ"ג סקי"ח שכתב דמר"ן המחבר השמיט דין זה משום דרשב"ם והרא"ש למדוהו מעובדא דפרק חזקת והרי"פ והרמב"ם פרשוה בענין אחר וכמ"ש הטו"ר והמחבר בס' קמ"ו בסי"א יעו"ש וא"ך יש מקום כאן להסתפק דהואל ומר"ן השמיט פירש רשב"ם מהעלותו על שלחנו שולחן הגבוה ולא מלבד זה שהשמיט פירש רשב"ם אלא שם בס' קמ"ו פסק להלכה לפירוש הרי"פ והרמב"ם א"ך יש מקים לומר דמר"ן לא ס"ל לדעת רשב"ם כלל:

והגם דמצינו לומר דהגם דמצינו למר"ן ששם פסק בס' קמ"ו לפירוש הרמב"ם אפשר יסבור ג"כ כפירוש' רשב"ם והראיה לזה דהא הסמ"ע שם בס' קי"ח כתב ז"ל והטור ומור"ם כתבו שני הדינים ע"פ שני הפירושים כאן אחד ובס' קמ"ו השני ע"ך א"ך מזה נראה דשני הפירושים קיימי לדינא וכ"ך ג"ך בפרישה סקמ"ו דלדעת הטור שני הפירושים עולים לדינא יעו"ש וא"ך הגם דמצינו למרן בס' קמ"ו פסק לפירוש הרמב"ם יעו"ש שכן סתם בסי"א כסברא קמא יעו"ש אין ממנו סתירה לומר דלא ס"ל כפירוש רשב"ם ואיכא למימר דגם הוא יסבור לשני הפרושים והגם דלא גילה מרן דעתו כאן הרי קיי"ל כל היכא דלא גילה מר"ן דעתו ומור"ם גילה. דעתו קי"ל כדברי מהר"ם אלא דזה עומד לנגד עיני יען כי לא נאמר כלל זה אלא דוקא היכא דמר"ן לא גילה דעתיה כלל כלומר אלו מר"ן לא כתב לא כאן ולא בסימן קמ"ו לא דעת רשב"ם ולא דעת הרמב"ם ומצינו למור"ם שפסקם אזי היינו אומרים הגם שמר"ן לא גילה דעתו הואיל ומור"ם גילה אזלינן בתריה אבל בנדו"ד שפירוש בתי גואי הוא חלוק בפירושים ומר"ן נקט בהלכותיו כפירוש הרמב"ם ולא העלה על שפתיו פירוש רשב"ם להלכה מה זו שתיקה ובודאי דלא קיי"ל כוותיה כי מילתא כדינא שהפסקים תלוים במחלוקת הפירושים חדוש הוא להשמיעני דהלכה כשני הפירושים הגם שנראים סתראים זל"ז וא"ך חדוש כזה צריך להשמיענו ומה זו שתיקה:

ומה גם כי הגם שמצינו דרבינו הטור פסק כפירוש רשב"ם והרי"ף והרמב"ם שתיהם עולים לדינא וכמ"ש בפרישה ובסמ"ע הרי מצינו להרב"י בס' ק"ם סי"ו אחר שהביא שם פירוש רשב"ם ופירוש הרי"ף והרמב"ם סיים וכתב ז"ל וכתב נמוק"י שר"ח פירש כפירוש הרי"ף ואפע"ג דלענין פירוש סוגיין מחוור טפי כרשב"ם לענין דינא נראה שיש לחוש להני אשל"י רברב"י וכתב נמק"י שהאחרונים לא הסכימו לפירוש רשב"ם דכיון שהיה דר בפני עצמו מהנייא ליה חזקה אלא ביש לפנימי דרך עליו אבל הרא"ש הקשה על פירוש הרי"ף והסכים לפירוש רשב"ם וכתב שנ"ל שאם אמר מערער למחזיק אותו היום שאתה קנית ממני לא הייתי בעיר אינה טענה אפילו הלך דרך מרחוק שמא כבר מכר על ידי שליח ע"ך וא"ך הרי מדברי הרב"י מבורר דהני סברות פלגן בהדייהו ומביא דהנמק"י כתב שהאחרונים לא הסכימו לפירוש רשב"ם והרא"ש אדרבא הסכים לפירוש רשב"ם יעו"ש וא"ך מילתא כדנא היאך יוצדק לומר דאפשר מר"ן אחז גם הוא החבל משני ראשין והגם ששם בס' קמ"ו סתם כדעת הרמב"ם אפשר גם כדעת רשב"ם מילתא כזאת צריכה רבה להשמיענו חדוש כזה דתרי הסברות עולים לדינא ומה זו שתיקה:

שוב ראיתי להר"ב מש"ה אות ח' ס"ב ששם נשאל בענין מעבר אחד כעין מבוי שאינו מפולש ומקורה ובדרך מעבר הלזה לימין הנכנס מדריגות בנויות לעלות משם לעלייה של ראובן ובצד המדריגות הלזו קרן זוית בין שני כותלי העלייה ובצד כותל אחד מהם פתח פתוח לשני החצרות זו לפנים מזו של לוי ובאותו קרן זוית משליכין שם הזבל של כל בעלי העליות ההם מימות עולם משנים קדמוניות והן היום עמדו באו הבאים מכח העלייה והחצר אשר בצדה לערער על הבאים מכח בעלי החצירות באמור אליהם מאין תבוא להשליך הזבל באשפה שלי ולהגרים לי הזק ובעלי החצירות אומרים מקום הניחו לנו אבותינו להשליך שם זבל חצירותינו דבר מי יקום והרב הנז' הביא בתשובתו דברי רשב"ם ודברי הרי"ף והרמב"ם ואחר שהביא דבריהם כנז' כתב ז"ל אמור מעתה לדידן דגרירי אחר מר"ן בש"ע ומר"ן עצמו מצינו לו דהשמיט ולא העלה על שולחנו פירוש רשב"ם ש"מ דס"ל להלכה כדעת הרמב"ן והרשב"א והנמק"י דלא ס"ל כרשב"ם ודעמיה ואפע"פ שמור"ם סק"מ סי"ג העתיק דברי הטור אנן בדידן בתר מר"ן גרירי ולא כמור"ם היכא דפליג אסברת מר"ן עכל"ה וא"ך ע"פ הדברים האלה נראה דנפל פיתא בבירא ודברי מור"ם לאו הלכתא נינהו:

אלא דראיתי להרב הנז' אחר דבריו אלה יצא לחלק ולומר דלא נחלקו רשב"ם והרמב"ם אלא באותו דין דשכוני גוואי משום דעביד אינש דמזבין בתי בראי ומשייר דרך לעצמו להכניס לבתי גוואי אבל בנדו"ד שקרקע מקום האשפה הוא ידוע לבעל העלייה וזה בא להחזיק מחמת שהיה משליך עמו הזבלים נראה דלא עלתה לו חזקה אימור עד השתא לא הוו קפדי וכל אימת דבעי למיקפד מצי קפיד וכו', ואחר שחלק חלוק זה עוד סיים וכתב ז"ל ואחרי כותבי ראיתי להרב"ח בתשובה שנשאל במי שהיה משתמש בחצר חבירו וכו' והשיב דלא עלתה לו חזקה מהך דשכוני גוואי וכו' והדר קשה ליה מהך דאין להם חזקה וכו' ותרץ כדכתיבנא ועוד תרץ במ"ש בס' ב"ח וזו הלכה העלה דאין לנו לומר אלא שמאהבת השכנים זל"ז אינם מקפידים וכו' ובצפייתינו צפינו להרב נחפ"ה בכס"ף שאסף איש טהור כל דעות רבני האחרונים וכתב שם שמהר"י זאב"י זלה"ה עשה כן מעשה ע"ש וא"כ כיון דלרובא דבתראי איכא מ"ד דלא פליגי הרי"פ ורשב"ם לענין דינא ומודה הרי"פ לסברת רשב"ם ולמ"ד פליגי רובא דמינכר דאיתיה קמן ס"ל דבמשתמשים בהשואה אחת לא מהנייא חזקה ואיכא מ"ד דבפלוגתא דרבוותא אוקמה ארעא בחזקת מרה קמא מכל הני מילי שמעינן דלא עלתה חזקה עכ"ל הרי לפניך דהרב הנז' הגם דמעקרא עלה בדעתו לומר דמר"ן לא ס"ל לדעת רשב"ם אח"כ הדר ביה מכ"ש לפי חלוקו הראשון שמחלק בין שכונת גוואי למקום שמשתמשים בו בהשואה כנדו"ד זה לא נכנס במחלוקת כל עקר: שוב אחרי זאת עדיפא מזה ראיתי להרב אחרון חבי"ב שהכריח בפשיטות דמר"ן הוא הסוברים כסברת רשב"ם יען כי מצאתי ראיתי למהר"ם אלשי"ך זלה"ה דפסק כסברת רשב"ם דפסק מור"ם כאן כי"א קמא וז"ל ועוד שעד כאן לא אמרו שהמשתמש בחצר חבירו יכול לומר אתה מכרתו לי או נתתו לי אלא היכא שיש מקום מיוחד בחצר חבירו שאין חבירו משתמש בו אלא זה משום הכי יכול לומר אתה מכרתו לי וכדדיק הרמב"ם דכתב מקום מסויים דמשמע דוקא במקום מסויים אבל פעם כאן ופעם כאן אין כאן חזקה כיון דבכל החצר היה משתמש בעה"ב עמו וכו'. אלה היו דברי מהר"ם אלשי"ך זלה"ה ומצינו לרב אחרון חביב הרה"ג מוהרמ"פ זלה"ה בספרו שמ"ו מש"ה ס"ה שכתב על דברי מהר"ם אלשי"ך אלו ז"ל לפי דבריו כיון שמר"ן ז"ל ג"כ כתב בס' קמ"ו סט"ו ז"ל היה מעמיד בהמה בחצר חבירו במקום מסויים וכו' וטען הרי זו חזקה ע"כ הרי בהדייא שהעתיק לשון הרמב"ם ומה שפירש מהר"ם אלשי"ך ז"ל בדברי הרמב"ם כך נפרש בדברי מר"ן וזכה שמעון עכ"ל הרי מדברי מהרמ"פ זלה"ה פסיק ותני דדעת מר"ן היא דאם היה בעל החצר משתמש עם המחזיק לא עלתה לו חזקה והגם דכאן בס' קנ"ג לא גילה מר"ן דעתו לפסוק לפירוש רשב"ם הרי שנה ופירש דין זה בס"ח קמ"ו בדברי הרמב"ם שמשם הלכה יוצאה הכי ומה לו למיכפל הדין בכל מקום וא"כ פשוט הואל ורב אחרון חביב הכריע כן אליו שומעין ולא עלתה חזקה לשכנים אלו:

ולקוצד"ן דבנדו"ד שהקרקע ידוע שהוא של בעל העלייה אלא שהשכנים החזיקו להשתמש וגם זה נכנס במחלוקת הנז' כמפורש מדברי הפוסקים הנז' במקומם דמחלוקתם היא בין על חזקת קרקע או חזקת תשמיש נראה לע"ד דלא נכנס במחלוקת חזקת תשמיש אלא במקום שבא בעל הקרקע לדחות למחזיק בתשמיש בלי סבה ובלי טעם בזה הוא שנכנס הדבר במחלוקת אבל כגון נדו"ד שרצה בעל הסוכה לסתור אותה כדי להכניסה בעלייתו כו"ע יודו דיכול בעל העלייה לסותרה ולמונעם מלהשתמש דדמי זה למ"ש מר"ן בס' קנ"ג ס"ו במי שהוציא צנור על חצר חבירו כדי שיקלח שם המים וכו' שאם רצה אח"ך בעל הצנור לסותמו בעל החצר מעכב עליו שכשם שהחזיק בעל הגג לשפוך מימיו לחצר חבירו כך החזיק בעל החצר שיהיו מימי גגו של חבירו באים אצלו לרשותו ע"ך ומצינו להסמ"ע שם סקט"ו שכתב ז"ל כך החזיק בעל החצר היינו בעוד הגג קיים אבל אם רצה לשנות מגג עלייה אין בעל החצר יכול לעכב עליו כ"ך נמק"י בשם הרא"ה והר"ן ולאפוקי הריטב"א דחולק ע"ך וכבר כתבנו משם הרב"י שכתב בס' ק"ס דהנמק"י הוא מכת החולקים על פרשב"ם וס"ל לדינא כדעת החולקים יעו"ש ועכ"ז ס"ל בנדון הצנור דאם בעל הגג רצה לסתור גגו לעשות בו עלייה בוטלה החזקה של בעל החצר שהחזיק במימי גגו של בעל הגג ומפשיטות דברי הסמ"ע שהביא דברי הש"ע שכתב בזה"ל כך החזיק בעל החצר וסיים וכתב עליהם היינו בעוד הגג קיים אבל רצה לשנות מגג עלייה וכו' ודלא כהריטב"א וכו' פשיטות לשון זה מורה דעל דברי מר"ן קאי דהכי ס"ל גם הש"ך נראה דלא חלק על הסמ"ע בזה וכן הרב נתיבו"ת המשפ"ט הביא דברי הסמ"ע אלו יעו"ש דנראה דכולם שוים לטובה דדברי הנמק"י יוצדק על דברי מר"ן שאם בא לסתור יסתור וא"ך גם נדו"ד שבא לסתור סוכתו לעשותה עלייה יכול לבטל חזקת השכנים שהחזיקו לעלות מן הסוכה לגגותיהם:

הן אמת דלכאורה היה מקום להקשות על פסק זה דאמרינן דאם באו לבנות על גגו עלייה יכול לסתור הצנור מהא דפסק מר"ן סקנ"ג ס"כ שכתב ראובן שהחזיק בנעיצת קורות הידוע לחבירי ונפל אותו כותל וחזר הבעל ובנאו אין לו לנעוץ על אותו כותל החדש וכיון שכן אם היה רעוע ובא ראובן לשפצו ולתקנו חבירו יכול לעכב עליו ע"כ מפסק זה מוכח דדוקא בנפל אבל אם בא להפילו בידים אינו יכול הואל וחבירו החזיק בנעיצת קורות עליו וא"כ נראה דמר"ן לא ס"ל להאי פסקא דהנחק"י דפסק בעל הגג יכול לסותרו ולבנות עליו עלייה קושייא זו כבר נתעורר בה הרב מש"ה מערכת ח' ס"ג ותרץ ז"ל נראה פשוט דשנייא חזקת נעיצת קורות לאלתר הוא מזיקו וקא עקר לקורותיו בהא ודאי כיון שהחזיק באותו כותל ונשתעבד לו לאו כל כמניה לבטל חזקתו ולהזיקו לאלתר אבל הכא דשעבוד גג חבירו לזכות במי גשמים של גגו ולא קא עביד הזיק לאלתר ולא קא מחסיריה מדי אלא דמימנע ליה מליהנות יכול לסתור גגו עכ"ל ונדו"ד נמי לפי תרוץ זה ג"כ עולה להלכה כההיא דצנור דגם כאן בסתירת הסוכה אין לחבירו אלא מניעת הריוח דוקא ואין עושה לו שום הזיק מכלל זה אתה שומע שהרב אחרון הנז' שהוקשה לו פסק זה דצנור דפסק הנמק"י והרא"ה שיכול לסתור הגג עם פסק הרשב"א דפסק הש"ע בדין נעיצת קורות הנז' ומאי פריך הרי לאו ממקור אחד חוצבו הני פסקי דינין וגברא אגברא קא רמי אלא כוונתו הוא להקשות על דברי הש"ע שכתב בזה"ל רצה אח"כ לסתום הצנור בעל החצר מעכב עליו וכו' מלשון זה נראה דוקא בבא לסתור בלי טעם אבל בבא לסתור הגג הוי דינו כמו שפסק הנמק"י והרא"ש דיכול לסתור לעשות עלייה וא"כ היאך יוצדק עם נעיצת קורות דאין יכול לסתור בעל הכותל את כותלו דפסק הש"ע ועל זה הוצרך לתרץ מזה אתה למד דהרב הנז' גם הוא ס"ל דמר"ן פסיקא ליה הנמק"י והרמ"ה ודקדוקם הוא ודאי כמו שאמרן מדפסק דוקא לסתום דנראה דבלא סבה דוקא הוא דאמרו דאינו יכול לסתום אבל בבא לעשות עלייה יכול לסתור ומכח דקדוק זה ג"כ יצא לו בפשיטות דמר"ן פסק כהנמק"י: ולקוצ"ד נראה עוד לחלק בין ההיא דצנור לנעיצת קורות דשאני התם בנעיצת קורות המחזיק הוא שנעץ קורותיו על כותלו של חבירו ובו תלייא מילתא שזכה לדעתו במה שנעץ לזמן שירצה לכן אין בעל הכותל יכול לסוחרו כי מעקרא מחל לו ושעבד לו כותלו לרצונו לא כן בדין הצנור בעל הגג הוא שעשה דבר זה שהוציא מי גגו לחצר חבירי והחזק זה החזק זה אך כל זה לרצון בעל הגג דהיינו כל זמן שהגג בעולם הרי הוא משועבד להורדת המים לבעל החצר אבל אם ירצה לסתור גגו הרשות בידו יען כי מעקרא ודאי לא שעבד גג זה להורדת המים אלא כל זמן שישנו לגג זה בעולם אבל לכשירצה לבטל גג זה תלוי ברצונו ולא נשתעבד לבטל רצונו ולהניח גגו לעולם ולא שעבדו אלא כל זמן שירצה להניח הגג בעולם אבל כשירצה לסותרו הרשות בידו וע"פ חלוק זה ג"כ עולה לדינא כדו"ד כדין צנור ופשוט:

ומעתה אחר שהבאנו כל האמור לעיל הן מה שכתבנו דהרה"ג בעל מש"ה הביא מ"ש הרב בכס"פ משנ"ה דעבדינן הלכה למעשה כהרשב"ם וכך עלתה לו להרב מש"ה נוסף עוד דברי הרב אחרון שכתב ביתד בל תמוט לסמוך על דברי מהר"מ אלשי"ך דממנו מוכח דמר"ן הכי פסיקא ליה גם מהאריות שהביאנו לעיל מההיא דצנור א"כ אין אנו אחראין להשיב על דברי קצו"ת החוש"ן שכתב בסימן קמ"ו ס"ח לדחות דברי הרב"ח דפסק כרשב"ם כי גם הוא מהחולקים דלא קי"ל כוותיהו ומה גם שכבר דחה דבריו הרב נתיבו"ת המשפ"ט אחת לאחת:

וראיתי להרב הפוסק נר"ו אחר שהביא בדבריו דברי קצו"ת החוש"ן שדחה דברי הב"ח יצא לתמוה ולהשיב על דבריו תחלה וראש כתב ז"ל נראה שאין בדבריו כדי לדחות דברי הגאונים הנז' ע"כ בתמיהתו זו נתכוון לתמיהת הרב נתיבו"ת המשפ"ט שגם הוא אחר שהביא דברי הרב קצו"ת החוש"ן הנז' דפליג על סברת ב"ח הנז' על מוהר"ם אלשי"ך ז"ל ומהרח"ש ומהרשד"ם ומהרי"ט זלה"ה כתב הרב בעל משה"א על הרב קצות החושן דפליג לא ידעתי היאך מלאו לבו לחלוק על כל הנך גדולים יעו"ש:

ובעקר תמיהת הרב קצות החושן על הריב"ש ראיתי לידידי שרצה ליישב דבריו ותחלה וראש יצא להכריע מדעתו דכב"ח נקטינן יען כי דבריו מוכרחות וראיה לדבריו ממ"ש הרמב"ם הביאו מר"ן סק"ס סט"ו ז"ל היה מעמיד בהמה במקום מסיים וכו' אלה היו דברי ידידי על זה אמינא יישר כחך שבזה נתכוונת להכרעת הרה"ג הרמ"פ זלה"ה שהכריע מזה שדעת מר"ן כרשב"ם מהכא ותמהני על הידיד שהיה בידו ראיה זו מעקרא והלך לחפש אי אזלינן בתר סברא קמא דמור"ם או סברת י"א בתרא והו"ל מעקרא להכריע דמר"ן הכי פסיקא ליה ואולי אחר זה נזדמנה לידו:

גם ראיתי לו שרצה ליישב מאי דתמה הרב קצו"ת החוש"ן על הרב"ח מנעץ קורות בכותל דהוי חזקה הגם שגם בעל הכותל משתמש בכותלו והידיד העלה מן הישוב על זה ז"ל דגם בכותל כיון שהחזיק בנעיצת קורות הו"ל דבר מסויים והוי כמו מעמיד בהמה במקום מסוים אלה היו דבריו בזה ע"כ. לתשובה זו שמחתי שאני ואחי הידיד נתכוונתי לזה יען כי זה זמן רב בחדושי על הש"ע בס' קנ"ג ס"כ בדין נעיצת קורות וכו' שם הבאתי דברי הרב ב"ד הביאו הרב משכנו"ת הרועי"ם שכתב במערכת ח' אות י"ג ז"ל ראובן יש לו גג עומד על העמודים ושמעון סומך גם הוא גגו על העמודים ולעת עתה רצה ראובן להסיר העמודים ולבטל גגו אין שמעון יכול לומר כבר נשתעבדו העמודים לתשמישי והחזקתי בהם כמה שנים דאין חזקה עומדת לתשמיש עם הבעלים ע"כ דברי הרב ב"ד ס"מ וסיים על זה הרב מש"ה וכתב ז"ל וצריך להתיישב בדין נעיצת קורות דס' קנ"ג עכ"ל וסליק בתימא ואני שם בחדושי על הש"ע חומ"ש בספרי הקטן אשר קריתי לי ספר פעמוני זהב שם ישבתי וכתבתי דלענד"ן יש לחלק דשאני כותל לא מקרי נשתמשו בבת אחת דבמקום שנעץ זה לא נעץ זה ודמו ההיא דנעיצת קורות לההיא דסק"ם סט"ו דפסק היה מעמיד בהמה במקום מסוים לא הוי חזקה וכו' ושם הטעם הואל ומקום זה שיחד לתשמישו לא היו משתמשים שם הבעלים דבודאי כך איירי הלאו הכי תקשה היאך החזיק הואל ובעל הבית היה ג"כ משתמש וכן פירשו מהר"ם גאלאנטי יעו"ש וא"כ דומייא דידיה נעיצת קורות מקום שנעץ זה לא נעץ זה ולכך החזיק אבל בההיא דעמודים דהרב ב"ד מקום שהניח זה גגו עליו דהיינו ראש העמוד ברזל הוא המקום שהניח זה עליו ושניהם נשתמשו בב"א ועל זה לא עלתה לו חזקתו. זהו מה שישבתי והן היום שמחתי כי מצאתי חבר לדברי:

גם במה שרצה ידידי ליישב ממה שתמה הרב קצו"ת החוש"ן מדין חזקת חלון ומרזיב ומזחילה וכו' עיין להרב משה"א שמחלק בטוטו"ד וכתב ז"ל והראיות שמביא הרב קצו"ת החוש"ן מצנור וחלון ומזחילה יש לדחות מכמה טעמי חדא דצנור וכו' עושה דבר הקבוע שנראה ממעשיו שעושה מעשה שישאר שם לעולם משא"כ בדירה ושמוש ועוד דעקר הערעור מהמערער הוא לסתור המזחילה והצנור וכו' ובמקום הצנור והמזחילה והחלון לא היה שום תשמיש מהמערער מה שאין כן בחזקת בית שרוצה להשתמש במה שמשתמש בה המערער זה גם במקום ההוא:

ועוד הוא עקר דהא ודאי אי דרו המערער והמחזיק ששה שנים שנה אחר שנה והיה טוען שקנה להיות שותף עמו מחמת שהחזיק שלשה שנים שנה אחר שנה ודאי הוי חזקה דהא אין שלשה שנים רצופים שהפסיק המערער בנתים והכי נמי בשנה זו שנשתמש זה לא השתמש זה והרי לא הוי חזקה רצופים משא"כ מזחילה וצנור וחלונות שהמערער רוצה לסלקו הוי בחזקת המחזיק רצופים בלי הפסק בנתים עכ"ל עיניך תראינה דישובו הראשון הוא מקבל למה שחלקתי בעוניי לעיל בין דין הצנור לדין נעיצת קורות ובקורות למה אין יכול לסתור בעל הכותל כותלו הואל ובעל הקורות כשנועצם עושה מעשה שישאר שם לעולם לרצונו והן הם ממש דברי:

אך לא ראיתי להרב שנרגש להשיב מאי דהקשה הרב קצו"ת החוש"ן גם מנעיצת קורות דהויא חזקה לנועץ ובודאי דגם בדין נעיצת קורות יעבור כוס הישובים שכתב על החלון והמזחילה והצנור:

אך מה שמביא הרב קצו"ת החוש"ן ראייה ג"כ מחזקת ישוב ממה שכתב המרדכ"י באחד שהחזיק בחזקת ישוב וכו' ומחלקותן תלייא בפירוש ההיא דשכוני גוואי באמת נראה דזו קשה מכולם אך באמת מה שרצה ידידי לתרץ דאפשר דדעת מור"ם הגם דבס' ק"ם פסק לדעת רשב"ם דבנשתמשו שניהם לא עלתה לו חזקה אפשר משום אהבת השותפים לא קפדי זע"ז לא כן בחזקת ישוב נטתה דעתו לפסוק לאידך גיסא הואל ומזיק הוא. ישר כחך:

ולע"ד נראה עוד ליישב מטעם אחר דהתם בשכוני גוואי הואל והקרקע ידוע שהוא של המערער מכח זה פסק דלא עלתה לו חזקה ותלינן משום אהבת השותפין שתק ומעמידין הקרקע בחזקת מרה קמא לא כן בדין חזקת ישוב דלא שייך טעם זה פסק כסברת החולקים ואין מזה קושייא כלל:

הדרן לדינא מסקנא דמילתא היא דבעל הסוכה יכול לסתור ולבנות כרצונו דהואל והשכנים היו משתמשים עמו לא החזיקו כלל וכל זה אינו אלא לרוחא דמילתא דבנדו"ד הואל ובעל הסוכה הזאת הוא היה עקר בדירה ובעת אשר היה רוצה היה מונעם מלהשתמש לא נגע זה כלל בסוג מחלוקת רשב"ם והחולקים עליו ולא כתבנו אלא להתלמד למקום אחר. זהו משנלע"ד בסיון התרס"ז פה סאלי ורבאט ימ"ה וצוי"ם וימ"ן:

הצעיר רפאל אנקאווא סי"ט:

תוכן העניינים

שות קרני ראם

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה