שות קרני ראם· רבי רפאל אנקאווא
סימן קיד
נשאלתי בראובן שהיה שולח סחורות לשמעון לעי"ת מקנאס ושמעון שולח לו מעות ממקנא"ס לרבאט יע"א והן היום באו חשבון ראובן עם שמעון וטען שמעון שבזמן פלוני שלח לו עם עכו"ם פלוני סך מאה דורוס ושלח לו כתב עם המעות הנז' וראובן אמר שלא שלח לו כי אם חמשים דוקא וטען שמעון הרי כתב ששלחתי אליך תחת ידיך הוצא אותי ומשם תראה שמאה שלחתי אליך וראובן טוען שנאבד ממנו הכתב מהו הדין:
תשובה בדין זה הוא נחזי אנן אם זה השליח ששלח עמו שמעון המעות הוא שרגיל שמעון לשלוח עמו או אפי' אינו רגיל לשלוח עמו אלא הוא שליח באופן שהמשלח פטור על פי הדרך שפסק מר"ן בחומ"ש סקכ"א סע"א יעו"ש בדברי מר"ן ומור"ם וכל נושאי כליהם יעו"ש אזי נחזי אנן אם ההלואה והסחורה שרגיל ראובן לשלוח לשמעון הם באופן שיכול לכפור או לטעון פרעתי אזי הדין הוא שישבע שמעון ופטור וכמ"ש פסק מר"ן בסימן קכ"א ס"ד וכדברי הסמ"ע שם סק"י והש"ך סקי"ט וכן ראיתי פסק אחד ממש בס' כר"ח סי' קע"א שכך פסקו הרבנים מוהר"ר יעב"ץ משם מהרד"ך זלה"ה יעו"ש ותמצא סייעתא לדברינו זה ואם היה באופן שאין שמעון יכול לכפור או לטעון פרעתי אזי יש לחלק דאם ראובן טוען ברי שהגיע לידו כתב שמעון וברי לו שכתב שמעון הוא ואין בו כי אם חמשים אזי הדין הוא שישבע ראובן שלא שלח לו בכתבי כי אם חמשים דוקא ושמעון חייב לפרוע דדמי זה למ"ש מר"ן סקכ"א ס"ב שכתב ואם היא מלוה בשטר וכו' ואם אין ראובן מכיר כתב יד שמעון אזי הדין נותן הואל ושמעון יש לו רשות לשלוח המעות עם המורשה הזה הדין הוא שיקבל שמעון חר"ס שמאה שלח עם השליח דהואל ואינו יודע כתב שמעון אזי יש לנו לחוש שמא האמת כדברי שמעון ששלח מאה עם השליח והשליח תפס לעצמו האגרת השלוח אליו וכתב אגרת זיוף שלא שלח אלא חמשים וא"ך הדר דינו כאומר המלוה איני יודע אם פרעתני והדין הוא כמ"ש מר"ן ג"ך שם בס"ח והתם אפילו במלוה בשטר איירי וכמ"ש הש"ך שם סקי"א ועכ"ז פטור הלוה הואל וברשות נתן והגם דפסק שם מר"ן דהלוה צריך לישבע התם דוקא הואל והשליח מכחישו ומטעם שכתב הסמ"ע שם סקכ"א והש"ך סקמ"ו יעו"ש אבל בנדו"ד שאין השליח לפנינו שיכחיש לשמעון הדין הוא שאין על שמעון כי אם חר"ס וכמ"ש מר"ן בסנ"ט יעו"ש ומור"ם בסע"ב סי"ד יעו"ש ועיי' בש"ך סקכ"א סקל"א יעו"ש וא"ך אין על שמעון כי אם חר"ס:
ואם שליח זה ששלח עמו שמעון המעות אינו ברשות ראובן אלא ששמעון הוא מצד עצמו עשאו שליח להוליך לראובן מעותיו אזי היה הדין נותן בין אם יהיה שמעון נאמן לומר להד"מ או פרעתי או אינו נאמן הדין הוא שראובן יקבל תר"ס שלא הגיע לידו כי אם חמשים דוקא ויפרע לו שמעון דהדר הדין להיות כאומ' יודע אני שהלויתני ואיני יודע אם פרעתיך דחייב לשלם דיכול להיות דהשליח ג"ך זייף באגרת ששלח שמעון לראובן וכתב אגרת בת חמשים לכך המלוה שהוא ראובן יקבל חר"ס דוקא ושמעון ישלם וכמ"ש ג"ך בסקכ"א ס"ט יעו"ש והגם דשם נאמר דישבע המלוה או המפקיד בנק"ח וכו' התם הוה ג"ך כמו שאמרנו הואל והשליח מכחיש המלוה או המפקיד וכמ"ש הטעם הסמ"ע והש"ך שם יעו"ש אבל בכאן שאין השליח לפנינו נראה דאין עליו כי אם חר"ס וכפסק מר"ן אלא דהואל ובנדו"ד טוען שמעון שבאגרת השלוח ליד ראובן שם כתב לו שיגיע לו מאה דורוס וראובן טוען שנאבד האגרת ראיתי להרב החבי"ב הביא דבריו מאמ'ר קדישי'ן סקכ"א סקט"ו שכת' וז"ל ראובן היה חייב לשמעון סך ידוע בשטר ושלח לו לומר ע"פ כתבו תן ללוי חמשים זוז וכשבאו לחשבון אמר ראובן שנתן ללוי ע"פ כתבו ששים זוז ושמעון טוען כמדומה לי שלא כתבתי לך אלא חמשים ואם הוא כדבריו יראה לי הכתב וראובן משיב שנאבד הכתב נשבע ראובן שנתן ללוי ששים זוז ונפטר עכ"ל וכתב הרב הנז' דהרב עט"ץ ז"ל תמה על הרב כנה"ג דלמה צריך לישבע הואל והמלוה טוען שמא והרב מאמ"ר קדישי"ן ישב שם דעת כנה"ג שריר וקיים הוא דהואל ואמר שנאבדה לו האגרת ואין מדרך אגרות אלו לאבדם א"ך רגלים לדבר שהלוה הזה משקר ולכך רמו עליו שבועה יעו"ש א"ך ממנו נלמד לנדו"ד במכ"ש דאפי' הרב עט"ץ יודה כאן דצריך לישבע הואל ושמעון טוען בריא שמאה שלח אליו הגם דאיכא לספוקי דשמא השליח זייף אגרת בת מאה באגרת בת חמשים עכ"ז בודאי בזה מידה הרב עט"ץ זלה"ה לסברת כנה"ג דבזה יש רגלים לדבר ונוסף על זה דראובן בא ליטול בודאי יודה דחייב ראובן לישבע. זהו משנלע"ד במהרה לא באריכות כי לדעתי אין כאן מקום להאריך וצוי"ם וימ"ן:
הצעיר רפאל אנקאווא סי"ט: