אור ברסלב
שות קרני ראם סימן קיב

שות קרני ראם· רבי רפאל אנקאווא

סימן קיב

סימן קיא

נשאלתי ביורשי ראובן שהוציאו כת"י של שמעון שראובן נושה בו כו"ך וחתימתו נכרת לכל וטען שמעון שכבר פרע ובשביל שהאמין לראובן לקורעו לא חש מלהניחו בידו כי סמך עליו שיקיים בו מצות קריעה:

והיתה תשובתי דאין על שמעון כי אם חיוב שיקבל חר"ס כשאר טענות ספק דהגם דכת"י ביד היורשים. הרי קי"ל כל כת"י שאין בו נאמנות כמלוה ע"פ חשיב כמ"ש מר"ן בפשיטות בסס"ט ס"ב וז"ל דאפי' אם נתקיים בב"ד שהוא כת"י אין לו אלא דין מלוה ע"פ בעדים ואינו גובה לא מן היורשים ולא מן הלקוחות אלא ממנו אם הודה שלא פרע אבל אם טען פרעתי נאמן ונשבע הסית ונפטר ואינו יכול לומר שטרך בידי מאי בעי שאינו חושש מלהניחו בידו כיון שאינו שטר גמור ע"ך הרי ברור לדעת מר"ן דקי"ל דכוותיה פסיק ותני דכת"י כמלוה ע"פ בעדים ואינו חייב אלא הסית וא"ך דון מינה ואוקי באתרין דאפי' כתב שם מר"ן דנשבע הסית התם דוקא משום דהמלוה טוען ברי וע"ז מחוייב לישבע הסית כדין כל טענת ברי אבל בכאן שאין המלוה עומד אלא שהיורשים טוענים בספק דשמא עדיין שמעון לא פרע הואל ונמצא כת"י עדיין מונח ביד אביהם אין כאן כי אם טענת ספק דהא אפילו הנחה שמונח עדיין אין ממנה ראיה כמ"ש בלשונו ואינו יכול לטעון ולו' שטרך בידי מאי בעי שאינו חושש מלהניחו וכו':

ואל תשיבני מפסק מר"ן בסי' ע"ה סכ"ב שפסק וז"ל אמר מצאתי כתוב בפנקסו של אבא שאתה חייב לו מנה וברור לי שהוא כת"י של אבא יש מי שאומר שמשביעין אותו הסית וא"ך ג"ך כת"י זה שמצא מונח ביד אביו לא גרע מאם מצא כת"י אביו בפנקס וא"ך הואל וברור שזה כת"י של שמעון ליהוי חייב הסית דדמיין אהדדי נינהו דמ"ל אם תהיה הכתיבה בפנקס ביד הלוה או ביד המלוה כל שמצינו הכתיבה וידעינן לה בבירור הוי רגלים לדבר וכטענת בודאי חשבינן ליה ויתחייב שמעון הסית:

אלא דגם לזה מצאתי ארוכה ומרפא מדברי הרב המוסמך כמוהריב"ו זלה"ה בס' וי"ץ ח"ב סי' מ"ד שכתב דהאי דינא שכתב מר"ן דאם טען מצאתי כתוב בפנקסו של אבא וכו' ישבע הסית מיירי דוקא באומר הלוה מעולם אביך לא לוה וזה טוען מכח כתיבת אביו דאזי הוי כטוענו ברי הואל ומכחישו הוא בעיקר ההלואה אבל אם אמר הלוה אמת היה נושה ופרעתיו לא הוי טענת הלוה טענת ברי ע"ך וא"ך ממנו נלמד לנדו"ד שכך טוען שמעון שאמת שאביהם היה נושה בו ופרעו ודאי דחזרנו לטענת ספק כמ"ש מהריב"ו זלה"ה ואין עליו כי אם חר"ס דוקא ותול"מ:

והן אמת שזה ימים כתוב אצלי דהגם דדברי הרב יוצדקו ואוסיף עליהם נופ'ך שפי'ר וסיוע לדבריו מדקדוק דברי מר"ן עצמו שכתב דצריך היורש לו' וברור לי שהוא כת"י של אבא דמשמע דבלוה מכחיש קמיירי דאי בשאינו מכחיש ל"ל ליורש לו' וברור לי שהוא כת"י של אבא הרי בלאו הכי הלוה מודה שכת"י המלוה אביו של היורש אלא שאומר פרע לו אלא בודאי נראה דבלוה מכחיש עיקר ההלואה קמיירי כל זה נראה לסיוע דברי הרב: אלא דהמדקדק יראה דלא יוצדק דין זה דהא הסמ"ע בסי' קנ"ה כתב וז"ל משביעין איתו הסית בכופר הכל וממילא במודה מקצת חייב שבועה דאורייתא עכל"ה הרי לפניך דאם אינו מכחיש עיקר ההלואה אלא מודה בה שפרע מקצת דדוחק לומר דהסמ"ע איירי במודה מקצת היינו באומר חמשים הלוה לי אביך וחמשים מעולם לא הלוה דזה דוחק בדברי הסמ"ע ולא הו"ל להסמ"ע לסתום אלא לפרש אלא בודאי דבין בין קמיירי ואמר חייב לישבע הגם דתביעת היורש לפי זה אינה ודאית דיכול להיות הגם שהוא כת"י אביו עכ"ז יכול להיות פרעו אפי' חשבינן ליה הואל וכת"י אומרת שפלוני חייב לו הו"ל כאלו אמרה לו אביו בפירוש ויכול להשביע את הנתבע אפי' אומר אמת הפנקס אבל פרעתי ומה שהוצרך מר"ן לסיים וברור לי שהוא כת"י של אבא הוא כדי שיהיה טענתו כאומר אמ"ל אבא וכו' דאם אינו מכיר שהוא כת"י אביו לא מיקרי כלל טענתו טענת ודאי אפילו אם יודה הלוה שהוא כת"י אביו הואל ואינו יודע מצד עצמו ועי' בש"ך סי' צ"א סקכ"ד דכתב דהאי דינא דכתב מר"ן כאן דיכול להשביע ע"פ פנקס אביו אפי' שאינו יודע אם חשבון אביו מדוקדק אפי"ה יכול הלוה וכו' וא"ך מלשון זה שכתב אפי' אינו יודע אם חשבון אביו מדוקדק משמע דמיירי בלוה שמודה בעיקר ההלואה אלא שמוכחשים בחשבון כגון זה אומר מנה לאביך והלה אומר פרעתיו כולו או מקצתו ע"ז בא לומר אפי' אין חשבון אביו מדוקדק יכול אביו להשביעו יעו"ש וא"כ הרי מדברי הסמ"ע והש"ך נראה דלא כדקדוקו של הרב מוהריב"ו זלה"ה עכ"ז הגם שפקפוקים אלו כתובים אצלי על הרב מהריב"ו זלה"ה עכ"ז לענין הדין אין אני כדאי לחלוק עליו וכבר הורה זקן דכל שטוען אמת הכתיבה אבל פרעתי אין עליו כי אם חר"ס ותו לא לא מדי:

וראיתי אחרי רואי להרב תוש"י זלה"ה בח"ב סי' ק"ד שכתב משם כנדו"ד וז"ל בפסקא אחת בדף ס"ז ע"ב וז"ל ומה שמביא ראיה החכם המשיב מתשובת דברי ריבות מכת"י של ראובן שנתחייב לשמעון ושלחו שמעון לסוחר אחד לפרוע מראובן והחזיר לו הסוחר הכת"י לשמעון לפי שלא פרע לו ראובן וראובן טוען שפרע לסוחר כמצותו וכת"י שהיה בידו ושמעון טוען אם איתא דפרעיה למה לא לקח הכת"י מידו שהשיב הרב הדין עם ראובן וכיון שאין כאן אלא כת"י נאמן לומר פרעתי נגד כת"י ובעלמא צריך שבועה ובנדו"ד שאין ראובן יכול לטעון ברי אין לו על שמעון אלא חר"ס ע"ך דברי הרב דברי ריבות שהביא הרב הנז' אלא שהחכם המשיב היה בדעתו לדמות אותו שאלה שנשאל עליה דהיינו מי ששלח יטר"א ביד השליח לראובן ויצתה הליטרא מתחת יד ראובן ואומר שפרע ביד השליח ויתמי המשלח הליטרא טוענים דאם איתא דפרע ביד השליח הו"ל לשליח לחתום כדרך הליטראות שחותמים בהם המקבלים והחכם המשיב רצה לפטור ראובן זול יקבל חר"ס דוקא והרב תוש"י יחלק שם בין דינא דכת"י שדיבר בי הרב דברי ריבות מענין הליטרא דלעולם אינם נותנים הליטרא עד שחותם בה המקבל וכו' יעו"ש מילתא בטעמא איך שיהיה בנדו"ד דברי הרב דברי ריבות מאירים ומזהירים דאין עליו זולת חר"ס אפי' המוציאים הם יתומים עכ"ז לא נחמיר בדינם יותר וכמו שמבואר משאלת הרב תוש"י שהיו התובעים יתומים שבאו מכח הליטרא ששלח אביהם לראובן ועכ"ז דנו בו שאין על ראובן זולת חר"ס ואפי' לדברי הרב תוש"י לא חייב שם אלא מטעם דרך הליטרא וכו' יעו"ש וא"ך קם דינא בבירור שאין על ר' אליהו בעל הכת"י כי אם חר"ס ותול"מ וצוי"ם וימ"ן:

הצעיר ומואס כל תאוה רפאל אנקאווא סי"ט:

תוכן העניינים

שות קרני ראם

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה