שות קרני ראם· רבי רפאל אנקאווא
סימן קי
ראיתי מ"ש הרבנים עליונים למעלה ראש במחייב שבועה בנק"ח שעבר ונשבע בב"ד אין לנו להאריך בזה דכבר דשו בו קמאי הרבנים הראשונים. ומה שנסתפק הרב מו"ד יצ"ו אם דוקא דינא דמור"ם הוא אמור בספרים הכתובים ביד ועשויים בגלילה לא כן בספרים דידן שהם מודפסים בדפוס אם יש עליהם תורת קדושה לומ' דמי שנשבע בהם היתה שבועתו שבועה וצידד לו' דגם בזה היתה שבועתו שבועה גם דבר זה כבר בא באריכות וברוחב בספר רבינו מש"ה מערכת שי"ן אות מ"א ששם הובאו כל דברי האחרונים קטון וגדול שם הוא ולבסוף העלה דכספרי הקדש ומי שנשנבע בהם עלתה לו שבועתו יעוש"ב:
אכן עדיין לא אפרוק מחולשא דהא הרב הנז' עלה ונסתפק בספרים הכתובים ע"י עכו"ם ולבסוף כתב וז"ל ולענין דינא נלע"ד דאין להשביע בספרים הנדפסים ע"י עכו"ם דלדעת רוב הפוסקים דאין בהם קדושה כ"ך לישבע וכמו שהעיד הרב המגיה בטו"ז ושכך היה הוא ז"ל נוהג ע"ע והגם איכא למימר דהגם דהרב הנז' ז"ל צידד כסברת רוב הפוסקים דס"ל דאין להשביע בספ' שכתבו עכו"ם עכ"ז הרי יש יד לדוחה לדחות ולומ' דבלא פסק הרב הנז' אלא בבא לישבע אם משביעים אותו בספרים הנדפסים ע"י עכו"ם הוא דפסיק ותני כך אבל אם עבר ונשבע כנדו"ד איכא למי' דיכול לו' קי"ל כסברת מהר"י ן' פורנא זלה"ה דמלמד זכות ואומר דספר שכתבו גוי יש בו קדושה יעו"ש ובפרט הא כבר ידוע דהיכא דאיכא מחלוקת הפוסקים אם חייב שבועה אם לאו אין להשביע וכמו שכתב הש"ך בס' ס"ז סק"י יעו"ש וא"ך גם כאן הואל ויש סברת הפוסקים דס"ל דיש בהם קדושה ונפטר משבועתו לא משביעינן ליה:
אלא דעכ"ז בספרי הכ"ד המצויים בזמנינו פשוט בעיני דלית מאן דפליג ואפי' מהר"י ן' פורנא ז"ל יודה דאין בהם שום קדושה דהא סברת מהר"י ן' פורנא ז"ל דמלמד זכות הביא טעמו הרב מש"ה הואל והגוים שבזמנינו אינם עע"ז לא כן בספרי הכ"ד המצויים בזמנינו שמדפיסי' אותם הנוצרים והאפיקורוסים פשוט דאין בהם קדושה:
והילך מה שראיתי לרב אחרון בספרו הנק' צו"ד בחיו"ד סל"ו וז"ל נסתפקתי בחומשים המדפיסים הנוצרים כת האלפרוסיסטון ומוכרים לישראל אם מותר לקנות מהם לפי שהם מאמינים בשילוש וא"ך כוונתם בשם הוי"ה לכוונת השילוש וראיתי בס' קובץ על יד החזקה להגאון נחום טוביטס שהוא בסוף הרמב"ם המודפס בעיר וומאן שכתב על דברי הרמב"ם בהל' יסודי התורה פרק"ו הל"ח וז"ל ועיי' בזה בס' בני חייא חיור"ד דף ס"ג שתמה על רבינו דדבריו מ"ש כאן סותר למ"ש בפרק"י מהל' ס"ת נמצאת שני דברים שכל אחד מהם ס"ת וכו' ומלמדין בו התינוקות וכו' והמעיין בהל' תשובה פרק"ג הל"ח והלי"ד דיש שמקבלים אותם בתשובה א"ך בהלכות ס"ת מיירי בהנך שמקבלים אותם ואין קורין בהם בצבור אבל עכ"ף מותרים התינוקות ללמוד בהם דבהנך לא קפדינן לאבד זכרם עכ"ל לפי"ז מה שהם מדפיסים לפי כוונתם ועמים רבים המה א"א בלא"ה לחזור בתשובה א"כ צריך לשורפן אפי' לס"ת עצמן ובנ"ד שתמיד הם מדפיסים למכור לישראל ודאי שאסור לקנות מהם כדי לאבד זכרם וזה אם היה שאלו המדפיסים כותבים השם שלא לשמו ולא נתקדש השם ומצוה לשורפו כדי שלא להניח שם לאפיקורוס וכמ"ש הרמב"ם זה הטעם בהלכות יסודי התורה אבל בנדו"ד שהם כותבים השם לשם השילוש הרי השם של הוי"ה זאת הוא שם ע"ז ומצוה לשורפו ומכ"ש שאין לקנותו עכ"ל הרב צו"ד א"ך הרי לפניך דספרים המצוים בזה הזמן של הכ"ד שמביאים האפיקורוס הנקראים פרוסיסטאניס מגרע גריעי מספר שכתבו עכו"ם דקי"ל יגנזו אלא דזה טעון שריפה ואין בו שום קדושה כלל והנשבע בו כאלו נשבע בספרי הדתות שלהם ולכן ראוי לשאול לסובדי"ץ שהשביעוהו לראות באיזה ספר השביעוהו אם הוא מספרי המינים או לא:
ועל מאי דחקר ידידינו הרב הפוסק אור יוסף עינינו אם מהנייא ליה שבועתו הואל ונשבע קודם הפסק של הבדי"ץ וצידד בדבריו הראשונים והאחרונים לקיים שבועתו הן אמת שראיתי לאו"ע הרב כמוה"ר מו"ד י"ץ שהשיגו בדבריו האחרונים וקושטא קאי דהאמת כך הוא דלא הביא הרב"י דברי המ"ך אלא לדינא וכן ראיתי להרב גו"א בסי' פ"ז סקט"ו שכתב דמהר"ם אלשיך פסק דאם קפץ ונשבע צריך לחזור ולישבע ע"ף יעו"ש וא"ך פשוט דהכי נקטינן אבל עכ"ף האמת יהגה חכי דצדקו דבריו הראשונים ומהם די והותר לקיים שבועתו הואל והיתה כתנאי השבועות והגם שראיתי להרב מו"ד י"ץ שכתב על דבריו דפסק רבינו יעב"ץ זלה"ה עומד לנגד מ"ש הרב יוסף סיני נר"ו הן אמת שכך פסק הרב רבינו יעב"ץ זלה"ה הובא בס' התקנות סקפ"ב עכ"ף לדעתי נראה דלא קרב אותו נדון לנדון הרב יעב"ץ דהא לשון הרב יעב"ץ שבאותו פסק הנוגע לנו הכי הוא דהודה לו הרב כמוהריב"ע זלה"ה דאם קפץ ונשבע כנדו"ד כדמשמע מלשון השאלה דמעצמו עמד ונשבע דלא נשבע ע"פ בדי"ץ וקרינא ביה ולקח בעליו דא"ל אישתבע לי אבל הנשבע מאליו ליכא אימתה דשבועה עליה ואינו אלא כנדרי זירוזין כדי שיאמינהו חבירו עכל"ה וא"ך מלשון זה יתברר לך דשבועה דלשם היתה באופן דלא הוה אימתה דשבועה עליה כלל אבל כגון בנדו"ד שהיתה השבועה ככל תוקף השבועות בלי שום מרמה ותחבולה היאך ח"ו חשדינן לומר דלא לישבע באמת נתכוון פשוט הוא דדברי הרב שלשם אינם אלא בדלא היתה השבועה כתקנה וכמ"ש שם דאינה אלא כנדרי זירוזין כדי שיאמינהו חבירו דמסתמא דלשם הואל ועמד ונשבע מצד עצמו בודאי דקדק בשבועתו כהוגן ואין אימתה דשבועה עליה:
ואי לא מסתפינא אענה ואומר דע"כ לא קאמרו דמי שנתחייב שבועה דקפץ ונשבע שלא ע"פ בדי"ץ דחוזר ונשבע אלא במי שהיה חייב שבועה בס"ת ונשבע בס"ת דאזי אמרינן דמה היתה כוונתו בקפיצה ומה הנאה יש לו אלא בודאי דלא נתכוין אלא למרמה ותחבולה ולחשוב מחשבות אבל בכגון דא דידעינן כחו וכוונתו זאת דלא היתה בשבועה זאת בכ"ד מפני שהיה ירא פן יתרה עליו לישבע בס"ת ואזי יש לו בושת וכלימה כידוע שבני אדם בושים ונכלמים לישבע בס"ת לכן הוא נחבא אל הסופרים לישבע בכ"ד ומאין לנו לומר דמשום מרמה ותחבולה הלך לישבע בס' הכ"ד פשוט דלא מהני לישבע בספר הכ"ד אלא משום הבושה:
שוב ראיתי בס' התקנות כת"י דף ט"ל ע"ב שכתוב משם רבני פאס וז"ל הן אמת שהפוסקים כתבו שישבע הלוה להבא אך לא נתנו שיעור וקצבה אלא שיזון ויתפרנס הוא לבדו וכו' והן אמת בימי בתי דינין שעברו זלה"ה לא היו נוהגים לעשות שבועה להבא אלא לשעבר דוקא וכו' אך בימי בת"ד שלפנינו נשתרבב הענין ע"י איזה מעורכי הדיינין והיו משביעין להבא וכשהיה מגיע הדבר לב"ד לא היו מוחין בהם כיון שהדין כך וכו' עכל"ה הרי לפניך הגם שהיתה להם קפידא בב"ד ולא היו משביעים להבא עכ"ז כשהיו נשבעים מעצמם בלי רשות הב"ד היו מקבלים אותה שבועה והרי תקשי לך הואל ואינה ברשות ב"ד לית לה איום אלא דמוכרחים לומר דמיירי בשהיו המשביעים מאיימין עליו בשבועתו ואזי היו הב"ד מקבלים הרי לך דאין הב"ד מעלין ולא מורידין אלא העיקר הוא האיום אפי' אם יהיה אלה ע"י עדים לבד בלא הב"ד זהו הנלע"ד פ"ה סאלי יע"א וצויי"ם וימ"ן כי"ר:
הצעיר רפאל אנקאווא סי"ט: