שות קרני ראם· רבי רפאל אנקאווא
סימן קו
בעל חוב שיש עליו חובות הרבה ומקצתם אינם לפנינו ולא בא עתה לתבוע אלא אחד מהו הדין אם צריך להניח לאחרים חלקם או מגבינן למאי דקמן: דין זה במחלוקת הוא שנוי לדעת הגהות מיימוניות ולדעת הב"ח הביא דבריו הש"ך סי' ק"ד גם הרב זכו"ל באות ג' הביא משם ספר צ"ץ דמפרישין חלק למי שאינו לפנינו אכן הרב"י כתב בסי' ק"ד אחר שהביא מ"ש בתשו' הגהות מיימוני דאין הדיין יכול לכוף לפרוע לאחד המטלטלין וכו' כתב הוא וז"ל ותמיהני על דבריו שאם אחד מבע"ח במדינת הים יפסידו האחרים ולא יכופו אותו ב"ד שיפרעם עד שיבוא האחר ולקתה מדת הדין. ועוד דא"ך לא לישתמיט חד מהפוסקים לכתוב כן הילכך נראה דליתא לההיא תשובה אלא אם אין תובעו אלא אחד כופין אותו לפורעו עכ"ל וא"ך הואל ומצינו להרב"י חולק על אותה תשובה דס' משפטים וכתב עליה דלא מסתבר כן בודאי דכוותיה נקטינן וכמו דקי"ל דאזלי' בתר מר"ן ב"י אפי' בפסקיו בב"י וכמו שבא הדבר מפורש בס' שד"ה האר"ץ בחומ"ש שכתב וז"ל ואני אומר כי אנו בני א"י דגרירי בתר פסקי מר"ן הכי נקטינן כסברת הב"י יעו"ש דהכי נקטינן והכי מפורש נמי בכתבי הרב פתחיה בירדוגו זלה"ה הובאו הדברים בס' יי"ץ בסוף ליקוטיו יעו"ש וא"ך בודאי דכוותיה דמר"ן הב"י נקטינן: ואין להשתבש ולומ' דעד כאן לא אמר הרב"י דמגבינן למאי דקמן אלא אם יהיו בע"ח שאינם לפנינו במדינת הים וכדומה וכמו שנראה לכאורה מדבריו שכתב וז"ל ותמיהני על דבריו שאם א' מבע"ח במ"ה יפסידו כולם וכו' עכל"ה זה שיבוש דהא מר"ן הב"י בא לחלוק על תשו' דס' משפטים ושם אינו מפורש אם היו בע"ח במ"ה או קרובים לפנינו אלא דפסק ותני סתם דאם מקצתם אינם לפנינו אין מגבים לזה שלפנינו הכל וע"ז בא לחלוק עליו ולאלם סברתו כתב כן דלפעמים אם יהיה א' מבע"ח במ"ה האם נאמר שזה שלפנינו יפסיד הלואתו ולקתה מדה"ד אבל לעולם הוא פליג אפי' אם יהיו כולם בעיר אחת ולא בא לתבוע אלא אחד מגבינן להו וכמו שנראה מדבריו שכתב לבסוף וז"ל אלא אם אין תובעו אלא אחד כופין אותו לפורעו יעו"ש שלא עשה שים חילוק ש"מ דבתרווייהו פסק ותני בין אם יהיו קרובים או רחוקים מגבינן למי שהוא לפנינו:
ועוד דאי אמרת דמר"ן הב"י עצמו אית ליה חילוק בין השאר בע"ח לפנינו או שהם במ"ה א"ך יש להקשות על מר"ן הב"י שתמה תמיהה גדולה על התשו' הנז' והוצרך לחלוק עליה הלא יכול לקיים דברי התשו' דס' משפטים בבע"ח שאינו במ"ה או בדרך רחוקה אלא הוא לפנינו על כן יש לנו להמתין עד שיבוא או מפרישין לו חלקו אבל אם הוא במ"ה נימא דגם תשובת מיימו' מודו לזה אלא בודאי דהרב"י לא ס"ל א לחלק ביניהם שום חילוק ולעולם ס"ל דמי שבא ראשון גובה ואין לנו לעכבו בלי פירעון בשביל בע"ח שאינם לפנינו:
גם יש לדקדק זה ממ"ש מור"ם בסי' ק"ד ס"א בשם תשו' רשב"א וז"ל מאוחר שבא לגבות קרקע גובים לו וכשיבוא זמן ראשון לגבות יטרוף ממנו ודוקא כשבא לגבות מקרקע אבל כשבא לגבות מטלטלין יוכל בע"ח ראשון לטעון שלא להגבותם פן יבריחום או יפסידום ועוד דאם יגבם המאוחר לא יוכל המוקדם להוציא ממנו אבל אם הלוה עצמו נותנם לו י"א דאין בע"ח המוקדם יכול לגבות עכל"ה הרי לפניך דדוקא בעומד מלוה הראשון וצווח הוא דחיישינן ליה הא אם אינו לפנינו או עומד ושותק לא משגיחינן ביה הגם דזה גובה המטלטלין ואינו יכול להוציא מידו:
ואל תשיבני דשאני התם דחלקנו בין עומד וצווח לשאינו צווח כגון שאינו לפנינו או הרי הוא לפנינו ועומד ושותק דוקא אם עדיין לא הגיע זמנו אבל היכא דהגיע זמנו ובר פירעון נימא דאית ליה למור"ם דמודה ואזיל לסברת תשו' דס' משפטים זה אינה סברא דהא אפי' בתוך הזמן עצמו במקום שעומד וצווח שלא יגבה המאוחר פן יפסידם פסק דהדין עמו וא"ך הדר דינו להיות כלאחר הזמן וא"ך לאחר הזמן שמוטל עלינו לחוש לפסידא דידיה ולברר לו חלק בראש א"ך גם בתוך הזמן עצמו יש לנו לחוש אלא בודאי דלא משגיחינן ביה כל זמן שאינו לפנינו עומד וצווח בין בתוך הזמן בין לאחר הזמן. זהו משנלע"ד וצוי"ם וימ"ן אכי"ר:
הצעיר רפאל אנקאווא סי"ט: