שות קרני ראם· רבי רפאל אנקאווא
סימן קד
נשאלתי בראובן שמת והניח שט"ח אחריו שנושה בשמעון ויש בו נאמנות גמורה שהאמין הר"ש לראובן הוא וב"ך לו ולב"ך אפי' מחר"ס והן היום עמדו בני ראובן ואשתו לגבות משמעון ושמעון טוען שיקבלו היורשים חר"ס כמו דקי"ל דאין הנאמנות מועיל לגבי החר"ס ואפי' פירשה כמ"ש בסי' ע"ב ס"ו וגם טוען על האשה שתשבע הואל ואינה נכללת בכלל היורשים מ"ך: תשובה לזה הוא על מה שטען שיקבלו היורשים חר"ס הן אמת דכך פסק מר"ן בסי' ע"א ס"ו דאין הנאמנות מועיל אפי' פירשו בפירוש לא לקבל חר"ס אלא דראיתי להסמ"ע שכתב סקט"ו הטעם משום דמ"מ לא הימניה שיגזול אותו יעו"ש הרי לפניך דהטעם הוא הואל והוא יודע בו שגזלו בזה הוא דאין סברה לומר דהימניה שיגזול אותו אבל אם יהיה הדבר בספק אצלו אם גזלו או לא גזלו בודאי דמהני נאמנותו שהאמינו וסברה זאת תהלות לאל יתברך דמיתיה ומצאתיה בס' התקנות סי' רב"י שכתוב וז"ל ושאל השואל אם יש לפטור האלמנה מן חר"ס הואל והאמינה בעלה וכו' יראה שהאלמנה זאת פטורה מחרם ומנדר שעם היות שפסקו הפוסקים שאף כשהאמין הלוה למלוה וכו' התם היינו טעמא שהלוה טוען ברי שגזלו וכו' ולא האמינו לגוזלו וכו' אבל בנדו"ד וכו' אין היורשים יכולים להחרים על האלמנה כיון שהאמינה בשעת מיתתו וכו' וחתום כמוהר"ם טולידאנו ומהר"א אלבאז זלה"ה ע"כ מצאתי בפסק אחד של רבני פאס יעו"ע וא"כ ממנו יוצא לנדו"ד נמי שאין צריכים שום חרם הואל ולוה זה אינו יודע ודאי שאביהם צוה לפני מותו ששט"ז פרוע:
גם יש לפטור היורשים האלו מחרם מטעמא אחרינא שהרי בשט"ז היה כתוב בו הנאמנות בכח ש"ח כראוי ומטעם זה לבד ג"ך די והותר שהרי ראיתי למורינו יעב"ץ זלה"ה וכמה רבנים אחרים הובאו דבריהם בספר כר"ם חמ"ר סי' קס"ה וז"ל ואין צריך ראובן לא שבועה ולא חרם ואף דאיתה בסי' ע"א ס"ו שאין הנאמנות מועיל שלא להחרים חרם התם מיירי כשהנאמנות בקנין לבד אבל אם כתוב בקוש"ח כנדו"ד אין עליהם שום חרם וכו' עכל"ה וכן ראיתי שפסק ג"ך הרב כמוהר"ר יצחק ן' וואליד זלה"ה בספרו וי"ץ ח"ב שאלה משם הרב החבי"ב יעו"ש וא"ך פשוט הוא דאין על היורשים שום חרם הן מצד דספק הוא לגבי לוה אם אביהם צוה אותם הן מצד שהנאמנות בש"ח: ועל אודות האשה אם צריכה לישבע. לענד"ן דהגם דרבותינו הראשונים לא אחשבוה ליורש אלא כדין ב"ח כמו דקי"ל שאם בא ב"ח לגבות מחלק האל' צריך לישבע ואפילו יש בשטרו נאמנות דעשאוה רבנן כבע"ח מאוחר וא"ך נימא דגם אם באה היא לגבות תהא צריכה לישבע דהיא לא נכללה בכלל היורשים כדי שתהא נאמנת כיורשים עכ"ז לדעתי נראה דלדבר הזה כדין יורש חשבינן לה דהא כפי האמת נוטלת מחצה בכל הנכסים ואין היורשים יכולים לסלקה במעות בעד חלקה וכדין יורש שאין אחיו יכולים לסלקו וא"ך פשוט דחשיבה כיורש ולא עשאוה כב"ח אלא דוקא לטובתה כדי להצריך שבועה למי שבא ליפרע מחלקה הואל ומדין תורה צריכה היא ליפרע קודם לו ורבותינו מתקני התקנה אמרו דלא תטול שום דבר עד אחר פריעת ב"ח א"ך לפחות נימא דצריך לישבע אבל לכגון דא בודאי דליורשת תחשב הואל וסו"ס נוטלת חלק בו כיורשים:
ובר מן דין הרי מצינו בשט"ז כתוב והאמינו לו ולב"ך ומצינו לרבינו הטור בסי' ע"א ס"ל שכתב וז"ל כתב רב אלפס זלה"ה בתשו' מי שהאמין בשטר הוא וכל ב"ך היורשים נמי נאמנים כי הם באים מכחו ומקבלי מתנה נמי בכלל ב"ך הם ולא אימעיטו אלא ממילת יורשיו הוא דלא נכללו גם הם וא"ך אשה זאת אפי' לא חשבת לה ליורש עכ"פ בודאי לא גרע כחה מלוקח ומקבל מתנה וקרוב הדבר לומר דהואל ואחשבוה לבע"ח ובעד חובה זכתה בחצי הנכסים ובחצי השטרות א"כ הוי כאלו לקחתם בחובם מן היורשים וכמו דלוקח דיורש הוא נאמן גם זה תהיה נאמנת:
ועדיפא מזה אנא אמינא דאשה עדיף כחה מן הלוקח דהא הלוה בשעת חיובו למלוה אינו ברור לו שהמלוה ילך וימכור שטרו לאחר ומן הראוי איכ"ל דלא אסיק אדעתיה להאמין ללוקח ועכ"ז אמרי' הואל וכתב לו לו ולב"ך גם לוקח בכלל כ"ש אשתו של אדם שידוע לכל שיש לה שליטה בנכסיו בין בחייו בין במותו. בחייו כמו שפסק מהריט"ץ בסי' ק"פ ברין אשה שהלך בעלה למדינת הים דפסק הרב הנז' דאחר ג' חדשים יכולה היא לתבוע ללוים של בעלה שיש לו עליהם שטרות ואינה צריכה הרשאה יעו"ש. ובמותו כדאמרן דיש לה מחצה בנכסים כשאר היורשים וא"ך פשוט הוא דהלוה מעיקרא אסיק אדעתיה ששט"ז עתיד לבוא ליד האשה יותר מדאסיק אדעתיה לבוא ליד הלוקח וא"ך פשוט הוא לדעתי דלא גרעה מלוקח ודמייא האי מילתא למאי דקי"ל כל המפקיד על דעת אשתו ובניו הוא מפקיד ויהבי בה טעמא הואל ואשתו שרויה עמו בודאי אדעתא דהכי הפקיד בידו והוי מי שהפקיד ביד הבעל כאלו הפקיד ביד האשה ותהא האשה נאמנת לומ' נגנב או נאבד או נאנס כל חד כדיניה ויפטר הבעל יעו"ש בסי' רצ"א הרי לפניך דמאי דאסיק אדעתיה של אדם להיות אמרי' בודאי דאדעתא דהכי נחית וא"ך גם כאן הואל ושטרי המלוה רובם ככולם באים ליד האשה ע"י מיתת הבעל בודאי מאי דנתחייב מעיקרא לו ולב"ך בודאי דהאשה היתה בכלל כל אלו ולית דין ולית דיין ופשט הדברים כך שמתחייב למי שיבוא מכחו ובודאי גם היא מכחו אתייא: אחרי זאת ראיתי להר"ב מוהרא"ב קורייאט זלה"ה בספרו הבהיר ברית אבות בחלק אבן העזר שאלה צ"ב שהביא שאלה אחת ותשובה של חכמי מראק"ס ובתוך דבריהם כתוב וז"ל תשובה הא ודאי מילתא דפשיטא שאם באה האלמנה לגבות חלקה דין הוא שאינה נוטלת כי אם בשבועה וכמ"ש בפס"ד של חכמי המערב זלה"ה שאם ב"ח בא לגבות חובו מחלק האלמנה אף שהאמינו המלוה עליו ועל ב"ך האלמ' אינה בכלל ב"ך אבל מחלקי היורשים יכול לגבות בלא שבועה שגם שהגריעו חכמי התקנה כח האשה. היינו בענין קדימה דוקא שבע"ח קודם לגבות יותר אבל לענין השבועה צריך שבועה עכ"ד והכא בנדו"ד כשתבוא האל' לגבות מהלוה שאין לה נאמנות עליו מאחר שאינה בכלל ב"ך ג"ך צריכה שבועה עכ"ל של חכמי מראק"ס והרב הנז' כמהרא"ב קורייאט תמה עליהם מאי שטייה לשבועה זאת ותוכן דבריו הוא דהגם שנניח דאשה זאת כדין ב"ח היא הרי לא זכתה אלא מכחם שהגבו אותם בשט"ז והוי כאלו היורשים הם שהוציאוהו והם יש להם נאמנות עליו דהרי היורשים הם שזכו בו ועליהם היא השבועה ולא האשה דאין לה זכות אלא בעלת חוב ומכחם קאתייא ולבסוף העלה דאינה צריכה שים שבועה ע"ך תוכן דבריו ואשר אני אחזה הגם שתלי"ת נתכונתי לדינא כפסקו של הרב מהרא"ב קורייאט ז"ל עכ"ף מאד צר לי איך לא זכר שר ממה שכתבתי אני ענף לעיל דיש לחלק דהגם דלגבי ב"ח אמרו שצריך לישבע לגבי דידה אין ללמוד משם הואל וסו"ס עתידה ליטול חלק בו ואין יכולים לסלקה במעות הוי דינה כיורש ולא אמרו שם דצריך הבע"ח לישבע אלא לטובת האשה וגם ביותר מזה דהיאך יגרע כח האשה מכח לוקח דעלמא דקי"ל דלוקח בכלל ב"ך כמ"ש ואדרבא כתבתי דאשה עדיפא. ואפשר דהרב הנז' דלא חלק עליהם מהני טעמי שכתבתי משום דדעתו של הרב הנז' לעקר הדבר משורשו ולומ' דלא מיקרייא האשה היא מוצאת השטר על הלוה אלא היורשים הם שהוציאוהו והיא לא זכתה אלא מכחם וכמ"ש בדבריו:
ואחרי מופלג ראיתי להרב הנז' שכתב בדף קנ"ז ע"א וז"ל מ"כ לחכמי מראק"ס זלה"ה בתשו' שאלה וז"ל ולענין שאלה השנית מנהגינו מימי רבותינו הקודמים שאין הנאמנות מועיל לגבי הלוקח שט"ח ומעשים בכל יום שמזקיקין אותו הלוקח שבועה שלא נפרע כדין שטר בלי נאמנות עכ"ד ובסו"ד כתב וז"ל ורבני מקנאס"ה הראשונים זלה"ה הפך מזה וז"ל אם יש בשטר נאמנות עליו ועל ב"ך ויחרם על השליח ויפרע המלוה שטרו שהרי שלוחו בכלל ב"ך והרי השליח טוען ברי עכ"ל הרי לפניך דרבני מקנא"ס סבירא להו דגם השליח הבא בהרשאה הוי בכלל ב"ך אפי' אם יטעון עליו שפרעו בידו נגד סברת חכמי מראק"ס כ"ש לענין אם יאמר לו שישבע שלא צוהו המלוה שנפרע בודאי דלוקח עצמו פטור וכפסק הטור שכתבנו וגם בשליח גם הוא בודאי מודו חכמי מראק"ס לחכמי מקנאס"א לענין זה: איך שיהיה למאי דאתן עלה הוא הרי ביררתי לך דגם השליח הוי בכלל ב"ך א"כ אשה זאת למה יגרע כחה מן הראוי הויא כיורש לדבר זה ולפחות לוקח או שליח והיא עדיפא משליח שהרי אינה צריכה הרשאה סוף דבר לדעתי פשוט דפטורה ואפי' מי שירצה להתעקש בדבר זה בראותו פסקי מראק"ס שהבאתי לעיל הרי שוברו בצדו שהרב מהרא"ב קורייאט ז"ל חלק עליהם בטוט"ד וא"ך הוי מחלוקת בשבועה ואנן קי"ל דכל היכא דאיכא מחלוקת אי חייב שבועה לא עבדינן עובדא לחייב שבועה יעו"ש בש"ך סי' פ"ז סק"י וכן ראיתי להרב מהריב"ו דפסק האי דינא בספרו וא"ך גם אפי' נניח הדבר זה במחלוקת שנוי לא עבדינן עובדא לחייב שבועה:
ואין לומר דלא אמרו דמחלוקת דרבוותא בשבועתא לא מחייבינן שבועה אלא דוקא היכא דהוה תפוס ולכך פטור משום דיכול לומר קי"ל אבל היכא דבא להוציא כגון נדו"ד דבאתה האשה להפרע מן הלוה ומצינו שחכמי מראק"ס חייבו שבועה לאשה והרב מהרא"ב קורייאט ז"ל פוטר וגם ב"ד של מקנאס"א כך נראה מפסקיהם וא"ך יכול הלוה לומר קי"ל כחכמי מראק"ס דמחייבי שבועה לאשה. לזה אמינא דלאו מילתא היא דהא מילתא זאת הביאנו אותה משם הש"ך ומצינו להש"ך בסי' פ"ז סק"י דהביא לסברה זאת משם הרא"ש שהביא דבריו רבינו הטו"ר באהע"ז סי' צ"ז שכתב שם רבינו הטור דהמושיב אשתו חנונית מחלוקת הפוסקים אם יכול להשביעה קודם שתתבע כתובתה וכתב שם הרא"ש כיון דאיכא פלוגתא דרבוותא לא עבדינן עובדא לחייב שבועה ע"ך והכי פסק מר"ן בקצר בסי' צ"ז ס"ב יעו"ש דאינו יכול להשביע את האשה והתם בבאה האשה ליטול ממון מן הבעל קמיירי כדמצינו להרב מהרי"ט זלה"ה דפירשה בבאה האשה ליטול מן הבעל ועכ"ז לא חייבו האשה לישבע מכח שהבעל מוחזק בממון והיא באה ליטול עכ"ז לא יוכל להשביעה: והילך פסק הרב רבינו מהרי"ט זלה"ה בח"א סי' קנ"א וז"ל ולענין פסק הלכה הנה החכם המורה וכו' אבל היכא שהתובע מוחזק כנדו"ד שהמפקיד תפוס בנכסי הנפקד ואומר השבע לי וטול בזה צריך ללומדה ממקום אחר ומנא אמינא לה מההיא דסוף פרק הכותב דאמר ר"ש כל זמן שהיא תובעת כתובתה יורשים משביעים אותה והרי"ף פסק כת"ק ורבינו חננאל ורבינו תם פסקו כר"ש וכתב הרא"ש ז"ל כיון דאיכא פלוגתא דרבוותא לא עבדינן עובדא לחייבו שבועה אע"ף שהאשה באה להוציא לא מחייבינן לה שבועה מספק עכ"ל הרי לפניך דההיא דהמושיב אשתו חנונית אפי' בבאה ליטול מן הבעל או מן היורשים קמפרשה מהרי"ט ז"ל ועכ"ז פסקי' לה דתטול בלא שבועה ושבועת בן בית דרמייא עלה לא תשבע אלא עד עת בא גביית כתובתה ואזי תטול בשבועה וכן משמע מפסק ר"ת שהביא הטור שם באהע"ז בסי' צ"ז באותה אשה דמשמע בבאה ליטול ג"ך קמיירי איך שיהיה הרי ביררנו מדברי מהרי"ט דאפי' בבא ליטול עכ"ז יכול לומר התובע קי"ל ויטול בלי שבועה וא"ך גם כאן באשה זאת הבאה ליטול מן הלוה של בעלה אדרבא היא יכולה לומ' קי"ל כסברת הרב מהרא"ב קורייאט וכחכמי מקנא"ס דפטרי בשליח ומכ"ש באשה ותטול בלי שבועה:
והגם שראיתי להרב מאמ"ר קדישי"ן בסי' פ"ז סקט"ז שכתב וז"ל כתב הש"ך היכא דאיכא שני דעות אי חייב שבועה יכול לו' קי"ל כמאן דפוטר וכתב המש"ה דוקא אם הוא מהנשבעין ונפטרים דהוא מוחזק יכול לו' קי"ל עכל"ה וא"ך איכ"ל הואל והרב ז' מאמר קדישין ס"ל דדוקא במוחזק קמיירי אבל היכא ד שאינו מוחזק אדרבא המוחזק שהוא הלוה יכול לומ' ת קי"ל כחכמי מראקי"ס דמחייבי שבועה:
עכ"ז הסברה נותנת לפסוק כסברת מהרי"ט דאפי' ליטול קמיירי דהא הש"ך כתב וז"ל ועיין בתשו' מהרי"ט סי' קנ"א באריכות דהיכא דאיכא פלוגתא דרבוותא אם חייב שבועה פטור דמצי למימר קי"ל כמאן דפוטר וכן הוא בתשו' אב"ן ל"ב זלה"ה ומהרשד"ם ומהר"י לבית לוי ומהרי"ק זלה"ה וכמה פוסקים הרי לפניך דכבר ביררתי לך דמהרי"ט ס"ל דאפי' בבאה האשה ליטול קמיירי וכתב הש"ך דהרבה פוסקים כמהרי"ט א"ך ש"מ דכמו דמהרי"ט פסיק ליה אפי' בבאה ליטול ה"ה גם שאר פוסקים הכי ס"ל וא"ך לא שבקינן הני חבל נביאים דפטרי משבועה וניקום אנן וליחייבו שבועה כאותה סברה שהביא הרב מאמ"ר קדישי"ן דיחידאה היא:
ומה גם דבנדו"ד לא שייך לומ' קי"ל דהא חכמי מראקי"ס שכתבו דהאשה נשבעת ומהרא"ב קורייאט חלק עליהם בטו"ט וסברה נכונה ותמיהה גדולה כמו שתראה בס' הרב הנז' בחלק אבן העזר שאלה צ"ב והואל וחלק עליהם והוכיחם על פניהם בתמיהותיו ולא באה תשובתם על דבריו כמו מנהגו בספרו שמביא תשובת החולקים ומשיב עליהם א"ך איכ"ל דחזרו בהם ומאן לימא לן דלא חזרו בהם הואל והוכיחם בדברים נכוחים ותן לחכם ויחכם עוד וא"ך בודאי אין לנו לפסוק כמותם הואל ואחד מיוחד בדורו השיבם על פניהם בסברה נכונה בודאי דכוותיה נקטינן דהא מצינו להרב כנה"ג והביא דבריו ג"ך הרב גו"ר ארי"ה בסי' כ"ה בקצת דינים מחודשים של הקי"ל שכתב וז"ל אין לומ' קי"ל אלא כשהפוסקים לא ראו זה את זה אבל חכמים הנקבצים ונפל מחלוקת ביניהם אין אומרים קי"ל אלא אזלינן בתר רובא מהר"א ן' ששון הרי לפניך דדוקא בחכמים שאינם רואים זא"ז הוא דאמרינן קי"ל ומילתא בטעמא דהואל ואינם רואים אנן אמרינן אי הוו רואים זא"ז בודאי דחד מינייהו הוה מודה לחבריה אבל ברואים הואל וכל אחד סידר ראיותיו ולא נראו לפני הרוב אזלי' בתר רובא וא"ך גם כאן הואל והם רואים זא"ז והם פסקו שחייבת שבועה והוכיח אותם בתמיהה עצומה וכו' ולא מצאנו להם מענה ע"ז בודאי דאין סברתם סברה:
ואל תשיבני דגם נדו"ד דמחלקתו של הרב מהרא"ב קורייאט עם חכמי מראקי"ס לא היתה ברואין זא"ז דהא הם כתבו פסקם ובא ליד הרב הנז' לעיר מוגאדו"ר יע"א וכתב עליהם מה שכתב א"ך ש"מ דלא היו בעיר אחת אין זה דקדוק והרי מצאתי ארוכה ומרפא. והילך דברי הרב צדי"ק ויש"ר הוא זלה"ה שכתב בפסקו הבהיר וז"ל ומסתברה ודאי דה"ה והוא הטעם כשהם מתווכחים בכתב וראו אלו את דברי אלו וראו הכת האחת דברי הכת השנית דשפיר חשיב כאלו הם נקבצים יחד דמאי שנא ויכוח בכתב לויכוח בעל פה ואדרבא עינינו הרואות דסתם ת"ח כשהוא מדבר בפיו הוא מרבה טענות ומילין שאין בהם ממש אבל כשהוא מגיע לכתוב על הספר ובידיו הוא מדקדק מאד בדבריו כדי שלא יפול משערות ראשו ארצה וקרוב לודאי אצלי כי בקרב ימים ראיתי סברה זו בספר אחד מספרי האחרונים ולא נשאר רשום בזכרוני מבטן מי יצאו הדברים ולא ע"ט האס"ף ואיך שיהיה עדותי זו כי כך ראיתי בספר אחד מספרי האחרונים שכך הוא ויכוח בכתב כמו בע"ף כשהם נקבצים עכ"ל הרב הנז':
עלה בידינו מהמקובץ דהואל ומהרא"ב קורייאט הנז' השיבם על פניהם בכתב ודחויה קרי לה לאותה סברה ובודאי פשוט דתשובתו הלכה אליהם כי קרובים הם מוגאדו"ר ומראקי"ס ובפרט כך היא דרכם של בעלי דינים כשכותבים להם ב"ד הפסק לחייבם הולכים ומבקשים אם יש להם שום זכות בב"ד אחר וכשהם מוצאים שום זכות כותבים ומביאים לב"ד שחייבו אותם וא"ך גם כאן שכתבו הם הפסק והוא חלק עליהם ודאי מן הראוי אם היתה אליהם שום תשובה היו משיבים אותו ואף הוא ישיב אמריו אליהם ופשוט הוא דלא מצאו אנשי חיל ידיהם להשיב על דבריו דאם היה להם שום תשובה היה הרב הנז' מעלה אותה על ספרו וסותר אותה כדרכו של הרב הנז' שמביא בספרו מה שמושיבים על תשובותיו וסותר דבריהם ואפי' אם המשיבין ממקומות רחוקים כמו שתראה בספרו כמה מקומות וא"ך מכ"ש שחכמי מראקי"ס הם קרובים אליו יום או יומים בודאי דאם היתה להם שום תשובה היתה מגעת אליו והיה מעלה אותה על ספר ומדראינו דלא עלתה שום תשובה דידהו על ספר בודאי לא מצאנו מענה וא"ך קם דינא כדברי מהרא"ב קורייאט הנז'. זהו משנלע"ד כי בדעתי פשוט הוא וצויי"ם וימ"ן סאלי יע"א הצעיר החותם בסדר כה' ת'א'מ'ר מ"ר לב"ית יעקב' ש"ש התרמ"ה לפ"ג הצב"י:
הצעיר רפאל אנקאווא סי"ט: