שות קרני ראם· רבי רפאל אנקאווא
סימן סו
לראבט יע"ה שאלה מעי"ת ראבט על אודות יורשי כמהרי"ל ז"ל שהוציאו שט"ח על יורשי הראב"ש נ"ע שמהרי"ל אביהם נושה בהר"א אביהם ליפרע מה ויורשי הלוה טענו שלא הניח אביהם כלום זולת חזקת חנות וחצרות והם אמרו שהוציאו על אביהם צורכי קבורה ופקידות ושמן למאור מכיסם ורוצים הם להחזיק בחזקות הנז' בעד מה שהוציאו. מהו הדין:
הנה השקפתי לטובה וראיתי מה שפירש הש"ך להגהת אשר"י שפסק מור"ם בס' ק"ז ס"ב שמפירושו יוצא דיכול בע"ח לעכב קבורת הלוה ועיין גם להרב פחד יצחק מער' למ"ד ששם הביא משם הרב בני אהרן דכך הדין שהבע"ח יכול לעכב קבורתו זולת אם הוא קרובו והוא כדעת הש"ך בדברי מור"ם גם הביא משם הריקאנטי שכתב כן יעו"ש גם הרב נתיבו"ת המשפ"ט סק"ג מסכים הולך לפירוש הש"ך גם הרב או"ת והרב מעדנ"י מל"ך כולם שוים לטובה שפירוש הש"ך הוא עקר גם הרב חל"מ באהע"ז סקי"ח פירש גם הוא כהש"ך ופירש דמה שכתב הש"ע אלמנה שגבתה הוא לאו דוקא הרי כולם שוים לטובה דפירוש הגהות אשיר"י דפסק מור"ם בס' ק"ז הוא דיכול המלוה לעקל קבורת הלוה וגם דהסמ"ע עצמו והגאון ח"ץ הביא דבריו הרב פת"ש לא פירשו דברי מור"ם כמו שפירשוהו כל הנך חבל פוסקים. עכ"פ לענין הדין עצמו אם יכול המלוה לעקל קבורת הלוה לא מצינו שחלקו בפירוש ואיכא למימר דמודו לדינא וא"ך הואל וכל הני חבל נביאים פסקו הכי מן הראוי לפסוק כוותיהו:
אלא דנגד זה מצינו לדעת הרדב"ז ומהריק"ש גם הוא דלא ס"ל הכי וא"ך יכולים היורשים לומר קי"ל אלא דאין לנו אלא מה שפירשו בדברי הגהות אשר"י כל הנך חבל פוסקים יען דראינו להרב מהרש"א בס' משחד"ר בסקי"ח ששם הביא תשובת הריב"ש שכתב בזה"ל אמת הוא שאם קדמה האשה ותפסה מטלטלין כדי כתובתה שאין מוציאין מידה לקוברו והכי איתא בתוספתא מי שמת והניח נכסים ומטלטלין ויצאתה עליו כתובה ובע"ח כל הקודם זכה והוא נקבר מן הצדקה ע"ך וכן דעת הרשב"א אבל אם היורשים קדמו והוציאוהו וקברוהו ממה שבידם מנכסי המת שישלמו הם לאלמנה לתשלום כתובתה זה לא שמענו עכ"ל הריב"ש ועל זה סיים הרב משחד"ר ז"ל ודבריו אלה קשים בעיני מהבין דלאו רישיה סיפיה דמרישא משמע דוקא קדמה האשה ותפסה אין מוציאין מידה הא לא קדמה ותפסה קוברים אותו מאותם מטלטלים ומסיפא משמע דוקא קדמו וקברוהו מנכסי המת שבידם אין משלמין וא"ך קשייא רישא לסיפא והנה מדברי מר"ן בש"ע בס' קי"ח שכתב אלמנה שגבתה וכו' משמע דוקא שגבתה הא לאו הכי קוברין אותו מנכסיו אך מדברי מור"ם שסיים ואפילו אין כאן רק כדי כתובתה היא גובה כתובתה והוא נקבר מקופה ש"ץ משמע דלכתחילה נמי כתובתה קודמת ובזה אתי מאי דמסיים התם אבל אם תפסו היתומים מטלטלי וקברו אותו א"ץ לשלם עכ"ל הרי לך דכוונתו של הרב משחד"ר רצויה דרצונו לומר דלשון הריב"ש באמת קשה רישיה לסיפיה הואל ונקט הריב"ש בלשונו אם קדמה ותפסה וכו' אבל דברי הש"ע עם דברי מור"ם שמוסיף והולך על דברי הש"ע לא קשיין אהדדי היאך יוצדק מה שכתב הש"ע קדמה וגבתה דמשמע קדמה דוקא עם מה שהביא מור"ם לבסוף דדברי הריב"ש אם קדמו היורשים וכו' דלכאורה נראה שיש להקשות דברי הש"ע עם סיפא בדברי מור"ם כמו מאי דהוה קשה ליה רישא לסיפא דדברי הריב"ש. על זה כתב הרב דהואל ומור"ם סיים על דברי הש"ע וכתב ואפילו אין כאן רק כתובתה היא גובה כתובתה דלכתחילה היא קודמת בזה נחה שקטה מה שסיים מור"ם אם קדמו היורשים ותפסו וכו' זהו תכלית דברי הרב משחד"ר הרי לך פרשה פתוחה לפניך דבהכרח מוכרח לפרש דברי הש"ע דנקט גבתה הם לאו דוקא אלא מוכרח לומר דהכי הוא כדי שלא תקשי רישא לסיפא דדברי הש"ע עם סיפא דמור"ם דלא נחלקו אלא מא"ח ומא"ח ולא פליגי וגם הרב חל"ם שכתב גם הוא רישא דמר"ן לאו דוקא אפשר דגם הוא סומך גם על זה גם הריב"ש פירש דדברי מור"ם פירושם הוא דלכתחילה גובה כתובתה וא"כ הואל ומר"ן ומור"ם הכי פסקי מה לנו לשאר פוסקים הרי קי"ל דכוותיהו נקטינן אפילו נגד אלה פוסקים ובפרט אדרבא כל להקת הפוסקים הכי קי"ל וכמש"ל זולת תרי מגו תלת הוא דלא קי"ל הכי וכמ"ש לקמן בס"ד וא"כ קם דינא שיכול המלוה לעקל קבורת הלוה:
אתאן לנדו"ד שיורשי הלוה הוציאו מכיסן כבר ורצו להחזיק לעצמן החזקות ואנן בשטרי דידן כתבינן שעבוד מטלטלין בזה לכ"ע פשוט דאינם יכולים להחזיקם היורשים לעצמם בעד הוצאותם אפילו אי הוה חשבינן דין החזקות כטלטול בעלמא עכ"ז יכולים בני המלוה להוציאם מידם דהגם שמצאנו למור"ם שם בהג"ה סיים וכתב אבל אם תפסו היתומים מטלטלין וקברו אותי אין צריכים לשלם ע"כ הרי מסקנת החל"ם שם היא דאפילו במקום דלא כתבי שטרא בשעבוד מטל' אג"ק לא מהני תפיסא אלא דוקא אם לקחו מטלטלי המת ומכרום והוציאו אותם לצורך קבורה אבל אם הוציאו מכיסם ורוצים לתפוס מוציאין מידם והוא כנדו"ד שאחר שהוציאו רצו לגבות מהחזקות וכסברת החל"ם הנז' כן היא דעת הרב"ד זלה"ה הביא דבריו הרב משחד"ר דפירוש מאי דפסק מור"ם אם תפסו היינו תפסו ומכרו והוציאו אבל הוציאו ואח"כ תפסו לא וכן הובא בס' תורת חסד סצ"ב פסק רב אחד יעו"ש הרי לדעת הני אריוותא אפילו אם לא היה כתוב בשטר שעבוד דמטלטלין לא הוה מהני מה שהוציאו ואח"כ תפסו אלא אפילו לדעת הריב"ש שהעלה לדינא דבטלטול ולא כתב לו אג"ק לא מהני תפיסת האשה אלא אם תפסה מחיים. הרי העלה דאם כתב לו שעבוד לא מהני תפיסת היורשים וקם דינא דהאשה מוציאה מהם ואם הוא קרקע יכולה לטרוף וכו' ומכ"ש אם הוציאו מכיסם ורוצים לתפוס מוציאים מהם יעו"ש וכדעת הריב"ש כן היא דעת הרב תורת חסד יעו"ש וא"כ בנדו"ד שכאן נמצא וכאן היה שעבוד מטלטלין נוסף שהוציאו ואח"כ רצו לתפוס דבריהם מהבל ימעטו בזה ליכא מאן דפליג אפילו אי הוה לחזקות אלו דין טלטול מכ"ש דלקרקע יחשבו וכמ"ש הרב הפוסק נר"ו דלקרקע חשיבי לענין טרפא פשוט אפילו אי הוה מעקרא מכרו אותם ואח"כ הוציאו הוה המלוה הזה יכול לטרוף מהלקוחות וזה מוסכם אלבא דכ"ע ולא מצינו חולק בזה:
והנה ראיתי להידיד הרב הפוסק שכתב זה לשונו אמת שמדברי הרב"ח שהעתיק דבריו הרב ב"ש שכתב וז"ל אבל אם לא תפסה אפילו אם גם היורשים ג"כ לא תפסו חל חיוב הקבורה על הנכסים קודם שחל גביית הכתובה וכו'. מלשון זה נראה דס"ל להרב ב"ח דאף בהניח קרקע או מטלטלי וכתב לב"ח מאג"ם אפילו קבורה קודמת עכ"ל הטהור. לקצ"ד נראה דמלשון זה לא מוכח ממנו כלום דהרב"ח איירי אפילו בקרקע או במקום דכתב מאג"ם דבר והראיה לזה דהא מצאתי ראיתי להרב מש"ה במערכת ב' אות ל"ג ששם הביא לתשובת הרדב"ז שכתב בחדשות של"ח שנשאל באחד שמת ואביו הוציא עליו הוצאות ורצה אח"כ למכור עזבונו להפרע מה שהוציא ופסק הר' הרדב"ז שאין האשה חייבת בקבורתו וסיים שהראשונים פסקו כן אלה היו תשובות הרדב"ז בחדשות ואח"כ סיים הרב מש"ה וכתב ז"ל ותבט עיני להרב ד"ן חא"ה סמ"א שגם הוא נשאל על זה והביא מתשובה אחת של הרדב"ז דפסיק ותני קוברים אותו תחילה ממה שהניח והשאר נוטלים האשה ובע"ח כיון שעל דעת כן נשאת לו ודלא כהריב"ש שחלק בין קדמה ותפסה וכו'. וכתב הרב ד"ן שמוהריק"ש כתב שכן עמא דבר כהרדב"ז יע"ש ולעת עתה נראה דברי הרדב"ז סתראי ועיין להרב כרם שלמה וגם הרב כנה"ג כתב משם הרדב"ז שאם קברו את המת במלבושיו חייבים לשלם מדין מזיק שעבודו של חבירו ע"ש ומהכא מוכח דמנהג עירו כותבים בכתובה מטלטלים אגמ"ק מדקרי ליה מזיק שעבודו של חבירו ואלו הרדב"ז בתשובה האחרת שהביא הרב ד"ן קרי בחיל דעל דעת כן נשאת לו ולכתחילה קוברין אותו מנכסיו עכל"ה של הרב מש"ה וכן ראיתי להרב כנה"ג סקי"ח בהגב"י אות כ"ח ששם כתב הרדב"ז שכתב דאם קברו אותו משלמין לאלמנה נראה דבזמנו כבר נתפשט המנהג לכתוב מטלטלי אגמ"ק עכ"ל הרי לך דהרדב"ז הגם שמצד הדין ס"ל דאם כתב לה מטלטלי אגמ"ק אפילו אם קברו אותו מנכסיו בבגדיו עכ"ז האשה מוציאה מידם וחייבים לשלם לה עכ"ז בתשובה האחרת שהביא הרד"ן כתב קוברין אותו תחלה וכו' וכתב מהריק"ש דכך עמא דבר ומוכרחים לומר דמנהג עירו הוא. הוא קודם שנתפשט לכתוב מטלטלי אגמ"ק אבל אחר שנתפשט הדר הדין לסיני שאפילו קברו אותו בבגדיו חייבים היורשים לשלם או יש לומר דהרדב"ז באותה תשובה שכתב בה דאם קברוהו בבגדיו חייבים לשלם לה שם איירי מצד הדין ובאותה תשובה שהביא לנו הרד"ן איירי מצד המנהג ומזה נבוא ג"כ לדברי הרב"ח הגם שכתב ז"ל חל הקבורה על הנכסים קודם שחל חיוב הכתובה והוסיף עוד שכן עמא דבר אפשר לומר דמדין מנהג נגעו בה. הן אמת דעלה על דעתי לומר דיכולין לומר דמאי דכתב הרב"ח דחל חיוב הקבורה על הנכסים אפשר לא אמרה אלא במקום דלא כתבי מטאגמ"ק ויוצדק לומר חל באופן זה הואל ולא נשתעבדו לה. אך מדברי הריב"ש מסוף דבריו שבסקי"ט נראה דהרב"ח אפילו במקום ששעבד מטלטלי דבר דהא הריב"ש שם אחר שהביא סברת הפוסקים הוסיף וכתב ז"ל עולה מזה דמקרקעי או מטלטלי וכתב לה אגב לא מהני תפיסת היורשין ומטלטלין ולא כתב לה אגב לא מהני לה תפיסה אלא א"כ תפסה מחיים וכו'. ומ"ש הב"ח וכן עמא דבר דנקבר מנכסי המת אין ראיה וכו' עכל"ה ואם אמור נאמר דהרב"ח לא דבר כי אם במקום דלא שעבד לה מטלטלי זה לא יתכן דהא גם הריב"ש עצמו הכי היא מסקנתו דאם לא כתב אג"ק לא מהני תפיסה אלא א"כ תפסה מחיים וא"כ מה מחלוקת בינו ובין הרב"ח בזה אלא ודאי דדברי הב"ח הם אפילו בכתב לה מטלטלי אג"ק ובזה חלוק עליו הרב"ש כנז':
אך עדיין יש לנו לומר כדאמרן ברישא דיכולין לומר דהרב"ח הם אפילו במקום שכתב לה מטלטלי אג"ק אך לא מצד הדין אלא מצד מנהג שכן מורה פשט הלשון שכן עמא דבר ועל פי זה יצא לנו הדין במקום שאין מנהג ידוע כנדו"ד במקומינו אפילו הרב"ח יודה וליכא מאן דפליג מצד הדין וא"כ לא נמצא שום סותר מצד הדין:
גם מה שכתב הרב הפוסק דיכולים לומר דכאן בנדו"ד שהיא בע"ח אפילו הרב"ח יודה ולא פסק דיני הרב"ח אלא באשה דיקא משום בזיון בעלה וכו' שפתים ישק על סברתי הישרה הן אמת דמתשובת הרדב"ז שהביאנו לעיל שכתב בה בזה"ל קוברים אותו תחלה והשאר נוטלים אותו האשה ובע"ח שעל דעת כן נשאת עכ"ל. הרי מדבריו אלה משמע דאשה ובע"ח שקולים הם הרי מצאתי ראיתי להרב משחד"ר שהביא דברי תשובת הרדב"ז שהביא לנו הרב ד"ן שכתיב בה בזה"ל שקוברים אותו ממה שהניח ואח"כ ניטלים האשה ובע"ח כיון שעל דעת כן נשאת לי עכ"ל הרדב"ז. והרב משחד"ר כתב על זה ז"ל וס"ל כי היכי דאמרינן גבי אשה על דעת כן נשאת הכי נמי גבי בע"ח אמרינן על דעת כן הלוהו ובאמת דלכאורה נראה דרב המרחק ביניהם דגבי אשה היא חוששת לכבודו וכשם שהוא מיטפל בה בקבורתה כך היא מטפלת בו וגם דבזוי היא לה שיהיה בעלה מוטל ע"ג קרקע כדי שתהיה גובה כתובתה וגם שתהיה שיחה בפי הבריות ושפיר אמרינן ע"ד כן נשאת לו אבל בע"ח מאי איכפת ליה עד שנאמר על דעת כן הלוהו וצריך לעיין בתשובת הרדב"ז עכ"ל הרב משחד"ר. כשאני לעצמי אמינא דדברי הרדב"ז אמת וחלוקו של משחד"ר אמת דהיינו הרדב"ז לא דבר מצד הדין אלא לפי מנהג עירו שהיה רואה איתם שמעולם לא עמדו בע"ח לעקל ולעכב קבורת המת לא האשה בשביל הכתובה ולא בע"ח בשביל חובו א"כ הואל ומנהגא נהוג כן אזי אם בוא יבוא אחד מעיר לעכב אמרינן ליה הואל ומעולם לא נהיה כדבר הזה ודאי אמרינן אדעתא דהכי נשאת ואדעתא דהכי הלוהו וממני נבוא לדברי הרב"ח דלא דבר אלא שאין האשה יכולה לעכב אנן בדידן אין לנו לומר דלדעתו דהרב"ח אשה ובע"ח שוים הן אם אמור נאמר דהרב"ח מצד הדין דבר דנכסי המת משועבדים לקבורה קודם כתיבת האשה על זה אנו נאמר מסברא דלא אמרה הרב"ח אלא לגבי האשה ולא לגבי הבע"ח דרב המרחק ביניהם כמ"ש הרב משחד"ר מכ"ש אם אמור נאמר דהרב"ח מצד מנהג דבר הואל ולא דבר אלא באשה פשוט דלא אמר אלא באשה מהטעמים שהזכיר הרב משחד"ר אבל בע"ח מאי איכפת ליה ופשוט. מסקנא דמילתא דהרב"ח דאין מדברי הרב"ח שום סתירה למה שהעלינו לסברת הפוסקים דלעיל וגם הוא יודה דבקרקע ובמטלטלי שכתב מטאג"ק שהאשה מוציאה או טורפת מיד הלקוחות נוסף על זה הטעם השני הנוסף כאן שכתב הרב הפוסק דבכאן שהוציאו גם השמן למאור וסעודות והשחתות בזה לא דבר שום אדם גם סברא זו הרי היא מדברי סופרים הלא היא בכתובים בספר בית דוד הביא דבריו הרב משחד"ר ז"ל בקצור אבל לצורך אכילה שרגילים לעשות ולצורך השמן להדלקה חייבים היורשים לשלם עכ"ל:
כל מה שטרחנו הוא להתלמד לעת הצורך דכבר כתבנו דמור"ן ומר"ן דעתם שמוציאן מיד היורשים נוסף על זה חבל פוסקים כמש"ל ולא היינו צריכים להאריך כי אם לרוחה לבסומי כתבנו כל זה. והמורם מכל האמור הדין הוא שיורשי מהרי"ל גובים שטרם מהחזקות שהניח אחריו הראב"ש נ"ע ותו לא מדי. זהו הנלע"ד וצוי"ם וימ"ן. כ"ד הצעיר החותם בשבט תרס"ה לפ"ק פה סאלי יע"ה:
הצעיר רפאל אנקאווא סי"ט: