שות קרני ראם· רבי רפאל אנקאווא
סימן מז
להיות שה"ר יצחק אביחצירא י"ץ היה נושה בה"ר דוד כהן שט"ע מסך אלף דורוס סתם ולא נתפרש בשטר אם מן הדורוס פראנציץ ששומתו יקרה או מדורוס ספאניול. דמן הדין יכול לסלקו בספאניול הואל ושם אחד להם ושניהם מטבעות העוברים בין הסוחרים בין במדינה שנכתב בה השטר בין בכל מקום עיין סי' מ"ב סי"ג יעו"ש אלא דשטר זה נמצא כתוב אחר החיתום זמן מה נמצא כתוב שנכנס שלמה סיריזו נר"ו ונתחייב להיות ערב קבלן בסך האלף דורוס פראנציץ הנז"ל הן יוקרו הן יוזלו והכל מתוקן כד"ת והן היום דוד המתעסק הנז' רוצה לפרוע בדורוס ספאניול כדאמרן מהו הדין אם שלמה הערב מחוייב לגדל פרע ההשואה שבין האלפראנציץ להאספניול מאי דביני או לא יומ"ץ:
נ"ל פשוט דחייב דאין זה נכנס בסוג דין הבא בס' מ"ט ס"י דבמקום שלא נשתעבד הלוה לא נשתעבד הערב יעו"ש דשאני התם הואל והערב נתחייב סתם שהוא ערב במה שנתחייב הלוה אזי דין הוא לא היה ערב אלא במקום ובסך שיתחייב הלוה ובמקום דליכא חיוב על הלוה לא ישתעבד הערב אבל בכאן הרי פירש בפירוש שהוא ערב לשלם בהאלפראנציץ מה שאין כתוב על הלוה ודאי אפילו לא נתחייב דוד נתחייב שלמה דלא דמי זה אלא למ"ש מור"ם בס' קכ"ט ס"ח וז"ל מי ששאל חפץ מחבירו ואמר לו אם לא אחזרנו לך לזמן פלוני אתן לך דמים כו"ך והעמיד ערב בעד הדמים אפע"פ שלגבי השואל הוי אסמכתא ופטור. הערב חייב יעו"ש וכתב שם הסמ"ע דיש חילוק בין דין זה דמור"ם לדינא דכתב מר"ן בסי' מ"ט דהתם דכל דהלוה מתחייב אין נפרעין מן הערב אבל זה הרי חייב עצמו במה שלא היה השואל חייב יעו"ש וג"ך גם נדו"ד הרי חייב עצמו שלמה במה שלא נתחייב דוד ותו לא מידי:
שוב בא לידי ספר כנה"ג וראיתי לו בס' מ"ב הגהו"ט ס"ס שכתב וז"ל אם נכתב בבבל נותן מטבע של בבל וכו' נ"ב אפילו נתערב שמעון בשביל ראובן ובמקום הערב המטבע ביוקר אין הערב חייב לשלם למלוה ההפסד הנמשך מפירעון מקום הלוה דאין לחייב לערב אלא כפי חיוב שחייב הלוה הרש"ך ע"ך מכאן אתה מדקדק דאין לחייב אלא כפי חיוב הלוה. הכוונה דאין אתה מחייבו לומר שנתחייב ביותר אלא אמרינן סברא הוא דמה שנתחייב זה נכנס זה ערב דון מינה אם פירש ודאי חייב וכדאמרן ודו"ק וצוי"ם וימ"ן: הצעיר רפאל אנקאווא סי"ט: