אור ברסלב

שות קרני ראם· רבי רפאל אנקאווא

סימן כד

סימן כג

נשאלתי שאלה. חכם אחד היה נושא ונותן למצוא טרף לביתו ולכלכל שבתו והיה עשיר אחד מחזיק בידו ומלוה לו סך מה וכותב עליו שטר חוב עד אשר יפרענו לאט לאט והחכם איידי דביני ביני מתעסק באותם מעות כך דרכו כפעם בפעם. עד אשר לבסוף אותו חכם לא הצליח במעשיו וכלה קרנא והוצרך החכם לבטל מעסקו ולחזור על למודו ויהי היום מדי דברו אותו החכם עם חכם אחר היה מתאונן ואומר לא יש לי צער יותר כי אם בשביל פלוני העשיר שהחזיק בידי ולא נשאר מאומה בידי ממה לפרוע לו עברו ימים נודווגו אותו העשיר המחזיק עם אותו החכם שהיה מתאונן לו החכם הנחזק ואזי שאל העשיר את אותו החכם ואמר לו שמעתי שהח' פלוני בטל העסק וחזר על למודו אזי אותו הח' ענה ואמר אמת הדבר אכן יש לו צער גדול הואל ולא נמצא בידו ממה לשלם לך מה שאתה נושה בו וענה העשיר אל יהיה לו צער הרי הוא החוב מחול לו ובאותה שעה הלך החכם וסיפר לחבירו שאל ידאג על הדבר יותר כי כן דבר העשיר וזה תשובתו ויהי ברבות הימים אותו עשיר הלך לב"ע ואתרמי שבא אותו שטר שהיה כותב העשיר על הח' בא לידו של אדם אחד שאינו מיורשי העשיר וכשבא לידו בא אל הח' ואמר לו. מצאתי בשטרותיו של פלוני שטר אחד שהוא נושה בך סך מה ואזי הח' ספר לו כל האמור לעיל ואז אותו אדם האמין להח' על מה שאמר לו שכבר הוגד ממגידי אמת שהעשיר בפה מלא דבר שהוא מחול ומותר לו ואז תפס אותו אדם השטר וקרעו קרע בדי"ץ ועל זה שאל הח' הנחזק דהואל וזה האדם שקרע אינו יורש של העשיר חשש על עצמו האם יש לסמוך על אותה מחילה וישתוק ואל ידבר בדבר עוד או לא יסמוך על דברי אותו העד שהוא הח' שספר לו שהעשיר מחל לו וחייב לשלם בדין ואת"ל דבדין פטור יש לחקור אם פטור גם מלצאת ידי שמים יומ"ץ:

תשובה לזה. הנה מצאנו בדין המחילה דאפילו מחילה בפה לחוד מהנייה ופסקה מר"ן הקדוש בחומ"ש שי"ב ס"ח וז"ל מחילה אינה צריכה קנין עכ"ל וא"ך אלו לא היתה הלואה זאת בשטר אלא בע"פ לית דין ולית דיין דמחילה הויא אכן הואל והלואה זאת היתה בשטר מצאנו ראינו שיש בזה מחלוקת הפוסקים ומצינו להסמ"ע בסי"ב ס"ק כ"א כתב דמחילה א"ץ קנין דוקא במקום דלא נקיט שטרא הויא מחילה יעו"ש והוא הפך דברי מור"ם ז"ל בס' רמ"א דשם כתב וז"ל וי"א אפילו עדיין המלוה נקיט שטרא מחילתו מחילה יעו"ש והנה לכשאני לעצמי הייתי אומר דהסמ"ע כתב זה אליבא דמר"ן דסתם דבריו אפשר ס"ל כסברת רבינו ישעיה שהביא הטו"ר בפירוש דבמקום דתפיס המלוה עדיין השטר לא מהני מחילה לא כן מור"ם בס' רמ"א שהביא שם סברת י"א פליג על דברי מר"ן ופסק כסברת המרדכ"י ז"ל שהביא שם בהד"מ ומשום הכי כתבה שם בשם י"א לרמוז דפליג על מר"ן:

אלא דראיתי להש"ך בסי"ב סקי"ז דתמה על דברי הסמ"ע אלו שהם הפך מור"ם בס' רמ"א ולפי דברינו זה מאי קא מתמה הרי הסמ"ע נקט דבריו אליבא דמר"ן ומור"ם ז"ל חולק שם כדאמרן אלא ודאי דהש"ך ס"ל דהואל ומר"ן לא גלה דעתו לא בס' זה ולא בסרמ"א פשוט דבשטת מור"ם אזיל ולכך לא חלק בדבריו ומאי דכתב מור"ם דבריו בס' רמ"א בשם י"א לאו לחלוק נתכוון אלא כדבעינן למימר לקמן בס"ד וא"ך לפי זה הרי הרב הש"ך פליג על הסמ"ע וס"ל דדעת מר"ן היא המלוה עדיין שטרו בידו הוי מחילה וכן ראיתי להטו"ז שתמה על הסמ"ע ופסק כסברת מור"ם וכן ראיתי במאמ"ר קדישי"ן יעו"ש וכן ראיתי לה"ר דמש"ק אליעזר שתמה גם הוא על הסמ"ע ופסק כסברת מור"ם ודעדיפא מזה ראיתי הוכחת הרב"ש והרחל"ם באהע"ז סק"ה שהוכיחו מדברי מר"ן עצמו דאפילו נקיט שטרא בידיה הויא מחילה ממה שפסק בס' הנז' ס"ה יעו"ש בדין המוחלת בכתובתה א"ץ קנין יעו"ש בהרב ב"ש והחל"ם סקי"ב. נקטינן מכל הני חבל נביאים דהסמ"ע בסברה ואת דרבינו ישעיה יחידאה הוא אליבא דמר"ן:

והגם דמור"ם בס' רמ"א לא כתב דבריו אלא בשם י"א משום שנתכוון לחלוק כתב כן. אלא דמור"ם אמרה בשם י"א הואל ואותה סברא יחידאה היא של המרדכי לחוד כתב בשם י"א והגם דמצינו לרבינו הטו"ר בס' זה שכתב סברת רבינו ישעיה דס"ל דאם המלוה עדיין השטר בידו לא מהני מחילה וכו' וסיים על זה וא"א הרא"ש לא חליק וכו' יעו"ש וא"ך משמע דהרא"ש ס"ל כסברת המרדכי ולאו יחידאה היא הרי מצינו להרב בנ"י חי"י ז"ל שכתב משם הרב דרכ"י נוע"ם דמה שכתב הטו"ר א"א ז"ל לא חליק לאו למימרא דהרא"ש פליג על רבינו ישעיה זלה"ה אלא כוונתו לומר לא חלק בדבריו והניחם סתומים יעו"ש וא"ך הואל ודברי רבינו הרא"ש ז"ל יכולים להתפריש דלא לחלוק על דברי רבינו הטו"ר בשם רבינו ישעיה הם אמורים א"ך לא ראה מור"ם ז"ל דין זה מפורש כי אם משם המרדכ"י וכמו שבא הדבר מפורש בד"מ בס' רמ"א דלא הזכיר שם כי אם סברת המרדכ"י ולא כינה אותה בשם הרא"ש ולכך כתבה בשם י"א וכדקי"ל בכל מקום שמר"ן ומור"ם מביאים סברא יחידאה מזכירים אותה בשם י"א עיין בסמ"ע בסי"ו סק"ב ובס' ל"ה סק"ט ובס' מ"ו סק"ד ובס' ת"ך סק"י ובש"ך סמ"ב סק"ך ובס' נ"ה סק"ה ובכמה מקומות וא"ך גם כאן מהאי טעמא נקטה בשם י"א ולא לחלוק נתכוון: שוב האיר ה' עיני וראיתי בס' כר"ח להרב מו"ד נר"ו בס' קי"ז שהביא מתשובת הרב יעבי"ץ שנשאל בנדו"ז וכתב הרב הנז' כדכתיבנא דמחילתו הויא מחילה ונסתייע ממה שהביאנו מאהע"ז ומההיא דס' פ"א דהמודה לחבירו בעדים יעו"ש בס' פ"א סכ"ט וכו' וכתב משם הרב זקינו מוהריב"ץ דמה שכתב מור"ם בס' רמ"א וי"א יש למחוק הוא"ו של וי"א ולהגיה י"א ולא לחלוק בא אלא לפרש דהאי דאמר כדאמרינן דמהני בדברים בלבד דכתב מר"ן י"א דדינא הכי הוא אפילו נקט שטר או משכון והעלה הרב דלהלכה ולמעשה הכי דינינן אלה היו דברי כמוהריב"ץ משם זקינו מוהר"ר יעבי"ץ זלה"ה ובודאי דכוותייהו נקטינן וכן ראיתי להרב אחרון מוהר"א קורייאט זלה"ה בס' ברי"ת אבו"ת בסי"ב שעמד בזה ולבסוף העלה הסמ"ע הוא יחיד בדבר ואינו יכיל לומר קי"ל ועוד דהממון הוא בחזקתו דהלוה יעו"ש: אחרי זאת בא לידי ספר מש"ה שפיר קאמר במערכת מי"ם סס"ו האריך למעניתו בדבר זה ובסוף דבריו כתב דכן ראוי להורות דסברת הסמ"ע יחידאה היא וכתב דכל להקת הפוסקים דלא כהסמ"ע ועד אחורן הגאון מוהר"ר חיד"א בס' ברכ"י יוס"ף עמד ז"ל וימודד ארץ דלא כסמ"ע וחייב המלוה להחזיר שטרו יעו"ש וא"ך אין להאריך יותר בענין זה ודאי פטור החכם הנז':

אלא דפש גבן לברורי הואל והחכם הנז' לא תבעו שום אדם אלא לצאת ידי שמים מי אמרינן דחייב הוא לחוש לסברת רבינו ישעיה ז"ל ולשלם ליורשים או לא ואמרתי אני דלע"ד דאין להסתפק בזה דהא כל דיני התורה מראש ועד סוף אין לך שום דין שלא נפל בו מחלוקת מיום מיתת הלל ושמאי רבו מחלוקות בישראל והיה קשה לישראל הדבר כיום שנעשה בו העגל ואנן הרי לעולם קי"ל לעולם כבית הלל והגם דבית שמאי לעולם מחמרי. כוותייהו דב"ה קי"ל אפילו במידי דאסור והתר ועדיפא מזה אנן דסמכינן אתכא דמר"ן הקדוש אפילו נגד כמה פוסקים ועל מאי דאמר אסור אסיר ועל מאי דאמר מותר מותר ואכלינן וחדינן ואם האמת הוא דחיישינן לסברת האוסרים היאך נקום ונתיר במקום עשה ספיקא דאורייתא נגד דעת האוסרים אלא כל שנתברר הדבר דהלכתא הכי אנן אמרינן דכך אמרו לנו מן השמים ואין נפתל ועקש כלל כל זה נראה פשוט וא"צ להביא ראיה. אלא דלהעמיד הדבר ולתומכו אמרתי להביא ממה שראיתי להרב מוהרמ"פ בספרו שמ"ו מש"ה דף מי"ם ע"א משם מר"ן החבי"ב וז"ל ואמינא לה ממ"ש להכנה"ג בכלליו שנסתפק דאם מי שזכה בטענת קי"ל בבא לצאת ידי שמים אם חייב להחזיר או לא ופשיטא ליה להרב דאפילו בבא לצאת ידי שמים אינו חייב להחזיר וליכול וליחדי ומן שמייא מיהב יהבו ליה ואייתי בידיה ראיה אלימתא הראויה אליו והיא סוגיא דקמא דף קי"ח ע"א ע"ש דמן הסוגייא ומפרשים ז"ל מבואר דכל מילתא דהוי שמא ושמא אפילו בבא לצאת ידי שמים פטור והכא בטענת שמא ושמא הוא וכ"ש למוהריק"ו דס"ל דבזוכה בטענת קי"ל ברי הוי כ"ש שאינו חייב כלל לצאת ידי שמים ועיין להרב אנג'ל בתשובה סכ"ח ואפע"ג דמדברי מוהרימ"ט ח"ג סקכ"ד דפוס קושטא לכאורה נראה דלא כהרב כנה"ג וכו' הא ליתא דמר"ן החביב ז"ל דינא קאמר דהכי איתא בסוגייא הנז"ל ופסקה הרא"ש ובעל הטורי"ם והכי פסקו כל הפוסקים יעו"ש בדבריהם ובודאי דגם מוהרימ"ט לא פליג על הרב החביב ז"ל אלא דלאו דוקא נקיט בלישניה וכו' עכ"ל הרב המפ"ה והבאתי דבריו בריש מילין כללא דמילתא הצריך לן:

נקטינן מכאן אפילו במקום שאין לו זכייה אלא מכח קי"ל עכ"ז ליכא מאן דפליג וס"ל דחייב לצאת יד"ש מכ"ש נדו"ד דסוגיין דעלמא קמאי ובתראי נקטי דלא כסברת רבינו ישעיה כדאמרן לעיל לית דין ולית דיין והדר דינא כאלו הלכה למשה מסיני ומאן ספין ומאן רקיע להצריכו לי"ש פשוט הוא כמש"ל:

אלא דעדיפא מזה אמינא הכא לסברת רבינו ישעיה שכתב הסמ"ע עכ"ז בכאן יודה במודים דרבנן דמחילה זאת שמחל העשיר הויא מחילה דהא זיל בתר טעמא דרבינו ישעיה דס"ל דלא הויא מחילה משום דמסתמא הואיל והיה לו להחזיר השטר משום ואל תשכן באהליך עולה והוא לא החזירו בודאי לא נתכוון למחול לו והשטאה בעל' הוא זה והאי טעמא מפורש יוצא מדברי הרב בנ"י חי"י סי"ב בהגה"ת הרב"י יעו"ש דמכח זה יצא לחלק בין שטר למשכון וא"ך הואיל וטעמיה דרבינו ישעיה הכי הוא א"ך יוצדק לן במקום הראוי להחזיר השטר וכגון שהיה המלוה והלוה במעמד אחד ומדהוה ליה להכניס ידו לכיסו ולתת השטר ולא עשה כן בודאי דלא נתכוון למחול אבל בכגון נדו"ד שהמחילה לא היתה בפני הלוה אלא שלא בפניו אפילו לא החזיר לו השטר אין ממנו ראיה:

ואל תשיבני דסו"ס היה לו לשלחו לו עם החכם אשר היתה לפניו המחילה או אח"ך אין מזה ראיה דיכול להיות עכבו עד איזה זמן מוכשר שיהיה העשיר והחכם במעמד אחד לתתו בידו פנים בפנים להחזיק לו טובה כי כן עמא דבר וא"ך הואיל ויש טעם לעכבה זאת אין מזה ראיה מה שלא החזירו לו דכל היכא שיש טעם תלינן ביה וכעין זה ממש מצאתי ראיתי להרב בעל משכנו"ת הרועי"ם או"מ סכ"ד שכתב וז"ל אפילו לדעת הרי"ש שכתב הטו"ר סוסי"ב דהמוחל חוב שבשטר כל שלא החזיר השטר לו לא מהני השטר בלא קנין ע"ש נלע"ד דהיינו דוקא במוחל לו כל החוב כיון דהוה ליה שטרא ש"מ דלהשטאה נתכוון אבל במוחל מקצת החוב דלא מצי למהדר ליה שטרא מודה דמהני דליכא למיתלי בהשטאה עכ"ל הרי לפניך משם מוכח דבמקום דמצינן למתלי העכבה תלינן הגם דשם ג"ך יש להקשות הרי אם מחל לו במקצת הוה ליה להניח הסך ע"ג השטר או יכתוב לו שובר וא"ך הואל ולא עשה לו שום דבר נימא נתכוון להשטאה. אפילו הכי דעת הרב ז"ל דכל היכא דאיכא דבר למיתלי ביה טעם העכוב תלינן ולא נעשה פלוגתא דחזקה בין רי"ש והחולקים:

ועדיפא מזה ראיתי להרב מימ"ר קדישי"ן סי"ב סק"ט שכתב על ההיא דהסמ"ע דרי"ש ז"ל דלא קאמר אלא במחילה שהיא על ידי פשרה אבל בדבר שמחלו בו הבעלים בלי שום פשרה אפילו עדיין השטר ביד המלוה הוי מחילה נמצא נדו"ד לא נכנס בסוג מחלוקת לדעת הרב מאמ"ר קדישי"ן כלל:

גם יש עדיפות מזה דכאן נמצא וכאן היה המוחל הוא עשיר והנמחל הוא חכם וא"ך פשוט דהוי מחילה דהא עדיפא מזה היה ראוי לנדו"ד דאפילו אם לא היה כמעשה דידן אלא דהעשיר גמר אומר לתת להחכם הנז' סך מה יכיל החכם לכופו להוציא ממני מה שנדר לו דהואל והחכם הזה צריך לו ודחיקה ליה שעתא ויושב על למודו קרי כאן אמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט וכמו שבא הדבר בדברי הטו"ר חומ"ש סרמ"ג דאפילו בעני סתם קנה:

הן אמת דשם נאמר דבמזכה לחבירו על ידי אחר קנה ואמר בד"א דאמר ליה זכי לפלוני במתנה זה אבל אם אומר לו הולך לפלוני מנה שאני נותן לו לא קנה דלא הוי כזכי ויכול לחזור בו כל זמן שלא הגיע ליד המקבל ועל זה סיים ואם המקבל עני אינו יכול לחזור בו דאמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט עכ"ל וא"ך נימא דעד כאן לא קאמר דבעני קנה אלא היכא שיצא הממון מתחת יד הנותן ובא ליד השליח הוא דקנה אבל היכא שלא יצא עדיין מתחת ידו באמירה בעלמא לא קנה. אלא דזה אינו ומדבריו מוכרע דבאמירה סגי מדסיים באמירתו לגבוה משמע דמדקאמר ליתן לעני נתחייב ופשוט הוא דבלאו הכי הולך כמאן דליתא דמי ומה זכות יש למקבל באמירה זאת ואין זכות למקבל אלא מכח האמירה וא"ך אפילו עדיין לא באו לידי השליח קנה מקבל וכן מוכח ג"ך מדברי הרב"י שם שמקשה על רבינו הטו"ר במאי דאמר אמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט ועל זה הקשה איהו דלא אמרינן אמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט אלא במקדיש לבד"ה אבל עניים הדיוטות הם והוצרך הרב"י לסמוך דברי רבינו מההיא דשור שנגח ארבעה וחמשה ומההיא דתקע לחבריה וכו' ומשם מוכח דזכה העני באמירה לחוד:

וכן מוכח ג"ך מתשובת מהר"ם שבמרדכ"י שהביא הד"מ ס"ב יעו"ש דבאמירה לחוד קנה העני יעו"ש ודברי רבינו הטור ותשובת מהר"ם פסקם מר"ן בש"ע חו"מ ס' רמ"ג ס"ב וביור"ד ס' רנ"ח י"ב שכתבן בקיצור וז"ל אמר ליתן לחבירו מתנה אם הוא עני הוי כנודר לצדקה ואסור לחזור בו עכ"ל ועדיפא מזה סיים מור"ם דיש אומרים במי שהרהר בלבו לתת איזה דבר לצדקה חייב לקיים מחשבתו ויש אומרים דאם לא הוציא בשפתיו פטור ואיהו ז"ל הכריע כסברא קמא דחייב לקיים מחשבתו יעו"ש ועיין גם בדברי מר"ן חו"מ סר"ד ס"ט ובס' רי"ב בטו"ר ובב"י וש"ך ספ"ז סקנ"א יעו"ש ובכמה מקומות דמכולהו מוכח דאפילו נדר לעני חייב לקיים נדרו מכ"ש כאן דנודר לאיש חכם אפילו במחשבתו צריך לקיים את נדרו כמש"ל וקו"ח בן בנו של קו"ח דחכם הזה לא הוציא מידו אלא להיות מה שבידו מחול לו לא יש כאן שום פוסק שיחייבנו כלל עד שנאמר שצריך לצאת ידי שמים:

אך עדיין יש קצת לדקדק לדברינו הראשונים דאמרינן דהח' הנז' פטור דמחילת העשיר הויא מחילה יש לחקור הואל ומחילה זאת לא היתה בפני החכם איכא למימר שאינה מחילה אפילו למאן דס"ל דמחילה א"צ קנין ואפילו עדיין נקיט שטרא נימא דוקא אם היה הנמחל עומד לפני המוחל אבל במקום שאינו לפניו נימא אפילו מחל לו מלוה ע"פ אינה מחילה: אלא דזה אינו דודאי אפילו שלא בפניו כבפניו דמי דהא קי"ל דזכין לאדם שלא בפניו וכפסק הטוש"ע חומ"ש סרמ"ג ס"א וא"ך קו"ח הוא דאפילו מה שלא הגיע לידו הואל וזכות הוא לו אפילו הגיע ליד חבירו הזוכה לו זכה הוא. בנדו"ד שהוא תפוס במעות ההלואה ומחל לו בהם דהוי זכות לא כ"ש והגם דמה דקי"ל זכין לאדם שלא בפניו היינו דוקא בדבר שאין בו צד חובה כלל לזוכה אבל במקום דאיכא צד חובה כנדו"ד וכמ"ש הסמ"ע שם סק"ב כגון שיש בהמתנה עבדים והיה צריך לפרנסם וכמ"ש בס' רמ"ה אי נמי משום דלא ניחא ליה משום ושונא מתנות יחיה וכמ"ש בס' רמ"ט וסקע"א יעו"ש וא"ך גם כאן הרי משום ושונא מתנות יחיה. זה אינו דלא נאמר שם אותו חלוק אלא במקום ששמע ולא רצה לקבל בזה אמרו דבמקום שיש ושונא וכו' יכול לבטל הוא אותו זכייה ולא יזכה לקבל בע"ך אבל כל זמן שלא שמע דינא הוא דהויה זכייה וא"ך כאן הואל וזה החכם שמע ושמח אין לך זכייה גדולה מזה:

ומה גם דעדיפא מזה דמי שנמחל לו הלואתו אין כאן משום ושונא מתנות וכו' והילך מה שכתב הרב מש"ה שפיר קאמר מי"ם א"ט וז"ל האומר בפני עדים מחלתי לראובן מה שהוא חייב לי וראובן לא היה בשעה שמחל לו המלוה פשיטא לע"ד דזכה ראובן ואין המלוה יכול לחזור דזכין לאדם שלא בפניו ומחילת החוב אין בה משום ושונא מתנות וכו' דאינו אלא הפקעת הלואה ובכה"ג לא חשיב מתנה עכל"ה בקיצור א"ך הרי לפניך דמחילה שמחל העשיר שלא בפני הח' הויא מחילה גמורה:

שוב בא לידי ספר מאמ"ר קדישי"ן סי"ב סק"ט שכתב וז"ל כתב מהרש"ל אפילו אמר שבלבו היה לו למוחלו אך עכשיו רוצה להתנקם ממנו מחמת איזה סבה תובעו לא מהני תביעתו דמחילה בלב הויה מחילה אפילו נקיט שטרא בידיה ומוכח כן דאם לא תבעה כתובתה חמש ועשרים שנה הויא מחילה הא לא אמרה בפירוש ע"ך מחילה בלבה הויא מחילה עכ"ל וכן ראיתי להזכו"ל חח"מ אות מי"ם שכתב כן דמחילה בלב הויא מחילה יעו"ש שכ"ך משם הרב כס"א ז"ל ומשם הרב חיד"א ז"ל:

אלא דכל זה יוצדק לנו אם נניח שדברי החכם המעיד אמת אבל אם לא מחזיקינן שאמר אמת נפל פתא בבירא אלא דרואה אנכי דלפנינו אין כאן תביעה בין יורשי העשיר להחכם לפנינו להכניס עצמינו מהו הדין. אלא דספיקא דהאי צורבא מרבנן הוא אם יש להאמין להחכם ולהוי פטור מדיני שמים או לא וכל מגמתו אינו אלא משום לצאת יד"ש ועל זה אמינא דודאי יש לסמוך על דברי הח' המעיד הואל וקי"ל דעד אחד נאמן באיסורין זהו משנלע"ד לאפס הפנאי ולכשאפנה אשנה בעה"י וצוי"ם וימ"ן הצעיר רפאל אנקאווא סי"ט:

תוכן העניינים

שות קרני ראם

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה