שות קרני ראם· רבי רפאל אנקאווא
סימן א
בא לפנינו ה"ר שמואל בן אודיז והעיד וכו' באיין זמן די שמענא לכבאר די המנוח מרדכי ן' צמח נלב"ע על ידי די קתלוה לגוים פדיך זיהא דלקנטרא. שמואל הנז' הווא גאלס יום שב"ק פלחללא דלקנטרא פדוואר ונאזל קדאם לכימא די וואחד לגוי סאחבו הווא גאלס וזאה לגוי סאחבו הנז' אלקיטון וקאלו האדאך מרידיך למהדאווי ומתעללמו עלאס מא טלעתוהומסי מן לוואד. קאלו העד הנז' סכין מרידיך וואזבו לגוי הנז' וקאלו מרידיך למהדאוי הווא וסאחבו. וואזבו העד הנז' מרידיך מא מאתסי קאלו לגוי הנז' וואהלי כיף לי תערפני ונערפך קאלו העד הנז' כיף סארלהום פמותהום קאלו יא וולדי קתלוהום ועמלוהום פלקיטון ועמלוהום פסווארי ורמאווהום פלוואד עד כאן עדות העד הנז' וברר בעדותו העד הנז' באיין דאך זמן מא כאן חתא חד די אישמו מרידיך למהדאווי כא יביע וויסרי פלפווארת די הייא זיהת אלקנטרא מן גיר מרדכי ן' צמח אסלאווי ע"כ וחתומים על העדות הנז' תרי ת"ח שנתקבל העדות בפניהם כראוי לפו"ד ובאו על החתום תרי מג"ת יומ"ץ:
תשובה מה שנלע"ד הוא דאתתא דא שריא לאתנסבא לכל גבר דתצביין ע"פ העדות הנז' די קאלו לגוי האדאך מרידך למהדאווי ומתעללמו עלאס מא טלעתוהומסי מן לוואד וכו' דכוונתו לומר למה הנחתם אותם מושלכים בנהר ולא נתתם אותם לקבורה דזהו פשט כוונתו בלי שום פקפוק אפילו אם לא היה הגוי מפרש דבריו כמו שפירש לבסוף וא"כ על פי עדות זו אשה זו שרייא דמשנה ערוכה שנינו במס' בתרא דקכ"א דבנכרי אם היה מתכוון אין עדותו עדות ובגמרא שם מוקי דבין נתכוון להתיר בין נתכוון להעיד אין עדותו עדות וקאמר שם אלא מתניתין דקתני ובנכרי אם היה מתכוון אין עדותו עדות היכי משכחת לה ופירוש הקושיא הוא פשוט דהואל ובנתכוון להתיר או להעיד אין עדותו עדות א"כ היאך יש שום צד אחר נשאר להתיר בו על ידי הגוי ותרץ תלמודא במסל"ת כההוא דהוה קאמר ואזיל מאן איכא בי חיואי דשכיב חיואי ואנסיבה רב יוסף לדביתהו וכו' ע"כ וכך אפסיקא הלכתא דמסל"ת משיאין אשה על פיו כמ"ש הפוסקים והטוש"ע אהע"ז סי"ז ס"ג יע"ש:
אלא דמה שעומד לנגדי הוא סברת הר"ן בתשובה הביאה הרב"י בסי"ז ז"ל והר"ן בתשובה כתב ולענין מה שאמרת כי הגוי שבא לפנינו ואמר מסל"ת איש פלוני מת לבד אם נאמר שהוא מתכוון להעיד כל זמן שלא יקדים דברים אחרים דומיא דמאן איכא בי חסא וכו' אין ספק שכל מי שנתכוון להעיד אומר אותו דבר לבדו ומי שהוא מסל"ת אינו אומר אותו דבר לבדו אלא בקשר עניין לפניו או לאחריו וכל שלא אמר כן אינו אומר כמספר דברים אלא כרוצה להודיע אותו דבר לבדו ואינו נאמן וכולהו עובדי דגמרא הכי מוכחי עכ"ל. וסיים הרב"י על זה וכתב והרד"ך בתשובו' החזק בדעת זו של הר"ן והאריך מאד להוכיח שהפוסקים סוברים כן ושלא כדברי מוהר"י טיטצאק עכ"ל. נמצינו למדין לדברי הר"ן ומהרד"ך המחזק בסברתו דכל שלא היה הספור על ידי קשור דברים או מקודם או אח"כ לא הוי מסל"ת וא"כ בנדו"ד דלא היה כאן קשור דברים כמובן מדברי העד דבא הגוי ושאל לו עלאס מא טלעתוהומס מן לוואד וכו' וגם סוף דבריו לא היו כי אם להודיע מיתתו היאך היתה ולא נתקשרו הדברים בדברים אחרים א"כ לא הוי מסל"ת לפי סברת הר"ן ומהרד"ך וסיעתם:
אלא דמצאנו רפואה מן התורה לזה מדברי הרב"י שסיים שם על דברי הר"ן וכתב עליהם וז"ל וההר"י טיטצאק כתב לי דראיות הר"ן בתשובה זאת חלושות וכו' ושבכל בתי דינים שהיו בסאלוניקי בימי איתני וגאוני עולם שהיו בה פשט המנהג להתיר באמור הגוי איש פלוני בר פלוני או ממקום פלוני מת אעפ"י שלא יקדים שום דבר ובלבד שלא יתכוון לא להתיר ולא להעיד ע"כ וכך הם דברי הריב"ש ובתשובות שכתבתי בסמוך. וכן אמר לי מורי הרב מהר"י בירב שהוא מורה להתיר בפשיטות עכל"ה. א"כ הואל ומצאנו כמה גאונים חלקו על סברת הר"ן קמאי ובתראי ונתפשט המנהג בסלוניקי להתיר וכן עשה מעשה רבו של מר"ן וכך מר"ן דעתו נוטה כמו שיראה המעיין מתחילת דבריו עד סופם שכתב במעשה של משה סוסי דדעתו להתיר הגם דלא היה שום קשור דברים יעו"ש. ואל יקשה בעיניך מה שמצינו למר"ן בסי"ז סי"ד דפסק לסברת הרמב"ם שכתב וז"ל כבר אמרנו שהכותי שהסיח לפי תומו וכו' כצד היה מסל"ת ואומר אוי לפלוני וכו' או כשהייתי בא בדרך וכו' וכיוצא בדברים אלו שהם מראים שאין כונתו להעיד הרי זה נאמן וכו' ע"כ א"ך מיחזי דלא מקרי מסל"ת אלא במסיים דבריו ויהיה ניכר אדם שאין כוונתו להעיד וזה מיחזי כסברת הר"ן וא"כ לכאורה מיחזי דסברת מר"ן לפסוק דבעי קשור. אלא דזה אינו דהגם דמצינו להרמב"ם דנקט כך בלישניה לא תטעה לומר דבעי קשור כהר"ן ולא כתב כן אלא כמו שפירש הריב"ש בדבריו כמו שכתוב בתשובת הריב"ש הראשונה שהביא הרב"י שם שכתב וז"ל אבל אם לא בא לב"ד ואמר מעצמו איש פלוני מת כמספר דברים מסל"ת נקרא ואין צריך שיאמר בדבריו כל אותם הדברים שהזכיר הרמב"ם שהוא לא הביאם אלא לרוחא דמילתא וכו' ובתשובה שניה ג"כ של הריב"ש שהביא אח"כ ג"כ כתב וז"ל וכן נראה מדברי הרמב"ם שאינו פסול אלא במתכוון להעיד אע"פ שהביא בדבריו שאומר הגוי אוי לו לפלוני וכו' איני חושב שאמר הרב לעכובא דהא לא אמר בגמרא אלא שכיב חיואי טבע חסא וכו' ע"כ א"כ הרי מוכח מדברי הריב"ש דהרמב"ם לאו לעכובא אמרה אלא לרוחא דמילתא וכן נראה מדברי הרב"י עצמו דכך ס"ל שהרי כשיבא להשמיענו חדוש זה דקשור דברים לא הביאו אלא משם הר"ן ומוהרד"ך ולא הזכיר מסברת הרמב"ם בזה כלל דדוחק לומר דזהו כוונתו של הרב"י דהיינו מעיקרא הביא דברי הרמב"ם ואח"כ הביא עליהם תשובות הריב"ש דמשם באירה דדברי הרמב"ם לאו לעיכובא ואח"כ הביא עליהם דברי הר"ן וכוונתו לומר דהר"ן ס"ל דהרמב"ם בעי קשור וא"כ נמצינו למדין לדעת הרב"י דדברי הרמב"ם במחלוקת הם שנוים אליבא דהריב"ש והר"ן דזה לא יתכן דהואל ולא נזכר ולא נפקד רמז מזה בדבריו למה נכניס ראשנו בזה לומר דמר"ן מסופק בדעת הרמב"ם אליבא דהר"ן דהואל ומצינו בפשיטות דהריב"ש ס"ל דהרמב"ם לא בעי קשור הכי נקטינן כדבריו והר"ן סברא דנפשיה קאמר ודלא כהרמב"ם. ובפרט אפילו אם תמצא לומר דכך דעתו דהרב"י והכוונה כך היא דדברי הרמב"ם במחלוקת הם שנוים עכ"פ הואל וממינו למר"ן בב"י דעתו הוא להחזיק ולקיים סברת הריב"ש דלא בעי קשור כמו שמובן מכל דבריו בודאי כך דעתו גם בדעת ההמב"ם דלא בעי קשור ומה שהוזקק להעתיק כל דברי הרמב"ם בסי"ד אות באות לישנא דהרמב"ם נקט וכמו דנקטו הרמב"ם לרוחא ולא לעכובא כך הוא לרוחא ולא לעכובא ואין לנו לומר דחזר בו ממ"ש בב"י דנקטינן כדעת הריב"ש ובש"ע חזר בו לפסוק כהר"ן אלא דככחו אז כחו עתה:
וזה נמי מדוקדק מדברי מור"ם עצמו בסי"ד שאחר שכתב מרן דבריו כדברי הרמב"ם סיים מור"ם וכתב וז"ל וכן אם אמר פלוני מת במסל"ת אע"פ שלא אמר דברים אחרים מקרי שפיר מסל"ת ויש מחמירים ע"כ מדברי מור"ם אלו קרו בחיל דמאי דפסק מרן כדעת הרמב"ם הם לרוחא ולא לעיכובא חדא דאם מור"ם ס"ל דמרן לעיכובא כתב כן דהרמב"ם בעי קשור א"כ מאי הא דסיים עלה וכן אם אמר פלוני מת וכו' דמיחזי מלשון זה דלא לחלוק אתי אלא להוסיף על דבריו דאם לחלוק הוא בא הול"ל וי"א וכו' ואפילו מאן דבעי לדמות זה ולומר דאין מזה ראיה דבהרבה מקומות מצינו לפוסקים ולבעלי הכללים שכתבו דבכמה מקומות כותב מור"ם איזה דין או איזה פרט על דברי הש"ע בסתם כאלו מרן מודה לדבריו ואינו כן והא דלא כתב וי"א הוא משום שבדברי הש"ע אין הכריע כ"כ הפר"ח י"ד סע"ב סק"ו יע"ש ובכמה פוסקים שכתבו כן יעו"ע וא"כ גם אנן נימא הכי דמה שכתב וכן אם אמר פלוני מת וכו' לחלוק הוא בא על מרן דבעי קשור כסברת הרמב"ם עכ"פ עדיין יש להקשות מסיפא דדבריו שסיים וכתב ויש מחמירים והיא סברת הריב"ש יעו"ש יש להקשות על זה מה חדש והוסיף לכתוב סברת היש מחמירים הרי לפי סברתו שזהו דעת מרן דבעי קשור א"כ הרי מרן כבר כתב דעת המחמירים ומה הוסיף מור"ם בזה ואם אמור נאמר דמור"ם דעתו בהגה זו היא לפרש דברי מרן דהיינו בא לומר דדברי מרן במחלוקת הם שנוים דלסברת הריב"ש לרוחה נקטינהו ולסברת הר"ן לחובה נקטינהו אם נאמר דפירוש מור"ם הכי הוא בזה כ"ע יודו דצריך מור"ם לכתוב בלשון זה י"א דהוא הדין אם אמר פלוני מת וכו' ויש מחמירים וכו' דאזי יכולים לפרש דמור"ם בא לפרש דברי הרמב"ם דסתם מרן אלא ודאי מדכתב מור"ם בלשון זה וכן אם אמר וכו' ודאי דכוונתו דס"ל כמרן לרוחא דמילתא נקטה ולוה סיים וכן אם אמר וכו' דכוונתו לומר דודאי מרן לרוחא נקט וסיים איהו דה"ה אם לא היה לרוחא וזה פשוט דלא להוו דברי מרן בב"י עם פסק זה סתראי: ואחרי החפוש מצאנו ראינו כן בפירוש מדברי מרן עצמו בש"ע דהרמב"ם לרוחא נקיט כך וכמ"ש הריב"ש דהא מצינו לו בסי"ז שכתב וז"ל יצא כותי וישראל מעמנו למקום אחר ובא הכותי ואמר איש שיצא מכאן עמי מת משיאין את אשתו וכו' וכתב הרב חל"ם בסקל"ו וז"ל לדעת הר"ן שהובא בהגה לעיל סי"ד גם כאן צריך שיאמר כמה היה נאה או מת פתאום וכיוצא בדברים אלו ע"כ הרי מכאן מוכח לדעת מרן בדעת הרמב"ם לא בעי קשור דאם נפרש דמאי דפסק בסי"ד דמרן סבר דהרמב"ם לעיכובא נקטה א"כ הרי פסקיו בסי"ד עם סי"ז סתראי נינהו אלא ודאי הרמב"ם לרווחא נקט הכי ס"ל למרן והגם דהריב"ש סקנ"ב כתב דלדעת הרמב"ם לא מהני במה שיאמר איש שיצא מעמנו מת וכו' ובעי קשור יעו"ש עכ"פ גם מדבריו אלו יש לנו להביא ראיה דהא לדעתו הרמב"ם מצריך קשור בזה וא"כ שמע מינה לדעת הריב"ש בהרמב"ם לאו לרווחא נקט דבריו אלא לעיכובא וא"כ אם נאמר דמרן גס הוא מפרש דהרמב"ם לעיכובא נקטיה א"כ דברי מרן סתראי פסק דסי"ד עם סי"ז אלא ודאי דהריב"ש לא כתב זה אליבא דמרן אלא סברא דנפשיה הוא דקאמר דהיינו לדידיה דהריב"ש ס"ל דהרמב"ם בעי קשור כדעת הר"ן:
איך שיהיה הדרן למאי דאתן עלה הואיל ורבו כמו רבו סברת החולקים על הר"ן קמאי ובתראי ואחרון הכביד הוא מרן מלכא קרי בחיל בב"י ובש"ע בסעיפים אלו דלא בעי קשור כך נתפשט המנהג הכי נקטינן עיין להריב"ש סקל"ח שכתב דכן פסק בתשובת הרא"ם ומהרשד"ם ותשובת הש"ך ור"י לבית הלוי והרב משאת בנימין יע"ש וכן פסק בק"ע למוהריב"ל סי"ח וכן כתב ג"כ בק"ע של מוהר"ר יעקב בכר שמואל סקכ"ז יעו"ש:
והגם דראה ראינו למור"ם בד"מ שכתב וז"ל כתב בהגהות מרדכי סוף יבמות תשובת מהר"ם דכל היכא דאיכא פלוגתא בדינים אלו אזלינן לחומרא הואל וא"א איסורא דאורייתא וכן הוא בפסקי מהרא"י סר"ך עכ"ל. ופסקו במפה שם סט"ו יעו"ש וא"כ מן הראוי יש לנו לחוש לסברת האומרים דמסל"ת בעי קשור דברים הרי מצינו להלח"מ בס"ת לא מייתי מתשובת הרמ"ב דהרא"ם ס"ל דאפילו איחיד סמכינן בשעת הדחק לקולא ומור"ם אלו ראה דברי המזרח"י לא הוה פסיק כן יע"ש משמע דאין לסמוך על פסק מור"ם זה לפי דעת הרא"ם בשעת כנדו"ד וכדבעינן למימר לקמן ואפילו לדעת הרח"מ שהקשה על הרמ"ב מפשט דברי הרא"ם עכ"פ איהי עצמו כתב דדבריו כך הם כוונתם דהיינו שאין אנו צריכים לילך אחר המחמיר ומאחר דמצינו פוסקים רבים ועצומים שהקילו וכ"ש שהם אחרונים וראו דברי הראשונים וכו' איך לא נפסוק כמותם נמצא משמע להדיא מדבריו דכל היכא דהסברות שקולות וליכא כל הני מעליותא אז אין ראוי להקל וא"כ נמצא דאין כאן מחלוקת בין הרא"ם והריב"ש ובעל ת"ה ומור"ם המחמירים ועיין בגוף תשובת הרא"ם עכל"ה. נמצינו למדין דהרא"מ ס"ל דמור"ם שהביא תשובת הריב"ש ומהרא"י דס"ל אזלינן לחומרא דוקא בסברות שקולות וליכא שום מעליותא אבל בכגון נדו"ד דרבו כמו רבו סברות הפוסקים דלא מצריכי קשור דברים גם יש בזה שעת הדחק גדול שהעלובה הנז' עדיין ביומי בחרותה בשנים ורדופה לילך אחרי מאהביה נוסף על זה שאין תקוה ותוחלת להיות לה עדות אחרת להתירה זולת זה כי בעה"ר זה חמש שנים שנעדר הבעל הנז' ונתקיים בו נשכחתי כמת מלב ודאי אין לך שעת הדחק יותר מזה ודעדיפא מזה הוא עיין להטו"ז שהביא כמה חולקים על סברת ת"ה וכתב דרמ"א עצמו פסק לקולא כמ"ש בס' זה סט"ו יע"ש:
ודעדיפא מכל זה הוא דהא כל עיקר דיניה דרמ"א דאזלינן לחומרא הוא משום ספיקא דאורייתא וכמבואר הדבר בד"מ כנז"ל ועיין להרה"ג מוהח"פ זלה"ה בספר חיים ושלום דף ז"ך שהביא סברת המבי"ט ז"ל דמי שיצא בדרך ללכת למחוז חפצו ונאבד זכרו ולא נודע איה מקומו ובא גוי אחד מסל"ת ואמר דבאותו זמן ראה אחד הרוג בדרך דאשה זו אחר עבור י"ב חדש יצאת מאיסור תורה והאריך שם להביא כמה וכמה פוסקים רבני וגאוני עולם שהסכימו לדעת המבי"ט אלא שהביא קצת החולקים וס"ל דלא מהני י"ב חדש אלא לפחות אחר עבור שתים או שלש שנים יע"ש ומנ"ר הרב הנז' הסכים גם הוא לסברת המבי"ט הואל ורבים הסכימו לסברת המבי"ט וגם רבני סאלוניקי ורבני מצרים תמכו ידיהם על סברת המבי"ט יעו"ש. ועדיפא מזה כתב הרב הנז' בדף י"ד וז"ל והרב מוהרמב"ח בתשובה כי באה בס' גו"ר רצה להכריח דאפילו באשת איש שנעלם בעלה וליכא שום עדות כלל כל שעברו י"ב חדש יצאת מאיסור תורה כמ"ש המבי"ט ומתשובת תה"ד בפי"ב ז"ל יעו"ש וא"כ כמה שגדול כחו של הר' תה"ד להוליד סברא חדשה כי על ידי אומדנא כי לא בא בתוך שנה אחת יצאת מאיסור דאורייתא כל שכן וקו"ח כי יודה הרב ז"ל כשיש עדים על הטביעה ויש אומדנות גם התה"ד יודה להתיר להאשה לכתחילה עכל"ה אתייא מבינייא דאפילו לסברת המחמירים ובעבור שתי שנים מהם נלמוד בקו"ח לנדו"ד שזה כמו חמש שנים שכבר אבד זכרו של העלוב הנז' ויש עליו אומדנות לאין קץ שודאי מת פשוט דיצאת מאיסור דאורייתא ולא נשאר עלה כי אם כבלי העגון מאיסור דרבנן וא"כ אפילו נימא דעדות זו נכנסה במחלוקת הר"ן אי בעיא קשור או לא ודאי דספיקא דרבנן לקולא ואפילו התה"ד והריב"ש בעלי הסברא דפסק מור"ם דאזלינן לחומרא בכאן יודו דלקולא אזלינן וכמ"ש הרה"ג החבי"ב זלה"ה:
שוב ראיתי להרב הנז' שכך העלה הלכה למעשה דאזלינן בתר הריב"ש דלא בעי קשור וכתב דכן הסכימו כל רבני האחרונים הביאם הרב כנה"ג סטו"ב הגב"י אות ק"א יע"ש כל זה כתבו הרב הנז' בס"ד יעו"ש:
ולע"ד נראה לי עוד לומר דכל מה שכתבנו הוא לרוחא דמילתא דנדו"ד נראה דאפילו הר"ן יודה דלא לבעי קשור דברים דהא זיל בתר טעמא דהר"ן הוא משום דכל שלא אמר דקשור מתכוון להעיד קרינן ואנן קי"ל ובלבד שלא יתכוון לא להעיד ולא להתיר וזה מדוקדק מלשון הר"ן שזכרנו לעיל שכתב וז"ל אין ספק שכל מי שנתכוון להעיד אומר אותו דבר לבדו ומי שהוא מסל"ת אינו אומר אותו דבר לבדו ע"כ וא"כ כל זה יוצדק באומר פלוני מת אזי יש לומר דבא להעיד שמת אבל נדו"ד שבא הגוי לשאול דרך שאלה עלאס מא טלעתוהום מן לוואד לשון זה קרי בחיל דלא בא להודיע מיתתם אלא נדמה לו שכבר ידעו מיתתם ולא בא אלא לשאול למה הניחום בנהר ובזה לקוצ"ד דגם הר"ן יודה שאין לנו להצריכו שום קשור כלל וכעין זה ראיתי להריב"ם שכתב על מה שפסק מרן שם סי"ז יצא כותי וכו' כתב איהו ס"ק נ"ב וז"ל לדעת ב"ח א"צ כאן שום קשור דברים אלא אמרינן שמספר מה שאירע לזה שיצא עמו אבל בעלמא אם אמר פלוני מת בלי קשור חיישינן ע"כ הרי לפניך דאפילו מאן דבעי קשור לא בעי אלא בבא להודיע המיתה אבל במקום דאיכא למתלי דלא נתכוון להודיע אלא מספר דברים וכדומה ומכ"ש כאן דנראה מוכח דלא נתכוון אלא לשאול בזה פשוט לכ"ע דלא בעי קשור. וכעין זה ממש ג"כ ראיתי למהרשד"ם ולהרב עזר"ת נשים הובאו דבריו בס' חיו"ש סוף דף ל"ה ע"ג דשם כתב דמהרשד"ם כתב בס' אהע"ז ס' ר"ס דאם בא הגוי לב"ד ואמר פלוני מת שילכו לקוברו מקרי מסל"ת ואינו מכוון להעיד כיון שעיקר ביאתו לא היה להגיד שמת כי אם לצוות לקוברו וכ"כ הרב עזר"ת נשי"ם יעו"ש הרי לפניך דאפילו בבא לב"ד דכ"ע ס"ל מקרי מתכוון להעיד באופן זה תלינן דלא נתכוון להעיד מכ"ש בנדו"ד לית דין ולית דיין דלא נתכוון להעיד ואליבא דכ"ע לא בעינן קשור והגם שהיה בידינו עוד להביא סברות על זה יותר הואל והלכה רווחת דלא בעינן קשור אין כאן מקום להאריך ללא צורך:
ומעתה הואל ובררנו על פי מאמר זה של הגוי שאמר עלאס מא טלעתוהומס וכו' דלא בעי קשור דברים א"כ ע"פ דברי הגוי הנז' יש לנו להתירה דהא כבר מלתינו אמורה במילת עלאס מא טלעתוהומס הוא לשון מבורר הנאמר על מי שהוא הרוג ומושלך בנהר ובפרט כבר פירש דבריו והודיע מיתתו מראש וע"ס והגם דפירושם היה על ידי שאלה זה אינו צריך לפנים דזה הוא הלכתא מרווחת ממעשה דפודנדקית המובא ביבמות דקכ"ב יעו"ש דעל ידי שבכתה כאלו התחילה להסיח ומשם למדו כל הפוסקים ומרן אף עמהם פסקו בסט"ו וז"ל כותי שהסיח לפי תומו תחילה אע"פ ששאלו אותו אח"כ ובדקוהו עד שיפרש כל המאורע הרי זה נאמן ומשיאין ע"פ עכ"ל. ואפילו לסברת הפוס' דס"ל דבעינן למשאל ליה באותו מעמד ולא אחרי כן כמ"ש הרב"ש סקמ"א והרב פת"ש יעו"ש בכאן כאן היו וכאן נמצאו כל הטיבותות דהתחיל להסיח לפי תומו ובאותו מעמד שאלו כמו שמוזכר בקבלת העדות ולא נשאר שום פקפוק בזה:
אלא דעדיין עומד לנגדינו מה שלא נזכר בעדות העד שאמר קברתיו והיא סברת הרי"ף והרמב"ם והרז"ה ואחריהם הלכו כמה גאוני עולם בסברא זו כמו שמבואר הדבר בב"י יעו"ש והגם דמרן בש"ע לא כתב האי סברא אלא בשם י"א וכמ"ש בסי"ז דסתם מעיקרא דלא כהרי"ף וכו' ואח"כ כתב האי סברא בשם י"א ובפרט ראינו להרב"ש סקנ"ד שכתב דמהרש"ך כתב דלא קי"ל כהרמב"ם וא"צ לומר קברתיו יע"ש וכן כתב מוהר"ר יעקב בכר שמואל זלה"ה בק"ע סקל"ו וז"ל מה שכתב הרמב"ם שכל גוי שלא הזכיר שם היהודי צריך לומר קברתיו וכתב הרשב"א והר"ן דאין להקל באיסור א"א נגד הרי"ף והרמב"ם מ"מ כתב מהרא"י דמסקנא דמילתא שלא נהגו העולם לומר קברתיו וכן פה שאלוניקי עיר ואם בישראל כך נהגו משנים קדמוניות ומנהג מבטל הלכה במקום עגונא דאתתא יעו"ש וכן ראיתי להרב פת"ש סקפ"ג שכתב דבפסקי מהרא"י יראה שכוונתו לומר דהמנהג היא שלא להצריכו קברתיו בכל ענין שלא כדעת הרמב"ם ז"ל וכ"כ הרב"י בתשובה בדיני מסל"ת ס"ח וכ"כ מהר"י סמוט בתשובה וכ"כ מוהריב"ל ומהרי"ט וכ"כ בתשובות רמ"א יע"ש. אלא דכ"ז מ"מ יש לנו לחוש למ"ש הרב"י משם הרשב"א והריב"ש והר"ן ז"ל כתב רשב"א בתשובה מ"מ מי יקל ראש בדבר של ערוה נגד אבות העולם אין לנו אלא לשת לב ע"כ וכ"כ הריב"ש כיון שיצא הדבר מפי הרי"ף והרמב"ם להחמיר ראוי לחוש לדבריהם כמ"ש הרשב"א בתשובה ומי לא יחוש אחרי הרי"ף והרמב"ם הלא הם גאוני עולם ועמודי ההוראה ומי יתיר אשה שהיא ערוה לדעתם חלילה וכיוצא בזה כתב הר"ן בתשובה שאביא לקמן עכ"ל הרב"י:
אלא דעכ"ז מצאנו ארוכה ומרפא ממה שמצאנו להרב"י שהביא משם הריב"ש והרב המגיד דאמרי דעד כאן לא הצריך הרמב"ם דבעי למימר קברתיו אלא בדלא הזכיר שמו אבל אם הזכיר שמו לא בעי למימר קברתיו ומביא ג"כ משם הר"ן דבמקום שהגוי מכיר המת א"צ לומר קברתיו וא"כ גם בנדו"ד כאן נמצאו וכאן היו הזכרת שמו והכרתו דמלשון הגוי שאמר לו האדאך מרידיך למהדאווי משמע מרידיך הידוע כמו שאביא בע"ה לקמן ראיות על זה ובפרט כמו שמבורר מסוף דבריו הבאים על ידי שאלה מוכח דביודעו ומכירו הוא: הן אמת דראה ראיתי להרב"ש סקנ"ד שכתב וז"ל הנה יש ארבעה שטות בזה דלדעת הריטב"א יש לחלק אם הכותי מכניס את עצמו להכריז פלוני מת אז א"צ לומר קברתיו ולדעת הר"ן והמ"מ והריב"ש אם מכירו אצ"ל קברתיו ולדעת הר"י סאגיס דוקא כשהכותי היה שם בשעת מיתה או הריגה אז הוא דבעי קברתיו ולדעת מהרא"ם יש לחלק בין אם יצא עמו או סבר שמת כיון שנפרד ממנו וכו' יעו"ש וא"כ בנדו"ד לא נמצא אתנו לא סברת הריטב"א דהא בנדו"ד אין כאן הכרזה גם לא נמצא כאן סברת מהר"י סאגיס דהא מעדות הגוי מוכח שהיה עומד שם בשעת ההריגה וראה כל המעשה מראש וע"ס ולא נמצא אתנו כאן כי אם סברת הר"ן והריב"ש והרב המגי"ד דסברי מרנן דעל ידי שם או הכרה לא בעינן קברתיו וגם לפי סברת מהרא"ם גם הוא מודה בזה שהרי כתב הרב כמוהר"ר יוא"ל זלה"ה בספר תוש"י ס' ס"ה וז"ל והרב"ס כתב בשם מהרא"ם דדוקא יהודי שיצא עמו מת הוא דבעי קברתיו אבל פלוני מת לא בעי קברתיו משמע דבמזכיר שמו לחוד מהני להרמב"ם דלא בעי קברתיו עכ"ל וא"כ עכ"פ לא נמצא אתנו לא סברת הריטב"א ולא סברת מוהר"י סאגיס עכ"ז יש לנו להשען על שטת הר"ן והריב"ש והרמ"מ והרא"ם והם עיקר וכמ"ש מוהרר"ב אשכנזי ז"ל הובאו דבריו בק"ע סרנ"א וז"ל אף לדעת הרמב"ם יש הרבה פירושים המ"מ והר"ן ומהרא"ם ומוהר"י סאגיס והריטב"א ומהר"ד בא"ז תפש עיקר פירושו של המ"מ כל היכא דאין מזכיר שמו דוקא בעי קברתיו עכל"ה וכן נמי מצינו למור"ם שלא העלה במפה אלא סברת הר"ן והריב"ש וכו' ולא חש לסברת הריטב"א וכו' וא"כ די לנו להתיר מכח זה וכן הורה זקן הרב יוא"ל ז"ל בפסקו ס' ס"ה שהתיר עגונא דאתתא בלי אמירת קברתיו על סמך פסק רמ"א דבהזכרת שם או הכרה מהני ובכאן כאן נמצא הזכרה והכרה שניהם יחד כמש"ל:
שוב אחרי זאת ראיתי בס' משח"א דרבות"ה בנמוקי מהרש"א זלה"ה בסי"ז שכתב שם וז"ל וצריך לומר דלאו דוקא אכרוזי קאמר הריטב"א אלא כל המוכח מינה דקי"ל דשכיב סגי והכא כיון שאמר שתמהו לדבר כיצד מת פתאום שמע מינה דמת ממש קאמר דכל התימא הזה אינו כדדמי וכו' עכל"ה נמצינו למדין דהואל ופירוש אכרוזי לאו דוקא א"כ גם כאן יוצדק דברי הריטב"א מראש וע"ס הן מתחילת דבריו דאמר עלאס מא טלעתוהום מן לוואד דודאי אי לא הוה ברירה ליה מילתא שמתו והושלכו לנהר לא הוה אמר לשון זה עלאס מא טלעתוהומם דכוונתו היתה כדי שינתנו לקבורה ומכ"ש מסוף דבריו שאמר קתלוה וכו' פשוט דלית לך אכרוזי יותר מזה נמצא דגם סברת הריטב"א ג"כ נמצאת כן:
ומה גם דעדיפא מזה ראיתי להרב"י שכתב משם הריב"ש וז"ל וכתב עוד הריב"ש שאפילו להמצריכין לומר קברתיו לאו דוקא אלא כל שנתעסקו בו בטלטול ממקום למקום כדרך המתים ולא היה נודד וכו' או שלא נתעסק הוא בו אלא אחרים ומעיד הוא שנתעסקו בו אחרים בהא סגי דהשתא ליכא למיחש לדדמי וכו' יעו"ש וסיים עלה וכ"כ הר"ן דכל שאמר דברים שהן ברורים שאין להסתפק בהם שאמר כדדמי סגי יעו"ש וסברא זו של הר"ן והריב"ש פסקה מור"ם במפ"ה סי"ז בלי שום חולק יעו"ש וא"כ פשוט וברור בנדו"ד דאין לך קברתיו יותר מזה שמעיד קתלוה ועמלוה פלקיטון ורזעו עמלוהום פסווארי ורמאווהום פלוואד אין לך טלטול והתעסקות יותר מזה ועדיף מזה הוא שאמר סוף יא וולדי פחאל די תערפני ונערפך אין לך ברור יותר מזה. אלא דפש גבן לברורי כנדו"ז שאמר הגוי מרידך למהדאווי דוקא ולא הזכיר שם אביו של מרדכי גם לא הזכיר שם עירו האמיתי שהוא סאלי אלא למהדאווי וידוע דכנוי זה של למהדאווי הוא נמשך לו מכח כי האיש מרדכי היה דרכו להסתחר בחאנו"ת בהאלמהדייא הנז' הנז' ועל זה היה נקרא בפי הכל למהדאווי אכן שם עירו העיקרי הוא סאלי א"כ לכאורה נראה שאין כאן לא שם אביו ולא שם עירו אלא למהדאווי. הן אמת דספוקי מספיקא לי מלת למהדאווי אם תעלה לו לשם עירו הואיל ושם זה נקרא לו על שם שהיה הולך שם להסתחר ומשם נמשך לו שם זה א"כ הוי כאלו הגוים יודעים דשם עירו היא למהדייא וא"כ הוי כאלו אמר שמו ושם עירו דוקא או דילמא האי מלת למהדאווי לא הויא כי אם כנוי דוקא דהואיל ועיר מולדתו ולידתו היא סאלי ולא נקרא על שם זה אלא משום שדרכו הוה לילך להסתחר בהמהדייא על זה כנוהו על כך וא"כ הדר דינא כאלו אמר שמו ושם אביו דשם הכנוי הוא עולה במקום שם האב כמו שבא הדבר בתשובת מהרא"ם ז"ל הובאו בק"ע סק"ב וז"ל אפילו מאן דמצריך שמו ושם אביו ושם עירו אם יש לו כנוי כגון אברהם פארח די בזה דהכנוי עומד במקום שם אביו ע"כ ובס' ק"ה כתב וז"ל שם כנוי אשכנזי הוי כמו שם אביו ואם לא הוחזק פלוני אשכנזי אחר בכל העיר די בשמו ושם עירו לחוד כמו אברהם פארח שכתב הריב"ש דדי בשם מקומו בלי שם אביו ע"כ וכ"כ בס' שס"ו משם מוהרש"ך זלה"ה וז"ל אם אמר שם כנויו ושם עירו עדיף משמו ושם עירו ע"כ הרי מדברי כלם נלמד דהכנוי במקום שמא קאי וא"כ בכאן שאמר שמו הכנוי להוי במקום שם אביו והוי כאלו אמר מרידך ן' צמח וזהו הספק שלי אם מילת למהדאווי במקום אב קיימא או במקום עיר:
אלא דאחר ההתבוננות ראיתי דספק זה לא יגהה מזור ולא מבעיא לסברת החולקים על תשובת הרא"ש שהביא הריב"ש והביאה הרב"י בסי' י"ז דבעי בההיא דמכלוף ן' מלול עד שיאמר שם עירו וכן תשובת מהרי"ק ומוהרי"ט והנמק"י שהביא ג"כ הרב"י שם בסט"ז וכתב לבסוף שהם שלא כדברי הרא"ש ופשיטא דספיקא דידן לא יגהה מזור דהא לפי דברי כלם בעינן שמו ושם אביו ושם עירו. אלא אפילו לסברת הרא"ש שם בההיא דמכלוף מלול דמתיר בלי הזכרת שם עירו טעמו הוא משום שהיה ידוע שהלך לפאס ונהרג שם בדרך פאס וכו' אבל בנדו"ד לא מבעיא אם נאמר דמלת למהדאווי היא במקום עירו קיימא הרי אפילו הרא"ש לא נזכר בדבריו דשמו ושם עירו מהני אלא אפילו אם אמור נאמר דמלת למהדאווי במקום שם האב קיימא עכ"פ אין לנו להקל בשמו ושם אביו לחוד דאפילו לדעת הרא"ש דהקל כההיא דמכלוף ן' מלול כבר מלתינו אמורה דהתם היתה על ידי שהלך לעיר פאס וכו' יעו"ש בב"י אבל בנדו"ד לא נמצא סברת מי שיקל בשמו ושם אביו לחוד:
והגם דראינו למור"ם בסי"ח בהגה שהביא שלשה דעות בדין זה ולדיעה קמייתא כתב דאפילו בההיא דיצחק ן' מיכאל שבא להגיד הדבר בעירו ס"ל עכ"ז צריך לומר שם עירו ולדיעה שנית בההיא דבא לעירו בההיא דיצחק ן' מיכאל די בשמו ובשם אביו אבל בעלמא אפילו אמר שמו ושם אביו בעינן שם עירו ולדיעה שלישית ס"ל דבתרי סגי או בשמו ושם עירי או בשמו ושם אביו יעו"ש ובהרב"ש סקנ"ז יעו"ש. נמצא דסברא זאת דשמו ושם עירו או שמו ושם אביו מהנייא אליבא די"א בתרא שהביא מור"ם יעו"ש וראיתי להרב"ש סק"ס שכתב משם מהרשד"ם וז"ל כתב מהרשד"ם סל"ה הלכה למעשה סמכינן אם אמר שמו ושם אביו אפילו לא הזכיר שם העיר ע"כ וכן בא הדבר בתשובות מהר"ם לובלין הובאו דבריו בק"ע סי' שי"ד וז"ל כשמזכיר שמו ושם עירו אפילו לא הזכיר שם אביו משאין אותה כשלא הוחזקו שנים בעיר ששמם כך והוא הדין על ידי בדיקת בני העיר מהני ע"כ וכן פסק מהרש"ך הובאו דבריו ג"כ בק"ע סי' שנ"ז וז"ל בחד סגי שמו ושם עירו או שמו ושם אביו וכן עשה מעשה מורי ע"כ נמצינו למדין דסברא זו דשמו ושם אביו או שמו ושם עירו לא נופלת היא ורבים ועצומים מסכימים עלה אעפ"כ חס וחלילה להקל ראש נגד המחמירים חדא דהא אפילו מור"ם שהעלה במפ"ה באחרונה סברת מאן דס"ל דשמו ושם עירו וכו' מהני לא נשען עליה דהא סיים שם בהגה וכתב ובמקום שיש אומדנות והוכחות שזה הוא יש להקל ולסמוך אמאן דס"ל דלא בעינן שם. עירו ע"כ מכאן מוכח דלא סמך על סברא השלישית הגם שהביאה באחרונה:
ועדיפא מזה ראיתי להרב חל"ם שתמה תמיהא גדולה על דברי מור"ם בהגה זו ותמיהתו היא דלא יש שום סברא בעולם דאם אמר שמו ושם אביו או שמו ושם עירו דיהני כזה להתיר אשה יעו"ש ומכל הסברות והשלשה דעות עשה דעת אחת יעו"ש והרב"ש ישב השלשה דעות על הדרך שכתבנו דעה הראשונה אפילו בבא לעיר יצחק ן' מיכאל עכ"ז צריך לומר שם העיר ולהשניה באותו אופן א"צ להזכיר שם העיר ובשלישית פירש דבעי שמו ושם אביו או שמו ושם עירו וגם איהו מנ"ר תמה על סברא זו ואמר דסברא השלישית אינה בעולם וכתב עיין חל"ם וכו' והרב טו"ז גם כן הגם דשבש הגה זו והגיה אותה ומשני הסברות האחרונות עשה סברא חדא והיא סברת הרא"ש דהיינו אם הזכיר שמו ושם אביו מהני כההיא דמכלוף ן' מלול עכ"פ הרי סיים וז"ל ולענין הלכה אע"פ שאיני כדאי להכריע מכל מקום אומר אני שאין להקל כלל כדעת הרא"ש דסגי בשמו ושם אביו יעו"ש נמצינו למדין מכל הני אריוותא דאין להקל כלל בלי הזכרת שם אביו וסם עירו וכן כתב מהראנ"ח הובאו דבריו בס' ק"ע ס' רצ"ד וכן כתב מוהר"ר יעקב בכר שמואל זלה"ה הובאו דבריו ג"כ בק"ע סקכ"ט וז"ל מאחר שארבעה גדולי הדור הוא מהרי"ט וריב"ש ומהר"ק והרא"ם ס"ל דצריך להזכיר שמו ושם אביו ושם עירו מי הוא זה שיקל ראש כנגדם ובפרט בהיותם בתראי וכו' וכ"ש בהיות הרא"ם ביניהם וקרני ראם קרניו עכ"ל ועד אחרון ראיתי למרן מלכא הובאו דבריו בק"ע סי' קכ"א שכתב ז"ל מה שהתיר הרא"ש בההיא עובדא דמכלוף מלול בלי הזכרת שם העיר אי אפשר לומר כן אלא כשיש עדים שהזכירו שם העיר שיצא משם מכלוף ן' מלול וכו' וכן מפורש בדברי רבינו ירוחם וכו' עכל"ה נמצינו למדין דספיקא דידן אינו מעלה ואינו מוריד דבין אי חשבת למהדאווי לשם אב או לשם עיר אין יוצא משם התירה לאשה זאת. אלא דעכ"ז אמינא ולא מסתפינא דבנדו"ד אפילו מאן דמצריך בשלשתן יחד שמו ושם אביו ושם עירו בכאן יודה דהא זיל בתר טעמא למה מצריכין חוט המשולש הוא מילתא בטעמא דאם אמור יאמר שמו לבדו ושם עירו כגון מרדכי די מן סאלי הרבה מרדכי יש בסאלי ואם אמור יאמר מרדכי ן' צמח אמרינן ג"כ הגם דבעיר זה לא אתחזק אלא מרדכי אחד לבד דילמא יש מרדכי ן' צמח במקום אחר אבל על ידי שלש יצאנו כל הספקות וכל זה יוצדק לנו בשם השכיח בין בני אדם דיכול להיות שיש שם זה במקום אחר ודילמא אחר הוא שמת אבל בנדו"ד ידוע ומפורסם לכל העולם דמהדייא כפר אחד הוא בעולם הנקרא בשם זה ואין שום ישראל בעולם הולך להסתחר בו זולת אנשי סאלי דוקא שהיא קרובה לכפר הנז' ומעולם לא נראה בעליל שום בר ישראל מסתחר במהדייא כדי שיהיה נקרא על שמה ובעירנו ג"כ לא נראה ולא נשמע שום מרדכי שנסתחר שם במהדייא ונקרא על שמה זולת מרדכי ן צמח זה הנעדר כידוע לכל יעידון יגידון וכמו שנראה מדברי העדים הבאים בק"ע ולדידי חזי לי דנד"ז עדיף מהנהו דהביא בק"ע בסימן שכ"ח משם מהרשד"ם וז"ל מטעם שלא הזכיר שמו ושם אביו ושם עירו כבר הארכתי במקום אחר וז"ל שם בנדון שאמר הישמעאל שהנשים שאלו ממנו בורית ושהשיב אינו נמצא עתה בידי אבל למטה יש לו. אלו הדברים מוכחים שזה ק'וק'ו ישמעאל היה אותו שהיה עומד בבטאן דאל"ך מנין ליהו לנשים שעל העומד בבטאן היה מדבר ואחר דידוע שלא היה בבטאן איש אומן שיקרא קויג ישמעאל כאלו הזכיר בעל האשה יע"ש וגם כאן הואל וערי ושכבי סהדי דלא יש שום מרדכי שנקרא בשם זה זולת מרדכי זה ודאי אשתו מותרת גם זה עדיף משם משפחה שכתב ג"כ שם בס' ש"ל בשם מהרשד"ם וז"ל והטעם לספק הראשון שלא הזכיר שם אביו ולא שם עירו מ"מ בנדו"ד הוי עדיף מדהזכיר שם אביו כיון שהזכיר שם משפחתו דשמו ושם אביו שכיח טובא בעולם א"כ בנדו"ד שהזכיר שם המשפחה יעקב עזר עדיף טפי ואם ימצא שאינו חסר מאותה משפחה שנקרא יעקב עזר אלא זה. אשתו מותרת ע"כ הרי מכאן ג"כ מוכח שהשם הידוע שאין לו שני. אשתו מותרת ובנדו"ד כבר מלתינו אמורה דשם זה אין לו שני בלי פקפוק:
ין זה ג"כ ראיתי בס' חיו"ש בדף ל"ב ע"ב שכתב וז"ל מטעמא אחרינא יש להתיר בנדו"ד דכבר כתבנו משם הרמב"ם דכל שהעיד הגוי שנהרג יהודי אחד שהיה עושה מלאכה בכאן כל שאנו יודעים שלא יש יהודי אחר שהוא עושה מלאכה שם תלינן להקל ואף דלא הזכיר שמו ושם אביו עכ"ז מותרת עכל"ה והיא היא ג"כ תשובת הר"ן שהביא הרב"י בסט"ו יע"ש וז"ל משם הר"ן וכתב עוד באותה תשובה שאע"פ שאמרו באותה תוספתא אין מעידין עד שמכירים שמו ושם עירו ולא בא למעט אלא שאין סומכין על אומד הדעת כגון שמעידין על גוף ארוך או גוץ וכן למעט שאין לסמוך על שמו בלי שם עירו אבל ודאי כל שמעיד בדבר ברור שאין לנו להסתפק באחר משאין את אשתו אע"פ שלא הוזכר. שמו עכל"ה וזהו סברא שאין עליה שום חולק כלל. שוב אחרי החפוש אינה ה' לידי וראיתי בס' משחד"ר בנמוק"י מהר"ם ז"ל בסי"ז שכתב וז"ל וענין שם יוסף פטחיז נראה שזה כמו שמו ושם משפחתו וכו' נלע"ד דנדו"ד כ"ע יודו כיון דאין העולם קורים שם זה דפטחיז ולא' הוחזקו שם באותם הכפרים אחד ששמו פטחיז ואינו שם העצם לזה הנפטר אלא מפני שהגוים שהולך אצלם לשוטט בניהם בדה מלבו לקרות לעצמו שם שאינו שלו ואינו שם כלל. ליכא שים חששא כלל לומר שמא יש אדם ששמו פטחיז עכ"ל וששתי דכאשר דמיתי כן מצאתי ואדרבא נדו"ד עדיף טפי על פי ההצעה אשר הצעתי לפניך כאשר הדבר ידוע:
ועדיפא מזה עוד יש בנדו"ד דהא נדונו דהר"ן והפוסקים שהבאנו הם איירי בדלא ידעינן שהיה הגוי יודעו ומכירו לזה אלא אנחנו הם שאומרים מסתמא על זה שאנחנו מבקשים הוא מדבר מכ"ש נדו"ד שהגוי המספר והשומע ידעו זה מזה על מי הם מדברים זה לא אמרו שום פוסק שיהיה צריך להזכיר אפילו שמו דהא דבר זה דצריך להזכיר שמו ושם אביו וכו' לאו גזירה היא או חוקה אלא מילתא בטעמא כדי שעל ידי זה יתברר על מי הם מדברים אבל כל שידעינן על מי הם מדברים לענין מאי יהיה צריך להזכיר שמו ושם אביו וכו' וכמו שבא הדבר מפורש בדברי הרמב"ם שפסק מר"ן בסי"ח ביצחק ן' מיכאל שכתב מרן שם ז"ל והשליח אינו יודע מזה מי הוא וכו' על זה סיים מורם והביא אותם סברות הפוסקים שכתבנו לעיל אבל היכא דידע העד מהנהרג וידעינן על מי הוא מגיד א"צ שום דבר וכן בא הדבר בחלקת מחוקק סקל"ח בתוך דבריו שכתב וז"ל וכן היכא שמוכח מדברי העד שכוונתו על זה כגון שהנאבד והעד והשומע מפי עד כולם מעיר אחת ואמר לו דע שפלוני מת אף שלא הזכיר שם אביו אם אין אחר בעירם רק זה ודאי אשתו מותרת דודאי על בן עיר שלהם מספר לו וכן כל כיוצא בזה ע"כ וכן פסק מהר"ם לובלין הובאו דבריו בק"ע שכ"ד וז"ל כל שניכר מתוך דברי הגוי ומסל"ת על מי הם מדברים כגון שהם והשומעים הם ממקום אחד ומגידים דרך התאוננות איך שפלוני ופלוני נהרגו אף שלא הזכיר שם אביו ושם עירו מסתמא על הידוע להם מעיד ודמייא לדאמרו בגמרא מאן איכא בי חסא ע"כ ונדו"ד נמי ברור וידוע שהיה מכיר מרדכי ן' צמח דהא מעדותן של עדים כולם למדנו דשם זה של מרידך למהדאווי לא נראה ולא נשמע שם זה במקום זה של האלפוואראת כי אם למרדכי ן' צמח הנעדר א"כ אפילו מתחילת דברי העד המסל"ת נראה פשוט דעל מרדכי ן' צמח בא להגיד מדאמר בלשון זה עלאס מה טלעתוסי האדאך מרידך למהדאווי לשון זה מורה באצבע דעל מרידך הידוע לשניהם הוא מדבר דאם איתא דהגוי לא הוה ידע ממרידך זה אלא שמע שם זה דרך עראי לא הו"ל למימר בלשון זה עלאס מא טלעתוסי האדאך מרידך למהדאווי אלא הו"ל למימר עלאס מא טלעתיסי וואחד ליהודי ישמו מרידך למהדאווי וכו' אלא מדלא אמר כן ש"מ דעל הידוע לשניהם הם מדברים ודבר זה מבורר יוצא מדברי מהרשד"ם המובא בק"ע ס' ש"ס וז"ל כיון שהמעיד הוא מעיר סאלוניקי והתוגר אומר איך הרגו בהנדק יהודי יום טוב בלי ספק דעל יום טוב מסאלוניקי אמר דאל"ך לא הול"ל אלא איך הרגו יהודי בהינדק שמו יום טוב ולא בהא הידוע עכל"ה ובס' שמ"ד הביא ג"כ משם מהרשד"ם אם אמר שאמר שהרגו את מרדכי נראה שעל מרדכי הידוע להם מדבר דאל"ך איך אמר שהרגו את מרדכי הול"ל הרגו יהודי אחד שמו מרדכי ע"כ עוד שם בס' ש"ע משם מהרי"ט כתב ז"ל אם אמר העכו"ם כי הנה באלי נתעכב והרגו אותו. משמע שהיה באלי הידוע דאל"ך הול"ל כי הנה איש אחד שמו באלי אירע לו כו"כ ע"כ עוד שם בס' שפ"ג משם מהרי"ט יש לסמוך על דברי הגוי ואף שלא הזכיר שם אביו ושם מקומו אלא דוד סתם והטעם שכל הגוים היו דבריהם כלפי היהודים ומדברים על דוד הידוע שלא אמרו איש אחד ושמו דוד אלא היו מזכירים דוד כלומר אותו שאתם יודעים ע"כ ובס' קמ"ה ג"כ הביא תשובת מוהר"ר יעקב בכר שמואל ז"ל וז"ל כיון שהנשים שאלו ליהודים הידעתם דבר משלמה כרוב ולא השיבו על מה אתם שואלים כמה שלמה כרוב יש ש"מ שהיו יודעים על מה הן שואלות כי לא היה שלמה כרוב אחר באותו מקום זולת אותו שהנשים היו שואלות עליו ועליו השיבו הנשים שנהרג והוי כמו שהזכירו שם מקומו עכ"ל והרבה יש מזה ואין צריך להאריך כי אין חולק על סברא זו וממנו נלמד לנדו"ד אפילו מתחילת דברי הגוי ששאל עלאס מה טלעתוהם וכו' פשוט דעל מרידך הידוע להם הם מדברים הואיל ולא נזכר ולא נפקד במקום האל פוואראת כי אם מרידך זה והוי ממש כהנהו עובדי דהני פוסקים שהביאנו והתרוה לינשא ונדו"ד עדיף יותר הן מצד תשובתו של שמואל ן' אודיז שהשיב לו מרידך מא מאתס ולא אמר לו איזה מרידך על מה אתה מדבר ש"מ דמרידך אחד הוא הידוע לשניהם ועליו הם מדברים גם במה שהוסיף הגוי ואמר וואהלי יא וולדי פחאל די תערפני ונערפך מזה מוכח ומבורר דעל מרידך הידוע להם הם מדברים כל זה נוסף בנדו"ד על הנהו עובדי שכתבנו דבתחילת הדברים שאמר האדאך מרידך וכו' הוא עדות גמורה לשון זה מורה דעל הידוע הוא מדבר דבלשון זה הוא דמי להנהו עובדי בלי תוסף ובלי הדברים שהוסיף:
ומעתה הואל ומכל הראיות והוכחות נראה דאתתא דא שרייא א"כ גם אשת המשרת מותרת:
והוא ע"פ תשובת ה"ר צ"ץ הובאו דבריו בק"ע ס' ת"י וז"ל אם הכותי מזכיר אחד מחבורה שנהרג הוא ושני אנשים שהיו עמו הולכים בדרך ועל אותו פלוני שמזכיר מעיד עדות מעלייא מותרים גם אשת פלוני ופלוני שהלכו עם זה כיון שידוע לנו מי ומי ההולכים עם אותו פלוני אע"פ שהכותי אינו מזכיר אותם ודומה לכותי האומר זה שהלך עמי מת וידוע לנו הפלוני שהלך דמותרת אשת אותו פלוני ולא אמרינן אותו פלוני הלך לדרכו ואיש אחר נתלוה עמו עכל"ה וא"כ נדו"ד יש לנו להתיר מכ"ש דהא המשרת הזה שכיר הוא בא בשכרו והוא עדיף משנים שנתלוו עם אדם אחר שהתיר הרב צמח צדק זלה"ה דכאן הוא מושכר לילך לעבוד ולשרת עם מרדכי ולכל אשר יפנה הראם שהוא מרדכי אחריו ילך המשרת א"כ ע"פ פסק הרב צ"ץ גם אשת המשרת מותרת וכל זה נ"ל להלכה ולמעשה עד שיסכימו עמי לפחות תרי רבנן דיתבי על מדין:
ואם היתה הסכמה להתיר עגונא זאת אין לספוקי אם צריכה למנות יומי ההבחנה מיום ההיתר ואלך דהגם דראיתי לשני רבנים גדולים ה"ה כמוהרר"י אביגדור ומוהרר"י אלפאנדרי זלה"ה שנסתפקו בזה הואל ומצאנו דהב"ח ס"ל דיומי ההבחנה נמנים מיום ההיתר שנמנו בשריותא דעגונא או כדעת קו"ל שח"ל וידי"ו ש"ל מש"ה החולקים על הב"ח והובא ספק זה בס' חיו"ש דף כ"א עכ"ז הרי שם נמצא להם תשובת הרה"ג מוהרח"פ זלה"ה דכתב דכל הפוסקים ס"ל דאינה צריכה הבחנה ודברי הב"ח תמוהים הם וכך ענו אח"כ הרבנים הנז' והודו במודים דרבנן כדעת מוהרח"פ זלה"ה ועלתה הסכמתם הסכמת ב"ד צדק דא"צ שום הבחנה אלא לאחר הסכמת הבד"ץ תהיה מותרת לינשא זהו משנלע"ד בסדר בחקות"י תלכ"ו דהאי שתא התרנ"א לפ"ק פה סאלי יפ"ה וצור ישראל ימומ"ן רפאל אנקאווא ס"ט:
פסק זה עלו עמי בשריותא דהאי איתתא הראשון אדם הרה"ג מו"ח נר לבני מערבא שבירושלים כמוהר"ר יששכר אצראף נר"ו ואתו עמו הרב המופלא כמוהר"ר שלום מלכה נר"ו שנשתלח פסק זה לידה"ק על"ה ומכאן באו על החתום הראשון לכל דבר שבקדושה הרה"ג דיינה דלע"ד מו"ר כמוהר"ר מסעוד אנקאווא נר"ו והרב המופלא דיינה דלע"ד כמוה"ר יקותיאל ברדוגו נר"ו: