אור ברסלב

שו"ת צמח צדק הקדמון· רבי מנחם מנדעל בן אברהם קרועמל

שאלה קכ"ח

שאלה קכ"ז

נשאלתי בבכור פטר רחם לאמו שנולד לשבעה חדשים וחששו למולו עד אחר כלות שני חדשים אי אביו חייב לפדותו מיד אחר שלשים יום או לא אלא ימתין מלפדותו ער אחר כלות שני חדשים: והנה לדעתי אין מקום לשאלה זו הרי כתוב ופדויו מבן חודש תפדה וכו' וילפינן מיניה דכל ששהה שלשים יום באדם אינו נפל בגמרא שבת דף ק"ה ובדוכתין טובא והא דמשהינן אותו למול עד אחר כלות שני חדשים היינו משום דחיישינן שמא מתוך המילה יסתכן אבל לא משום חשש נפל ואם כן למה לא יתחייב בפדיון ואפילו ביודעין בבכור שימות אחר כך כגון דנעשה טרפה בתוך שלשים אם חיה עד אחר שלשים חייב לפדותו כיון דהשתא עדיין לא מת דאיתא במנחות פרק הקומץ רבה דף ל"ז ההוא גברא דאתיליד ליה ינוקא דהויא ליה תרי רישיא בעי כמה בעינא למיתב לכהן אתא ההוא סבא תנא ליה חייב ליתן לו עשר סלעים פריך איני והתני רמא בר חמא מתוך שנאמר פדה תפדה את בכור האדם שומע אני אפילו נטרף בתוך שלשים תלמוד לומר אך חלק ומשני שאני הכא דבגלגולת תלה רחמנא ופירש רש"י שומע אני אפילו נטרף נהרג בתוך שלשים נמי חייב דאף על גב דכתיב ופדויו מבן חודש תפדה אפילו הכי אתא למימר אם לא נהרג הוי חי שלשים ובכור מעליא הוא אך חלק אך פדה תפדה והא נמי נטרף דמי שהר' לא יחיה בגלגולת תליא רחמנא לפדיון בכור דכתיב חמש שקלים לגלגולת והאי אית ליה תרי ואי משום אך חלק השתא מיהא לא מת עכ"ל רש"י וברייתא זו דתני רמי הובא בפרקא קמא דבבא קמא דף י"א ופירש רש"י נמי התם נטרף היינו נהרג: הרי מבואר דלא ממעטינן מקרא דאך פדה וגו' אלא נהרג ממש תוך שלשים דאינו חייב לפדותו אבל כשהוא חי עדיין לאחר שלשים אפילו בשהם יודעים תוך שלשים שבודאי ימות אחר כך כגון שהיה טריפה שניקב באחד מאיבריו שאין כמוהו חיה או שיש לו שני ראשים שבודאי לא יחיה אפילו הכי חייב בפדיונו אם הוא חי עדיין לאחר שלשי' כיון דהשתא לאחר שלשים שחל עליו פדיונו עדיין.

לא מת ואם כן מכל שכן בסתם ולד ששהה שלשים ויצא מכלל נפל דחייב לפדותו: ואפילו לפי מה שדחו התוספות פרש"י התם במנחות ובבא קמא דפי' נטרף נהרג ומפרשינן בשם ר"ת דנטרף בתוך שלשים דקאמר רמי דאינו חייב לפדותו היינו טריפה שניקב באחד מאיבריו ולא מת ממש תוך שלשים אלא שעדיין חי וממילא לדידהו בשידעינן בודאי שימות כגון דנטרף בתוך שלשים למאן דאמר דטריפה אינה חיה פטור מפדיונו אפילו אם חי עדיין לאחר שלשים ולמאן דאמר דטריפה חיה אפילו הכי פטור מגזירת הכתוב כמו שכתב הרא"ש בפרקא קמא דבבא קמא הא מכל מקום לא פטר ממיעוטו דאך פדה וכו' אלא דוקא טריפה למר כדאית ליה משום דאין כמוה חי ולמר משום גזירת הכתוב אבל לא במקום שאין חשש טריפה לפי זה כיון שהוא לאחר שלשים שיצא מכלל נפל פשוט הוא שחייב בפדיון: ואי משום שלא לפדותו בעוד שהוא ערל ולא נכנס לברית עדיין והכי מייתי ר"א ב"ח בתשובה סימן ע"ט בתינוק בכור שחלה להקדים המילה לפדיון שאלמלא קבלת הברית אין חיוב למצות פדיון כלל: הא נמי ליתא וכי מה ענין בכור למילה דהרי תחלת דין פדיון בכור יוכיח האמור לישראל במדבר כדכתיב קח את הלוים כל בכור וגו' ואת פדויי השלש וגו' ואותן בכורי' שנולדו במדבר כולם לא מלו היו כדפרש"י בזאת הברכ' וללוי אמר וגו' שבט לוימלו בניהם במדבר ולא שאר שבטים והכי איתא בכמה דוכתי במדרש הרי מבואר שלא היו נמולים ונתחייבו בפדיון ואפשר בנדון דידיה מה שהביא ר"א ב"ח בתשובתו מיירי בהמילה ופדיון חלים ביום אחד הדין עמו משום דהמילה נלמד מוישכם אברהם וגו' לכך אין ספק לפדות בכור זה אחר שלשים אף שמשהינן למול עד אחר כלות שני חדשים הנראה לעניות דעתי כתבתי דברי בן המחבר אריהודא ליב:

תוכן העניינים

שו"ת צמח צדק הקדמון

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה