אור ברסלב

שו"ת צמח צדק הקדמון· רבי מנחם מנדעל בן אברהם קרועמל

שאלה קי"ג

שאלה קי"ב

נשאלתי על אתתא חדא שמה גיטל ובעלה הראשון היה נקרא דן מק"ק שוויינבורג ומת בלי זרע קיימא ולו היה אח היה נקרא יחיאל והעיד אחד בק"ק ווינא בערב ר"ח כסליו תיז"ל בפני בית דין בעונש אם לא יגיד ונשא עונו שהוא היה מכיר לאחיו של כמר דן ז"ל מק"ק שוויינבורג שהיה נקרא יחיאל ומקום דירתו היה במדינת פולין בק"ק לשעשווקי ובשעת המלחמ' בהרג רב שהיה בגליל ההוא נס מנוסת חרב לק"ק נאראל ששם היתה אמו ורבים מתושבי נאראל הגידו לו שכמר יחיאל נהרג ביום זעם בק"ק נאראל בין שאר הרוגים וקדושיםהי"ד זהו הגדת עדותו בחומר הנ"ל ותלתא דייני דק"ק הנ"ל כתבו וחתמו הגדת העדות ככל הנ"ל ומסרו ונתנו ליד האשה גיטל הנזכרת להיות לה לראיה ועתה עמדה היא ונשאת לבעל בלי רשות שום ב"ד.

מה דינה של אשה זו אי צריכה לצאת מבעלה או לא: יראה מה שיש לפקפק מצד שלא העיד על מיתת היבם רק עד אחד ודעת הרא"ש הוא שאין עד אחד נאמן להעיד על מיתת היבם כמו שהאריך בפרק האשה רבה והביאו הטור א"ה סי' קנ"ח והרב בהג"ה ש"ע התם הא כבר נתפשטה הלכה ורווחה בישראל דבמקום שיש חשש עיגון מתירין לה לכתחלה להנשא לשוק על פי עד אחד שמעיד על מיתת היבם ודלא כהרא"ש דמחמיר ואפילו עד מפי עד נמי מעיד כמו שכתב מהר"ם פאדווה בתשובה סימן פ"ט בשם תשובת הרשב"א: ועוד נראה דהיכי שנשאת כבר מודה הרא"ש דלא תצא מפני שהרא"ש גופיה לא כתב כך בהחלט שאין עד אחד נאמן על מיתת היבם אלא שקשה לו להקל בדבר וכן כתב נמי הרב ב"י התם שלא כתב הרא"ש בהדיא ובודאי שאין עד אחד נאמן על מיתת יבם אלא שקשה עליו הדבר להקל וכן משמע נמי מתשובת מהר"ם פאדווה התם יעויין שם לכך נראה דלא כתב כך אלא לענין לכתחלה הוא שקשה לו להקל אבל בדיעבד בשכבר נשאת ודאי דגם הוא סבירא ליה דלא תנא: ועוד נראה אפילו אם נאמר דהרא"ש כתב כך בהחלט שאין עד אחד נאמן במיתת היבם מ"מ נראה שגם הוא סבירא ליה שאם נשאת שלא תצא משום דדין זה בעד אחד במיתת היבם אינו אלא איבעיא בגמרא פ' האשה רבה דף צ"ג ורב ששת ורבא פשטוהו לקולא דמהימן אלא דתלמודא דחי להו לכך אף על גב דס"ל להרא"ש דשפיר קדחו להו ודלא כהרי"ף מ"מ לא הוי אלא איבעיא דלא איפשטא ובכל איבעיא דלא איפשטא מסתברא למימר דאין להחמיר אלא לכתחלה שלא תנשא אבל בדיעבד שנשאת לא תצא דהכי כתב הריב"ש בתשובה סימן שע"ט אליבא דהרמב"ם הביאו הרב ב"י סוף סעיף ט"ו וכן כתב נמי ה"ה סוף הלכות גירושין הביאו הרב ב"י סעיף ל"ד:

אע"ג דבהחזיקה היא מלחמה בעולם ואמרה שמת בעלה במלחמה דאינו אלא איבעיא בגמרא ריש פרק האשה שלום ולא איפשטא ואפילו הכי כתב הטור בשם הרא"ש שאפילו אם נשאת תצא דלא כהרמב"ם היינו דוקא בההיא משום דהתם בגמרא פשיט לה לחומרא מהא דעישנו עלינו הבית וכו' הוא מת ואני נצלתי אינה נאמנת וכו' אלא דתלמודא דחה הפשיטות לכך מסתברא למימר דיש להחמיר אפילו בדיעבד שכבר נשאת שתצא כיון דמצינן למיפשט לחומרא אבל בהך איבעיא דעד אחד ביבמה פרק האשה רבה וכן איבעיא דעד אחד במלחמה ריש פרק האשה שלום דהוי אפכא דפשיט להו לקולא אלא דתלמודא דחה לפשיטותא מסתברא למימר דלא למיתפס להנך דחייה לעיקר אלא לענין לכתחלה שלא תנשא אבא אם נשאת לא תצא כיון דלקולא מצינן למיפשט ולחומרא לא מצינן למיפשט וכן כל הנך איבעיא דלא איפשטו לא לקולא ולא לחומרא כגון עד אחד בקטטה וכו' וכן התירוני לינשא ותנו לי כתובתי דפרק האשה שלום וכן אינך כולן לא פסיק הרא"ש לחומרא אלא לענין לכתחלה שלא תנשא אבל לא בדיעבד שתצא אם נשאת: ולכך דקדק הרא"ש וכתב פרק האשה שלום בהך איבעיא דהחזיקה היא מלחמה וכו' וז"ל ולא איפשטא ועבדינן לחומרא עכ"ל ובכל אינך איבעיא לא כתב דעבדינן לחומרא אלא בכתב תיקו או דלא איפשטו ותו לא אלא משום דהוא נמי סביר' לי' דאין להחמיר אפילו בדיעבד שתצא אם נשאת אלא דוקא בהך אבעיא דהחזיקה היא מלחמה וכו' ולכך כתב ועבדינן לחומרא משא"כ באינך איבעיא: וכן משמע נמי מהטור כיון דלא מייתי בשם אביו הרא"ש שאפילו אם נשאת תצא דלא כהרמב"ם אלא בדין זה בהחזיקה היא מלחמה בעולם וכו' ולא באינך שכתב בשם הרמב"ם דסבירא ליה שאם נשאת לא תצא משמע דגם הוא סבירא ליה דדוקא בדין זה הוא דסבירא ליה כך אבל בכל אינך שהן איבעיא ולא איפשטו אין להחמיר אלא לכתחלה שלא תנשא אבל בדיעבד שכבר נשאת לא תצא לכך אין לפקפק בהיתר אתתא דא מצד שלא העיד על מיתת יבמה רק עד אחד דכבר נתבאר שאין מקום לפקפוק זה: אבל בהא איכא לאסתפוקי כיון שהעיד שיבמה נהרג במלחמה בין שאר הרוגים ובמת או נהרג במלחמה הסכימו הפוסקים שצריך שיאמר וקברתיו או דבר כיוצא בזה שהוא דבר ברור על מיתתו הביאו הטור א"ה סימן י"ז וכן הרב ב"י וכן הרב בהג"ה ש"ע והעד זה לא העיד על שום דבר ברור רק שנהרג במלחמה וחיישינן לבדדמי: אעפ"י שהרא"ש פרק האשה שלום כתב דבתרי סהדי לא חיישינן לבדדמי ולא צריכין לוקברתיו הביאו הטור התם גם הרב בהג"ה ש"ע סעיף נ' והעד הזה הגיד שרבים הגידו לו שנהרג ואם כן כיון שרבים הגידו לו כך תו לא חיישינן לבדדמי הא לאו מילתא הוא דהא דהרא"ש כתב דבתרי סהדי לא חיישינן לבדדמי היינו דוקא היכא דאסהידו בב"ד דכיון שהם מעידים בתורת עדות תו לא דייקינן אבתרייהו דודאי על דברים ברורים המה מעידים כיון שיודעים שיש נפקותא בעדותן אבל אי לא אסהידו בב"ד אלא שמספרי' דרך ספור דברים חוץ לב"ד חיישינן שמגידים שנהרג בדדמי כיון דלא משמע להו שיש נפקותא בעדותן שאין דרכן של בני אדם בספור דברים זה לזה מי שנמלט מהגזירה ומי שלא נמלט לדקדק ולחלק אם ראה אותו הרוג או לא אלא כיון שלא נמלט תולה הדבר בהריגה ולאפוקי כשמעיד בבית דין שאז מדקדק ואינו אומר שנהרג אם לא בבירור: והכי דייקא לישנא דהרא"ש שכתב התם וזה לשונו.

וכן מסתברא דבתר סהדותא דתרי סהדי לא דייקינן עכ"ל דקדק וכתב בתר סהדותא דתרי סהדי לא דייקינן ולא כתב בקצרה דבתר תרי לא דייקינן או בתר תרי סהדי לא דייקינן אלא בא לומר דבתר סהדותא דאסהידו תרי בב"ד לא דייקינן דכיון שמגידים כדין עדות והתורה האמינה לתרי סהדי תו לא דייקינן בתרייהו אבל מה שמגידים חוץ לבית דין ואיכא למיחש למידי כגון שנהרג במלחמה דאיכא למיחש לבדדמי חיישינן: ואם כן בנדון דידן שהעד מעיד שרבים הגידו לו שנהרג במלחמה בק"ק נאהראל ולא אסהידו בב"ד אלא דרך ספור דברים בעלמא הגידו לו כך אית לן למיחש שמא מאומד דעתם אמרו כך בלי דקדוק אם נהרג או נאבד כיון שלא שמו אל לבם שיש נפקותא בהגדתם וזה מעשה בכל יום ואזנינו שומעים מספרים דרך אנינות על הריגת אנשים החשובים מקהלות קדושו' כגון לובלין אנו יודעין בבירור שאין להם שום ידיעה שיהא ראוי לסמוך על דבריהם לענין היתר נשותיהם רק יודעים שהם לא נמלטו על נפשם כשבאו שם אנשי החיל ונשארו שם ואחר כך לא נראו עוד אומרים עליהם שנהרגו והיינו מאומד דעתם כיון שלא נראו עוד אומרים עליו שנהרג ואין שמים אל לבם לדקדק ולחלק אם נהרג או נאבד כיון דליכא נפקותא בזה וא"כ ה"ה נמי בנ"ד איכא למיחש להא: אבל מכל מקום מחמת חשש עיגון יש לסמוך אהא דכתב הרמב"ם בפרק י"ג מהלכות גירושין וז"ל כבר הודענושהעד שאמר שמת פלוני אפילו שמע מאשה ששמעה מעבד הרי זה כשר לעדות אשה ומשיאין על פיו אבל אם אמר העד או האשה או העבד מת פלוני ואני ראיתיו שמת שואלין אותו היאך ראית ובמה ידעת שמת וכו' עכ"ל הביאו הרב ב"י ובש"ע סעיף ה' הרי כתב בהדיא כל שאומר סתם ששמע שמת פלוני אין שואלין אותו היאך שמע וסומכין על סתמא ומשיאין לכתחלה ואם כן ה"ה נמי בנדון דידן כיון שאמר ששמע מהרבה שאמרו שנהרג תו אין צריכים יותר: ואע"ג דלכאורה היה נראה דלא כתב הרמב"ם כך אלא בסתם דליכא ריעותא לפנינו התם הוא דסמכינן אסתמא ולא אמרינן דלמא שמע מפסול או לא אמר דבר ברור אלא מאומד דעתו וכיוצא בזה דמהיכו תיתי אית לן למיחש להכי וכיון שאין העד הראשון לפנינו סמכינן אסתמא אבל היכא דאיכא ריעותא לפנינו כמו בנדון זה שהעיד שרבים אמרו שנהרג במלחמה הרי אמר בפירוש שאמרו שנהרג במלחמה דלמא בהא מודה הרמב"ם דלא סמכינן אסתמא וחיישינן לבדדמי: מכל מקום לקושטא דמילתא נראה שלהרמב"ם ליכא לחלק בכך אלא לעולם סמכינן אסתמא אם אין הצד הראשון לפנינו כיון שה"ה כתב טעמא לדברי הרמב"ם דהלכה כת"ק דסוף יבמות דאין בודקין עידי נשים בדרישה וחקירה אלא שמ"מ כשהעד לפנינו צריכין לבודקו מדלא נקט ת"ק אין בודקין עידי נשים כלל וכו' אבל כשאין העד לפנינו כיון דלא אפשר הוא סמכינן אסתמא והביאו הרב ב"י בסעיף כ"א הרי תלה הטעם כיון דלא אפשר הוא למיבדקיה כיון שאין לפנינו סמכינן עליה ה"ה נמי בנ"ד כיון שאין זה מעיד על הריגתו אלא על פי השמועה ששמע שנהרג במלחמה ואי אפשר למיבדק הראשונים כיון שאינם לפנינו ואפשר אלו היה לפנינו והיינו שואלים אותם היו יודעים להגיד על דברים ברורים כגון שקברנוהו או כיוצא בזה ומה שלא הגידו כך לעד זה מהריגתו משום דלא שמו אל לבם שיהא בזה נפקותא אבל השתא שאינן לפנינו יש לסמוך על עדות העד הזה מסתמא כיון דלא אפשר למיבדקיה: וכן מצאתי בהדיא בתשובת משאת בנימן סימן צ"ח בשם תשובת הרב בית יוסף בסי' י"א בהלכות מל"ת וז"ל.

אפילו הרמב"ם ז"ל אינו מצריך לומר וקברתיו אלא מעד שראה המיתה או ההריגה אבל האומר שמעתי שמת או שנהרג אינו צריך לומר וקברתיו וכו' עכ"ל הרי כתב ב"י בהדיא במקום שצריך לומר וקברתיו אי אין העד הראשון לפנינו ואין זה מעיד אלא מה ששמע כמו בנ"ד לא צריכין שיאמר וקברתיו אלא שלא זכיתי מימי לראות תשובת הרב ב"י רק כך מצאתי בתשובת משאת בנימן בשמו: ומי לנו גדול בין האחרונים מהרב ב"י שהאיר עינינו באור תורתו באור ה' ובאורו אנו הולכים ובירר וליבן דעת כל הפוסקי' קדמאי ובתראי ופסק כך להדיא שהעד המעיד מפי אחרים אינו צריך שיאמר וקברתיו תו אין לפקפק ויכולים להתיר לכתחלה שתנשא אם הוא בכה"ג שאין עד מעיד שראה ההריגה אלא ששמע שנהרג כמו בנ"ד: ומסתברא לומר אפילו הר"ן דמחמיר בגוי מפי גוי וסבירא ליה שהגוי המסיח לפי תומו צריך שיאמר שגם הגוי הראשון היה מל"ת ולא תלינן לקולא מספיקא הביאו הרב בהג"ה ש"ע סעיף ט"ז מודה דאם הוא כמו בנדון דידן שזה שמעיד לפנינו מעיד בשם עד אחד כשר אלא שאנו מסתפקים בעדות הראשון דאזלינן לקולא דכיון שאין אותו העד לפנינו אי אפשר למיבדקיה סמכינן אהא דקיימא לן אין קוארין ודורשין בעידי נשים ושאני התם בגוי מסיח לפי תומו מפי גוי דהחששא הוא דלמא ליכא כאן עד כלל דכיון שידעינן שהוא גוי ופסול לעדות הוא ואינו כשר אלא במל"ת הרי הספק הוא דלמא ליכא כאן עד כלל אם אין אנו יודעים שהיה מסיח לפי תומו ולא שייך כאן למימר כיון דקיימא לן שאין חוקרין ודורשין בעידי נשים יש לתלות לקולא מספיקא דענין חקירה ודרישה תולה בהגדת העדות היאך ידעת ובמה ידעת וכו' והיינו אחר שידענו שיש לנו עד כדין הרי נפקא מחזקת איסור אלא שאנו מסתפקים קצת בהגדתן ואזלינן לקולא משום דסמכינן אהא דקיימא לן אין חוקרין ודורשין בעידי נשים אבל ענין מסיח לפי תומו תולה בעד עצמו אם הוא עד או לא דאם אינו מל"ת לא הוי עד כלל ואין ענין זה נוגע לענין דרישה וחקירה דעדיין לא נפקא מחזקת איסור כיון שאין ידוע לנו שעד הוא כדין שצריך להיות העד לכך צריך הגוי השני שיאמר שגם הראשון היה מסיח לפי תומו אבל כשעד הראשון הוא כשר כמו בנדון דידן אלא שאנו מסתפקים מידי בעדותו ולא אפשר למיבדקיה כיון שאינו לפנינו תולין לקולא ואזלינן וסמכינן אהא דקיימא לן דאין חוקרין ודורשין בעידי נשים:

ודמיא הא להא שאמרו ריש חולין הביאו הטור י"ד סימן כ"ה בהמה בחייה בחזקת איסור עומדת היינו אבר מן החי נשחטה בחזקת היתר עומדת ומספיקא אזלינן לקולא אפילו היכא דאיכא ריעותא וכל ספק שאירע בשחיטה טריפה והיינו משום דעדיין לא נפקת מחזקת איסור כיון שהספק נולד בשחיטה עצמה שההיתר תלוי בה לכך כל ספק טריפה הכי נמי בנדון דידן כל זמן שאין ידוע לנו שעד הוא כדין שצריך להיות העד המעיד כגון שאנו ידעינן שהיה גוי ואין אנו יודעים אם מסיח לפי תומו הרי לא נפקא מחזקת איסור אבל אם אנו יודעים שהיה עד כשר או גוי והיה מסיח לפי תומו אלא שספק אחר נפל בהגדתו כיון שכבר נפקא מחזקת איסור אזלינן לקולא וסמכינן בהא דק"ל אין חוקרין: וכיון שביארנו שעל פי הדין מותרת הך איתתא לשוק אפילו לינשא לכתחלה על פי הגדת העד משמע מאחרים שנהרג יבמה במלחמה תו אין מקום להחמיר עליה להוציאה מבעלה על שעשתה שלא כדין ונשאת לשוק בלי רשות ב"ד שכבר פסקו הפוסקים הביאום הרב ב"י ובש"ע סעיף ל"ט אם נשאת על פי עד אחד שלא בהוראת בית דין שלא תצא אפילו בא עד אחד אחר כך ואמר לא מת ומכל שכן היכא דלא בא עד אחד להכחיש את הראשון כמו בנדון דידן ודאי דלא תצא כיון שעל פי הדין היא מותרת לשוק כמו שביארנו ואלו היתה שואלת את פי הב"ד היו מתירין אותה להנשא לשוק אין בדין להחמיר עליה להוציאה מבעלה על שעשתה שלא כדין ונשאת בלא רשות ב"ד כיון שהיתה שוגגת שהיתה סבורה שאינה צריכה רשות מב"ד כיון שהבית דין נתנו לידה הגביית עדות לראיה ולא הגידו לה שלא תנשא בלי רשות בית דין הרי היא מותרת לשוק:

וגדולה מזאת יראה אפילו אם הוא בענין שהב"ד הגידו לה שלא תנשא לשוק כי אם ברשות ב"ד כאשר הדעת מכרעת שכך עשו הב"ד כדי שלא יצא מתחת ידם דבר שאינו מתוקן אף על פי שהיה ראוי לכתוב על גוף גביית עדות שלא תהא שוחכת על זה להנשא לשוק כי אם ברשות ב"ד כמו שכתב הריב"ש בתשובה בסי' תק"ח והביאו הרב בהג"ה ש"ע סעיף ה' אפשר הא דלא עשו כן היינו משום שחשבו ולא כתב הריב"ש כן אלא במקום שאין עדות העד כראוי להתירה דאז איכא למיחש לקלקלא מב"ד שאינן מומחין כמו בנדון דידיה דמיירי ביה הריב"ש אבל במקום שעדות העד הוא כדאי להתירה כמו בנדון דידן לא בעינן כל כך לכתוב על גוף העדות והיה נראה להם די בזה שהזהירו אותה שלא תנשא לשוק כי אם ברשות בית דין והיא עברה על פיהם ונשאת שלא ברשות ב"ד אפילו הכי לא מיקרי בהכי עבריונות כדי להחמיר עליה שתצא מבעלה כיון שמן הדין היא מותרת ולא עבדא איסורא דעד כאן לא כתבו הפוסקים הביאום הרב בית יוסףוהרב בהג"ה ש"ע סעיף ל"ד דאם נשאת בעבריינית שתצא אלא דוקא היכא שהיא אסורה על פי הדין להנשא לכתחלה כגון במים שאין להם סוף או עד אחד במלחמה שאמר שראה ההריגה ולא אמר וקברתיו ונשאת בעבריינות התם הוא דתצא כיון שע"פ הדין היא אסורה להנשא לכתחלה לא נפקת מחזקת איסור אבל היכא שמותרת על פי הדין לכתחלה ולא היתה עוברת אלא על זה שהיתה צריכה להנשא ברשות בית דין והיא נשאת מאליה שלא ברשות ב"ד ודאי דלא מיקרי עבריינית לענין שתצא מבעלה דכיון שיש לה עד אחד שמעיד על מיתת היבם נפקא מחזקת זקוקה ליבם ומותרת היא לבעלה אעפ"י שלא עמדה עדיין בפני ב"ד להתירה מכל מקום כיון שכבר העיד העד בב"ד על מיתת היבם נפקא לה מחזקת זקוקה ליבם כיון שעדותו מהני על פי הדין:

ואפילו להרמב"ן הביאו ב"י בסי' ל"ח שכתב בתשובה בסימן קי"ט כל הנשאת על פי עד אחד אינה יכולה להנשא אלא ברשות ב"ד וכל שלא עמדה בפני הב"ד אין דברי העד כלום וכו' עכ"ל לא כתב כן אלא לענין היכא שבא עד אחד והכחיש את הראשון ובא קודם שהתירוה התם הוא שאין בדברי העד כלום כמבואר מתוך דבריו כך בהדיא דבהכי מיירי התם אבל היכא שלא בא שום עד להכחיש את הראשון אלא שהיא נשאת שלא ברשות ב"ד ודאי דאין להוציאה דכבר נפקא לה מחזקת אשת איש מחזקת זקוקה ליבם על ידי הגדת העד הראשון: והכי נמי משמע מדברי הריב"ש בסימן תק"ח שהחמיר באחת שנשאת בעבריינית שתצא מבעלה היינו משום דעדות העד לא היה מועיל להתירה ולא נפקא מחזקת אשת איש שכתב בסוף התשובה וז"ל סוף דבר וכו' ובזה בטלה המחלוקת ונסתלק הספק אף עם הספק הראשון היה דינה שתצא כאשה שהיא בחזקת אשת איש וכו' עכ"ל הרי תלה הטעם מפני שהיא בחזקת אשת איש ולא מפני שיש להחמיר עליה שהיא עבריינית שנשאת שלא ברשות בית דין אלא מפני שהיא עדיין בחזקת אשת איש לכך בנדון דידן שנפקא לה מחזקת אשת איש כיון שעדות העד מועיל להתירה לכתחלה תו אין להחמיר עליה שתצא מבעלה: וכן נמי משמע מתשובת הרא"ש כלל ל"ב סימן ג' וכלל נ"א סימן ה' באחת שעד אחד אומר מת ועד אחד אומר לא מת ועברה ונשאת שלא ברשות ב"ד שתצא ותלה הטעם משום דלא נפקא לה מחזקת אשת איש ולא מפני שהיא עבריינית לכך בנידון דידן שנתבאר לן יפה שאלו היתה שואלת את פי הבית דין היו מתירין אותה לכתחלה להנשא אלא שהיא עוברת ונשאת שלא ברשות ב"ד מכל מקום לא מיקרי עברייני' לענין זה שתצא מבעלה כיון דנפקא לה מחזקת אשת איש ואם יתעקש המעקש ויאמר שמא מטעם קנס תצא מבעלה כיון שהתרו בה שלא תנשא אלא ברשות בית דין אעפ"י דהשתא איתברר ע"פ הוראת ב"ד שמותרת אפילו לכתחלה להנשא מכל מקום כיון שעברה על ההתראה ראויה שתצא מטעם קנס מכל מקום אין בדין שתצא כיון שלא התרו אלא בה ולא בו היאך יהיו קונסין אותו והכי כתב הריב"ש בהדיא בתשובה סימן רמ"ב במה ששאלוהו על קטלנית שהתרו בה שלא תנשא ועברה ונשאת אי כופין אותו ולהוציאה שכתב וז"ל.

והיכא שהתרו בה ולא התרו בו הדבר פשוט שאין כופין אותו כיון שמן הדין האיש מוציא לרצונו והאשה יוצאה שלא ברצונה א"כ כשכופין אותו להוציא משום קנס הוא שקונסים אותו ואיך יקנסו אותו משום התראה שלה כיון שלא התרו בו עכ"ל הוא הדין בנדון דידן כיון שלא התרו אלא בה ולא בו אין כופין אותו להוציאה ומכל שכן אי לא הזהירו אותם הב"ד שלא תנשא כי אם ברשות בית דין דאז היתה שוגגת שסברה שהיא מותרת כמו שכתבתי למעלה.

הנראה לעניות דעתי כתבתי דרך משא ומתן להלכה ולא למעשה כי אין רוחי גסה כי אם שיסכימו על ההיתר איתתא דא שלשה מורי הוראה גדולי ישראל אם מטעמים דידי או מטעמים אחרים ואהיה סניף אליהם ונגרר אחריהם להסכים עמהם:

תוכן העניינים

שו"ת צמח צדק הקדמון

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה