אור ברסלב

שו"ת צמח צדק הקדמון· רבי מנחם מנדעל בן אברהם קרועמל

שאלה קי"א

שאלה ק"י

באחד שנהרג בדרך ויודע מי הוא הרוצח ויכולין להנקם ממנו אם אחד מקרובי הנרצח יבקש דין על הרוצח האם יכולין לכוף לקרובו שיהיה הוא רודף אחר הרוצח להעמידו בדין ואם יש לכופו שיוציא ממון על זה אם הוא אמוד ועד כמה יש לכופו ועד היכן מיקרי קרוב: תשובה יראה דיש לכוף לקרובו של הנרצח שיהא רודף אחר הרוצח להעמידו בדין מהא דאיתא בסנהדרין פרק נגמר הדין דף מ"ה גואל הדם הוא ימית את הרוצח מצוה בגואל הדם ומנין שאם אין לו גואל הדם שבית דין מעמידין גואל הדם תלמוד לומר בפגעו בו מ"מ ע"כ הרי מצוה המוטלת על גואל הדם להמית את הרוצח ע"ש וזה פשוט הוא שאם אין הוא עצמו יכול להמיתו ויכול להמיתו ע"י אחר ע"י הוצאת ממון שצריך להוצי' ממונו על זה ככל מצו' עשה שבתורה כמו תורה שחייב אדם ללמוד את בנו ואם הוא אינו יכול ללמדו צריך לשכור לו מי שילמדנו וכן חייב אדם למול את בנו ואם הוא אינו יכול למולו ואין מי שרוצה למולו אלא בשכר אף על פי שזה לאו שפיר עביד שאינו רוצה למולו אלא בשכר מ"מ אביו חייב ליתן שכר לאחר שימול את בנו הוא הדין נמי מצוה זאת המוטלת על גואל הדם להמית את הרוצח אם אין הוא יכול לקיימנה אם לא על ידי אחר וע"י הוצאת ממון ודאי שצריך לקיימנה אם יש לו ואי אפשר בענין אחר: ואם לחשך אדם לומר דלמא אין מצוה אלא ברוצח ישראל אבל לא בגוי הא ודאי לאו מלתא היא דמאי שנא ואין לזה סברא כלל ואטו יהא דינו דגוי קיל מישראל ואיתא נמי באגדה ויבחר לו חמשה חלוקי אבנים וגו' אחד לשמו של הקב"ה ואחד לשמו של אהרן ושלשה לשלשה אבות העולם וכו' אהרן אמר לא אני גואל הדם עלי לפרוע ממנו וכו' ופירשו המפרשים רד"ק ואינך מה שאהרן היה גואל הדם היינו על חפני ופנחס הכהנים אהרן הוא גואל הדם שלהם הרי מבואר דמיקרי גואל הדם להנקם מן הרוצח אפילו כשהוא גוי כאהרן מגלית הפלשתי:

ולענין עד היכן מיקרי גואל וקרוב נראה דאין שיעור לדבר אלא כל שאין קרוב יותר ממנו מיקרי הוא קרוב אפילו שהוא רחוק בקורבתו רק שהוא ממשפחת אביו וראוי ליורשו דהרי אהרן רחוק הרבה היה מן בני עלי ואפילו הכי אמר שהוא גואל הדם ועוד מדקראו הכתוב גואל ולשון גואל נופל אפילו על מי שהוא רחוק הרבה בקורבתו רק שהוא ממשפחת אביו ורתאי ליורשו מהא דאיתא בברייתא בפרק ט' דבבא קמא דף ק"ט ואם אין לאיש גואל להשיב האשם אביו וכו' וכי יש אדם בישראל שאין לו גואלים אלא בגזל הגר הכתוב מדבר הביאו רש"י בחומש פרשת נשא הרי דייק דבגזל הגר הכתוב מדבר משום דלשון גואל היינו אפילו רחוק הרבה בקרובתו רק שהוא ממשפחת אביו וכי אפשר שאין לו גואל א' עד יעקב אלא בגזל הגר מיירי אלמא דלשון גואל נופל על מי שהוא ממשפחת אביו אעפ"י שהוא רחוק בקורבתו בתו כל שאין קרוב יותר ממנו: וכן משמע מדברי הרמב"ם בפרק א' מהלכות רוצח שכתב וז"ל מצוה ביד גואל הדם להרוג הרוצח שנאמר גואל הדם הוא ימית את הרוצח וכל הראוי ליורשו הוא גואל הדם וכו' עכ' הרי כתב כל הראוי ליורשו הוא גואל הדם אלמא אף על פי שהוא רחוק הרבה רק שראוי ליורשו כל שאין קרוב יותר ממנו מיקרי גואל הדם:

ואע"ג דלענין קבורה משמע מדברי הפוסקים דאין החיוב אלא על אותן קרובים שמחוייבים להתאבל עליו אבל לא על שאינן חייבין להתאבל עליו אפילו כשאין קרוב יותר ממנו דהכיכתב הטור י"ד ריש סי' שמ"א וז"ל מי שמתו מוטל לפניו או אפילו אינו לפניו ומוטל עליו לקוברו והיינו כל הקרובים המתאבלים עליהם אוכל בבית אחר וכו' ע"כ לשונו והכי כתב הטור עוד שם בשם אביו הרא"ש ז"ל וז"ל וסברא חלושה וקלושה הוא זה וכו' אלא ודאי לא פלוג רבנן אלא כל המתאבלים ומתאוננים קרויין מוטל עליו לקוברו ואפילו אינו בעיר וכו' עכ"ל הרי מבואר דאין חיוב קבורה מוטל אלא על אותן קרובים שחייבים להתאבל עליו אבל לא על אותן שאין חייבין להתאבל עליו אפי' היכי שאין קרוב יותר מהם מ"מ נראה דלענין גואל הדם שמוטל עליו להנקם ממנו אין חילוק בין שהוא מהמתאבלים עליו או לא אם אין קרוב יותר ממנו חייב הוא להנקם ממנו ולא דמי לקבורה משום דקבורה ילפינן מן מה דכתיב כי קבור תקברנו כדאיתא בפרק נגמר הדין דף מ"ו ואין במשמעות המקרא שתהא הקבורה מוטלת על הקרובים יותר מעל שאר כל אדם אלא שהפוסקים הוכיחו דקבורה מוטלת על הקרובים יותר מעל שאר כל אדם והקרוב קרוב קודם והוא בתשובה להראב"ן סימן ל"ג וז"ל נשאלתי אם חייב אדם בקבורת בניו כמו בקבורת אשתו או לא דעתי נוטה דחייב כדתניא איזהו מת מצוה כל שקורא ואין לו עונים הא יש לו עונים לא משום דעלייהו רמי והקרוב קרוב קודם ועוד מדאמר בתורה לכהנים ליטמא לשבעה מתים האמורים בפרשה מכלל דמיחייבו בהו דאי לא מיחייבו אמאי מיטמו וכו' עכ"ל:

הרי לא הוכיחו דקבורה מוטלת על הקרובים יותר מעל שאר כל אדם אלא משום דאמרה התורה לכהנים שיהיו מטמאים למת לכך לא מצוין לחייב אלא אותן קרובים והיינו ז' מתים האמורים בפרשה שהכהן מטמא להם אבל לא שאר קרובים אפילו כשאין קרוב יותר מהם מפני שאין מתאבלין עליו אבל בדין גואל הדם דכתבה התורה בהדיא שמצוה מוטלת על הקרובים יותר מעל שאר כל אדם כדכתיב גואל הדם הוא ימית את הרוצח וילפינן בגמרא דמצוה על גואל הדם להורגו אלא שאם אין לו גואל ב"ד מעמידין לו גואל וממיתין אותו אבל עיקר המצוה מוטלת על הגואל לכך ודאי אין חילוק בין שהוא מהחייבים להתאבל עליו בין שהוא מן שאין חייבין להתאבל עליו רק שהוא ממשפחת אביו ואין קרוב יותר ממנו מוטל עליו מצוה זו להנקם מן הרוצח: אבל מ"מ נראה דאין לחייבו שיוציא יותר ממה שרגילין להוציא והיינו מה שהוא חוק קבוע ליתן לשופטים ושוטרים ולסרדיוט הדן אותו צריך הוא ניתן אבל אם יצטרכו להוציא יותר מן הרגיל כגון שכר מליצות ושחדים וכיוצא בזה ודאי דאין לחייבו דיקשה עליו הרבה וחיישינן שקרובים יברחו ולא יהיו רודפי' אחר הרוצח לבקש דין עליו: ודמיא להא דתניא בפרק קמא דכתובות דף ח' בראשונה היתה הוצאת המת קשה על קרוביו יותר ממיתתו עד שהיו מניחין אותו ובורחים עד שבא רבן גמליאל ונהג קלות בעצמו והוציאו בכלי פשתן ונהגו כל העם אחריו להוציא בכלי פשתן וכו' ומכל שכן בנדון דידן אם יצטרכו הקרובים להוציא ממון הרבה על זה בשכר מליצות ושחדים ודאי דיברחו לכך אין נתחייבו אלא מה שהוא חוק קבוע ליתן לשופטים ולשוטרים ולסרדיוט הדן את הרוצח: ונכון הוא שאותן הוצאות היתירים על הרגיל כגון שכר מליצות ושחדים יתנו מתוך הקהל כדי לגדור הפרצה שאם ח"ו לא יהיו נוקמים מן הרוצח יהיה דמן של בני ברית ח"ו כהפקר ויוסיפו לעשות כאלה ח"ו והרי כל עוברי דרך בסכנה זו הם לכך צריכין כולס לסייע לזה וכן נהגנו פעמים הרבה ועשינו עם פרנסי הדור שהיו מעמידים גואלים לרדוף אחר הרוצחים ואפילו לפעמים כשהיינו יודעים שלא נוכל להוציא מכח אל הפועל להנקם מן הרוצח אפילו הכי היינו מעמידים גואלים לרדוף אותם בדין כדי שיהא מפורסם שאין דמן של בני ברית הפקר הוא הנלע"ד:

תוכן העניינים

שו"ת צמח צדק הקדמון

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה