שו"ת צמח צדק הקדמון· רבי מנחם מנדעל בן אברהם קרועמל
שאלה ק"ג
אתת לקדמאי איתתא אחת ילדה רכה בשנים מרת גיטל בת הקדוש רבי יעקב הי"ד ובידה כתב ראיה על הריגת בעלה בק"ק לובלין וזהו נוסח הכתב שביד האשה הנזכרת: אמת הדבר דש כמר שמואל בר יעקב איש של מרת גיטל בת הק' רבי יעקב איז נהרג גיווארדן בק"ק לובלין אין איך ח"מ האב אין מקבר גיוועזן בידי גם באותו פעם איז גיטל הנ"ל מעוברת גיוועזין כל הנ"ל כתבתי וחתמתי לעדות ולראיה היום ב' דר"ח חשון תט"ז לפ"ק.
נאם אליה הרודנר מלמד: נאם מתתיה בן לא"א מהורר חיים זצ"ל שמש: הועתק אות באות מגוף הכתב וחתימת מתתיה שמש נתקיימה תוכן הכתב הנ"ל הוא זה: אמת הדבר שכמר שמואל בר יעקב בעל מרת גיטל בת הקדוש רבי יעקב נהרג בק"ק לובלין ואני ח"מ קברתיו בידי גם באותו פעם היתה גיטל הנ"ל מעוברת כל הנ"ל כתבתי וחתמתי לעדות ולראיה היום יום ב' דר"ח חשון תט"ז לפ"ק: נאם אליה הרודנר מלמד.
נאם מתתיה וכו': הנה על פי הכתב הזה שביד האשה הזאת מרת גיטל היה נראה להתירה ברווחא דכיון שנמצא כתוב שנהרג בעלה וחתימת אחד מן העדים נתקיימה אין אנו צריכין יותר דכבר הסכימו כל האחרונים דבעדות אשה מהני מפי כתבם הביאם הרב ב"י בטור א"ה סימן י"ז סעיף י': ואף על פי שנזכר בכתב שנהרג בלובלין ושנכתב בר"ח חשון תט"ז לפ"ק ואנו יודעים שאז היה התם שעת מלחמה וא"כ אעפ"י שלא אמר אלא סתם נהרג הוי כאלו אמר נהרג במלחמה דהא אי אמרה על בעלה מת על מטתו דמהימנא אפילו במלחמה בעולם כדאיתא ריש פרק האשה שלום אפילו הכי אי אמרה מת סתמא לא מהימנא דכיון ששעת מלחמה הוא אמרינן מת במלחמה קאמרה כדפירש רש"י התם באיבעי' החזיקה היא מלחמה בעולם מהו וכו' כל שכן בנהרג סתמא דקאמר והוא שעת מלחמה דאמרינן נהרג במלחמה קאמר וא"כ חיישינן לבדדמי הא מ"מ כיון שכתב שהוא קוברו בידיו מהימן דכשאומר קברתיו מהני אפילו במלחמה: אלא שהיה נראה לכאורה לפקפק כיון שנזכר בכתב שנכתב בר"ח חשון תטז"ל ושנהרג בלובלין ואנו יודעים שגזירת הריגה בלובלין היתה בראשון דסוכות תטז"ל והוא ט"ו יום קודם לכן ותנן שלהי יבמות אין מעידין על ההרוג אלא תוך שלשה ימים ואפילו בנמצא הרוג ואין יודעין מתי נהרג והכירוהו בטביעות עין יש מחמירין דאסורה להנשא דחיישינן שמא נהרג זה לפני שלשה ימים ואין להכירו מכל שכן ההרוגים הנמצאים אז באותו זמן בלובלין שאין יודעין מהרוגים אלא מאותן שנהרגו בראשון דסוכות דתלינן זה שנמצא הרוג גם הוא מאותן הרוגים והרי נמצא זה לאחר שלשה ימים ותנן דאין מעידין אחר שלשה ימים ולא יהא אלא ספק תוך שלשה או לאחר שלשה דאזלינן לחומרא לדעת הרבה מן האחרונים: אבל לקושטא דמילתא לאו מילתא הוא דמאן לימא לן שלא מצאוהו הרוג אלא עד אותו יום שנכתב הכתב והיינו ר"ח חשון תטז"ל דילמא מצאוהו הרוג קודם לכן כשהיה תוך שלשה ימים להריגתו ואז הכירוהו יפה כיון שהיה תוך שלשה אלא שלא כתבו העדים הכתב הזה לראיה עד אחרי כן בר"ח חשון תטז"ל ואפשר שאפילו הקבורה היתה קודם לכן תוך שלשה ימים והיום ר"ח חשון שנזכר בכתב ההוא לא קאי אלא על הכתיבה באיזה יום שנכתב וכן משמע דלא קאי אלא על הכתיבה שהרי כתב וז"ל כל הנ"ל כתבתי וחתמתי לעדות ולראיה היום יום ב' דר"ח חשון תטז"ל עכ"ל.
הרי משמע דלא בא אלא לומר באיזה יום שנכתב אבל מציאתו והכרתו היה קודם לכן והיינו תוך שלשה ימים להריגתו ואעפ"י שאנן מסתפקין אם מצאוהו תוך שלשה או לא מ"מ אפשר שלאותן שכתבו הכתוב הזה לראיה לא הוי ספק וספק כהאי שאנן מסתפקין באחרים אם מצאוהו תוך שלשה או לאחר שלשה לא מיקרי ספק דתלינן שהם היו יודעים שהוא תוך שלשה ימים: וכן כתב ת"ה סימן ר"מ בשם תשובת מור"ם וז"ל דאם העיד העד לאחר ג' ימים לא אמרינן לא תהני עדותו כדתנן אין מעידין לאחר שלשה ימים דכיון דמעיד סתם שנהרג אמרינן דידע ודאי שנהרג כגון שראוהו מיד והכירוהו או שהיה עם ההרוגים וראה שהרגוהו ע"כ תשובת מור"ם וסיים עלה ת"ה וכתב וז"ל אלמא אזלינן בתר סתם ולא דייקינן אבתריה אלא תלינן דידעבודאי שמת באיזה ענין ומאורע שהוא עכ"ל וה"ה בנ"ד אית לן למימר דזה שכתב שבעל אשה זאת נהרג ושהוא קברו הוא ידע שהוא תוך שלשה ימים להריגתו והכירוהו יפה לכך יש לסמוך אעדותו ולהתיר אשה זאת: ומה שיש להסתפק כיון שאין זרע קיימא לבעלה ויש לו אח והיא זקוקה לו וזה מעיד בכתבו שכשנהרג בעלה היתה מעוברת אלא שהיא אומרת שהפילה נפל מת דילמא אינה נאמנת כיון שהוחזקה מעוברת הא כיון דאינה מתייבמת אלא חולצת תו לא חיישינן למידי דלא שייך כאן למיחש להא דאמרו דילמא אתו סהדי דילדה ולד קיימא ולא היתה צריכה חליצה ותנשא לכהן ויאמרו חלוצה כשירה לכהן דהא כיון שהיא אמרה שהפילה נפל מת וצריכה חליצה שויה אנפשה חתיכה דאיסורא לכהן וזה פשוט וברור: לכך על פי הכתב שהביאה האשה הזאת לראיה שנהרג בעלה היה נראה להתירה ברווחה להנשא לשוק אחר שתיפטר מייבמה בחליצה כשירה: אבל לפי שהאשה הזאת היתה יראה שלא יספיק לה הכתב הזה שתהא מותרת על ידו והביאה עדות נשים אשר העידו גם המה על הריגת בעלה נולד ספק גדול בהיתר דידה מתוך הגדת עדותן והיינו דאמרו כל המוסיף גורע: וזהו שהגידו הנשים בב"ד.
במותב תלתא בי דינא כחדא הוינא ואתת לקדמנא מרת לאה בת הר"ר יעקב אלמנת פסח מק"ק מעזבי"ש והעידה בתורת עדות אחר שאיימנו עליה והשבענוה בשבועת התורה. וכך הגידה.
אני הייתי מכרת לבעל אשה זאת הנצבת עמנו בזה מרת גיטל בת הקדוש רבי יעקב והוא היה נקרא שמואל והיה רופא אומן באלבירר דהיינו הוא היה בק"ק הראדני גדולה וגם אני הייתי שם כמה שנים והייתי מכיר אותו בטוב ויודע אני שנהרג בלובלין בסוכות תטז"ל דהיינו לאחר הריגה שנעשית שם נתפשרו עם האויבים המאסקוויטע"ר והריקים והלכתי מן המקום לובלין אל רחוב היהודים וראיתי בבית אחד שהיה שם בית הכנסת והוא קרוב אל הגשר והשער העיר שם היה שמואל הנ"ל בעל האשה הזאת שוכב מת על המרפסת ואני הייתי מכסה אותו כי היה שוכב בכתונתו והיה שוכב מגולה וכסיתיו ולא היה חבול בפנים רק חבורה אחת היתה לו מאחורי האוזן סמוך לעורף הצואר רק רשומים היו ניכרים לו בפנים שהכוהו במנעלי' שיש בהם חשוקי' של ברזל שקוראין פאטקיוי"ש והיינו שהיה בפנים שלו בהרת ממראה ירוק נוטים לשחרורית ושאלנו אותה כמה ימים היה אחר ההריגה אז שמצאתו כך והשיבה שאיננה זוכרת את זה כי לא נתנה אל לבה לדעת את זה ושאלנו אותה אם הכירה אותו יפה כי היאך היה אפשר להכירו יפה דודאי היה נפוח כיון ששכב כמה ימים אחר ההריגה והשיבה שלא היה נפוח כלל אלא שהיה שוכב ונראה קצר וכחוש ואמרה בפירוש שהכירה אותו יפה ואין לה פקפוק כלל בהכרתו גם אמרה שאז היה שם אחד נקרא עבריל שראה אותה עומדה עליו אמר אליה וכי זה בנך הוא ואמרה היא אליו לאו בני הוא אבל אני מכירו מי הוא שהיה רופא אומן באלבירר שוב שאלנו אותה שמא לא היה מת ממש והשיבה שיודעת בבירור גמור שהיה מת ממש וכי אחר כך הלכה היא והודיעה למתעסקים עם המתים מן ההרוג הזה שיקחוהו משם שלא יאכלוהו הכלבים וראתה ששלחו שני אנשים ונשאוהו על שני מיטות וחבלים כדרך שנושאים חבית שכר שוב שאלנו אותה אם יודעת מאומה מקבורתו והשיבה שאחר שנשאוהו משם אינה יודעת מאומה ממנו ע"כ הגדת מרת לאה הנ"ל בתורת עדות וכו' ביום ה' י"ד כסליו תיז"ל בפני תלתא דיינא פה ק"ק ניקלשפורג:
שוב אחת לפני ב"ד מרת יוטא בת הקדוש רבי יעקב אשת דוד מק"ק סמאליין והיא אחות האשה מרת גיטל אשת שמואל שמעידין עליו שנהרג בלובלין והעידה בתורת עדות וכו' אחר האיום והשבועה וכך הגידה אני הייתי חוקרת ודורשת על גיסי שמואל בעל אחותי הזאת הנצבת עמנו בזה מרת גיטל כי היא היתה שוכבת על ערש דוי והיא ילדה ורכה בשנים ורק שנה אחת היה אז אחר נשואין שלהם והייתי שואלת אחריו וחוקרת ודורשת אם יש מי שיודע ממנו אם הוא חי או מת כדי שלא תתעגן ח"ו וגם נתתי שכר לערל אחד מאסקוויט"ר שיהיה הוא חוקר במחנה האויבים המאסקוויטער והריקים אחר האיש הזה בעל אחותי וחזר בא ואמר שאיננו שם במחנה ואז היו שם הרבה שהיו חוקרים ומחפשים אחר בעליהן בין ההרוגים והכירו אותן ובשביל כי לא נתנו אותם לקבור מיד כדי שיבואו ויכירו אותם ואז בא אליה אחד שהיה נקרא יוסף והגיד לה שגיסה שמואל נמצא הרוג והלכה היא וראתה אותו שוכב מת בבית הכנסת אחת שהיא קרובה אל הגשר ושער העיר לובלין והכירה אותו יפה שהוא שמואל בעל אחותה גיטל ורק חבורה אחת היתה לו אחורי האוזן ובפנים שלו היו בהרת שחורות מהכאות ושערות גדולות שהיו לו היו מונחים על מצחו והסירה הוא אותם למן הצד וזה רבי אליה מלמד החתום על הכתב שביד אחותה שהוא קבר אותו הוא היה מכיר אותו מעצמו לפי שהו' מק"ק הראדני גדולה וגיסה שמואל בעל אחותה גיטל גם הוא היה בק"ק הראדני גדולה וזה רבי אליה מלמד ומתתיה שמש הם שכבוהו לתוך הקבר בפניה והיא ראתה כשנשאוהו אל הקבר ואז בקשה מהם שיתנו לידה כתוב וחתום שגיסה שמואל מת ולא היה מצוי להם נייר חלק רק נייר ישן מלוכלך וזה הוא וכתבו עליו וחתמו ואמרו אפילו אם תבא למרחקים יהיו מכירים חתימת השמש מתתיה וגם כשתבא אל הרב הגאון מהר"ר העשיל יהיה הוא מכיר חתימת מתתיה שמש ויתן לך הוא כתב אחר ושאלנו אנחנו ב"ד אותה כמה ימים היה זה אחר ההריגה שנעשית בלובלין והשיבה שאיננה זוכרת אם היה שמנה ימים אחר ההריגה או יותר אבל בודאי יודעת שפחות מן שמנה ימים לא היה אלא שמנה ימים או יותר אחר ההריגה הנעשית שם ושוב שאלנו אותה היאך היה אפשר להכירו כיון שהיה שוכב ימים אחר שנהרג ודאי שהיה נפוח והשיבה שלא היה נפוח כלל והכירה אותו יפה ואין לה פקפוק כלל וחלילה לה להכניס את עצמה בספק אלא יודעת בבירור גמור שהיה בעל אחותה גיטל ושוב שאלנו אותה אם היה ארוך או קצר כשמצאוהו הרוג ואמרה שהיה ארוך כדרך המתים שנראה יותר ארוכים מן החיים ואמרנו לה והלא מרת לאה העידה כבר לפנינו שהיה נראה קצר והשיבה מתחלה היו רגליו עקומים למעלה ואחר כך באו אליו בני משפחתו אמו ואחיותיו ובקשו ממנו מחילה ופשטוהו ושאלנו אותה מי היה נושא אותו ממקום ההוא והשיבה רבי אליה מלמד החתום בכתב ועוד אחד נשאוהו משה על שתי מוטות וחבלים גם אמרה שאחותה מרת גיטל היתם מעוברת כשנהרג בעלה שמואל והפילה אחר כך נפל מת בק"ק אזרוב בגליל אפטא בחדש ז' לימי עיבורה והפילה נקבה ע"כ הגדת מרת יוטא הנ"ל בתורת עדות וכו' ביום ה' י"ד כסליו בפני תלתא דיינא פה ק"ק ניקלשפורג:
גם האשה מרת בת החכם השלם הרב המובהק מהר"ר שמואל ווילנא הגידה בתורת עדות וכו' שהיא יודעת בבירור שהאשה הזאת מרת גיטל הנזכרת הנצבת עמנו בזה שמעידין על בעלה שנהרג בלובלין היא הפילה נפל מת בק"ק אזרוב בגליל ק"ק אפטא אחר גזירת הריגת לובלין שהיה בסוכות תי"ו טי"ת זיי"ן לפ"ק: והנה לפי הגדת הנשים הללו איכא לאסתפוקי טובא בהיתר אתתא דא כי הנה נתבאר בהגדת מרת יוטא שאמרה בפירוש שלא מצאתה את ההרוג אלא אחר שמנה ימים שנעשית ההריגה בלובלין בראשון דסוכות תטז"ל ושילהי יבמות תנן דאיןמעידין אלא עד תוך שלשה ימים ומרת לאה שהעידה גם היא על הריגתו אף על פי שאמרה שאיננה זוכרת כמה ימים היה אחר ההריגה כשמצאה את ההרוג אבל מ"מ מתוך עדותה משמע שגם היא מעידה על אותו יום שהעידה מרת יוטא ושניהם על יום אחד מעידין שהרי מרת לאה שהעידה קודם לה הגידה שהיא ראתה את ההרוג שהיו נושאים אותו על שתי מוטות וחבלים ממקו' ההוא שנמצא שם וכמו כן הגידה מרת יוטא שהיא ראתה נושאים אותו על שתי מוטות וחבלים ממקום ההוא שנמצא שם.
הרי על זמן אחד מעידים ומרת יוטא הגידה בפירוש שזוכרת שאז היה על כל פנים שמנה ימים אחר הריגה שהיה בלובלין בראשון דסוכות תט"ז לפ"ק אם כן שתיהן מעידין על שמנה ימים אחר ההריגה שהיתה בלובלין ומסתמא היה ההרוג הזה מן אותן ההרוגים שהיו בראשון דסוכות תטז"ל ט"ו יום קודם לכן ובמתניתין תנן דאין מעידין אלא עד שלש ימי': ואפילו אם תמצא לומר דאין בזה הוכחה דודאי נהרג שמנה ימים קודם לכן דאפשר לומר דאף על פי שגם הוא היה מן אותן המוכים והפצועים בראשון דסוכות תטז"ל דילמא לא מת מיד אלא היה חי כמה ימים אחרי כן ואח"כ מת לגמרי ואפשר כשמצאוהו הרוג אז היה תוך שלשה ימים למיתתו מ"מ מידי ספק אחר שלשה לא נפיק דילמא כשמצאוה היה אחר שלשה ימים למיתתו ואין להכירו וכבר מבואר שהרבה מן האחרונים החמירו בספק נהרג תוך שלשה או לאחר שלשה הביאם הרב ב"י בסימן י"ז: ואפילו לדעת המקילין בנמצא הרוג ואין יודעין מתי נהרג וס"ל דאזלינן לקולא ותלינן שהוא תוך שלשה נראה דבכי האי גונא דאיכא הוכחה לפנינו לומר שנהרג לפני שלשה ימים כמו בנ"ד שידוע הוא ששם בלובלין נעשית הריגה על כמה מאות נפשות מישראל בראשון דסוכות תטז"ל ולא נשמע משום הריגה אחרי כן ודאי דלא תלינן להקל לומר שאין זה מן אותן הרוגים שהיו לפני שלשה ימים אלא תלינן בדבר הרגיל ואמרינן מסתמא שזה שנמצא הרוג הוא מן אותן ההרוגים שהיו אז בראשון דסוכות תטז"ל והרי הוא לאחר שלשה ימים ואין מעידין עליו דע"כ לא ס"ל בספק דתלינן לקהל שנהרג תוך ג' אלא בסתם נמצא הרוג וליכא הוכחה כלל לומר שנהרג לפני שלשה ימים התם הוא דס"ל לאותן מקילין דתלינן לקולא ואמרינן שנהרג תוך שלשה דמהי תיתא לומר שנהרג לפני שלשה ימים אלא אמרינן השתא נמצא והשתא נהרג ודעת האוסרים הוא דאפילו בכי האי גונא יש להחמיר דחששא דאורייתא הוא ואזלינן לחומרא אבל בדאיכא הוכחה לומר שנהרג לפני שלשה ימים כמו בנדון זה שידוע הוא שגזירת הריגה היתה בראשון דסוכות תטז"ל ואח"כ לא נשמע משום הריגה ושמנה ימים אחרי כן נמצא אחד הרוג דאיכא הוכחא לומר שזה הנמצא הוא מן אותן ההרוגים שהיו בראשון דסוכות ודאי דליכא מ"ד דמקיל לומר שיש לתלות שאין זה מן אותן ההרוגין אלא שנהרג אחרי כן תוך שלשה ימים ליום המציאה דלעולם תולין בדבר הרגיל ואית לן למיחש שזה הנמצא הוא מן אותן ההרוגים שהיו בראשון דסוכות תטז"ל והרי הוא לאחר שלשה ואין להכירו:
ומשמע לי להוכיח את זה דדעת המקילין בספק תוך ג' או לא אינו אלא בסתם ספק דליכא הוכחא לומר שנהרג לפני שלשה אבל לא בדאיכא הוכחה כגון שיצא קול הריגה לפני שלשה ימים שהרי המקילין בספק תוך ג' או לא הם דעת התוספות פרק האשה בתרא דף ק"ך בד"ה אין מעידין וכו' שכתבו וז"ל אפילו הוא אמת דהיכא שנחבל בפרצוף אין מעידין עליו אלא בתוך שלשה ימים כיון שנשאר גופו שלם וגם יכול להיות שהוא בתוך ג' ימים כגון היכא שאין ידוע מתי נהרג אין לתלותו אלא בתוך שלשה ימים עכ"ל התוספות ונימוקי יוסף מייתי הריטב"א שכתב בשם רבו הרא"ה וז"ל לדברי התוספות היכא שיצא קול איש פלוני מת ולאחר שלשה ימים מצאוהו מת ובאו עדים והכירוהו שהוא אותו פלוני וכו' אשתו נשאת על פיהם ממה נפשך אם הקול היה אמת אין אנו צריכין עדות אחרת ואם אין הקול אמת הרי אינו לאחר שלשה וכו' עכ"ל והרב ב"י הביאו בטור א"ה סימן י"ז סעיף כ"ח: הרי תלי טעם היתרה בממ"נ משמע דוקא היכא דאיכא ממ"נ כגון שהקול יצא שפלוני נהרג שבפירוש הזכירו שם פלוני אז אשתו מותרת מטעם ממה נפשך דאם הקול אמת הרי הזכירו בפירוש שפלוני זה נהרג ותו אין אנו צריכין עדות ואם אין הקול אמת הרי לא נודע משום הריגה ומהי תיתא לומר שזה הנמצא נהרג לפני שלשה ימים אלא תלינן להקל לדעת התוס' שנהרג תוך ג' אבל ביצא קול סתם שנהרג אחד ולא הזכירו שם פלוני ולאחר שלשה ימים נמצא אחד הרוג והכירוהו דהתם ליכא ממה נפשך אשתו אסורה אפילו לדעת התוספות משום דאיכא למימר שהקול הוא אמת וצריכין אנו לעדות דדילמא דזהו הנמצא הוא שיצא הקול עליו תחלה שנהרג והרי הוא לאחר שלשה ואין להכירו ולעולם אין זה פלוני שהם אומרים עליו שהוא דליכא למימר דלעולם דעת התוספות הוא להקל בספק תוך ג' או לאחר ג' בכל גונא אפילו ביצא קול סתם שנהרג א' ולא הזכירו שם פלוני ולאחר שלשה ימים מצאו א' הרוג והכירוהו דהתם ליכא ממ"נ נמי תלינן להקל ואמרינן שאין זה ההרוג שיצא עליו הקול כבר לפני שלשה ימים אלא זה נהרג תוך ג' ימים ויש להכירו והא דכתבו הריטב"א והרא"ה ביצא קול שפלוני נהרג וכו' שהזכירו בפירוש שם פלוני ותלוי ההיתר בטעם ממ"נ היינו משום דרבותא קמל"ן דודאי כשלא יצא הקול אלא סתם שנהרג אחד ולא הזכירו שם פלוני ולאחר שלשה ימים מצאו אחד הרוג והכירוהו פשיטא דאמרינן שזה נהרג תוך שלשה אלא אפילו ביצא כבר לפני שלשה ימים קול שנהרג פלוני שהזכירו בפירוש שם פלוני ולאחר שלשה ימים מצאו הרוג אחד והכירוהו שהוא פלוני סד"א דגרע מפני שהוא לאחר שלשה ימים שיצא קול על פלוני זה שנהרג קמל"ן דליתא שהרי מ"מ אשתו מותרת ממ"נ ואם כן לעולם אימא לך דלדעת התוספות יש להקל בכל גונא אפילו ביצא קול סתם שנהרג אחד ולא הזכירו שם פלוני ולאחר שלשה נמצא אחד והכירוהו הא ליתא דאם כן ה"ל להריטב"א ולהרא"ה למימר לשון אפילו וכך הל"ל לדברי התוס' אפילו היכא שיצא קול איש פלוני מת וכו' אשתו נשאת על פיהם ממה נפשך וכו' ומדלא כתבו לשון אפילו משמע דדיוקא קאתי לאשמועינן דדוקא היכא שיצא ק"ל פלוני נהרג שהזכירו שם פלוני בפירוש ולאחר שלשה נמצא אחד והכירוהו שהוא פלוני התם הוא דאשתו מותרת משום דאיכא ממ"נ אבל היכא דליכא ממ"נ כגון שהקול יצא סתם שנהרג אחד ולא הזכירו שם פלוני אין אשתו מותרת אפילו לדעת התוספות: וכן מצאתי בספר דיני עגונה שחיבר.
מהר"ר חיים שבתי בשם תשובת הרב ב"י שפירש כך דברי הריטב"א והרא"ה דמייתי הא דכתב נימוקי יוסף בשם הריטב"א והרא"ה דלדברי התוספות היכא שיצא הקול איש פלוני מת ולאחר ג' ימים מצאוהו מת והכירוהו שהוא אותו פלוני משיאין את אשתו ממ"נ וכו' ומייתי מה שכתב הרב ב"י בתשובה התם עלייהו שיש ליישב זה שלא יהא כסותר עם מה שכתב הרא"ש בתשובה כלל נ"א סימן י"ז וז"ל וששאלת על היהודים שנהרגו בדרך ולסוף ט"ו יום מצאום והכירו ראשו של אחד מהם וכו' אין עדות זה מספיק להתיר אשתו דתנן אין מעידין וכו' ואין מעידין אלא עד ג' ימים, כי המת משתנה אחר ג' ע"כ.
ויש ליישב דהך דהריטב"א והרא"ה יצא קול איש פלוני מת שהוא בעלה של זו והלכך ממ"נ אשתומותרת אבל בההיא דהרא"ש לא יצא קול איש פלוני אלא סתם יהודים נהרגו וא"כ ליכא ממ"נ להתיר. עכ"ל הרי כתב הרב ב"י בהדיא כך דאפילו לדעת התוספות שהם מקילין בספק תוך שלשה או לאו אי יצא קול תחלה סתם על הריגה ולאחר ג' נמצא אחד הרוג והכירוהו אין להתיר אשתו כיון דליכא ממ"נ חיישינן דילמא על ההרוג הזה שנמצא עליו יצא הקול תחלה שנהרג אחד אבל אין זה הוא שהם אומרים עליו שהוא פלוני דכיון דלאחר ג' הוא אין להכירו ולא הקילו התוספות בספק תוך שלשה או לאו אלא בדליכא הוכחה כלל לומר שנהרג לפני שלשה ימים כגון שלא נשמע קודם לכן משום הריגה או אפשר אפילו היכא דנשמע כבר לפני שלשה קול הריגה אלא שגם בתוך שלשה נשמע קול הריגה התם הוא דכתבו התוספות שיש להקל ולתלות שנהרג תוך שלשה ימים ולהכירו אבל לא בדאיכא הוכחה לומר שנהרג לפני שלשה ימים כגון שיצא קול הריגה ואח"כ לא נשמע כלל משום הריגה ולאחר שלשה מצאו אחד הרוג והכירוהו דהתם ודאי אפילו התוספות מודים דיש להחמיר: ומכל שכן בנדון דידן שאנו יודעים שההריגה היתה בלובלין בראשון דסוכות תטז"ל ואחרי כן לא נשמע משום הריגה והנשים הללו מצאוהו להרוג זה שמונה ימים אחר כן ודאי דיש לתלותו שגם זה הוא מן ההרוגים שהיו בראשון דסוכות תטז"ל ח' ימים קודם לכן ואין להכירו כיון שהוא לאחר שלשה ימים: אלא שהרב בספר דינא עגונה שדא ביה נרגא וכתב וז"ל והן אמת כי אני בעניי מעולם לא הבנתי בתשובה זו של הרא"ש דשייך לנדון של הרא"ה והריטב"א דהרא"ש לא מיירי כשיצא קול אלא כשנודע על פי גוים או ישראלים שנהרגו יהודים בדרך פלוני אבל לא הכירוהו מי הם עד שהלכו קרוביהם ומכירהם לשם ולסוף ט"ו יום שנהרגו מצאום והכירו ראשו של אחד מהם וכו' ומכל מקום חילק הרב ז"ל נכון ופשוט הוא עכ"ל: ואם.
כן משמע אי הוה עובדא דהרא"ש כמו שהבינו בספר דיני עגונה אין חילוקו של הרב מוכרח הא לאו מילתא הוא חדא דהא מ"מ הרב בדיני עגונה גופה כתב דמ"מ חילוק של הרב ב"י נכון ופשוט הוא ועוד נראה דמעיקרא ליתא לפירכא דהרב בדיני עגונה משום דאפילו אי יהבינן ליה סברתיה דעובדא דהרא"ש מיירי כשנודע על פי גוים או ישראלים ולא ע"י.
קול אפילו הכי חילוקא דהרב ב"י מוכרח דהא מ"מ קושיא מתשובת הרא"ש אהא דהריטב"א והרא"ה דאטו אותו שאמרו תחלה שנהרגו יהודים בדרך היו יושבין ומשמרין הם או אחרים את ההרוגים עד סוף ט"ו יום שהכירוהו קרוביהם הא ודאי ליתא שהרי כתב שם וז"ל על היהודים שנהרגו בדרך ולסוף ט"ו יום מצאום והכירו ראשו של אחד מהם שהיה עדיין שלם בסימנין מובהקין ושאר הגוף אכלוהו חיות וכו' עכ"ל ואי היו משמרן היאך אכלום החיות ועוד דמשמעות הלשון הוא דאותן שאמרו תחלה שנהרגו יהודים בדרך לא אמרו בדרך פלוני לכוון את המקום כמו שהבינו בדיני עגונה שהרי כתב וז"ל ולסוף ט"ו יום מצאום והכירו ראשו של אחד מהם וכו' משמע שלסוף ט"ו יום מצאום וקודם לכן לא היו יודעים מקומם דאי היו יודעים תחלה מקומם אלא שלא היה מי שהכירם לא היה צריך לומר לשון מצאום ולא הוה צ"ל אלא כך לסוף חמשה עשר יום הכירום אלא ודאי שלא היו יודעים תחלה מקומם או אפילו אם תמצא לומר שהיו יודעים מקומם אבל מ"מ מוכח שלא היו משמרן כיון שאכלום חיות וא"כ הקושיא במקומה עומדת למה החמיר הרא"ש דאין להכירו כיון דלאחר שלשה ימים הוא הא איכא למיתלי לקולא דזה שנמצא ומכירים אותו אינו מן ההרוגים הראשונים אלא נהרג אח"כ ותוך שלשה ימים הוא אלא על כרחך צריך אתה לומר חילוקו של הרב ב"י והיינו דהריטב"א והרא"ה מיירי ביצא קול שפלוני נהרג שהזכירו שם פלוני הרי איכא ממה נפשך להתיר אשתו אבל עובדא דהרא"ש לא הזכירו שם פלוני שנהרג אלא אמרו סתם יהודים נהרגו וליכא ממ"נ לא תלינן להקל דחיישינן דהאמת הוא שזה הנמצא עתה הוא מן אותן הרוגים שאמרו עליהם שנהרגו אבל אין זה הוא פלוני שאומרים עתה עליו שהם מכירים אותו שהוא פלוני דכיון שלאחר שלשה ימים הוא אין להכירו:
הרי נתבאר דבכה"ג דאיכא הוכחה לומר שזה שנמצא עתה הרוג נהרג לפני שלשה ימים לא תלינן להקל לומר שעדיין תוך שלשה ימים הוא ולא תלינן להקל בספק תוך ג' או לאחר שלשה אלא היכא דליכא הוכחה כלל לומר שנהרג לפני שלשה ימים כגון שלא נשמע משום הריגה קודם לכן או שנשמע קול הריגה כבר לפני שלשה ימים אלא שגם תוך שלשה נשמע קול הריגה התם הוא דיש מקילין לתלות שעדיין תוך ג' ימים הוא אבל לא בדאיכא הוכחה לומר שנהרג לפני שלשה ימים אפילו לדעת התוספות כמו שנתבאר: ומכל שכן בנדון דידן שידוע הוא שבלובלין היתה הריגה בראשון דסוכות תטז"ל בעו"ה כמה מאות נפשות מישראל ואחרי כן לא נשמע משום הריגה והנשים הללו מצאוהו להרוג זה על כל פנים שמונה ימים אחר כך ודאי דאיכא הוכחה שגם זה היה מן ההרוגים שהיו בראשון דסוכות תטז"ל ואין להכירו כיון שלאחר שלשה ימים הוא: ולא מיסתבר למימר שזה רבי אליה שכתב שהוא היה מכיר את בעל אשה זאת ושמצאוהו הרוג ושהוא קברו היינו שמצא הוא אותו קודם שמצאוהו הנשים הללו ואז כשמצא הוא אותו עדיין היה תוך ג' ימים לראשון דסוכות תטז"ל והיה יכול להכירו יפה כיון שהיה תוך שלשה ימים הא ליתא דמתוך עדות הנשים משמע שהם היו הראשונים שמצאוהו ועל ידם נודע לרבי אליה ולשאר מתעסקים מן ההרוג הזה כי הנה מתוך עדותן נתבאר שמרת לאה היא מצאוהו בבית הכנסת מושכב הרוג על המרפסת והיא היתה מודיע למתעסקים שיקחוהו משם שלא יאכלוהו הכלבים, ומרת יוטא אחות העגונה העידה שהיא היתה חוקרת ודורשת על בעל אחותה ומסתמת מן אותן אנשים שהיו מתעסקים בהרוגים היתה חוקרת בראשונה ואלו היה רבי אליה יודע מן בעל אשה זאת היה הוא מודיע למרת יוטא אחות העגונה כיון שהיא היתה חוקרת עליו והוא היתה מכירה שהיו דרים בק"ק האראדני וגם ההרוג היה מן האראדנה ולמה לא גלה לה אלא ודאי שלא נודע לר' אליה מלמד מן ההרוג הזה אלא אחר שנודע להנשים הללו שמצאוהו בבית הכנסת ועל פי הנשים הללו נודע לו מן ההרוג הזה ואם כן כיון שכבר נתבאר שהנשים הללו מעיד' על שמנה ימים אחר ההריגה הוא הדין נמ' העדות של אליה הוא על שמנה ימים אחר ההריגה ואם כן אין להכירו כיון שהוא לאחר שלשה ימים זהו הספק הנולד לי מתוך עדות הנשים הללו: אלא לפי שהרבה חששו חכמינו ז"ל לתקנות עגונות ונמצא בפוסקים דכח דהיתרא עדיף ושמוטל לחפש על כל צד וצדי צדדים למצוא היתר על פי הדין על כן נראה שגם בנדון דידן יש לצדד ולהתיר ולומר שזה רבי אליה מלמד שכתב על בעל אשה זאת שנהרג והוא הכירו אפשר שהכירו על ידי סימן מובהק ביותר בגופו ולא ע"י טביעות עין וסימן מובהק ביותר שאינו נמצא בשאר אנשים מהני אפילו בודאי שלשה ימים אחר ההריגה.
וזהו הסכמת כל האחרונים הביאם הרב ב"י בסעיף כ"ו אלא שלא מצאתי לבי להתיר על פי צד היתר זה אם לא בהסכמות:שאלה ק"ד פנויה בתולה זנתה. ונתעברה ואמרה שמפלוני והוא פנוי נתעברה והוא הכחיש' ורצו בני משפחתה לגופו שישאנה יעמדו לדין לפני מנהיגי הקהלה ונתנוהו לבית האסורים וכדי שיודה והיה אסור כמה ימים ומבית האסורים טלטלוהו והביאוהו לפני מנהיגי הקהלה כמה פעמים וחקרוהו ודרשוהו על ענין זה ולא הודה וגם לא נתרצה לישאנה עד כי אחרי כן על ידי רוב השתדלות נתפשרו בני משפחתו עמו כמה שיתנו לו לנדן ועשו לו בטחון אז הודה ואמר צדקה ממני ונתרצה לישאנה ונעשה חפשי מבית האסורים ורצו בני משפחתה שיכניס אותה מיד בחופה וקידושין: והוריתי להם דאסור לו לישאנה עד אחר שתלד ותמתין כ"ד חדש דכיון שהוא היה מכחישה תחלה ואמר שלא בא אליה אלא מאחר נתעברה הרי לפי דבריו היא מעובר' ומנקת חבירו ושוויה אנפשיה חתיכה דאיסורא כל זמן העיבור והנקה כדאיתא בפרק החולץ דף מ"ב לא ישא אדם מעוברת חבירו ומנקת חבירו וכו': אבל אין לאוסרה עליו בעוד' מעוברת ומנקת משום דאפילו לפי דבריו דהשתא שמודה לה שבא אליה מ"מ חיישינן מדאפקרה נפשה לגבי האי אפקרה נפשה נמי לגבי אחרינא וא"כ הוית מעוברת ומנקת חבירו להא לא חיישינן דכבר פסק הרא"ש בתשובה כלל ל"ב סוף סימן ט"ז גבי כהן שבא על אלמנה פנויה וכו' דלא חיישינן להכי כיון שהוא מודה לה שבא אליה הביאו הרב בהג"ה ש"ע מא"ה סוף סימן ג' לכך אי הוה אזלינן בתר הודאתו דהשתא לא הוה אסרינן ליה אבל לפי שמתחלה הכחישה ואמר שלא בא אליה יש לאוסרה לו כל זמן שהיא מעוברת ומנקת משום דשוייה אנפשיה חתיכה דאיסורא כדפירשתי דלפי דבריו הראשונים היא מעוברת ומנקת חבירו: ואע"ג דאיכא מאן דסביר' ליה דפנויה מזנה לא מיקרי מעובר' ומנקת חבירו ומותרת לינשא תוך כ"ד חדש והוא הג"ה מרדכי פרק החולץ הביאו הרב בהג"ה ש"ע מטור א"ה סימן י"ג הא כבר חלקו עליו כל חכמי דורו ובטלה דעתו ברוב אלא שהרב ר"י מינץ בתשובה שאלה סימן ה' פסק להקל בפנויה מזנה הביאו הרב בהג"ה ש"ע התם היינו דוקא היכי דאיכא למיחש לתקלה כגון במופקרת כמו שכתב הרב בהג"ה ש"ע או בדאיכא פריצי הדור כמו בנדון דמיירי ביה הרב ר"י מינץ אבל בלאו הכי כמו בנ"ד דהיא אינה מופקרת ופריצי הדור לא שכיחי דיריאים מן האומות שמענישים על זה הרבה והלואי שיהא מורא שמים עליהם כמורא בשר ודם מודה הרב ר"י מינץ דאין חילק בין מזנה לשאינה מזנה לעולם אסורה להנשא לאחר עד שתמתין כ"ד חדש אחר לידתה ולעיל בתשובה שאלה סימן נ"ה נתבאר הכל באורך יעויין שם מילתא בטעמא ושם נתבאר נמי השגה על הרב ר"י מינץ בהבנת דברי הרא"ש ז"ל בענין זה והדברים ברורים כי אין חילוק בין מניקה למניקה בין שהיא מזנה ובין שהיא אינה מזנה לעולם צריכה להמתין כ"ד חדש לכך בנדון דידן דזה הכחישה מתחלה ואמר שלא בא אליה אלא מאחר נתעבר' הרי לפי דבריו הוית מעוברת ומניקת חבירו ואסורה לו כ"ד חדש אע"ג.
דאח"כ הודה לה שבא אליה לא מהימן לענין שהיא רשאי לישאנה תוך כ"ד חדש כיון דשוויה אנפשיה חתיכה דאיסורא: דומיא להא דאיתא בפרק קמא דכתובות דף כ"ב אשה שאמרה אשת איש אני וחזרה ואמרה פנויה אני אינה נאמנ' וכו' ומייתי לה בטור א"ה סימן מ"ז ותו התם אשה שאמרה טמאה אני ואחר כך אמרה טהורה אני אינה נאמנת וכו' ומייתי לה בטור י"ד סימן קפ"ה והיינו משום דכבר שויה אנפשה חתיכה דאיסורא הכי נמי בנדון דידן כיון שבתחלה הכחישה ואמר שלא בא אליה ומאחר נתעברה הרי היא מעוברת חבירו לפי דבריו אם כן אסורה לו כל כ"ד חדש אחר לידתה ולא מהימן לומר אח"כ שממנו נתעברה: וכי תימא הא התם באומרת אשת איש אני וחזרה ואמרה פנויה אני ואם נתנת אמתלא לדבריה כדמפרש התם שמתחלה באו עליה אנשים שאינם מהוגנים אמרה אשת איש אני ואחר כך באו עליה אנשים מהוגנים אמרה פנויה אני נאמנת ומהני לה אמתל' וכן נמי באומרת לבעלה טמאה אני וחזרה ואמרה טהורה אני אם נותנת אמתלא לדבריה כמו שהביאו התוספות בשם ירושלמי בד"ה ואפילו הכי וכו' וז"ל שמואל בעי לאזדקוקי לאיתתא אמרה ליה טמאה אני ולמחר אמרה טהורה אני אמר לה אתמול טמאה יומא דין טהורה אמרה ליה אתמול לא הות בי חילא וכו' ושאיל ליה לרב אמר ליה אם נותנת אמתל' לדבריה נאמנת עכ"ל: הרי מבואר באמרה אשה איש אני ואח"כ אמרה פנויה אני אם נותנת אמתלא לדבריה נאמנת וכן נמי באומרת טמאה אני וחזרה ואמרה טהור' אני אם נותנת אמתלא לדבריה נאמנת ואם כן בנדון דידן נמי אעפ"י שאמר תחלה שלא בא אליה כיון שחזר אח"כ ואמר שבא אליה יש לו להאמין אם נותן אמתלא לדבריו ואמתלא דידיה הוא שמתחלה היה בוש וגם לא היה רוצה לישא אותה בחנם ולבסוף נתפייס בממון הא לאו מילתא הוא דודאי לאו כל אמתלאות שוות דאע"פ שאמרו דאמתלא מהני מכל מקום איכא אמתלאות דלא מהני כמו שכתב הרמב"ם כך בהדיא בסוף פרק ט' מהלכות וז"ל אמרה מקודשת אני ולאחר זמן עמדה וקדשה עצמה וכו' ואם לא נתנה אמתלא או שנתנה ואין בה ממש הרי זו אסורה וכו' עכ"ל הביאו הרב ב"י בסוף סימן מ"ז וכן הוא בש"ע הרי נקט בהדיא אם נתנה אמתלא שאין בה ממש לא מהני והך אמתלא נראה דאין בה ממש ולא מיקרי אמתלא כיון דאיכא למיתלי לומר הא דהודה לה אחר כך ואמר שבא אליה אפשר משום דשחודי שחדיה ליה בממון וגם שלא היה להפטר מתפיסה הודה כך ולא דמי לאמתלאות דנקט בגמרא גבי פנויה שאמרה אשת איש אני ואח"כ אמרה פנויה אני התם איכא אמתלא על מה שאמרה תחלה אשת איש אני היינו שבאו עליה אנשים שאינם מהוגנים ולסוף שבאו עליה אנשים מהוגנים אמרה פנויה אני וליכא למיתלי ולומר שמפני דבר אחר אמרה לבסוף שהיא פנויה לכך יש לה להאמין כי כן הוא כאשר אמרה וכן נמי באומרה לבעלה טמאה אני איכא אמתלא מפני שלא היה לה כח לסבול התשמיש ולבסוף שהיה לה כח לסבול אמרה טהורה אני וליכא אמתלא לבסוף לתלות ולומר שמפני דבר אחר עשתה כן שאמרה טהורה אני לכך יש לה להאמין כי כן הוא כאשר אמרה אבל בנ"ד האמתל' שאומ' זה על מה שאמ' תחלה שלא בא אליה היינו שהיה בוש ושהיה רוצה שיתנו לו דוקא ממון הך אמתלא לא מיקרי אמתלא אלא אדרבה הוה אמתלא להפך שמה שהודה אחר כך שבא אליה איכא אמתל' והוכחה שלא הודה כן אלא בשביל הממון או שלא היה יכול להפטר מבית האסורים עד שהודה שבא אליה לכך אין לנו להאמין שבא אליה.
לענין שישאנה תוך כ"ד חדש אחר הלידה אלא חיישינן דילמא מה שאמר תחלה שלא בא אליה קושטא קאמר ולבסוף שהודה חיישינן משום דשחודי שחדיה ליה בממון ושלא היה יכול להפטר מן התפיסה עד שהודה ולא מפני דקושטא מילתא הוא כך הודה לכך יש לנו להחמיר ואסירה להנשא לו עד כלות כ"ד חודש אחר לידתה משום דשויה אנפשיה חתיכה דאיסור': ואיכא מאן דבעי למימר דהא דאמרינן באשה שאמרה טמאה אני וחזרה ואמרה טהורה אני דאינה נאמנת אלאבנותנת אמתלא לדבריה היינו דוקא בההוא גונא דהדבר ההוא נוגע נמי לבעלה והוא אינו יודע עם היא אומרת אמת או לא לכך לא מהימנת אלא בנותנת אמתלא משום דאע"פ שהיא יודעת בעצמה האמת שלא נטמאה מ"מ בעלה אינו יודע אם אומרת אמת או לא וכן באומרת אשת איש אני וחזרה ואמרה פנויה אני הדבר נוגע נמי אל אחר היינו מי שרוצה לקדשה אח"כ והוא אינו יודע אם היא אומרת אמת שהיא פנוי' או לא לכך לא מהימנת אלא בנותנת אמתלא לדבריה אבל בנ"ד כשהוא מודה לה אח"כ שבא אליה הוא והיא יודעים האמת שכן הוא שהוא בא אליה לא שייך לומר שוי' אנפשיה חתיכה דאיסורא כיון שאין הדבר נוגע אלא להם והם יודעים האמת שבא אליה ומה שאמר מתחלה שלא בא אליה הוא שקר לא שייך לומר שויה אנפשיה חתיכה דאיסורא כיון דהוא יודע בעצמו דלאו חתיכה דאיסורא הוא ליה: והא דכתב הרשב"א גבי טבח ישראל ששחט לפני עדים עשרה בהמות לקצב גוי ובא ישראל לקנות מאחת מהן ואמר לו הטבח לא תקנה ממני כי לא שחטתיה וכו' אינו נאמן ומיהו לדידיה אסורה משום דשויה אנפשיה חתיכה דאיסורא הביאו הרב ב"י בטור י"ד ובש"ע סימן א' דמשמע מזה אף על גב דאין הדבר נוגע אלא לאותו עצמו שאמר מתחלה שלא שחטה שהרי לכל העולם שרי אפילו הכי אמרינן דלדידיה אסורה משום דשוי' אנפשיה חתיכה דאיסורה ולא אמרינן דכיון שהוא יודע בעצמו ששקר אמר מתחלה ושפיר שחט לא שייך למימר שוי' אנפשיה חתיכה דאיסורא אלמא דלעולם אמרינן שויה אנפשיה חתיכה דאיסורא ואינו נאמן אחר כן לחזור מדבריו הראשונים אפילו בשאין הדבר נוגע אלא אליו לבדו והב"ד מחוייבים להפרישו מאיסורא רוצה ההוא ליישב דהתם מיירי בעומד בדבורו ואומר שלא שחטה התם הוא דאמרינן דלדידיה מיהו איסורה.
דסלקא דעתך אמינא כיון דלכולי עלמא שרי משום דאינו נאמן לומר שלא שחטה כיון דאיכא עדים ששחטה תהיה מותרת אפילו לאותו עצמו אף ע"ג דהוא עומד בדבורו ואומר שלא שחטה כיון דאינו נאמן קמל"ן דלדידיה מיהא אסירא אע"ג דלאחרינא שריא לדידיה מיהא אסירא דהא שויה אנפשיה חתיכה דאיסורא אבל אם היה חוזר מדבריו הראשונים והיה אומר ששחטה אפילו לדידיה הוה שריא כיון דאין הדבר נוגע אלא אליו והוא יודע בעצמו דקושטא הוא ששחטה לא נפקא מיניה מידי במה שאמר תחלה שלא שחטה ונאמן לומר לגבי עצמו אחר כך ששחטה אפילו בלא אמתלא: וא"כ הוא הדין בנדון דידן כיון דהוא חזר מדבריו הראשונים ואמר שבא אליה הרי היא והוא יודעים האמת לגבי עצמם שכן הוא לא שייך לומר שויה אנפשיה חתיכה דאיסורא כיון דאין הדבר נוגע אלא אליהם: אבל אית לן להביא ראיה דדברים הללו דחוים המה אלא לעולם אם אמר מתחלה דבר שאוסר את עצמו במילתא ואחר כך חוזר מזה אינו נאמן אם אינו נותן אמתלא לדבריו הראשונים אפילו שאין הדבר נוגע אלא אליו לבדו מטעם דכבר שויה אנפשיה חתיכה דאיסורא: וראיה לזה מתשובת מהר"ם פאדווא סימן ל"ד אשה שספרה לבעלה שזנתה עם שמעון והיה מסופק אם יש לו להאמין וגרשה חזר ונשאה אי מותרת לו או לא וכתב הוא וז"ל אם באנו לאוסרה משום הודאת פיה הלא הלכה כמשנה אחרונה בסוף נדרים דאינה נאמנת דשמא עיניה נתנה באחר אמנם העיקר חסר מן הספר של אגרתך אשר שלחת לי שלא כתבת מה אמרה היא בין גירושין ללקוחין שניים אם עמדה בהודאתה טרם נעשו לקוחין שניי' או חזרה בה ונתנה אמתלא לדבריה הראשונים וכו' עד כאן לשונו והרב בהג"ה ש"ע הביאו בסי' קט"ו סוף סעיף ו' אלא שקיצר ורצונו של הרב מהר"ם פאדווא לומר שאם חזרה בה ונתנה אמתלא לדבריה הראשונים מותרת לו:
משמע מדבריו בהדיא אפילו בחוזרת מדבריה הראשונים אינה מותרת אלא בנותנת אמתלא לדבריה הראשונים אבל בלא אמתלא לא כדכתב בהדיא אם חזרה בה ונתנה אמתלא לדבריה וכו' אף על גב דאין הדבר נוגע אלא לה לבדה שהרי לגבי בעלה ליכא איסורא כלל שהרי לא היתה נאמנת כשאמרה שזנתה וכמו שכתב הרב גופיה כך בהדיא לעיל מיניה בסמוך וז"ל אם באנו לאוסרא משום הודאת פיה הלא הלכה כמשנה אחרונ' דסוף נדרים דאינה נאמנת דשמא עיניה נתנה באחר וכו' עכ"ל הרי מבואר בדבריו בהדיא דאפילו לאחר שגרשה ליכא איסורא לגבי דידיה במה שאמרה שזנתה וא"כ אם היא חוזרת אחר כך מדבריה הראשונים ואומרת שלא זנתה למה לא תהא מותרת לבעלה אפילו בשאינה נותנת אמתלא לדבריה הראשונים כיון שאין הדבר נוגע אלא לה לבדה והיא יודעת בעצמה האמת שלא זנתה למה לא תהיה מותרת אלא ודאי כיון שמתחלה אמרה שזנתה שויה אנפשה חתיכה דאיסורא את בעלה ותו לא מהני לה מה שחוזרת מדבריה אלא שלא היתה נאמנת בעוד היותה תחתיו אבל אחר שנתגרשה פעם אחת ממנו נאמנת לגבי עצמה ושויה אנפשה חתיכה דאיסורא ואסורה לבעלה אע"פ שהיא חוזרת עתה מדבריה הראשונים לא מהימנת ומחוייבים בית דין להפרישה אם לא שנותנת אמתלא לדבריה הראשונים אז מותרת לבעלה אבל בלא אמתלא לא אע"פ שאין הדבר נוגע אלא לה לבדה דלא שנא בין שהדבר נוגע גם לאחר שאינו יודע כמותה או שאין הדבר נוגע אלא לה לבדה לעולם אמרינן דאינה יכולה לחזור מדבריה הראשונים אלא על ידי אמתלא אבל בלא אמתלא לא:
ועוד ראיה מהא דכתב הרמב"ם פי"ח מהלכות איסורי ביאה אשת כהן שאמרה לבעלה נאנסתי אע"פ שהיא מותרת לבעלה כמו שבארנו הרי היא אסורה לכל כהן שבעולם אחר שיטות בעלה שהרי הודה שהיא זונה ואסרה עצמה ונעשית כחתיכה דאיסורא וכו' וכתב עלה ה"ה בפירוש אמרו בנדרים פרק אחרון שהאומרת טמאה אני לך אע"פ שאינה נאמנת לאסור את עצמה על בעלה כמו שנתבאר אם נתארמלה או נתגרשה אסורה לאכול בתרומה לכולי עלמא וה"ה ודאי לינשא לכהן דמאי שנא עכ"ל והביאו הרב ב"י בטור א"ה סימן ו' סעיף י"ז הרי מבואר דאפילו לאכול בתרומה דאין הדבר נוגע אלא לה אפילו הכי אסורה:
וליכא למימר דהתם נמי מיירי בעומדת בדבורה שאמרה שנטמאה תחת בעלה לכך אסורה בתרומה אחר מות בעלה אבל בחוזרת מדבריה הראשונים ואומרת השתא שלא נטמאה מהימנא אפילו בשלא נותנת אמתלא לדבריה כיון שאין הדבר נוגע לאחר אלא לה לבדה והיא יודעת בעצמה האמת שלא נטמאה נאמנת הא ליתא דהא הרמב"ם יליף שאסורה לכהן אחר מות בעלה מדין תרומה דכיון דאיתמר בגמרא שאסורה בתרומה אחר מות בעלה הוא הדין נמי אסורה לכהן כמו שכתב ה"ה וז"ל אם נתארמלה או נתגרשה אסורה לאכול בתרומה וכו' וה"ה לינשא לכהן דמאי שנא עכ"ל משמע דכהדדי נינהו ובין לתרומה ובין לכהן אסורה אחר מות בעלה אפילו בחוזרת מדבריה הראשונים ואמרה שלא נטמאה אם לא נותנת אמתלא לדבריה דאי לא תימא הכי אלא דלכהן אסורה אפילו בחוזרת מדבריה הראשונים ואמרה שלא נטמאה משום דהכהן שרוצה לישאנה אינו יודע אם האמת כן הוא כאשר אמרה שלא נטמאה לכך אסורה היא לו ולתרומה אינה אסורה אלא בשעמדה בדבורה שנטמאה קשיא היאך יליף הרמב"ם דין אסורה לכהן מדין תרומה האלגבי תרומה אינה אסורה אלא בשעומדת בדבורה שנטמאה ולא בשחוזרת מדבריה ואם כן איכא למיטעי ולומר דגם לכהן לא תיאסר אלא בשעומדת בדבורה שנטמאה כמו בתרומה ולא בשחוזרת מדבורה כיון דיליף מתרומה ואי תימא דסמכינן אסברה דלכהן אסורה אפילו בשחוזרת מדבריה הראשונים ואמרה שלא נטמאה נמי אסורה אם אינה נותנת אמתלא לדבריה הראשונים משום דהכהן שרוצה לישאנה אינו יודע אם האמת כן הוא שלא נטמאה א"כ קשיא למה נקט בגמרא דין שאסורה לתרומה אחר מות בעלה ומיירי דוקא בעמדה בדבורה שאמרה שנטמאה הוה ליה למינקט רבותא דין שאסורה לכהן אחר מות בעלה ומיירי אפילו בחוזרת מדבריה הראשונים ואמרה שלא נטמאה ומכח כל שכן שמעינן שהיא אסורה לתרומה בעמדה בדבורה שנטמאה מאי אמרת דסלקא דעתך אמינא דלתרומה אסורה אפילו בשחוזרת מדבריה הראשונים כמו לכהן הא סמכינן אסברא דלכהן יש לאוסרה אפילו בשחוזרת מדברי' הראשונים משום שהוא אינו יודע אם האמת כן הוא כאשר היא אומרת שלא נטמאה ולתרומה אין לאוסרה אלא בשעומדת על דבורה שנטמאה ולא בשחוזרת מדבריה ואמרה שלא נטמאה כיון שאין הדבר נוגע אלא לה לבדה והיא יודעת בעצמה האמת שלא נטמאה וא"כ למה נקט בגמרא דין שאסורה לתרומה אחר מות בעלה ולא נקט רבותא שאסורה לכהן אחר מות בעלה והיינו אפילו בשחוזרת מדבריה הראשונים ואמרה שלא נטמאה ומכח כל שכן נשמע דלתרומה אסירי בעמדה בדבורה שנטמאה אלא ודאי דל"ש דלעולם אסורה אח"כ לתרומה בין שעומדת על דבורה שנטמאת ובין שחוזרת מדבריה ואומרת השתא שלא נטמאה ואינה נותנת אמתלא לדבריה הראשונים אסורה לתרומה דכבר שויה אנפשה חתיכה דאיסורא ואע"ג דאין הדבר נוגע אלא לה לבדה והיא יודעת בעצמה שלא נטמאה אפילו הכי מצווין הב"ד להפרישה מן האיסור כיון שכבר אמרה שנטמאה ודין תרומה ודין שתהא נשאת לכהן שוה הוא דלתרווייהו אסירא בין שעומדת בדבורה ובין שחוזרת מדבורה ובגמרא נקט חד מנייהו תרומה והוא הדין לכהן הרי מוכח דאין חילוק בין איסור שאינו נוגע אלא לזה עצמו ובין איסור שנגע גם לאחר לעולם אם אמר מתחלה דבר שאסר את עצמו במידי שוב אינו יכול לחזור כיון דכבר שויה אנפשה חתיכה דאיסורא אם לא שנותן אמתלא לדבריו הראשונים:
ואם כן הוא הדין נמי בנדון דידן זה שהכחיש מתחלה את הפנויה ואמר שלא בא אליה ומאחר נתעברה הרי אסרה על עצמו כל זמן ימי עבורה והנקתה דהוית מעוברת ומנקת חבירו שוב אינו נאמן לומר אח"כ שבא אליה כדי לישאנ' בעודה מעוברת ומנקת דכבר שויה אנפשיה חתיכה דאיסורא אף על גב דאין הדבר נוגע אלא להם והם יודעים האמת שממנו נתעברה לא מהני וב"ד מצווין להפרישם מאיסורא אף על גב דנותן אמתלא לדבריו שהיה בוש מתחלה ושהיה רוצה שיתנו לו ממון הא כבר בארנו דזה לא הוי אמתלא דאדרבא דאמתלא הוי להפך דמה שהודה אחר כך לה שבא אליה לא משום דקושטא דמילתא הוא כך אלא דשחודי שחדיה ליה בממון כדפי' לכך אסורה ליה עד אחר כ"ד חדש מלידתה: ודאי אי הוה מודה אחר כך שבא אליה ולא נתפייס בממון היתה מותרת לו לישא אותה בעודה מעוברת כיון שיש ליה אמתלא על דבריו הראשונים שמחמת בושה לא הודה לה מיד והשתא הוא חוזר מדבריו הראשונים ומודה שבא אליה ואין לתלות הודאתו זו בשום דבר אחר אלא דקושטא קאמר שבא אליה היתה מותרת לו לישאנה מיד אפילו בעודה מעוברת אבל לפי שלא הודה אח"כ אלא אחר שהבטיחו על ממון אסורה היא לו עד אחד כ"ד קודש מיום לידתה: