שו"ת צמח צדק הקדמון· רבי מנחם מנדעל בן אברהם קרועמל
שאלה צ"ה
ראובן השיא את בתו ונתן לה שטר חצי זכר כמו שנוהגין האידנ' שנתחייב לבתו וליורשיה יוצאי חלציה בסך אלף זהובים לשלם שעה אחת קודם מיתתו או בניו הזכרים יתנו לה כחצי חלק זכר וכו' ואחר כך מת ראובן ולא הניח בן זכר ולא זרע ממנו רק בנות ואין לשאר בנות שטר חצי זכר רק לזו ותובע' זו ליקח מנכסי אביה בשטר חצי זכר שלה עודף על חלק ירושתה בין שאר בנות בטענה ששטר חצי זכר שלה נעשה דרך שטר חוב ותובעת שיתנו לה תחלה אלף זהובים ואחר כך תחלוק עמהם בירושה כי אביה לא התנה לסלקה בחצי חלק זכר אלא אם יהיו לו בנים אבל בשביל בנות לא התנה ושאר בנות אומרים שאין לה כלום בשטר חצי זכר שלה כי מתחלה לא נעשה השטר חצי זכר שלה אלא אדעתא אם יהיו לו בנים זכרים שאז אין לבת כלום במקום בנים שתקח בשח"ז שלה אבל כשאין לו בנים זכרים כלל ולא זרע מהם שאז נוטלת היא בין שאר בנות בתורת ירושה אין מקום לשטר זה לחול כלל כי אדעתא דהכי לא נתן לה שטר זה כלל: תשובה הן אמת הוא לפי מה שנוהגין האידנא לכתוב כל שטר חצי זכר דרך חוב יש לו דין חוב ולא ירושה ומועיל לכל מילי אפילו למה שלא היה מועיל אלו היה נכתב דרך שטר ירושה או שטר מתנה מועיל השתא כיון שנכתב דרך שטר חוב כנמצא בתשובת מהר"ש לוריא סימן מ"ט ותשובת מהר"מ איסרלש סימן ג' וסימן ח' ותשובת שארית יוסף סימן א' ותשובת מהר"ם לובלין סימן ד' והג"ה ש"ע מטור ח"מ סימן רפ"א אבל מכל מקום נראה כיון דתלי החוב בחצי חלק זכר לא נפיק שטר זה מדין ירושה דלא מיחשב האי לשטר חוב אלא לענין שלא יופחת לבתו מחצי חלק זכר אבל לשאר מילי שטר ירושה מיקרי כיון דתלי בחצי חלק זכר דעיקר כוונת האב בשטר זה אינו אלא להוריש לבתו כחצי חלק זכר אלא שלא היה מועיל אלו היה כותב בלשון ירושה כדאיתא במתניתין פרק יש נוחלין דף ק"ל בתי תירשני במקום שיש בן לא אמר כלום וכו' ואפילו אי הוה כותב בלשון מתנה לא היה מועיל אלא לאותן נכסי' הידועים לו בשעת מתנה אבל לא לנכסים שלא היו לו בשעת מתנה כדאיתא בתשובת מהר"ם הובא במרדכי פרק יש נוחלין לכך תקנו לכתוב דרך שטר חוב שמועיל בכל גונא אלא ולא שיהא מתכוון להתחייב.
לבתו דרך חוב שיהא לה באמת החוב כי לא נתכוון בשט"ז כי אם להוריש לבתו כחצי חלק זכר ואלו היה יכול לכתוב ירושה בדרך שהיה מועיל על פי הדין לא היה כותב דרך חוב אלא לפי שלא היה מועיל אלו היה כותב דרך ירושה לכך כתב דרך חוב אבל לא שהיה מתכוון על החוב כמו על חצי חלק זכר דהיינו שיהא לבתו זה או זה אלא כונתו לא היה אלא חצי חלק זכר וספרא קמאי בקיאי הוו וכתבו הכי על פי הא דאיתא בטור ח"מ סימן ר"ז בשם הרמב"ם כשהיו רוצים חכמי ספרדים להקנות באסמכתא כך היו עושים קונים מזה שחייב לחבירו מאה דינרים ואחר כך קונים מבעל חוב כל זמן שיהיה כך הרי החוב מחול לו מעכשיו וכו' ועל דרך זה היו עושים בכל התנאים שבין אדם לאשתו בשידוכים וכו' ודרך זה מהני בכל דבר ובכל ענין ע"כ והתם ודאי אין כוונתו בחוב זה אלא על השידוכין ולא על שום חוב אלא שלא מצאו חכמי ספרד דרך היותר מועיל אלא בדרך זה שיעשה חוב על עצמו הוא הדין נמי כאן באב הכותב לבתו אין כוונת' על שום חוב רק שרוצה להוריש לבתו כחצי חלק זכר שלא תהא נדחת לגמרי מירושה אלא שאינו מועיל לה אם היה כותב דרך ירושה ולא מצאו דרך היותר מועיל אלא בדרך זה שיעשה חוב על עצמו ותולה אחוב בחצי חלק זכר שאם בניו הזכרים יתנו לה כחצי חלק זכר תתבטל החוב כמו בשידוכין תולין החוב בשידוכין שאם ישא בתו תתבטל החוב הוא הדין נמי בחצי חלק זכר אבל לא שיהא כוונתו על שום חוב: ולכך בשידוכין אם אין זה יכול לקיים תנאו ע"י אונס כגון שמת בנו שעליו נתחייב שישא בת חבירו פטור אביו מהחוב והיינו משום דלא נתחייב באמת בשום חוב לחבירו אלא שבקש לעשות שידוכין ובשביל כן הוצרך לעשות חוב על עצמו.
וממילא כשהוא נאנס בשידוכין אין מקום לחוב ההוא לחול כלל אבל אי איתא כמו דסלקא אדעתא למימר כיון דנעשה דרך חוב הרי זה הוא כחוב גמור אלא שתלה התנאי בשידוכין וצריך הוא לקיים אחד מהם או החוב או השידוכין וכוונתו על החוב כמו על השידוכין היה ראוי שיהא הדין נותן אפי' בשאינו יכול לקיים תנאו בשידוכין מפני האונס כגון שמת הבן חייב לשלם לזה חובו כיון שאין לחבירו כמו שהתנה דמה לו שאינו מתקיים תנאו בפשיעה או באונס סוף סוף אין לו מה שהתנה כמו שאלו היה באמת אחד מלוה לחבירו מאה זוז והיה תולה החוב באם שבנו ישא את בתו יהא החוב מחול לו ואחר כך מת בן חבירו ודאי דבר פשוט הוא שצרי' חבירו לשלם לו החוב כיון שהחוב הוא עיקר אלא שתל' החוב באם שבן חבירו ישא את בתו יהא מחול השתא דאין התנאי מתקיים הרי החוב מתקיים אף על פי שנאנס מכל מקום לא נפטר מן החוב דאטו אם אחד מלוה לחבירו מאה זוז ומתנה עמו אם יתן לו סחורה פלונית שיש לו בביתו ימחול לו החוב מאה זוז וקודם שנתן הסחורה ההיא נאנסה מידו הסחורה ההיא כגון שנשרפה יהא זה פטור מלשלם לו מ"ז שהלוה לו למאן דס"ל דאונס מהני הא ודאי.
ליתא דליכא מאן דפליג בזה שצריך לשל' לזה מאה זוז שהלו' לו או שצריך ליתן לו הסחור' היא וכיון שאינו נותן לו הסחור' ההיא צריך ליתן לו מאה זוז שהלוה לו ההוא הדין נמי בשידוכין אי איתא הא דמחייבין זה נגד זה יהא הכוונה על החוב כמו על השידוכין שצריך לקיים אחד מהן זה או זה השידוכין או החוב הוה ראוי לפסוק נמי אפילו בשאינו קיים תנאי על ידי אונס כגון שמת הבן ההוא נמי יהא חייב לשלם או החוב כמו שהדין נותן בהלוה לו באמת מאה זוז ותלה בשידוכין וזה לא עלה על דעת שום אדם לומר שאם נאנס בשידוכין כגון שמת בנו של זה שיהא אביו חייב לשלם מה שנתחייב ולמה כן אלא ודאי דהיינו טעמא משו' דהאמ' הוא הא דמתחייבים זה נגד זה בשידוכין אין הכוונה כלל על החוב אלא על השידוכין רק שלא מצאו דרך היותר מועיל אלא כך שמתחייבין זה נגד זה ודוקא באם שיהא יכול לקיים תנאו ולא יקיימנו אז יחול החוב אבל באי אפשר לקיימנו אין מקום לחוב ההוא לחול כלל כיון דאנוס הוא דעיקר החוב לא נעשה אלא כדי שיעשה השידוך אם יהיה לו באפשרי לעשות אבל היכא דאי אפשר לו לקיים נתבטל החוב ממילא הכי הוא בעניני שידוכין הכי נמי הוא בשטר חצי זכר דאין כוונת האב להתחייב נגד בתו בשום חוב כלל כי לא נתכוון אלא להוריש לבתו אלא כחצי חלק זכר רק שלא מצאו דרך היותר מועיל כי אם בדרך זה שיעשה חוב על עצמו לבתו מסך אלף זהובים ותולה החוב בחצי חלק זכר שאם יתנו לה בניו זכרים כחצי חלק זכר יהא החוב מחול ולא שיהא כוונתו על החוב כמו עלהחצי חלק זכר אלא עיקר הכוונה אינו אלא על חצי חלק זכר ולפי שלא היה מועיל אם היה כותב בתורת ירושה הוצרך לכתוב דרך חוב והיינו אם לא ירצו ליתן לה כחצי חלק זכר יהא החוב של אלף זהובים חל דעיקר הוא בזה כדי שלא יהא בתו נדחת מירוש' לגמרי אלא תקח כחצי חלק זכר: וכיון דהכי הוא שאין כוונתו בשטר זה אלא להוריש לבתו כחצי חלק זכר ולא נחכוין על שום חוב כלל אלא שהוצרך לעשות דרך חוב כדי שיתקיים התנאי של חצי זכר שלא תהא נדחת מירושה לגמרי אם כן השתא דלא הניח בן זכר כלל ולא זרע ממנו רק בנות והבת הזאת מטלת חלק שלם מדין ירושה בין שאר בנות תו אין מקום כלל לשטר חוב זה שלה לחול כלל כיון שיש לה ירושה ואינו נדחת: ומה שטוענת הבת ההיא דהתנאי שהבנים הזכרים יסלקו החוב בחצי חלק זכר לא היה אלא בשביל בנים הזכרים אבל לא בשביל בנות וסבורה ליקח אלו אלף זהובים בראש ואח"כ תחלוק עם שאר בנות אחיותיה הא לאו מילתא הוא שכבר בארנו למעלה שלא נעשה החוב כלל כדי לגבותו אלא כדי שיתקיים התנאי שתרוש כחצי חלק זכר והרי יש לה ומתחלה לא נעשה שטר זה אלא אדעת' שאם יהיו לו בנים זכרים שאז לא תירש הבת כלום מדין תורה דאין לבת במקום בן כלום לכך עשה על עצמו חוב שלא תהא נדחת לגמרי אלא תקח כחצי חלק זכר.
אבל אדעתא שלא יהיו לו בנים זכרים כלל לא נעשה השטר דמה צורך יש בשטר כיון שהיא בת יורשת לכך אין נוטלת כלום בכח שטר חצי זכר זה: ובכל מקום שנמצא בפוסקים ובתשובת בענין שטר חצי זכר שהעיקר הוי החוב וכמו שכתב בש"ע מטור ח"מ סימן רפ"א בהג"ה אינו אלא שכל עצמו של החוב לא נעשה אלא כדי שיתקיים התנאי ליתן לבת כחצי חלק זכר והיינו אם לא יתנו לה כחצי חלק זכר צריכים לשלם לה החוב אבל בלאו הכי אין החוב עיקר אלא חצי חלק זכר הוא עיקר וכן משמע נמי מגוף שטר חצי זכר שהרי נוהגין לכתוב שיתנו לה כחצי חלק זכר חוץ מספרים וקרקעות וכתב מהר"ש לוריא בתשובה סימן מ"ט שנהגו כך משום שלא יהא כמעביר אחסנתיה ואי איתא דהחוב הוא העיקר וכוונתו היה מתחלה על החוב אם כן לא הוה אלא כאלו היה מוסיף ליתן בנדוניא וחזר ולקח מבתו בהלואה לפרוע שעה אחת קודם מיתתו אם כן מאי עבורי אחסנתיה איכא הכא אף על פי שכותב לסלק בחצי חלק זכר מכל מקום אינו אלא לסלק החוב שהוא עיקר ואם כן אפילו אי לא היה השר כותב חוץ מספרים וקרקעות לא היה כמעביר אחסנתיה כיון שעיקר הוא החוב אלא ודאי דנהפך הוא דאין כוונה כלל על החוב אלא העיקר הוא להוריש לבתו כחצי חלק זכר אלא שלא היה מועיל אלו היה כותב דרך ירושה לכך הוצרך לתלות בחוב ואם כן כיון דעיקר הוא להוריש לבתו כחצי חלק זכר הוה למעביר אחסנתיה לכך כותבין חוץ מספרים וקרקעות: והנה מלבד זה דמסתבר למימר כך שלא נתכוון האב ק על החוב בשטר זה אלא כל כוונתו אינו אלא שתירש בתו כחצי חלק זכר אית לן נמי להוכיח כן מדברי האחרונים ממה שכתבו בתשובותיהם שכן הוא: הרב בתשובת שארית יוסף סימן ע"ד כתב באחד שנתחייב ליתן לבתו שטר חצי זכר בשעת שידוכין ואחר כך קודם החופה אינו רוצה לכתוב לה אלא על סך אלף זהובים כמנהג בסתם שידוכין והבת טוענת שאביה הוא עשיר ועל חצי חלק זכר יגיע סך יותר מזה שחייב האב לעשות לה שטר חצי זכר בסך גדול עד שיעור חצי חלק זכר מנכסיו כי צריך הוא לקיים קנינו לעשות לבתו שטר חצי זכר ובאלף זהובים לא יהיה לה כחצי חלק זכר יעויין שם: מדבריו יש ללמוד דאין הכוונה בעשיית שטר חצי זכר דרך שטר חוב על חוב ממש אלא אין הכוונה אלא כדי להוריש לבתו כחצי חלק זכר דאי לא תימא הכי אלא הכוונה הוא על חדא מתרתי על החוב או על חצי חלק זכר ועל זה כמו על זה למה פסק הוא כשמקנה קנינו סתם לעשות לבתו שטר חצי זכר שצריך להוסיף על אלף זהובים אם הוא עשיר הא כיון דסתם שח"ז אינו אלא אלף זהובים כפי מנהג הרי כשהקנה הוא סתם לעשות שח"ז אדעתא דמנהג עביד כמו שכתב הטור ח"מ סימן ס"א כל מי שמקנה בסודר סתם דעתו למיכתב כמנהג הסופרים: בשלמא אי היה קנינו לכתוב לה חצי חלק זכר היה מקום לומר כיון שהוא עשיר גדול אינו מקיים קנינו באלף זהובים שיכתוב לה אבל השתא דלא היה קנינו אלא לכתוב לה שטר חצי זכר הרי קנינו לא היה.
אלא על השטר והרי הוא רוצה לקיים קנינו ולכתוב לה שטר כמו שנוהגין לעשות שמעמידין דרך חוב על סך אלף זהובים ואם כן אי סלקא דעתך דהעיקר הוא החוב למה יהיו כופין על סך יותר ולמה יעשה יותר מהמנהל שמא לא נתחייב מעולם על יותר מן המנהג אף על פי שהוא עשיר שהרי נתכוון על חדא מתרתי על החוב או על חצי חלק זכר על זה כמו על זה דילמא לא רצה להתחייב כלל ביותר מאלף זהובים אלא ודאי האמת הוא דאין הכוונה כלל על החוב רק על חצי חלק זכר אלא שלא היה מועיל אם היו כותבים דרך ירושה או מתנה ותקנו שיהיו כותבים דרך חוב וצריכים להעמיד החוב על שיעור שמשערים שלא יהיה בחצי חלק זכר כסך ההיא כדי שבודאי יתנו לה חצי חלק זכר וקבעו מנהג בסתם בני אדם להעמיד על אלף זהובים כי סך זה די והיתר הוא בסתם בני אדם אבל אם נמצא לפעמים עשיר גדול שסך אלף זהובים לא יספיק לחצי חלק זכר מהנכסים שלו צריך להתחייב בסך יותר מזה ולכך פסק הרב בשארית יוסף שאם היה מקנה בקנין סודר סתם על שטר חצי זכר והוא עשיר גדול צריך להוסיף על אלף זהובים אף על פי שמנהג בסתם הוא אלף זהובים מכל מקום בדידיה שהוא עשיר אינו מספיק סך אלף זהובים וצריך להוסיף עד שיעור חצי חלק זכר לפי עושרו כי אין הכוונה כלל על החוב אלא על חלק זכר ובסך אלף זהובים אינו מקיים קנינו לעשות שטר על חצי חלק זכר לפי שהוא עשיר הרי מוכח דאין מתכוונים בשטר זה על החוב אלא על חצי חלק זכר:
ועוד יש להוכיח דאין מתכוונים בשטר זה על שום חוב אלא חצי על חלק זכר לחוד דאנו רואים שהאחרונים קבעו מנהג לכתוב כל השטרות האלו שוה לכל אדם בסך אלף זהובים או שבניו הזכרים יתנו לה כחצי חלק זכר וצריכין אנו לדעת מה טעם יש בדבר למה עשו כלל מנהג קבוע לזה שיהיו כותבים כל שטרי חלק זכר בשוה אי איתא דמכוונים בשטר זה על החוב כמו על חצי חלק זכר יכתוב כל אחד את שטרו כפי מה שירצה להתחייב כי היאך שייך לקבוע מנהג במה שיהא אדם מתחייב אם הוא מתכוון באמת על החוב דילמא זה אינו רוצה להתחייב בכל כך או דילמא זה ירצה להתחייב בסך יותר אלא ודאי דאין הכוונה כלל בשח"ז על שום חוב אלא על חצי חלק זכר לחוד אלא שלא היה מועיל אם היה כותב בלשון ירושה או מתנה והוצרכו לכתוב דרך חוב ובאמת ליכא נפקותא בכמות החוב שהרי אינו מתכוון על החוב רק על חצי זכר לכך קבעו לכתוב כולם בשוה בסך אלף זהובים ששיערו שסך זה די והותר לסתם בני אדם שודאי חצי חלק זכר לא יעלה לסך זה ואז בודאי יתנו לה כחצי חלק זכר ובכל אחד ואחד יהיה החצי חלק זכר כפי מה שהוא לפי היכולת שלו ולפי רוב בנים ובנות שיהיו לו אבל מכל מקום פשוט הוא שלא יעלה לחלק אחד יותר מאלף זהובים לחצי חלק זכר בסתם בני אדם לכך קבעו מנהג לכתוב על אלף זהובים וזה נכון:וכיון דהכי הוא דהוכחנו דלא נתכוון האב בשטר חצי זכר רק על ירושת בתו שתקח כחצי חלק זכר ולא על שום חוב השתא דלא הניח האב בנים זכרים כלל ולא זרע מהם רק בנות והבת הזאת שיש לה שטר חצי זכר נוטלת בתורת ירושה בין שאר הבנות הרי עדיף לה טפי מאלו היתה בנים והיתה נוטלת כחצי חלק זכר ודאי דאין מקום לשטר חצי זכר זה לחול כלל כיון שנוטלת בתורת ירושה:
וכן משמע נמי מדברי הרב בסמ"ע סימן רפ"א דסבירא ליה נמי דאף על גב דהאידנא כל שטר חצי זכר כיון שנכתב דרך חוב דין חוב יש לו ולא שטר ירוש' ומועיל לכל מילי מכל מקום לא נפיק מדין שטר ירושה כיון דתלי החוב בחצי חלק זכר דאיתא התם בסימן רפ"א בהג"ה ש"ע סעיף ז' וז"ל מיהו נראה לי דמה שנוהגין עכשיו לכתוב ש"ח לבתו ולהתנות שאם יתן לבתו חלק כחצי זכר יפטור מן החוב צריך ליתן לה בכל אשר לו דעיקר הוא החוב ולכן צריך לקיים תנאו או ישלמו החוב עכ"ל וכתבו הרב בסמ"ע וז"ל מיהו גם כן דינו כירושה שגובין תחלה ב"ח וכתובה מנכסיו כנ"ל כיון דנפטרו מה חיב בחצי חלק זכר עכ"ל הרי כתב בהדיא דדין שטר ירושה יש לו וכן משמע נמי מתשובת מהר"ם לובלין אחר שהחליט בסימן ד' דשטר חצי זכר דנוהגין בו האידנא דין שטר חוב יש לו כתב מיד בתשובה סימן ה' דלענין הבת שמכרה שח"ז לאביה הוה כשטר ירושה והוא דומה להא דתניא מה שאירש מאבא מכור לך לא אמר כלום וכו' והיינו משום דתלי החוב בחצי חלק זכר יעויין שם וכן בתשובת מהר"ם פאדוואה סימן נ"א העלה דאין הבת בשטר זה כבעלת חוב לכל מילי יעויין שם והיינו משום דאין לשטר זה דין שטר חוב אלא לענין שיתקיים התנאי שתירש בתו חצי חלק זכר דעיקר שטר לא אתי מעיקרא אלא על חצי חלק זכר וממילא נלמד אי לא הניח בן זכר ולא זרע ממנו רק בנות ונוטלת הבת הזאת בתורת ירושה בין שאר בנות אין שטר חצי זכר זה חל כלל כיון דעדיף לה שנוטלת חלק שלם:
וכי תימא כיון דנוהגין במקצת שטרי חצי זכר להוסיף ולמיכתב עוד וז"ל והברירה ביד בנים הזכרים ליתן לבתו כחצי חלק זכר או אלף זהובים וכו' עכ"ל משמע מלשון דכוונת האב היה על החוב כמו על חצי חלק זכר כיון שכותב שהברירה ביד בניו ליתן זה או זה הא לאו מילתא הוא דאדרבא מלשון זה דמיותר הוא איכא להוכיח בהפך דלא נתכוון האב מעיקרא בשטר חצי זכר זה אלא על חצי חלק זכר ולא על החוב דהרי איכא למידק בשטר זה כיון שכבר כתב שנתחייב לבתו בסך אלף זהובים והתנה באם שבניו הזכרים יתנו לה כחצי חלק זכר יהא החוב בטל מה צריך תו למיכתב והברירה ביד בניו הזכרים הא כבר אמור אלא ודאי משום דהאמת הוא שאין כוונת האב אלא להוריש לבתו כחצי חלק זכר ולא היה מתכוון על החוב כלל ולא כתב דרך חוב אלא כדי שבודאי יתנו לבתו כחצי חלק זכר כמו שבארנו למעלה ונמצא לפי זה איכא למיחש אם יתעשר האב ויניח אחר מותו ממון הרבה עד שבחצי חלק זכר יהיה יותר מסך אלף זהובים תתבע הבת לאחיה הבנים הזכרים שיתנו לה דוקא וחצי חלק זכר ולא תתפייס באלף זהובים כיון שכל כוונת האב לא הוה מעיקרא אלא שיהא לה כחצי חלק זכר אף על פי שלא העמיד החוב אלא על אלף זהובים היינו משום שהיה סבור שעל חצי חלק זכר לא יגיע אלף זהובים אבל השתא שנתעשר האב ומגיע על חצי חלק זכר יותר מסך אלף זהובים תרצה הבת דוקא בחצי חלק זכר לכך כותבין עוד בפירוש שהברירה תהא ביד בנים הזכרים ליתן אלף זהובים או חצי חלק זכר והיינו שאם יניח האב ממון הרבה עד שבחצי חלק זכר יהיה יותר מאלף זהובים יכולים בנים הזכרים לסלקה באלף זהובים ואף על גב דאפילו אי לא הוו כותבים כך בפירוש שהברירה ביד בנים הזכרים לא היתה הבת יכולה לזכות בטענה זו כיון שכתב בשטר בהדיא שאין החוב אלא אלף זהובים ובהכי חלק זכר יכולים הבנים הזכרים לסלק החוב ודאי דהברירה הוא ביד הבנים הזכרים מכל מקום נוהגין הסופרים הבקיאים לכתוב בפירוש כדי שלא יהא פתחון פה לבעל הדין לחלוק וגם חששו מפני ב"ד טועין ושפיר דמי למיעבד כך והכי איתא בבבא בתרא פרק המוכר את הבית דף ס"ט אמר רב יהודא האי מאן דמזבין ארעא לחבריה צריך למיכתב ליה קני דקלין ותאלין והוצין ואף על גב דכי לא כתב ליה קני אפילו הכי שופרא דשטרי הוא פירש רשב"ם שיפרא דשטרא יפוי כח השטר דאפילו אי אתי לפני ב"ד טועין יהבי ליה שהרי מפורשים בתוך השטר עכ"ל ומכל שכן בנדון דידן דאיכא למיחש טפי לב"ד טועין שהרי בארנו לעיל בשם תשובת שארית יוסף סימן ע"ד בא' שנתחייב לבתו ליתן לה שטר חצי זכר ואחר כך קודם החופה אינו רוצה לכתוב לה אלא על סך אלף זהובים או חצי חלק זכר שחייב האב לכתוב על סך יותר מאלף זהובים אם עשיר הוא עד שיעור שבודאי לא יהיה בחצי חלק זכר כסך ההוא כדי לקיים הקנין כעשה ואם כן הבית דין טועין יהיו מדמים לומר כשם שבחייו קודם שנעשה השטר לבתו יכולה היא לכוף לאביה שיעשה לה שטר על סך יותר מאלף זהב שעד שיעור חצי חלק זכר העשיר לפי עושרו הוא הדין לאחר מותו אע"פ שכבר נכתב השטר על אלף זהובים יהיו סבורים לומר שהבת יכולה לכוף להבנים הזכרים שיתנו לה דוקא חצי חלק זכר אם הוא עשיר הרבה לכך רגילים הסופרים לכתוב כך בפי' שהברירה תהא ביד בנים הזכרים ליתן לה כחצי חלק זכר או אלף זהובים דאז אפילו אי אתי לב"ד טועין לא יהבו לה לברת יותר מאלף זהובים אפילו אם יניח האב ממון הרבה עד שבחצי חלק זכר יהיה יותר מאלף זהובים כיון שכך מפורש בשטר שהברירה היא ביד בנים הזכרים וזה ברור וכיון דהכי הוא הרי מזה יש להוכיח דעיקר בשטר חצי זכר זה אינו אלא שתקח כחצי חלק זכר ולא על החוב כלל דמאיצטריך למיכתב בפירוש שהברירה תהא ביד בנים הזכרים כדי שאם האב יתעשר ויניח ממון הרבה לא יהיו ב"ד טועין לומר שצריכין ליתן להבת דוקא כחצי חלק זכר אלמא דהעיקר בשטר זה הוא החצי חלק זכר ולא החוב דאי לאו הכי אלא החוב הוי בדבר כמו החצי חלק זכר מהיכי תיתי למימר שהב"ד יהיו טועין בדבר פשוט כל כך כיון דהחוב מפרש בשטר אלף זהובים ומעיקרא לא נתכוון אלא על החוב למה יהיו טועין לומר דלא סגי לה בחוב אלא דוקא בחצי חלק זכר אלא ודאי העיקר בשטר חצי זכר זה הוא החצי חלק זכר שתקח הבת ולא החוב ועל כן יש לחוש שפיר לב"ד טועין שיאמרו אם יניח האב ממון רב יתנו לה דוקא כחצי חלק זכר והוצרכו הסופרים הבקיאים למיכתב בפירוש שהברירה תהא ביד בנים הזכרים ואז אפילו אי אתו לב"ד טועין לא יטעו בהא ואף על גב דיש על זה לפלפל ולומר דילמא לעולם אימא לך דחוב הוא עיקר והא דחששו לב"ד טועין לומר שיתנו לה דוקא חצי חלק זכר והוצרכו למיכתב בפירוש שהברירה תהא ביד בנים הזכרים היינו משום דחששו להב"ד יהיו טועין גם בזה ויהיו סבורים שחצי חלק זכר הוא עיקר בשטר זה ויטעו לומר נמי שיתנו לה דוקא חצי חלק זכר אבל האמת אינו כן אלא החוב הוא עיקר מכל מקום האמת יורה דרכו כיון דאפיךו לפי זה צריכים למימר דיש סברא לומר שהעיקר בשטר זה הוא החצי חלק זכר תפסינן להך סברא דהאמת כן הוא וכדפירשתי ולא מסתבר למימר שיטעו ב"ד כל כך דאם כן אין לדבר סוף:
ועוד נראה להביא ראיה דאף על פי דמוסכם הוא מכל האחרונים דשטר חצי זכר כאשר נוהגין בו האידנא דין חוב יש לו ולא דין ירושה אפילו הכי אם הוא כמו בנדון דידן דלא הניח האב לא בן זכר ולא זרע ממנו רק בנות אינה נוטלת הבת בשטר חצי זכר כלום ואינהנוטלת אלא חלק ירושתה מהא דאיתא בסוף פרק מציאת האשה דף ס"ט אתמר מי שמת והניח שתי בנות ובן וקדמה הראשונה ונטלה עישור נכסים ולא הספיקה שנייה לגבות עד שמת הבן אמר רבי יוחנן שנייה ויתרה ולו ורבי חנינא פליג וסבירא ליה דהשנייה נוטלת תחלה גם היה העישור שלה ואחר כך חולקין הביאו הטור א"ה סימן קי"ג ופסק הרי"ף והרמב"ם כרבי יוחנן דהפסידה העישור שלה ומפרש טעמא בגמרא משום דאיכא רווח ביתה שנשתכרה הרבה שנוטלת השתא חצי הירושה לכך סבירא ליה לרבי יוחנן דהפסידה העישור שלה ומסיק התם דבת בעישור נכסים הוית בעלת חוב לגבי אחים ואם כן אית לן למילף לנדון דידן מהתם בקל וחומר שאם הבת הוא יורשת ונוטלת חלקה בירושתה שהפסידה שח"ז שלה דהשתא התם שמיד כשמת האב חל החוב של עישור נכסים על האח בן אביה שמת והראשונ' כבר נטלה העישור נכסים אחר מיתת האב והיה ראוי שתטול גם היא העישור שנה אפי' הכי כיון דאית לה רווח ביתא שנוטלת חצי נכסי האח אזיל לה החוב של עישור נכסים מכל שכן בנדון דידן דמתחלה לא נעשה החוב אלא אדעתא שתהא לה כחצי חלק זכר ולא חל חוב זה אלא כשמת האב והשת' שמת האב ולא הניח בן זכר הרי היא נוטלת חלק ירושתה ואית לה רווח ביתא ודאי דאזיל לה החוב ואינו חל כלל דנראה לדמות דין שח"ז לדין עישור נכסים דכשם שעישור נכסים מתחלת חכמים ואמרינן דלא תקנו אלא היכא דלית לה רווח ביתא הכי נמי שטר חצי זכר הוי ממנהג שקבעו גדולי האחרונים והוא כעין תקנת חכמים ואמרינן מסתמ' לא קבעו מנהג שטר חצי זכר אלא היכא דלית לה רווח ביתא כגון שהניח בנים זכרים אבל היכא דאית לה רווח ביתא כגון שהיא יורשת לא קבעו מנהג שח"ז:
ואף על גב דהרא"ש פסק כרבי חנינא על פי הירושלמי וסביר' ליה דלא הפסידה השנייה העישור שלה כהובא בטור א"ה בסימן קי"ג היינו דוקא בכגון התם שכבר נטלה הראשונה העישור שלה התם הוא דסבירא ליה דדין הוא שתטול גם השנייה העישור שלה ואח"כ יחלוקו אבל היכא דהראשונה לא נטלה העישור שלה כגון שאביה השיאה בחייו מודה רבי חנינא דאין השנייה נוטלת העישור שלה אלא חולקת בשוה כיון דמסתבר טעמא דאית לה רווח ביתא: וליכא למימר דרבי חנינא סבירא ליה אפילו היכא דלא נטלה הראשונה העישור אחר מיתת אביה אפילו הכי כשמת הבן אחר כך נוטלת שנייה עישור נכסים תחלה ואחר כך חולקין והא דנקט מילתיה בכי האי גונא בשקדמה הראשונה ונטלה עישור נכסים ולא נקט רבותא אפילו בשלא נטלה היינו משום רבותיה דרבי יוחנן נקט הכא דאפילו בשקדמה הראשונה ונטלה עישור נכסים אפילו הכי הפסידה השנייה הא ודאי לאו מילתא היא דכיון דטעמא דרבי יוחנן משום רווח ביתא טעמא דמסתבר הוא למה נעביד פלוגתא טובא בנייהו כל כמה דאפשר לפרש למילתייהו דלא פליגי ניחא טפי לכך אית לן למימר דלא פליג רבי חנינא עליה דרבי יוחנן אלא דוקא בשקדמה הראשונה ונטלה כבר העישור שלה התם הוא דסבירא ליה לרבי חנינא דלא הפסידה שנייה ונוטלת גם היא העישור שלה תחלה ואחר כך חולקין אבל היכא שלא קדמה הראשונה ליטול עישור שלה אחר מיתת אביה אלא שהשיאה אביה בחייו ואחר כך מת האב והניח בן ולא נטלה השנייה העישור שלה עד שמת הבן מודה רבי חנינא דהפסידה העישור שלה כיון דאית לה רווח ביתא והוא הדין נמי בנדון דידן כיון שלא הניח האב בנים זכרים ולא זרע מהם רק בנות והך בת שיש לה שטר חצי זכר נוטלת מנכסי אביה בתורת ירושה ואית לה רווח ביתא אבדה שטר חצי זכר שלה ואינה נוטלת אלא חלק ירושתה: ואי תימא הא קא חזינן דכוונתו היה ליתן לבתו זאת יותר מאינך שהרי לבתו זאת כתב שטר חצי זכר ולאינך לא כתב הא לאו מילת' הוא דאפשר דאינך בנות שראו שאין לאביהם בנים זכרים לא בקשו שטר כזה וגם האב עצמו כיון שראה שאין לו בני' זכרים לא דקדק לעשות להן שטר חצי זכר כיון דאין נפקותא ביה ואף על גב דידע שנתן לזו שטר חצי זכר לא קפיד דהוא נמי ידע דאין נפקותא בשטר חצי זכר כשאין לו בנים לכך נראה דאין בת זו נוטלת כלום בשטר חצי זכר זה דאמרינן עיקר מנהג הגדולים שקבעו בשטר חצי זכר אינו אלא אדעת' אם יהיו לו בנים זכרים אבל לא אדעת' אם לא יהיו לו בנים זכרים וכמו שבארנו למעלה בטעמים וראיות: וכן יש לי להביא ראיה בענין זה ממתניתין סוף פרק יש נוחלין דף קי"ט הניח בנות גדולות וקטנות וכו'.
זה חומר בבנות מבבנים שהבנות נזונות על הבנים ואין נזונות על הבנות פירש רשב"ם חומר בבנות היכא דבנות יורשת מהיכא דבנים יורשים ואיכא נמי בנות בהדייהו שהבנות ניזונות מן הבנים בנכסים מרובים כדתנן בריש פרקין דלקמן הבנים יירשו והבנות נזונות דהכי הוה תנאי כתובה בנן נוקבן דיהויין ליכי מינאי אינן מיתזנן מנכסי וכו' ואין ניזונות בנות הקטנות מן הגדולות דבמקום שהן יורשת כל הנכסים ליכא תנאי כתובה דמזון בנן נוקבן עכ"ל הרי גם בזה מצינו דלא תקנו שיהיו בנות נזונות מתנאי כתובה אלא היכא דאינן יורשת אבל היכא דיורשת לית להו מתנאי כתובה הכי נמי בשטר חצי זכר שקבעו גדולי האחרונים לא קבעו אלא היכא דאין הבת יורשת אבל היכא דהיא יורשת לית לה בשח"ז: ואין חילוק בין שמגיע לה השתא בחלק ירושתה כל כך כמו שהיה מגיע לה אלו היתה נוטלת בשטר חצי זכר שלה ובין שמגיע לה השתא פחות מכאן אפילו ו הכי אינה נוטלת אלא חלק ירושתה ואבדה זכות שטר חצי זכר שלה כמו בתנאי כתובה דבנן נוקבן וכו' דאית לה לבת מזונות בין הבנים דאמרינן אם לא הניח אביהם בנים זכרים אלא בנות אבדה תנאי כתובה שלה כיון שהיא נוטלת בתורת ירושה ואין חילוק בין יורשת הרבה יותר מאלו היתה נוטלת במזונות בין הבנים ובין יורשת פחות מאלו היתה נוטלת במזונות בין הבנים לעולם אינה נוטלת אלא חלק ירושתה ואבדה תנאי כתובה דבנן נוקבן וכו' הכי נמי בשטר חצי זכר דאמרינן נמי דאין לה זכות בו אלא היכא דהניח אביה בנים זכרים אבל לא היכא דלא הניח אלא בנות דאז נוטלת חלקה בירושתה ואבדה שטר חצי זכר שלה נמי אין חילוק בין יורשת הרבה ובין יורשת מעט פחות ממה שהיתה נוטלת בשטר חצי זכר שלה לעולם אינה נוטלת אלא חלקה בירושתה ואבדה שטר חצי זכר שלה:
ואף על גב דגבי עישור נכסים בפרק מציאת האשה דף ס"ט כתבו התוספות בד"ה משום רווח ביתא דלא אמרינן כשיש לה רווחא דביתא דויתרה על עישור נכסים אלא היכא שמגיע לה בחלק ירושתה מן אחיה כל כך כמו שהיתה נוטלת בעישור נכסים אבל היכא דאין מגיע לה בחלק ירושתה כל כך לא אמרינן שויתרה על עישור נכסים וכן כתב נמי הר"ן ואם כן הוא הדין נמי גבי שטר חצי זכר נימא הכי לא דמי דהתם בעישור נכסים שאני דמיד שמת אביהם תקנו חכמים לאמוד נכסים לידע כמה הוא העישור נכסים שיהא לה לבת לפרנסתה וזכתה מיד בעישור נכסים בין שיהיו בנים הרבה ובין שיהיו מעט אף על פי דזמן גבייתה אינו חל אלא לכשתנשא כמו שכתב בתשובת דברי ריבות סימן ת' בשם הר"ן מכל מקום חל החוב מיד אחר מיתת האב ומיד אומדין הנכסים לידע כמה הוא העישור וכשתנשא זכתה למפרע מהשתא ואם כן היאך סלקא אדעתךלמימר שאם מת אחר כך אחיה והיא יורשת ממנו בין שאר בנות שיהא לה פחות ממה שהיתה נוטלת בעישור נכסים למה תפסיד מן מה שזכתה כבר לכך אמרינן דצריך שיהא לה כל כך כמו שהיה ראוי לה ליטול בעישור נכסים אבל אם אין לה כל כך בחלק ירושתה מאחיה לא ויתרה על עישור נכסים שלה אבל בשטר חצי זכר שקבעו גדולי האחרונים למנהג שאדם כותב לבנותיו בסגנון אחד בין שיהיו לו בנים הרבה ובין שאין לו בנים הרבה ואפילו אי אין לו שום זרע אחר אלא אותה בת נוהגין לכתוב לה שטר חצי זכר דשמא יהיו לו אחרי כן ואם כן אין הבת סומכת על שום סך קצוב שתטול מאביה דאפשר שיהיה לה אחרי כן מעט כגון שירד מנכסיו או שיהיו לו בנים זכרים הרבה ואפשר שיהיה לה אחרי כן הרבה כגון שיתעשר ולא יהיו לו בנים זכרים הרבה ולכך אין היא סומכת על שום סך קצוב ואף על פי שכותבין השטר דרך חוב ומעמידין על אלף זהובים מכל מקום אין דעתה סומכת כלל על סך זה דאפשר דבכל אשר לו לא יהיה לו סך זה או שיהי' לו בנים הרבה ולא יגיע לה רביעית מסך זה ואין היא סומכת בשטר זה על שום סך קצוב רק סומכת שעל ידי שטר זה לא תהא נדחת מירושת אביה שיהיו צריכים ליתן לה חצי חלק זכר ואם יטלו בנים הרבה בירושתם תקח החציה מן המרובה ואם יקחו המה מעט תקח החציה מן המעט אבל על שום סך קצוב אין לה סמיכה לכך שפיר אית לן למימר דהשתא שלא הניח בנים זכרים אלא בנות והיא נוטלת בתורת ירושה ואבדה שטר חצי זכר שלה תו אין חילוק בין שמגיע על חלק ירושתה כל כך כמו שהיה מגיע לה בשטר חצי זכר ובין כמגיע לה פחות מכן לעולם אבדה שטר חצי זכר שלה דומיא דתנאי כתובה דבנן נוקבן וכו' דכשהב' נוטלת ירושה בין הבנות אבדה תנאי כתובה שלה ואין חילוק בין יורשת הרבה ובין יורשת מעט אפילו פחות ממה שהיתה נוטלת בין הבנים במזונות הכי נמי בשטר חצי זכר שלה אין חילוק ולא דמי לעישור נכסים שצריך שיהא לה בירושה מן אחיה כל כך כמו שהיה בעישור נכסים שלה משום דהתם כבר זכתה בעישור נכסים מיד אחר מיתת האב וכדפירשתי לעיל מה שאין כן בשטר חצי זכר:
אלא דלכאורה נראה סתירה לזה מהא דכתב מהרי"ו בפסקיו הקצרים סי' ט"ז והובא בהג"ה ש"ע מטור א"ה סימן צ' וז"ל מהרי"ו שטר ירושה שכתב בו ואם בתי תלך לעולמה בלי זרע קיימא אז החוב בטל ואחר כך מתה הבת בחיי אביה והניחה זרע קיימא אחר כך מת הזרע בחיי אבי הבת ואחר כך מת אבי הבת נראה שבעל הבת יורש זרעו וצריכין לשלם החוב אף על גב דאומדנא דעתא הוא שאבי הבת לא היתה כוונתו אלא על בתו או זרעה כיון שהוא הודה שחייב להבת לא אמרינן אהודאה אומדנא דדעתא וכן משמע בירושלמי פרק מי שמת דכתב שכיב מרע שהודה ועמד אינו חוזר עכ"ל: והנה בירושלמי לא מצאתי זה אבל בתלמוד שלנו פרק מי שמת דף קמ"ט איתא איבעיא להו שכיב מרע שהודה מהו ופשיט מאיסור גיורא דאודי לרב מרי וכו' ופירשו ר"י והרא"ש דהכי פירושו שכיב מרע שהודה שיש לפלוני מנה בידו אף על פי שאנו מוחזקין בו שאין לו מי אמרינן דקני במתנת שכיב מרע ואם עמד חוזר או דילמא קני לגמרי ואם עמד אינו חוזר ופשיט מאיסור גיורא דקני לגמרי על ידי הודאתו ואם עמד אינו חוזר ע"כ והיינו דלא אזלינן בהודאה בתר אומדנא לומר אלו היה יודע שלא ימות לא היה מודה דשאני הודאה ממתנה ומהתם יליף מהרי"ו דבשטר חצי זכר כיון דכתבינן בו דרך הודאה שנתחייבו לבתו תו לא אזלינן בתר אומדנא לומר דדוקא על בתו ועל זרעה נתכוון ולא על בעלה אלא זכה הבעל מכח זרעו ואם כן נראה דזה סותר למה שכתבנו דבשטר חצי זכר דלא נתכוון האב בחוב לבתו אלא על דעת אם יהיו לו בנים זכרים בשעת מותו אבל לא אם לא יהיו לו בנים זכרים דהרי מהרי"ו כתב דלא אזלינן בתר אומדנא בשטר חצי זכר דנוהגין בו האידנא כיון שכותבין דרך הודאה:
אמנם אחר עיונא קצת יראה דאינ' סותרים דברי מהרי"ו לזה אשר כתבנו דשאני סתם אומדנא מאומדנא דמוכח דאומדנא דידן אומדנא דמוכח הוא והשטר מוכיח עלה ואזלינן בתריה אפילו בהודאה וראיה לזה מפרק מי שמת דף קמ"ו בסוגיא מאן תנא דאזלינן בתר אומדנא וקאמר רב נחמן רבי שמעון בן מנסיא הוא דתניא הרי שהלך בנו למדינת הים ושמע שמת בנו וכו' רבי שמעון בן מנסיא אומר אין מתנתו מתנה וכו' רב ששת אמר רבי שמעון בן שזורי היא דתניא בראשונה היו אומרים היוצא בקולר וכו' רבי שמעון בן שזורי אומר אף המסוכן וכו' ופריך ורב ששת מאי טעמא לא מוקים לה כרבי שמעון בן מנסיא ומסיא אומדנא דמוכח שאני פירוש דמהתם לא מצי למילף דאזלינן בתר אומדנא משום דהתם הוי אומדנא דמוכח אבל בעלמא לא אלמא אפילו למאי דבעי למימר דלא אזלינן בעלמא בתר אומדנא סבירא ליה דמכל מקום באומדנא דמוכח אזלינן בתריה וכאן איכא אומדנא דמוכח כיון דתלי בחצי חלק זכר ואמר אם בניו הזכרים יתנו לה כחצי חלק זכר יהא החוב מחול הרי מוכיח לשון זה דאדעתא דיהיו לו בנים זכרים כתב כך ובכי האי גונא גם מהרי"ו מודה דאזלינן בתר אומדנא אף על פי שהבת טוענת דאדרבא שזה הוא לה לזכות ואומרת דדוקא אם יהיו לו בנים זכרים התנה שיכולים לסלקה בחצי חלק זכר אבל בשביל בנות לא התרה מכל מקום מסתבר טפי למימר איפכא דאדעתא דיהיו לו בנים זכרים התנה ועשה השטר לבתו כדי שלא תהא נדחת לגמרי מירושה אבל במקום שהיא נוטלת בתורת ירושה לא עשה לה השטר מעיקרא: ועוד נראה דלא דמי נדון דידן להא דמהרי"ו דשאני התם דלא אזלינן בתר אומדנא כיון דהשטר מוכיח שיהא הבעל יורש את זרעו שהרי התנה על בתו שלא ירש הבעל ממנה אבל על זרעה לא התנה שהרי כתב בשטר וז"ל ואם תלך בתי לעולמה בלי זרע קיימא אז החוב בטל וכו' עכ"ל ואם כן ממילא אם מתה והניחה זרע קיימא אז החו קיים ויורש הבעל את זרעו מן הדין כיון דלא התנה גם על זרעה שאם ימות בלא זרע קיימא שלא ירשנו אביו כמו שהתנה בתו והנה כאלו כתב בשטר בפירוש שאם תניח בתו זרע קיימא אז החוב קיים ואם כן היאך ניזל בתר אומדנא לבטל מה שכתוב בשטר לכך לא אזלינן בתר אומדנא אבל בנדון דידן אין הוכחה בשטר על זה שאם לא יהיו לו בנים זכרים שתטול בתו חובה אלף זהובים וממאי דלא הזכיר בשטר אלא אם יהיו לו בנים זכרים ולא הזכיר אם לא יהיו לו זה אין הוכחה כלל דאדרבא זה מוכיח דמעיקרא לא עשה לבתו השטר אלא אדעתא שיהיו לו בנים זכרים כדי שלא תהא נדחת לגמרי מירושה אבל אדעתא דלא יהיו לו בנים זכרים לא עשה השטר כלום כיון דהיא נוטלת בתורת ירושה בין שאר בנות וגם אית לה רווח ביתא כדפיר' לכך נראה ודאי מכל הלין טעמים שכתבתי שאין הבת הזאת נוטלת כלום בשטר חצי זכר שלה ואינה נוטלת אלא חלק ירושתה בין שאר בנות: והנה אחרי כן בא אלי במכתב מחתני האלוף הרב הגדול מהר"ר גרשון י"ץ שהיה מפלפול על כמה דברים שכתבתי בתשובה זה מענין בת אחת בין הבנות שיש לה שטר חצי זכר ולאחרו' אין להם ואין אני צריך להשיב על דבריו כי כבר מבואר בפנים בתוך דברי ישובים לכל אשר הקשה: רק מה שכתבתי וז"ל ועוד נראה דלא דמי נדון דידן להא דמהרי"ו דשאני התם וכו' אבל בנדון דידן אין הוכחה בשטר על זה שאם לא יהיו לו בנים זכרים שתטול בתו חוב שלה אלף זהובים וכו' ע"כ לשונו יעויין שם וכתב הוא על וזה לשונוולפי עניות דעתי הקלושה נראה שמוכח שפיר מתוך לשון השטר שיחול החוב גם על הבנות אם לא יהיו לו בנים זכרים וזה הוא לשון השטר כאשר מצאתי בכתבים וגם בדפוס והרי כל הסך הנ"ל קבלתי עלי ועל יורשי אחרי בהלואה וברשי וכו' עכ"ל השטר.
מלשון זה משמע שאם לא יהיו לו בנים זכרים שירשוהו שאז הבנות יורשות אז חל החוב על הבנות כי מלת יורשי משמע בנים ובנות וכו' ובזה הלשון השטר מפורש ברווחה שמתחלה קבל החוב עליו ועל יורשיו דהיינו בנים זכרים אם יהיו לו ועל בנותיו אם לא יהיו לו בנים זכרים ואחר כך מתנה התנאי לטובת בנים זכרים אם יהיו לו שיכולים לסלק בחצי חלק זכר אבל על בנות לא התנה תנאי זה וכו'.
עכ"ל: והאריך לבאר ולהוכיח שלשון זה שכתוב בו יורשי יש בו משמעות גם על בנות: וזה אשר השבתי לו על זה הנה אף כי האמת כן הוא שהלשון הזה קבלתי עלי ועל יורשי וכו' שמצא מכ"ת בנוסח שטר חצי זכר יש במשמעותו לפרשו גם על הבנות אם לא יהיו לו בנים זכרים כמו שכתב מכ"ת מכל מקום עומד אני על עמדי ואומר שאותן גדולי האחרונים שקבעו למנהג לכתוב לבנו שטר חצי זכר לא נתכוונו כלל לאם שלא יהי לו בנים זכרים דאי אפשר לומר כן שהרי קבעו מנהגם שכל אדם יכתוב כך לכל בנותיו אם כן מאי נפקותא איכא בעשיית שטר הזה לכתוב דרך חוב אם לא יניח בנים זכרים אלא בנות אם יהיה לכל תחד שטר כזה והיאך שייך למימר שיהיה בלשון זה זכות אפי' במקום שלא יהיו לו בנים זכרים כיון שכולן שוות.
דאין לומר שקבעו כך כדי שיהא זכות היכא דלא כתב האב שטר כזה אלא לבת אחת ולא לשאר בנות דודאי זה לא יתכן כיון דלאו שפיר דמי למיעבד כך למיעבד אחסנתיה היאך עבדינן תקנתא לרמאי ועוד מהי תיתא לומר שאדם יתן לבת אחת יותר משאר בנות עד שהוצרכו לקבוע היאך שיש לכתוב ודאי דלא מסתבר למימר כך ולא קבעו גדולי האחרונים לכתוב שטר כזה לבנות אלא אדעתא שיהיו לו בנים זכרים כדי שלא תהא הבת נדחת לגמרי מירושה אבל במקום שאין לו בנים זכרים אלא בנות שאז היא יורשת ודאי דאדעתא דהכי לא קבענו שטר כזה כיון דיש לה מדין ירושה מדין תורה: וכיון דנמצאו מקצת נוסחאות דלא כתב שם מלת יורשי כאשר מצא מכ"ת בנוסחא אחת ולא כתב אלא קבלתי עלי בהלואה וכו' כמו שכתב נמי מכ"ת ודאי דאותו נוסחא הוא עיקר שהיא מנוסחאות גדולי האחרונים וצריכין אנו לדחוק ולפרש הא דנמצא במקצת נוסחאות לשון קבלתי עלי ועל יורשי וכו' אין כוונתו על בנות אם לא יהיו לו בנים זכרים אלא כוונתו לכלול גם בני בנים שהיה צריך לכתוב קבלתי עלי ועל בניי הזכרים ועל בני בניי וכלל הכל בלשון קצר וכתב יורשי דלא יתכן כלל לומר שיהא שטר כזה נעשה אפילו במקום שלא יניח בנים זכרים כלל רק בנות מכל הלין טעמים שכתבתי בתשובה שלפני זה: