אור ברסלב

שו"ת צמח צדק הקדמון· רבי מנחם מנדעל בן אברהם קרועמל

שאלה פ"ט

שאלה פ"ח

באחד שאבד ממנו על הדרך ארנקי ומעות בתוכו במקום שרוב גוים מצויים שם שהיו נוסעים מן היריד הרבה גוים וגם מקצת יהודים היו נוסעים ומצאו ישראל ונודע אחר כך שמצאו ישראל בא זה ותובעו שיחזיר לו אבידתו ונותן סימן בארנקי וגם נתן סימן במנין המעות שבתוכו וזה טוען שמצאו במקום שרוב גוים מצויים ואינו חייב להחזיר חזר זה וטען שמצאו קודם שנתייאש שהרי היה עומד וצווח ורודף אחר אבידתו וחוזר לאחוריו הוא וכמה אנשים עמו שהיו מחפשים על הדרך והיו חוקרים מן כל העוברים אחריהם מהעיר אם לא מצאו הארנקי וכל היום ההוא היה חוקר ודורש אחר אבידתו כידוע לכל אם כן מצאו זה קודם שנתייאש וצריך להחזיר: תשובה ודאי אם מצאו ישראל זה קודם שהרגיש זה שנפל הארנקי ממנו כגון שהיה הולך אחריו בסמוך לו ומיד שנפל ממנו הגביה זה שהלך אחריו את הארנקי ואחר כך בשהרגיש זה שנפל ממנו הארנקי וצווח על אבידתו כבר היה ביד המוצאו צריך זה להחזירו כיון שהגביה הארנקי קודם שידע זה שנפל ממנו הרי באיסור בא לידו כדמסיק בפרק אלו מציאות דף י"ב דקיימא לן כאביי יאוש שלא מדעת לא הוי יאוש וצריך להחזיר לו אבל אם לא מצאו אלא עד אחר שידע זה שנפל ממנו שהיהממשמש בכיסו והרגיש שאבד ממנו הארנקי וצווח על אבידתו ורודף אחריה או מצא זה הארנקי אינו חייב להחזי' לו כיון שרוב גוים מצויים שם ודאי נתייאש אף על גב שהוא עומד וצווח אינו אלא כצווח על ביתו שנפל דהכי איתא בהדיא התם דף כ"ד רבא הוה שקיל ואזיל בתריה דרב נחמן בשוקא דגלדאי ואמרי לה בשוקא דרבנן אמר ליה מצא כאן ארנקי מהו א"ל הרי אלו שלו בא ישראל ונתן בה סימן מהו אמר ליה הרי אלו שלו והלא עומד וצווח נעשה כצווח על ביתו שנפל ועל ספינתו שטבעה בים הרי מבוא' כל שהוא במקום שרבים מצויים שם כגון שוקא דגלדאי דרוב גוים היו מצויים שם הרי אלו שלו אפילו עומד וצווח אינו אלא כצווח על ביתו שנפל ועל ספינתו שטבעה בים: ואף על גב דאהא דאיתא התם בדף כ"ד וכן היה רבי שמעון בן אלעזר אומר המציל מן הארי ומן הדוב ומן הנמר ומן הברדלס ומן זוטו של ים ומשלוליתו של נהר המוצא בסרטיא ובפלטיא גדולה ובכל מקום שהרבים מצויים שם הרי אלו שלו מפני שהבעלים מתייאשין מהם כתב הרא"ש וז"ל האי מתייאשין אסרטיא ופלטיא ורבים מצויים שם קאי אכל אינך אפילו עומד וצווח נעשה כצווח על ביתו שנפל עכ"ל הרי משמע דלא הוי כצווח על ביתו שנפל אלא כאינך כגון זוטו של ים וכו' אבל באסרטיא ופלטיא ובמקום שרוב גוים מצויים שם לא אמרינן דהוי כצווח על ביתו שנפל: וכן משמע נמי מדברי הטור ח"מ סימן רנ"ט דלא אמרינן נעשה כצווח על ביתו שנפל אלא בזוטו של ים וכו' אבל באסרטיא ופלטיא ובמקום שרוב גוים מצויים שם לא אמרינן דנעשה כצווח על ביתו שנפל שהרי לא כתב דנעשה כצווח על ביתו שנפל אלא בסעיף י"ג גבי המציל מן הארי וכו' וזוטו של ים ושלוליתו של נהר וכו'.

אבל לעיל מיניה בסעיף ז' גבי מצא במקום שרוב גוים מצוים שם לא כתב אלא משום דודאי נתייאשו הבעלים לכך הרי הוא שלו ואם כן משמע דממקום שרוב גוים מצויים שם אי עומד וצווח חייב להחזיר ולא הוי כצווח על ביתו שנפל. דאי לא תימא הכי הוי ליה לכלול רוב גוים מצויים שם עם המציל מן הארי וכו' וזוטו של ים וכו' אלא ודאי דסבירא נמי דלא אמרינן דנעשה כצווח על ביתו שנפל אלא גבי המציל מן הארי וכו' וזוטו של ים וכו' אבל לא במקום שרוב גוים מצויים שם הא לאו מילתא הוא דודאי הוא דגם הרא"ש סבירא ליה דאפילו ברוב גוים נמי אמרינן דנעשה כצווח על ביתו שנפל ולאו דוקא זוטו של ים וכו' דהרי מייתי בפסקיו הך דרבא דהוה קאזיל בתריה דרב נחמן בשוקא דגלדאי וכו' ואמר ליה מצא כאן ארנקי מהו אמר ליה הרי אלו שלו וכו' ומסיק דנעשה כצווח על ביתו שנפל ועל ספינתו שטבעה בים והא דכתב לעיל מיניה אההיא דהמציל מן הארי וכו' וזוטו של ים וכו' וסרטיא ופלטיא וכו' דהאי מתייאשין קאי דוקא אסרטיא ופלטיא וכו' אבל אינך נעשה כצווח על ביתו שנפל דמשמע מדבריו שמחלק בין זוטו של ים וכו' ובין רוב גוים מצויים דדוקא גבי זוטו של ים וכו' אמרינן דנעשה כצווח על ביתו שנפל אבל לא ברוב גוים זה אינו אלא בסתם דלא ידעינן אם מצא קודם שידע זה שנפל ממנו או אחר כך ושמא מצא קודם שידע זה שנפל ממנו ובאיסור בא לידו התם הוא דאיכא לחלק גבי זוטו של ים וכו' אף על פי דלא ידעו הבעלים עדיין מאבידתם כשמציל זה כגון שלא היה שם ונמצא שמצא זה קודם שידעו הבעלים הרי אלו שלו ואף על פי שאחר כך כשנודע לו מאבידתו הוא עומד וצווח אינו כצווח על ביתו שנפל וכו' משום דרחמנא שריא בכי האי גונא כדיליף מאשר תאבד ממנו ומצאתה מי שאבודה הימנו ומצויה אצל כל אדם יצתה זו שאבודה הימנו ואינה מצויה אצל כל אדם ומייתי לה בדף כ"ב אבל במוצא בסרטי' ופלטי' ובמקום שרוב גוים מצויים שם ואית ליה סימן בגוויה אם מצאה זה קודם שידעו הבעלים מאבידתם חייב להחזיר כיון שבאיסור בא לידו אף על גב דהוא מתייאש אחר כך כשנודע לו מנפילתו מכל מקום חייב להחזיר כיון שמתחלה באיסור בא לידו ולא שרי אלא במצא אחר שידע זה שנפל ממנו דאז הוא מתייאש לכך מפרש הרא"ש הא דקאמר מפני שהבעלים מתייאשין לא קאי אלא אסרטיא ופלטיא וכו' אבל אינך נעשה כמי שצווח על ביתו שנפל ושרי אפילו במצא קודם שידע שנפל:

וחילוק זה בין המציל מהארי וזוטו של ים וכו' ובין מקום שרוב גוים מצויים שם במצא קודם שידעו הבעלים מנפילתו דגבי מציל מארי וזוטו של ים אינו חייב להחזיר ובמקום שרוב גוים מצויים שם חייב להחזיר מבואר בהדיא מסוגיא ר"פ אלו מציאות איתמר יאוש שלא מדעת אביי אמר לא הוי יאוש רבא אמר הוי יאוש פי' רש"י דבר שסתמו יאוש לכשידע שנפל ממנו וכשמצאו עדיין לא ידעו הבעלים שנפל מהן עכ"ל וקאמר בגמרא בדבר שיש בו סימן כולי עלמא לא פליגי דלא הוי יאוש וכו' דכי אתי לידיה באיסורא אתי לידיה בזוטו של ים ושלוליתו של נהר אף על גב דאית ביה סימן רחמנא שריא וכו' הרי מבואר בהדיא דבאותו ענין דלא הוי יאוש במקום שרבים מצויים דהיינו אי מצאו קודם שידע זה שנפל ממנו הוי יאוש בזוטו של ים משום דרחמנא שריא וכו' וכן מבואר נמי מהא דמייתי התם דף כ"ב מנין לאבידה ששטפה נהר שהיא מותרת דכתיב כן תעשה לחמורו וגו' וכן תעשה לכל אבידת אחיך אשר תאבד ממנו ומצאתה מי שאבודה הימנו ומצויה אצל כל אדם יצאתה זו שאבודה היא ממנו ואינה מצוי' אצל כל אדם ואיסורא דומיא דהיתרא מה היתרא בין דאית בה סימן ובין דלית בה סימן שריא אף איסורא בין דאית בה סימן ובין דלית בה סימן אסירא ופירש רש"י וכי היכא דיש סימן אסירא כי אין סימן נמי אסירא היכא דאיכא למימר דלא ידע דנפלה קודם שבא ליד זה ע"כ הרי מבואר דאתקיש איסורא להיתרא ואיסורא היינו במצויה אצל כל אדם כגון במקום שרוב גוים מצויים שם מיירי במצא קודם שידע זה שנפל ממנו דבאיסור בא לידו הוא הדין נמי היתרא היינו זוטו של ים וכו' מיירי נמי במצא קודם שידע זה שנפל ממנו ואפילו הכי שרי משום דרחמנא שריא: הרי מבואר חילוק בין מקום שרוב מצויים שם ובין זוטו של ים דבמקום שרוב גוים מצויים שם אם מצאו קודם שידע זה שנפל ממנו אסור וחייב להחזיר ובזוטו של ים שרי אפילו במצא קודם שידע זה שנפל ממנו אבל אם מצאה אחר שידע זה שנפל ממנו והוא במקום שרוב גוים מצויים שם אף על פי שהוא דבר שיש בו סימן והוא עומד וצווח הרי הוא של מוצאו דנעשה כצווח על ביתו שנפל כרב נחמן בשוקא דגלדאי: ולפי זה שפיר כתב הרא"ש דהא דקאמר מפני שהבעלים מתייאשין מהן קאי דוקא אסרטיא ופלטיא דלא שרי אלא במצא אחר שידעו הבעלים שנפל מהן דאז מתייאשו אבל אי מצאו קודם שידעו הבעלים שנפל מהם לא הוי שרי אפילו במקום שרובן גוים מצויים שם משום דבאיסור בא לידם אבל אינך מציל מן הארי וזוטו של ים וכו' הוה כצווח על ביתו שנפל ואפילו מצאו קודם שידע זה שנפל ממנו שרי משום דרחמנא שריא ולכך הטור ח"מ נמי לא כתב דנעשה כצווח על ביתו שנפל אלא דוקא במציל מן הארי וכו' ובזוטו של ים והתם שרי אפילו במצא קודם שידע זה שנפל ממנו אבל במצא במקום שרוב גוים מצויים לא שרי אלא היכא שמצא אחר שידע זה שנפל ממנו אבל לא בקודם לכן דאזיל בשיטת אביו הרא"ש ז"ל: אבל מכל מקום לכולי עלמא אי מצאו אחר שידע שנפל ממנו והוא במקום שרוב גוים מצויים שרי אפילו בישבו סימן משום דודאי מתייאש ואפילו עומד וצווח אינו אלא כצווח על ביתו שנפל כרב נחמן בשוקי דגלדאי: אבל מכל מקום נראה אם זה שמצא הארנקי אינו עני צריך להחזיר לזה הארנקי עם המעות משום לפנים משורת הדין וכייפינן אלפנים משורת הדין דהכי כתב המרדכי אהא דאמר בפרק אלו מציאות רב יהודה הוה שקיל ואזיל בתריה דמר שמואל בשוקא דבי דייסא אמר ליה מצא כאן ארנקי מהו אמר ליה הרי אלו שלו בא ישראל ונתן בה סימן מהו א"ל חייב להחזיר ומסיק לפנים משורת הדין וכו' כתב המרדכי וז"ל ואשכחנא נמי פרק הגוזל בתרא חייב בבא לצאת ידי שמי' וכיון דחזינן דהוו כייפי להו להני כדאית' סוף פרק האומנין.

גם אנן כייפינן למיעבד לפנים משורת הדין אם היכולת בידו לעשות וכו' וכן פסק ראב"ן ואבי העזרי דכייפינן להו לעשות לפנים משורת הדין ותו התם במרדכי אהא דרבא הוה שקיל ואזיל בתריה דרב נחמן בשוקא דגלדאי וכו' אמר ליה מצא כאן ארנקי מהו אמר ליה הרי אלו שלו ומסיק נעשה כצווח על ביתו שנפל כתב המרדכי וז"ל נראה לראבי' הא דלא כייפינן התם לעשות לפנים משורת הדין אפשר שהמוצא היה עני ובעל אבידה היה עשיר עכ"ל הרי מבואר דכייפינן על לפנים משורת הדין: ואף על גב דהרא"ש כתב הך דרב יהודה הוה שקיל ואזיל בתריה דמר שמואל וכו' ומייתי הא דאמר רב יוסף והודעת להם זה בית חייהם את הדרך זו גמילות חסדים וכו' אשר יעשו זו לפנים משורת הדין וכו' וכתב וז"ל לאו דכייפי ליה דאין כופין לעשות לפנים משורת הדין עכ"ל נראה לי כתב כן אלא דאין כופין בשוטון אבל בהורדת נכסים מודה דכייפינן כיון דנקט לשון חייב להחזיר וכיון דמצינו נמי בסוף פרק דהאומנין ברבה בר רב חנן דתברו ליה הנהו שקולאי חביתא דחמרא וכו' דא"ל רב הב להו גלימייהו א"ל דינא הכי א"ל אין למען תלך בדרך טובים וכו' הרי קאמר ליה דדינא הכי משמע דלפנים משורת הדין הוי נמי דין וכיון דקרי ליה דין ודאי דכייפינן עליה אלא דאין כופין בשוטון אבל בהורדות נכסים כייפינן או אפשר דאפילו בהורדות נכסים לא כייפינן אבל בשמתא כייפינן כדאשכחן בחילוק בין שבועה דאורייתא לשבועה דרבנן דקאמר בפרק שבועת הדיינין דף מ"א ולמר בי רב אשי דאמר בדאורייתא נמי מפכינן מאי איכא בין דאורייתא לרבנן איכא בנייהו מיחת לנכסים בדאורייתא נחתינן לנכסים בדרבנן לא נחתינן לנכסים וכו' ופריך ולרבנן דפליגי עליה דרבי יוסי ואמרי בדרבנן לא נחתינן לנכסים מאי עבדינן משמתינן ליה וכו' הביאו הטור ח"מ סימן פ"ז הרי מצינו דלא כייפינן בהורדות נכסים אבל כפינן בשמתא ושפיר אית לן למימר דלא פליג הרא"ש אבל הנך פוסקים דמייתי המרדכי ראב"ן ואבי העזרי וראבי"ה דכייפינן אלפנים משורת הדין והא דכתב דלא כייפינן היינו דלא כייפינן בשוטון ובהורדות נכסים אבל כייפינן בשמתא וכן פסק מ"ו בב"ח בטור ח"מ סימן י"ב דכופין על לפנים משורת הדין:

וכדי שלא יהא בית מדרשי בטל בלא חידוש אמינא דאית להוכיח מההוא סוגיא דיש לכוף להחזיר אבידה משום לפנים משורת הדין דהכי איתא התם דף כ"ד רב יהודה הוה שקיל ואזיל בתריה דמר שמואל בשוקא דבי דייסא אמר ליה מצא כאן ארנקי מהו אמר ליה הרי אלו שלו בא ישראל ונתן בה סימן מהו א"ל חייב להחזיר תרתי א"ל לפנים משורת הדין כי הא דאבוה דשמואל וכו' ואדרנהו למרייהו לבתר תריסר ירחי שתא לפנים משורת הדין: ואיכא למידק כיון דאהא דאמר ליה חייב להחזיר קשיא ליה תרתי דסותר את דבריו הראשונים שאמר הרי הוא שלו אם כן מתחלה מאי קסבר דקמבעיא ליה בא ישראל ונתן סימן מהו אמאי לא קפשיט ליה לעצמו דודאי אינו חייב להחזיר דאי לאו הכי אלא חייב להחזיר הוה סתירה למה שאמר ליה הרי הוא שלו כדפריך ליה באמת אחר כך תרתי ואם כן הא דקמבעי' לי' בא ישראל ונתן סי' מהו דקארי לי' מאי קארי לי' אמאי לא הוה פשיטא ליה דאינו חייב להחזיר כיון שכבר אמר ליה מר שמואל הרי הוא שלו:

אלא נראה ליישב דהכי פירש סוגיא זו תחלה קא מיבעיא ליה מצא כאן ארנקי מהו אם חייב להכריז או לא אמר ליה הרי אלו שלו מפני שרוב גוים מצויים שם חזר וקא מיבעיא ליה בא ישראל ונתן בה סימן מהו אם צריך להחזיר לפנים משורת הדין או לא דאפשר דאפילו לפנים משורת הדין אינו צריך להחזיר משום דגם לפנים משורת הדין יש חילוק כמו שמחלקין התוספות שם בד"ה לפנים משורת הדין וכו' והיינו דאין צריך לעשות לפנים משורת הדין אלא היכא שאחרים חייבים מן הדין והוא פטור מן הדין אז צריך לעשות לפנים משורת הדין כגון רבי ישמעאל ברבי יוסי דהוה זקן ואינו לפי כבודו ופגע בההוא דהוה דרי פתכא דאופי דמייתי באלו מציאו' ד' ל' אבל היכא דכולי עלמא פטורים אינו צריך לעשות אפילו לפנים משורת הדין אלא שמכל מקום מסקי התוספות שם היכא דלית ליה פסידא צריך לעשות לפנים משורת הדין אפילו במקום שכולי עלמא פטורים יעויין שם בתוספות דהכי כתבו לפי המסקנא ולרב יהודה הוה קא מיבעיא ליה הא מילתא כיון דכולי עלמא פטורים אינו צריך להחזיר לפנים משורת הדין או שמא כיון דלית ליה פסידא צריך להחזי' לפנים משורת הדין אף על פי דכולי עלמא פטורים אמר ליה חייב להחזי' וכיון ששמע רב יהודה ממר שמואל דאמר חייב להחזי' משמע ליה מדאמ' לשון חייב דלאו לפנים משורת הדין קאמר לא הוה ליה למימר לשון חייב אלא הוה ליה למימ' יחזיר ומדאמ' לשון חייב להחזיר משמע שמן הדין חייב להחזי' לכך פריך ליה תרתי הא דבריך סותרים זה את זה דמתחלה קאמרת הרי הוא שלו ועכשיו אמרת חייב להחזי' אמר ליה לפנים משורת הדין כלומ' הא דאמינא לך חייב להחזיר היינו לפנים משורת הדין חייב להחזיר דגם בלפנים משורת הדין שייך למינקט לשון חייב והיינו דכייפינן על לפנים משור' הדין:

וכיון דהכי הוא דנקט לשון חייב להחזיר להורות דכייפינן על לפנים משור' הדין על כרחך צריכין אנו למימר דלאו לכל אדם כייפינן אלא יש שכופין אותו על לפנים משורת הדין ויש שאינן כופין אותו על לפנים משורת הדין דאי לכל אדם כופין על לפנים משורת הדין למה אמר תחלה הרי הוא שלו הא חייב להכריז ולהחזיר למי שיתן סימן וכופין אותו על כך אלא על כרחך דלהכי אמר תחלה הרי הוא שלו להורות שאין כופין אותו להחזיר והא כיצד תחלה אמר הרי הוא שלו להורות שאין כופין אותו להחזיר ואח"כ אמר חייב להחזיר שכופין אלא כשהוא עני הרי הוא שלו ואפילו לפנים משורת הדין אינו חייב להחזי' אבל כל שהוא אינו עני חייב להחזיר וכופין אותו להחזיר ולהכי נקט לשון חיוב חייב להחזיר להורות שכופין אותו להחזיר לפנים משורת הדין: ויש לי לדייק מדברי המרדכי כל שהמוצא אינו עני אף על גב דלאו עשיר הוא צריך להחזיר וכופין אותו על לפנים משורת הדין שכתב וז"ל גם אנן כייפינן ליה למיעבד לפני' משורת הדין אם היכולת בידו לעשות וכו' הרי לא נקט אם הוא עשיר אלא אם היכולת בידו והיינו כל שאינו עני מיקרי יכולת בידו וכופין אותו על לפנים משורת הדין וגם יש לדייק מדברי המרדכי אף על פי שבעל אבידה הוא עשיר מכל מקום כיון שהמוצא אינו עני כופין אותו על לפנים משורת הדין שכתב וז"ל נראה לראבי"ה הא דלא כייפינן התם לפני' משורת הדין אפשר שהמוצא היה עני ובעל אבידה הוה עשיר משמע אבל אי לאו שהמוצא הוא עני אף על פי שבעל אבידה עשיר כייפינן ליה על לפנים משורת הדין וכן נמי אם אין בעל אבידה עשיר אע"פ שהמוצא הוא עני כייפינן לי' על לפנים משורת הדין דדוק' בדאיכא תרתי למעליית' שהמוצא הוא עני ובעל אבידה הוא עשיר התם הוא דלאכייפינן לי' על לפנים מש"ה אבל בשאין המוצא הוא עני אע"פ שבעל אבידה הוא עשיר או שהמוצא הוא עני אלא שגם בעל אבידה לאו עשיר הוא כייפינן ליה על לפנים משורת הדין:

תוכן העניינים

שו"ת צמח צדק הקדמון

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה