שו"ת צמח צדק הקדמון· רבי מנחם מנדעל בן אברהם קרועמל
שאלה פ"ב
שוכן סנה.
את שלומו יענה. האלוף התורני.
אבן פנה.
רב תבונה.
כמהר"ר יצחק: עתה באתי להודיע לך שקבלתי כ"י על ידי ציר בגוים. ואשר שאלת אותי בעובדא דאתי לידך באלמנה שניסת לכהן ח"י אייר תי"ד לפ"ק.
ואחר כך בתשרי ט"ו בו. ילדה ולד נגמרו שעריו וצפרניו וקול בכייתו נשמע ברמה ככל ולד שכלו לו חדשיו ומתחלה היתה מכחשת לגמרי ואמרה שלא זנתה כלל אלא מבעלה הכהן נתעברה אחר שנשאה וילדה למקוטעין.
עד שלבסוף אחר שבעלה חקר ודרש אותה והבטיחה שלא יבגוד בה אז הודית שזינתה באלמנות' עם בעל אחותה וממנו נתעברה וכן הודית נמי אח"כ בפני נשים זקנות. וגלית את דעתך שיש לאוסרה על בעלה הכהן כיון שנבעלה לאסור לה שעשאה זונה.
וזונה אסורה לכהן מדאורייתא. ולא אמרינן דילמא נתנה עיניה באחר כיון שלא אמרה כן מעצמה אלא אחר החקירה והדרישה אמרה כך דכך משמע לך דלא תלינן בנותנת עיניה באחר אלא דוקא היכי שאמרה היא מעצמה טמאה אני לך אבל לא כשאמרה על ידי החקירה והדרישה.
ועוד כיון דאיכא רגלים לדבר שהרי ילדה ולד של קיימא לה' או לו' חדשים למאן דסבירא ליה חדשים גרמו וזה אי אפשר שהולד של חמשה חדשים יהא קיים. דאעפ"י שאפשר הוא שבוכה אבל להיות קיים אי אפשר כהובא בש"ע מטור א"ה סימן ד' סעיף י"ד וכיון דאיכא רגלים לדבר תו לא תלינן בנתנה עיניה באחר כהובא בש"ע מטור א"ה סימן קט"ו.
אלו הן תורף דבריך בשאלתך בשינוי לשון קצת לתוספות ביאור: תשובה מה שכתבת בהחלט שהולד הזה הוא ולד של קיימ' והאיך אפשר שהולד של ה' חדשים יהא קיים אף על גב דאפשר שהוא בוכה אבל להיות קיים אי אפשר: הנה לא דקדקת שפיר כי הנה אעפ"י שהאמת כן הוא שהולד של ה' חדשים אי אפשר לו להיות קיים מכל מקום בנדון דידך שעדיין לא חי הולד שלשים יום לא מצית להוכיח שאינו של ה' חדשים דמאן לימא לן שהוא ולד של קיימא דילמא באמת אינו ולד של קיימא הוא כיון דעדיין לא חי שלשים יום וכל שלא שהא באדם שלשים יום הרי הוא נפל כדאיתא ביבמות פרק הערל דף פ' ע"ב: תניא רשב"ג אומר כל ששהה שלשים יום באדם אינו נפל.
מבואר מזה אבל כל זמן שלא שהא ל' יום הוה נפל. ואם כן בנדון דידך דילמא לא נולד אלא לה' חדשים ובאמת הוה נפל.
אף על גב דנגמרו שעריו וצפרניו ובוכה בקול חזק אין בכך כלום דבן ח' נמי נפל הוה ואינו יכול להתקיים ואפילו הכי נמצא שצורת הולד הוה בשל קיימא ובוכה בקול חזק וחי כמה ימים עד סמוך לשלשים יום. ואי משום השלמת יצירת הולד של ה' חדשים אינו דומה ליצירת הולד של שמנה חדשים הא אפשר דטבע אב ואם קא גרמו אם הם רמי הקומה וענין זה נמצא מבואר בב"י בסוף הטור א"ה בשם תשו' ה"ר דורא"ן.
יעויין שם. ואם כן מצד זה היה אפשר לומר שהולד הזה אינו אלא של ה' חדשים ומבעלה כהן נתעברה אחר שנשאה כל זמן שעדיין לא חי הולד שלשים יום.
אלא לעיקר דמילתא אין נפקותא בזה כיון שהיא עצמה אומרת שמזנות נתעבר' מבעל אחותה ואין אנו צריכין לדון אלא אם היא נאמנת לומר כן כיון שעל ידי כן תיאסר לבעלה כהן דילמא היא נתנת עיניה באחר ובין שיהיה הולד חי ל' יום ובין שלא יהיה חי שלשים יום איכא לאסתפוקי בזה דאם לא יהיה חי שלשים יום מספקינן דילמא לא זינת' כלל ונולד הולד לחמשה חדשים מבעלה זה ונפל הוא.
ואם יהיה חי שלשים יום הרי ברור הוא שזנתה קודם שנשאת לבעלה זה. מכל מקום מספקינן דילמא לא זינתה עם מי שאסור לה כמו שאמרה היא שזנתה עם בעל אחותה כדי לאוסרה את עצמה על בעלה ומשום דעיניה נתנה באחר אמרה כך.
ואפשר שזנתה עם אחר שאינו אסור לה: ויראה כיון דאיסור כהונה הוא יש להחמיר כדאמר ביבמות פרק האשה רבה דף פ"ח ע"ב איסור כהונה שאני. ויש להורות בנדון זה כיון דאיכא הוכחה טובא דקושטא קאמרה שהרי לא הודית מיד מעצמה אלא אחר החקירה והדרישה ואחר ההבטחה שהבטיחה בעלה שלא יבגוד.
בה ומתחלה היתה לגמרי מכחשת תו לא תלינן בנתנה עיניה באחר אלא חייב בעלה להוציאה כיון דאיסור כהונה הוא. אבל אי לא הוה משום איסור כהונה אף על גב דאיכא רגלים לדבר והוכחה טובא דקושטא קאמרה לא הוה אסרינן לה על בעלה דדילמא נתנה עיניה באחר: הא שכתב מכ"ת דהוי כאן רגלים לדבר וכיון דאיכא רגלים לדבר תו לא תלינן בעיניה נתנה באחר כדאיתא בש"ע סימן קט"ו.
הא ליתא דאין כאן רגלים לדבר אי משום דכיון שהולד הוא של קיימא הא פשיטא לאו מילתא הוא דאפילו אי הוה כבר חי ל'יום והיה ודאי של קיימא אפי' הכי לא הוה רגלים לדבר אלא לזנתה קודם נישואין. אבל מכל מקום לא הוה רגלים לדבר שזנתה עם מי שאסור לה שתהא אסורה לבעלה כהן על ידי אותו זנות.
ושמא האמת כן הוא שזינתה אבל לא עם מי שיהא אסורה לו כמו שאמרה היא שזינתה עם בעל אחותה. אלא עם אחר זנתה ומשום שנתנה עיניה באחר אומרת כך כדי שתיאסר על בעלה הכהן ואי משום דמתחל' היתה מכחש' לגמרי ולא הודית אלא לבסוף מתוך החקירה והדרישה ומתוך ההבטח' שהבטיח' בעלה שלא יבגוד בה דהוה הוכחה טובא דקושטא קאמרה שהרי ניחא לה למיקם תחת בעלה שלא הודית אלא אחר הבטחתו שלא יבגוד בה הא נמי לא מהני לענין שלא ניחוש לנתנה עיניה באחר.
דאכתי חיישינן להכי משום דאפשר מתחלה היתה מכחשת משום שהיתה מתביישת על שזינתה ורצתה לכחוש לגמרי ואמרה שלא זינתה כלל. אלא לבסוף שראתה שמיצירת הולד ניכר שכלו לו חדשיו ולא תוכל לעמוד בהכחשתה.
או נתנה בדעתה לומר שזינתה עם בעל אחותה כדי שתיאסר על בעלה הכהן משום דעיניה נתנה באחר: ואף על פי שנראה מענינה בהפך שלא הודית אלא לאחר ההבטחה מבעלה שלא יבגוד בה. מכל מקום אפשר שמערמה עשתה כן שלא הודית מיד כדי שתהיו מאמינים לדבריה ותיאסר על בעלה.
והכל הוא משום דעיניה נתנה באחר: וכה"ג נמצא בתשובת מיימון להל' אישות המתחלת מעשה באדם אחד כהן שראה אשתו הולכת נגד בחור אחד במקום יחוד וכו'. שוב פעם אחרת שכב הכהן על מטתו בלילה וכו' ושמע מאחורי הכותל שהיו ביחד ומחמת קול נשימתן הבין שקלקלו וכו' והתיר מהר"ח.
וכתב בסוף התם וז"ל. ואני המעתיק נראה לי להביא ראיה לדברי מ"ו שי' מההוא עובדא דמייתי בשלהי נדרים וקאמר דלמא נתנה עיניה באחר והשמיע קול תשמיש כדי שיוציאנה הכי נמי דלמא נתנה עיניה באחר והשמיע קול תשמיש כדי שיוציאנה.
דאם לא נאמר כן אלא נאסר אותה עליו אם כן מה הועילו חכמים בתקנתם דחשו לעיניה נתנה באחר כל הנותנת עיניה באחר תוכל למצוא לה דרך לפטור מבעלה בדרך הזה עכ"ל. ואם כן אית לן למילף מהתם מקל וחומר השתא התם דמשיאה לעצמה שם רע על שנתייחדה עם בחור בסתר והשמיע קול הנשימה כדרך המנאפים ומפסדת על ידי כך כל חזקתה הטוב שהיה לה עד עתה אפילו הכי אמרינן דמערמת לעשות כך כדי ליפטר מבעלה.
נדון דידן שכבר היא מוחזקת לזונה כיון שילדה לה' חדשים והיא יודעת האמת שזינתה קודם הנשואין ויהיה ולד של קיימא ולא תוכל להכחיש. או לפי מה דדנין אנו השתא כאלו היה כבר חי שלשים יום שכבר הפסידה חזקתה הטוב לא כל שכן דאית לן למימר שאומרת שזינתה עם בעל אחותה משום שמא נתנה עיניה באחר.
ואף על גב דמשיאה את עצמה בשם רע דחמיר טפי בזה שאומרת שזינתה עם בעל אחותה. אפשר דלא איכפת לה בזה דעיקר קפידא דידה הוה בושת הזנות.
וכיון דכבר נתביישה בזה תו לא איכפת לה לחלק בין זינתה עם גבר בעלמא או עם בעל אחותה: וליכא למימר כיון דלפי דבריה שנתעברה מבעל אחותה הוה הולד מדאורייתא ממזר ואי לאו דקושטא קאמרה לא הוית מקלקלה לולדה דידה הא כבר אסקינן ביבמות פרק האשה רבה דף נ"ד ע"א דאקלקולא דידה חיישו אקלקולא דזרעא לא חיישי.
ולכך אלו בכה"ג הוה שלא במקום איסור כהונ' לא היה מצינן לאוסר' על בעל' דתלי' למימר דעיני' נתנה באחר דהא דכ' בפסקי' וכתבים סי' רכ"ב והובא בהג"ה ש"ע מטור א"ה סימן קט"ו סעיף ו' דהיכא דאיכא רגלים לדבר לא תלינן בנתנה עיניה באחר היינו דוקא דאיכא רגלים לדבר בלאו הכי על הזנות אז אמרינן דמהימנת אי אמרה טמאה אני לך ולא תלינן בנותנת עיניה באחר.
אבל היכא דליכ' רגלים לדבר על הזנות עצמו אע"פ דאיכא רגלים לדבר והוכח' דקושט' מה שאמרה טמאה אני לך אכתי חיישי' דילמא נתנה עיניה באחר. ואערומי קמערמת ועבדה הכי כדי שיוציאנה.
והכי דייקא דברי הרב התם בפסקים וכתבים למי שמעיין שם. לכך בנדון דידן אלו לא הוה בעלה כהן לא הוה מצינן לאוסרה על בעלה דכיון דליכא רגלים לדבר בלאו הכי שזנתה עם האסור לה אכתי חיישינן לשמא נתנה עיניה באחר.
אלא לפי דנ"ד דהוה במקום איסור כהונה דחמיר טפי יש להחמיר ולומר דודאי קושטא קאמרה כיון דהוכחה טובא איכא ולא תלינן בנותנה עיניה באחר. דאיסור כהונה שאני כדאמרינן יבמות דף פ"ח: ואף על גב דההוא מעשה דמייתי בתשובת מיימון שהבאתי לעיל בסמוך מיירי נמי באשת כהן ואיכא הוכחה טובא ואפילו הכי מסיק המעתיק התם דאמרינן דילמא נתנה עיניה באחר ולא חייש לאיסור כהונה הא כבר העלה מהרא"י בפסקיו סי' רכ"ב דלא אמרינן איסור כהונה שאני אלא היכא דלא הוה איסורא אלא משום כהונה דלגבי ישראל הוה שריא ולגבי כהן הוא דאסור התם הוא דאמרינן דאיסור כהונה שאני וחמיר טפי ואזלינן בספיקא לחומרא מה שאין כן בשאר איסורים.
אבל מידי דשייך בישראל כמו בכהן כגון שאמרו שזינתה תחת בעלה דנאסרת לישראל כמו לכהן אין חילוק בין כהן לישראל ולעולם תלינן דנתנה עיניה באחר כיון דאין האיסור תולה באיסור כהונה. יעויין שם בפסקי מהרא"י סימן רכ"ב שכתב שכן משמע מפירוש רש"י ביבמות פרק האשה רבה דף פ"ח עמוד ב' דקאמר איסור כהונה שאני פירש רש"י התם קודם לזה בסמוך בד"ה אלא כה"ג דנישאת תחלה לא' מעידיה ואחר כך באו עדים שהוא חי באותה שעה ומת ולא רצה להוציאה ועובר משום זונה עכ"ל רש"י.
הרי פירש דמיירי באיסור שאינו אלא לכהן. לכך בעובדא דתשובת מיימון אף על גב דבעל כהן הוה מכל מקום כיון דאיסורא לאו בכהן תליא לכך שפיר קאמר דילמא עיניה נתנה באחר.
אבל בנדון דידן דאיסורא תליא דוקא באיסור כהונה שהיא אומרת שזינתה עם בעל אחותה דלישראל הוה שריא אלא שלכהן נאסרה לכך אית לן למימר דאיסור כהונה שאני וחמיר טפי ולא תלינן בנתנה עיניה באחר ואסורה היא לבעלה הכהן וצריך להוציאה בגט וא"צ ליתן לה כתובה רק מה שהכניסה לו צריך להחזיר לה מה שהוא עדיין בעין מאותן הדברי' או מה שבא חליפיהן: ומכל שכן לחד שינוייא בפי' הר"ן בגמרא שילהי נדרים דף צ' ע"ב בטמאה אני לך דהא דתלינן בנותנת עיניה באחר אינ' אלא כשאומרת נאנסתי ולכשר נבעלתי אבל לא כשאומרת שנטמאת מפסול לה.
יעוין שם.
דבר פשוט הוא דבנדון דידן שאומרת שזינתה עם הפסול לה דהיינו בעל אחותה דלא תלינן בנותנת עיניה באחר ואינה מותרת לבעלה. אף על גב דמסיק התם דאין במשמע כהאי שינוייא ומשני לקשיותו בשינוייא אחרינא.
מכל מקום שפיר דמי למיעבד סניף לדברינו משינוייא דא שיש להחמיר בנדון דידן דאינה מותרת לבעלה הכהן. דכהאי גונא מצינן טובא דעבדינן סניף לפסק הלכה אפילו ממה דלא קאי אליבא דמסקנא.
כמו שכתב נ"י ביבמות פרק האשה שהלכה דילמא בגמלא פרחא אזיל. אי נמי בקפיצה.
אי נמי מילי מסר וכו' כתב עלה נ"י וז"ל. והך טעמא דמילי מסר הוא עיקר כי לגמלא פרחא ולקפיצה לא חיישינן וכו' אלא נקטינן הכי לסניפין בעלמא עכ"ל.
הרי מבואר דיכולין לעשות סניף לעיקר הדין אפילו ממילתא דלא קאי אליבא דמסקנא: כללא דמילתא דבנדון דידן לא תלינן בנותנת עיניה באחר וחייב הבעל להוציאה בגט ואינו צריך ליתן לה כתובה רק מה שהכניסה לו צריך להחזיר לה מה שהוא עדיין בעין מאותן דברים או מה דאתי מחמתייהו בחליפין וכיוצא בזה ולמנין אםיוכל הבעל להיות עמה בבית כל זמן שאינה מגרשה נראה דצריכין הרחקה שלא ידורו יחד בבית אחד אפילו על ידי בני ביתם שמשמרם ואף על גב דמועיל בכי האי גונא באשת כהן שנאסרה עליו משום שבויה כהובא בטור א"ה סימן ז' הא מבואר התם בב"י דאינו אלא כשנאסרה מספק אבל לא בידעינן ודאי שזינתה וכן משמע מלשונו בש"ע שכתב וז"ל אשת כהן שנאסרה עליו משום שבויה הואיל והדבר ספק הרי זו מותרת לדור עמה בחצר אחד וכו' עכ"ל.
הרי דקדק וכתב הואיל והדבר ספק לאפוקי בודאי נטמאת דלא. ובנדון דידן שאמרה היא שזינתה עם בעל אחותה הפסולה לכהן.
אף על גב דלגבי בעלה הוה ספק מכל מקום לגבי דידה הוי ודאי והיא שויה אנפשה חתיכה דאיסורא לכהן. ולכך צריכה היא לצאת מביתו של הבעל מיד אחר שתוכל לילך אחר לידתה: ולקרא שם ולד ליכא נפקותא תקרא אם הילד שם לולדה בתה כרצונה בביתה ולא יטפלו בה אנשי הקהל כטעם רבי משה הדרשן בפרה אדומה.
הנראה לעניות דעתי כתבתי. וה' יצילנו משגיאות: ויראינו מתורתו נפלאות.
ויעשה עמנו לטוב' אות: