אור ברסלב

שו"ת צמח צדק הקדמון· רבי מנחם מנדעל בן אברהם קרועמל

שאלה עא

שאלה ע'

עובדא הוה בהיותי בק"ק טריבטש שלחו לפני המורה אווזא שלאחר שהסירו הנוצות מעל ראשה נראה גומא על הגלגלת והעור על הגלגלת היה שלם רק שהעור היה כפוף לתחת והיה נראה כעין גומא וכאשר התחילו לחתוך בעור כדי לפצוע הראש נראה בגלגלת סדק ושלח המורה אלי להורות באווזא זו אם כשירה היא או טריפה.

והייתי קולף העור כולו מעל הראש מעצם הגלגלת ומצאתי שעצם הגלגלת היה נסדק ופתוח כזה והגיע עד הקרום על המוח והקרום היה קיים והיה ניכר שמתולדתו הוא כך כי העצם במקום הסדק לא היה חד כאשר רגיל להיות כשהסדק הוא ע"י שבירה או מכת חרב אלא היה חלק ושלם בכל סביבותיו: בכן אמרתי ראה זה דבר חדש הוא וכיון שרש"י והרא"ש והטור י"ד סימן ל' וכל האחרונים כתבי דאווזות דידן כעוף של מים דיינינין להו ואפילו בלא ניקב העצם אלא כל שהוא טריפה כל שכן היכא שהסדק הוא ארוך ורחב כמו באווזא זו דיש להטריף אע"ג דניכר הוא שאין סדק זה נעשה על ידי חולי או על ידי שבירה או על ידי מכת חרב אלא שנברא כך מתולדתו אפילו הכי יש להטריף דלא שנא בטרפות הניקוב בין שיהיה מחמת חולי ובין שיהיה נברא כך ניקוב.

וכי תימא כיון דבניטול מצינו חילוק לדעת הרמב"ם דאינו טריפה אלא בניטול ביד או בחולי אבל לא בנברא כך חסר הביאו הטור י"ד סימן נ' ואם כן דילמא לדידיה הוא הדין נמי בניקב הדין כך שאינו טריפה אלא בניקב מחמת חולי או ביד אבל לא בשנברא כך ניקב והא דמחלק כך בניטול ולא חילוק כן בהדיא גבי ניקב משום דכל שכן הוא מניטל דכיון דאפי' בניטל הוא כשר אם הוא מתולדתו מכל שכן ניקב דכשר הוא אם הוא מתולדתו.

ולא נקיט ניטל אלא לרבותא וניקב אתיא במכל שכן: ואפילו להרשב"א שחולק על הרמב"ם ואינו מחלק בניטל בין ניטל ביד ובחולי ובין נברא ניטל דילמא מכל מקום בניקב מחלק דלכאורה משמע מדבריו כך הביאו ב"י בסוף סימן מ"א בטור י"ד דהתם מביא דברי הרמב"ם שמחלק בין ניטל ביד ובחולי ובין ניטל שנברא כך ודייק אם לא תאמר כן נמצאת החסירה והנטולה אחת וכו' ומביא דברי הרשב"א שכתב עליו וז"ל.

ולא יראה לי כן שהרי הכבד אחד מהמנויים בניטלים וכו'. ולא מנו נטולה וחסורה אלא ללמדך שאחד ניטל ביד ואחד שחסר מן התולדה טריפה שלא ליתן פתחון פה לבעל דין לחלוק ולומר שדוקא שחסרה מתולדה אבל היה לה וניטל כשרה או בהפך עכ"ל הרי מבואר דלכך נקט נטולה וחסירה משום דלא תחלוק בין ניטל על ידי חולי וביד ובין נברא כך נטולה מכלל דמסתברא לחלק בכך כיון דאיצטריך התנא למיתני תרתי נטולה וחסורה ואם כן בניקב דלא תני תרתי דילמא האמת כן הוא דאינו מטריף אלא בניקב בחולי או ביד אבל לא בניקב מתולדתו הא ליתא בין להרמב"ם ובין להרשב"א דלתרווייהו מוכח דכל אבר שנקב מטריף בו מטריף אפי' בניקב מתולדתו שנברא כך: דלהרמב"ם שהרי כתב וז"ל כל שאמרו בו חכמים שאם ניקב במשהו טריפה כך אם ניטל כולו טריפה בין שניטל בחולי או ביד ובין שנברא חסר וכו' עכ"ל ואי איתא דניקב גופה אינו מטריף אלא בניקב על ידי חולי או ביד אבל לא בנברא כך ניקב אם כן תקשה מנא לן דניטל מטריף באותו אבר כך אפילו בשנברא כך דהא ניטל לא אתיא אלא מניקב והיאך יהיה הלמד חמור מן המלמד ואפילו אי סבירא ליה דניטל חומר מניקב ואתיא במכל שכן מניקב הא מכל מקום דיו לבא מן הדין להיות כנדון מה ניקב אינו מטריף אלא בחולי או ביד אף ניטל אינו מטריף אלא בניטל ביד או בחולי אבל לא בנברא כך ניטל אלא על כרחך צריכין אנו לומר דכל אבר שאמרו בו חכמים ניקב טריפה היינו אפי' בשניקב מתולדתה שנברא כך ניקב הוא טריפה משום דקים להו דחיותא תליא ביה טובא ומטריף אפי' בניקב כל שהוא והוא הדין נמי בניטל נמי טריפה ובכל גונא הוה טריפה דאתיא מניקב וכשם שבניקב מטריף אפילו בשנברא ניקב הוא הדין בניטל מטריף אפילו כשנברא כך ניטל אבל כל האבר דאין הנקב מטריף בו אלא ניטל סבירא ליה להרמב"ם כיון שאין החיות תליא ביה כל כך שהרי לא מטריף בניקב אלא בניטל שפיר מצינן למימר דאינו מטריף אלא בניטל ביד או בחולי אבל כשנבר' כך ניטל אותו אבר אינו מטריף כיון דאין חיותא תלויה כל כך באותו אבר שהרי על ידי ניקב לא מטריף יש לנו נמי לומר דאפי' על ידי ניטל לא מטריף אלא בניטל ביד או בחולי דכאיב ליה טובא אבל לא בשנברא כך ניטל זה נ"ל ברור:

ולהרשב"א כל שכן הוא כיון דאפילו בניטל אינו מחלק בין ניטל ביד או בחולי ובין ניטל מתולדתו אף על פי שאותו אבר אינו מטריף בניקב אלא בניטל והיה מסתברא לחלק בניטל כמו שמחלק הרמב"ם אפילו הכי אינו מחלק וס"ל דניטל מטריף בכל גונא אפילו בניטל מתולדתו מכל שכן ניקב היינו אבר שאמרו בו שאפי' ניקב מטריף דמטריף בכל גונא בין ביד ובחולי ובין שניקב מתולדתו דמהיכי תיתי לחלק והא דתנא התנא בניטל תרתי נטולה וחסירה כדי שלא יהא פתחון פה לבעל הדין לחלוק בין ניטל ביד ובחולי ובין ניטל מתולדתו ולא תני נמי תרתי בניקב היינו משום דבניקב לא איצטרך דכיון דחיותה של הבהמה תליא באותו אבר כל כך דנעשה טריפה אפילו בניקב כל שהוא ודאי דמטריף אפילו בניקב מתולדתו אבל כל אבר דאין הנקב מטריף בו אלא ניטל התם הוא דסלקא דעתך אמינא כיון דאין חיותא של הבהמה תלוי כל כך באותו אבר שהרי לא נעשה טריפה בניקב אלא בניטל הוא הדין נמי דאפילו בניטל לא יהא טריפה אלא בניטל ביד או בחולי אבל לא בניטל מתולדתו כיון שאין חיותה תליא כל כך באותו אבר הוצרך למיתני תרתי נטולה וחסירה ללמדך שאפילו ניטל מתולדתו נמי מטריף אבל כל אבר שהנקב מטריף בו לא הוצרך למיתני תרתי דכיון שחיותא תליא כל כך באותו אבר שאפילו נקב כל שהוא מטריף ודאי דאין חילוק היאך ניקב והוא טריפה בין שיהיה על ידי חולי ויד ובין שיהיה מתולדתו:

ואע"ג דלכאורה משמע מתשובת הרשב"א סימן שפ"ג שנקב מתולדתו אינו מטריף שכתב שם וז"ל שאלת נקב שנמצא בדקין סמוך לקיבה והולך בשיפוע וכו' ונראה מענינו שנברא כןבשעת יצירת הבהמה ואומרים קצת אנשים שכן דרכן של רוב הבהמות הודיעני מהם תשובה כל שנקבו הדקין בין בנקב שוה בין בנקב משופע טריפה ואותן קצת אנשים שאמרו לך שדרך רוב הבהמות כך אין שומעין להם וכו' שאנו לא ראינו כן להבהמות כלל כל שכן לרובן ושאלתי לבקיאי הקצבים ואמרו לי כי זה מנגיחות בהמה אחרת שכן דרכן ולפיכך עובר הנקב בשיפוע למעלה לפיכך אסור וכו' עכ"ל משמע דלא הטריף אלא משום דלא האמין לאומרים שהוא כן מתולדתו אלא האמין לקצבים הבקיאים שאמרו שהוא מנגיחת בהמה אחרת אבל אלו היה מאמין להם היה מכשיר דאי לא תימא הכי תקשה למה ליה להחזיק לשקרנים אותן שאמרו שהוא כן מתולדתו תיפוק ליה אפילו אי דבריהם אמת הות טריפה משום דכל נקב מטריף אפילו כשהוא מתולדתו אלא ודאי דסבירא ליה להרשב"א דנקב כשהוא מתולדתו אינו מטריף ולכך הוצרך לומר שהם משקרים מה שהם אומרים שהוא כן מתולדתו אלא מנגיחת בהמה אחרת ולכך הטריף הא לאו מילתא הוא דודאי גם הרשב"א סבירא ליה דכל נקב מטריף אפילו כשהוא ניכר שהוא מתולדתו והא דהוצרך הרשב"א לומר ששקר הוא מה שאומרים שרוב הבהמות הם כן ושהקצבים הבקיאים אמרו נו שהוא מנגיחת בהמה אחרת לא תידוק מיניה הא לאו הכי לא היה מטריף אלא הכי הם המשך דברי הרשב"א בתשובה זו לפי שהשואל כתב שמקצת אנשים הם אומרים שכן דרכן של רוב הבהמות והיינו אפי' בהמות שהן גדולים וחיו כבר כמה שנים ורוצים לומר כיון שנקב זה נראה מענינו שהוא מתולדתו ונמצא בבהמה שחיתה כבר שתים ושלש שנים ודאי דאין נקב כזה מטריף:

דאלו היה מטריף לא היתה הבהמה יכולה להיות חיה כל כך שנים על זה כתב הרשב"א שאין להאמין להם כיון שהוא נגד דברי רבותינו ז"ל שאמרו בניקבו הדקין והוית טריפה מפני שאין כמוה חיה וצריכין אנו לומר שנקב כזה אם נמצא בבהמה גדולה שחיתה כבר יותר מי"ב חדש ודאי שאינו מתולדתו כדי לקיים דברי רבותינו ז"ל שאמרו שאין כמוה חיה והרשב"א לטעמיה אזיל שכן כתב נמי בתשובה סימן צ"ח ביתרת אבר שנמצ' בבהמה וחיתה כבר יותר מי"ב חדש שצריכין אנו להכחיש אותן ולומר שמא נתחלפה בהמה זו באחרת או שמא טעה וכיוצא בזה כדי לקיים דברי רבותינו ז"ל ויעוין שם כי האריך בזה ונדון זה נקב שנמצא בדקין שנראה מענינו שהוא כן מתולדתו כל שכן הוא שיש להכחיש אותה ולומר שאינו מתולדתו דהשתא יתרת אבר שבודאי מתולדתו הוא והם מכירין לאותה בהמה שהיתה כבר יותר מן י"ב חדש כתב שצריכין להכחיש אותן ולומר שמא נתחלפה בהמה זו באחרת וכו' כדי לקיים דברי רז"ל נקב כזה שנמצא בדקין דלא ידעינן בודאי שהוא מתולדתו לא כל שכן שיש לנו להכחיש אותם ולומר דלאו מתולדתו הוא כדי לקיים דברי רבותינו ז"ל ואי משום שנראה מענינו שהוא מתולדתו ודאי דאין זה כלום דאפשר שהנקב נעשה תוך י"ב חדש על ידי קוץ או חולי והעור נתרפא מבפנים סביב הנקב המפולש עד שנראה שהוא כן מתולדתו ואינו מתולדתו וכן נמצא בנשים בנקבי תנוך האוזן שהנקב בתנוך האוזן הוא מפולש והעור מבפנים סביב הנקב נתרפא עד שנראה שהוא כן מתולדתו ואינו מתולדתו ולכך ליכא היכר כלל להכיר שהוא כן מתולדתו והא דמסיים הרשב"א וכתב ששאל לקצבים הבקיאים ואמרו לי שאינו מתולדתו אלא מנגיחה בהמה אחרת לא תידוק מזה הא אי לא הוה שומע כך מהקצבים לא היה מטריף דלא כתב הרשב"א כך לעיקר הדין דהוא הדין אפילו אי לא היה שומע כך מהקצבים היה מטריף משום דאין להאמין שתחיה הבהמה יותר מן י"ב חדש אם יש לה נקב אלא שכתב האמת שגם הקצבים הגידו לו שנקב כזה הוא מן נגיחת בהמה אחרת ואינו מתולדתו:

וכן משמע מדברי מהרש"ל בים של שלמה בפרק אלו טריפות סימן נ"ה שגם הוא מפרש דברי הרשב"א בתשובה זו סי' שפ"ג שהטריף הנקב בדקין שנראה מענינו שהוא כן מתולדתו היינו משום שהוא נגד רז"ל שתחיה בהמה יותר מן י"ב חדש אם יש לה נקב ואין חילוק בין שהוא מתולדתו או לא דמייתי התם תשובת הרשב"א זו וכתב הוא עליו וז"ל ויפה כתב שאין להשגיח במה שאומרים אנשים שרוב הבהמות הם כן וכו' וחלילה להאמין ולהקל מה שהוא נגד דברי רבותינו ז"ל עכ"ל מהרש"ל הרי כתב על הרשב"א שיפה הטריף ותלה הטעם משום דאין להאמין נגד רבותינו ז"ל בניקבו הדקין שאין כמוה חיה ולא מפני שהקצבים אמרו לו שהוא מנגיחת בהמה אחרת והיינו משום דעיקר טעמו של הרשב"א הוא כיון דאמרו רבותינו ז"ל שנקב בדקין טריפה משום דאין כמוה חיה אין להאמין שתחיה הבהמה יותר מי"ב חדש אם יש לה נקב ולכך כתב שאותן שאמרו שרוב הבהמות הם כן אפילו בהמות שהיו כבר יות' מן י"ב חדש ודאי שקר הם אומרים ואם נמצא נקב ביה בבהמה גדולה שחיתה כבר י"ב חדש ודאי דלאו מתולדתו הוא ולעולם נקב פוסל בין שהוא מתולדתו בין שאינו מתולדתו והא דכתב הרשב"א מן הקצבים שאמרו לו דהוא מנגיחא בהמה אחרת לא תלה הדין בזה אלא האמת כתב כדפרישית: וכן משמע נמי מדברי הרב בהג"ה ש"ע מי"ד סוף סימן מ"ז וז"ל דבמקום שהנקב מטריף אין חילוק בין שהוא נראה שהוא מתולדתו בין שלא נראה שכתב יתרת שתלוי בדקין והוא סתום כשירה אבל אם הוא פתוח בראשו טריפה משום דהריעי נופל לגוף ועוד דהוא נקיבת הדקין עכ"ל והתם מיירי שנראה שנברא כך ואפילו הכי הוי טריפה דמיקרי נקיבת הדקין:

ומ"מ נראה דכל זה אינו אלא באבר שיש לו חלל כגון לב ודקין ומרה וכיוצא בהם התם הוא דמטריף הנקב אפי' כשנראה שהוא כן מתולדתו דאין חילוק בנקב אם הוא מתולדתו או לא ומטריף אבל באבר שאין לו חלל כגון טחול שהנקב מטריף כשהיא בסומכת ונמצא נקב בסומכיה ונראה שהוא כן מתולדתו כאשר בא לידי כמה פעמים בהיותי בק"ק פרוסטין שנמצאו בעגלים נקב מפולש בטחול בסומכיה ונראה שהוא כן מתולדתו וכן בא לידי פה ק"ק ניקלשפורג פעם אחת בטחול מבהמה גס' שנמצא בה נקב מפולש בסומכיה ונראה שהוא כן מתולדתו שהעור היה סביב הנקב שלם וחלק אין להטריף דכיון שאין חלל לטחול וניכר ונראה שהוא כן מתולדתו לאו דיינינן ליה כנקב אלא כחסרון ומשום חסרון אין להטריף מידי דהוה בריאה דס"ל דחסרון בריאה הוא כשר הוא הדין נמי בטחול וטפי יש להכשיר בטחול מבריאה ומסתברא למימר אפילו מאן דמטריף בריאה חסרון מכשיר בטחול בכי האי גונא: ולא תקשה כיון שכבר בארנו לעיל בביאור דברי תשובת הרשב"א סימן שפ"ג בנקב שנראה מענינו שמתולדתו הוא כך דטריפה משום דאפשר שהנקב הזה נעשה על ידי חולי או קוץ ונתרפא כך מבפנים העור סביב הנקב עד שנראה שהוא כן מתולדתו ואינו ונקבי' שבתנוך האוזן הנשים מוכיח א"כ אם נקב נמצא בטחול בסומכיה מאן לימא לן שמתולדתו הוא ואינו אלא חסרון וחסרון אינו מטריף דילמא לאו מתולדתו הוא אלא על ידי חולי או קוץ נעשה ונתרפא העור מבפנים כך עד שנראה שהוא כן מתולדתו ואינו ואם כן יש לו דין נקב וטחול שניקבה בסומכיה טריפה הא ודאי לאו מילתא הוא דאם כן לא תמצא לעולם הכשר חסרון בריאה דלעולם נימא דלאו חסרון הוא אלא נקב ונתרפא מבפנים העור עד שנראה שמתולדתו הוא כן ואם כן היאך מצינו למימר דחסרון בריאה כשר אלא ודאי בכל אבר שאין לו חלל מבפנים כגון טחול וריאה ונמצא בו דבר שיכולין לתלות שהוא חסרון ולא נקב כגון שנראה שהוא כן מתולדתו אחזוקי ריעותא לא מחזקינן לומר דילמא ניקב על ידי קוץ או חולי ונתרפא העור מבפנים עד שנראה שהוא כן מתולדתו כיון שאין ריעותא לפנינו ולא דיינינן ליה אלא כחסרוןוכשרה אבל בכל דבר שיש לו חלל מבפנים כגון לב ודקין וכיוצא בהם ונמצא בהם נקב לחלל דמטריף בודאי והרי ריעותא לפנינו אלא שרוצים לומר כיון שהבהמה זו כבר חיתה י"ב חדש ונקב זה נראה שהוא מתולדתו ודאי שאין נקב זה מטריף התם הוא דאמרי' דאין להכיר בזה שבודאי כן הוא מתולדתו דאפשר דתוך י"ב חדש נעשה הנקב על ידי חולי או נגיחה ונתרפא העור מבפנים עד שנראה שהוא כן מתולדתו ואינו כיון דהריעותא לפנינו שנקב החלל האבר וטריפה:

לכך בריאה וטחול שאין להם חלל בפנים ונמצא נקב מפולש בריאה או בטחול בסומכה ונראה מענינו שהוא כן מתולדתו לא דיינינן ליה כנקב אלא כחסרון וכשר הוא ובלב ובדקין וכן כל איברים שיש להם חלל מבפנים אם נמצא בהם נקב עד החלל אע"פ שנראה שהוא כן מתולדתו טריפה: וכן פסק טורי זהב סימן מ"ג בנקב שמצאו בטחול בעגלי' בסומכי' והיה נראה שמתולדתו הוא כן שיש להכשיר מטעם דלא הוי אלא חסרון וכשר: וכיון שנתבאר שכל אבר שיש לו חלל מבפנים והנקב פוסל בו אין חילוק בין שנעשה הנקב על ידי חולי או קוץ ובין שמתולדתו הוא כן על כן הטרפתי האווזא ההיא שנמצא לה סדק בעצם הגלגולת והיה נראה מענינו שהוא כן מתולדתו אף על פי שהיה אפשר לחלק ולומר הא דהחמירו האחרונים לומר דאווזות דידן כעוף המים דיינינן להו למיטרף אפילו בנקב כל שהוא בעצם הגלגולת היינו דוקא כשניכר שניקב על ידי קוץ או אולי משום דחיישינן שמא ניקב קרום של מוח אבל בשנראה מענינו שהוא כן מתולדתו אפשר דלא החמירו כיון שאין הנקב מטריף מצד עצמו אלא משום דחיישינן שמא ניקב קרום של מוח מ"מ לא מלאני לבי להתיר הנלע"ד כתבתי: והנה כשלשה ימים אח"כ מצאו עוד אווזא אחת כיוצא בזה ממש שהיה עצם הגלגולת נסדק בכי האי גונא לראשונה ובאנו על החקירה שכל אותן אווזות שיש להן על ראשם נוצות זקופים למעלה כעין כרבול כולם הם כך שעצם הגלגולת נסדק והכי רביתייהו והכשרתיה:

תוכן העניינים

שו"ת צמח צדק הקדמון

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה