שו"ת צמח צדק הקדמון· רבי מנחם מנדעל בן אברהם קרועמל
שאלה ס"ד
ישראל רצה לילך ליום השוק לעיר אחרת לקנות בהמות אמר ליה גוי אחד אייתי לי פרה טובה והרי לך על המקח שלשה טאלי"ר ואתפשר עמך אם תהיה טובה ונטל ישראל המעות וכשבא ישראל להעיר ההיא שאל לגוי אחד אם יודע מפרה טובה שילדה כבר שמוחזקת לגדל ולדות גדולים וטובים והשיב לו הגוי שיש לשכינו פרה טובה כחפצו וכבר ילדה כמה פעמים והוליכו לשכינו וקנאה הישראל וידע הישראל שמעוברת היא והוליכה לביתו ולא שם אל לבו למכרה מפני שראה שהיתה חולבת וגם הגיד לו הגוי שכבר ילדה ולא היתה אצלו רק יום א' וילדה זכר יורינו מורינו מה דינו של ולד זה לכאורה נראה שיש כאן תלתא צדדי היתר: א' שהיתה הפרה חולבת ורוב בהמות אינם חולבת אלא אם כן ילדו: ב' שהגוי הגיד שכבר ילדה ומסתמא לא הגיד כך להשביח המקח כיון שאין הוא בעל הפרה: ג' כיון שישראל קנה הפרה מתחלה על שם הגוי ובהמת גוי פטורה מבכורה ואם תמצא לומר דבחד מהנך צדדי היתר באפיה נפשיה אין להתיר מכל מקום נצרף כל הני צדדים להדדי אפשר דמהני דכך כתוב בש"ע מי"ד סימן שט"ז בהג"ה דאם היתה הפרה חולבת ויש עוד צד היתר לזה סומכין להתיר: תשובה כל הני תלתא צדדי היתר לית בהו מידי למיתלי ביה ההיתר צד א' שהיתה הפרה חולבת לא מהני דהא כבר הסכימו כל האחרונים דאין סומכין על מה שהיא חולבת .
הביאם הרב בש"ע מי"ד בהג"ה סימן שט"ו סעיף ג' צד ב'. מה שהגוי שאינו בעל הפרה הגיד שכבר ילדה נמי לא מהני כיון שלא היה מסיח לפי תומו אלא משיב היה על שאלתו של ישראל ששאלו על פרה טובה שילדה כבר ולא מיבעיא לפי משמעות פשט לשון הטור סימן שט"ז פשיטא דאין לסמוך על הגדת הגוי דלדידיה אפילו מל"ת גמור וידעינן ביה שלא אמר כן להשביח המקח לא סמכינן עליה משום דמסקינן בפרק הגוזל בתרא דף קי"ד דאין מל"ת כשר במילי דאורייתא אלא בעדות אשה בלבד וכן משמע ליה למהרא"י בפסקים וכתבים סימן ק"ל לפרש משמעות הטור סימן שט"ז אלא אפילו לפי מאי דמשמע ליה לפסקים וכתבים התם בסי' ק"ל ללמוד מדברי הרא"ש פרק ג' דבכורות דמל"ת בדאיכ' הוכחה דלא קמכוון להשביח המקח מהני אפילו הכי בנדון דידן אין להתיר על פי הגדת הגוי אף על גב שאין הוא בעל הפרה ולא קאמר להשביח מכל מקום כיון שלא היה מל"ת אלא משיב היה על שאלת הישראל לא סמכינן עליה ועוד דאפשר לומר אף על פי שהוא לא היה בעל הפרה מכל מקום אפשר שאמר כן להשביח המקח כי היה רוצה להיות סרסור במכירת פרה ההיא.
צד ג'.
שמתחלה קנה ישראל הפרה על שם הגוי ובהמת גוי פטורה מן הבכורה נמי לא מהני דממה נפשך אין שום שייכות לגוי בפרה כל זמן שלא קנה אותה מישראל אחר שהביאה אי מתחלה לא נתכוון ישראל לקנות הפרה לעצמו אלא לגוי וליתנה לו כמו שקנאה ולא הוה אלא שלוחו של גוי רק רצה ליטול מגוי שכר טרחתו הא מסקינן בפרק איזהו נשך דף ע"א עמוד ב' דאין שליחות לגוי לא אינהו לדידן ולא אנן לדידהו לתרי לישנא דאמר התם אליבא דרב אשי וכן פסק הטור ח"מ סימן קפ"ח וממילא הוה פרה של ישראל וחייבת בבכורה כיון דברשותו ילדה, ואי מתחלה נתכוון הישראל לקנות הפרה לעצמו ולהרויח בה פשיטא דכל זמן שלא מכר' אחר כך לגוי הוי הפרה של ישראל לגמרי והיא חייבת בבכורה.
וכן משמע הלשון שגוי גופיה לא מתכוון מתחלה אלא שיקחנו אחר כך מישראל ולא שהישראל יקחנו על שמו שהרי לא אמר זבין לי פרה אלא אייתי לי פרה והכי דייק הרמ"ה לחלק בין שאמר זבין לי ובין שאמר אייתי לי הביאו הטור ח"מ סימן קפ"ג. ובין כך ובין כך היתה הפרה ברשותו של ישראל ולא היה לגוי שום שייכות בפרה וחייבת בבכורה: וכיון דבכל חד מהנך תלתא צדדי באפיה נפשיה ליכא למישרי הוא הדין נמי אף על פי כשנצרף כולן להדדי לא מהני דהא דכתב הרב בהג"ה ש"ע סימן שט"ז כשהפרה היתה חולבת אם יש עוד לצרף צד היתר סמכינן עליה הכי פסקי מהרא"י בפסקים וכתבים סימן ק"ל והוא לא כתב כן אלא בצדדי היתר דיש בהם כדי להתיר על ידן כגון שהפרה היתה חולבת דס"ל לרבוותא כיון שהיא חולבת ודאי ילדה אלא שלא רצה לסמוך על זה לפי דורו לכך כתב אם יש עוד צד היתר כיוצא בו דיש בו כדי להתיר כגון מל"ת דאיכא מאן דשרי במל"ת אם אינו מכוון להשביח המקח הרא"ש והתוספות פרק ג' דבכורות דף כ"א בד"ה אשתבוחי וכו' מצרפינן הני תרי צדדי היתרא להדדי וסמכינן עליה ומשום שהני תרי צדדי היתר שייכי להדדי ובחד גונא הם דסימן חליבה הוא הוראה על שכבר ילדה והגדת הגוי במל"ת נמי הוא שכבר ילדה לכך מצרפינן להדדי וסמכינן עלייהו.
אבל בנדון דידן הני תרי צדדי היתר א' שהיתה הפרה חולבת. ב' שמתחלה קנה ישראל הפרה על שם הגוי לית להו שייכות להדדי דהתיר פרה חולבת הוא משום שודאי כבר ילדה והיתר קניית הפרה על שם הגוי הוא שלא ילדה כבר אלא שבהמת גוי פטור' מן הבכורה ובכי האי גונא לא מצרפינן להדדי דהכי כתב מהרא"י בהר' בפסקים וכתבים סימן קס"ד וז"ל התם אבל בנ"ד אין נראה לי לצרף קנין הכסף לטעם דחולבת ולהתיר מבנייהו דשניהם לא שייכי אהדדיכלל דטעמא חולבת מתיר משום דמוכח מילתא דכבר בכר' וקנין הכסף אדרבא מתיר מטעם דלא בכרה אלא משום שותפות גוי וכו' עכ"ל ועוד אפילו אי הוי שייכות להני תרי צדדי היתר להדדי לא מהני משום דליכא למ"ד שיהא צד היתר זה מועיל מה שישראל קנה תחלה הפרה על שם הגוי מטעם ממה נפשך כדפירשתי לעיל אי משום שליחות הא אין שליחות לגוי וכו' ולכך אין להתיר כלל מהנך תלתא טעמא דלעיל: אמנם נראה לי להתיר מטעמא אחרינא דאף על גב דכשקנה ישראל הפרה מתחלה לא היה לגוי שום שייכות בפרה לא מטעם שליחות ולא מטעם קנייה לגוי כיון שלא היה פיסוק דמים לגוי ולא סמכה דעתו מכל מקום כיון שהישראל קנה הפרה במעותיו של גוי אף על גב דמעותיו של גוי לא היה כנגד כל הפרה מכל מקום מקצת הפרה קנה במעותיו של גוי הוה שעבודא דגוי שלשה טאלי"ר על הפרה שאם לא ישלם לו הישראל מעותיו יתפוס הפרה כיון שבמעותיו קנה הפרה ומיקרי בכי האי גונא יד גוי באמצע דומיא דבהמות ארנונה ריש פסחים דף ו' הביאה הטור י"ד סימן ש"ך ודמיא למתניתין פרק ב' דבכורות דף ט"ז המקבל צאן ברזל מן הגוי פטורה מן הבכורה ומייתי לה באיזהו נשך דף ע' ע"ב ומסיק רבא טעמא כיון דאי לא יהיב זוזי אתי גוי תפס לה לבהמה ואי לא משכח לה לבהמה תפיס לה לולדות הוי ליה יד גוי באמצע וכל יד גוי באמצע פטורה מן הבכור' הטור סוף סימן ש"ך בשם הרמב"ם אפילו אין לגוי חלק כלל בולדות אלא שנותן לו חלקו מהרווחים בדמים אפילו הכי פטורין עכ"ל הרי שצריך שלא יהא כלל תפיסת יד גוי בבהמה שתהא חייבת בבכורה ובתפיסת יד כל דהוא של גוי פטורה כמו שכתבו התוס' באיזהו נשך התם דף ע' ע"ב בד"ה אין מקבלין צאן ברזל מישראל וכו' דכל מקנך תזכר משמע שתהא מכל וכל רשות ישראל וכו' ובכל דהו יד גוי באמצע פטור וכו' עכ"ל הוא הדין נמי כאן בנדון דידן שישראל קנה הפרה ממעותיו של גוי הרי הפרה משועבדת לגוי בשביל מעותיו ואם נמצאו על ישראל עוד בעלי חובות אחרים ואין לו לשלם לכולן הגוי קודם לגבות מעותיו מפרה הזאת קודם שאר בעלי חובות כיון שקנה אותה ממעותיו.
אף על גב דמעות להוצאה נתנו ואפילו אם המעות שלקח הלוה מהמלוה עדיין בעין אין לבעל המעות זכות טפי משאר ב"ח היינו דוקא במעות שבא לידו דרך הלואה או שזקפן עליו במלוה אבל כשלא באו לידו דרך הלואה אלא דרך פקדון או דרך עסקא ולא זקפן עליו במלוה והמעות הן עדיין בעין ודאי דבעל המעות קודם לאחרים וכל זה הוא מבואר בדוכתין טובא.
ועיין בסמ"ע סימן מ"ז סעיף ק"ד שמפרש כך תשובת הרא"ש כלל ע"ט סימן י"א וכיון דהכי הוא במעות אם הם עדיין בעין שבעל המעות הוא קודם לגבותם אם לא באו לידו דרך הלואה הוא הדין נמי במה דאתי מחמתייהו נמי דינא הכי דבעל המעות קודם אם הוא ידוע שזה בא מחמת מעותיו דמה לי המעות עצמם ומה לי הבא מחמת המעות כמבואר בש"ע ח"מ סימן ק"ח סעיף ד' ובסי' ר"ף בהג"ה סעיף ב' גם בטור ח"מ סימן ר"ף סעיף א' ובטור י"ד סימן קע"ז וגדולה מזו נמצא בבעל התרומות שער ל"ו סימן א' וז"ל וזה שפסקנו שהעבד והאשה אין משלמין אלא לאחר זמן אם יש עדים שמעות עצמן של הלוא' או מה דאתי מחמתייהו קיים בודאי שאין בו ספק שנפרע מהן המלוה וכן סברת הראשונים וכו'.
עכ"ל: והביאו הב"י בח"מ סוף סי' צ"ו הרי פסק אפילו בהלואה אם ידוע הוא שאלו המעות הן עצמן שהלוה או אתי מחמת אותן מעות גובה מהם וא"כ בנדון דידן שידוע הוא שישראל קנה הפר' ממעותיו של גוי זה ודאי דשעבודא דגוי על הפרה ההיא שאם לא שלם לו ישראל מעותיו יתפוס הוא הפרה ויש לו זכות יותר משאר בעלי חובות של ישראל זה והוי ליה יד גוי באמצע ופטורה מן הבכורה: ולא דמי למעות שנותן גוי לישראל בשביל פרה שקונה ממנו דקיימא לן דאין המעות לחוד קונות ולא פקעה קדושת בכור ולא אמרינן דשעבודא דגוי על פרה ההיא שאם לא ישלם לו המעות שיהא יכול לתפוס הפרה ויהא מיקרי יד גוי באמצע ויפטור מן הבכורה דהתם שאני דאין לגוי שום זכות על פי הדין לתפוס הפרה בשביל מעותיו דאף על גב דהגוי היה סבר לקנות הפרה במעותיו מכל מקום סוף סוף לא קנה מידי מצד הדין וזוזי דידיה דיהיב לישראל אזלי להו וליתנהו בעינא לא זוזי ולא דאתי מחמתן ואין לו שום זכות בפרה זאת טפי משאר בעלי חובות והכי פסק הטור ח"מ בהדיא סימן קצ"ד גבי גוי שמכר קרקע לישראל וקבל המעות ולא כתב לו השטר ובא ישראל אחר והחזיק בה שאין הישראל המחזיק צריך ליתן לישראל הלוקח מעותיו.
ולאפוקי מרב האי דסבירא ליה שאף על פי שלא קנה ישראל הלוקח גוף השדה מכל מקום חלה עליו זכות הלוקח לתורת משכונ' וכו' דליתא ע"ש. הרי אף על פי שישראל נתן מעותיו על שדה זו אפילו הכי כיון שלא קנה גוף השדה אין לו שום זכות לבקש מעותיו על שדה זו דמעות שנתן הוא לישראל אזלו להו ואין שדה זו באה מחמת אותן מעות אבל גוי שנתן לישראל מעות לקנו' פרה וישראל קנה במעותיו של גוי הפרה כמו בנדון דידן הרי פרה זו באה מחמת אותן מעות ודאי דאלים שעבודא של גוי על פרה זו שאם לא ישלם לו ישראל מעותיו יש לו לתפוס פרה זו ויש לו דין קדימה לשאר בעלי חובות והוי ליה יד גוי באמצע וכל יד גוי באמצע פטורה מן הבכורה: