שו"ת צמח צדק הקדמון· רבי מנחם מנדעל בן אברהם קרועמל
שאלה כג
רחל לקחה תינוק של אחותה לאה על זרועותיה לילך עמו לרחוב לעשות נחת רוח לתינוק ואחותה לאה אם התינוק נתנה לבנה התינוק כשהיה על זרועות אחותה רחל דינר אחד דהיינו רייכש טאליר לשחק בו והלכה רחל עם התינוק לרחוב ונאבד הדינר ההוא אחר כך מן התינוק ותובעת לאה אם הילד את אחותה רחל שתשלם לה הדינר ההוא בטענ' שהיה לה לשומרו שהיתה סומכת עליה דודאי לא היתה נתנה ליד התינוק הדינר אי לא היתה סומכת על אחותה שתהיה משמרתו ואחותה רחל משיבה שלא קבלה עלה השמירה: תשובה לכאורה היה נראה דיש לחייב לרחל משום דהוי כאלו היה הדינר בידה ממש מהא דאיתא בשבת ריש פרק נוטל דף קמ"א אמר רבא הוציא תינוק חי וכיס תלוי בצווארו חייב משום כיס ומסיק התם משום תינוק לא מחייב דרבא סבירא ליה כרבי נתן דאמר חי נושא את עצמו ועל כיס מיהא חייב דכיס לא מבטל ליה לגבי תינוק והוה כמאן דנקיט ליה איהו בידים דמי ולא אמרינן איהו לא מפיק ליה אלא תינוק אלא כאלו הוא אפקיה בידים ע"כ הרי מבואר התם דהכיס שתולה בצואר התינוק הוי כאלו היה ביד הנושא את התינוק הוא הדין נמי הכא שהדינר היה ביד התינוק הוא כאלו היה ביד רחל שהית' נושא' להתינוק לחייבה לשלם דהוה לה לשומרו: וכי תימא הא אפילו אי הוה אחותה לאה מסרה לידה ממש הדינר לא היתה חייבת לשלם אי לא קבלה עלה שמירה ואינו מיקרי שומר עד שיאמר הנח לפני ואפילו הנח סתם לא מיקרי קבלת שמירה אלא שאם הוא במקום שאינו משתמר מיקרי הנח סתם קבלת שמירה לדעת הרא"ש הביאו הטור ח"מ סימן רצ"א אבל בלא כלום שאפילו הנח סתם לא אמר ודאי דלא מיקרי שומר ואם כן האשה הזאת רחל שלא אמרה כלום למה תתחייב לשלם הא לא קבלה שמירה עלה הא לאו מילתא הוא משום דאפילו מי שאמר בפירוש שאינו מקבל שמירה עלה מכל מקום אסוי לאבד בידים ומהאי טעמא כתב הטור ח"מ סימן רצ"ו הנפקד שאומר לא אמרת אלא הנח לפניך ולא נעשיתי לומר נשבע היסת שלא קבלו אלא בדרך שאמרו כולל בשבועתו שלא חלה בו יד ושלא איבד בידים ושלא גרם לו שיהא חייב לשלם וכו' עכ"ל הרי צריך לישבע שלא איבד בידים ושלא גרם וכו' משום דאף על פי שלא קיבל עליה שמירה מכל מקום אסור לו לאבד בידים או לגרום לו דבר שעל ידי כן חייב לשלם ורחל זו שהניחה הדינר ביד התינוק ולא שמרתו מיקרי אבוד בידים או גרמה לאבדה מדעת כיון שאין דעת לתינוק לשומרו ואמו של התינוק שנתנה מתחלה הדינר ליד התינוק לא הוה אבדה מדעת משום דכבר בארנו שהרי הוא כאלו נתנה ליד אחותה הנושאת התינוק ועליה היתה סומכת שתהיה משמרתו אבל היא רחל שראתה הדינר ביד התינוק שנשאה על זרועתיה ולא שמרו ה"ה כאלו איבדו בידים ולפי זה היה נראה לכאורה לחייב לרחל שהיתה נושאח התינוק משום דהוה כאלו היתה נושאת היא הדינר ההוא שהיה ביד התינוק כמו בשבת בהוציא תינוק וכיס תלוי בצוארו וכו': אמנם לקושטא דמילתא אינו כן אלא אף על גב דלענין איסור שבת דיינינן להמוציא את התינוק כאלו היה הוא מוציא את הכיס שביד התינוק מכל מקום לענין ממונא אינו כן וממונא מאיסורא לא ילפינן בכי האי גונא דשאני התם גבי שבת דחייב הנושא משום דהרי הוא נושא את התינוק והכיס.
והעליון לא עביד מידי שהרי יושב במקום אחד אלא התחתון עביד הכל אלאשעל התינוק אינו חייב משום דהחי נושא א"ע אבל על הכיס חייב משום איסור שבת דלא בטיל לגבי תינוק. ואפילו אי נושא לגדול נמי דינא הכי אם העליון אוחז בידו דבר מה חייב התחתון על אותו דבר שאוחז העליון בידו כדתניא התם ריש פרק נוטל המוציא כלים מקופלים ומונחים על כתיפו וסנדליו וטבעותיו בידו חייב ואם היה מלובש בהן פטור המוציא אדם וכליו עליו וסנדליו ברגליו וטבעותיו בידו פטור שאלו הוציאן כמות שהן חייב פירש רש"י פטור דבגדיו בטלי לגביה ועליו הוא פטור כרבי נתן שאלו הוציאן כמו שהן שהיה אותו עליון אחוז בהן ולא לבוש חייב הנושא וכו' עכ"ל רש"י הרי מבואר שאפילו אם העליון הוא גדול ואוחז בידו סנדלו או טבעת חייב התחתון על סנדלו וטבעות משום איסור שבת ואלו גבי ממון אם אחד נושא לגדול ואחד נתן ליד העליון דינר או חפץ לשומרם אטו דהתחתון יהא חייב בשמירה והא ודאי ליתא אלא ודאי דשאני ממון מאיסור שבת דבשבת התחתון חייב משום דהעליון יושב על מקום אחד ולא עביד מידי אלא התחתון הוא הולך תחתיו ועביד הכל לכך אין על העליון שום חיוב כמו שכתבו התוספות בעירובין ריש פרק מי שהחשיך דף מ"ג בד"ה הלכה כרבי גמליאל וכו' וז"ל פסק רשב"ם דמותר ליכנוס בספינה מבעוד יום בערב שבת אפי' שהספינ' הולכת מחוץ לתחום בשבת דספינא ממילא אזלא איהו לא מידי עביד וכו' עכ"ל ועוד התם באותו דבור בשיפו וז"ל ועוד רצה רשב"ם להתיר ליכנס בקרון בשבת וגוי מוליכו מחוץ לתחום וחזר בו משום שמא יפגעו בו ליסטים וכו' עכ"ל הרי מבואר לענין חיוב חטאת בשבת ודאי דאין העליון חייב כיון שהוא יושב על מקום אחד ולא עביד מידי אבל התחתון ודאי חייב על החפץ שביד העליון שהרי נושא אותו אבל לענין ממון אם אחד נתן ביד העליון דינר או חפץ לשומרו מה לי אם הוא יושב על מקום אחד או הולך ודאי דהעליון חייב והתחתון לא עביד מידי שהרי לא קיבל השמירה על עצמו הכי נמי בתינוק אף על גב דלענין שבת חייב התחתון על הכיס התולה בצוארו או על הדינר מה שבידו משום דהתינוק יושב על מקום אחד והתחתון הוא הולך תחתיו ועביד הכל וחייב לענין איסור שבת מכל מקום לענין ממון כיון דאין התחתון קבל לידו הדינר ולא קבל עליו לשומרו אינו חייב לשלם לכך בנדון דידן שלאה אם התינוק לא נתנה ליד אחותה רחל הדינר אלא ליד התינוק ורחל לא קבלה עלה לשומרה הרי היא פטורה מלשלם:
ואפילו אי אירע שרחל שהיתה נושאה התינוק נטל' הדינר מיד התינוק והחזיר' אותו ליד התינו' נמי פטור' ולא אמרינן כיון שבא הדינ' פעם אחת לידה לא היה לה להחזירה להתינוק אלא פטורה מלשלם כיון שאמו נתנה מתחלה הדינר ליד התינוק הוה מעיקרא אבידה מדעת לכך אף על פי שנטלו אחותה מיד התינוק כיון שהחזירו אותו ליד התינוק הרי היא פטורה דהכי כתבו התוספו' בהדיא פרק הספינה דף פ"ז בדבור המתחיל אלא צלוחית אבידה מדעת וכו' וז"ל ואם היה מחזיר אותו פונדיון עצמו לתינוק הכי נמי דהוה פטור וכו' עכ"ל והיינו משום שאביו מסר מתחלה ליד התינוק הפונדיון הוה אבדה מדעת מעיקרא לכן אף על פי שבא הפונדיון ליד החנוני היה פטור אם היה מחזירו ליד התינוק אלא לפי שנשאר אותו פונדיון עצמו ביד החנוני לכך חייב עליו אף על פי שמתחלה היה אבדה מדעת בעל הבית לכך באשה הזאת נמי אפילו אם אירע שהיתה נוטלת הדינר בידה פטורה אם אחר כך החזירה אותו דינר ליד התינוק מפני שמתחלה הוה אבדה מדעת האם שנתנה הדינר אל יד התינוק: ואע"ג דהכא לא הוה אבידה מדעת ממש מעיקרא כשנתנה הדינר ליד התינוק מפני שהיתה סומכת על אחותה שסבורה היתה שאחותה תהא משמרתו מכל מקום כיון שלא דברה כלום לא הוי אלא דברים שבלב ודברים שבלב לא הוו דברים לכך פטורה רחל מלשלם את הדינר שנאבד מיד התינוק שהיתה נושאת על זרועותי' דלא קבלה עלה לשומרו: