אור ברסלב

שו"ת צמח צדק הקדמון· רבי מנחם מנדעל בן אברהם קרועמל

שאלה י"ט

שאלה יח

אחרי כן באו מנהיגי הק"ק הנזכרים לעיל בשאלה שנית אחר שנתפשרו עם המושל לתת לו דבר קצוב שלא יעשה אכסניא בבתי היהודים היאך יהיו גובין אותו ממון אם לפי ממון או לפי הבעלי בתים. או לפי הבתים: תשובה לכאורה נראה דהאי מילתא איתמר בגמרא פרק קמא דבבא בתרא דף י"א דבעו מיניה רב הונא מרב אמי אכסניא לפי בני אדם מתחלקת או לפי פתחים מתחלקת: אמר ליה לפי בני אדם מתחלקת תניא נמי הכי זבל שבחצר מתחלק לפי פתחים אכסניא לפי בני אדם ע"כ הרי מבואר שאכסניא מתחלקת לפי בני אדם ולא מיבעיא להיש מפרשים שהביא הרא"ש התם וכדמשמע נמי מפירוש רש"י דלענין גביית הוצאות על אכסניא קאי שכתבו וז"ל אכסניא של מלך או של שרים כשגובין אותה לפי בני אדם גובים ולא לפי פתחים.

עכ"ל פשיטא דגובין לפי בני אדם כמבואר בהדיא לפי דבריהם. אלא אפילו להיש מפרשים דקאי אתינוק זבל וגולפא שהניחו אכסניא של מלך בבתים שחולקין לפי בני אדם.

וכמו שפירשו התוספות נמי כך בשם רבי חננאל התם בדבור המתחיל אכסניא לפי פתחים וכו' דקאי אזבל שהניחו אכסניא איך חולקין ולא קאי אגביית הוצאה על אכסניא מכל מקום מוכח דגביית הוצאות אכסניא גובין לפי בני אדם דהא בהא תליא לפי שההוצאות על אכסניא הוא לפי בני אדם לכך ההכנסה מהם נמי מתחלקת לפי בני אדם אבל אי לא היתה ההוצאה של אכסניא לפי בני אדם ההכנסה מהם נמי לא היתה לפי בני אדם.

והנך תרי לישנא דיש מפרשי' שהביא הרא"ש לא פלגי לענין דינא אלא בפירוש האיבעיא אבל תרוייהו סבירא להו שגובין ההוצאה שעל אכסניא לפי בני אדם. וכן משמע נמי מהרב בסמ"ע סימן קע"ב שמפרש דברי הרמב"ם והש"ע דהא בהא תליא כיון דגובין ההוצאה לפי בני אדם לכך מתחלקת נמי ההכנסה לפי בני אדם וא"כ מבואר מכל זה לכאור' דיש לגבות הוצאות אכסני' לפי בני אדם כך נראה לכאורה: אמנם אחר דקדוק אמיתי יתבאר אף כי האמת כן הוא שהוצאת אכסניא גובין לפי בני אדם אבל מכל מקום אין הדבר כמו שעולה לכאורה על דעת לומר דגובין מכולם בשוה אם דל אם עשיר: דהא ודאי ליתא דכיון דליכא סכנות נפשות באכסניא אין גובין אלא לפי הממון.

והא דקאמר לפי בני אדם היינו לאפוקי לפי פתחים כדקמיבעיא ליה מעיקרא אבל לא שיתנו כולם בשוה אלא העשיר לפי עושרו והעני לפי עניו. וכמו שגובין ההוצאה על אכסני' כך מתחלקת ההכנסה מהם דהיינו הזבל וגולפא: ונראה לי דהכי דייקא לישנא דקתני לפי בני אדם ולא קאמר לפי הנפשות כדקאמר לעיל בשיירא שמהלכת במדבר דף ז' מחשבין לפי ממון ולא לפי נפשות וכו' אלא משום דהא דקתני הכא לפי בני אדם אינו לפי נפשות אלא לפי בני אדם כל אחד ואחד לפי עושרו.

וקאמר לפי בני אדם לאפוקי לפי פתחי הבתים דאין גובין אלא לפי הממון של בני אדם דכיון דאין בו סכנת נפשות לא אזלינן אלא בתר ממון: דהכי כתבו בהדיא התוספות פרק קמא דבבא בתרא דף ז' אהא דתנן כופין אותו לבנות בית שער ודלת לחצר וכולי כתבו התוספת בדבור המתחיל לפי שבממון וכולי וז"ל כיון דאין סכנות נפשות לא אזלינן אלא בתר ממון והכי נמי אמרינן פרק הגוזל בתרא שיירא שהיתה מהלכת במדבר ועמד עליה גייס לטורפה מחשבין לפי ממון וכו' עכ"ל.

וכן כתב הרא"ש התם. וכן פסק הטור ח"מ סימן קס"ג: וא"כ בנדון דידן שנתנו ממון למושל שלא יעשה אכסניא לבתי היהודים ואין בזה אלא הצלת ממון ודאי דאין גובין אלא לפי ממון דהרי אפילו חומת העיר כתב הרא"ש התם אם הוא בענין שהמלכים מתגרים זה עם זה ולוחמי' על העיר שיהיו להם בני העיר למס עובד גובין לפי ממון וכן כתב נמי הטור ח"מ סימן קס"ג אף על גב דאיכא התם מכל מקום קצת סכנות נפשות שהרי באין ללכוד העיר ולוחמים עליה וזורקים בחצים ובליסטיראות אל העיר ואיכא למיחש שיפול עליהם בלא מתכוין וגם שמא בבואם אל העיר יהיו הורגים במקצתן להטיל אימה ופחד עליהם אף על פי שאין באים להשחית העיר כיון שרוצים שיהיו למלך למס עובד מכל מקום אם יהיו הורגים במקצתן לא יהיה בזה השחתה לעיר אפילו הכי אין גובין אלא לפי ממון כיון דמתחלה אין באין על עסקי נפשות וכן שיירא ההולכת במדבר ועמד עליה גייס לטורפה קאמר התם בהגוזל דף קי"ז אמחשבין לפי ממון אע"גב דאיכא נמי קצת חשש סכנות נפשות דכיון שבאים לטרוף ולשלול שלל ודאי דמפחידים אותם בכלי זיינם לפגוע בנפשם אם יעמדו לנגדם ויש לחוש שיהיו הורגים באיזה מהם כדי להטיל אימה עליהם אפילו הכי אין מחשבין אלא לפי ממון כיון שאין באין אלא על עסקי ממון ולא על נפשות מכל שכן בנדון דידן בחילוק אכסניא לבתי היהודים דאין בזה חשש סכנות נפשות כלל ודאי דאין גובין אלא לפי ממון: וליכא למימר דבחילוק אכסניא לבתי היהודים איכא נמי קצת חשש סכנות נפשות אם לא יתנו לאנשי החיל כפי רצונם את אשר יבקשו יהיו פוגעי' בנפשותם או אם יבא עליו במחתרת ואדם בהול על ממונו ויבואו לידי סכנות נפשות הא לאו מילתא הוא דכבר הרגישו בזה התוספות התם בפרק קמא דבבא בתרא בדבור המתחיל לפי שבח ממון וכו' וכתבו וז"ל ואף על גב דאמרינן בפרק בן סורר דהבא במחתרת נידון על שם סופו ומפרש רבא טעמא בגמרא משום חזקה דאין אדם מעמיד עצמו על ממונו וכו' אפילו הכי אין מחשבין אלא לפי ממון כיון דהגייס ברצונו אינו בא על הנפשו' דאם לא יעמדו לנגדם לא יזיקו לגופם הילכך לא חשיב סכנות נפשות וכו' עכ"ל.

הרי נתבאר יפה דאפילו בשיירא ההולכת במדבר לא חשיב סכנות נפשות ולא דמי להבא במחתרת. ובתרומת הדשן סימן שמ"ה מייתי דברי הרא"ש והתוספות ומבארם באר היטב מילתא בטעמ' יעוין שם.

ואם מכל שכן בנדון דידן בחילק אכסניא לבתי היהודים דחששא רחוקה הוא למיחש שמא יבא עליו במחתרת ומתוך כך יבא לידי סכנה דהא דחוששין לגניבות מאנשי חיל אינו אלא שיהיו חוטפים מהנמצא בבית בלא ראות. או כשיצאו בני בית לחוץ ישמט אחד מהם לחדר וכיוצא בזה אבל לא שיהיו חותרים במחתרת דאימת מלכות עליהם ודאי דליכא סכנות נפשות כלל אין גובין אלא לפי ממון: וכי תימא כיון דאלו היו מתחלקים לבתי היהודים היו מתחלקים לפי הבעלי בתים.

או לפי הבתים. ולא לפיהממון אם כן השתא נמי אחר שנתפשרו עם המושל ניזול בתר תחלה ויהיו גובין לפי הבתים.

או לפי הבעלי בתים. הא לאו מלתא הוא דכבר מלתא דא אמורה במרדכי פרק קמא דבבא בתרא תשובת מהר"ם הביאו הרב בהג"ה ש"ע מטור ח"מ סימן קס"ג שומרי העיר ששומרין בעצמם בלילות ונתפשרו עם המושל לתת קצבה לשנה גובין לפי ממון.

אף על פי שמתחלה הוצרכו לשמור בשוה. וכו' עכ"ל.

הרי מבואר כיון שנתפשרו על דבר קצוב לא אזלינן בתר תחלה שהיו שומרים בעצמם: הוא הדין נמי בנדון דידן כיון שנתפשרו עם המושל בדבר קצוב שלא יחלק להם אכסני' לא אזלינן בתר תחלה שהיו מתחלקים לפי הבתים או לפי הבעלי בתים. אלא גובין לפי ממון דבתר השתא אזלינן כיון שהדין תורה כך הוא שיהיו גובין לפי ממון.

וככשסיים שם מהר"ם וכתב וז"ל בתר השתא אזלינן ואם מתחלה שהיו הגוים מושלים ומופקדין על השומרים שינו מדת יהודים להשוות דל ועשיר עתה שהטילו הדבר עלינו אין לנו לשנות מדתה של תורה דכל דבר התלוי בממון מחשבין לפי ממון וכו' עכ"ל: ועוד דאפי' בדין גוי' ברור לן שאין משוי' דל ועשיר בחילוק אכסניא אלא שאין המושל של אנשי חיל יודע לחלק בין דל ועשיר כי אינו מכיר בבני העיר ומחלק אכסניא כאשר יוכל כי עין בעין ראינו שפעם אחת לא היו יכולים להתפשר היהודים עם המושל ורצה לחלק אכסניא לבתי היהודים הושיב אצלו את הראש הקהל שיגיד לו על פי הסכום מי הם אשר להם יכולת להחזיק שלשה או ארבעה בעלי מלחמה ומי הם אשר להם בתים וחדרים כדי שיהא מקום לבעלי מלחמה ללון.

ובפה מלא אמר אם אין לעני כדי סיפוק עצמו היאך יספיק לבעל מלחמה. הרי שאלו היה מושל מכיר בבני העיר ודאי היה מחלק גם הוא לעשי' לפי עושרו ולעני לפי עניו.

אלא לפי שאינו מכיר לכך מחלק אכסניא לפי הנראה לו אם דל ואם עשיר הכל בשוה. לכך אחר שנתפשרו ודאי דאין גובין אלא לפי ממון: זהו מה שהוא נראה על פי הדין.

אבל לפי שמהר"ם היה קדמון ונחית לעומק' דדינא לא רצה להעמיד דינים אלו על דין תורה וכתב שנכון הוא שלא ידקדקו העניים וכן לא ידקדקו העשירים וימצאו לעצמם דרך ממוצע. והרב בתרומת הדשן סי' שמ"ו הביאו דבריו וכתב אף הוא כמוהו שלא נכון הוא להעמיד הכל על דין תורה אלא טוב הדבר למצוא פשר דבר.

אם כן מי הוא זה ואיזה הוא בדורותינו אשר מלאו לבו לומר דין תורה ידענו שהרי קטנם עבה ממתנינו וחכימי טובא הוו ואפילו הכי לא רצו להעמיד דבריהם על הדין. על כן נכון הוא שאף על פי שעל פי הדין אין גובין אלא לפי ממון מכל מקום יגבה חלק מה גם לפי הבתים דבלאו הכי יש לחוש לקלקול בתים קצת שאנשי חיל מקלקלים קצת על כן יגבו נמי חלק מה לפי הבתים:

תוכן העניינים

שו"ת צמח צדק הקדמון

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה