אור ברסלב

שו"ת צמח צדק הקדמון· רבי מנחם מנדעל בן אברהם קרועמל

שאלה י"ד

שאלה יג

שמעתי הוגים ומצפצפים. ומתוק להם מדבש ונופת צופים ואינן יודעים כי כבר דברו מזה רבני קשישא.

ומהם הדבר הוקשה. ועשו כהוגן והניחו לישראל מנהגן: והוא מה שנוהגין בכל תפוצת ישראל להזהר בשעת התקופה מפני הסכנה מן המים ומכריזין בבתי כנסיות אותו שעה שהתקופה נופלת.

ונתפשט המנהג לחשוב ימים ולילות שוות לעולם כמו שהן בניסן ותשרי ומתחילין לחשוב השעות מתחלת הלילה י"ב שעות הוי לילה וי"ב שעות הוי יום. ואין מחלקין בין ימים ארוכים.

ולילות ארוכים. כגון בתמוז וטבת אלא לעולם מחשבין י"ב שעות ללילה וי"ב שעות ליום.

ומתחילין לחשוב מתחלת הלילה: והנה רוצים מקצת לחשוב יום ולילה על פי מהלך החמה בכל יום ויום שלעולם בחצי היום עומדת החמה על ראשו של אדם בין בימות החמה בין בימות הגשמים ולעולם שש שעות אחר חצי היום הוי לילה ונמצא בתמוז שהיום ארוך אם תפול התקופה ז' ומחצה בלילה אין לחשוב השעות מתחלת הלילה אלא ג' שעות קודם לכן כי אז היום ארוך שמחצות היום עד חשיכ' הלילה הוא ט' שעות.

ובאמת מיד שש שעות אחר חצות היום מיקרי לילה אף על פי שלא שקעה החמה. וכן בטבת שהיום קצר ומחצות היום עד חשיכת לילה אינו אלא שלש שעות מכל מקום לא מיקרי לילה אלא עד שש שעות אחר חצות היום והיינו שלש שעות אחר חשיכת לילה: והם אינן יודעים כי כבר דבר מזה בעל הלבושים בסוף הלכות ר"ח בביאור רחב.

בדבור המתחיל עוד יש לי למסור בידך סוד אחד מסודי העבור וכו'. יעוין שם.

וכתב בסוף וז"ל. אף על פי שהעולם אינן נזהרין אלא במספר שעו' מתחלת הלילה אבל עיקר ההקפדה ראויה להיות על השעות שכתבתי ושומר פתאים ה': עכ"ל.

הרי כתב בהדיא אף על פי שראוי היה להקפיד שלא לחשוב השעות מתחלת הלילה אפילו הכי לא רצה לבטל מנהגן של ישראל ומצא לו סמך שומר פתאים ה': וכן מצאתי נמי בלקוטי מהרי"ל שכתב וז"ל תקופה הנופלת בלילה היה מונה לה השעות משקיעת החמה בין בימות החמה בין בימות הגשמים.

והיה נזהר בה ג' שעות בין מלפניה בין מלאחריה עכ"ל. וכן כתב נמי בתשובת מהרי"ל בסימן קס"ג שהיה חושש לתרי ספקא.

יעויין שם: הרי לא כתב אלא שהוא היה מחמיר לעצמו והיה נזהר מלפניה ומלאחריה ג' שעות. אבל לאחרים לא היה מורה למנו' אלא משקיע' החמה בין בימות החמה ובין בימות הגשמים.

ואגב אמינא לפרש דבריו הא דכתב שהיה נזהר ג' שעות מלפניה ומלאחריה לא שבכל פעם היה נזהר ג' שעות מלפניה ומלאחריה. אלא לפעמים מלפניה ולפעמים מלאחריה.

והיינו אם תקופת תמוז היתה נופלת בלילה כגון ז' ומחצה בלילה היה נזהר מלפניה ג' שעות דלפי חשבון מכוון מיקרי לילה מיד ו' שעות אחר חצות היום דהיינו ג' שעות קודם חשיכה. וכשהיתה נופלת תקופת תמוז ביום כגון בז' ומחצה על היום היה חושש ג' שעות מלאחריה כי אז הלילה קצר ועד ו' שעות אחר חצות הלילה מיקרי לילה אף על פי שכבר האיר היום ג' שעות אחר חצות הלילה מכל מקום לא מיקרי יום אלא עד ו' שעות אחר חצות הלילה.

ובטבת הוא בהפך כגון שתקופת טבת היתה נופלת בד' ומחצה בלילה היה נזהר ג' שעות מלאחריה משום דלפי חשבון מכוון לא מיקרי לילה אלא עד ו' שעות אחר חצות היום אף על פי שמיד אחר ג' שעות הוי חשיכה וכשהיתה נופלת ביום בד' ומחצה על היום היה נזהר ג' שעות מלפניה כי אז מיקרי יום מיד ו' שעות אחר חצות הלילה אעפ"י שלא האיר השחר אלא עד אחר שעה ט'.

וזה ברור.

ומכל מקום לא החמיר אלא לעצמו אבל לכל העולם לא החמיר אלא הניח להן מנהגן לחשוב השעות מתחלת הלילה: ולכך הוריתי שלא ישנו מנהג קדמונים: ולפי שלא רצו להשגיח בדברי וצויתי לשאול את פי הרב הגדול זקן ויושב בישיבה בק"ק קרקא הוא הגאון מהר"ר ליפמן בעל תוספת י"ט שהוא יודע מנהגן של ישראל כמעט בכל תפוצותיהם שהיה מורה הוראה בק"ק פראג ובק"ק ווינא ובארץ רוסיא ונתגדל בארצות אשכנז.

וזה אשר השיב בכתיבת ידו: וז"ל נשאלתי על דין התקופות שאנו נזהרין מפני הסכנה ולכן מכריזין בבה"כ אותה שעה שהיא נופלת ובתקופת תמוז וטבת יש ספק כיצד מחשבין והסכים השואל לחשוב השעות שוות לעולם כמו שהן בתשרי וניסן אף שלפי התכונה ושינוי אריכות הימים או הלילות אינו כן.

ואני אומר שכפי האמת ה"ל שלא להכריז כי אם כפי אריכות וכו' אלא שהניהוג הוא כהסכמת השואל וכבר קדם הרב בעל הלבוש בדבר הזה ואמר על המנהג דשומר פתאים ה' והנני מוסיף על דברי הרב הזה שאף אם יהיו מכריזים כפי אריכות וכו' אכתי לא יצאו מידי הלצה זו דשומר פתאים ה' כי החשבון שאנו מכריזין על פיו בין שיהיה כפי הסכמת השואל או כפי אריכות וכו'.

הנה יסוד מוסד על חשבון צ"א וז"ח לא יזח והוא תקופת שמואל שעל פי החשבון האמצע ואינו אמיתי שהוא על פי תקופת רב אדא. אלא על כרחינו צריכין לומר שאותו הסכנה כך היתה מימות עולם על פי חשבון האמצעי.

ואם כן גם שבחשבון האמצע אף על פי שהיה יותר נכון להכריז כפי אריכות וכו' עם כל זה מנהג עוקר הלכה וכך נתיסד המנהג מפני שנודע למיסדי המנהג שכך היתה גזירת הסכנה. וכלל גדול כל שההלכה רופפת בידך פוק חזי מאי עמא דבר.

דברי דובר שלום ודורש טוב הטרוד יום טוב הנקרא ליפמן בן לא"א הר"ר נתן ז"ל ה"ה לוי העלי"ר יום הששי ג' מנחם בקראקא לפ"ק עכ"ל: הרי כמה רבני קשישא גדולי האחרונים אשר חיבוריהם נתפשטו בכל תפוצת ישראל הוא הרב מהרי"ל אשר האיר עיני ישראל בפסקיו ובתשובותיו ובחיבוריו.

והרב בעל הלבושים. והרבבעל תוספת י"ט אשר להו הוו נהירין שבילי דרקיע ובקיאי בסוד העבור הוקשה להם לשנות המנהג והניחו לישראל מנהגן שיהיו מונים השעות מתחלת הלילה ואיך יפצו פה הנך דשבילין דנהו"ר דיע"ה לא נהירין להו ורוצים לשנות מנהגן של ישראל לא תהא כזאת בישראל.

על כן מנהגן הוא עיקר לחשוב השעות שוות וימים ולילות שוות כיומא ניסן ותשרי והיינו שמתחילין למנות מתחלת הלילה וכל י"ב שעות מיקרי לילה. וכל י"ב שעות מיקרי יום.

ואין חילוק בין ימים ולילות ארוכים שאפילו בתמוז שהלילות קצרים חושבין מתחלת הלילה י"ב שעות מיקרי לילה. אף על פי שהאיר השחר מיד אחר שש שעות מכל מקום מיקרי לילה עד י"ב שעות.

וכן בטבת אף על פי שהלילות ארוכים חושבין מתחלת הלילה י"ב שעות מיקרי לילה. ומאז והלאה מיקרי יום אף על פי שלא האיר השחר אלא ג' שעות אחרי כן מכל מקום מיד אחרי י"ב שעות מיקרי יום: הנראה לע"ד על פי הסכמת גדול האחרוני' כתבתי:

תוכן העניינים

שו"ת צמח צדק הקדמון

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה