אור ברסלב

שו"ת צמח צדק הקדמון· רבי מנחם מנדעל בן אברהם קרועמל

שאלה י"ב

שאלה י"א

ראיתי שערוריה בקרב הארץ. שפרצו בה פרץ.

ונוהגים קלות. בעשיית יין באיזה קהילות.

והיינו שקונים ענבים דרוכים מן הגיגית שעמדו כמה ימים בבית גוי אפילו כשיש ברזא לגיגית. ובמקצת קהלות נזהרים שלא לקנות מגיגית שיש לה ברזא אבל אינם מקפידים על זה שעמדה בבית גוי.

ובמקצת קהלות נזהרים טפי ואין קונים כלל מגיגית העומדת בבית גוי אפילו שאין לה ברזא. אבל מכל מקום קונים מגיגית והיא עומדת בבית הגת שהוא בין הכרמים ואין לה ברזא ורוצים לומר שיש חילוק בין גיגית העומדת בבית ובין העומדת בגת שבין הכרמי' כלומר דוקא בבית גוי הוא דאסור אבל מתוך בית הגת שהוא בין הכרמים לא מיקרי בית גוי ותולין בוקי סריקא במה שנוהגין היתר בה ק"ק ניקלשפורג לקנות מן הגוים מגיגית שבין הכרמים ואינם יודעים לחלק בין זה לזה.

על כן באתי לבאר באר היטב היאך שרי והיאך אסור וצדיקי' ילכו בה וגו':דין גיגית ענבים דרוכים בבית גוי. כתב הטור י"ד בסימן קכ"ג דאסור לקנות ממנה שמא המשיך ממנה וחזר ומלאה וכו'.

והוא על פי התוספות והרא"ש בעבודה זרה פרק רבי ישמעאל. אמתניתין לוקחין גת בעוטה וכו'.

דף נ"ה: וצריך שתדע דההוא חששא שמא המשיך לאו למימרא דחששו שמא המשיך בכוס כדי לשתות יין צלול או כדי לרמות בו אחרים למכור ענבים דרוכים אחר שמשך יין צלול מתוכם. דלכל זה לא הוי חיישינן מספק כמו שיתבאר למטה.

אלא הא דחששו לשמא המשיך היינו משום דכיון דדרך כל עושי יין מושכין תחלה יין צלול מן הגיגית שהענבים שבה נדרכו יפה. ואחר כך נותנים הזגים על הגת לדורכם תחת הקורה לכך חוששין שמא כבר המשיך יין צלול מהגיגית היא כיון שרגילין לעשות כך כל עושי יין שמושכין תחלה יין צלול מהגיגית ואחר כך נותנים הזגים על הגת לדורכם תחת הקורה: לכך כשהגיגית ענבים דרוכים עומדת תחת רשות הגוי במקום שדרכן למשוך שם יין צלול מהגיגית אין חילוק בין שעומדת תוך הבית ובין שעומדת בין הכרמים אסור לקנות ממנה דמה לי הכא ומה לי התם דכיון שדרכן למשוך שם יין צלול מהגיגית.

אבל אם הגיגית עומדת במקום שאין דרכן למשך שם יין צלול ממנה מותר לקנות ממנה: ולפיכך גיגית שיש בתוכה ברזא שממנו נמשך יין צלול לתוך הכלי העומד במדרון תחת הגיגית ודאי דאסור לקנות ממנה ואין חילוק בין שעומדת בבית הגוי ובין שעומדת בכרמו של גוי. כיון דהברזא מוכחת עלה שדרכן למשוך ממנה יין צלול ואין לזה היתר כלל: אבל כשאין לגיגית ברזא בזה יש חילוק אם היא עומדת בין הכרמים והוא במקום שאין דרכן לעשות יין בין הכרמים כמו פה עיר ניקלשפורג שאין להם בתי גתות בין הכרמים ואין דרכן כלל לישאוב יין צלול מגיגית שבין הכרמים אלא מוליכין הענבים דרוכי' כמות שהן מעורבין הזגין והיין ביחד לתוך ביתם בחביות גדולות שקורין לא"ט.

ושם בביתם יש להם בתי גתות ועושין יין שם ולא בין הכרמים ודאי דשרי לקנות מן הגיגית ההם העומדים בין הכרמים אפילו שעמדו כמה ימים כיון שאין דרכן למשוך יין צלול שם: ואע"ג כשהגיגית עומדת כך בענבים דרוכים כחצי היום יכול לפנות החרצנים מלמעלה אילך ואילך ולמשוך היין צלול מתוכו.

מ"מ לא הוי המשכה כיון שאינו יכול להבדיל הזגים עד שולי הגיגית כמ"ש התוספות והרא"ש והמרדכי הביאם ב"י בי"ד סימן קכ"ג וכן פסק בש"ע: ואפילו לדברי הסמ"ג שנראה מלשונו שהוא מסופק בזה וסבירא ליה דאפשר דהוי המשכה אף על פי שלא הבדיל עד שולי הגת אלא מלמעלה כמו שכתב הב"י בשמו מכל מקום בכה"ג דאין אנו יודעים שהבדיל מלמעלה אלא שאנו חוששין שמא הבדיל גם הסמ"ג מודה דאין להחמיר דעד כאן לא מסתפק הסמ"ג אלא היכא דידעינן בודאי שהבדיל אבל לא בספק שמא הבדיל: אבל גיגית ענבים דרוכים העומדת בתוך ביתו של גוי אסור לקנות ממנה משום דהתם בביתו יש לו בית הגת ועוש' שם יין ודרכו למשוך יין צלול תחלה מן הגיגית קודם שנותן הגזים על הגת לדורכם תחת הקורה והיינו שמעמיד סל לתוך הגיגית שהיין צלול מסתנן לתוך הסל ושואב משם יין צלול שופכו לתוך כלי או לתוך חביות וחוזר וממלא בענבים דרוכי' ומעמי' הסל לתוכו ושואב יין צלול וכן עושה כמה פעמים ואח"כ נותן הזגים על הגת ודורכם תחת הקורה לכך כיון שדרכו לימשך חיישינן שמא כבר משך וחוזר ומילא ואסור לקנות מהגיגית ההיא אעפ"י שאין לה ברזא: ואין היתר לקנות אלא מבין הכרמים אם הוא במקום שאין עושים שם יין בין הכרמים ואין להם בתי גתות שם כמו פה עיר ניקלשפורג ואין דרכן כלל למשוך יין צלול מהגיגית שבין הכרמים ולכך שרי לקנות כיון דאין דרכן לימשך כלל בין הכרמים ואפילו שעמדה הגיגית כך עם ענבים דרוכים בין הכרמים ימים שלשה מותר לקנות ממנה מצד הדין כיון שאין דרכן לימשך שם והוא הדין נמי מן אותן חביות גדולות שקורין לאט"י שנתמלאו מן אותן גיגית שבין הכרמים ובהם מוליכין הענבים דרוכים לתוך ביתם מותר לקנות כל זמן שלא הביאם לתוך ביתו כיון שאין דרכן לימשך כלל לא מן הגיגית שבין הכרמים ולא מן החבית ההיא שקורין לא"ט שממלאים מן הגיגית לתוך החבית ההיא: ומכל מקום קבעו פה ק"ק ניקלשפורג למנהג קבוע שלא לקנות מהגיגית העומדת בין הכרמים עם ענבים דרוכים אעפ"י שאין לה ברזא אלא באותו יום שנדרכו הענבים כי אז הזגים והיין מעורבים יחד ואי אפשר לשאוב יין צלול בלי תערובת זגים ולפעמי' קונים אף אם עמדה הגיגית עד למחרתו של יום שנדרכו כגון שנדרכו סמוך לערב.

אבל כשידוע שעומדת הגיגית כך עם ענבי' דרוכים יומים או יותר אין קונין מהם כי אז בנקל יכול למשוך יין צלול כי הענבים דרוכים העומדים יומים טבע היין הוא לירד למטה והזגים צפים למעלה. ולפעמים הוא בהפך ובקל יכול להבדיל הזגים ולשאוב יין צלול לכך מחמירין לכתחלה ואין קונין ממנה כשעמדה הגיגית עם ענבים דרוכים שני ימים אף על פי שהוא בין הכרמים והיינו דוקא לכתחלה.

אבל בדיעבד שכבר קנה ישראל הענבים דרוכים הגיגית שבין הכרמים מותר פה עיר ניקלשפורג לעשות מהם יין כשר. אף על פי שעמדה הגיגית ההיא כמה ימים בין הכרמים כיון שאין לה ברזא וגם אין דרכן פה למשוך כלל יין צלול מגיגית שבין הכרמים כמו שביארנו למעלה: ואף על גב דאיכא למיחש כיון שעמדו הענבים דרוכים כל כך ירד היין למטה והזגים צפים למעלה ובקל יכול למשוך שמא שאב בכוס מתוכו.

מכל מקום כיון שכבר קנה ישראל הענבים הדרוכים האלו יש להתיר בדיעבד ולסמוך אדברי התרומה שכתב הרב ב"י בשמו וז"ל בשביל פורתא כהאי שלוקח בכוס וגם אינו מתכוון בכך כי אם לנסותו אפילו הוא בלא ענבים אינו חשוב בכך המשכה ליאסר אותו שבגיגית במגע גוי אלא שבכוס אסור: ועוד יש להתיר בדיעבד מטעם שכתב הרב ב"י על דברי התוס' בדין הקונה יין מגיגית הגוי צריך שלא תהא ברזא בגיגית וכו'.

וז"ל ואיכא למידק דאפילו ליכא ברזא נמי הא איכא למיחש נמי שמא יוציא מעט יין צלול בכוס או שמא יתן סל בגת ויהיה בתוכו יין צלול שמא יש לומר דסבירא ליה דלכל הני לא חיישינן דלא שכיחי ולא דמי לברזא דשכיח טובא ולמשוך על ידה וכו'. עכ"ל.

הרי התיר משום דלא חיישינן למילתא דלא שכיח וכן משמע נמי מהא דכתב מהרי"ק שורש צ"ב. הביאו הרב ב"י סימן קפ"ג דיש להתיר בכי האי גונא בדיעבד כיון שאין דרכן למשוך כלל מגיגית ההיא שבין הכרמים שאין עושין יין אלא בביתם ולא בין הכרמים: אבל באותן מקומות שעושין יין בין הכרמים ובתי גתות שלהם עומדים סמוך לכרמים ממש ושם עושין יין ושם בין הכרמים דרכם לעשות כן ששואבים תחלה יין צלול מן הגיגית דרך הסל שמעמידו לגיגית ואחר כך נותנים הזגים על הגת לדורכם תחת הקורה ודאי דאסור לקנות מן הגיגית ההם כשהענבי' נדרכו דחיישינן שמא כבר המשיך כיון שדרכו לימשך שם יין צלול.

אף על פי שהוא בין הכרמים הוה כאלו היתה עומדת בבית הגוי דלאו בבית תליא מילתא אלא בהמשכה תליא מילתא דכל מקום ששם דרכו לימשך יין צלול חיישינן לשמא המשיך דמה לי בית ומה לי כרם כיון שדרכו לימשך משם. לכך גיגית ענבים דרוכים אפילוכשאין לה ברזא והיא עומדת בין הכרמים ולא בביתו של גוי אפי' הכי אסור לקנות ממנה אם הוא במקום שעושין יין בין הכרמים ודרכן למשוך שם יין צלול מן הגיגית ולא דמי לגיגית בין הכרמים פה עיר ניקלשפורג שפה אין עושין יין בין הכרמים ואין דרכן למשוך יין צלול כלל בין הכרמים כמו שביארתי למעלה: ואין להתיר במקצת קהלות לקנות מגיגית שבין הכרמים כשאין לה ברזא אף על פי שהוא במקום שעושין יין בין הכרמים ודרכן למשוך יין צלול מגיגית דרך הסל מטעם שרוב מחייתן בכך והגוים אינם רוצים למכור מיד כשדורכים הענבים אי משום שעדיין לא יצא השער.

או משום טעם אחר והרי זה להם כאי אפשר ושמא בכי האי גוונא לא אסרו מספק דשמא המשיך ויש לדמות זה להא דתנן בפרק קמא דע"ז מקום שנהגו למכור בהמה דקה לגוים מוכרין וכו' ובכל מקום אין מוכרין להם בהמה גסה וכו' וקאמר בגמרא התם דף ט"ו. רב הונא זבין האי פרה לגוי אמר ליה רב חסדא מאי טעמא עביד מר הכי.

אמר ליה אימור לשחיטה זבנה וכו': וכתבו התוספות התם בדיבור המתחיל אימור לשחיטה זבנה וכו'. וז"ל ועל כן יש לתמוה במה אנו סומכין עתה למכור עגלים וסייחים לגוים: וגם אסוסים נמי יש לתמוה וכו'.

וי"ל דלפי מסקנת התלמוד וכו' מיהו מאותם שרגיל לשכור לגוים קשיא וי"ל דודאי הא דאסור למכור בהמה טמאה היינו בימיהם שהיו הרבה יהודים ביחד ואם היה לו לאדם בהמה שאינו צריך לה היה מוכרה לחבירו ולא היה מפסידה. אבל עתה מה יעשה שלא ימצא למכור יפסידנה ולכך כתבו הגאונים שבגולה היתר בדבר.

וכה"ג איכא לקמן דפריך אי הכי אפילו חיטי ושערי נמי לא. ומשני אי אפשר ה"נ אבל כאן כיון דאי אפשר שרי וכו' עכ"ל התוספות.

ופירש רש"י התם בגמרא אי אפשר בלא איבה הכי נמי וילפי התוספות מהתם כל שאי אפשר כגון דאיכא פסידא נמי שריא. והטור י"ד הביא כל זה בסימן קנ"א.

הרי מבואר כיון דאיכא פסידא אי לא מזבין לגוי מיקרי אי אפשר ושרי למכור לגוי בהמה טמאה הכי נמי בנדון דידן כיון דרוב מחייתן בכך ואי לא שרית להו למיזבן מגוי ענבים דרוכים יהיה להם פסידא מיקרי אי אפשר ושרי למיזבן כל זמן שלא ידעינן בודאי שהמשיך. ואף על גב דמסיק התם בתוס' בשם רבינו ברוך שאין להתיר מטעם זה אלא כשקונה הסוס לצורך עצמו ונמלך עליו למוכרו דאם לא ימכרנו יפסיד אבל ליקח סוסים למוכרם כדי להרויח אסור דלא יקח ולא יפסיד וכן כתב נמי הטור בשמו.

ואם כן היאך יכולים למילף מזה להתיר לקנות' לכתחלה מ"מ אפשר לומר כיון דהתם שרי בדיעבד יש להתיר הכא בנדון דידן אפילו לכתחלה כיון דרוב מחייתן בכך הוי להו כדיעבד ובסוסים דלא התירו אלא בדיעבד מיירי דאין רוב מחייתן בכך הא לאו מילתא הוא. חדא דנראה לומר שזה שאסרו לקנות מגיגית דרוכה העומדת בבית גוי במקום שדרכן למשוך יין צלול מהגיגית אסרו אפילו בדיעבד אף שמפסיד כגון שכבר קנה ענבים דרוכים ואחר כך נודע שעמדו בבית הגוי הרי הם בחזקת איסור.

אף על גב דמלשון הטור י"ד בסימן קכ"ג משמע דאינו אסור אלא לכתחלה שכתב וז"ל וגיגית מלאה ענבים דרוכים עומדת בבית הגוי אסור לקנות ממנה שמא המשיך ממנה וכו' עכ"ל. הרי הלשון אסור לקנות ממנה וכו' משמע דלכתחלה אסור לקנות ממנה.

מכל מקום נראה לדינא דאפילו בדיעבד נמי אסור כיון שדרכן לימשך ממנה דרך סל שמעמידו לתוך הגיגית ולא דמי לבדיקת הריאה דצריכה בדיקה לפי שהסירכות מצויות בה אפילו הכי הסכמת הרבה מפוסקים דבדיעבד אי ליתא לריאה לקמן למיבדקה דמותרת הבהמה לאכול. הביאם הרב ב"י בטור י"ד סימן ל"ט לפסק הלכה דשאני בדיקת הריאה דאף על גב דשכיחי סירכות מכל מקום רובן לית להו סירכות אלא שחששו למיעוט דשכיחי והוצרכו בדיקה לכך ס"ל למקילין דאזלינן בדיעבד בתר רובא.

וגם מסתברא טעמיה דרש"י שכתב אתמול אכלנו מחלבה ועכשיו נחזקנה בטריפה לכך יש להתיר בדיעבד אבל בנדון דידן ענבים דרוכים שעמדו בבית הגוי שדרכן לימשך בהם יין צלול והכל עושין כן ודאי דאפילו בדיעבד יש לחוש לזה כיון שדרך כולם לעשות כן: ומכל שכן לדידן שנוהגין גם בריאה כאותן פוסקים דסבירא להו דאפילו בדיעבד לא מקלינן אלא בגדיים וטלאים דלא שכיח בהו סרכות כולי האי אבל לא בשאר בהמות כמו שכתב הרב בהג"ה ש"ע סימן ל"ט ודאי דיש לאסור בענבים דרוכים שעמדו בבית גוי אפי' בדיעבד כמו בריאה: ולא דמי נמי להא דהביא הרב בהג"ה ש"ע בסימן קי"ד בדין כבשים שדרך לפעמים שנותנין בהם יין וכולי דתלינן לקולא שמא לא ערבו בו כל זמן שלא ידעינן בודאי שערבו בו דהתם שאני שהרי אפילו לכתחלה שרי לקנות מגוי והיינו משום דהתם מיירי שידוע הוא שגוי אחד אינו מערב בו יין ואין אנו יודעין איזה תלינן לקולא לומר על כל אחד שזהו שאינו מערב וילפינן ממחבואה אחת שמצלת על כל הנשים אבל בנדון דידן אין שום גוי ידוע שאינו ממשיך יין צלול אלא אדרבא כולן דרכן לימשך ודאי דאסור אפילו בדיעבד: והא דנקט הטור י"ד וז"ל אסור לקנו' ממנה וכו' עכ"ל דלשון זה משמע דדוקא לכתחלה הוא דאסור אפשר לומר דלרבותא דסיפא נקט לשון זה דכשחתם הגיגית שרי אפילו לכתחלה לקנות ממנה: ועוד אפילו אם תמצא לומר דלישנא דהטור דייקא דדוקא לכתחלה הוא דאסור לקנות ממנה אבל בדיעבד שרי וכדמשמע נמי מלשון הרב ב"י שכתב בש"ע וז"ל ענבים דרוכים וכו' יש לאסור וכו' עכ"ל משמע מלשון זה שכתב יש לאסור היינו דוקא לכתחלה מכל מקום מסתברא לומר דבימיהם אף על גב דדרכן היה לימשך מגיגית ההם מכל מקום לא היה דרכן כל כך כמו האידנא דהאידנא איכא חזקה טובא שכבר משכו ממנה יין צלול כיון שהכל עושין כן שמיד אחר שנתנו ענבים דרוכים לגיגית ההיא שעומד' סמוכ' לגת שתחת הקורה מעמידין סל לגיגית ההיא שהיין מסתנן לתוכו ושואבין יין צלול מתוכו ואילו היה גם בימיהם דרכן כך כמו האידנא ודאי דלא היו מתירין אפילו בדיעבד דטפי איכא למיחש בכי האי גונא לחששא שכבר משכו ממה שיש לחוש במפקיד יין ביד גוי דהתם אין היין של הגוי אפילו הכי חיישינן שמא להנאתו שתה ואסרינן אפילו בזמן הזה דלאו עובדי ע"ז הן משום דחשדינן אותו שמא להנאתו שתה ממנו ואפילו בדיעבד אסרינן מכל שכן בגיגית שדרכן לימשך ממנה והיא שלו וצריך לימשך לצורך מלאכתו שיש לאסור אפילו בדיעבד.

ועוד נראה לומר דאפילו אם תמצא לומר דלישנא דהטור דייקא שענבים דרוכים בבית גוי לא אסרו אלא לכתחלה אבל לא בדיעבד מכל מקום לא מסתבר להקל כל כך ולומר שיהא מותר לקנות אפילו לכתחלה במקצת מקומות ולמיחשב להו כדיעבד כיון שרוב מחייתן בכך למהוי כאי אפשר להו דכולי האי ודאי לא מקלינן משום דאין זה מיקרי אי אפשר דהרי אפשר להו לקנות מן הגוים מיד כשכותשין הענבים בכלי שאינו רחב שקורין טרעטשא"ף שאין דרכן לימשך מכלי ההוא אלא ממלאין ממנו לגיגית אף על פי שאין הגוי' רגילים למכר באותו זמן כיון שעדיין אינם יודעים השער מכל מקום אם יהיו יודעים שאין הישראל רשאי לקנות אלא כל זמן שהוא בתוך הכלי ההוא ולא אחרי כן כשהורק לתוך הגיגית ודאי שיהיו מוכרים להם סתם על סמך השער שיצא אחר כך.

כמו שעושין פה ק"ק ניקלשפורג ואפילו במקום שאין רשאין לזוז היין מבין הכרמים עד אחר נטילת המעשר לשררה מכל מקום יכולים לקנות ולחתום הגיגית לכך נראה דודאי אסור לכתחלה לקנות מגיגית ענבים דרוכים שהיא ברשות גוי במקום שדרכן לימשך ייןצלול מן הגיגית ההיא בין שהגיגית עומדת בתוך הבית ובין שעומדת בין הכרמים אם דרכן לימשך שם יין צלול דהיינו שיש להם בתי הגתות בין הכרמים ואין להתיר בשום מקום ושאני הכא ק"ק ניקלשפורג שקונים מן הגיגית בין הכרמים משום שאין להם בתי הגתות בין הכרמים ואין דרכן לימשך כלל יין צלול מן הגיגית התם אבל באותן מקומות שבתי הגתות שלהם עומדים סמוכים לכרם ודרכן למשוך יין צלול מגיגית העומדת בין הכרמים ודאי דאסור לקנו' מאותן גיגית:

תוכן העניינים

שו"ת צמח צדק הקדמון

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה