שות פרי עץ חיים· רבני בית המדרש הגדול עץ-חיים באמשטרדם
תשובה תשיב
שאלה נא אלמנה שמתה ולא נשבעה שבועת אלמנה וכלם מתו במיתת מגפה אם יש ליורשי אלמנה לגבות כתובתה שיש שרוצה לדמות מיתת פתאום למיתת המגפה וכשם שכשמת הבטל פתאום דלא חיישינן לצררי גובין היורשים כתובתה אע"פי שלא נשבעה כך מיתת המגפה נקראת מיתת פתאומית לפי שרוב המוכים מתים והכי מיתתם דומה למת פתאום: יורנו המורה אם מדמה מיתת המגפה למיתת פתאום:
תשובה עיקרא דהאי מילתא בפרק מי שמת דף קנ"ח שנינו נפל הבית עליו ועל אשתו. יורשי הבעל אומרים אשה מתה ראשונה ואחר כך מתה הבעל יורשי אשה אומרים בעל מת ראשון ואחר כך מתה האשה בש"א יחלוקו וב"ה אומרים נכסים בחזקתן כתובתה בחזקת יורשי הבעל נכסים הנכנסים והיוצאים עמה בחזקת יורשי האב עד כאן במשנה ואמרו עליה בגמרא בחזקת מי ר' יוחנן אמר בחזקת יורשי הבטל ור' אלעזר אמר בחזקת יורשי האשה ור"ש בן לקיש משום בר קפרא אמר יחלוקו וכן תני בר קפרא הואיל והללו באים לירש והללו באים לירש יחלוקו ע"כ בגמ' ופי' נכסים בחזקתן הם נכסי צאן ברזל שהכניסה מבית אביה ושמאן בכתובתה ואחריותם עליו אם פחתו פחתו לו ואם הותירו הותירו לו וכתובה בחזקת יורשי הבעל מנה וק"ק ותוספת נכסים הנכנסין והיוצאין עמה הם נכסי מלוג שנפלו לה מבית אביה דאין אחריותם עליו ובפי' נכסים בחזקתן נחלקו בגמרה ר' אמר בחזקת יורשי הבעל כיון שחייב באחריות' ור' זירא אמר בחזקת יורשי האשה כיון דהיא הנעלת לה מבית אביה ובר קפרא אמר יחלוקו כיון שהללו באים לירש והללו באים לירש שהרי לשניהם יש טענת חזקה הוא הנטלת מבית והוא מתוך שקבל אחריותם עליו קנאו והרי הם כממונו והאי דאמרי ב"ה נכסים בחזקתן היינו בחזקת שניהם ויחלוקו כן פי' רש"י והתוספות הקשו למ"ד בגמ' בחזקת יורשי הבעל למה לי טעמא דחזקתן תיפוק ליה שאינם יכולים להיות בחזקת יורשי האשה לפי שהיא צריכה שבועה על כתובתה ואין אדם מוריש שבועה לבניו כדאמר רב ושמואל בסוף כל הנשבעין וק"ל כוותייהו:
ותירצו דהיא הנותנת משום שהנכסים בחזקת הבעל ואינם בחזקת יורשי האשה לא תוכל להוריש לבנים ולא יטלו יורשי האשה כלום אבל אם היה בחזקת יורשי האשה אז היה אמרינן שיש לה הכל דהא כיון שהיו מוחזקין בממון שבועה כזו יכולה להוריש לבניה והר' שמעון תירץ דלא שייך הנה טעמא דאין מוריש שבועה לבניו דהא אין טעונה שבועה אלא משום דחיישינן דילמא מתפיסי לה צררי והיינו כגון שהלך למ"ה דאז מתפיס לה צררי אבל נפל עליו וכו' שהוא לפתע פתאום ליכא למיחש להתפסת' צררי ורי' ז"ל דחה תירוץ זה יע"ש ואע"פי שרוב הפוסקים תופסים האי שיטת תירוצא קמא דלעולם חיישינן לצררי מ"מ הר"אש בכלל פ"ה סמך על תירוצא דר"ש שאין לחוש לצררי ומגבינן להו וכתב דהאידנא לא חיישינן לצררי שכתובותיה מרובות: מכל מקום יש מקום תימא על הר"אש ז"ל מתשובת אחרת דנראה דסתרי אהדדי שהרי כתב בכלל צ"א וז"ל ואמנם אם לא נשבעה האלמנה על כתובתה ועל נדונייתה שלא גבתה מהם וגם לא פטרה בעלה מן השבועה נמצא דכשמתה שעבודא מן הנכסים יורשיה לא יכולים לגבות מכתובתה ונדונייתה כלום כיון שנתחייבה שבועה ולא נשבעה וכו' דאין אדם מוריש שבועה לבניו ע"כ:
הרי דגם האידנא חייש הר"אש לצררי ועוד איך כתב דמשום דסמך על תירוצא דר"ש להכי מגבינן ולא חיישינן לצררי והלא ר"ש לא אמרה אלא דוקא במת פתאום הא לאו הכי לעולם איהו נמי חייש בעלמא שכן הוא מבואר בדבריו שכתב לא שייך הבא טעמא דאין מוריש שבועה לבניו דהא אינה טעונה שבועה אלא משום דחיישינן דלמא אתפס לה צררי והיינו כגון שהלך למ"ה דאז מתפיס לה צררי אבל בנפל הבית עליו שהוא בפתע פתאום ליכא למיחש להתפסת צררי הרי דלר"ש שבא לסמוך עליו לא אמרה אלא במת פתאום ואיך קאמר הר"אש דמשום דסמך על האי תירוצא דר"ש ליכא למימש לצררי כלל:
ומה שיש לתרץ בזה והא הנכון בבעיני לע"ד הוא דלעולם חששא דהתפסת צררי כולי עלמא מודו בה שכן פסקו כל הפוסקים כרב ושמואל אע"ג דאמרינן בגמ' מאן דעבד כמר עבד ומאן דעבד כמר עבד ולרבי אלעזר ליכא למיחש להתפסת צררי מ"מ כל הפוסקים כלם פסקו כרב ושמואל מדקאמר בגמ' הבו דלא לוסיף טלה וכל הני אמורי בתראי סברי כוותייהו הכי נקטינן והרא"ש גופיה פסיק נמי הכי בכלל צ"א דמייתי מלתייהו דרב ושמואל להלכ' ולמעשה יע"ש:
אלא דהכא בכלל פ"ה השאלה היתה אם נזקקין לנכסי יתומים קטנים לכתובת אשה שכבר נשאת ולעולם לגבות אשה בשבועה דוקא קאמר שהרי נדון דידיה היתה האשה שנשאת קיימת ולמ' לא תשבע אבל השאלה היתה אם נזקקין ב"ד להשביעה ולהגבותה מיתומים קטנים מאחר שכבר נשאת שהרי מן הדין אין נזקקין להם עד שיגדלו שמא ימצאו שובר או טענת לזכות לפטור עצמן מאותה תביעה ולא אמרו נזקקין לגבות כתובה מיתמי קטנים אלא משום פסידא דמזונות או משום חינא אבל זו שנשאת דליכא טעמא דמזונות ולא טעמא דעינא לא מזדקקינן על זה השיב ואמר דנזקקין אף על פי שכבר נשאת והכונה שנזקקין להשביעה ולהגבותה כדין הבא ליפרע מנכסי יתומים ונתן טעם לדבר דלא ק"ל כרב פפא דאמר פריעת ב"ח מצוה ויתמי לאו בני מעבד מצוה נינהו אלא כרב הונא דאמר דטעמא דאין נזקקין הוי משום חששת התפסת צררי וכל היכא דליכא למיחש לצררי מזדקקינן בעלמא מ"מ גבי אלמנה כבר אמרנו דנזקקין לנכסי יתומים קטנים להשביעה ולהגבותה ומעובדא דמרימר משמע דמגבינן מיתמי לכתובת אשה אפי' נשאת מכל זה משמע דחששת התפסת צררי דגבי אלמנה אינה חששא חזקה להפקיע שלא להזדקיק לנכסי יתומים קטנים דחששת צררי דעלמ' היא חששא אלימא שכן הב"ח נוגשים לבעלי חובם להיות בטחון תחת ידם בשביל חובם אבל כתובה שלא ניתנה לגבות מחיים ואפשר שלא תבא כתובה זו לידי גבייה מעולם דבר רחוק הוא שמתפיס לה צררי מ"מ מקולי כתובה שני ואמרו מעולם אלמנה לא תגבי אלא בשבועה וחששי להאי חששה גרועה להצריכה שבועה ועוד אלימא כח היורשים של בעל שאם מתה בלא שבועה שיפיקידו היורשים לגבות כתובתה תדע דמקולי כתובה שנו שהרי לא אמרו זה אלא למנה מאתים ולתוספת אבל לנצ"ב נוטל אותן שלא בשבועה כשאר חוב דעלמא והלא שאר חוב דעלמא חיישינן לצררי אלא מאי אית לך למימר שחששת צררי גבי אלמנה היא חששא דחוקה לכן מה שהוא מנדוניותא לא גרע משאר חוב דעלמא דבדליכא חששא גובה חובו כך האשה גובה חוב זה של נדונייתה או יורשיה בשבועת היורשין דלשבועה קלה כזו אמרינן אדם מוריש וכו':
אבל גבי מנה מאתים ותוספת אלימו חששא זו מטעם מקולי כתובתה ואם מתה בלא שבועה יפסידו יורשיה וזו היא כונת הר"אש דכיון דק"ל כרב הונא במקום דליכא חששת צררי כלומר כמו אלמנה שחששת צררי היא חששא רחוקה אע"פי שאמרו רז"ל שתשבע משום מקולי כתובה נזקקין ומשביעין זו ומגבינן לה הכל משום דסמכינן על תירוצא דר"ש כלומר ונלמד מדבריו שאין אדם מתפיס צררי לאשתו מחיים כי אם כשבא ללכת למ"ה ומוטל על ערש דוי וכשמת אדם פתאום אין שם חששת צררי אם כן שמעינן שאין אדם מתפיס לאשתו מחיים אם כן גם האידנא שיש טעם אחר שכתובותינו מרובות ולא שכיח האידנא התפסת צררי לא גרעה גביית אלמנה זו מגביית שאר בעלי חובות כשאין שם חששת צררי דמגבינן מיתמי קטני גם הכא מזדקינן להאי אלמנה אע"פי שנשאת ומגבינן לה בדינא שמשביעין אותה ולענין זה אנו מדמין גביית חוב האלמנה לשאר ב"ח בדליכא למחש ליזקק ליתומים קטנים אבל לעולם בשבועה שהרי נדון זה דהר"אש היתה האלמנה קיימת ובודאי דלא מגבינן לה כי אם בשבועה ואלו לא היתה קיימת לעולם איבדה כתובה דמנה מאתים ותוספת אבל נדונייתא גובין יורשים כשאר חוב דגו זימני דגובין בשבועת היורשים אבל גבי מנה מאתים שמתה בלא שבועה אע"ג דחששת צררי היא חששה רחוקה מקולי כתובה אמרו שלא יגבו יורשיה מאחר שלא נשבעה אבל נידון דידי שהאלמנה קיימת אלא שנשאת והוה ס"ד דאין נזקקין לה להגבותה מיתמי קטנים פסק מכל הני טעמי דכתיבנא דנזקקין להגבותה לעולם כדינה בשבועה כיון דחששת צררי גבי אלמנה היא גרועה זה נ"ל בכונת הר"אש ז"ל דוק והבן: ומ"ש אבל האידנא שאנו מגבין כתובות לכל יורשי האלמנות שקדשו ולא חשו לצררי דמשמע שיורשי האלמנות גובים אע"פי שלא נשבעה ונשאת ומתה הכונה הוא על ענין חוב הנדונייא שהוא כתוב דעלמ' דכדליכא חששת צררי מגבין לב"ח כך מגבין אנו ליורשי האלמנות שקדשו אע"פי שמתו הלא שבועה לנדונייא דוקא קאמר ובודאי משום דליכא חששת צררי דאם איתא דיש חששת צררי לא מזדקקינן לגבות לה ודאי חששת צררי גם נדונייתא היא חששה חלושה להפסידה על ידי כך נכסיה אבל לענין מנה מאתים ותוספת מקולי כתובה אלימו חששה זו להפסיד את יורשיה מלגבות אם מתה בלא שבועה:
ובכן באו שתי תשובות הר"אש על נכון דלא להוו סתרי אהדדי תדע חילוק גדול בין נכסי נדונייתא יותר מכתובתה למנה מאתים שהרי בזאת המשנה דנפל הבית מקילינן בנכסי נדונייתה יותר מכתובת ק"ר שהרי בנכסים דידה אפליגו דזה אמר בחזקת הבעל וחד אמר בחזקת יורשי האשה ובר קפרא דקי"ל כותיה אמר יחלוקו לפי שהוא ממון המוטל בספק כדפי' לעיל ואלו גבי ק"ר ותוספת אמרו בחזקת יורשי הבטל שלא אמרו יחלוקו בנצ"ב אלא משום דמספקא לן מי מת תחלה אבל אלו היינו ידעים שהאיש מת תחלה בחזקת יורשיה קיימי ונוטלן אותם בלא שבועה ה"ר ותוספת לעולם בחזקת יורשי הבעל קיימי כל שלא נשבעה ואין שום צד לגבות יורשה ק"ר כי אם במת פתאום דוקא דליכא שום חששה כלל לצררי ואיך אפשר שילמוד הר"אש מהאי דהר"אש אף לגבות ק'ר בשלא מתה שתגבה בלא שבועה די לנו שנלמוד כשמת פתאום להגבותה והבו דלא לספו טלה אבל ללמוד ג"כ שמיתת מגפה תדמה למת פתאום לא ואע"ג דהרש"דם סימן קל"ב מנדר לדמות התם מיירי שמיד נתערבב ואע"פ כן כמה סמוכות וסניפין כאשר תראה מתוך דבריו יע"ש:
ומוה"רי לבית הלוי בכלל ג' סי' כ' כתב כן על דברי מוהרש"דם ז"ל והאריך שם וכתב דאדרבא חולי המגפה יפחידהו יותר ויותר שמא ימות במהרה דרובם למיתה ולזה שייך התפסת צרררי ביותר והם דברים של טעם:
הכלל העול לפי עניות דעתי שדברי הרב מהר"י לבית לוי תלויים בסברה ולכן יש לחלק בין מיתת פתאום למיתת מגפה שמיתת פתאום אין חוששים לצררי מה שאין כן במיתת מגפה ולכך כיון שאם היתה צריכה לישבע ומתה בלא שבועה ואין אדם מוריש שבועה לבניו לפיכך יורשיה אינם יורשים כלום: הנראה לעניות דעתי כתבתי להלכה ולא למעשה עד יסכים עמי הרב היושב על כסא ההוראה כי לו נאה ולא יאה:
בסדר ובשנה ויבא משה וידבר את כל דברי השירה הזאת:
נאם הצעיר יוסף פיזא נר"ו:
בבית ובדפוס יתמי מר' יעקב פרופס כ"ץ זצ"ל
דירתם ברחוב פינקי כיהרט פר בייא עש צווייאטי ווייאי גאט