שות פאר הדור· רבנו משה בן מימון [הרמב"ם]
שאלה ריג
יורינו רבינו יעקב מת וחיי לרבנן ולכל ישראל שבק ותשאר האשה ושני ילדיה ראובן ודינה והניח להם חצר אחד אשר דרים בו והוא היה סמוך עם חצר אחד אשר בצדו שהוא ללוי קצר לוי הנז' היה חרב ולאה הנזכר הכניסה החורבה הזאת תוך חצרה ופתח לה פתחא והביאה לרשותה: ויהי היום וילך ראובן למדינת הים ונתעכב שם זמן מה ותקם לאה והלך לב"ד הזמן לגבות כתובתה והורידוה ב"ד בחצר זו אחר שבועה והשומה ובכל אופני דיני הורדה ובתנאי ובפני זקני העדה ולקחה קנין והיא נתנה בית זו לדינה בתה מהיום ולאחר מיתה וכתבו על זה שטר וערב בה שבועתה וההורדה ולא עברו ימים ותמת לאה וישב ראובן מדרכו והתחיל להתקוטט עם דינה אחותו על אודות החורבה והוא טוען כי לא נתנה לה לאה אמם אלא החצר ולא החורבה ובאו לב"ד והביאו השטר אשר בו המתנה והשבועה ומצאת שזכרה בשבועתה שלא הניח לי בעלי יותר מחצר זו וכך וכך וכו' וכתוב למטה במתנה הוו עלי עדים בקנין וכתבו וחתמו וכו' שנתתי חצר הנזכר לעיל ומצד אחד חצר למר יהודה בן ענק אל עלאל והיא החורבה המוזכרת למעלה והנה לכאורה במה שאמרה ומצד אחד וכו' הרי החורבה בכלל ועוד הנזכר ולא שיירתי בה לעצמי כלום יש מי שפסק שאין הכי נמי שכשאמרה ולא שיירתי וכו' יהיה הכל בכלל אמנם כאשר מצאנו שזכרה בשבועה החצר שהיה לבעלי וזכר במתנה ונתתי החצר הנזכר למעלה היינו החצר שהיה לבעלה ואנחנו יודעים שלא היה ליעקב בעלה חורבה זו אנא אחר מותו נחרבה הרי בבירור שלא נתנה כי אם הבית אשר היה לבעלה בלבד ובכגון זה אמרו יד בעל השטר על התחתונה יורינו רבינו הדין בזה ויבא שכ"מה:
תשובה מאחר שבשטר המתנה כתוב שנתן לדינה בתה חצר הנזכר למעלה ואנו רואים שלא היתה ההורדה אלא על הקצר ואין חצר הנ"ל אלא שהניח לה בעלה לא החורבה אשר לקחה אחר מיתת בעלה ובעת אשר השביעה שלא הניח לי בעלי יותר מחצר זו וזכרו ההורדה הורדנוה לחצר זו אין לדינה יותר מהחצר אשר לאביה לבד אשר לקחה לאה בהורדה לא החורבה ואף שלאה הכניסה חורבה זו אל תוך חצרה לא מהני כי נוכל לומר מצרים הרחיב לה. ואף מה שאמרה לא שיירתי בה לעצמי כלום אין רצונה בזה להכניס גם החורבה ובזה אמרו (בתרא דף ס"א) המוכר בית לחבירו בבירה גדולה אעפ"י שמצר לו מצרים החצונים מצרים הרחיב לו ופלפלו בש"ס היכי דמי אי דקרו ליה לבית בית ולבירה בירה ואיכא דקרו לה נמי לבירה בית מהו דתימ' כולה זבין ליה קא משמע לן מדהוה ליה למכתב לא שיירתי בזביני אילין קדמי כלום ולא כתב שמע מינה שיורי שייר. נראה מכאן אמירת לא שיירתי וכו' מהני בדאיכא דקרו לה לבירה נמי בית כי זה הדבר אשר יפול במכר דבר מסופק אם אמר בית או ביר' אין למוכר אלא הדבר שהוזכר במכר בלבד ויהי' הדבר אחר אשר לא נזכר עתה בעת המכר כאשר נכלל עתה במכר לא מהני שנאמ' מצרים הרחיב לו גם בכאן לא נפלה המתנה אלא בחצר המוזכר בשטר וזה אינו אלא בחצר שהניח בעלה והחורבה לא יהיה לה נמצא בדבר אשר נפל בה המתנה לא יפול בה על החצר והחורבה. ובא בזה היכא דקרו לבית בית ולבירה בירה אשר יאמר בה מצרים הרחיב לו ולא איכפת אם אמר או לא אמר ולא שיירתי בזביני אילין קדמי כלום ושלומך יגדל יוסף הלוי ב"ר מאיר הלוי זצ"ל: