שות פאר הדור· רבנו משה בן מימון [הרמב"ם]
שאלה קפג
לרב ר' משה דברושיילש ז"ל
עמדתי על דברי שאלתך והבנתי כונתך בה ודקדקתי בה וחזרתי בכל צדדין לכתוב הדברים על בורין כפי מה שיראה לנו מדברי תורתינו הקדושה בלתי שאשגיח על דברי שטרות שנעשו בערכאות של גוים שופטי הישמעאלים כי אין לנו צורך בהם בדין זה והנני כותב את הנראה אלי לפי קוצר דעתי על הבתים אשר קנה שמעון מיוסף אביו. יראה לי שמאחר ששמעון זה נודע שדר בבתים אלו שני חזקה כמו שכתבת שדר בהם זמן ארוך והרי שמעון טוען שקנאן מיוסף אחיו לכן אם נודע בברור שיוסף אחיו המוכר היה דר בהם קודם המכר אפילו יום אחד הרי הבתים בחזקת שמעון ושוב אין יוסף אחיו נאמן בשום טענה שיטעון שיסתור חזקתו של שמעון אם לא שיבררנה בראיה ברורה דלאו כל הימנו לאבד זכותו של שמעון הקונה. והכי איתא בתוספתא בפירוש הלוקח מן הלוקח ואמר הראשון גזולה היא בידי לא כל הימנו לאבד זכותו של זה ומה לי לוקח מן הלוקח ומה לי ממקבל מתנה אם בא לאבד זכותו של לוקח זה ולכן כל מה שטען יוסף זה המוכר בענין מתנה זו היאך באת לידו אם הם דברים הסותרין זכותו של שמעון זה הלוקח אין שומעין לו אם לא שיברר דבריו בעדים ובראיה ברורה וכל זמן שלא בררם אנו תולין שמימונה זאת חמותו נתנתם לו במתנה או במכירה גמורה וזכה הוא בהם. ומכח מתנה או מכירה זו מכר' לשמעון ופלגינן דבוריה כדי להעמיד הקרקע הזה בחזקת שמעון הואיל ודר בו שני חזקה ומה שכתבת שאין ליוסף ראיה על נתינת הבתים רק על פי כתב ישמעאל שפסלו השופט לפי שלא היה עיקר המכר הכתוב בקלף אין זו ראיה כי לאחר שהוא טוען בפיו טענת חזקה שהיא מהמתנה אינו צריך לשום כתב כלל לא יהודי ולא ישמעאלי ואף אם נפסל השטר לא נפסל טענת חזקתו שהיא העיקר ולכן אין חשש במה שבטל השופט אותו הכתב כי אינו לא מעלה ולא מוריד ובפרט שטר מתנה שאינו כשר בערכאות של גוים מן הדין ואנו חוזרי' לענין החזקה שהוא הדין תורה וזכה יוסף במתנת חמותו מימונה וזכה שמעון בקנייתו וחזקתו כי לעולם טוענין ללוקח ואנו אומרים שכך היתה המתנה וכל זה כשלא נודע לו תוכן נתינת מתנה זו אלא מפיו של יוסף המוכר הנזכר כמו שכתבו אבל אם יתברר בעדים או בראיה ברורה שבאת מתנה זו ליד יוסף המוכר בתורת נישואין שנתנתם לו חמותו מימונה עם בתה כדרך כל הנושאים ומחה אשתו של יוסף אז זכה יוסף זה בחצי הבתים כדין התקנה ובתו בחציין מצד ירושת אמה ולכן אם נמכרו הבתים כלם לצורך נשואי הבת לשמעון זה או לאחר יפה נמכרו כי יוסף יכול למכור חלקו וחלק בתו הקטנה לצורך נשואה דלא גרע מאפוטרופוס דעלמא או בית דין כי אם ב"ד אביהם בעצמם. ולכן לא היתה הקטנ' הזאת צריכה ליתן רשות לאביה למכור כי הרשות הוא בידו לעשות לתועלתה ואין לך תועלת גדולה מזו כשנמכרו לצורך נשואיה ולכן ממה נפשך היה יוסף זה יכול למכור את הבתים האלו לשמעון או למי שיזדמן. ומה שכתבת שהוא מנהג לכתוב מתנת הקרקע בתוך הכתובה ואינה כתובה בתוך הכתובה הזאת ומצד זה רצית לבטל המתנה שנתנה ליוסף אין בזה ראיה לבטל חזרת שמעון המוחזק בבית הזה הבא מכחו של יוסף מפני שלא נכתבה מתנה זו בכתובה כי אין טענה מעלה ומורדת במתנה זו כי טענה קלה ורעועה היא ומה שכתבת שאין לשמעון טענת חזקה לפי שראובן המערער בן בנה של מימונה הנזכרת היה קטן בשעת המכירה גם אחר שגדל שלא ידע אם היה לו זכות בו כדי שיערער ערבובי דברים הם. אכן באמת אם זה הקטן מערער ורוצה לירש מכח אם אביו ולא תועיל חזקתו של שמעון ולא חזקתו של יוסף מטעם שאין מחזיקין בנכסי קטן ואפילו אם הגדיל אז הדין על דרך זה אם נודע שמימונה זאת נתנה הבתים האלו ליוסף חתנה ויש לו שטר או ראיה בידו עכשו אם אין לו שטר ולא ראיה על המתנה ויש לו עדים או ראיה שהחזיק שלש שנים בחייה או בחיי בנה אביו של ראובן זה המערער שוב אין לראובן זה טענה בהם לא בקטנותו ולא בגדלותו ואין זה נקרא מחזיק בנכסי קטן כי לעולם לא זכה הקטן בהם ואם לא יתברר בראיה ברורה שהחזיק יוסף זה בחיי מימונה חמותו או בחיי בנה שלש שנים בבתים הללו אז אין ליוסף זה או לבאים מכחו שני חזקה על זה הבית לפי שהוא בחזקת ראובן זה שהיה אז קטן ואין מחזיקין בנכסי קטן ויכול עתה לערער ואין חוששין במה שלא ערער הוא או אחרים עד עתה גם כתבת בסוף שאלתך כך מאחר שאין טענת חזקה לשמעון בבתים האלו היה לו ליזהר בשטר המכירה והפסיד על עצמו במה שאמר שהיה לו שטר ואבד דברים אלו מובנים כי אם יש חזקה ליוסף שהחזיק בבתים אלו שלש שנים בחיי מימונ' או בנה או שהיה בידו שטר מתנה או מכירה שנתנם לו גם יש חזקה לשמעון אף אם אבד שטרו שדר בהם שני חזקה דעד שלש שנים מזדהר איניש בשטריה טפי לא מזדהר ולא הפסיד חזקתו באבדת השטר ואם חזקת יוסף אילה חזקה חזקת שמעון הבא מכחו אינה חזקה לא ע"י חזקה ולא ע"י שטר עד כאן הארכתי כדי לבאר הענין דבר דבור על אופניו וסוף דבר עיקר הדין בקצור כך הוא אם יוסף זה המוכר בידו ראיה ברורה שנתנה לו מימונה חמותו הבית הזה אעפ"י שלא דר בה שני חזקה לא בחייה ולא בחיי בנה או אם הוא טוען מעצמו בלא ראיה שנתנתם לו ויש לו ראיה ברורה שדר בהן שלש שנים בחייה או בחיי בנה אביו של ראובן זה המערער אז הבתים בחזקתו ומה שמכר לשמעון יפה מכר כי הוא היה יכול למכור חלקו וגם חלק בתו כדי להשיאה וישאר שמעון בבתים בחזקתו ואם אין ביד יוסף ראיה ברורה שנתנתם לו וגם אין לו ראיה שדר בבית ההוא בחייה או בחיי בנה אביו של ראובן זה המערער שלשה שנים אז הבית הוא בחזקת ראובן שהיה קטן אז ולא היה ליוסף ולא לבתו חזקה בהם כלל וכל שכן לשמעון זה הבא מכחם כי אין מחזיקין בנכסי קטן זה הוא הנראה לי לדון בדין זה מדין תורתינו משה דברושיילש: