שות פאר הדור· רבנו משה בן מימון [הרמב"ם]
שאלה עה
ותורינו הדרתו במה שזכר בר"ה כל הברכות כלן אעפ"י שיצא מוציא חוץ מברכת הלחם והיין שאם לא יצא מוציא ואם יצא אינו מוציא והיתה השאלה בברכת הלחם של מצה וברכת היין של קדוש היום ואמר אעפ"י שיצא מוציא לא ידענו פירוש אלו הדברים. גם מצאנו לא יפרוס אדם פרוסה אלא אם כן אוכל עמהם והיה הטעם משום הוצאת שם שמים לבטלה. והנה מה שאמרו אם לא יצא מוציא הוא דוקא בשיאכל עמהם ואם לא יאכל עמהם אינו מוציא ומצה וקידוש היום שאני או אפי' במנה וקידוש היום יברך לעצמו תחילה ואחר כך מוציא וראינו כמה מבני אדם שהם מקדשין בליל פסח בבתים אחרים ואח"כ מברכין לעצמן על היין ועל המצה וגם כמה שמברכין בביתם ואח"כ מברכין לאחרי' הביננו מלכנו ביאור אלה הנוסחאות והאר עינינו במאור תורתך ויבא שכ"מה:
תשובה לא מצאתי שום חילוק כלל ועיקר וזה ודאי שכל מצוה צריך לברך עליה ואם זה לקח המצה ויצא בה ידי חובתו ורצו אחרים לקיים גס כן אותה המצוה מהיכא תיתי שלא יוכל לברך כדי שהם יאכלו ממה שחתך ובירך להם ואם לא יברך לא יצאו ידי חובתם ולכן הוא מברך כדי שישמעו אלה ויצאו ידי חובתם ולזה אין חילוק בין אם יצא הוא ידי חובתו ממצה זו ובין לא יצא ואינו צריך שיצא ידי חובתו עמהם בכלל אלו שיברך להם בכל פעם שיברך להם וכתב משה: