שות פאר הדור· רבנו משה בן מימון [הרמב"ם]
שאלה לח
כתב בספר נזיקין הפורץ גדר לפני בהמת חברו ויצאתה והזיקה אם היה גדר חזק ובריא חייב ילמדנו רבינו אם על הכותל אמר למה ליה למימר יצאת' והזיקה. ואם על הנזק אמר הא אמרי' בגמ' שאין הלסטים חייבין אלא אם כן הכישוה והדריכוה למקום הנזק יורינו מורינו ושכרו כפול מ"ה:
תשובה על הנזק אמרתי ולא על הכותל וכך על הנזק אמרו חכמים ולא על הכותל שאלו היו דברי רבי יהושע בן לוי על הכותל כמו שענה על לב כמו שראיתי פירושו לא היה אומר הפורץ גדר לפני בהמת חברו אלא הפורץ גדר חברו מה ענין הבהמה הכא ועוד למה הביא התלמוד דברים אלו במקום זה על משנת הכונס צאן לדיר ועוד זה שהעמיד התלמוד דברי ר' יהושע שאמר הפורץ גדר לפני בהמת חברו פטור מדיני אדם וחייב בדיני שמים בכותל רעוע אם על הכותל קאמר וכי פורץ כותל רעוע למה הוא פטור מדיני אדם. וכי יעלה על דעת אדם בעולם שהשובר כלי שלם וחזק חייב והשובר כלי רעוע פטור אלא כך הוא הדין השובר כלי שלם וחזק משלם דמי כלי שלם והשובר כלי רעוע משלם דמי כלי רעוע כך הסותר כותל חברו אם הכותל בעלמא קאי משלם דמי שהפסידו בין בריא בין רעוע חייב בדיני אדם. ואם תאמר כותל זה רעוע הוא ועומד לסתירה ומצוה קא עביד אמאי חייב בדיני שמים אלא ודאי כל המפרש כך נשתבש ואין הדברים אלא לענין בהמה שיצאתה והזיק המפרצה זו אם היה הכותל חזק ובריא הפורץ חייב בנזקה בידי אדם ואם היה כותל רעוע שאינה משתמרת בו הפורץ פטור מדיני אדם על זה הנזק שהזיקה הבהמה וחייב בדיני שמים שהרי גרם לבעלים לשלם הואיל והכותל רעוע כמו שבארנו שאפי' חתרה ויצאתה או פרצוה ליסטים בעל הצאן חייב ואילו לא פרץ אפשר היה שלא תצא ולא תזיק ומפני זה חייב בדיני שמים וזה שהקשית על דבר זה מן הלסטים שפרצו מחיצות הדיר בבריאה שאין חייבין בנזקיה עד שיוציאוה אבל אם יצאת מעצמה פטורין ודאי קושיא נאה היא זו ושמא זאת הקושיא שבשה המפרש עד שהעמיד דבר זה בעצמו של כותל וזהו פירוקה הפרש גדול בין לסטים שפרצו הדיר ובין חברו שפרץ לפני בהמת חברו שהליסטים כונתם לגנוב את הבהמה ולפיכך כל זמן שלא הוציאוה מרשות הבעלים לא נתחייבו בגניבה ולא נעשית ברשותם. ובעת שיוציאוה ונעשית ברשותם נתחייבו בנזקיה אבל אם הניחוה שם הרי לא עשו ההיזק שנתכוונו לו שהיא הגניבה ולפיכך הם פטורין אבל הפורץ גדר לפני בהמת חברו אין כונתו לגנוב ולא נתכון אלא שתצא הבהמה ותיזק ויתחייבו בעליה בנזקיה ולפי' הוא חייב באותו הנזק שנתכוון מתחלה לעשותו כדין כל המזיקין וזה הפרש גדול ונמצאו כל הדברים נכונים ויוצאין על עיקרי הדינין וכלם נתנו מרועה אחד: (הלכות נזקי ממון פ"ד הלכה ב' ועיין מה שרמז הרב המגיד ז"ל):