שות פאר הדור· רבנו משה בן מימון [הרמב"ם]
שאלה כג
בהלכות ברכות (פ"א ה' י"ב) ו רבים שנתוועדו לאכול פת וכו' במה ד"א בפת ויין בלבד אבל בשאר אוכלין ומשקין אינן צריכין הסבה. יורינו מרנא ורבנא למה נניח איכא דאמרי דמשמע לרבי יוחנן פת ויין הוא דמהניא להו הסבה וכל חד וחד לברך לנפשיה ולא הוי חיובא:
תשובה הדבר ידוע שהפת חשובה מן הכל וכן היין חשוב מכל המשקין וכל הפירות לפי חשיבות הדבר שמברכין עליו אנו מצריכין לכל אחד ואחד ברכה בעני עצמה ולפי זה הפירוש שעלה על דעתכם בהנהו תרי לישני שזה הפירות והמשקין חשובין יותר מן הפת ומן היין שהרי הפת והיין אחד מברך לכלם אם נתוועדו או הסבו ובשאר הפירות אעפ"י שנתוועדו והסבו לא יברך אחד לכל אלא כל אחד ואחד צריך לברך לעצמו הפך גדול יציבא בארעא וגיורא בשמי שמיא ולאו הכי הוא. הנהו תרי לישני חד טעמא אית להו ואין שום חלוקה בענין אלא בשינוי המימרא בלבד. ויש כמה מקומות בתלמוד כך שהוא מקפיד על נוסח המימרא היאך היא אעפ"י שיש ביניהן הפרש בענין וזהו פי' (ברכות דף מ"ג) אמר רב לא שנו אלא פת דבעייא הסיבה ואחר הך יברך אחד לכל אבל שאר דברים לא בעי הסיבה אלא אחד מברך לכל ואעפ"י שלא הסיבו ורבי יוחנן אפילו יין נמי בעי הסיבה איכא דאמרי אמר רב לא שנו אלא פת דמהנייא להסיבה שיהא אחד מברך לכלם הא לא הוו מסובין כל אחד מברך לעצמו ודין זה בפת הוא בלבד אבל בשאר דברים אין בהם דין זה כדי שנאמר מהנייא בהו הסיבה אלא בלא הסיבה נמי כן הוא. ורבי יוחנן אמר אפי' יין כל אחד ואחד מברך לעצמו ואם הסיבו מהנייא בהו הסיבה שיברך אחד לכולם: עיין מה שכתב מרן הכסף משנה ז"ל ששם העמיק הרחיב לישב תשובה זו יעו"ש):