שות פאר הדור· רבנו משה בן מימון [הרמב"ם]
שאלה ח
שבעה תשובות שהשיב על ז' שאלות ששאלו ממנו.
א)
שאלתם במניח תפילין שח מברך שתים וכו' לא שח מברך אחת ואמרתם אמאי מברך אחת והן שתי מצות אעפ"י ששתי מצות הן ואין מעכבות זו את זו הואיל וענין שתי המצות ענין אחד הוא מברך אחת שענין שתיהן הוא הזכרון שנ' למען תהיה תורת ה' בפיך ואינן דומות לברכות של נשואין שכל אחת מהן על ענין בפני עצמן ומי שחסר אחת משבע ברכות מברך אותה כשזוכרה ואין להם סדר ומי שאין לו יין מברך ברכת אירוסין וברכת נשואין על השכר וכן מעשים בכל יום אבל לא על הפת לא שמע כך אדם מעולם ואין לדבר זה דרך מה מקום לפת בכאן ואין לנו ברכה מן הברכות שסודרין אותה על הפת חוץ מקדוש היום בלבד לפי שהקדוש במקום סעודה ובשעת סעודה אבל ההבדלה או שאר ברכות אין סודרין אותן על הפת ואלו שמברכין ברכת אירוסין על כוס אחד וברכת נישואין על כוס ב' כהלכה עושין וכך היו עושין תמיד לפנינו במערב ואם ברכו שתיהן על כוס אחד אין בכך כלום אבל ודאי ראוי לברך ברכת אירוסין בתחילה ואח"כ נותן לאשה או לשלוחה הקדושין שכל המצות מברך עליהן עורר לעשיתן ואח"כ מברך השבע ברכות על כוס אחר או על אותו כוס. ומפני זה היו גדולי החכמים בעירנו מברכין תחלה על כוס אחד ברכת אירוסין וטועם כדי שלא תהא ברכה לבטלה ונותן לה הקדושין ומביאין כוס אחר ומברך עליו ז' ברכות. וזה שראינו במצרים שמארס ואח"כ מברך אירוסין ונשואין על כוס אחד ודאי טעות היא מהם וברכה לבטלה היא שהם מברכין על המצוה אחר עשייתה ואין ראוי לעשות כך ולא לנהוג בזה המנהג וכלה בלא ברכה אסורה לבעלה מדרבנן כנדה וזה שאמרו כנדה לחזק הדבר בלבד ומי שנשא ולא בירך חוזר ומברך שבע ברכות ואפילו לאחר זמן הרבה (אמ"ת עיין בפ"ד דתפילין מחבור הגדול ומ"ש ה"ה שם):
ב)
אמר ר' יוחנן בג' מקומות שנה לנו ר' יהודה אסור לו לאדם שיהנה מממון חברו והקשית מה איסורא אצל ממונא ועוד הדר בחצר חבירו שלא מדעתו אין צריך להעלות לו שכר דעו כי ר' יהודה מדרך האיסור הקשה על דין הממון ולפי שאמר תנא קמא שתקנ' בעל העליה שיבנה את הבית וידור בתוכו אמר לו ר' יהודה לא תקנת כלום היאך זה יכול לדור בבית חבירו בלא ץ שכר שמעינן מיניה שלר"י אסור לו לאדם לדור בלא שכר וצד גזלנות יש בדבר. ושמעינן מינה שאסור לו ליהנות עד שיתן שכר וכן שמעינן מן הנותן את הצמר. וכן הפורע את חובו וכו' וזה שהקשית מן הדר בחצר חבירו מאי קושיא יש כאן מימרא דגמ' מקשה על ר"י אנן לא אמרינן אלא לר"י הוא שאומר אסור לו לאדם שיהנה מממון חברו והא מימרא דהדר בחצרו לאו אליבא דרבי יהודה היא:
ג)
ראובן הפקיד אצל שמעון ושמעון אצל ראובן אחר זמן פשע אחד מהם וכו' אין דנין בזה דין שמור לי ואשמור לך ואין זו שמירה בבעלים עד שיאמר לו בשעה שהפקיד אצלו וכמי ששאל את הפרה ובעליה עמה בשעה אחת:
ד)
אלמנה תנן הניזונין תנן ואמרתם והלא המשנה לפניו דעו כי על נוסח המשנה היאך היא שאל וכי המשנה ספר עזרא היא שאין בו אות חסירה או יתירה ומניין אנו יודעין היאך כתב רבינו הקדוש במשנה ניזונת או הניזונת אלא מפי הסופרים ולא מפי ספרים. ובכמה מקומות אמרינן בעניין זה כדאמרינן קבוטר או קפוטר מאברין או מעברין ומקומות הרבה:
ה)
ההיא בצורתא וכו' הלכה כרב נחמן דאמר דינא הוא דהדרי אפדני למרייהו וזה שאמר לו ראמי בר שמואל א"כ נמצאת מכשילן וכו' אינו חולק עליו כדי שתאמרו קבלה מיניה או לא קבלה אלא כך אמר לו אם תודיע להם דבר זה יבואו ויתבעו ונמצאת מכשילן לעתיד לבא שאם יבואו למכור בבצורת אחרת אין מוצאין מי שיקח מהם שהבצורת שכיחא בנהרדעא ולפירושו אין להודיע דין זה לבני נהרדעא על דרך זו הוא דאמר ליה ראמי בר שמואל:
ו)
גט שנכתב כינוי השם בסוף שיטה והשם עצמו בראש השטה כמו שכתבתם שהיה בול בסוף השטה וחסן בראש השטה כזה כשר שהשם הוא חסן ובול כמו כנוי הוא וכשר הוא:
ז)
חייב אני לך מנה וכו' שכ' לחברו אני חייב לך מנה ונתן השטר ביד חברו בפני עדים נתחייב ויש לעדים לכתוב בפנינו מסר פלוני שטר זה לפלוני ואמר לו חייב אני לך מנה ואין צריך להמלך בו שהרי על מעשה שהיה מעידים וכבר איפסיקא הלכתא שאינו צריך לומר להם אתם עדי: וכתב משה: