שות פאר הדור· רבנו משה בן מימון [הרמב"ם]
שאלה ג
ילמדנו רבינו איך פסקנו בדין כלאים בכרם הזורעים הגוים אם הוא אסור לנו שנקנה מכרם גוי אשר יזרע תחתיה ירק או לא איכפת לן.
תשובה כלאי הכרם כמו בשר בחלב אשר בכל אחד מהם ב' לאוין אחד לאיסו' זריע' ואחד לאיסור אכילה לאחר שנעשה דהיינו המבשל בשר בחלב לוקה ואם עבר ונתערב בשר בחלב בקדרה אחת או בכלי או שערבה גוי הרי אותו דבר המעורב אסור ומי שאוכל ממנה כזית לוקה וכן הוא הדין בכלאי הכרם מי שזרעה לוקה וכלאי הכרם נאסרה בעצמה ואם זרעה גוי או שהצמיחה מאיליה הרי זה אסור בכל מקום כדין ערלה אבל כלאי הכרם בח"ל אסור מדבריהם ובארץ ישראל האוכל ממנה כזית לוקה וכאשר תראה שספק ערלה וספק כלאי הכרם בא"י אסור ובסורייא מותר וכולן ספיקן בח"ל מותר ולמדנו דכלאי' או ערלה יהיו מותר עד שנראה בעינינו. אבל ודאן ודאי אסור בלי ספק בין בא"י בין בסורייא ובין בח"ל ואמרו במשנה (סוף מסכת ערלה) כרם שהוא נטוע ירק וירק נמכר חוצה לו בא"י אסור ובסורייא מותר בח"ל יורד ולוקט ובלבל שלא ילקוט ביד. ואמרו בירושלמי בפירוש המשנה ובלבד שלא יראנו לוקט דהיינו אומרם בקדמיתא בתחלת המשנה ספק הערלה בא"י אסור ובסורייא מותר ובח"ל יורד ולוקט ובלבד שלא יראנו לוקט למדנו התלמוד שהדין בערלה וכלאי הכרם שוין דהיינו ודאן אסור בכל מקום אבל ספיקן הוא אסור בא"י ומותר בסורייא דרך משל אם זה הירק הנמכר בח"ל זה הוא ספק אפשר משם או ממקום אחר דאם ראינו שמוציא הירקות מן הכרם וימכרם או יוציא הפירות מכרם הערל' וימכר' אינו מותר הלקיחה מהם בסורייא ומותר בח"ל עד שנרא' נקיטתן והיה החילוק בין סורייא וח"ל בזה כי חוצה לארץ תעשי' ספק ואם יהי' דבר אפשר מות' עד שירא' שמלקט הירק מן הכרם אסור עליו אכילת' ובא"י אם לא יראהו נמכר חוצ' לו אסו' ולא יעלה על הדעת שזה הכר' אשר בה הירק שהוא כרם של ישראל דלא נפטר' דהא נתקדש וצריך לשורפה. ולזה בחדש אדר היו משמיעין על השקלים ועל הכלאים להודיע לבני האד' שיפקידו שדותיהם וכרמיהם לנקותם ובט"ו בו שלוחי ב"ד יוצאין בראשונה היו עוקרין וחזרו והתקינו שיהיו מפקירין את כל השדה עד שלא ימצא כלאים ובחולו של מועד חוזרין השלוחים ויוצאין לראות מה שנעשה אחר זה וכלאים שהניצו אין ממתינין להם אלא יוצאין עליהם מיד ומפקירין את כל השדה אלו ההקדמות כלם איך קולטים כרם הנטוע ירק אבל דברי המשנה בכרם גוי בלי ספק וזהו העיקר ובלבד שלא ילקטו ביד כאשר אמרנו ואם היה רצונכם לידע כבר הארכנו: וכתב משה: