אור ברסלב
שות עצי ברושים הלכות סימני עופות

שות עצי ברושים· הרב שלמה כהן־אברבנאל

הלכות סימני עופות

הלכות ביצים

סימן לב

ראיתי לברר בעז"ה דיני עופות טמאים בקוצר מופלג. והנה לשיטת רש"י ז"ל בחולין ס"א בעופות טהורים יש בהם כמה מינים שיש בהם ג' סימני טומאה אך אינו דורס ויש שיש בהם ב' סימני טומאה ואינו דורס ויש לו סימן טהרה אחד בגופו. ויש שיש לו סימן טומאה אחד בגופו ואינו דורס ויש לו עוד ב' סימני טהרה בגופו וכולם טהורים. ויש שיש לו ד' סימני טהרה והם ע"פ רוב העופות דילן או תורים ובני יונה. והלכך אי ידעינן במסורת שהוא טהור אוכלין כל הנ"ל. אבל בעוף שאין בו מסורת אז אם לא נמצא בו סימן טהרה כלל בגופו רק דאינו דורס. צריך שידע שאינו פרס ועזני' אפי' בישוב צריך לידע דכ' הר"ן דיש שסוברים דהא דאמרינן דלא שכיחי בישוב היינו בישובי דידהו אבל בישובי דיל שכיחי והלכך צריך לידע שאינו פרס ועזני' ואז ליכא למיחש למידי.

אך לפי מסקנת רש"י שם דף ס"ב דאפי' אם חזינן דלא דרס חיישינן שמא ידרוס בפעם אחר וכעין ההוא מעשה דתרנגולתא דאגמא אז באינו דורס לחוד אסור לעולם לאכול דשמא ידרוס בשום פעם ואם כן אין לו סימן טהרה כלל ומין נשר הוא:

יש לו סימן אחד טהור בגופו ואינו דורם חיישינן שמא ידרוס בפעם אחר ופרס או עזני' הוא והלכך צריך להכיר פרס ועזני' אבל אי מכיר פרס ועזניה ויודע שאינו מהם ליכא למיחש למידי דליכא למיחש שמא דרים א"כ הוא פרס או עזני' וכיון שמכיר שאינו פרס ועזני' ע"כ אינו דורס הוא ועוף טהור הוא וזהו דרב נחמן דאמר הי' בקי וכו' לא הזכיר והוא דלא דריס דע"כ עופות אינו דורס הוא ואפי' בספיקא מותר כיון דמכיר פרס ועזני' ויודע שעוף זה אינו ממינם וגם יש לו סימן אחד טהור בגופו בוודאי עוף טהור הוא:

ואם יש לו ב' סימני טהרה בגופו חיישינן שמא דורס הוא ועורב הוא ואפי' אי חזינן דלא דריס מ"מ חיישינן שמא ידרוס בשום פעם וכנ"ל והלכך אין לו תקנה אלא עד שיכיר עורב וכל מין עורב [דעורב יש לו כמה מינים דאינו דומה לו במראה ובסימנים מ"מ מין עורב הוא והתורה רבינהו לאיסורא דאת כל עורב למינו כתיב] ויודע שאינו מהם ואם אותן הב' סימנים אינן מהסימנים של עורב כגון שאחד מהסימנים הוא זפק אז אינו צריך שיכיר עורב דעורב אין לו זפק וע"כ אינו עורב הוא רק צריך שיכיר מין עורב. דשמא דאף דאינו עורב הוא מ"מ שמא מין עורב הוא דאף דיש לו סימנים אחרים מה שלא נמצא בעורב. מ"מ שמא מין עורב הוא דהא סנונית לבנה ס"ל לר"א דהוא מין עורב אע"ג דאין בו סימן טהרה כעורב דלא תליא בזה רק אם הוא שכן ונדמה עמו אז מסתמא מינו הוא והלכך יש לחוש שמא שכן הוא ואף רבנן לא פליגי אלא בשכן לחוד אבל בשכן ונדמה אף רבנן מודו דמין עורב הוא אף דיש בו סימנים אחרים והלכך אין לו תקנה עד שיכיר מין עורב לכל הפחות ואז טהור הוא:

יש לו ג' סימני טהרה בגופו אז יש לחוש דילמא מכ' עופות טמאים הוא ודרים והלכך צריך שיכיר בהן ובשמותיהן בכל הכ' עופות טמאין ובזמן הזה דלא שכיח כלל שיכיר אדם אפי' אחד מהן וכ"ש כל הכ"ד הלכך אין לו תקנה אפי' בא בכל הד' סימנים עד שיהי' לו ע"ז מסורת איש מפי איש שהוא טהור דבלא"ה חיישינן שמא דורס הוא דאנן לא בקיאין בדריסה דהא אפי' בדורות הראשונים טעו בזה בתרנגולתא דאגמא והלכך אין לו תקנה לבד מתורים ובני יונה שאין צריכים מסורת דהא הכשירה התורה אותן להדיא אפי' לקרבן וכ"ש להדיוט. אבל זולת זה צריך מסורת דווקא. וכל העופות דאוכלין בזה"ז כגון תרנגולים ואווזים וכדומה הכל משום שיש עליהם מסורת. ודע דעוף שיש לו מסורת אף דיש לו ג' סימני טומאה. אך דלא דריס טהור דהא יש לו מסורת. אבל אי חזינן דדריס אף דיש לו ג' סימני טהרה אז לא שמעינן למסורת דהא חזינן דטמא הוא והמסורת טעות הוא ולא סמכינן עליה והלכך גם בזה"ז נ"מ בסימנים לענין אם יש לשמוע למסורת או לא:

ודע עוד דיש נ"מ בין וודאי דריס לספק דריס לענין מלקות [ונ"מ בזמה"ז לענין פסולי עדות] דוודאי דריס טמא ולוקין אבל בלא חזינא אי דרים או לא ואף דיש לו ג' סימני טומאה ספיקא הוא ואין לוקין עליו ובזמה"ז לא נעשה פסול לעדות ע"י זה [אם לא ע"י הכרזה עי' חו"מ סימן ל"ד]:

וכל זה לשיטת רש"י. אבל שיטת רבינו משה בר יוסף ז"ל הוא כך דעוף הבא בג' סימנין טהורין בגופו אינו צריך למסורת כלל דוודאי טהור הוא דאין לך עוף טמא שיש לו ג' סימני טהרה ואף אם לא ידעינן אי דריס אי לא טהור הוא דוודאי לא דריס דא"א כלל שידרוס:

בא בב' סימני טהרה וידוע שאינו דורס טהור הוא. אבל כבר כתבנו דזה לא אפשר לידע בבירור אי דריס או לא והלכך יש לחוש שמא דריס ועורב הוא והלכך צריך שיכיר עורב או מינו כמו לרש"י:

בא בא' צריך לחוש שמא דורס הוא ומכל הכ"א עופות טמאין הוא דכל הכ' עופות וכן פרס או עזני' אית להו חד סימן וחד מכל הנך תלתא הדרי בכולהו. למשל. הראה יש לה זפק האי' קורקבנה נקלף. אנפה יש לה אצבע יתירה או איפכא וכן פרס או עזני' יש לה אחד מהג' סימנים הנ"ל. אבל חברתה יש לה סימן חדש דהיינו דאינו דורס ויש לה הג' סימני טומאה הלכך צריך שיכיר כל הכ"א:

בא בסימן דאינו דורס ובגופו אין לו סימן טהרה כלל צריך שיכיר פרס ועזני' והלכך לעולם צריך מסורת לבד מהבא בג' סימני טהרה דאז טהור בוודאי והא דאמרינן דאינו נאכל אלא במסורת היינו דמחיים אכתי לא ידעינן אם קורקבנו נקלף ולא ידעינן כלל אם יש לו ג' סימנים או ב'. והלכך צריך מסורת. מיהו אפשר לשוחטו על תנאי ויראה אח"כ והברכה יברך על עוף אחר טהור. וא"כ משכחת לה דיאכל בלא מסורת אם ימצא אחר השחיטה דקורקבנו נקלף. וצריך לומר דקאי באמת אי יש לו ב' אבל בג' אין צריך באמת מסורת:

וראיתי להש"ך בסימן פ"ב בס"ק ט' שהביא דעת האו"ה דאף במסורת צריך ג' סימני טהרה ותמה עליו:

אבל המעיין באו"ה עצמו בכלל נ"ו סימן י"ח יראה דלק"מ דכ' התם שני דינים. דאם יש בו מסורת שהוא אינו דורס אז צריך שיהיה בו ג' סימני טהרה בגופו [דאם אין בו רק ב' סימני טהרה בגופו מאי מועיל המסורת שאינו דורס דהא לדעת התוס' וסה"ת והסמ"ג שאביא לקמן בסמוך כל הכ' עופות טמאין יש בהם ב' סימני טהרה בגופן ואינם דורסים ואם אין בו רק סימן אחד בגופו יש לחוש דשמא עורב הוא דעורב נמי אינו דורס ואם אין בו סימן טהרה בגופו כלל. יש לחוש דשמא פרס או עזניה הוא] ושוב כתב ואפילו בלא בדיקת ג' סימנין כלל יכיל לאכול כל עוף שנוהגין העולם בו היתר דהיינו במסורת עכ"ל. דאפי' אם אין בו מהג' סימנין שבגופו כלל רק דאינו דורם הוא טהור ומותר באכילה אם יש נו מסורת דהוא טהור וא"כ דברי האו"ה ברורין בזה ודו"ק:

ושיטה שלישית יש בזה לרבותינו בעלי התוס' ז"ל וכ"ה ג"כ שיטת בעל ספר התרומה והסמ"ג וסייעתם דכ' עופות הטמאין יש להם ג' סימנים טהורים כשיטת רש"י ז"ל אלא דרש"י סובר דהג' סימנים הכל בגופו והם ז"ל סוברים דב' בגופי והג' הוא שאינו דורם. וכן עורב יש לו סימן אחד בגופו והסימן הב' שאינו דורס ופרס ועזני' חדא יש להם סימן אחד טהור מה שלא נמצא בכל הכ' אבל דורסת וחדא סימן שלה שאינה דורסת אבל אין לה סימן טהרה בגופה כלל ונמצא דהוא להיפך ממש מדעת רש"י והר"מ בר' יוסף ז"ל דלדעת רש"י והר"מ ב"ר יוסף ז"ל כל העופות הטמאין דורסין זולת פרס או עזני' ולהתוס' איפכא כל עופות הטמאין אינן דורסין זולת נשר. ופרס או עזני' [אבל בזה הכל מודים דאין לך בטהורים שדורס וכל עוף שדורס טמא לד"ה דע"כ מין נשר הוא או מין פרס ועזני' דאין לך בטהורים דורס] ולפי זה ישתנה כמה דינים משונים לשיטת התוס' וסיעתם ז"ל כיצד עוף הבא בג' סימנים בגופו בידוע שהוא טהור כמו לשיטת הר"מ בר' יוסף ז"ל דאין לך בטמאים שיש לו ג' סימנים בגופו:

בא בשני סימנין בגופו ואינו דורס צריך לחוש שמא מכ' עופות טמאין הוא משא"כ לשיטת רש"י והר"מ בר' יוסף טהור דכל שאינו דורס טהור אלא שלעיל כתבו דזה א"א לידע בבירור. בא בב' סימנים ואינו ידוע אם הוא דורס אם לא להתוס' טמא דאף דוודאי אינו דורס מ"מ שמא מכ' עופות הוא ולרש"י והר"מ בר' יוסף טמא שמא דורס הוא ועורב הוא. בא בב' סימנים ודריס בוודאי זה להתוס' אינו במציאות כלל דכיון דדורס ע"כ עוף טמא הוא ובעופות טמאין לא נמצא כלל שיהי' לו ב' סימנים וידרוס. ולרש"י והר"מ בר' יוסף טמא דוודאי עורב הוא:

בא בא' ואינו דורס בוודאי להתוס' טמא שמא עורב הוא והלכך צריך שיכיר עורב ומינו ואם מכיר ויודע שאינו מהם טהור. ולרש"י ולהר"מ בר' יוסה א"צ להכיר כלל דכיון דאינו דורס טהור הוא ואם אינו ידוע שהוא דורס או לא להתוס' טמא שמא אינו דורס ועורב הוא או שמא דורס ופרס או עזני' הוא והלכך צריך שיכיר שניהם דווקא עורב ופרס ועזני'. אבל לרש"י א"צ שיכיר אלא פרס ועזני' דשמא הוא דורס וא"כ י"ל דפרס או עזני' הוא ובישוב א"צ להכיר כלל. ולהר"מ בר' יוסף צריך להכיר כל הכ"א עופות:

בא בסימן שאינו דורס לחוד צריך לחוש שמא פרס ועזני' הוא וצריך להכירם. ובזה אין נ"מ כלל בין השיטות. וראיתי להגר"א ז"ל בביאוריו ליו"ד סימן פ"ב ס"ק ג' בסופו. שכ' דאין נ"מ בין שיטת התוס' לשיטת הר"מ בר"י אלא בבא בסימן אחד בגופו ומכיר עורב ומיניו דלהתוס' כשר באיזה סימן שיהיה [ר"ל משום דפרס ועזני' לא שכיחי בישוב לא חיישינן להו] ולהר"מ בר"י דווקא באינו דורס עכ"ל. ור"ל דבסימן אחר חיישינן שמא הוא דורס ומכ' עופות הוא ודבריו צל"ע דהא איכא כמה נפקותא היכא דידוע שאינו דורס והיינו שיש לו בגופו סימן א'. ואינו דורס או דיש לו ב' סימנים ואינו דורס דלתוס' טמא ולהר"מ טהור. ואולי דזה לא ידעינן בבירור דזימנין דדרסה ומשו"ה לא חשיב לה ובאינו ידוע אין נ"מ באמת אלא בזה. ונמצא לפי זה דלרש"י ותוס' אין נ"מ כלל וכלל לדינא ודו"ק:

ומיהו עדיין תימה לי דמ"מ איכא נפקותא באין ידוע בבא בב' סימנים דלהר"מ בר"י א"צ להכיר אלא עורב. וכן לרש"י ולהתוס' צריך להכיר כל הכ' ועורב א"צ וכן בבא באחד ואינו ידוע אם דורס דלהר"מ צריך להכיר כל הכ"א. אבל עורב א"צ להכיר ולהתוס' א"צ להכיר אלא עורב ומיהו יש ניישב ודו"ק:

והנה פי' השמועה לפי שיטות אלו במימרא דרב נחמן ואמימר הוא כך. במימרא דרב נחמן הי' בקי בהן ובשמותיהן עוף הבא בסימן אחד טהור לא היה בקי בהן ובשמותיהן בסימן אחד טמא בשני סימנים טהור והוא שיכיר עורב. לשיטת רש"י הך סימן אחד וב' סימנים הכל בגופו מיירי ור"ל הי' בקי בהן ובשמותיהן של פרס ועזני' בסימן אחד טהור דליכא למיחש אלא לפרס ועזני' והא מכיר שאינו מהן. אבל אם אינו מכיר טמא שמא פרס ועזני' היא דסבר דאף בישוב צריך למיחש להו ופליג עלי' דאמימר או דר"ל באמת במדבריות ולא פליג. אבל בשני סימנים טהור ובלבד שיכיר עורב ומיירי דאינו יודע אם דורס הוא אם לאו דאם יודע שאינו דורס א"צ להכיר כלל ואפי' בסימן אחד טהור. אך אם הוא הסימן אחד אז צריך להכיר בהן ובשמותיהן של פרס ועזני'. וזהו דרב נחמן לא הזכיר כלל והוא דלא דרים דע"כ אינו דורס דכיון דיש לו סימן אחד טהור בגופו ויודע שאינו פרס ועזני' ע"כ טהור הוא ואינו דורס הוא. אמנם דחוק קצת לשיטת רש"י דא"כ מאי איכא בין סימן אחד לב' סימנים הלא בשניהם א"צ להכיר אלא עוף אחד או פרס ועזני' או עורב ומאי קאמר ברישא לשון רבים בהן ובשמותיהן. וכבר עמד ע"ז הר"ן ז"ל:

ואמימר אמר דהילכתא עוף הבא בסימן אחד טהור והוא דלא דרים ר"ל סימן אחד בגופו טהור והוא דלא ידוע אם דריס או לא דאם ידוע דדריס ע"כ פרס ועזני' הוא ואם ידוע דלא דריס פשיטא דטהור דע"כ טהור הוא. והלכך ע"כ צ"ל דר"ל והוא דלא דריס דהיינו דאין ידיע מ"מ טהור וקמ"ל דלא חיישינן לפרס ועזני' משום דלא שכיחי בישוב כ"ה לפרש"י וה"ה אם הסימן דלא דריס ג"כ טהור:

ולשיטת הר"מ ב"ר יוסף ז"ל הפי' הוא בדברי ר"נ דצריך להכיר כל הכ' עופות טמאין. אבל בב' סימנים א"צ להכיר אלא עורב ולשיטתו אתי הסוגיא שפיר ובאמימר צ"ל דהוא מפרש והוא דלא דריס כלומר והוא דטהור בסימן אחד דווקא דהסימן הוא דלא דריס בוודאי אז טהור דאז ליכא למיחש אלא לפרס ועזני' והם לא שכיחי. אבל בסימן אחר בגופו לא דהא איכא למיחש לכל הכ' והיינו וודאי שכיחי. וכן מבואר בר"ן:

אבל תמיהה לי על שיטתו ז"ל דמאי מקשה הא דרב נחמן מאי הא ר"נ מיירי בחשש דכל הכ' עופות. והלכך אמר דבסימן אחד טמא. אבל הוא מיירי בחשש דפרס ועזני' דלא שכיחי בישוב והא והוא דלא דריס דהסימן הוא היינו שאינו דורס והלכך אמר דטהור. ומאי קושיא והדבר צ"ע:

ולשיטת התוס' הפי' הוא כך הי' בקי בהן ר"ל בפרס ועזני' עוף הבא בסימן אחד או סימן בגופו או סימן שאינו דורס טהור אינו בקי בפרס ועזני'. עוף הבא בסימן אחד טמא או סימן בגופו או סימן שאינו דורס הכל טמא בשני סימנים ר"ל ב' סימנים מהסימנים של עופות טמאין דהיינו סימן אחד בגופו וסימן אחד שאינו דורס אז טהור ובלבד שיכיר עורב. אבל אם יש לו ב' סימנים בגופו אז ממ"נ אם אינו ידוע צריך להכיר הכ' דאף דוודאי אינו דורס מ"מ שמא מכ' עופות הוא. ובמימרא דאמימר הפי' הוא כפי' הר"מ בר' יוסף ז"ל דהוא לא דריס ר"ל דהסימן הוא שאינו דורס. אבל בסימן אחד בגופו ממ"נ לא מהני דאם דורס בוודאי טמא ופרס או עזני' הוא ואם אינו ידוע חיישינן שמא אינו דורס ועורב הוא. וכן בידוע שאינו דורס ג"כ חיישינן שמא עורב הוא הלכך ע"כ אין היתר אלא בסימן אחד שאינו דורס שאז ע"כ אם טמא הוא ע"כ פרס ועזני' הוא והם לא שכיחי בישוב והלכך אמרינן דטהורים הם והלכך מקשה שפיר הא דרב נחמן מאי דהא רב נחמן צריך להכיר פרס ועזני':

שוב ראיתי דמה שכתבתי לעיל דלשיטת התוס'. הך מימרא בסימן אחד ר"ל או סימן אחד בגופו או סימן שאינו דורס. לכאורה ליתא דבסימן אחד בגופו לא מהני בקי בהן בפרס ועזני' דהא צריך למיחש נמי לעורב דהא ע"כ מיירי דאינו ידוע אם דריס דבידוע בוודאי טמא וא"כ שמא אינו דורס ועורב הוא ואם מיירי דבידוע שאינו דורס ג"כ איכא למיחש להך ספיקא דעורב וצ"ע לכאורה. שוב ראיתי דיש לפרש באמת דהא דאמר רב נחמן הי' בקי בהן ובשמותיהן ר"ל בעורב ובפרס ובעזני' ותסתלק בזה תמיהת הר"ן לשיטת רש"י ותוס' מאי קאמר בהם לשון רבים יעויין עליו אבל לפי זה ניחא [ואפשר דמשום זה לא הזכיר הר"ן אלא רש"י ולא הזכיר שיטת התוס' בתמיהה זו משום דבאמת לשיטת התוס' ניחא שפיר לשון רבים דרב נחמן] וכך פירושו הי' בקי בהם ר"ל בשתים אז אף הבא בסימן אחד טהור דכיון דבקי בתרתי גם לפרס ועזני' ליכא למיחש אבל אם אינו בקי בהם ר"ל בשתים אלא באחד דהיינו בעורב לחוד א"כ בסימן אחד טמא בב' סימנים טהור וזהו דמסיים ובלבד שיכיר עורב ר"ל דזה ע"כ צריך שידע וכ"ש שיכיר בשתיהם דהבא בשתים טהור והא דמסיים לא הי' בקי בהם לשון רבים ואף דהכא בוודאי צריך למתני לשון יחיד אלא דשיגרא דלישנא דרישא נקיט [ועוד י"ל דתני לשון רבים משום דצריך שיכיר פרס ועזניה ובזה נסתלק ג"כ קושיית הר"ן על רש"י שכ' לעיל]:

ודע דיש לי מקום עיון בש"ס הנזכר במימרא דאמימר דאמר לי' רב אשי הא דרב נחמן מאי א"ל לא שמיע לי כלומר לא ס"ל ותימה לי דמאי. דוחקיה למימר דלא סבירא ליה הא דרב נחמן דילמא הך דרב נחמן במדבר איירי דשכיח פרס ועזני' הלכך צריך להיות בקי בהן דווקא והוא הא מיירי בישוב וכדמפרש ומאי איכא וכו' ומצאתי בעז"ה גירסא נפלאה ברב אלפס והרא"ש ואיבעית אימא מאי איכא וכו' ולפי גי' זו הוא שני תירוצים. ולתי' הראשון באמת אף במדבר מותר לאמימר בסימן אחד דלא חיישינן כלל לפרס ועזני' וא"ש הא דקאמר לא ס"ל הא דרב נחמן והטעם נראה דלא חייש שמא ידרוס כיון דעכשיו רואין דאינו דורס. א"כ יש לו ב' סימנים סימן אחד בגופו וגם אינו דורס וע"כ טהור הוא אלא דרב נחמן חייש שמא ידרוס בפעם אחרת דאין אנו בקיאין בסימן דאינו דורס וכמו דאמרינן לקמן חזיוה דדרסה ואכלה [דף ס"ב ב'] והלכך סבר דצריך להיות בקי בפרס ועזניה ואמימר לא חייש והא דאמר והוא דלא דריס ר"ל בידוע דלא דריס ודלא כפירש"י [ואף דלקמן בגירותא אמר מרימר הכי דחזיוה דדרסה ואכלה איכא למימר דמרימר לחוד ואמימר לחוד]:

שוב ראיתי שהמעדני יו"ט ז"ל עמד על גי' זו דא"כ הוא מילתא בלא טעמא דלמה לא ס"ל הא דרב נחמן ולכן מתוך קושיא זו רצה להגיה ברב אלפס והרא"ש ואיבעית אימא דמשום דפרס ועזני' וכו' בדלי"ת. אבל איני יודע מה תיקן בהג"ה זו. אבל באמת לא קשה מידי וכמש"כ בעז"ה:

ולפי זה הא דדרש מרימר תרנגולתא דאגמא אסירה חזיוה דדרסה ואכלה ופי' התוס' דמתחילה אכלוה דסברי דלא דרס ומשום פרס ועזני' לא חשו דלא שכיחי בישוב ולהנ"ל לא צריך לזה אלא די"ל דאכלו בכל מקום אלא דסברי כאמימר דלא חיישינן שמא ידרוס והי' לו עוד סימן בגופו. וא"כ טהור הוא ואח"כ חזו דדרסה ואכלה וע"כ טמא הוא. ולפי' התוס' דלא הי' אלא הך סימן דלא דרס ואח"כ חזו דדרס ע"כ מין נשר הוא, וזה נראה דוחק קצת לומר דתרנגולתא דאגמא מין נשר הוא. אבל לפי מש"כ בעז"ה א"ש טפי. [ולפי זה י"ל דמרימר נמי ס"ל כאמימר דלא חיישינן שמא ידרוס וגירותא שאני דחזו דדרסה ואכלה]:

ודע דמלשון בעל הפייטן ביוצר לשבת הרביעי אחר הפסח נראה בבירור דס"ל כדעת הר"מ בר' יוסף דבא בג' סימנין בגופו טהור לגמרי. הנלע"ד כתבתי בעז"ה:

יום ד' טוב אייר תטהרו לפ"ק.

תוכן העניינים

שות עצי ברושים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה