אור ברסלב
שות עמודי אור שו"ת עמודי אור - סימן קג

שות עמודי אור· רבי יחיאל הלר

שו"ת עמודי אור - סימן קג

שו"ת עמודי אור - סימן קב

וואלקאוויסק שפעת ישע ושלום אמת והצלחה מאושרת לכבוד ידיד נפשי וחביבי ה"ה הרב החריף ובקי המפורסם נודע בשערים יקר רוח מפולפל ומחודד י"א בו' ב"ש מו"ה נח חיים נ"י האב"ד דק"ק שטוצין ולכל דילי' שלום:

א בעובדא דאתא לידי', ושורש השאלה באחד שמת והניח בנות יורשות ואחת מהן נשואה והי' עליו מלוה ע"פ מה דינו, דלפי המבואר בח"מ ס"ס קי"ב דבעל לוקח הוה וכמו שהאריך הש"ך דעכ"פ ספיקא דדינא הוי ואין להוציא מן הבעל לשום מע"פ, והכריע רבינו הש"ך בפשיטות דה"ה אם נפלה לה הירושה [עם החוב של המוריש] לאחר שנשאת ג"כ בעל לוקח הוה וכן סתמו כל האחרונים, ומה שרצה מעכ"ת לחלק דבידע מהחוב לא הוה לוקח, איני רואה יסוד לזה, דמה שהביא מדברי הרמב"ם בשאלה פרה והכניסה לבעלה והודיעה לו שהיא שאולה הבעל נכנס תחתי', התם שאני שלא הכניסה לו אותה שיהא הוא משתמש בה והיא תתחייב באונסין, ואחר השימוש או הריצוי להיות תחתי' הוי כשואל, דסברא הוא שלא תצטרך האשה לשלם מחמתו והוא מבואר למעיין, ומה שהעיר מדברי הרשב"א שהוצרך לומר בנכסי ליך ואחריך לפלוני ונשאת דאין לאחריך במקום בעל כלום דדעת הנותן לא הקפידה ע"ז, ולמה לא כתב בפשיטות דהא בעל לוקח הוה, תמהתי שהרי הרשב"א בא לתרץ [והיא קושיית התוס' בס"פ י"נ] דהא במקום פסידא דאחרינא שויוהו כיורש, ואמאי לא חיישינן לפסידא דאחריך וע"ז הוצרך לתרץ דכוונת הנותן כך היתה, ודעת התוס' בזה דל"ח לפסידא דמקבל מתנה, ואין צורך להאריך בזה, ועיין בתשו' חות יאיר סי' ס"ד ודוק:

ב והנלפענ"ד בגוף דין זה אף כי ד"ת ל"י דיש כמה פנים שישתלם הבע"ח, ראשונה אם נפלו לה הנכסים והחוב בעודה פנוי' והכניסתם לבעל, נלענ"ד דעכ"פ צריכה למכור נכסי מלוג שלה בט"ה כמבואר בסימן (תכ"ד) ולשלם להבע"ח, דהיא חייבת מדין מזיק שיעבודו של חבירו, המבואר בח"מ (סי' ק"ז ס"ד) דאע"ג דממילא נכנסו נכסי' לרשות הבעל מ"מ הי' לה לשלם לבעל חוב או שאר פנים שלא יזכה הבעל בנכסים אלו המשועבדים לבע"ח, וכל שלא עשתה כן, והכניסה לו כל נכסי', הרי הזיקה בע"ח שלה ומתחייבת ע"ז, ובגוף דין מזיק שיעבוד חבירו הארכנו במ"א בעה"י, והש"ך שם הכריע כסברא זו, ובמ"א הארכתי בס"ד לבאר שהרא"ש בב"ב (פ"ט סי' ב') שכתב דיתומים שמכרו בנכסים מועטין (דלא טרפי ממשעבדי] מה שמכרו מכרו ואין חייבין לזון את הבנות מן הדמים, ואין לתמוה מה לי דמים מה לי נכסים, משום דמזון האשה והבנות דוקא ממקרקעי ולא ממטלטלי, וכשמכרו הקרקעות נעשו הדמי' מטלטלים מידי דהוה איתומים שמכרו נכסי אביהן דאין מחוייבים לפרוע מלוה אביהם מן הדמים עכ"ל, משמע דס"ל בפשיטו' דאם מכרו אינם חייבים לשלם, ולכאורה מ"ט פסיקא לי' הא מזיק שיעבודו של חבירו חייב, [ובמ"א דקדקנו דדין תופס לבע"ח במקום שחב לאחרים ג"כ מתורת מזיק שיעבוד נגעו בה, כיון דאלו לא תפס לא יזכה זה שתפס בשבילו, בכל סך זה שתפס, אלא יחלוקו עם שאר ב"ח, או בענין אחר, וזה התופס בשביל אחר הלא הוא מזיק שיעבוד שאר הבע"ח, ומ"מ דנו לבטל מעשיו ולא לחייבו בתשלומין, דסוף סוף לבע"ח הוא תופס ואכמ"ל] אבל לפי העיון באמת אינו חולק ע"ז דאף דחייב היורש מטעם מזיק מ"מ האי חיובא דידי' הוא ומצידו באה תביעה זו שהוא הזיק, ואם יש עליו כמה בע"ח שלו יד כולם שוה במעות הללו, ואין לבע"ח של אבי' קדימה על מעות אלו מצד חוב אבי', שנאמר הא מעות אלו מכח נכסי אבי' באו, לא אמרינן כן, אלא דינן כמטלטלי דיתמי, ובזה כל דבריו עולים כהוגן ונסתלקה תמיהת הפלפולא חריפתא שם ע"ש ודוק כי אכמ"ל:

ג עוד נלפענ"ד דהא מבואר הוא דבמקום דאיכא פסידא דאחרינא לא הוי בעל כלוקח, ולפסידא דהאי לוה לא חששו דאיהו דאפסיד אנפשי' שהלוה מעותיו בלא שטר לאתתא דקיימא לאנסובי כמ"ש הרי"ף [וכן לגבי אשה יורשת, כדאסברה הש"ך שם] ושאר פוסקים, ולפ"ז נחזי אנן דמי שיש לו חוב על פה על יורשים וחלקו האחין והאחד מכר נכסי אביו לאחר דודאי הבע"ח גובה מהשני כל החוב, כיון דלא מצי לאשתלומי מהאי, והוא פשוט, וכן הוא מבואר למדקדק בסוגיא דב"ק (ט'.) ולפ"ז יתחדש דאם אחד הניח בנות יורשות, ומקצתן נשואות ומקצתן פנויות, והי' עליו מע"פ, וא"כ אם אנו נידון הבעל כלוקח א"כ ישתלם הבע"ח כל חובו מחלקן של יתר הבנות הפנויות, ואית להו פסידא, ובמקום פסידא דאחרינא בעל יורש הוה, ואינהו הא לא פשעו מידי, ויש עוד מקום לומר לפענ"ד שאפילו כולן נשואות, מ"מ הא אם ימות בעלה של אחת מהן בחיי' יבואו נכסי אבי' לידה ותצטרך היא לשלם הכל, ואית לה פסידא, אלא דבזה יש לומר לכאורה כיון שעדיין לא נתברר עתה אי אית לה פסידא לחדא מינייהו הבעלים כולן כלקוחות הן, אך יש לדון שאם תתרצה אחת לשלם חלקה לבע"ח ותטעון דאית לה פסידא דזיילי נכסיה שלא תוכל למכור נכסי מלוג הללו בטה"נ, שהרי הלוקח יחוש לעצמו שמא יצטרך הוא לשלם כל החוב, ואף דבאמת גם ממנו לא יגבה דהא לוקח הוא מ"מ הא איסורא איכא כמ"ש הפוסקים, וביותר דגם משום דידה יש לדון דלא ניחא למעבד איסורא למכור נכסי' בטוה"נ, שהרי מכירה זו הפקעה אחרת היא מבעל חוב של מורישה, אולי מציא למימר לא ניחא למעבד איסורא, ומפסידנא שלא אוכל למכור בטוה"נ, וגם נ"מ אם יהי' עלי' מלוה בשטר ומאוחרת ובכה"ג ודוק, ואולי שפיר יש לומר דתזכה בטענה זו דמפסדה נכסי וממילא לא נדון את כולן כלקוחות משום פסידא דידה, וכל היכא דאיכא פסידא בלא פשיעה הא כיורש הוא, ולכאורה הדברים נכונים בס"ד, ואין להקשות ע"ז דא"כ מאי פריך בב"ב (קל"ט.) מהא דנשאו גדולות ישאו קטנות מאי לאו נשאו גדולות לבעל ישאו קטנות מבעל, אמא דפרנסה טרפה מבעל ולא אמרינן לוקח הוא ופרנסה לא טרפה ממשעבדי, דילמא משנתינו מתפרשת כפשוטה דנשאו גדולות טובא, דהשתא שפיר מפקי קטנות מבעל ועל הדרך שכתבנו, הא לאו קושיא היא חדא דגדולות משמע לי' גדולות דעלמא, ומי לא משכחת לה דליכא אלא חדא [וכדדייק לישנא מבעל] ומתניתין סתמא קתני, ועוד דהא הדרך שכתבנו ברצון הנשואות תליא דאי אינהי לא איכפת להו לכולהו בהאי פסידא שוב הבעלים כלקוחות הם וכמ"ש, ומתניתין לא משמע הכי, וביותר דאכתי לא אסיק אדעתי' לחלק בין פסידא דאחרינא עד סוף כל הסוגיא ודוק היטיב:

ד עוד יש לעיין לפענ"ד במה שהכריח הש"ך דאם נפלה לה הירושה והחוב שעל מורישה כשהיא תחתיו דבעל, דבעל לוקח הוה אם ד"ה הוא, ובעניי יש לצדד בזה הרבה מההיא דב"מ (צ"ו:) בעי רמי ב"ח בעל בנכסי אשתו מי מעל אמר רבא מאן למעול למעול בעל כו' תמעול איהי דהיתירא נמי לא ניחא לה דליקני נמעלו ב"ד כי עבדו רבנן תקנתא בהיתירא באיסורא לא עבוד רבנן תקנתא, ופירש"י נמעלו ב"ד של ישראל שבאותו הדור שכל תקנות משפט תלויין בהן ועל ידיהן נוהגין כו' והוי כמו שתקנו לו הם קנין זה ונמצאו הם המקנים לנכסי הקדש עכ"ל, והנה מבואר מסוגיא זו שב"ד הם המקנין נכסי אשה לבעלה, ורש"י ז"ל דקדק לפרש סוגיא זו דמיירי שנפלו לה נכסים מאבי' משנשאה:

והנלפענ"ד בכוונתו דבנפלו לה קודם שנשאת לא שייך לומר נמעלו ב"ד דהא בדידה הדבר תלוי שלא להכניס המעות לרשות בעלה אם תרצה לעשות באופן המועיל, וכמ"ש לעיל, ולא שייך נמי למימר עלה דהיתירא נמי לא ניחא לה דליקני דאי לא ניחא לה לא תכניס לו הנכסים ודוק, ולפ"ז נחזי אנן דהא ודאי בכל יורש איסורא איכא למכור נכסי אביו להבריחם מבע"ח של אביו במע"פ, והנה מבואר בח"מ (סי' ק"ד סי' ד' ובסי' רמ"ח) דבאומר נכסי לך ואחריך לפלוני ולוה הראשון אין ב"ד מגבים לבע"ח מאותם נכסים כיון דאיכא אסורא להפסיד לאחריך אין ב"ד נזקקין לזה, אע"ג דאי אגבה איהו גופי' לבע"ח שפיר דמי כמ"ש האחרונים, ומעתה לפי מה שנתבאר דנכסי אשה משנשאת ב"ד הם המקנין אותם לבעל, למה יקנו לו ב"ד הנכסים ויפסיד הבע"ח, דמתעביד איסורא ע"י ב"ד, והש"ס מדמה איסור הפסד אחריך להפסד נכסים מועטין (סוטה כ"א:) והוא ממש נ"ד, ולפ"ז יש מקום לומר דדוקא כשנפלו לה נכסים עד שלא נשאת בעל לוקח הוי דבדידה תליא ולא בב"ד כמ"ש במישור מדברי רש"י, אבל משנשאת לא תקינו לי' ב"ד להפסיד לבע"ח, כיון שהם הם המקנין לו הנכסים כמ"ש:

ה והנה לכאורה דברינו אלה דחויים הם מסוגיא דכתובות צ"ה: (והיא היא בעצמה הראי' שנסתייע ממנה הש"ך ז"ל] דגרסינן התם ואמר אביי נכסי ליך ואחריך לפלוני ומכרה ומתה הבעל מוציא מיד הלקוחו' ואחריך מיד בעל ולוקח מיד אחריך כו', ופריך עלה והאמר אביי נכסי ליך ואחריך לפלוני עמדה ונשאת בעל לוקח הוי ואין לאחריך במקום בעל כלום, ומשני התם דא"ל כשהיא פנוי' הכא דאמר לה כשהיא נשואה מאי קאמר לה אחריך ליקני בעל לא ליקני עכ"ה, ולדברינו ל"ל האי סברא כלל, הא בנשואה לא ניחא להו לב"ד דליתעביד איסורא על ידייהו, ולכך לא קנה הבעל, דב"ד לא ניחא להו להפקיע זכות האחריך, אבל באמת אין מכאן סתירה לדברינו, לפי שבדין גביית בע"ח מנכסים שיש בהן אחריך שמבואר דלא מגבינן להו לבע"ח אף למלוה בשטר כמ"ש לעיל, דאין ב"ד נזקקין לעבור על האיסור להפקיע זכות האחריך, ומ"מ נלפענ"ד ברור דאם עבר הראשון ומכר הנכסים לאחר דהשתא ליכא פסידא לאחריך (דהא הנכסים כבר מופקעין ממנו ע"י המכירה] דב"ד מגבין לבע"ח המוקדם למכיר' זו מנכסים הללו, דאיסור אתעבד כבר ע"י המקבל הראשון ודוק, וא"כ הבעל חוב שקדם שיעבודו טורף ממנו, ואין לדחות ולומר דעל נכסים אלו לא חל שיעבודו כלל דהא הב"ד לא היו נזקקין לו להגבות, דמ"מ הא איהו גופי' הוה מצי להגבות וזה שקנה הנכסים אפסדי' לשיעבודו ודוק היטיב, ולפ"ז השמועה עולה כהוגן דהתם קאי שכבר מכרה האשה הנכסים, ושוב ליכא איסורא לב"ד למיקם בתקנתייהו, שפיר פריך הש"ס אמאי לא מוקמינן לנכסים ביד הבעל כתקנת חכמים דאחריך כבר נסתלק, ולזה הוכרח הש"ס לומר דטעמא אחרינא נמי איכא בהא דהכי קאמר לה אחריך ליקני בעל לא ליקני ודוק היטיב, באופן שמסוגיא זו אין לסתור יסוד דברינו, אך בטלה דעתי נגד מאורן של ישראל רבינו הש"ך, וגם כי העיקר מ"ש להכריח דברינו משיטת רש"י שפירש סוגיא דב"מ בנשואה, והרמב"ם (בפ"ז מה' מעילה) לא חלק בזה, וע"כ לדידי' מוכח דתקנת ב"ד היא תמיד, ואולי לא ביטלו תקנה כללית בשביל זה, וגם כי יש לחלק ולומר דלאו בכל דוכתא עקרו רבנן לתקנתן, ואין לדמות הענינים, דהא לפסידא דאחריך הוה חיישינן כמש"ל בשם הרשב"א, וכן בנכסים מועטים, ולענין מזונות חשו לפסידא דאלמנה, ולא עשו הבעל כלוקח, משא"כ במע"פ שוינן הבעל כלוקח ולא חיישינן לפסידא דידי', ומ"מ יש לחלק, וכן הוא מבואר בדברי הרא"ש (בב"ב פ"ט סי' ב') שכתבנו שהשוה מכירת היתומים במע"פ למכירתם בנכסים מועטים ע"ש, והדברים בעצמותן יש להם פנים בהלכה בס"ד:

ו ובסוגיא זו דב"ב בענין לותה ואכלה יש בה מהקושי בהא דשני הש"ס על הא דנשאו גדולות ישאו קטנות מבעל שאני פרנסה דאית לה קלא, דמאי שיאטה דפרנסה הכא, הא בפשוטו מיירי דלא נשארו רק בנות ובדידהו ליכא תקנת פרנסה כלל כמבואר, וסבור הייתי לדחוק דמיירי שהניח שתי בנות ובן וקדמה ראשונה ונטלה עישור נכסים ואח"כ מת הבן וחלקו האחיות הנכסים בין שניהם דהשתא פרנסה דקטנה כחוב על נכסי גדולה, אבל הא תברא דהא בכה"ג קי"ל כר"י בכתובות (ס"ט.)

דשני' ויתרה [ואולי יהי' מזה סיוע גדול לדעת הרא"ש שפסק שם כר"ח דנוטלת ע"נ בכה"ג, וכן הסכים הגר"א בש"ע] ופשטן של דברים נראה דאמתניתין קאי ומשמע שלא נשארו רק בנות, וקצת יש ליישב זה ע"פ סברת הר"ן בכתובות שם דאף לר' יוחנן אם מכר הבן הנכסים דהשתא מחמת ירושה לא טרפה הבת מהלקוחות, טורפת ע"נ לפרנסה, וה"נ דכוותה, דמיירי ע"כ שהגדולה הפסידה הנכסים כמ"ש, ומכח הירושה הוה כגזל בעלמא לכך נתנו לה כח פרנסה לטרוף מהבעל ודוק ועדיין צ"ע:

שוב בינותי בספרים ומצאתי ת"ל ית' בספר התשב"ץ (ח"ב סי' רצ"ה) כתב בפשיטות שאם המוריש לוה בחייו מלוה ע"פ ומת ונפלו הנכסים ביד היורשת הנשואה שמלוה ע"פ גובה כדין מלוה ע"פ הנגבית מן היורשים, ולא אמרינן בזה בעל לוקח הוה, וכתב שכן הוא דן הלכה למעשה והוא מבואר שלא כדברי הש"ך שהשוה נפלו לה אחר הנשואין לדינו של בעה"ת שלא יגבה מהבעל, וכבר ביארנו בס"ד לחלק בזה ולדחו' ראייתו של הש"ך ובלי ספק אלו ראו האחרוני' דברי התשב"ץ לא חלקו עליו, וה' יאיר עינינו לכוין האמת לאמתי ידידו דו"ש העלוב יחיאל העליר במוהר"ר אהרן זללה"ה חופק"ק הנ"ל:

תוכן העניינים

שות עמודי אור

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה